הפחתת מענק נכות בגלל איחור בהגשת תביעה

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הפחתת מענק נכות בגלל איחור בהגשת תביעה: 1. המחלוקת בתובענה שבפנינו היא משפטית בלבד, בשאלה אם צדק הנתבע בכך שהחליט, ביום 29/11/11, להפחית את מענק הנכות מעבודה ששולם לתובע, הפחתה שהנתבע תלה אותה ב"שיהוי" שכביכול השתהה התובע בהגשת תביעתו. בשל אותה טענה בדבר שיהוי, שילם הנתבע לתובע מענק נכות מעבודה לפי שיעור קצבה חודשית כפול 22, במקום להכפיל את הקצבה החודשית ב-43, זאת - תוך שהנתבע התיימר להסתמך על סעיפים 107 ו-296(ב) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, שייקרא להלן: "החוק"). 2. לשם הבנת המחלוקות והמצב המשפטי, נתאר להלן את העובדות כפי שהן עולות מהמסמכים שהוגשו לתיק (לא שמענו עדויות, מאחר שלא היתה מחלוקת עובדתית בין הצדדים), לאחר מכן נביא הוראות רלוונטיות מהחוק, נתייחס למצב המשפטי, ובסופו של דבר - נכריע במחלוקת. אלה העובדות 3. התובע עבד בתנאי ראש מזיק, ולפיכך - נגרם לו ליקוי שמיעה. ליקוי זה כלל הן ירידה בשמיעה והן חבלה אקוסטית שגרמה לטנטון. 4. ביום 13/11/07, פנה התובע לנתבע וביקש להכיר בו כמי שליקוי השמיעה שלו; הן הירידה בשמיעה והן הטנטון - נגרמו כתוצאה מפגיעה בעבודה. הנתבע, הגיב על התביעה בשני מכתבים שנשלחו לתובע ביום 1/4/08. באחד המכתבים הודיעה פקידת התביעות לתובע כי הנתבע מקבל את התביעה בקשר לירידה בשמיעה. במכתב השני - הודיעה פקידת התביעות לתובע כי היא דוחה את התביעה בקשר לטנטון. דחיה זו, לפי האמור במכתב מיום 1/4/08, היתה בשל טענתו דאז של הנתבע שאצל התובע לא התקיים התנאי האמור בסעיף 84א(ב)(3) לחוק, בדבר פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי. 5. ביום 27/5/08 (או ביום 3/6/08), הגיש התובע לנתבע טופס תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום גמלת נכות מעבודה. סעיף ו' לטופס האמור נועד לציון הפגימה הרפואית שבגינה מוגשת התביעה. בסעיף זה כתב התובע: "ירידה בכושר השמיעה + טינטונים". הנתבע אישר במכתבו לתובע, מיום 4/6/08, כי התקבלה אצלו תביעה לגמלת נכות מעבודה בשל "מחלת מקצוע". הנתבע לא ציין במכתב זה מה היא אותה "מחלת מקצוע". 6. בעקבות הגשת התביעה האמורה, הועמד התובע בפני ועדה רפואית, אשר קבעה ביום 9/7/08, כי דרגת הנכות היציבה של התובע עקב הפגיעה בעבודה, היא בשיעור 0%. 7. ביום 14/7/10 הגיש התובע לנתבע תביעה נוספת להכיר בכך שהטנטון שהתובע לקה בו הוא תוצאה של פגיעה בעבודה. על תביעה זו הגיבה פקידת התביעות במכתב מיום 14/12/10, שבו נאמר כך: "הריני להודיעך כי בעיון בתביעתך ובמסמכים הנלווים הוחלט כי וועדה רפואית תהיה רשאית לדון בטנטון ולקבוע אחוזי נכות בגין הטנטון ממנו הינך סובל. הינך רשאי להגיש תביעה לקביעת דרגת נכות. וועדה רפואית בפניה תופיע תקבע אם נותרה לך נכות כלשהיא כתוצאה מהפגיעה.". כלומר, מבלי שנאמר לתובע אם תביעתו החדשה התקבלה או שמא הנתבע חזר בו מדחיית התביעה הקודמת בענין טנטון או שמא הנתבע החליט דבר מה אחר, נאמר לתובע כי הוחלט לאשר לועדה רפואית לדון בטנטון ולקבוע דרגת נכות בגינו. כאמור במכתב, התובע הונחה להגיש תביעה לקביעת דרגת נכות (מבלי שהנתבע התייחס לכך שהתובע כבר הגיש כזו). 8. בהתאם להנחיה האמורה של הנתבע, הגיש התובע, ביום 2/1/11, טופס חדש של תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום גמלת נכות מעבודה. בחלק המיועד לרישום מהות הפגימה הרפואית, ציין התובע: "צפצוף טורדני כל הזמן וירידת שמיעה.". 9. התובע הועמד בפני ועדה רפואית מדרג ראשון, אשר קבעה ביום 17/3/11, כי החל מיום 6/1/08, יש לתובע נכות יציבה בשיעור 10%, בגין הטנטון. הנתבע הגיש ערר על ההחלטה האמורה. הערר נדון על ידי ועדה רפואית לעררים (במועד שאינו ידוע לנו, אך קדם ליום 29/11/11). הועדה הרפואית לעררים דחתה את עררו של הנתבע, כך שנותרה על כנה הקביעה כי החל מיום 6/1/08, דרגת נכותו היציבה של התובע עקב הטנטון, היא בשיעור 10%. 10. ביום 29/11/11, כאמור כבר לעיל, הודיעה פקידת התביעות לתובע, כי בשל כך שהתובע הגיש (כביכול) את התביעה רק ביום 2/1/11, הנתבע מפחית את מענק הנכות, כך שהמענק יחושב על פי מכפלה של הקצבה החודשית ב-22 במקום ב-43. הוראות רלוונטיות מהחוק 11. סעיף 104(ג) לחוק קובע כי נכה עבודה שנקבעה לו דרגת נכות יציבה שבין 9% לבין 20% יהיה זכאי למענק נכות מעבודה לפי סעיף 107 לחוק. 12. סעיף 107(א) לחוק (בנוסחו היום), קובע כך: "נכה עבודה כאמור בסעיף 104(ג) ישלם לו המוסד מענק בסכום המתקבל מהכפלת קצבה חודשית, בארבעים ושלוש; הוגשה תביעה לגמלה לפי סימן זה לאחר שתמו 12 חודשים מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכים במענק, ישולם המענק, על אף האמור בסעיף 296(ב), ובלבד שסכום המענק יופחת בסכום השווה לקצבה חודשית כפול במספר החודשים שמתום 12 החודשים האמורים ועד החודש שבו הוגשה התביעה". 13. בסעיף 296 לחוק נקבעה הוראה כללית בענייני שיהוי בהגשת תביעה לגמלה. ס"ק (א) ו-(ב) לסעיף 296 לחוק (בנוסחם היום), קובעים כך: "(א) כל תביעה לגמלת כסף, תוגש למוסד תוך שנים עשר חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה. (ב) הוגשה התביעה אחרי המועד האמור בסעיף קטן (א), וקבע המוסד כי התובע זכאי לגמלה בעד תקופה שקדמה להגשת התביעה, תשולם לו הגמלה שהוא זכאי לה, ובלבד שלא תשולם גמלה בעד תקופה העולה על 12 חודשים, שקדמו בתכוף לפני החודש שבו הוגשה התביעה כאמור; היתה התביעה שהוגשה כאמור, למענק או לגמלה אחרת שאינה משתלמת בעד תקופה מסוימת, ישולמו המענק או הגמלה האמורים, בתנאי שבחודש שבו הוגשה התביעה למוסד, טרם חלפו 18 חודשים מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכים בגמלה". גורל התובענה 14. מהאמור לעיל ניתן לומר שבכפוף לפרשנות לגבי המונחים "היום שבו נוצרה עילת התביעה" ו"החודש שבו נוצרו התנאים המזכים בגמלה" (פרשנות שאליה עוד נתייחס להלן), הרי שההוראה שבסעיף 107(א) לחוק, לגבי מענק נכות מעבודה, באה להקל עם המבוטחים הזכאים למענק נכות מעבודה, מעבר לכלל שנקבע בסעיף 296(ב) לחוק. נסביר; הכלל - על פי סעיף 296(ב) לחוק הוא שתביעה למענק שאינו משולם בעד תקופה מסויימת (כמו מענק נכות מעבודה), אשר הוגשה לנתבע לאחר שחלפו 12 חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה, תשולם למבוטח רק אם בחודש הגשתה טרם חלפו 18 חודשים מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכים בגמלה. סעיף 107(א) לחוק מחריג מכלל זה את מענק הנכות מעבודה וקובע כי גם אם במועד הגשת התביעה חלפו למעלה מ-18 חודשים מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכים בגמלה, עדיין יהיה המבוטח זכאי - בתנאים מסויימים - לחלק מהמענק, למעשה - ישולם לו המענק (המוגדר במכפלת קצבה חודשית במספר חודשים (43), בניכוי סכום הנובע משיעור האיחור בהגשת התביעה, כך שככל שהאיחור רב יותר, הניכוי יהיה גדול יותר (עד לניכוי של מלוא המענק, במקרה שהאיחור הגיע למספר החודשים הרלוונטי (43). 15. ברור שלצורך החלת ההוראה שבסעיף 107(א) לחוק, המחריגה את ההוראה שבסעיף 296(ב) לחוק, יש קודם לקבוע שהתביעה הוגשה לנתבע לאחר "שיהוי", כמוגדר בסעיף 296(א) לחוק, כלומר - לאחר שחלפו למעלה מ-12 חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה. יש גם לדעת מה הוא המועד שבו נוצרו התנאים המזכים במענק נכות מעבודה. על פי ההלכה הפסוקה כפי שהיתה בעבר הרחוק, לא היתה אמורה להתעורר כל שאלה בענין זה, שכן הפסיקה קבעה שאין אדם יכול להיחשב כ"נכה עבודה" עד לאחר שהועדה הרפואית אכן קובעת כי הוא בגדר "נכה עבודה". כלומר - רק לאחר שהועדה הרפואית קבעה דרגת נכות למבוטח שנפגע בעבודה, הוא נחשב כ"נכה עבודה", כך שלא היה ניתן לקבוע שעילת התביעה לגמלת נכות מעבודה נוצרה לפני ישיבתה של הועדה הרפואית. רק עם הקביעה של הועדה הרפואית בדבר נכותו של נפגע העבודה, נוצרה עילת התביעה לגמלת נכות מעבודה ובמקרה של זכאות למענק - רק אז נוצרו התנאים המזכים במענק. ראו בענין זה, בין השאר, את פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בתיק דב"ע לד/0-78 שומלי - המוסד לביטוח לאומי (פד"ע ה' 378), שבו נאמר - בין השאר - כך: "קביעת דרגת נכות, להבדיל מעצם היותו של המבוטח לנכה, אינה אקט דקלרטיבי, אלא אקט קונסטיטוטיבי. אין אדם נכה בדרגת נכות מסוימת, אלא אם נקבע הדבר על-ידי ועדה רפואית.". על סמך הלכה זו קבע בית הדין הארצי לעבודה, בפסק דין מאוחר יותר, שלמעשה אין אפשרות כלל לקבוע שהיה "שיהוי" בהגשת תביעה לגמלת נכות מעבודה, ואין להחיל לגביו את סעיף 128 לנוסח החוק מתשכ"ח (שהוא הסעיף שקדם לסעיף 296 בחוק היום). כוונתנו לפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בתיק דב"ע מג/0-52 אוחיון - המוסד לביטוח לאומי (פד"ע ט"ו 16), שבו נאמר - בין השאר - כך: "לבירור עומדת שאלת תחולתו של סעיף 128 [היום - 296] לחוק ('מועד לתביעת גמלת כסף') על תביעה לגמלת נכות, וליתר דיוק: מתי 'נוצרת (נוצרה) עילת התביעה' כשהמדובר בגמלת נכות. הערת השוליים לסעיף 59 [היום - חלק מ-103] לחוק אומרת: 'נכה עבודה מיהו', והתשובה (ההגדרה) הניתנת בסעיף עצמו היא: 'נכה עבודה הוא מבוטח שעקב פגיעה בעבודה נפגע כושרו לעבודה ...'. אימתי נהיה הנכה זכאי 'לקצבה או למענק לפי סימן זה'? על כך משיב סעיף 60 [היום - 104(א)], שהזכאות קמה כאשר 'נסתיימה תקופת דמי הפגיעה...והמבוטח נמצא נכה עבודה' ואזי 'ישלם לו המוסד'...". אם תוסיף ותשאל, אימתי ייאמר שהמבוטח 'נמצא' נכה, תמצא את התשובה בסעיף 61(א) [היום - 118] האומר, שועדה רפואית היא שתקבע קיומו של קשר סיבתי בין הפגיעה והנכות ומידת הנכות ... וכן - והוא העיקר - היא שתקבע את דרגת-הנכות ... אמור מעתה, עילת התביעה לגמלת נכות נוצרת כאשר מופיעה החוליה האחרונה ברצף החוליות הדרושות, שהן: תאונת עבודה - גמר תקופת דמי הפגיעה - ולבסוף, קביעת דרגת נכות על-ידי ועדת רפואית. עם קביעת דרגת הנכות בשלה ('נוצרה') עילת התביעה ... אין לדבר על 'שיהוי' כמשמעותו בסעיף 128 [היום - 296], על סמך מועד הגשתו של 'טופס תביעה לתשלום גמלת נכות מעבודה' ... חרף הכותרת המתנוססת עליו, אין בטופס הנ"ל אלא דרישת המבוטח שהמוסד יעמידהו בפני ועדה רפואית לקביעת דרגת נכותו. רק לאחר שתיקבע - אם תיקבע - דרגת נכות של 5% לפחות (סעיף 66(א) [היום - 9% לפי סעיפים 104(ב)(2) ו-107(א)] לחוק), תקום 'עילת התביעה'. המערער דנן אמנם התמהמה בהגשת הטופס שתכליתו, כאמור, להעמידו בפני ועדה רפואית, וברור שפרק זמן של 17 שנה בין מועד קרות תאונה לבין מועד התכנסותה של ועדה רפואית, יכול היה לצמצם עד למינימום את סיכוייו שהוועדה תוכל להעריך את נכותו בעבר. אך רצה מזלו והוועדה מדרג ראשון ראתה לקבוע קביעה רטרואקטיבית מכוח סמכותה ... שגה פקיד התביעות בסוברו, שמצווה הינו לפעול לפי סעיף 128 [היום - 296] לחוק. לסעיף זה לא היתה כל תחולה על המקרה דנן: מהרגע בו נקבעה דרגת הנכות ('נוצרה עילת התביעה') לא הושהתה התביעה לגמלת כסף לא שנים-עשר חודשים ואף לא חודש אחד, ופקיד התביעות קשור בהחלטת הוועדה הרפואית ואינו יכול 'לתקנה'.". כלומר, כפי שצויין על ידינו לעיל, על פי המצב המשפטי כפי שהיה בעבר הרחוק, לא היתה כל אפשרות לקבוע שתביעה לגמלת נכות מעבודה הוגשה תוך "שיהוי", שכן עילת התביעה נוצרה תמיד רק עם קביעת הועדה הרפואית, והתביעה עצמה - שלמעשה היתה בקשה לקביעת דרגת נכות על ידי ועדה רפואית - הוגשה תמיד לפני כן. במשך השנים, השתכחה - כנראה - ההלכה שנפסקה על ידי בית הדין הארצי לעבודה, ובבתי דין אזוריים שונים ניתנו פסקי דין שחרגו מאותה הלכה. 16. לאחר מכן, בשנת 2003, קבע בית הדין הארצי לעבודה הלכה חדשה, אשר סטתה מההלכה הפסוקה ששררה לפני כן. ההלכה החדשה נקבעה בפסק הדין שבתיק עב"ל 96/03 פריג' - המוסד לביטוח לאומי (פס"ד מיום 31/12/03 (שייקרא להלן: "ענין פריג"). כך, בין השאר, קבע בית הדין הארצי לעבודה בענין פריג': "בנסיבות המקרה שלפנינו, קבעה הוועדה הרפואית לעררים את דרגת נכותו של המערער המזכה אותו לגמלה החל מיום 26.3.90. אותו מועד נקבע ככל הנראה לאחר תום תקופת דמי הפגיעה ... על פי האמור יש לקבוע כי בחודש מרץ 1990 נמצאו אצל המערער 'התנאים המזכים בגמלה'. במילים אחרות, אילו הוא היה מגיש תביעתו לגמלת נכות בחודש מרץ 1990, כבר אז היתה נקבעת זכאותו למענק נכות העבודה בדיוק כפי שנקבעה בדיעבד בתביעה שהגיש למוסד כעבור למעלה מעשר שנים.". כלומר; על פי ההלכה שנקבעה בענין פריג', "התנאים המזכים במענק" לא נקבעו עם קביעתה של הועדה הרפואית על קיומה של נכות (קביעה שעל פי ההלכה עד אז היתה בבחינת אקט קונסטיטוטיווי ולא דקלרטיווי בלבד), אלא, קביעת הועדה הרפואית על כך שנכותו של מבוטח החלה כבר בעבר, מביאה רטרואקטיווית לכך ש"התנאים המזכים במענק" נוצרו כבר לפני כן, החל במועד שבו אילו היה המבוטח נבדק - היה נקבע שהוא בגדר "נכה". 17. נסביר בענין זה כי המחלוקת שנדונה בבית הדין הארצי בענין פריג', היתה כך שהמבוטח טען כי מועד היווצרות התנאים המזכים במענק, הוא המועד שבו קבעה הועדה הרפואית את שיעור הנכות (כפי שהיתה ההלכה בטרם פסק הדין בענין פריג'). לעומת זאת, הנתבע טען שם כי המועד שבו נוצרו התנאים המזכים במענק הוא המועד שבו החלה הנכות, כפי שנקבעה על ידי הועדה הרפואית. בית הדין הארצי לעבודה, אמנם דחה את עמדתו של המבוטח שם (ובכך - שינה את ההלכה הפסוקה), אך עם זאת - לא אימץ במלואה את עמדתו של הנתבע. בית הדין הארצי לעבודה נמנע מלקבוע כי בהכרח המועד שבו נוצרו התנאים המזכים במענק הוא המועד שנקבע על ידי הועדה כיום תחילת הנכות, אלא קבע כי מדובר במועד שבו אילו היה המבוטח נבדק הוא כבר היה נמצא כנכה, כפי שנמצא לאחר מכן. 18. הנפקות בין עמדתו של הנתבע כפי שהובעה בעת הדיון בענין פריג', לבין קביעתו של בית הדין הארצי לעבודה בענין פריג', חשובה. נעמוד כאן מעט על האבחנה בין הגישות. אילו עמדת הנתבע היתה מתקבלת, היה הדבר מביא בהכרח למצבים אבסורדיים. נביא כאן דוגמא היפותטית לכך: א. מבוטח הרים משקל כבד בעבודה ביום 1/1/05. בשל הרמת המשקל הכבד, הוא נפגע בגבו, נגרמה לו תקופת אי-כושר עד יום 31/1/05, אך גם לאחר מכן נותרה אצלו הגבלה קלה בתנועות הגב. ב. ביום 1/2/05, הגיש המבוטח לנתבע הודעה על פגיעה בעבודה ותביעה לתשלום דמי פגיעה. הנתבע לא האמין למבוטח כי אכן היתה לו פגיעה בעבודה, וביום 28/2/05 - הודיע לו על דחיית תביעתו. ג. ביום 1/4/05, הגיש המבוטח תובענה לבית הדין האזורי לעבודה כנגד החלטתו של הנתבע. הדיון בתובענה נמשך זמן (יש צורך בשמיעת עדויות), ולאחר שנתיים, ביום 1/4/07, נתן בית הדין האזורי לעבודה פסק דין הדוחה את התביעה. ד. ביום 30/4/07 הגיש המבוטח ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, בטענה שבית הדין האזורי התעלם מחלק מהעדויות שהיו בפניו. ביום 31/12/07, ניתן פסק דין על ידי בית הדין הארצי לעבודה שלפיו עניינו של המבוטח יוחזר לבית הדין האזורי, כדי שתהיה התייחסות אחרת לראיות שהיו בפניו. אכן, בית הדין האזורי התייחס אחרת לראיות, ואף שמע עדויות נוספות, וביום 31/12/08 - נתן החלטה שבה התקבלה גרסת המבוטח, ונקבע כי אכן הוא הרים משקל כבד בעבודה ביום 1/1/05. ה. עקב כך, מאחר שהיתה מחלוקת גם בשאלת הקשר הסיבתי הרפואי - הוזמן החומר הרפואי הרלוונטי, שהגיע לבית הדין ביום 28/2/09. ביום 10/3/09 מינה בית הדין האזורי מומחה רפואי מטעמו, אשר נתן חוות דעת שהגיעה לבית הדין ביום 31/5/09. ביום 21/6/09, הגיש אחד הצדדים בקשה להפנות למומחה שאלות הבהרה. הצד שכנגד הגיב על כך ביום 10/7/09, וביום 31/7/09 התקבלה הבקשה והופנו למומחה שאלות הבהרה. תשובות המומחה הגיעו לבית הדין ביום 30/9/09, ולאחר שהצדדים השלימו את סיכומיהם עד יום 15/11/09, נתן בית הדין האזורי לעבודה פסק דין המקבל את התביעה ביום 31/12/09. ו. ביום 10/1/10 הגיש המבוטח תביעה לגמלת נכות מעבודה, ועקב כך הוא זומן לועדה רפואית בדרג ראשון, ליום 28/2/10. במועד זה נקבעה לו דרגת נכות בשיעור 10%, שתחולתה החל מיום 1/2/05 (עם תום תקופת דמי הפגיעה). אמנם כפי שאמרנו, מדובר בדוגמא היפותטית, אך היא אינה תלושה מהמציאות. התדיינות בתובענה מעין זו עלולה להתארך שנים (בדוגמא שלנו, היה רק סבב אחד של שאלות הבהרה והיה רק מומחה אחד, אך יש אפשרויות אחרות שעלולות להאריך יותר את משך ההתדיינות). אילו בית הדין הארצי לעבודה, אשר דן בענין פריג' היה מאמץ את עמדתו של הנתבע כפי שהובעה בפניו, התוצאה מכך היתה שהמבוטח ההיפותטי שעליו דיברנו - לא היה מקבל מענק נכות מעבודה, שכן הנתבע היה טוען כלפיו שעילת התביעה למענק נוצרה ביום 1/2/05, ולכן היה על אותו מבוטח להגיש את התביעה לגמלת נכות מעבודה עד יום 31/1/06. המבוטח הגיש את התביעה רק ביום 10/1/10 (לאחר פסק הדין), כך שבהתאם לסעיף 107(א) לחוק יש לקזז מהמענק את הקצבה החודשית כפול מספר החודשים שחלפו מאז חודש פברואר 2006 ועד חודש ינואר 2010. מאחר שחלפו למעלה מ-43 חודשים, המענק היה מקוזז במלואו והמבוטח לא היה מקבל מאומה. ברור שתוצאה זו, היא תוצאה אבסורדית. בדוגמא שהבאנו - המבוטח לא שקט על שמריו. הוא פעל בזריזות כדי למצות את זכויותיו כלפי הנתבע, אך למרות זאת, הוא לא היה מקבל מענק נכות מעבודה, אילו היה בית הדין הארצי לעבודה מאמץ את עמדת הנתבע כפי שנטענה בפניו בענין פריג'. אולם, כאמור, בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בענין פריג', אף שנדחתה טענת המבוטח - לא אומצה במלואה טענת הנתבע, אלא נקבע כי המועד הרלוונטי הוא המועד שבו אילו המבוטח היה נבדק - הוא היה נמצא כנכה עבודה. בעניינו של המבוטח ההיפותטי בדוגמא שלעיל, אילו היה המבוטח נבדק בכל מועד שלפני יום 31/12/09, הוא לא היה נמצא כנכה עבודה, מאחר שבאותה עת עמד הנתבע על דעתו שהמבוטח דנן לא נפגע פגיעה בעבודה. על כן, לא ניתן לטעון כלפי אותו מבוטח כי כשהגיש, ביום 10/1/10 את תביעתו לגמלת נכות מעבודה, הוא פעל תוך שיהוי. 19. מכאן, כאמור, שחשוב לשים לב לאבחנה בין ההנחה (של הנתבע) שהמועד שבו נוצרו התנאים המזכים במענק נכות מעבודה הוא המועד שבו החלה הנכות שנקבעה על ידי הועדה, לבין הקביעה (של בית הדין הארצי לעבודה), שהמועד האמור הוא המועד שבו אילו היה המבוטח נבדק, הוא היה נמצא כנכה עבודה. כאשר הנתבע דוחה את תביעתו של מבוטח להכיר בו כנפגע עבודה, אין המבוטח יכול להיראות באותו שלב כמי שאילו היה נבדק על ידי ועדה רפואית הוא היה מוכר כנכה עבודה. שלב זה יכול להיפתח בפניו רק לאחר שמתבטלת קביעת הנתבע בדבר דחיית התביעה להכיר באותו מבוטח כנפגע עבודה (ביטול שיכול להיות על ידי פסק דין בתובענה כנגד החלטת הנתבע, או בהחלטה מחודשת של הנתבע). 20. לאחר שהסברנו את עמדתנו העקרונית בעקבות ההלכה שנפסקה על ידי בית הדין הארצי לעבודה בענין פריג', נפנה ליישם אותה על עניינו של התובע. 21. התובע - כאמור - פנה לנתבע להכיר בו כנפגע עבודה, עוד ביום 13/11/07. אולם, כאמור, ביום 1/4/08, דחה הנתבע תביעה זו ביחס לטנטון וקיבל אותה ביחס לירידה בשמיעה. בהתבסס על קבלת התביעה בענין הירידה בשמיעה, פנה התובע בתביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה, עוד ביום 27/5/08 (או ביום 3/6/08), וביקש כי תיקבע לו דרגת נכות גם בענין הטנטון. אולם, הועדה הרפואית שדנה בעניינו של התובע ביום 9/7/08, לא התייחסה לענין הטנטון כלל (ומבחינת הועדה הרפואית - בצדק, שכן פקיד התביעות דחה את התביעה בענין הטנטון). 22. דעתו של התובע לא נחה, וביום 12/7/10 הוא פנה שוב לנתבע להכיר בכך שהטנטון שהוא סובל ממנו, הוא תוצאה של פגיעה בעבודה. הפעם - השתנתה עמדתו של הנתבע, אשר - כזכור - מבלי להודיע אם הוא מקבל את התביעה החדשה או מבטל את דחיית התביעה הקודמת, הודיע ביום 14/12/10, כי הוא מאשר לועדה הרפואית לדון בשאלת דרגת הנכות בשל הטנטון. לדעתנו, במצב דברים זה, מאחר שהתובע - כזכור - כבר הגיש תביעה להכיר בו כנכה עבודה בשל הטנטון, כל שהיה על הנתבע לעשות הוא לזמן את התובע לבדיקת ועדה רפואית שתחליט אם לתובע יש דרגת נכות מעבודה בגין הטנטון. תחת זאת, כלל הנתבע במכתבו מיום 14/12/10, כפי שצוטט לעיל, הנחיה לתובע להגיש טופס חדש של תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה. התובע מילא אחר ההנחיה האמורה, והגיש לנתבע את הטופס החדש, ביום 2/1/11, אך לדעתנו, אין בהגשת הטופס החדש, כדי לאיין את הגשת הטופס הקודם, שבו כבר ביום 27/5/08 (או 3/6/08) ביקש התובע לקבוע לו דרגת נכות גם בשל הטנטון, בקשה אשר כלל לא נדונה, וזאת עקב עמדתו הקודמת של הנתבע אשר לא הכיר בכך שהתקיימו בתובע תנאי סעיף 84א(ב)(3) לחוק. בנסיבות אלה, אנו סבורים שעמדתו הנוכחית של הנתבע, שלפיה התובע - כביכול - השתהה בהגשת התביעה, בכך שהוא הגיש אותה רק ביום 2/1/11, היא עמדה שיש בה גם חוסר תום לב; לא זו בלבד שהנתבע לא פעל בדרך שבה הוא היה יכול לפעול, ולהעמיד את התובע לבדיקת ועדה רפואית בגין הטנטון, על פי הטופס שהוגש כבר ביום 27/5/08 (או 3/6/08), בקשה שלא זכתה להתייחסות אז בענין הטנטון, בשל עמדתו דאז של הנתבע, ולא זו בלבד שהנתבע הטריח את התובע למלא טופס תביעה חדש מבלי שהיה צורך ממשי בכך, אלא שמשהתובע טרח ומילא את הטופס החדש, בא הנתבע וטוען כלפיו כי הוא הגיש את תביעתו תוך "שיהוי". בכך - לדעתנו - נהג הנתבע שלא כשורה. 23. בשל האמור לעיל, אין אנו סבורים שנכון לראות את התובע כמי שהגיש את התביעה לגמלת נכות מעבודה בגין הטנטון רק ביום 2/1/11. התובע הגיש את התביעה הזו עוד ביום 27/5/08 (או 3/6/08). העובדה שביום 14/12/10 העדיף הנתבע להתעלם מאותו טופס תביעה שכבר היה אצלו, ולבקש מהתובע להגיש טופס תביעה חדש, והעובדה שהתובע נענה לבקשה/הנחיה זו של הנתבע, אינה יכולה להצדיק את ראייתו של התובע כמי שכביכול "השתהה" בהגשת התביעה. לפיכך - משהתובע הגיש את התביעה כבר ביום 27/5/08 (או 3/6/08), ודרגת הנכות שלו נקבעה בתחולה שמיום 6/1/08, אין כל מקום לקבוע שהתובע הגיש את התביעה תוך "שיהוי" לפי סעיף 296(ב) לחוק, ולכן - אין כל מקום להחיל עליו את ההוראה שבפסקה השניה לסעיף 107(א) לחוק. התובע הגיש את התביעה במועד, ואין לקזז ממענק הנכות שלו מאומה בשל "שיהוי". 24. לאותה תוצאה היינו מגיעים אף אם היינו רואים את יום 2/1/11 כמועד הגשת התביעה לגמלת נכות מעבודה עקב הטנטון. זאת, בשל המוסבר לעיל בדבר ההלכה שנקבעה בענין פריג', וכפי שנסביר עוד להלן. 25. כאמור בסעיף 19 לעיל, על פי פסק הדין בענין פריג', המועד שבו נוצרו נוצרו התנאים המזכים במענק נכות מעבודה, אינו דווקא המועד שבו החלה הנכות שנקבעה על ידי הועדה הרפואית, אלא הוא המועד שבו אילו היה המבוטח נבדק, הוא היה נמצא כנכה עבודה. בשל כך שביום 1/4/08, דחה הנתבע את תביעתו של התובע, להכיר בטנטון כתוצאה של פגיעה בעבודה, הרי שבכל עת לאחר מכן, ועד לשינוי בעמדת הנתבע שהיה רק ביום 14/12/10, אילו היה התובע נבדק, הוא לא היה נמצא כנכה עבודה בשל הטנטון. בענין זה, אין אנו צריכים להסתפק בהשערה בלבד, אלא ניתן ללמוד זאת מהמציאות, שכן - כזכור - התובע נבדק על ידי ועדה רפואית ביום 9/7/08, ולא נמצא כמי שיש לו נכות מעבודה בשל הטנטון (אף שהפגימה כבר היתה קיימת, כפי שניתן ללמוד בדיעבד מהקביעה שהנכות החלה כבר ביום 6/1/08). התובע לא נמצא ביום 9/7/08 כמי שיש לו נכות מעבודה בשל הטנטון, רק בשל עמדתו דאז של הנתבע, שהתובע אינו עונה על התנאים האמורים בסעיף 84א(ב)(3) לחוק. רק עם השינוי בעמדת הנתבע, ביום 14/12/10, נוצרה לראשונה האפשרות שהתובע יוכר כנכה עבודה בשל הטנטון. על כן, רק ביום 14/12/10 "נוצרו התנאים המזכים במענק", לפי פסק הדין בענין פריג'. מכאן, שהגשת התביעה לגמלת נכות מעבודה ביום 2/1/11, נעשתה תוך פחות מ-3 שבועות מאז שנוצרו התנאים המזכים במענק, ולא נעשתה לאחר שחלפו למעלה מ-12 חודשים מאז, כך שגם דרך זו של בחינת הנושא מביאה למסקנה שהתובע לא הגיש את תביעתו תוך שיהוי. לסיכום 22. הן אם נראה את מועד הגשת התביעה לגמלת נכות מעבודה כמועד המקורי שבו היא הוגשה (27/5/08 או 3/6/08) והן אם נראה את מועד הגשת התביעה כמועד שבו הוגשה התביעה השניה (2/1/11), לא ניתן לקבוע כי התביעה הוגשה תוך שיהוי. 23. על כן, אנו מקבלים את התביעה וקובעים כי תביעת התובע לגמלת נכות מעבודה לא הוגשה תוך שיהוי, אלא בתוך 12 החודשים מאז שנוצרה עילתה של אותה תביעה. על כן, לא היה מקום ליישם בעניינו של התובע את הפסקה השניה של סעיף 107(א) לחוק, אלא התובע זכאי למענק נכות מעבודה, בשיעור המתחייב מהפסקה הראשונה של אותו סעיף (כלומר - מכפלת הקצבה החודשית ב-43 בלא כל הפחתה עקב "שיהוי"). 24. על הנתבע לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 3,480 ₪ (כולל מע"מ). סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/8/12, אם לא ישולם לפני כן. 25. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה, תוך 30 ימים מהיום שבו פסק הדין יומצא לו.מענק נכותמענקנכות