מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא הפקעת קרקעות - סמכות עניינית ייחודית : לפני בקשה לסילוק על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית. 1. כתב התביעה מתאר כי ה"ה מושק מורדקה וחנה רבקה שולביץ המנוחים, שרכשו נכסים בארץ ישראל בשנים 1938-1937, נספו באירופה - בשואה. בשל היותם נעדרים, הנכסים נמסרו לניהולו של האפוטרופוס הכללי (להלן: "האפוטרופוס"/ "הנתבע 2"). החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה בע"מ (להלן: "החברה"/ "הנתבעת 3"), קיבלה מהנתבע 2 לטיפולה את נכסי בני הזוג המנוחים. חלק מהמקרקעין הופקעו על ידי עיריית חולון, הנתבעת 1 (להלן: "העירייה"/ "המבקשת"). התובעת, אזרחית ותושבת שוויץ, הוכרה על ידי הנתבעת 3 כבעלת הזכויות במקרקעין בתחומה של העירייה, בשל היותה נכדתם והיורשת של הזוג המנוח. 2. לטענת המבקשת, יש למחוק את התביעה על הסף בשל כך שמכתב התביעה עולה (בייחוד מס' 11.1) כי עניינה של התביעה הוא בפיצויים בגין הפקעה שנעשתה מכוח פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן: "הפקודה"). לשיטתה של המבקשת, בהתאם להוראת ס' 9 לפקודה הנ"ל ופסיקת בתי המשפט, הסמכות העניינית הייחודית לדון בתביעות פיצויים מסוג זה, הינה בידי בית המשפט המחוזי שבתחום שיפוטו מצויים המקרקעין, ללא קשר לסכום התביעה. 3. לטענת המשיבה יש לבית משפט זה סמכות לדון בתביעה. לגישתה, למרות איזכורה של הפקודה בכתב התביעה, עילתה המרכזית הן נגד עיריית חולון והן כנגד הנתבעים האח' יסודה בחוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה), התשס"ו-2006 ובדינים נוספים שפורטו בס' 11 לכתב התביעה. הדיון בעניינים המפורטים בס' 9 לפקודה הינו טפל ואינצידנטלי לעילות האחרות ואם יתקיים דיון בהם - יהא הוא אגב אורחא. בית המשפט מוסמך לדון בהם מכוח סמכותו הנגררת לפי ס' 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. זאת ועוד, עילות התביעה כנגד הנתבעים השונים שזורות וקשורות זו בזו וראוי כי ידונו כולן יחד ולא יפוצלו. 4. לחלופין, ביקשה המשיבה כי באם בית המשפט יקבל את טענת חוסר הסמכות- יעשה שימוש בסמכותו לפי ס' 101(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ומכח ס' 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 - ויורה על העברת הדיון לבית המשפט המחוזי בתל אביב. 5. המבקשת השיבה כי אין בין טענות המשיבה כלפי הנתבעים האחרים לבין דרישתה לקבלת פיצויי הפקעה מן המבקשת דבר. 6. דיון בראשית הדברים יוער כי במסגרת הבקשה, ביקשה המבקשת למחוק על הסף את התובענה ואילו בשולי תשובתה לתגובה ביקשה לדחותה מהטעם של חוסר סמכות עניינית. התובעת ביקשה לדחות את הבקשה, אך יחד עם זאת, ביקשה כי באם בית המשפט יסבור כי אין לו סמכות עניינית, יורה על העברת התובענה כולה לבית המשפט המחוזי. המשיבות הפורמאליות לא הביעו עמדתן. על מנת להעמיד דברים על דיוקם, הסמכות לסילוק על הסף של תובענה מחמת חוסר סמכות עניינית, קבועה בתקנה 101(א)(2) לתקסד"א. כאשר מועלית טענה לחוסר סמכות עניינית, בית המשפט רשאי לדחות על הסף את התובענה בהתאם לקבוע בתקנה הנ"ל, או להעביר את הדיון לבית המשפט המוסמך - בהתאם לס' 79 לחוק בתי המשפט. הכלל הוא כי בית המשפט לא ידחה את התביעה מקום בו נראה שיש להעבירה לבית המשפט המוסמך. קביעת הסמכות נעשית על-פי האמור בכתב התביעה [ע"א 2846/03 ריצארד ב' אלדרמן, עו"ד נ' דן ארליך (טרם פורסם) בפיסקה 5]. 7. לשיטת התובעת, יש להטיל על הנתבעים יחד או לחוד את האחריות לפיצוייה. לטענתה, האפוטרופוס הכללי צריך היה לנקוט באחת מהחלופות הבאות: א. פעולה לקבלת פיצוי עבור החלקה. ב. ביטול ההפקעה לאור אי שימוש בנכס למטרה ציבורית למוסדות חינוך. ג. היענות להצעת העירייה לקבל נכס חלופי שווה ערך למקרקעין שהופקעו. טענת התובעת כנגד החברה (נתבעת 3) היא, שהאחרונה צריכה הייתה לפעול לקבלת פיצוי תמורת החלקה מכוח האחריות שהועברה אליה ותפקידיה לפי ס' 8, 9, 10 לחוק ההשבה. כלפי העירייה טענה התובעת כי האחרונה התחמקה מתשלום הפיצוי עבור החלקה שהופקעה. 8. בס' 11 לכתב התביעה ציינה כך: "11. התובעת טוענת כי כל אחד מהנתבעים בנפרד ו/או שלושתם ביחד חייבים בתשלום הפיצוי עבור החלקות המופקעות בצרוף דמי שיערוך, בין היתר עקב העילות הבאות: 11.1 עיריית חולון חייבת בפיצוי מכח פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) 1943 ומכח חוק לתיקון הרכישה לצרכי ציבור, תשכ"ד-1946, מכח ס' 10 לחוק ההשבה, מכח עילת הפרת חובה חקוקה כאשר החובות החקוקות אותן הפרה הן על פי הפקודה והחוקים הנזכרים לעיל, וכן מכח עשיית עושר ולא במשפט. 11.2 האפ"כ חייב בפיצוי עקב התרשלותו בקיום תפקידו בכל הנוגע למימוש זכויות התובעת וה"ה שולביץ, אשר עבורם ומכוחם הוא ניהל את נכסיהם. הפרת חובותיו על פי פקודת האפוטרופוס הכללי 1944 ו/או חוק האפוטרופוס הכללי, תשל"ח-1978, והתקנות לפיהם ועל פי חוק ההשבה, אשר הפרתם והתנהגותו מהווים גם עוולת הפרה חובה חקוקה באשר הוראותיהם נועדו לטובתם ולהגנתם של ה"ה שולביץ ו/או של התובעת וההפרה גרמה להם נזקים מסוגם ומטבעם אלהם נתכוונו אותם חיקוקים. 11.3 החברה להשבה חייבת בפיצוי עקב אי קיום חובותיה על פי חוק ההשבה אשר הפרתם והתנהגותם מהווים גם עוולת הפרה חובה חקוקה ועוולת רשלנות". 9. האם הוענקה בהוראת החוק הספיציפי סמכות ייחודית לדון בתובענה? בס' 9 לפקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) נקבע כי "סכסוכים בדבר פיצויים וזכות קניין" ייושבו על ידי "...בית המשפט שיהא לו שיפוט לברר את כל הענינים הנזכרים בסעיף זה ולפסוק בהם לפי בקשה שיגישנה היועץ המשפטי לממשלה או לפי בקשת כל אדם שיש לו, או התובע, כל זכות או טובת הנאה בכל קרקע הנזכרת בכל מודעה כאמור לעיל". בס' 2 לפקודה, הוא ס' ההגדרות, נקבע: "בית משפט" פירושו בית המשפט המחוזי שבתחומי שיפוטו נמצאת הקרקע הנידונה"; בעניין זה ציין בית המשפט העליון: "נזכיר, כי בענייננו הופקעו המקרקעין בהתאם להוראותיה של פקודת הקרקעות. על פי פקודה זו, מוקנות סמכויות שונות לבית המשפט המחוזי שבתחום שיפוטו מצויים המקרקעין (ראו הגדרת המונח "בית המשפט" בסעיף 2 לפקודה). כך למשל, מוסמך בית המשפט המחוזי לדון בבקשה לרכישת חזקה במקרקעין (סעיף 8 לפקודה). כן מוסמך הוא להכריע במחלוקות בעניין סכום הפיצויים אשר ישולם לבעלים של המקרקעין המופקעים (סעיף 9 לפקודה)." (רע"א 5664/04 מדינת ישראל מינהל מקרקעי ישראל נ' בן גרא יואב (2005)) [ההדגשות שלי ר.נ]. ור' עוד: "החיקוקים הרלבנטיים... פקודת הדרכים וכן פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי צבור)...קובעים, כי ביהמ"ש המוסמך, על פיהם, הוא ביהמ"ש המחוזי, אשר בתחומו נמצאים המקרקעין, ללא הבחנה בין מקרה בו נדון רק גובה הפיצוי ובין מקרים בהם נדונה גם עצם החובה לפצות. הפניית ב"כ המבקשת לספרו של קמר מוציאה דברים מהקשרם ומתעלמת מהאמור, במפורש, בספר זה, בעמודים אליהם הפנה ב"כ המשיב. בדונו בסמכות השיפוט, בתביעת פיצויים בעד הזכות שהופקעה (בעמ' 298-301), בפרק "סמכות השיפוט", כותב המחבר, בין היתר: "... לענין הסמכות העניינית - סמכות השיפוט הייחודית מסורה לבית המשפט המחוזי, וזאת למרות שתביעה לפיצויים לפי מהותה הינה תביעה לתשלום חוב כספי, שמקורה בעסקת רכישה שנעשתה בקרקע ושלכאורה היה צריך להגישה לבית משפט השלום או לבית המשפט המחוזי, בהתאם לסכום התביעה..."... כן ראו: ע"א (מחוזי חיפה) 4204/99 - המועצה המקומית נ' אחמד סאלם עקל (2000), שם אמר ביהמ"ש: "... נראה שפיצויים בגין ההפקעה צריכים להידון במסגרת שונה (מאשר בימ"ש השלום, הערה שלי - ת.ש.נ.) ובפני בית המשפט אשר לו הסמכות העניינית לדון בפיצויים בגין הפקעה, והוא בית המשפט המחוזי."" (בשא (חי') 3058/08 הועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה נ' יוסף רבני (2008)). כלומר, במסגרת החוק הוענקה סמכות ייחודית לדון בסכסוכים הנ"ל - לבית המשפט המחוזי כאמור לעיל. 10. הנני דוחה את טענת המשיבה לפיה מדובר בסמכות נגררת. סמכות נגררת היא סמכותו של בית המשפט להכריע בשאלה המתעוררת אגב הדיון שלפניו, גם אם מצויה בתחום סמכותו של בית משפט אחר (ס' 76 לחוק בתי המשפט). במקרה שלפני, לא מדובר בשאלה אגבית, אלא באחת מעילות התביעה בהן בחרה התובעת. הכרעה בעילה זו משליכה גם על עילות התביעה האחרות והיא אינה מצויה בסמכותו העניינית של בית משפט זה. 11. בנסיבות אלה, אין מנוס אלא להורות על פיצול התביעה. בתיק זה ניתנה על ידי הרשם הארכת מועד להגשת כתבי הגנה, באם מעוניינת התובעת למחוק בשלב זה תביעתה כנגד הנתבעות האחרות עד לקביעת בית המשפט המחוזי בשאלת עצם זכאותה של התובעת לפיצוי - ללא צו להוצאות, תגיש בקשה מתאימה תוך 30 יום מהיום.סמכות ענייניתקרקעותמקרקעיןהפקעה