מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא העברת סכסוך ספורט לבוררות: 1. בפנינו בקשה להורות על עיכוב ההליכים בתיק כדי להעביר את הסכסוך לבוררות בפני בורר, שימונה מכח תקנון המוסד לבוררות של הנתבעת 2, לו הסמכות להכריע בסכסוך לאור הוראות חוק הספורט, התשמ"ח-1988 (להלן:"חוק הספורט"). כך גם הנתבעת 2, שבהתאם להחלטה מיום 24.4.12 הינה "נתבעת פורמאלית", הביעה עמדתה לפיה יש לעכב את ההליכים ולהפנות את הצדדים לבוררות. 2. רקע: התובע היה במשך מספר שנים מאמן כדורגל במועדון הספורט עירוני קריית שמונה שהפעילה הנתבעת 1. נתבעת 2 הינה עמותה רשומה והיא האחראית על ארגונו וניהולו של ענף הכדורגל בישראל. במסגרת כתב התביעה, עתר התובע לחייב את הנתבעת 1 בתשלום פיצוי בגין הפרת הסכם, פיצויי פיטורים והלנת פיצויי פיטורים, שכר עבודה והלנת שכר עבודה, דמי הבראה, פדיון חופשה שנתית, דמי נסיעה, פיצויי בגין אי הפרשה לפנסיה, פיצויי בגין אי עריכת שימוע ותמורת הודעה מוקדמת. 3. טענות הנתבעות: א. הסמכות העניינית לדון בתובענה מסורה למוסד לבוררות של ההתאחדות לכדורגל בישראל וזאת על פי סעיפים 10 ו-11 לחוק הספורט. ב. עניינו של התובע אמור להיות מוכרע במוסד לבוררות שלו מוקנית הסמכות הייחודית להחליט במחלוקת וזאת בהתאם לסעיף 5(א) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1969 (להלן: "חוק הבוררות"). ג. התנהלות התובע, שהיה מודע להסכם בין הצדדים, מהווה חוסר תום לב. ד. עמדת הנתבעת 2 היא כי בית הדין מוסמך להורות על עיכוב הליכים והעברת המחלוקות לדיון במסגרת המוסד לבוררות של הנתבעת 2 בהתאם לחוק הספורט ותקנוני הנתבעת 2. הנתבעת 2 ציינה כי ככל שיהא בכך צורך יפנה הבורר מטעמה לבית הדין בהליך של אבעיה. 4. דיון והכרעה: א. לבית הדין לעבודה סמכות ייחודית לדון בתביעות שבין עובד למעביד שעילתן ביחסי עובד ומעביד (סעיף 24 (א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 - להלן: "חוק בית הדין לעבודה"). יחד עם זאת, סעיף 28 לחוק בית הדין לעבודה קובע כי: "שום דבר בחוק זה לא יתפרש כאילו הוא בא למנוע מסירת עניין פלוני לבוררות..." - מכוח הוראה זו, ובמקרים המתאימים, בתי דין לעבודה מורים על עיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות. בעניין זה נאמר בע"ע 791/05 דורון כץ ואח' - רועי ספיר (מיום 4.5.2006) - (להלן:"פרשת כץ"): "אולם בוררות אינה מילת קסם ואף לה יש גבולות ומגבלות. מגבלה עיקרית הנוגעת לבוררות מקורה בסעיף 3 לחוק הבוררות הקובע לאמור: "סייג להסכם 3. אין תוקף להסכם בוררות בעניין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים". הוראה זו היא העוגן לפסיקת בית הדין הארצי ולפסיקת בית המשפט העליון כי "סכסוך בין עובד ומעביד בדבר זכותו של עובד על פי אחד מחוקי המגן בתחום יחסי העבודה אינו יכול להמסר להכרעת בורר" (בג"צ 760/79 דיין נגד בית הדין הארצי לעבודה; פ"ד ל"ד(3). 820, 824)." ב. בפרשת כץ עמד בית הדין הארצי לעבודה על הסמכות העניינית של בית הדין בכל הקשור לסכסוכים המתגלעים סביב תנאי העסקתם של מאמני קבוצות ספורט. כמו כן, עמד כב' השופט צור בפסק הדין על תכליתו של חוק הספורט ושל מוסדות השיפוט של אגודות הספורט למיניהן בציינו: "בחינת תכליתם של דיני העבודה וחקיקת המגן אל מול תכלית חוק הספורט, מוליכים בבירור למסקנה שהמקום הראוי לדון בזכויות עובדים מתחום המשפט המגן הוא בית הדין לעבודה ולא מוסדות השיפוט של אגודות הספורט. מסקנה זו אין בה כדי לגרוע מתפקידם החשוב של מוסדות השיפוט הפנימיים של אגודות הספורט הממשיכים להיות בעלי סמכות בתחומי פעילות רבים שמעבר למשפט העבודה המגן. לא יכול להיות ספק אפוא שב"התמודדות" בין סמכות השיפוט של בתי הדין לעבודה לבין סמכות השיפוט של מוסדות השיפוט הפנימיים של אגודי השיפוט, ידו של בית הדין לעבודה על העליונה בכל הקשור לבירור תביעות שמקורם במשפט העבודה המגן. זהו לא רק הדין המצוי על פי בחינת תכלית החקיקה וההלכה הפסוקה, אלא זה גם הדין הרצוי". כב' השופט צור הוסיף כי: "אין חולק על תוקפן המחייב של הוראות החוק והתקנונים שהותקנו מכוחו, אלא שהוראות אלה אינן יכולות לעמוד אל מול זכויות הנתונות לעובד במשפט העבודה המגן כלפי מעסיקו. לא מתקבל על הדעת שזכויות קוגנטיות עליהן לא ניתן להתגבר בהסכמה ואשר לגביהן מסורה סמכות שיפוט ייחודית לבתי הדין לעבודה יתבררו במסגרת של "מוסד לבוררות" פנימי של איגוד ספורט זה או אחר. לא זו בלבד שמוסד השיפוט הפנימי נועד - מעיקרו ומעצם טיבו - לעסוק בסכסוכים מקצועיים הנוגעים לענף ספורט מסויים, אלא שאנשיו אינם שופטים ואין להם כישורים מקצועיים לדון בזכויות קוגנטיות מתחום משפט העבודה שלא לדבר על כלים דיוניים מתאימים לבירור זכויות אלה". כאמור, אין להעביר לבוררות הכרעה בסכסוך שעניינו זכויות ממשפט העבודה המגן, כך גם סכסוך בדבר קיומו של תנאי מוקדם לקיומה של אותה זכות, אם המטרה החקיקתית העומדת ביסוד הזכות המוגנת תסוכל במקרה שההכרעה בתנאי המוקדם תידון בבוררות: "מקום שחוק מגן יוצר זכות שאינה יכולה לשמש נושא להסכם בין הצדדים (ועל כן גם אינה בת בוררות), אף קיומו של תנאי מוקדם המהווה יסוד לקיומה של אותה זכות אינו יכול לשמש נושא להסכם (ועל כן אף לא לבוררות) בין הצדדים, אם הסכם כאמור עשוי להכשיל את המגמה החקיקתית העומדת ביסוד יצירת הזכות עצמה, או מגמה חקיקתית רלבנטית אחרת".(בג"צ 760/79 הנ"ל, בעמוד 824 ו'). עניינה של התביעה שלפנינו היא תשלום תנאים סוציאליים ובהם "זכויות קוגנטיות", לרבות פיצויי פיטורים, שכר עבודה, פדיון חופשה והפרשות לפנסיה. משכך, ולאור ההלכה בפרשת כץ, אין המדובר בעניינים הנתונים לסמכותו של מוסד בוררות כזה או אחר. עוד נוסיף כי בבר"ע 575/09 מועדון הכדורגל הפועל ירושלים ואח' - רונן שוויג ו-4 אח' (מיום 15.12.09) דנה כב' סגנית הנשיא השופטת נילי ארד (כתוארה אז) בבוררות בכל הקשור לזכויות מגן בציינה: "ככלל, זכויות מכוח משפט העבודה המגן אינן בנות בוררות (ראו: עע 163/06 שרה אכשטיין - איגוד ערים לכבאות חולון, בת ים, אזור, בע"מ, טרם פורסם, ניתן ביום 1.7.2008). יצוין, כי לא מכבר נדחתה עתירה שהופנתה נגד פסיקת בית הדין הארצי, ובה קבע בית המשפט הגבוה לצדק כי באותה פרשה "בניגוד לטענת העותר, בית הדין הארצי לא קבע בענייננו הלכה חדשה או סטה מן ההלכה לפיה אין להעביר סכסוך בדבר זכותו של עובד על-פי חוקי המגן להכרעת בורר." (ראו:בג"צ 8222/09 הרב דוד אלבז - בית הדין הארצי לעבודה, טרם פורסם, ניתן ביום 6.12.2009)". אף אם חלק מרכיבי התביעה עשויים להיות ברי בוררות, כבר נפסק כי ישנה הצדקה שלא להעביר עניינים אלה לבוררות כדי למנוע דיון מפוצל בין שתי רשויות שיפוטיות שונות, מצב הפוגם ביעילות הדיון בתביעה, זאת גם אם רוב רכיבי התביעה הם בני בוררות (ראו ע"ע 73/08 יהלומי מסיקה צ'ינו ובניו - עראקי יעל, ניתן ביום 14.9.2009, טרם פורסם). שומה על בית הדין לבחון את רכיבי התביעה. מצאנו כי עיקר רכיבי התביעה בהיבט המהותי נתונים לסמכותו הייחודית של בית הדין (על אף העובדה שהרכיב הגדול ביותר בתביעה, מבחינה כמותית, הוא דמי נסיעות). אנו סבורים כי "ילך הטפל אחר העיקר". לא מצאנו טעמים מיוחדים אשר יש בהם כדי להצדיק דיון מפוצל כי אם דיון בכל הנושאים שעל הפרק במסגרת אחת. ג. הטענה בדבר חוסר תום לב מתייחסת לזכויות מהותיות. בית הדין יתייחס לטענה זו במסגרת פסק הדין, לאחר שמיעת הוכחות. 5. לסיכום: הבקשה לעיכוב ההליכים והעברת הסכסוך לבוררות נדחית. אין צו להוצאות. הוצאות ההליך ישקלו במסגרת פסק הדין. יישוב סכסוכיםדיני ספורטבוררותסכסוך