מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא התפטרות עוזרת גננת: התובעת בתיק זה הגישה תביעה לפ"פ בסך 910, 5ש"ח. כמו כן דרשה פדיון חופשה, אך במהלך הדיון במעמד הצדדים ירדה מהתביעה בגין פדיון חופשה. התובעת מציינת כי הועסקה ע"י הנתבעת מ- 23.12.91עד אשר התפטרה בקיץ 95', זאת בעקבות עלילת שווא שהוטחה כלפיה ב-6/95, כאילו היכתה ילד בגן בו עבדה כעוזרת גננת. התובעת מציינת עוד כי שכרה האחרון היה בסך 668.60, 1ש"ח. בכתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעת נטען כי שכרה האחרון של התובעת עמד ע"ס 616, 1ש"ח נטו בלבד ו-513, 1ש"ח ברוטו. עוד נטען כי התובעת התפטרה מרצונה החופשי וכי הטענות שהעלתה בדבר העלילה אשר הוטחה כלפיה - באו בדיעבד להכשיר את הקרקע לקבל פ"פ. הנתבעת טוענת כי אכן הורה של אחד מילדי הגן התלונן בפניה כי התובעת היכתה את הילד. בעקבות זאת פנתה הנתבעת לתובעת כדי לברר את הענין מתוך דאגה לילד ולשמו הטוב של הגן; תגובת התובעת היתה חריפה ומצטדקת למרות שלא הואשמה ע"י הנתבעת. עוד נטען כי שנה קודם למקרה זה היתה תלונה דומה מצד הורה אחר כלפי התנהגות התובעת וגם אז התובעת הכחישה את הטענות. הנתבעת ביקשה מהתובעת להתנהג בסבלנות כלפי הילד. גם לאחר אותו מקרה המשיכו יחסי העבודה בגן להיות טובים וידידותיים. התובעת הודיעה שבועיים לפני תום שנה הלימודים, בסוף יולי, כי היא לא ממשיכה בשנה הבאה לעבוד בגן וכשהנתבעת שאלה מדוע ציינה כי נעלבה מהמקרה בחודש יוני ולכן היא עוזבת. הנתבעת ניסתה להסביר באותו מעמד לתובעת כי אין עליה להעלב מאותו מקרה משהיה מדובר בבירור בלבד, אך התובעת לא היתה מוכנה להמשיך ולעבוד. בתביעה שכנגד דרשה הנתבעת 62ימים שהתובעת קיבלה ביתר עקב ניצול חופשה מעבר למחוייב בחוק חופשה שנתית. בדיון במעמד הצדדים חזרה התובעת על עילות התביעה כפי שפורטו בכתב התביעה, תוך שהיא מדגישה את ההתרגשות שאחזה בה כאשר הנתבעת פנתה אליה בענין הכאת הילד. היא טענה כי לא עזבה בו ביום את העבודה מתוך אחריות לילדים ולכן נשארה עד חודש אוגוסט. בחקירתה הנגדית אישרה התובעת כי עבדה עד .12.8.95כמו כן הדגישה כי היחסים בגן הורעו בשנה האחרונה, אם כי ידעה לציין רק את הארוע ב- 6/95כמתייחס אישית אליה. התובעת ציינה כי יצאה לחופשה רק במועדים שנקבעו כחופשה בתקופות החגים על-פי המקובל בגני הילדים ועל-פי המוסכם בין הנתבעת לבינם מתחילת עבודתה. הנתבעת בעדותה ציינה כי יחסי העבודה בגן היו תקינים. עוד ציינה כי בחודש 6/95, בעקבות תלונה של אם אשר טענה שבנה סיפר לה שהתובעת מכה אותו, קראה לתובעת הצידה וסיפרה לה על התלונה וביקשה ממנה להתנהג לילדים בסבלנות, תוך שהיא מדגישה כי ילד עלול לפרש גם אחיזה חזקה בידו כסטירה. הנתבעת ציינה כי התובעת אכן מאוד נפגעה וכעסה ואף העירה הערות לגבי אימו של אותו ילד. הנתבעת מצידה ציינה כי היא עצמה לא חושדת בתובעת כמי שהיכתה את הילד, כי אחרת כלל לא היתה ממשיכה להעסיק אותה בגן והדגישה עובדה זו בפני התובעת. רק בחודש 8/95כאשר שאלה את התובעת, כדבר שבשגרה, אם היא ממשיכה לעבוד בשנה שלאחר מכן - ציינה התובעת כי היא לא תעבוד. בחקירתה הנגדית ציינה הנתבעת כי דיברה עם התובעת בנחת באותו יום בו קיבלה את תלונת האם בחודש .6/95עוד אמרה כי לא ידוע לה אם יתר העובדות שמעו את השיחה ואם לאו. מכל מקום, הדגישה כי העברת התלונה לתובעת לא היתה משום הכרה בנכונות התלונה, אלא בירור התלונה. הנתבעת טענה כי התובעת יצאה לחופשות מרוכזות על-פי לוח החופשות שהתקבל ממשרד העבודה. ב"כ התובעת בסיכומיו טען כי משעלה בעדויות כי זו היתה פעם שניה שתלונה מסוג זה הועלתה בפני התובעת, הרי שיש לראות את התובעת כמי שאינה צריכה יותר להבליג. לא הוכח שתוכן השיחה לא הגיע לאוזני העובדות הנוספות והנתבעת עצמה אישרה שהתובעת לקחה את השיחה בצורה קשה ביותר. בנסיבות אלה לא ניתן לדרוש מהתובעת להמשיך ולעבוד. התובעת לא התפטרה באופן מידי ואף שהציעו לה תוספת שכר היא עזבה, דבר שמעיד על קשר ברור בין הארוע להתפטרות. נציג הנתבעת טען כי התובעת לא הוכיחה את תביעתה. הנתבעת לא התכוונה לגרום לתובעת להתפטר. העובדה שהתובעת לא התפטרה באופן מידי - מעידה כי לא ראתה במקרה מעשה המונע ממנה להמשיך ולעבוד. התובעת קיבלה את מלוא זכויותיה ואף מעבר לכך, זאת משקיבלה תשלום עבור חופשה מעבר למחוייב בחוק חופשה שנתית. יש לחייב את התובעת, על-פי התביעה שכנגד, בהחזר השכר שקיבלה ביתר, משלא הוכח נוהג שחייב את הנתבעת לשלם חופשה ביתר כפי ששילמה. להלן החלטתי:ו- לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ואת סיכומי באי-כוחם, הגעתי למסקנות הבאות: אין מחלוקת בין הצדדים לגבי תקופת עבודתה של התובעת כסייעת גננת, וזאת במשך כ- 4שנים. כמו כן, אין מחלוקת כי ב- 6/95העירה הנתבעת לתובעת בענין הכאת ילד בגן וכי התובעת נפגעה מאותה הערה וכי התפטרה מהעבודה בחודש .8/95 המחלוקת בין הצדדים מתרכזת בשאלה - האם יש לראות את ההערה של הנתבעת לתובעת במסגרת הנסיבות שאין לדרוש מהתובעת להמשיך ולעבוד וכמתבקש מכך מזכה בפ"פ, או שמא התפטרה התובעת בלא שקמה לה זכאות לפ"פ? נראית לי עדותה של הנתבעת על פני עדות התובעת לענין האופן שבו נעשה הבירור לענין התלונה בדבר הכאת ילד בחודש .6/95 הנתבעת ציינה כי, בעקבות קבלת תלונה באותו בוקר מאימו של הילד ניר דרור, פנתה אל התובעת ב- 4עיניים וציינה בפניה את עובדת התלונה, תוך שהיא מבקשת ממנה להתנהג בסבלנות. הנתבעת גם ציינה שאם היה מתברר שעוזרת גננת אכן מכה ילד, היא לא היתה ממשיכה להעסיק אותה בגן ולו יום אחד. לא נראית לי גירסת התובעת כי הנתבעת העירה לה על הכאת הילד בנוכחות כל העובדות וכי הנתבעת הוסיפה שהיא עצמה ראתה את התובעת מכה ילד, כאשר מנגד התובעת מציינת כי המשיכה לעבוד עד אשר הגן יצא לחופשה. אילו הנתבעת היתה אכן אומרת לתובעת כי היא ראתה אותה מכה את הילד, חזקה על התובעת שלא היתה ממשיכה לעבוד בלא להודיע על התפטרותה. כמו כן, נראה לי שהנתבעת עצמה לא היתה ממשיכה להעסיק אותה בנסיבות כאלה. העובדה שהתובעת המשיכה לעבוד עוד כחודש וחצי לאחר אותו ארוע שבו נפגעה מהבירור שנעשה ע"י הנתבעת, מלמדת דווקא על כך שהבירור לא נעשה בצורה מאשימה וחריפה כפי שהתובעת הציגה בעדותה בביה"ד. כאשר עובד מעלה כנימוק להתפטרות נסיבות שאין לדרוש ממנו להמשיך ולעבוד בהן, חזקה על עובד כי הוא מעלה את נושא ההתפטרות בעת שאותה נסיבה היא מציקה ביותר ולא חודש וחצי לאחר מכן, כאשר עלה מתוך העדויות שהיחסים התנהלו כסידרם ולא היו ארועים נוספים אשר הביאו את התובעת לידי גמירות דעת כי עליה להתפטר. אשר על כן, נראה לי כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי בעובדה, שהנתבעת כמעבידה ביררה איתה תלונה של הורה, יש משום ארוע פוגע כל כך שבעקבותיו אין לדרוש מהתובעת להמשיך ולעבוד. גם לגבי הטענה כי במשך שנה שלמה ביקשה הנתבעת לגרום לתובעת להתפטר לא הובאו כל ראיות בתיק זה. אשר על כן, התביעה לפ"פ דינה להדחות. באשר לתביעה שכנגד שהועלתה ע"י הנתבעת לענין ניצול ימי חופשה מעבר למחוייב על-פי חוק חופשה שנתית, הרי שמעדותה של התובעת עלה כי יצאה לחופשה רק בעת שהמעון נסגר עקב חופשה מרוכזת בפסח, סוכות, בחנוכה ובמשך שבועיים בקיץ. דברים אלה קיבלו את אישורה של הנתבעת, אשר אישרה כי התובעת יצאה לחופשה לפי לוח החופשות שמתקבל מטעם משרד העבודה וכי בהתאם לכך נקבע לה השכר. משכך הם פני הדברים, הרי שהיה בין הצדדים הסכם אשר קבע את ימי העבודה בפועל ואת ימי העדרות. התובעת עבדה תקופה של כ- 4שנים ובמשך כל תקופה זו לא הועלתה כלפי התובעת כל טענה לגבי ניצול יתר שלחופשה, דבר אשר מבסס אף הוא את ההסכם שהיה בין הצדדים. לכן, אין מקום בשלב זה לבוא בתביעה שכנגד ולדרוש החזר ימים העולים על החופשה השנתית על-פי החוק, משכאמור הצדדים סיכמו אחרת משבין הצדדים חל הסכם שונה. אשר על כן, דין התביעה שכנגד להדחות. משהתביעה, כמו גם התביעה שכנגד, נדחות - אין צו להוצאות.גננות (גן ילדים)התפטרות