מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא השפעת עבודה על התקף לב: .1לפנינו תביעה להכיר באירוע לב שאירע לתובעת ביום 02.08.96(להלן: האירוע), כתאונת עבודה. הנתבע טען, כי לא אירע לתובעת אירוע חריג המהווה תאונת עבודה ואירוע הלב בו לקתה ביום 02.08.96, בא לה בשל מצבה הבריאותי הבסיסי, כאשר השפעת העבודה, אם היתה בכלל, קטנה מהשפעת הסיכון האישי של התובעת. לפיכך, טען הנתבע, יש לדחות את התביעה כבר בשלב זה אף מבלי למנות מומחה רפואי. .2התובעת טענה כי בסוף חודש יולי 1996, האשים אותה הממונה עליה - פיטר - אחראי משמרת - כי החתימה כרטיס של עובד אחר תוך שהוא נוקט כלפיה בלשון בוטה וגסה. מיד לאחר מכן חשה תחושת מחנק וכאבים בחזה (להלן: הארוע הראשון). לפיכך, הלכה לקופת חולים ד' בשדרות ושם מצאו כי היא סובלת מלחץ דם גבוה במיוחד. עוד ציינה בתצהירה (סעיף 10-12) כי עד אותה עת לא סבלה מבעיות של לחץ דם. בעקבות אותו אירוע, לקחה שלושה ימי חופשה, ושבה לעבודה. .3ביום 01.08.96, עבדה התובעת במשמרת שניה מהשעה 15.30ועד השעה .03.32 עם תום המשמרת, בשל כך שנותרה עבודה, נדרשה, לטענתה, להשאר ולהמשיך לעבוד למרות שחשה באפיסת כוחות וביקשה ללכת לביתה. לאחר כשעה לערך, חשה סחרחורת קשה מחנק וכאבים בחזה. היא ביקשה מהממונה עליה ללכת לביתה אך זו, לטענתה, סירבה ולאחר כחלוף חצי שעה נוספת התמוטטה וחבר לעבודה פינה אותה לביתה (להלן: הארוע השני). היא הזמינה רופא מיידית. למחרת היום פנתה לקבלת טיפול בבית חולים ברזילי. .4על פי חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה 1995בסעיף 83נקבע: "תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה עקב העבודה אם לא הוכח ההיפך ואולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין בין שאירעה לעובד ובין לעובד עצמאי אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים". בבג"צ 93/6984 ווליניץ נ. בית הדין הארצי לעבודה ואח' פד"י מ"ח בעמ' 285 ובעמ' 293נפסק: "סמיכות זמנים בין מאורע חריג בעבודה לבין הופעת האוטם מקימה הנחה לזכות העובד כי האוטם נגרם עקב המאורע החריג". ובהמשך פסק הדין נקבע: "סמיכות זמנים בין המאורע החריג בעבודה לבין התרחשות האוטם מעידה באורח נסיבתי על קיום קשר סיבתי בין השניים". .5ההלכה היא, כי בשלב הראשון של בירור תובענה שעניינה אוטם שריר הלב, על המבוטח להביא 'ראשית ראיה', שארע בעבודה אירוע שניתן לראותו כקשור סיבתית לבוא האוטם, הווי אומר: אירוע חריג 'המסביר' את בוא האוטם במועד זה ולא באחר. שכן, בהעדר אירוע חריג בחיי העבודה אין תשובה לשאלות כגון: 'מה נשתנה', מה לי יום מיומיים' ומדוע יראו את האוטם הזה כתאונת עבודה ('עקב העבודה') שעה שבעבודה לא קרה מאומה?", דב"ע מו/139-0, דן יצחק - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יח', 315, 331, וכן דב"ע נד/224-0 י. גליקסמן נגד המל"ל (לא פורסם) עבודה ועו"ד כרך א (2) .592 השאלה היא אפוא האם הוכח על ידי המערערת "אירוע חריג" בעב ודתה ביו ם הארוע או בסמוך מאוד לו. .6הפסיקה קבעה כי כדי שתוכר: "חזקת הסיבתיות" יש להוכיח בראש ובראשונה, כי תאונה אמנם ארעה. נטל ההוכחה בענין זה, אפילו נמצא אדם ללא רוח חיים, במקום עבודתו מוטל כולו, על שכמו של התובעת. בדב"ע נג/153-0 פראג' עווד ג'אבר נגד המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ"ז 50, נקבע כי תאונה מורכבת משני יסודות חיוניים: גורם או מחולל מחד גיסא, ונזק או פגיעה מאידך גיסא. רק לאחר שהוכחה התאונה על שני יסודותיה ניתן להכנס לפתחה של ההקלה הקבועה בסעיף 83לחוק הנדון. .7בהוכחת האירוע יש ליחס משקל רב לאנמנזה, רישומי בית החולים, מתוך ידיעה, שהיא פרי נסיון, שרישומים אלה מהימנים ומדוייקים (דב"ע מב/160-0 אבו ערב עלי נ. המל"ל פד"ע טו עמ' 281) שכן יש להניח כי אדם המאושפז בבית חולים ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול הנכון (דב"ע מט/23-0 המוסד לביטוח לאומי נ. שמעון הירשהורן פד"ע כ' עמ' 349). .8בפסיקה נקבע כי מתח, התרגזויות, ויכוחים ואירועים לא נעימים שהם חלק מעבודתו הרגילה של מבוטח, אינם בגדר "אירוע חריג" או "תאונה", שניתן לקשור להופעת אוטם, וראה דב"ע נד/119-0 משה מורדוביץ נגד המוסד לביטוח לאומי עבודה ועו"ד כרך א (2) 630וכן בדב"ע מו/139-0 הנ"ל. .9באשר לאירוע הראשון הנטען על ידי התובעת שהיה במועד לא ידוע בסוף חודש יולי 1996הרי שהתובעת לא הביאה מסמך רפואי כלשהו (כפי שעשתה ביחס לאירוע השני) המאשר בענין זה את טענתה ואף לא העידה עדים מטעמה כפי שמצפים היינו. נציין כי הדברים האמורים בחוות הדעת של דר' גבע מחודש אוגוסט 1998אינם נסמכים בקשר לארוע הראשון (מיולי 1996) על תיעוד רפואי אלא על סיפור התובעת. לא ברור לחלוטין מתי אירע האירוע הראשון ומה טיב ההשפעה שהשפיע (אם בכלל) על התובעת. בתצהירה טענה התובעת כי פנתה לקופת חולים וציינה כי היתה זו קופת חולים ד' בשדרות (סעיף 12לתצהירה). בעדותה, שינתה את גרסתה וטענה כי הלכה למד"א. בתצהירה ציינה כי לא סבלה מעולם מבעיות של לחץ דם. בתחילת עדותה ציינה: "אני בד"כ לא סובלת מלחץ דם" ולאחר מכן המשיכה ואמרה שאף פעם לא סבלה מלחץ דם. מסיכום המחלה, נ/4, שהוגש מטעם הנתבע, עולה כי התובעת: "סובלת מיתר לחץ דם כעשר שנים ומטופלת באמצעות כדורים שונים כאשר חצי שנה האחרונה עובר לאירוע, היא קיבלה טיפול נוסף.". .10אם נסכם באשר לאירוע הראשון הרי לא ברור מתי אירע (אם בכלל אירע), לא ברור מה היה טיבה של ההשפעה על התובעת בכל מקרה, בשים לב להפרש הזמנים בינו לבין האירוע המתואר בנ/4, נראה כי אין סמיכות זמנים בין אירוע זה לליקוי שהופיע אצלה לטענתה, כשבוע לאחר מכן. בכל אופן, בהעדר תיעוד רפואי, ובהעדר ראיות חיצוניות, לא נוכל לומר כי הונחה על ידי התובעת תשתית ראייתית מספקת לצורך קביעה כי אירע אירוע חריג. .11באשר לאירוע השני, הרי שהתובעת העידה כי חוייבה לעבוד שעות נוספות על אף שביקשה שלא לעשות כן. התובעת מסרה בתצהירה כי התמוטטה במקום העבודה (סעיף 18לתצהירה) וחבר לעבודה לקח אותה הביתה, ומיד למחרת היום, פנתה לבית החולים ברזילי. מתוך מסמך נ/4, עולה כי פנתה לבית חולים ברזילי רק ביום 04.08.96ולא ביום 02- .03.08.96מתוך התיעוד הרפואי, נ/4, עולה כי התובעת לא סיפרה בחדר מיון דבר בקשר לעבודה במשמרת הלילה, שבעטיה התמוטטה לטענתה. .12עדותה של אחראית משמרת גב' גלעד בתיה, הוגשה לנו בהסכמה, נ/ .5מעדותה עולה כי ביום 01.08.96לאחר שהתובעת השלימה עבודה של שמונה שעות עד השעה 23.30, התבקשה כמו עובדות אחרות, להשאר ולהשלים אריזה של מוצרים (במבה-שוש). היא עשתה כן מרצונה ולא ביקשה ללכת לביתה. לאחר כחצי שעה, בשעה 24.00, היא ביקשה ללכת לביתה ושוחררה. בכל אופן, העבודה בשעות נוספות הינה ענין רגיל ולא היה אותה עת לחץ מיוחד אלא העובדות נותרו לארוז המוצרים שלא נארזו במהלך המשמרת. בדרך כלל כאשר מתבקשים עובדי משמרת שניה להשאר אזי הם עושים כן ועובדים עד השעה 02.00- 03.00לפנות בוקר כדי להשלים האריזה. בכל אופן, המפעל לא מכריח את העובדות להשאר שעות נוספות אלא זה נעשה לרצונן. .13מהדברים שמסרה הגב' בתיה גלעד ברור כי השארות במפעל עוד כשעתים שלוש, לאחר השלמת משמרת של 8שעות, אינה חריגה. לא מדובר איפוא בעבודה חריגה או באירוע חריג. מדובר בעבודת אריזה שגרתית, כאשר התובעת עבדה עוד כשעה לאחר שהשלימה משמרת בת - 8שעות ואז עזבה לביתה. בנסיבות אלה לא ניתן לומר כי האירוע השני היה אירוע חריג המצדיק מינוי מומחה - יועץ רפואי ודין התביעה להידחות כבר בשלב זה. .14סוף דבר, התביעה נדחית. בנסיבות הענין אין צו להוצאות. אנו מוצאים לעצמנו חובה נעימה להודות לבאי כח הצדדים, על הסיכומים הענייניים והממצים שהגישו.התקף לב / אוטם שריר הלב