התפטרות במהלך חופשת לידה לצורך טיפול בילד

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא התפטרות במהלך חופשת לידה לצורך טיפול בילד: 1. זוהי תביעתה של התובעת כנגד יורם בנישתי סוכנות לביטוח (2002) בע"מ (להלן: "הנתבעת") לתשלום פיצויי פיטורים ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים, דמי הבראה ופדיון חופשה שנתית, בגין תקופת עבודתה של התובעת אצל הנתבעת, באשר לטענת התובעת היא התפטרה מעבודתה אצל הנתבעת לצורך טיפול בילדה בהתאם להוראות סעיף 7(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963 (להלן: "החוק"). העובדות 2. הנתבעת הינה חברה פרטית המנהלת סוכנות לביטוח בעיר אשקלון. 3. התובעת, תושבת העיר אשקלון, החלה לעבוד אצל הנתבעת בתפקיד פקידה החל מיום 1/1/05 ועד ליום 10/11/09. 4. התובעת הרתה בסוף שנת 2008 ויצאה לשמירת הריון החל מיום 1/2/09 ועד ליום 19/8/09 - המועד בו ילדה התובעת במז"ט את בתה (נספח א' לתצהיר התובעת). 5. במהלך תקופת שמירת ההריון, זומנה התובעת למשרדי הנתבעת. במעמד הפגישה הועלתה בפני התובעת טענה בדבר המחאה ששולמה לטובת הנתבעת והופקדה בחשבונה האישי של התובעת. בנסיבות אלה טענה הנתבעת כי התובעת מעלה בכספי הנתבעת. במעמד הפגישה ו/או בסמוך לה, ביקשה הנתבעת כי התובעת תחתום על כתב ויתור על זכויותיה. התובעת סירבה לחתום על מסמך שכזה (נספח א' לכתב התביעה). 6. החל מיום 19/8/09 ועד ליום 25/11/09 הייתה התובעת בחופשת לידה. 7. ביום 10/11/09 שלחה התובעת לנתבעת מכתב שכותרתו "הודעה על הפסקת עבודה" ובו הודיעה כי החליטה להתפטר מעבודתה על מנת לטפל בבתה, ודרשה כי ישולמו לה פיצויי הפיטורים (נספח ה' לתצהיר התובעת). 8. שכרה הקובע של התובע עמד על סך של 4,435 ₪ (ברוטו). 9. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה עליו נחקרה במסגרת דיון ההוכחות שהתקיים בפנינו. מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית של מר יורם בנישתי - מנהל הנתבעת. מר בנישתי נחקר על תצהירו במסגרת דיון ההוכחות שהתקיים בפנינו. 10. המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב הנושאים הבאים: א. נסיבות סיום העסקתה של התובעת וזכאותה לקבל פיצויי פיטורים. ב. זכאותה של התובעת לפדיון חופשה שנתית. ג. זכאותה של התובעת לדמי הבראה. התביעה לפיצויי פיטורים 11. אין חולק כי ביום 10/11/09, התובעת התפטרה מעבודתה בנתבעת, אלא שלטענת התובעת היא התפטרה על מנת לטפל בבתה שנולדה ביום 19/8/09, ולפיכך ובהתאם לסעיף 7 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג - 1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים"), שעניינו "התפטרות של הורה", היא זכאית לפיצויי פיטורים בדין מפוטרת. אי לכך, עותרת התובעת לחיוב הנתבעת בתשלום הסך של 21,805 ₪ בגין פיצויי פיטורים מחושבים לפי משכורת קובעת אחרונה בסך של 4,435 ₪, בתוספת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. 12. בתצהירה התייחסה התובעת לטענות הנתבעת בדבר מעילה בכספי הנתבעת. אליבא דגרסת התובעת, במהלך תקופת שמירת ההריון, במהלך חודש 5/09, התבקשה להגיע למשרדי הנתבעת ושם האשים אותה מנהל הנתבעת - מר בנישתי, כי מעלה בכספי הנתבעת; בתחילה האשימה מר בנישתי בגניבת 60,000 ₪ וטען כי יש לו הוכחות על כך, וכאשר ביקשה התובעת לראות את ההוכחות, כל שהוצג לתובעת היה שיק על סך 500 ₪. עוד ציינה התובעת, כי באותו מועד נקבעה פגישה למחרת במשרדי הנתבעת על מנת לאפשר לה להבהיר את הדברים. באותה פגישה, הציעה התובעת להיבדק במכונת אמת והסבירה למר בנישתי כי אכן הפקידה בחשבונה המחאה בודדת על סך 500 ₪ שנמסרה לנתבעת, וזאת לאחר שקיבלה רשות לכך מהגב' אילנית, אחותו של מר בנישתי, והפקידה סך זהה במזומן בקופת הנתבעת. ההמחאה נמסרה לתובעת על ידי מר בן לולו רונן, עבור דמי ביטוח רכב מסוג טויוטה לנדקרוזר, לתקופה שמיום 1/10/07 עד 30/9/08. לטענת התובעת, מר בנישתי סירב להאזין להסבריה ודרש ממנה לחתום על מסמך בו היא מוותרת על זכויותיה והתרה בה שאם תסרב לחתום, ייפנה מיידית למשטרה (עותק מכתב הוויתור צורף כנספח ב' לתצהיר התובעת). התובעת הכחישה כי שלשלה לכיסה כספים השייכים לנתבעת, וסירבה לחתום על כתב הוויתור. 13. במסגרת כתב הגנתה, חזרה הנתבעת על הטענות בדבר המעשים המיוחסים לתובעת, וטענה כי במהלך התקופה בה יצאה התובעת לחופשה בשל שמירת הריון, גילתה הנתבעת באקראי, כי המחאה ששולמה לטובת הנתבעת, הופקדה בחשבונה האישי של התובעת (נספח נ/1 לכתב ההגנה). הנתבעת ריחמה על התובעת, ותחת לפנות למשטרה, זימנה את התובעת ודרשה הימנה הסברים. התובעת לא הכחישה את המעשה. לאחר השיחה, ביקשה הנתבעת לסיים את העניין בחתימה על כתב ויתור ואף הציעה לתובעת לקחת כל שעומד לזכותה בקופה. לאחר הגשת התביעה, נתבקשה התובעת באמצעות ב"כ, להמציא דפי בנק נוספים, על מנת לבדוק האם הפקידה היא סכומים נוספים בחשבונה, אך התובעת סירבה לעשות כן. על אף שבנסיבות אלה יכולה הייתה הנתבעת לקבל אישור לפיטורי התובעת, לא עשתה כן. ביום 10/11/09, כחודשיים לאחר הלידה, הודיעה התובעת לנתבעת, על הפסקת עבודתה. הנתבעת הטילה ספק בעילת ההתפטרות ובסוגיה האם הייתה היא אכן לצורך טיפול בנולד. לא ברור מדוע לא הועלתה כל טענה כזו על ידי התובעת, מאז חודש מאי ועד נובמבר. אליבא דנתבעת, התובעת שמה ידה בכיס הנתבעת ולקוחותיה, למצער המחאה אחת הופקדה בחשבונה הפרטי של התובעת, ודי בזה כדי לשלול זכאות התובעת לפיצויי פיטורים. לציין, כי בתצהירו של מנהל הנתבעת - מר בנישתי, ציין הלה כי ביום 21/11/11 קיבלה הנתבעת דפי בנק נוספים, שגם מהם עולה חשד לשימוש בכספי הנתבעת, והתובעת לא המציאה צילום ההמחאות לשם בדיקת טענות הנתבעת כלפיה. 14. אף לא אחד מהצדדים טוען כי התובעת פוטרה ומשכך, אף אין מחלוקת כי התובעת התפטרה מעבודתה במכתב שכתבה לנתבעת ביום 10/11/09. 15. בטרם נדרש לשאלה האם התובעת התפטרה לצורך טיפול בילדה, בהתאם להוראות סעיף 7 לחוק פיצויי פיטורים, מצאנו לנכון להבהיר כי, אין בידינו לקבל את טענתה של הנתבעת לפיה גם אם ייקבע שהתובעת התפטרה לצורך טיפול בילדה, הרי שיש לשלול ממנה פיצויי פיטורים כמצוות סעיפים 16 ו-17 לחוק פיצויי פיטורים. סעיפים 16 ו-17 לחוק פיצויי פיטורים דנים בנסיבות בהן: "פוטר" העובד ולא בנסיבות בהן התפטר, ולא בכדי, שכן ההלכה היא כי לעניין הזכאות או אי הזכאות לפיצויי פיטורים "מתגבשת העילה במעשה הפיטורים או ההתפטרות בצירוף המניע שפעל לכך, היינו הנסיבות המוצעות שהסבו למעשה את סיום היחסים". [ראה: דב"ע לג/2-3 חיים זילבר - גלוביס בע"מ, פד"ע ד, 153; דב"ע מב/3-132 להבים בע"מ ואח' - פרנסה משה, פד"ע יד, 264], ואם לא המעביד שהוא שהביא לסיום הקשר בין הצדדים, הרי כי לא הביא לסיום הקשר בנסיבות הנקובות בסעיף 16 ו-17 לחוק. 16. כפועל יוצא מכך, אין מקום לטעון לשלילת פיצויי פיטורים מכוח סעיפים 16 ו-17 לחוק פיצויי פיטורים, שעה שהתובעת לא פוטרה על ידי הנתבעת אלא התפטרה מעבודתה. 17. למעלה מן הדרוש, נציין כי אין בידינו לקבוע כי הנתבעת עמדה בנטל להוכיח את ההאשמות החמורות שיוחסו על ידה לתובעת, כך שאפילו היינו מקבלים את הטענה כי ניתן לשלול פיצויי פיטורים ממי שהתפטר לפי סעיפים 16 ו-17 לחוק, הרי שבענייננו לא עמדה הנתבעת בנטל העובדתי להוכחת הנסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים מהתובעת. 18. זכאותו של עובד לתשלום פיצויי פיטורים מעוגנת בסעיף 1 לחוק פיצויי פיטורין התשכ"ג - 1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים"), הקובע כדלקמן:- 19. הוראות סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים, קובעות - "לא יהיה עובד זכאי לפיצויים או יהיה זכאי לפיצויים חלקיים בלבד, הכל לפי העניין , אם פוטר בנסיבות, שעל פי הסכם קיבוצי החל על המעביד והעובד - ובאין הסכם כזה, על פי ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים באותו ענף - מצדיקות פיטורים ללא-פיצויים או בפיצויים חלקיים בלבד." ואילו הוראות סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, קובעות - "בענף העבודה שאין בו הסכם קיבוצי, רשאי בית הדין האזורי לעבודה לקבוע שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פטורים ללא-פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע; בדונו בעניין זה יונחה בית הדין האזורי לעבודה על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים." הלכה פסוקה היא כי - "תקנון העבודה" (תקנון העבודה בתעשייה - י.כ.), בהיותו ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה, מנחה את בית-הדין מכוח סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, היינו בכל אותם המקרים שאין הסכם קיבוצי כאמור בסעיף 16 לחוק... (דב"ע לו/2-3 חלפון - מדינת ישראל (לא פורסם)". 20. סעיף 53 להסכם קיבוצי כללי - תקנון עבודה בתעשייה קובע - "עשה עובד אחת מאלו: (א) הפר משמעת באופן חמור1 (ב) ... (ג) גנב, מעל או חיבל במהלך התקין של העבודה, (ד) ... (ה) ... (ו) ... (ז) ... (ח) ... (ט) ... (י) עבר עבירה פלילית חמורה; יהיה צפוי: (א) להפסקת עבודה זמנית ממושכת ללא תשלום; (ב) לפיטורין ללא הודעה מוקדמת ו/או שלילה חלקית של פיצויי פיטורין; (ג) לפיטורין ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים." 21. אכן, גניבה ממעביד, ומעילה באמונו של המעביד הינם מעשים חמורים אשר בין היתר פוגעים בבסיס מערכת יחסי העבודה. אלא שרמת ההוכחה הנדרשת להוכחת המעשה הפלילי הנטען במסגרת הליך אזרחי, הינה מוגברת וכבדה ממידת ההוכחה הרגילה של הטיית מאזן ההסתברויות הנדרשת בהליך אזרחי רגיל, הגם שאין היא מגיעה כדי זו הנדרשת בהליך פלילי רגיל של "מעל לכל ספק סביר" (דב"ע נה/60-3 אנואר חמיד - יעקב הלמן, ניתן ביום 5.7.9). בפרשת חמיד קבע בית הדין הארצי, כי לא די בכך שעל פי הראיות הנסיבתיות נראה במידת סבירות גבוהה, שהעובד אכן ביצע את העבירה, אלא נדרש שהראיות הנסיבתיות תשלולנה, ברמת הסתברות גבוהה, אפשרות של מסקנה שונה. 22. כאמור, טענת הנתבעת שהתובעת הייתה מעורבת בגניבת כסף של הנתבעת ו/או של לקוחותיה, כאשר הנתבעת גילתה בעת שהתובעת הייתה בחופשת שמירת הריון כי המחאה ששולמה לטובת הנתבעת, הופקדה בחשבונה האישי של התובעת, ודי בזה כדי להביא לשלילת זכאות התובעת לפיצויי פיטורים. 23. התובעת העידה, ועדותה לא נסתרה, כי הפקידה בחשבונה המחאה בודדת על סך 500 ₪ שנמסרה לנתבעת, וזאת לאחר שקיבלה רשות לכך מהגב' אילנית (אחותו של מנהל הנתבעת), והפקידה סך זהה במזומן בקופת הנתבעת. התובעת הבהירה בעדותה, כי בסביבות חודש 3/08 התקבל במשרד הנתבעת דו"ח מחברת הביטוח כי ישנו חוב לפוליסת ביטוח רכב של הלקוח - מר בן לולו רונן והפוליסה לפני ביטול. הלקוח הוזמן למשרד והביא שיקים, לרבות השיק הנ"ל. אליבא דנתבעת, ביקשה אישור מגב' אילנית, להחלפת השיק במזומן וקיבלה אישור לכך. בהתאם, הכניסה התובעת את המזומן בתוך מעטפה ביחד עם יתר השיקים, להעברה לחברת הביטוח מנורה. עוד ציינה התובעת כי החלפת שיקים של לקוחות לחברות הביטוח במזומן, נעשתה במשרד פעמים רבות על ידי עובדים אחרים, ולו רצתה לגנוב מהנתבעת, לא הייתה מפקידה את השיק בחשבונה אלא מעבירה אותו לצד ג' או שהייתה גונבת מזומן - שכן עברו תחת ידה סכומים גבוהים. עוד ציינה התובעת כי לו לא הייתה מפקידה את המזומן, חלף השיק, הייתה נשארת יתרת חוב בפוליסה וחברת הביטוח הייתה מבטלת הפוליסה, ולא מחדשת את הפוליסה. עובדה היא כי הפוליסה במקרה דנן לא בוטלה ואף חודשה לאחר מכן. לראיה צירפה התובעת תדפיס מצב הפוליסה לתקופה שמיום 19/10/07 - 30/9/08, בגינה שולם השיק, וכן תדפיס לתקופה שמיום 1/10/09, המעיד על חידוש הפוליסה (נספח ג' לתצהיר התובעת). לאור הנ"ל, ציינה תובעת, כי לא ייתכן כי כספים ששילמו לקוחות עבור דמי ביטוח, לא יועברו לחברת הביטוח מבלי שחברת הביטוח תתריע על חוב בדמי הביטוח ולאחר מכן, תבטל את הפוליסה. מטעם זה, טוענת התובעת, לא ייתכן כי היו מקרים נוספים שלא התגלו לנתבעת. (סעיפים 9-12 לתצהיר התובעת). התובעת העידה בפנינו בכל הנוגע להפקדת השיק ובנוגע לצורת העבודה בנתבעת, כדברים הבאים:- "ש. מפנה לסעיף 10 לתצהירך, "החלפת שיקים של לקוחות במזומן, נעשתה במשרד פעמים רבות", זאת אומרת שמה שאת טוענת שעשית עם ההמחאה שאני מציג בפניך על סך 500 ₪, נעשה פעמים רבות? ת. כן, נעשו דברים כאלה, כמו הלקוחות העסקיים, כאשר הפוליסה מתחילה בתאריך מסויים הוא יודע שהוא אמור לקבל את השיקים בעוד חודשיים, במיוחד בלקוחות עסקיים גדולים, לוקחים את השיקים של לקוח אחר שמשלם במזומן או בשיקים אחרים מזומנים, מפקידים לפקודת פוליסה שעומדת לפני ביטול, וכשהלקוח השני משלם בתאריך מסויים, מעבירים כספים במזומן או שיקים ללקוח השני, כשבפועל הלקוח הראשון כבר שילם אותם אז מעבירים אותם אליו ואז הפוליסה לא עומדת לביטול. ש. שמעתי בקשב רב את הסברך ונאמר וזה נכון, איפה החשבון הפרטי שלך קשור למתווה הזה? ת. קודם כל השיק הספציפי הזה שהוא טוען שלקחתי לחשבון הפרטי שלי, קיבלתי אישור מאחותו של המעביד אילנית, שהיא היתה מנהלת משרד. היא ניהלה את הגבייה, שום דבר לא נעשה ללא אישורה, וכשיש משהו ספציפי אני מבקשת ממנה אישור, ביקשתי אישור, היא הייתה בחופשה, אמרתי לה אני מעבירה מזומן כנגד השיק, היא אמרה אין לי בעיה הסכום הוא אותו סכום, הפוליסה לא נכנסת לחוב, לקחתי את המזומן שמתי ביחד עם השיקים והמעטפה הועברה לחברת הביטוח". (פרוטוקול מיום 1/4/12, עמ' 7, ש' 28 - עמ' 8, ש' 11). 24. מחקירתו הנגדית של מנהל הנתבעת עולה כי הנ"ל לא מצא לנכון לחקור את האירוע בעצמו ואף לא הגיש תלונה למשטרה; לטענתו לא פעל כך מאחר וחשש כי במידה והאירוע היה מגיע לידיעת חברת הביטוח, הייתה נפתחת "תיבת פנדורה" (פרוטוקול מיום 1/4/12, עמ' 19, ש' 11-16). באשר לטענות כי התובעת מעלה בכספים במקרים נוספים, העיד מנהל הנתבעת כי הוא חושד שהתובעת גנבה הרבה יותר מ-500 ₪ אך אינו יכול לכמת או לפרט את המקרים (עמ' 19, ש' 30 - עמ' 20, ש' 1). בהמשך כאשר נשאל מר בנישתי על ידי בא כוח התובעת, מה עשתה הנתבעת כדי לברר את נושא הגניבות, התחמק ממתן תשובות לשאלות ובמקום להשיב לשאלות, החל הוא לשאול שאלות את ב"כ התובעת; הדבר בא לידי ביטוי אף בהחלטת בית הדין (עמ' 20, ש' 15 ואילך). בהמשך עדותו התחמק מר בנישתי מלהשיב לשאלה - מדוע לא פנה בבקשה לקבל היתר לפיטוריה של התובעת במהלך תקופת ההריון, וגם במקרה זה השיב בשאלה: "ש. עובדת שלך שמה שיק בחשבון, למה אתה לא מבקש לפטר אותה, מה יותר חמור מזה? ת. (מעיין בתצהירו), מה השאלה? ש. למה לא ביקשת היתר לפטר את התובעת? ת. שאני אבקש היתר לפטר את התובעת? היא היתה צריכה להבין את זה לבד." (עמ' 21, ש' 30-27). 25. מכלל העדויות, לרבות גרסת התובעת עצמה, עולה כי אכן התובעת הפקידה בחשבונה המחאה בודדת ע"ס 500 ₪ שנמסרה לנתבעת ע"י לקוחה. דא עקא, ספק רב בעינינו האם ניתן לקבוע כי מדובר בעבירה חמורה של גניבה. ממכלול הראיות ששמענו השתכנענו, כי מדובר בהחלפת שיק של הלקוח במזומן של התובעת, וזאת על מנת שהפוליסה של הלקוח לא תבוטל בשל יתרת חוב. ממכלול הראיות ששמענו לא ניתן להגיע למסקנה כי התובעת הייתה מעורבת במעשה גניבה או במעילה בכספים. 26. יצויין כי מתוך עדות מנהל הנתבעת למדנו כי הנתבעת עצמה לא ראתה את האירוע כאירוע חמור, שכן הנתבעת לא נקטה בזמן אמת בצעדים לחקירת האירוע. הנתבעת לא פנתה למשטרה בתלונה לשם חקירת האירוע. בתצהיר מנהל הנתבעת נטען תחילה כי לא פנה למשטרה מחמת שריחם על התובעת (סעיף 8 לתצהיר מנהל הנתבעת); לעומת זאת בחקירתו הנגדית העיד כי לא פנה למשטרה מאחר וחשש מפגיעה בשמה הטוב של הנתבעת ומפתיחת "תיבת פנדורה" מול חברת הביטוח (עמ' 19, ש' 11-16). הנתבעת אף לא ביצעה בדיקה פנימית כלשהי על מנת לנסות ולבדוק המקרה ואף לא פנתה בבקשה לקבלת היתר לפיטורי התובעת אשר היתה בהריון באותה העת (עמ' 21 לפרוטוקול ש' 21-27, עמ' 22 ש' 4) וכלשונו של מנהל הנתבעת "שאני אבקש לפטר את התובעת? היא הייתה צריכה להבין לבד" (עמ' 21, ש' 27). 27. תמוהה מאוד בעינינו גרסת הנתבעת בנוגע לנסיבות סיום יחסי העבודה עם התובעת. מחקירתו הנגדית של מנהל הנתבעת, התרשמנו כי הלה ניסה להתחמק מהשאלות בכל הנוגע לנסיבות סיום העבודה עם התובעת, ולא בכדי, שכן, במועדים הרלוונטיים לתביעה הייתה התובעת בהריון. אם אכן ייחסה הנתבעת לתובעת מעשים חמורים של מעילה בכספים, כיצד זה לא פנתה לקבלת היתר לפיטוריה של התובעת?! לנתבעת הפתרונים. 28. בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 1/4/12, ביקש ב"כ הנתבעת לזמן את הגב' אילנית לעדות. מצאנו לנכון לדחות הבקשה, הבהרנו בהחלטה כי הנתבעת שבפניה הונחה גירסת התובעת בנוגע לאירוע ולמעורבותה של אילנית, הייתה צריכה לבחון את הראיות מלכתחילה, שכן הקשר של הגב' אילנית לפרשה נשוא תיק זה עלה עוד בתצהירה של התובעת ואף קיבל התייחסות בתצהירו של מר בנישתי - מנהל הנתבעת. הנתבעת לא הביאה לעדות את הגב' אילנית, בשים לב כי היא הגורם שהיה יכול להעיד בעניין האירוע הנ"ל. כלל ידוע הוא כי הימנעות בעל דין מהצגת ראיה או מהבאת עדות, יוצרת חזקה כי אילו הייתה מוצגת הראיה או נשמעת העדות, היה בה כדי לחזק את גרסתו של בעל הדין שכנגד (ר' ע"א 641/87 קלוגר - החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ, פ"ד מד(1) 239, 245). הגב' אילנית הייתה אחראית על נושא הגבייה בנתבעת ואף הינה אחותו של מנהל הנתבעת. ניסיון הנתבעת לזקוף את המחדל באי העדתה של אילנית על שכמיה של התובעת או על שכמי בית הדין לא תצמיח לה תועלת, שכן נטל ההוכחה מוטל על הנתבעת. על הנתבעת היה להציג את עדותה של אילנית מלכתחילה, שכן מדובר בעדת מפתח, אשר עדותה נוגעת לנסיבות סיום העסקתה של התובעת ואף לנסיבות הנוגעות להפקדת השיק בחשבונה של התובעת. הנתבעת לא הזמינה לעדות את הגב' אילנית, ועל כך אין לה להלין אלא על עצמה. משכך, הימנעות זו של הנתבעת מזימון אילנית לעדות - נזקפת לחובתה. 29. כללו של דבר, ומעבר לנדרש, לא מצאנו כי הנתבעת עמדה בנטל להוכיח את ההאשמות החמורות שיוחסו על ידה לתובעת המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים מהתובעת. 30. מכאן נפנה לגופה של טענת ההתפטרות. סעיף 7(א) לחוק פיצויי פיטורים, קובע: "7. התפטרות של הורה (א). התפטרה עובדת, תוך תשעה חודשים מיום שילדה על מנת לטפל בילדה - יראו לעניין חוק זה את התפטרותה כפיטורים...". מדובר בסעיף בעל תכלית סוציאלית כלפי האישה העובדת כדי ליצור תנאים בהם תוכל להקדיש את זמנה לטפל בילד מבלי שתפסיד את פיצויי הפיטורים (עד"מ 300022/98 אורלי חזן - אורטל שירותי כוח אדם בע"מ, פד"ע לו' 172). בסעיף 7(א) לחוק פיצויי פיטורים נקבעו שני תנאים מצטברים שצריך שיתמלאו על מנת שתקום זכאות לפיצויי פיטורים מכוחו. האחד - לידה והשני, התפטרות לשם טיפול בילד. המועד הקובע לבחינת זכאות לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 7(א) לחוק פיצויי פיטורים הוא מועד ההתפטרות ולא די בעצם ההתפטרות עקב הלידה כדי שזו תיראה כפיטורים, אלא צריך להראות, שההתפטרות הינה למטרה מוגדרת של טיפול בילד. נטל הראיה מוטל על העובדת כי אכן התפטרה על מנת לטפל בילדה, אולם כאשר עובדת מתפטרת לאחר לידה קיימת בדרך כלל חזקה (הניתנת לסתירה בידי המעביד) שהתפטרותה סמוך לאחר הלידה היא לצורך טיפול בילד שנולד [ר' לעניין אורלי חזן שלעיל וכן יצחק לובוצקי, "סיום יחסי עבודה" הוצאות ניצן מהדורת 2004 (פרק 11)]. 31. אין חולק כי התובעת ילדה את בתה ביום 19/8/09 וכי ביום 10/11/09 שלחה התובעת לנתבעת מכתב בו הודיעה כי החליטה להתפטר מעבודתה על מנת לטפל בבתה, ודרשה כי ישולמו לה פיצויי הפיטורים. 32. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה אם נסיבות התפטרותה של התובעת מזכות אותה בפיצויי פיטורים. 33. נקדים ונציין כי לאחר שבחנו את עדויות הצדדים ואת חומר הראיות שהובא בפנינו, החלטנו לקבל את גרסת התובעת לפיה התפטרה לצורך טיפול בילדה. 34. הנתבעת טענה כי תכלית ההתפטרות לא הייתה הצורך בטיפול ביילוד, אלא הצורך שלה לחדול לעבוד אצל הנתבעת, מרגע שנודע דבר ההפקדה של השיק בחשבונה. 35. גרסת התובעת היא הסבירה בעינינו בנסיבות העניין. התובעת העידה בפנינו כדלקמן: "במהלך ה-3 חודשים שהייתי צריכה להניק בחופשת הלידה, שבועיים לפני תום חופשת הלידה, שלחתי מכתב רשום למעביד שלי בו כתבתי שאני רוצה קודם כל לגדל את הילדה שבאה אחרי 10 שנים, דבר שחשוב לאמא, דבר שני התנהגותו המחפירה שהוא התנהג אלי ואי אפשר היה לחזור לעבודה הוא פגע בי מאוד מאוד קשה." (עמ' 7 לפרוטוקול, ש' 13-16, ההדגשה שלי י.כ.). הנה כי כן, התובעת הסבירה בעדותה כי מעל לכל היה לה חשוב כאמא לטפל בבתה שבאה לעולם אחרי 10 שנים של המתנה לילד. ב"כ הנתבעת שאל את התובעת אם לא היה מדובר ביחס מחפיר האם הייתה נשארת לעבוד בנתבעת, וכך השיבה התובעת: "הייתי יושבת איתו כמובן, ומנסה לדבר איתו על השעות, אם היינו מגיעים לעמק השווה אז אולי כן הייתי נשארת לעבוד, אם לא הייתי נשארת בבית". (עמ' 7, ש' 23-24). 36. בנסיבות אלה, ניתן לומר, כי הייתה סיבה נוספת להפסקת עבודתה של התובעת והיא חוסר שביעות רצון התובעת מיחסו והתנהגותו של מנהל הנתבעת כלפיה. אולם, הוכח כי רצון התובעת לטפל בילדה הוא הגורם הדומיננטי להתפטרותה. משמיעת הראיות גם למדנו כי התובעת החלה לעבוד בסוכנות ביטוח אחרת , שנה לאחר התפטרותה, דהיינו התובעת אכן טיפלה בבתה ולא החלה לעבוד במקום אחר , בסמיכות למועד התפטרותה. עובדה זו יש בה כדי לחזק מסקנתנו כי הסיבה להתפטרות התובעת הייתה על מנת לטפל בילדה. הנתבעת לא סתרה החזקה שהתפטרות התובעת סמוך לאחר הלידה היא לצורך טיפול בילדה שנולדה. 37. שוכנענו כי הסיבה להתפטרות התובעת הייתה על מנת לטפל בילדה. 38. לאור האמור, התובעת הוכיחה כי התפטרה לצורך טיפול בילדה ועל כן, היא זכאית לפיצויי פיטורים. התובעת טענה לזכאותה לפיצויי פיטורים בסך 21,805 ₪ על בסיס שכרה האחרון בגובה 4,435 ₪. הנתבעת טענה בסיכומיה כי אין מנוס מלקבוע, כי על פי הדין תקופת העסקת התובעת הינה מיום 1/1/05 עד 10/11/09. הנתבעת אף מודה כי שכרה הקבוע של התובע הינו 4,435 ₪. לפיכך, הרינו מחייבים את הנתבעת בתשלום פיצויי פיטורים בסך של 21,805 ₪ (4,435 ₪ שכר חודשי * 59/12). 39. באשר לתביעת התובעת לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים, מצאנו לנכון להעמידם במקרה דנן על הפרשי הצמדה וריבית בלבד מיום סיום ההעסקה, מששוכנענו בדבר קיומה של מחלוקת כנה בדבר עצם קיום החוב. פדיון חופשה שנתית 40. התובעת טענה בתביעתה כי בכל תקופת עבודתה אצל הנתבעת יצאה לחופשה בשכר לימים ספורים ולא יותר מ-4 ימי עבודה בשנה, ולא קיבלה את מלוא פדיון החופשה לאחר ניתוק יחסי עובד-מעביד. בנסיבות העניין, טענה התובעת כי היא זכאית לתשלום פדיון חופשה עבור 32 ימי עבודה (8 ימים * 4 שנים), ובהתאם לשכר היומי הקובע של התובעת, על הנתבעת לשלם לה סך של 6,720 ₪ בגין פדיון חופשה. 41. הנתבעת טענה מנגד, כי התובעת ניצלה במלואם את כל ימי החופשה המגיעים לה באופן מלא. 42. על פי הוראות סעיף 26 לחוק חופשה שנתית, תשי"א 1951, חייב מעביד לנהל פנקס חופשה בו יירשמו ביחס לכל עובד פרטים שנקבעו בתקנות וביניהם מועדי החופשה, דמי החופשה ששולמו ותאריך תשלום. 43. הלכה פסוקה היא, כי על המעביד הנטל להוכיח כמה ימי חופשה ניצל העובד ומה הייתה היתרה שנותרה עומדת לזכותו בתום תקופת עבודתו ועל המעביד לנהל פנקס חופשה אשר במסגרתו יירשמו באופן ברור מכסת הימים להם זכאי העובד ומכסת הימים אותם ניצל העובד (דב"ע לא/3-22 צ'יק ליפוט - חיים קסטנר, פד"ע ג' 215). 44. לא מצאנו כי הנתבעת עמדה בנטל האמור. הנתבעת לא הציגה בפנינו פנקס חופשה ובו רישומים מפורטים מטעמה המתייחסים למועדים שבהם התובעת יצאה לחופשה, אף לא הוכיחה את מספר ימי החופשה שנוצלו בתקופה הרלוונטית לעבודתה של התובעת. מנהל הנתבעת הודה בעדותו כי כלל אינו מנהל פנקס חופשה וכי אינו זוכר מתי יצאה התובעת לחופשה (פרוטוקול מיום 1/4/12, עמ' 18, ש' 4-14). 45. בהתאם לסעיף 31 לחוק חופשה שנתית, תקופת ההתיישנות לתביעה על בסיס החוק, היא בת 3 שנים. עוד יש לציין כי הזכות לפדיון חופשה נולדת עם סיום יחסי עובד מעביד (ראה גם ע"ע 324/05 (ארצי) ריבה אצ'ילדייב - עמישב שירותים בע"מ). 46. לפיכך, בענייננו מוגבלת התובעת לתבוע דמי פדיון חופשה שנתית שמחודש נובמבר 2006 ועד למועד ניתוק יחסי העבודה, בנובמבר 2009. 47. שלושת השנים האחרונות לעבודתה של התובעת הן השנים השלישית, הרביעית והחמישית לעבודתה אצל הנתבעת. אשר על כן, ומכוח סעיף 3 לחוק חופשה שנתית, עומדת לתובעת מכסה שנתית בת 12 ימים לכל שנה. יחד עם זאת, התובעת העמידה את זכאותה לפדיון של 8 ימים בשנה משניצלה לטענתה כ-4 ימים בכל שנה. לפיכך, עומדת לתובעת מכסת ימי חופשה בשיעור של 24 ימים. 48. בהתחשב בשכרה הקובע של התובעת, ערך יום עבודתה עומד על סך של 170.57 ₪. לפיכך, על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 4,094 ₪ בגין פדיון חופשה שנתית. לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10/11/09 ועד למועד התשלום בפועל. דמי הבראה 49. התובעת טענה בתביעתה כי היא זכאית לסך של 2,317 ₪ עבור דמי הבראה. 50. הנתבעת מנגד טענה, כי שילמה לתובעת את מלוא דמי ההבראה להם הייתה זכאית. 51. בהתאם לפסיקה, משהוכיח העובד כי עבד שנה לפחות אצל המעביד, על המעביד להוכיח כי שילם לו את דמי ההבראה (דב"ע נו 3-282 עוף טנא תעשיות (1991) בע"מ - אחמד עומר, עבודה ארצי כרך כט (2) 319). יחד עם זאת, הוראות צו ההרחבה קובעות כי עם סיומם של יחסי עובד-מעביד, העובד יהא זכאי לימי הבראה עבור השנתיים האחרונות לעבודתו בלבד. 52. בהתאם לוותק עובדתה של התובעת, זכאית הייתה התובעת בשנתיים האחרונות לעבודה ל-14 ימי הבראה ובסה"כ לסך של 4,634 ₪. כעולה מתלושי השכר, הנתבעת שילמה לתובעת, על חשבון דמי הבראה עבור השנתיים האחרונות סך של 1,986 ₪. 53. לפיכך זכאית התובעת ליתרת דמי הבראה בסך של 2,648 ₪, לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10/11/09 ועד למועד התשלום בפועל. סוף דבר 54. תביעת התובעת מתקבלת באופן זה שעל הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: א. סך של 21,805 ₪ בגין פיצויי פיטורים. ב. סך של 4,094 ₪ בגין פדיון חופשה שנתית. ג. סך של 2,648 ₪ בגין דמי הבראה. הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10/11/09 ועד למועד התשלום בפועל. 55. הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 6,500 ₪ וזאת תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. 56. ערעור בזכות תוך 30 יום לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.קטיניםלידההתפטרות לאחר לידהחופשת לידההתפטרות