מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הפחתת שעות חופשה: .1התובעת טוענת כי בשנת 1992הופחתו 160שעות חופשה להן היתה זכאית וזאת על מנת לסייע בתוכנית ההבראה של הנתבעת. מכיוון שבתחילת 1993פוטרה התובעת מעבודתה, היא תובעת בחזרה את 160השעות על פי תעריף של 10.80ש"ח לשעה, כאשר היא טוענת למעשה כי ניכוי 160השעות, בהיותו לצורך של תוכנית ההבראה בא לשם מניעת פיטורי עובדים. משלא נשמר לה מקום עבודתה, הרי "השקעתה" בשמירת מקום העבודה היתה לשווא ועל כן היא זכאית להחזר שעות העבודה. .2הנתבעת טענה כי מהתובעת נוכו 114.3שעות בלבד וזאת על פי הסכמים קיבוציים תקפים ומחייבים. הנתבעת אינה קושרת בין ניכוי שעות החופשה לבין תוכנית הבראה כלשהי. .3תיק זה מצוי בסמכות רשם מכיוון שעל פי הגדרת "שכר עבודה" שבסעיף 1לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958, גם תשלום המגיע לעובד עקב עבודתו ובמשך עבודתו הוא שכר עבודה. אין ספק שחופשה שנתית מגיעה לעובד עקב עבודתו ובמשך עבודתו ועל כן התחליף לה של פדיון דמי חופשה, גם הוא בגדר שכר יחשב. .4לכך יש להוסיף את הוראת סעיף 17לחוק חופשה שנתית, התשי"א- 1951אשר בה נקבע במפורש כי דמי חופשה, פדיון חופשה ותמורת חופשה, דינם לכל דבר כדין שכר עבודה. מכאן, שענין זה של ניכוי שעות חופשה, מצוי בסמכות רשם על פי הוראת סעיף 27(ב) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - .1969 .5מאידך יש לזכור כי על פי הפסיקה אין דמי חופשה או פדיונם נחשבים לשכר מולן לצורך חיוב בפיצויי הלנה. .6התובעת לא הוכיחה כי נוכו ממנה 160שעות ולכן יש לקבל את הנתון שהוכח על ידי הנתבעת ואשר מצוי בכרטיס האישי של התובעת אצל הנתבעת, מוצג נ/ 2והוא כי הופחתו מהתובעת בעילה של "קיזוז הסכם עבודה" 114.3שעות בלבד. .7לאחר ישיבת ההוכחות שלחה התובעת לבית הדין עותק של תלוש שכר מחודש ספטמבר 92אשר בו נקבע כי שכרה הוא 10.38ש"ח לשעה. מסמך זה מתקבל עתה ומסומן באות "א". מכיוון שמדובר במסמך שנראה על פניו אמיתי והוא דומה בצורתו למוצג ת/1, תלוש משכורת של חודש נובמבר, אין צורך לקבל את תגובת הנתבעת לגביו. .8מובן מאליו שיש לפעול על פי העקרון שלא ניתן להפחית משכרו של העובד. מכאן שלצורך חישוב ערכן של שעות החופשה שנוכו, יש לקבל כנתון בסיסי את השכר של 10.38ש"ח לשעה. עליו יש להוסיף את תוספת היוקר של % 2.3מפברואר 93, כך ששכר שעה הינו 10.62ש"ח. הכפלת סכום זה ב- 114.3שעות, על פי האמור בסעיף 6לעיל, מביאה לתוצאה של 1213.87ש"ח. .9משידוע לנו סכום התביעה, נותרת השאלה המשפטית, האם היתה הנתבעת רשאית להפחית את שעות החופשה מהתובעת, אם לאו. .10התובעת לא הגישה שום מסמך שיבסס את טענתה כי מדובר בניכוי שעות חופשה לשם עזרה להבראת המפעל. מכאן שאין עוד צורך להתייחס לשאלה של הקשר בין הניכוי לבין מניעת פיטורין, היות הניכוי בבחינת "פרמיה" המבטחת את העובד מפני פיטורים ושאר שאלות בנושא זה. .11הנתבעת אשר טענה כי מדובר בקיום הסכמים קיבוציים, צירפה לכתב הגנתה עותק מההסכם הקיבוצי מספר .92/61אין במסמך זה דבר וחצי דבר לענין ניכוי חלק כלשהו מהחופשה השנתית של העובדים ואין מסמך זה מזכיר כלל ועיקר את הנושא של הבראה. .12לאחר הדיון ועל פי ההחלטה שניתנה בתום הדיון, המציאה הנתבעת את ההסכם הקיבוצי של תע"ש מאוקטובר .1990גם במסמך זה לא הצלחתי למצוא התייחסות לנושא של הבראת המפעל ועיסוק כלשהו בנושא של ניכוי תקופות חופשה מהעובדים. .13המסמך היחיד אשר בו נזכרת הפחתת שעות חופשה, הוא המסמך הקרוי "הודעה לעובדים" מיום 5.8.91, אשר צורף לכתב ההגנה. מסמך זה אינו קושר בין הפחתת החופשה לבין תוכנית הבראה או מניעת פיטורים, אלא הוא קושר את אותה הפחתת חופשה לביצוע ההסכם הקיבוצי מיום 18.11.90בשירות הציבורי, תוך שהוא מפרט שבצידה של אותה הפחתת חופשה, תואיל הנתבעת לקיים את יתר הוראות אותו הסכם קיבוצי וליתן תוספות שכר שונות על פיו, גמול השתלמות והוספת שתי שנות וותק והכל בהדרגה. .14מסמך זה מסביר את הפחתת החופשות בקיומה של מגמה להקטין את עלות העבודה ו"צו שעה" המוסכם בין ארגון עובדי התע"ש לבין הנהלת הנתבעת. בנוסף להפחתת חופשות יש התייחסות להפחתת החזר הוצאות רכב, לאי תשלום עבור ביגוד ולהקטנת העבודה בשעות נוספות. .15ההבדל בין החופשות לבין יתר הנושאים לגביהם העובדים צריכים לותר על הטבות שכר, במסגרת אותו צו שעה, הוא ברור. אין שום חוק הקובע כי עובד זכאי לקבל החזר הוצאות רכב, זכאי לקבל ביגוד וזכאי לעבוד בשעות נוספות. כל אלה שייכים לאותו ענף של משפט העבודה המוסדר על ידי הסכמים, הסדרים קיבוציים והסכמים קיבוציים. מכאן שכל זכות כזו יכולה, בהתמלא התנאים המשפטיים הדרושים, להשתנות על ידי הסכמה חדשה בין הצדדים. .16לעומת זאת, חופשה שנתית היא זכות על פי הדין אשר נקבעה בחוק חופשה שנתית, התשי"א - .1951על זכות זו אין העובד יכול לותר, לא בהסכם אישי ולא בהסדר קיבוצי ולא בהסכם קיבוצי ולא בכל דרך אחרת ובודאי שהדברים יפים ונכונים לגבי כל צורת ויתור קיבוצית. מדובר באותו חלק של משפט העבודה שאיננו נתון לרצונם של הצדדים אלא הוא קבוע על פי הדין ולא ניתן לשנות ממנו, אלא בתנאים הקבועים בדין. .17לפיכך ניתן להתייחס לאותו מסמך ולסווג אותו, רק במאמר מוסגר, שהרי העקרון האמור בסעיף 16חל על כל סוגי המסמכים. נראה כי מדובר בראייה על דבר קיומו של הסדר קיבוצי. אין מסמך זה מהווה הסכם קיבוצי, באשר לא נרשם ובאשר הוא מסמך חד-צדדי בו ארגון העובדים מודיע לעובדים דברים שונים. זה הוא עלון מידע, אולם משחתום עליו יו"ר ארגון העובדים, הוא מהווה ראייה של ממש לתוכנו, כלומר לקיומו של הסדר בדבר הפחתת חופשות. יודגש כי מדובר בהסדר בין ארגון העובדים לבין ההנהלה, כאשר אין שום ראייה לכך שההסתדרות היתה צד לאותו הסדר. מכאן ברור שמדובר בהסדר קיבוצי, אשר כאמור, עלון המידע מהווה ראייה מספקת להוכחת דבר קיומו. עדיין כאמור, הקטע העוסק בהפחתת חופשות, נוגד את הוראות הדין באופן כללי, אם כי כמובן יש לבדוק בכל מקרה ומקרה האם הפחתת החופשות פגעה בזכות העובד על פי הדין לחופשה. עוד יאמר כי על פי ההסכם הקיבוצי שצורף לכתב ההגנה, כל מערכת היחסים ההסכמיים הקיימת בתע"ש בין העובדים להנהלה, מועתקת אל הנתבעת, שהיא למעשה חברת בת של תע"ש. .18עיון במוצג נ/ 2מלמד על כך שהנתבעת לא זקפה לזכותה של התובעת כל ימי חופשה מעבר לאלה הקבועים בסעיף 3לחוק חופשה שנתית. בסיס החישוב הוא חופשה של 26ימים עבור שנת עבודה מלאה. תלושי המשכורת, מוצג "א" ומוצג ת/1, מלמדים על כך שהוותק לחישוב הוא 22שנה. על פי הוראת סעיף 3(א) (5) לחוק חופשה שנתית, עובד זכאי ל- 28ימי חופשה בשנה לאחר שהגיע לוותק של 14שנות עבודה. מכאן שהתובעת זכאית ל- 28ימי חופשה שנתית בכל מקרה, בין אם עבדה 24שנים, כפי שטענה בכתב התביעה ובין אם עבדה 22שנים, כפי שמתברר מתלושי השכר. .19עוד יצויין כי התובעת לא צברה חופשה מעל למותר על פי סעיף 4י. לפרק ו' להסכם הקיבוצי של עובדי התע"ש. על פי אותו סעיף זכאית התובעת לצבור חופשה עד ל- 489שעות ואילו עיון במוצג נ/ 2מלמד שהחל משנת 1985, שלגביה אין נתונים לענין המותר והאסור מכיוון שההסכם הקיבוצי שהוגש הינו משנת 1990, לא עברה התובעת סבירה של יותר מאשר 449שעות. .20עוד יש לציין שהתובעת זוכתה במוצג נ/ 2במספר מופחת של שעות חופשה, בגלל העדרויות רבות ועל כן לא ניתן לנכות שוב מחופשתה בעילה זו. .21להסרת ספק יש לציין כי אין להתחשב באמור בסיפא של פיסקה א לסעיף 3 לחוק חופשה שנתית, מכיוון שזכותו של עובד לצאת כל פעם למספר מצומצם של ימי חופשה, שאינו כולל את ימי המנוחה השבועית ולכן יש לחשב את פדיון דמי החופשה בהתחשב בזכות זו. .22ברור שהתובעת זכאית לחזור בה מהסכמתה לניכוי שעות החופשה וזאת משני טעמים. הטעם הראשון הוא שהיא כלל לא ידעה את סיבת הניכוי וחשבה שמדובר בתוכנית הבראה ולכן נתנה את הסכמתה לניכוי. יש כאן טעות אשר יש לזקפה לחובת הנתבעת, שלא טרחה להבהיר היטב לכל עובד ועובד את סיבת הניכוי מחופשתו. אין לסמוך בנושא זה על ארגון העובדים. הטעם השני הוא שמדובר בפעולה הנוגדת את הדין, בלתי חוקית וממש כשם שעובד זכאי לתבוע הפרשי שכר מולן בין שכר המינימום לבין השכר שבזמנו הסכים לו, הפחות משכר המינימום, כך זכותה של התובעת, בכל עת לחזור בה מאותה הסכמה, אשר הדין אינו מאפשר לה להסכים. .23ברור אם כך כי ניכוי שעות החופשה מהעובדים, הינו בלתי חוקי ובלתי תקף, בין אם מדובר בעובד אשר פוטר לאחר הניכוי ובין אם מדובר בעובד אשר נשאר לעבוד אצל הנתבעת. מדובר בפעולה הנוגדת את הדין, כלפי כל העובדים. .24לפיכך דין התובענה להתקבל, תוך השינוי המספרי הנדרש על פי הנתונים העובדתיים שהוכחו, כאמור לעיל. .25יצויין כי לא היה זה נכון לציין בכרטיס האישי, מוצג נ/2, את העובדה שהתובעת, בשנת 89, לא תרמה שלושה ימי חופשה לטובת המפעל. אם מדובר בתרומה, לא ניתן להפוך את העדרה לכתם המצוי בכרטיסו האישי של העובד, אשר לאורך שנים רואים אותו כל מי שבאים לדון בעניני כח-אדם הנוגעים לעובד. יש מקום להתחשב בנקודה זו, לענין ההוצאות. .26המזכירות תצרף לעותק פסק הדין שישלח או ימסר לנתבעת, גם צילום של המוצג "א" ביחד עם מכתב הלואי שלו. עותק ההסכם הקיבוצי של עובדי תע"ש, לא ישאר בתיק אלא יועבר לספרית בית הדין. .27לאור כל האמור לעיל, מחוייבת בזה הנתבעת לשלם לתובעת את הסך 1213.87 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום ועד מועד התשלום בפועל. .28כמו כן, מחוייבת בזה הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 450ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד מועד התשלום בפועל. .29על פסק דין זה, ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 15ימים ממועד קבלתו.דמי חופשה שנתית