מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הפחתת שכר לפני פיטורים: .1לפנינו תביעה לתשלום הפרשי שכר והפרשי פיצויי פיטורין. בתביעתו המקורית תבע התובע את מלוא פיצויי הפיטורין אך בשלב מאוחר יותר הודה כי קיבל פיצויי פיטורין בחודש מאי 1995או סמוך לכך והוא העמיד את תביעתו רק על הפרשי פיצויי פיטורין להם הוא זכאי לטענתו. התובע עבד משנת 1982ועד מאי 1995עת פוטר בתחנת הדלק שבשדרות ירושלים בבאר-שבע . לטענתו, בכתב התביעה, הנתבעת הפחיתה משכרו מידי חודש בחודשו משנת 1995סכום של כ- 606ש"ח וכיוון שכך הוא זכאי לסכום זה במשך ארבעת חודשי העסקתו בשנת 1995סה"כ 2425ש"ח. פיצוי הפיטורין ששולמו לו חושבו ביחס לשכר הנמוך בסך - 606ש"ח מהשכר שהיה צריך להלקח בחשבון לצורך החישוב הפיצויים. ולכן הוא זכאי להפרשי פיצויי פיטורים. .2לטענת הנתבעת, בכתב ההגנה, שולמו לתובע פיצוי פיטורין עם סיום עבודתו בסך של 410, 23ש"ח. סכום זה חושב בהתאם למשכורתו הרגילה האחרונה של התובע היתה בסך -778, 1ש"ח. עם תשלום סכום זה, חתם התובע על כתב ויתור וסילוק ולפיכך, יש לדחות את התביעה על הסף כבר בשלב זה. לגופו של עניין, אין ממש בטענת התובע לפיה, הופחת שכרו והיה שונה מזה ששולם לו בפועל, שכרו האחרון הרגיל, היה גבוה יותר מהסכום של 1778ש"ח. כיוון שכך, הוא אינו זכאי להפרשי שכר ואף לא להפרשי פיצוי פיטורין. .3מעיון בתלושי שכרו של התובע עולה כי משכורתו כללה סכום שתואר כמשכורת, תשלום עבור נסיעות, תשלום נוסף עבור ימי עבודה, ותשלום נוסף עבור תמריץ שמנים. כך היה ביחס לשכרו בחודשים 11/94-.07 מחודש ינואר 1995, הופיע בתלוש שכרו סכום עבור משכורת תשלום נוסף עבור שעות נוספות, תשלום עבור השתתפות בהחזקת רכב ותמריץ שמנים. בחודש דצמבר 1994, תלוש השכר שונה מזה שהיה לפניו ומזה שהיה אחריו - מופיעים בו משכורת דמי נסיעות ותמריץ שמנים. אין בו תשלום של שעות נוספות או תשלום של ימי עבודה. הסכום שנקוב כמשכורת בתלוש 12/94, עומד על סך 2384ש"ח זאת לעומת סכום של 1699.7ש"ח בחודשים שקדמו לו והסכום של 1733ש"ח בחודשים שלאחריו. מכאן מסיקה באת כח התובע, כי השכר הנכון לו זכאי התובע היה סך של 2384ש"ח ואילו הנתבעת לא שילמה לו שכר זה החל מחודש ינואר 1995אלא שכר בסך 1733ש"ח הנמוך בכ- 600ש"ח. עוד טוענת באת-כח התובע, כי הנתבעת פיצלה את שכרו הרגיל של התובע לרכיבים שונים ויש לחבר את סך כל הרכיבים המהווים את משכורתו הרגילה. ב"כ התובע לא כימתה את תביעתה כדבעי. לא ברור מה היחס בין הטענה לפיה משכורתו היתה צריכה להיות בסך - 2384ש"ח החל מחודש 12/94ואילך לבין הטענה כי הנתבעת פיצלה שלא כדין את שכרו. .4בעניין תלוש משכורת חודש דצמבר 1994העיד בפנינו מר קריזלר רואה החשבון שמשרדו ערך מטעם הנתבעת את תלושי השכר. מר קריזלר הסביר שמידי חודש בחודשו היו מועברים אליו מסמכים דוגמאת נ/1ו-נ/ 2שכללו את טפסי הנוכחות ומשמרות של העובדים ובהתאם להם נערך תלוש השכר. התלושים כוללים למעשה, משכורת קבועה עבור העבודה הרגילה במשך 26ימי עבודה בחודש. הרכיב השני המופיע בהם ומכונה "ימי עבודה" בתלושים הראשונים, ולאחר מכן, "שעות נוספות", הינו, תשלום עבור עבודה בשעות נוספות. זה מופיע כרכיב נפרד ובהתאם לימים שהתובע עבד בפועל ולשעות הנוספות, שעבד בפועל. "תמריץ השמנים" השתנה בהתאם לקרטריון לא ברור אך המדד היה מכירה בפועל של שמנים. .5באשר לתלוש חודש 12/94, השונה ברכיביו ובסכומים שבו מהתלושים שלפנינו ואחריו מסר רואה החשבון כי אותה עת העובדת הרגילה ממשרדו, שטיפלה בתלושי השכר, נעדרה ותלושי השכר הוכנו על ידי עובד אחר שבטעות ובשגגה כלל בתוך המשכורת גם את התשלום שכונה עד אותה עת "ימי עבודה" ומהותו כאמור, תשלום עבור שעות נוספות. .6עדותו של מר קריזלר עשתה עלינו רושם מהימן והיא נתמכת בתלושי השכר ובטפסי הנוכחות, המתייחסים לחודשי עבודתו של התובע. כעולה מתלושי השכר שולמו למעשה באופן קבוע שלושה סכומים: סכום עבור נסיעות, שהיה סכום קבוע שהשתנה החל מינואר 95ומאותה עת נשאר סכום קבוע. בענין התשלום עבור הנסיעות, ציין מר קרליזר כי בתחילה כונה הרכיב "נסיעות" ולאחר מכן "השתתפות בהחזקת רכב". מדובר באותו רכיב אך בשל מגבלות תוכנה, שונה שם הרכיב על אף שבמהותו מדובר באותו דבר. תשלום עבור שעות נוספות, שכונה בתחילה ימי עבודה ותשלום שכונה משכורת. למעשה הן לפני חודש דצמבר 1994והן לאחריו, שולמו כאמור אותם רכיבים בסכומים דומים. אכן בחודש דצמבר 1994התשלום תחת הרכיב משכורת הינו חריג וגבוה בכ- % 40יותר מאשר בחודשים שלפניו ואחריו. סכום זה דומה לסכום של המשכורת בצירוף התשלום עבור השעות הנוספות לפני חודש דצמבר 1994ולאחריו. .7דבריו איפוא של מר קרילזר לפיהם העובדת שלא היתה בקיאה בהכנת תלושי השכר של הנתבעת רשמה תחת הרכיב משכורת את המשכורת בצירוף התשלום עבור השעות הנוספות נראית לכאורה תואמת את האמור בתלושים ובטפסי הנוכחות. נציין כי ימי ושעות העבודה של התובע בחודש דצמבר 1994הינם אותם ימי עבודה שהיו בכל חודש עבודה רגיל כך עולה מנ/ .2ענין זה מצביע על כי השכר שהיה מגיע לו אותו חודש היה צריך להיות כמו זה שבחודש שקדם לו וזה שבחודש שלאחריו. טענת ב"כ התובע כאילו יש לכלול בתוך המשכורת את הרכיבים השונים החל מחודש ינואר 1995לא הוכחה כדבעי. ההלכה הינה, כי לא הכינוי שנתנו הצדדים לכינוי זה או אחר לתלוש לא זה שקובע אלא האם מדובר בתוספת השכר המותנה בהתמלא תנאי או בהיווצר מצב מסוים או לעומת זאת מדובר בחלק מהשכר המשתלם באופן רגיל. התובע אינו טוען דבר באשר לשכרו עד חודש נובמבר .1994זוהי למעשה מעין הצהרה שאכן תלושי השכר משקפים את הרכיבים הנכונים והאמיתיים. כאמור לעיל רכיבי השכר מחודש ינואר 1995, דומים במהותם ובסכומם לרכיבי השכר עד חודש נובמבר .1994על התובע נטל ההוכחה כי רכיבי השכר מחודש ינואר 1995הינם פיקטיבים כטענתו. הפרזומציה הינה, כי מהות התשלום תואמת את כינויו אך בחזקה עובדתית הניתנת לסתירה עסקינן, הוצאות החזקת רכב כמו גם הוצאות נסיעה וכך גם התשלום עבור שעות נוספות כמו גם תמריץ שמנים אינם חלק מהשכר הרגיל לצורך חישוב פיצוי פיטורים. ראה דב"ע מא/23-3 התזמורת הקמארית נ' סמדר שור פד"ע יב' 355, 363וכן דב"ע מו/13-3 ע. ת"א - ניסן גפני פד"ע כ' .1כאן נציין כי טענה זו כאילו מדובר ברכיבי שכר פקטיבים באה לעולם רק בשלב מאוחר - הסיכומים - ולא ניתנה רשות להרחבת חזית בענין זה. אף מטעם זה בלבד, לא היה מקום לקבלה. .8נוכח האמור, לא הוכיח התובע כי היה זכאי מחודש ינואר 1995ואילך לשכר גבוה מהשכר ששולם לו בפועל. לא זו אף זו, הוא לא הוכיח כי יש לכלול בתוך השכר הרגיל לצורך פיצוי הפיטורין, את הרכיבים שכונו: שעות נוספות, השתתפות בהחזקת רכב ותמריץ שמנים. לפיכך, דין תביעתו להפרשי שכר כמו גם להפרשי פיצוי פיטורים להדחות. .9כאן המקום לומר כי היה מקום לדחות את התביעה גם נוכח קיומו של כתב שחרור וסילוק עליו חתם התובע (כתב ויתור - ת/3). בכתב ויתור זה נרשמו הדברים הבאים: "הנני מאשר כי קיבלתי מתחנת דלק ב"ש בע"מ את כל סכומי פיצוי הפיטורים המגיעים לי עבור עבודתי בחברה וכן את כל המגיע לי עבור משכורות.. וכי אין לי ולא תהינה לי כל תביעות מכל מי או סוג שהוא כלפי החברה או מנהליה". מדובר איפוא בכתב ויתור ברור על פניו ושאינו ניתן לערעור. כתב ויתור זה נערך בהתאם לחוק פיצוי פיטורים, לאחר סיום עבודתו של התובע ולאחר שהתגבשו למעשה כל זכויותיו. .10לטענת התובע הוא אינו קורא טוב את השפה העברית. מעיון בפרוטוקול עולה כי התובע אישר שחתם על המסמך. הוא אינו טוען בעדותו, כי לא הבין אותו. בכל אופן, יש לזכור, שנטל ההוכחה להראות כי כתב הויתור נחתם בטעות או בעושק מוטל על כתפי טוען הטענה. כתב ויתור כזה אינו בטל מעיקרא וראה אשר רבינוביץ נגד שלב הקופרטיב המאוחד להובלה ואח' פד"י מ/.3554 כתב הויתור החתום על ידי התובע, מהווה ראיה לכאורה כי הוא משקף את ההסכמה אליה הגיעו הצדדים. הטוען שהצהרתו על מצב מסוים אינה מחייבתו עליו הראיה שהצהרתו לא היתה נכונה (בג"ץ 319/78,שמן תעשיות בע"מ נגד בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פד"י לד (2) 75, .80ראה גם דב"ע נה/5-2 ורדה דעבול ואח' נגד מדינת ישראל ואח' פד"ע כט',481, 489מול האות ב'). .11לאחר שהנתבעת הגישה את כתב הויתור והתובע אישר שחתם עליו עובר נטל הבאת הראיה, שכתב הויתור אינו מחייב, אל כתפי התובע. על התובע להוכיח איפוא כי לא התקיים אחד משלושת התנאים שבהעדרן לא יתן בית הדין תוקף לכתב הויתור. תנאים אלה סוכמו בדב"ע נב/217-3 מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבנלאומי ואח' - הבנק הבנלאומי בע"מ ואח' פד"ע כז' 3, 34-.35 מעיון בפרוטוקול עולה כי התובע לא אמר דבר ביחס לת/2, אלא כי הוא: "לא קורא טוב עברית וכי לא כתב את המסמך" (פרו' 2שורות 12-13). לא הובאו ראיות נוספות כלשהן בעניין זה. נציין כי עדותו של התובע לא עשתה עלינו רושם מהימן. התובע נמצא שנים רבות בארץ הבנתו בשפה העברית נשמעה לנו סבירה. התובע לא גילה מלכתחילה כי קיבל סכום נכבד בסך של 410, 23ש"ח כפיצוי פיטורים אלא רק לאחר שהנתבעת טענה זו בכתב הגנתה ובמהלך הדיון בפני כב' הרשמת. ענין זה מטיל צל כבד על עדותו. בנסיבות אלה, לא ניתן לומר כי התובע הרים את נטל הראיה שהועבר לכתפיו לענין כתב הויתור. נוכח זאת, יהיה מין הראוי לתת תוקף לכתב הויתור החתום על ידיו והמשקף לכאורה את ההסכמה של הצדדים. נוכח האמור, ואף מהטעם האחרון בלבד, יש לדחות את התביעה. .12סוף דבר, מכל אחד מהטעמים הנ"ל, דין התביעה להידחות .13התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך - 500, 1ש"ח, תוך 30 יום מהיום.הפחתת שכר / ירידה בשכרפיטורים