מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא זכות הנאשם לעיין בראיות הזמה: השופט קדמי: .1א. במהלך הדיון ביקשה התביעה רשות להביא מטעמה בבוא העת "ראיות הזמה" מכח הוראות סעיף 165לחסד"פ [1] והרשות ניתנה לה. בעקבות מתן הרשות - ונראה כי גם ביוזמת התביעה בנושאים שלעניינם טרם נתבקשה רשות - הורתה התביעה למשטרה לקיים חקירה במטרה לאסוף "ראיות הזמה". חלק מראיות ההזמה שבדעת התביעה להגיש לנו בבוא העת, כבר מצוי ברשותה, וחלק אחר נמצא בתהליך של איסוף וגיבוש. ב. הסניגורים מבקשים מאתנו להורות לתביעה להציג בפניהם - לעיון ולהעתקה - כל חומר חקירה נוסף שהגיע לרשותה לצרכי בחינת הגשתו כ"ראית הזמה" בין אם תחליט בסופו של דבר להגישו בתור שכזה ובין אם לאו. הסניגורים רואים בחומר נוסף זה "חומר חקירה" וסומכים עמדתם על ההוראה הבסיסית הקבועה בסעיף 74לחסד"פ [1]. עם זאת, לנוכח הוראות הסעיף 80לחסד"פ [1] - מבקשים הסניגורים, לחלופין, להורות לתביעה כאמור, מטעמים של הגינות ומניעת קיפוח הנאשם בהגנתו. בהקשר זה, מדגישים הסניגורים, כי אין הדעת סובלת מצב דברים שבו המדינה משיגה ומחזיקה ב"חומר חקירה" - גם אם נאסף לצרכי הגשת "ראיות הזמה" - מבלי שההגנה תעיין בו; ובמיוחד - כך מטעימים הסניגורים - שאין הדעת סובלת מצב שבו יהיה ברשות התביעה חומר נוסף העשוי לסייע להגנה, והתביעה תוכל להסתירו מעיני הסניגורים ובדרך זו - אף מעיני בית-המשפט. ג. ב"כ התביעה מתנגדת להצגת החומר האמור לעיון הסניגורים וסומכת עמדתה על הוראות הסעיף 80לחסד"פ [1]. סעיף זה - כאמור בהערת השוליים שלצידו - קובע "סייג" לזכות העיון, ו"סייג" משמעו כאן - כך מדגישה ב"כ התביעה - העדר זכות עיון, ומטבע הדברים גם העדר חובה להעמיד לעיון. עמדת התביעה היא, כי זכות העיון עומדת לנאשם לכל היותר לגבי חומר הראיה המצוי ברשות התביעה עד לסיום פרשת התביעה; ואין לו זכות עיון בחומר שמשיגה התביעה לצרכי הזמתה של "טענה מפתיעה" המתגלה מן הראיות שמביאה ההגנה בפרשתה היא. .2א. עיון בסעיפים 80ו- 165לחסד"פ [1] מלמד, כי שניהם דנים באותן "ראיות", לאמור: ב"ראיות הבאות לסתור טענת הנאשם שהתובע לא יכול היה לצפותה מראש"; ואין אנו מוכנים לילך בענין זה בעקבות ב"כ הנאשם, אשר ביקש להבחין בין "טענת הנאשם" שבסעיף 80לבין "טענות העולות מראיות ההגנה" שבסעיף 165הנ"ל [1]. שני הסעיפים האמורים, מדברים באותן "ראיות הזמה" אשר התביעה רשאית - ברשות ביהמ"ש - להביא לאחר תום פרשת ההגנה; ולעניינם של שני הסעיפים המדובר בראיות המכוונות לסתור "טענת הגנה" מפתיעה, אשר התובע לא יכול היה לצפותה מראש. ב. "טענת הגנה מפתיעה" בהקשר זה, תהיה כל טענה, מכל סוג שהוא לרבות טענה המתייחסת למהימנותם של עדים ולמשקל עדותם - העונה על שני התנאים הבאים: ראשית - היא עולה מראיות ההגנה; ושנית - התובע לא יכול היה לצפותה מראש (עפ"י מבחן אובייקטיבי של תובע סביר בנעליו). .3 א. נטל ההוכחה המוטל על התביעה, מחייב אותה להביא בפרשתה היא, ב"חבילה אחת", את כל הראיות שברשותה להוכחת אשמתו של הנאשם, לרבות אותן ראיות הדרושות להשמטת הבסיס מתחת לכל "טענת הגנה" העולה מראיות התביעה ואשר ניתן לצפותה מראש באורח סביר. אשר-על-כן, מצוות החוק היא, כי כל חומר חקירה המצוי ברשות התביעה לצורכי עמידתה בנטל ההוכחה כאמור, יהיה חשוף בפני הנאשם, באופן שהנאשם יוכל לכוון הגנתו על-פיו: הן בכל הקשור בחקירת עדי התביעה, והן בכל הקשור בהכנתם וחקירתם של עדיו שלו. במצב דברים זה, יכלול חומר החקירה גם כל חומר שיאסף במהלך פרשת התביעה, ואפילו הוא נועד אך לקדם פניה של טענת הגנה, "העולה" מראיות התביעה, ואשר ניתן לצפות באורח סביר את העלאתה בבא העת. משפט הוגן מחייב מתן אפשרות הוגנת לנאשם להתגונן מפני הראיות שהתביעה מגישה לחובתו בפרשתה, ושעליהן היא סומכת את האישום. "אפשרות הוגנת" בהקשר זה - מחייבת חשיפת כלחומר ראיה המצוי ברשות התביעה בשלב הקבוע בדין להגשת ראיותיה. ב. שונים פני הדברים, כאשר מדובר ב"ראיות הזמה": כאן, אין המדובר בראיות שבאמצעותן מבקשת התביעה לצאת ידי חובת ההוכחה המוטלת עליה, אלא בראיות המיועדות להגיב על "טענה מפתיעה", המכוונת לפגום בראיותיה שלה ואשר לא היתה לה הזדמנות להתייחס אליה בפרשתה. הנאשם אינו זקוק לעיון מוקדם ב"ראיות ההזמה" לשם הכנת הגנתו, כמוסבר לעיל, שהרי הגנתו כבר הוצגה, והיא מכוונת כל כולה "כנגד" הראיות שהוצגו ע"י התביעה בפרשתה. אי-הצגה מוקדמת של "ראיות ההזמה" לעיון הנאשם, אינה מקפחת אותו, באשר זכותו להגנה נאותה נשמרת גם כאן במלואה: הוא יוכל לחקור את העדים הנוספים בחקירה נגדית (ואם תידרש לכך דחיית הדיון - בוודאי שתוענק לו כזאת); והוא יוכל להביא ראיות נוספות מטעמו בענין זה, מכח ההוראה המפורשת שבסעיף 166לחסד"פ [1]. וזאת גם זאת: אין זה סביר ליתן לב"כ הנאשם - ולנאשם עצמו - זכות "מעקב" אחר פעילות של איסוף "ראיות הזמה" ע"י התביעה, ולו גם רק בשל כך, שיש במתן זכות כזו משום פתיחת פתח להתערבות פסולה באיסופן של ראיות ההזמה, ומשום הענקת מעמד של "פיקוח" על פעילות האיסוף - לרבות זכות לקבלת דיווח שוטף - מבלי שהדבר דרוש להבטחתה של הגנה הולמת. .4 א. לשונו של סעיף 80לחסד"פ [1] ברורה וחד-משמעית: ההוראות הקובעות ומסדירות את "זכות העיון" של הנאשם בחומר החקירה - קרי: בראיות המצויות ברשות התביעה "בעניינו", לצורך עמידה בנטל ההוכחה המוטל עליה - אינן חלות על "ראיות הזמה" כמשמעותן בסעיף 165לחסד"פ [1]. ב. השאלה הדורשת הכרעה בסוגיה זו תהיה, איפוא, האם הראיות שמדובר בהן הינן "ראיות הזמה" כמשמעותן בסעיף 165לחסד"פ [1] אם לאו; ולא - אם קיימת חובת גילוי של "ראיות הזמה", באשר חובה כזו אינה קיימת עפ"י אמירתו הברורה של המחוקק. ג. מצב דברים זה מתיישב עם ההתפתחות ההיסטורית שחלה בסוגיה זו: מקורה של "זכות העיון" הקבועה היום בחסד"פ, נעוץ בהוראות החוק לתיקון סדר הדין הפלילי (חקירה פשעים וסיבות מוות), תשי"ח- 1958[2], אשר ביטל בשעתו את ההוראות שקדמו לו בדבר חובת קיומה של חקירה מוקדמת. כאמור בדברי ההסבר להצע"ח האמור: "עיקר מטרתה של החקירה המוקדמת היא לאפשר לנאשם לעמוד על חומר הראיה המובא נגדו כדי שיוכל להכין את הגנתו כראוי...", ומשבוטלה החקירה המוקדמת - "כדי לאפשר הכנה יעילה של הגנתו ניתנת לו הרשות, מיד לאחר הגשת כתב-האישום, לעיין בכל חומר הראיות הנוגע לאשמה..." (הצע"ח, תשט"ז עמ' 38[3]). "זכות העיון" הקבועה היום בחסד"פ, באה, איפוא, במקום החובה שחלה על התביעה לחשוף ראיותיה במסגרת החקירה המוקדמת שבוטלה. במצב דברים זה, ברור שזכות העיון האמורה מתייחסת אך ורק לאותן הראיות שמחזיקה התביעה ברשותה לצרכי הוכחת אשמתו של הנאשם בפרשתה היא, ואין לה, לזכות זו, ולעיון ב"ראיות הזמה" - הנאספות במהלך או לאחר תום פרשת ההגנה ולאורה - ולא כלום. ד. סיכומו של דבר: (1) אין לנאשם "זכות עיון" בראיות שאוספת התביעה במסגרת המאמץ להשיג "ראיות הזמה", כמשמעותן בסעיף 165 לחסד"פ [1], ואין התביעה חייבת לחשוף ראיות אלו לידיעת הנאשם, לפני הצגתן, אם תבחר לעשות כן, בביתהמשפט. (2) עם זאת, מידת ההגינות מחייבת את המדינה להביא לידיעת הנאשם או ב"כ דבר מציאותה של ראיה רלבנטית לנושא האישום. אשר עשוייה להיות לה השלכה על תוצאות המשפט, והדעת אינה סובלת מצב דברים שבו תחזיק התביעה ברשותה ראיה כאמור ותעלים אותה מידיעת הנאשם. התביעה אינה חייבת, איפוא, בגילוי "ראיות ההזמה" כאמור, מיד עם השגתן; אך אם החליטה שלא להגישן - חייבת היא לפני תום תהליך הבאת הראיות, להביאן לידיעת הנאשם, ככל שהן רלבנטיות לתוצאות הדיון. דין "ראיות הזמה" שלא הוגשו לביהמ"ש, בכל הקשור לחובת הגילוי מטעמי הגינות כאמור, כדין ראיה חדשה המתגלית לתביעה ואשר יש לה השלכה לזכות הנאשם: זו גם זו חייבת בגילוי לנאשם, ויש אפילו שטיבה של ראיה כזו יחייב גילוייה לביהמ"ש, אם הנאשם אינו עושה כן. משפט פליליראיות הזמה / עדות הזמהראיות