מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא הסגרה לארצות הברית: .1זוהי עתירה להכריז על המשיב כבר-הסגרה. המשיב הוא אזרח שוודיה. ביום 19.4.85הוגש נגדו לבית-המשפט המחוזי הפדרלי במדינת וירג'יניה בארצות הברית, [להלן - בית-המשפט הפדרלי] כתב אישום המאשימו ב- 9אישומים. ביום 14.5.85, הודה המשיב, על פי הסדר טיעון, בשני אישומים, והורשע, על פי הודאתו, בבית-המשפט הפדרלי, בשתי עבירות: האחת - בקשר לסחר בסמים מסוכנים, והשנייה בהחזקת סמים מסוכנים בכוונה להפיצם - עבירות על הסעיפים 846ו-[9] , united states code. 21titleהסם שבו מדובר הוא קוקאין. העבירות בוצעו בשנים 1984- .1985בגין כל אחת מעבירות אלה צפוי המשיב בארצות-הברית למאסר של 15שנים. המשיב שוחרר בערבות עד למתן גזר הדין, שנקבע ליום .25.6.85אך לפני מתן גזר הדין, ברח המשיב מארצות-הברית. .2משהתברר כי המשיב נמצא בישראל, ביקשה ממשלת ארצות-הברית, על-ידי שגרירותה בישראל, מממשלת ישראל את הסגרת המשיב לידיה, מכוח "אמנת הסגרה בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת ארצות-הברית של אמריקה" [10] (להלן - אמנת ההסגרה). (ראה: איגרות דיפלומטיות מס' 58, 60, 138, 198והנספחים שבעמודים 1-98). .3מכח סמכותו בסעיף 3לחוק ההסגרה, התשי"ד- 1954[6] (להלן חוק ההסגרה), הורה שר המשפטים, ביום 22.3.87, כי המשיב יובא לפני בית-משפט זה כדי לקבוע אם הוא בר-הסגרה לארצות-הברית. על סמך הוראה זו, הגיש היועץ המשפטי לממשלה, על-פי סעיף 4לחוק ההסגרה, את העתירה להכריז על המשיב כבר-הסגרה. .4סעיף 9לחוק ההסגרה קובע כי: " .9הוכח בשעת הדיון בעתירה לפי סעיף 4, כי המבוקש נתחייב בדין על עבירת הסגרה במדינה המבקשת, או כי יש ראיות שהיו מספיקות כדי להעמידו לדין על עבירה כזאת בישראל, וכי נתמלאו שאר התנאים הקבועים בחוק להסגרתו - יכריז בית המשפט, כי המבוקש הוא ברהסגרה". את הסעיף הזה יש לקרוא ביחד עם סעיף 2לחוק הקובע לאמור: " .2מותר להסגיר אדם, אם - (1) בין ישראל ובין המדינה המבקשת להסגירו לידיה (להלן - המדינה המבקשת) קיים הסם הקובע הדדיות בהסגרת עבריינים; (2) והוא נאשם או נתחייב בדין במדינה המבקשת על עבירה שאינה בעלת אופי מדיני ושאילו נעברה בישראל היתה עבירה מן העבירות הכלולות בתוספת לחוק זה (להלן - עבירות הסגרה)". .5אין חולק, כי אמנת ההסגרה שבין ישראל לארצות-הברית היא הסכם הקובע הדדיות בהסגרת עברינים. גם אין ספק - ועל כך אין חולק - כי אילו ביצע המשיב את מעשיו בישראל, היה, לאור הראיות שהיו בפני ביתהמשפט שבארה"ב, מורשע בעבירות אלה על חוקי מדינת ישראל: בקשר לסחר בסמים מסוכנים - עבירה על סעיף 13לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג- 1973[7] (להלן - פקודת הסמים) וסעיף 499(1) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977[8], ובהחזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית בלבד - עבירה על סעיף 7(ג) רישא לפקודת הסמים. עונש העבירה הראשונה - 7שנות מאסר, והשניה - 15שנות מאסר. גם אין חולק כי עבירות אלה הן עבירות הסגרה, הן לפי חוק ההסגרה (הן כלולות בפיסקה א' לתוספת לחוק), והן לפי אמנת ההסגרה [10] (סעיף 2(31)) ביחס עם הפיסקה שלפני האחרונה שבסעיף זה. .6באי-כח המשיב המלומדים, עורכי-הדין צנג וגבע, טענו כי אין להיענות לעתירה משני טעמים: האחד, כי לא נתמלאו בה תנאי סעיף 9לחוק ההסגרה [6], והשני - כי לא הובטח שאם יוסגר המשיב כמבוקש, לא תעמידנו ממשלת ארצות-הברית לדין על עבירות אחרות. .7הטענה הראשונה: אין באי-כוח המשיב חולקים על-כך, כי המשיב הורשע בדינו בארצות-הברית בעבירות שהן עברות הסגרה (וראה: הכרעת הדין בעמוד 96לנספח, וכן תצהירו של מר . ,thomas bondurant, jrמיום 4.5.87). טענתם היא - כי אין חוק ההסגרה מאפשר להסגיר מבוקש שהורשע אך טרם נגזר דינו במדינה המבקשת: סעיף 9מתיר הסגרת מבוקש ש"נתחייב בדין" על עבירות הסגרה במדינה המבקשת. לטענתם, אין "נתחייב בדין", אלא מי שהורשע ונגזר דינו במדינה המבקשת, וההסגרה נידרשת לאכיפת העונש שהוטל עליו. לכן, המשיב שאך הורשע בארה"ב אך טרם נגזר דינו, אינו, לפי הטענה, בר-הסגרה. זו לטענת הטוענים, לאקונה בחוק ההסגרה, שתוצאתה - הסגרת מי ש"נאשם" מחד, ומי שנגזר דינו מאידך, אך לא מי שנמצא בשלב הביניים. .8אין דעתי כדעת עורכי-הדין המלומדים. הדיבור "נתחייב בדין" (המוזכר גם בסעיפים אחרים בחוק: 2(ג) ו-3) לא הוגדר בחוק ההסגרה. לכן יש לפרשו במשמעותו הרגילה שבלשון בני אדם ולאור מטרת החוק שבו מופיע: ע"פ 628/78 הנואר נ' מדינת ישראל, [1] בעמ' 115ב. "נתחייב בדין" בהליך פלילי הוא מי שהורשע, או במלים אחרות, מי שנמצא חייב (השווה לשון סעיף 8(1) לחוק), ואין נפקא מינה אם דינו נגזר אם לאו. לענין הכרזת מבוקש כבר-הסגרה, על יסוד דיבור זה, די שהרשע בדינו במדינה המבקשת, ואין נחוץ כי גם ייגזר דינו בה. השווה: ב"ש (י-ם) 238/84 היועמ"ש נ' אבהר (מיום 30.1.85, לא פורסם) [5]. החוק עצמו מבחין בין זה ("נמצא חייב": סעיף 8(1), לבין "נידון" שהוא מי שנגזר דינו (סעיף 22(1)). מסקנה זו אינה נגרעת בשל השימוש בדיבור "והורשע בדינו" שבסעיף 11א' לחוק שהוסף בשנת התשט"ז). .9פירוש זה מחוייב גם על-פי מטרת החוק. מטרת ההסגרה היא הבאת עבריינים לדין והענשתם בגין עבירתם. הליך ההסגרה בא "כדי לכפות על הנאשם את קיום חבותו ליתן את הדין על עבירתו": ע"פ 557/71 הקשטטר נ' מדינת ישראל [2] בעמ' 245וליתן את הדין פירושו - לעמוד לדין פלילי ולשאת, הלכה למעשה, בעונש. הליכי ההסגרה תואמים את ההליכים הפליליים הננקטים במדינה המבקשת נגד עבריינים: היה המבוקש "נאשם" במדינה המבקשת - נועדה ההסגרה לאפשר העמדתו לדין פלילי; נתחייב בדין - נועדה ההסגרה לאפשר גזירת דינו; נגזר דינו - נועדה ההסגרה להבטיח אכיפת עונשו. ההסגרה מאבדת תכליתה זו רק אחר שנשא המבוקש את כל עונשו במדינה המבקשת: השווה: ש"ז פלר, דיני הסגרה (התש"ם-1980) [11] עמודים 143-144, .242ואז אין החוק מתיר עוד את הכרזתו כבר-הסגרה: סעיף 8(1) לחוק ההסגרה. .10פירוש זה מתבקש גם מהגיונם של הדברים. אם חובה על בית-המשפט להכריז כבר-הסגרה מבוקש שהוא אך "נאשם" במדינה המבקשת כדי שיועמד לדין בהליכים פליליים, שבסופם תיקבע אשמתו או חפותו, אין הדעת נותנת כי חובה זו תפוג דווקא אחר שדינו של זה הוכרע לחובה. ההבחנה בין "נאשם" לבין "נתחייב בדין" בהקשר זה, נפקותה, כנראה, לענין הראיות שעל המדינה המבקשת להגיש: במבוקש שהוא "נאשם" - עליה להגיש ראיות שהיו מספיקות כדי להעמידו לדין על עבירה כזאת במדינה המבקשת, ובמבוקש שהורשע או שנגזר דינו - די אם תגיש את פסק הדין המרשיע או את גזר הדין, לפי העניין: סעיף 12(2) לחוק ההסגרה וסעיפים 5ו- 10לאמנת ההסגרה [10]. .11למעלה מן הצורך אוסיף, כי אפילו היה ממש בטענה זו של באי-כח המשיב. לא היה בה כדי להועיל למשיב. אין ספק כי נגד המשיב, שהוא נאשם בארה"ב בעבירת הסגרה, יש ראיות למכביר "שהיו מספיקות" כאמור בסעיף 9לחוק ההסגרה, כדי להעמידו לדין בישראל על העבירות המפורטות בפיסקה 5לעיל. ראה: ע"פ 597/86 היועמ"ש נ' פרידמן [3] בעמ' 305; ואף כדי להרשיעו בהן (ראה: התצהירים שצורפו לבקשה עמודים 27-37; 40-43; העדות בעמודים 90-92, והודאת הנאשם בעמודים 86-88). .12הטענה השניה היא - כי אין להכריז על המשיב כבר-הסגרה כל עוד לא הבטיחה ארה"ב כי לא תעמיד את המשיב לדין על עבירות אחרות השונות מהעבירות שבגינן הוא מוסגר. .13אכן, כלל יסוד הוא, כי "לא יוסגר אדם הנמצא בישראל לידי מדינה אחרת אלא לפי חוק זה" (סעיף 1לחוק ההסגרה). וסעיף 17(א) לחוק ההסגרה קובע "סייג להסגרה", לאמור - "לא יוסגר מבוקש אלא אם הובטח על פי ההסכם עם המדינה המבקשת שהוא לא ייעצר, לא יועמד לדין, ולא ייענש באותה מדינה על עבירה אחרת שעבר לפני הסגרתו...". התחייבות כזאת של המדינה המבקשת לענין ייחודיות ההסגרה היא "תנאי-בלעדיו-אין להסגרה": ע"פ 437/74 קוואן נ' מדינת ישראל [4] בעמ' .593 ייחודיות זו צריך שתהיה מובטחת "על-פי ההסכם" עם מדינה המבקשת, היא אמנת ההסגרה, לאו דווקא "על-פי הסכם": בהתחייבות מיוחדת לענין המבוקש. ואכן ייחודיות זו הובטחה במקרה זה בסעיף 13לאמנת ההסגרה: "הוסגר אדם לפי אמנה זו, לא ייעצר, לא יישפט ולא ייענש בארצו של הצד המבקש על כל עבירה שונה מזו שעליה הוסגר...". התחייבות זאת באמנה די בה לקיום התנאי הקבוע בסעיף 17(א) לחוק: הנואר, שם [1], עמוד 116; והיא הערובה המבטיחה על-פי חוק ההסגרה כי המשיב לא יועמד לדין בארצות-הברית על עבירה השונה מהעבירות המפורטות בפסקה 5לעיל, שבגינן ניתנת ההכרזה עליו כבר-הסגרה. .14לפיכך, אני מכריז, כי המשיב הוא בר-הסגרה לארצות-הברית. המשיב יישאר במעצר עד להסגרתו. זכות ערעור לפני בית-המשפט העליון תוך 30יום מהיום.מעצרהסגרהארצות הברית (ארה"ב)