החזרת כספי קצבת זקנה בחזרה לביטוח לאומי

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא החזרת כספי קצבת זקנה בחזרה לביטוח לאומי:

.1לפנינו תביעה לקצבת זקנה בהתאם לפרק י"א לחוק שנדחתה על ידי הנתבע בטענה, כי התובעת אינה תושבת ישראל, וכי לא היתה זכאית לקצבת זקנה בשל כך. הנתבע גילה זאת לטענתו בדיעבד ולכן ביקש לקבל בחזרה את הכספים ששולמו כקצבת זקנה שלא כדין לטעמו.
.2התובעת ילידת 28.2.32עלתה לישראל ביום 16.5.90כגרושה.
ביום 5.1.92הוגשה תביעה מטעמה לקצבת זקנה ובשל מצבה המשפחתי כגרושה, הרי שלא נדרשה לתקופת אכשרה, וזו אושרה לה בשיעור מרבי בחודש פברואר .92מאותה עת קיבלה קצבאות זקנה עד סוף חודש נובמבר .1994הנתבע גילה כי התובעת שהתה פרקי זמן ארוכים בחו"ל ולפיכך דחה את תביעתה למפרע בטענה שהיא אינה תושבת כנדרש בהתאם לסעיפים 240, 324, 315לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995(להלן:נ החוק).
.3בתצהיר שהוגש מטעם התובעת על ידי בנה, נטען, כי התובעת הגיעה לישראל
במאי 1990, עת היתה בת 58יחד עם שני בניה.
היא שכרה דירה מעמיגור והדירה שכורה על שמה מאותה עת ועד היום. בדירה היא
מתגוררת יחד עם בנה הצעיר - בנימין קלנדרוב.
התובעת יצאה חמש פעמים לחו"ל - לארה"ב - שם התגוררה אצל ביתה. היא המשיכה להחזיק כל העת בדירה של עמיגור ורכשה ציוד ביתי מכונת כביסה, טלויזיה - היא פתחה חשבון בנק בישראל והיתה חברה בקופת חולים כללית. הנסיעות לארה"ב, לא נועדו לישיבת קבע אלא, לצורך ביקור ועזרה לביתה ונכדיה.
בפרט אמורים הדברים ביחס לנסיעה במחצית שנת 1993, עת נזקקה ביתה של התובעת
לניתוח והתובעת טיפלה בנכדיה בארה"ב. לאחר מכן, חלתה האם ולא יכלה לחזור ארצה. אחת הנסיעות היתה לצורך נישואי התובעת. דא עקא, שנישואים אלה לא יצאו לפועל בסופו של דבר.
.4התובעת טוענת כי היא תושבת ישראל וכי יש לראותה ככזו מאחר והתקיימה זיקה ממשית בינה לבין ישראל. נסיעותיה לחו"ל היו לצורך ביקורים משפחתיים ועזרה לביתה. בשל כך שהתובעת אינה עובדת בארץ ואין לה ילדים הזקוקים לטיפולה, יכולה היתה להרשות לעצמה לנסוע נסיעות ארוכות לחו"ל אך בכך לא ניתן לומר כי העתיקה את מרכז חייה לחו"ל.
.5מתמצית מביקורת הגבולות אשר התובעת אישרה את נכונות התאריכים הכתובים בה, עולה כי התובעת יצאה לארה"ב וחזרה לישראל בתאריכים הבאים:ב
מס"ד:ו יציאה:נ כניסה:ב סה"כ חודשים בחו"ל:ו
8 28.06.92 04.11.91 .1חודשים
20 04.05.94 17.09.92 .2חודשים 6 29.05.95 17.10.94 .3חודשים 2 26.08.95 01.07.95 .4חודשים 18 14.02.97 17.09.95 .5חודשים.



סה"כ:נ 54חודשים
לעומת זאת, בישראל שהתה התובעת, עד חודש פברואר 1997- 27חודשים בלבד -
דהיינו, כשליש מהתקופה ואילו בארה"ב, שהתה שני שליש מהתקופה, פי שניים מהזמן
בו שהתה בישראל.
.6בטופס התביעה שהוגש על ידי בנה של התובעת, בסעיף 5, לא נרשם כי זו
מוגשת על ידו ולא על ידי התובעת,כפי שהתבקש לציין בסעיף 5לטופס. יש לזכור, שאותה עת היתה התובעת בחו"ל. בסעיף 1לטופס התביעה, לא נרשם דבר ביחס לשאלה האם נעדר התובע בישראל ותאריכי ההעדרות. התובעת לא ציינה כי היא שוהה תקופות ארוכות בארה"ב.
.7סעיף 244(א') לחוק קובע:ב "מבוטח שהגיע לגיל קיצבת זיקנה ישלם לו המוסד בכפוף להוראות סמן זה קיצבה חודשית...". סעיף 240לחוק מגדיר מיהו "מבוטח":ו
"תושב ישראל שמלאו לו 18שנים מבוטח לפי פרק זה, להוציא...".
החוק קובע איפוא כי על הזכאי לקיצבת זיקנה להיות תושב ישראל כאחד התנאים
לקבלת קיצבת זקנה (ההדגשות כאן ולהלן שלנו).
לענין החוק ניתנה לדיבור "תושב" משמעות הקשורה במצב עובדתי, המעיד על היות ישראל ביתו של התושב, ולא על היות ישראל מקום ישיבת ארעי - עת הכל תלוי
בעובדות". (ראה דב"ע מד/10-0 המוסד לביטוח לאומי נגד אקדאס רחים פד"ע ט"ו עמ' 417בעמ' 421).
כן, נפסק כי אם יימצאו בישיבתו של אדם בחו"ל סממני ישיבת קבע, הרי אינו
תושב ישראל (ראה דב"ע מד/95-0 אבו סלם פטמה נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ט"ו,
עמ' 466, בעמ' 468).
עוד נפסק כי תושב ישראל הוא אדם שמקום מושבו הקבוע בישראל ושינוי במעמדו
של תושב קבע חל רק עם ניתק האדם קשרי המגורים שלו בישראל, ורכש לעצמו מקום
מגורים קבוע בחו"ל (ראה דיון לו/40-0 פד"ע ח' עמ' 98וכן בג"צ 63/95 פ"ד י"ז
2222).
על פי המבחנים הנהוגים בפסיקה יש לפרש את המילה "תושב" כ- residenceבמשפט
המקובל ולא כ- .domicile
התושבות נבחנת, איפוא, על פי זיקת הקבע שיש לאדם במקום ה- residenceמקום
מושבו בפועל, וכוונתו לעזוב את מקום ה- .domiclle
.8עוד נקבע כי אין די בכונה להיות תושב ישראל על מנת להחשב כתושב. מי
שהיה תושב בישראל והיגר ולא שמלאו לו 60אינו מבוטח. הנטל להוכיח תושבות הוא
על הטוען לקיומה. כאשר יש להבחין בין נטל ההוכחה בו אדם לא היה מלכתחילה תושב
ישראל לבין מי שנמצא תקופה ארוכה מחוץ לישראל ראה דב"ע נב/100-0 המל"ל נגד
אמנה ערער פד"ע כה' 107, דב"ע נו/286-0 אביוב נגד המל"ל, דב"ע נה/16-0 שעאבנה נגד המל"ל פד"ע כט .133
.9במקרה דנן, במועד בו הגיעה התובעת לגיל הזכאות לגמלה, לא היתה היא
בארץ. ענינה של התובעת שונה מענינו של מי שהיה בארץ שנים רבות, והיה לתושב
ישראל. התובעת עלתה לישראל רק בשנת 1990וכאמור, נסעה לארה"ב לתקופות ארוכות ביותר זמן קצר לאחר מכן.
נכון לחודש פברואר 97היתה בארה"ב כפליים מהזמן בו היתה בישראל. כאשר באחת מנסיעותיה נסעה כדי להנשא לאדם המתגורר מחוץ לישראל אך הנישואים לא יצאו לפועל.
.10העובדה שהתובעת רכשה טלויזיה , מכונת כביסה, ושכרה בית מעמיגור, אינה לכשעצמה ראיה לזיקה לישראל, בשים לב לכך שבנה הבגיר, גר למעשה בדירה ובודאי משתמש בציוד זה לצורכו.
התובעת העדיפה מטעמים שונים לשהות בחו"ל, עובר למועד הקובע. נוכח זאת, בעת דחית התביעה לקצבת זקנה, לא נוכל לומר כי התובעת היתה תושבת ישראל כמשמעותו בחוק. התובעת לא הוכיחה איפוא כי לאחר שעזבה את ברית המועצות, זיקתה לישראל, היתה חזקה מזיקתה לארצות הברית שם בילתה את מרבית זמנה, עובר לדחית תביעתה. התובעת הציגה תיעוד רפואי ממנו ניתן ללמוד לטענתה, שנאלצה להשאר בחו"ל בשל מחלתה. לא מצאנו בתיעוד הרפואי בסיס לטענה כי נאלצה להשאר חודשים כל כך ארוכים בחו"ל.
מכלול הנסיבות, לא ניכר כי יצרה זיקה מספקת לישראל כדי שנאמר שהיא היתה

"תושבת ישראל", במועד הרלבנטי.
.11נוכח האמור, לא הוכח כי התובעת היתה תושבת ישראל במועד הרלבנטי ולפיכך קצבת הזקנה ששולמה לה, שולמה שלא כדין והנתבע רשאי לדרוש את החזרת הגמלה לפי סעיף 315לחוק.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון