החזר הלוואה לאדם שנפטר

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא החזר הלוואה לאדם שנפטר:

לפניי תביעה שעניינה בהשבת כספי הלוואה אשר ניתנו לטענת התובע למנוחים ז"ל (להלן:"המנוחים"), מנהלי ובעלי המניות בחברת "מוצפי מועלם קבלני בנין (1983) בע"מ" (להלן:"החברה"), לצורך ניהול עסקיהם.

רקע עובדתי

הנתבע 1 הינו עזבון המנוח מר מוצפי ז"ל (להלן:"מר מוצפי ז"ל"), אשר נפטר בשנת 2004.
הנתבעת 2 הינה אשתו של מועלם ז"ל (להלן: "מר מועלם ז"ל"), אשר נפטר בשנת 2002.
הנתבעים 3- 5 , הינם ילדי הנתבעת 2 ויורשיו של המנוח מר מועלם ז"ל.
הנתבעת 6 הינה אחותה של הנתבעת 2.

טרם תביעה זו הגיש התובע שתי תביעות נוספות בעניין כספי ההלוואה כדלהלן:

ביום 23.9.03 הגיש התובע תביעה בסדר דין מקוצר ת"א 58436/03 נגד החברה להשבת כספי ההלוואה. ביום 9.2.04 ניתן פסק דין בהעדר הגנה, אשר חייב את החברה לשלם לתובע את סכום ההלוואה בסך 641,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 23.9.03 ועד לתשלום בפועל וכן שכר טרחת עורך דין בסך 64,000 ₪ בצירוף מע"מ וריבית מיום פסק הדין ועד למועד תשלומם בפועל.

ביום 6.9.04 משקבל התובע הודעה מבנק הפועלים כי כספו אשר הופקד כערבות לפירעון חובות החברה יחולט, הגיש התובע המרצת פתיחה ה"פ 200706/04 למתן פסק דין הצהרתי הקובע כי חתימתו על הסכמי הלוואה ובטוחות לטובת החברה בבנק פועלים בטלה. ביום 26.7.09 ניתן פסק דין מפי כב' השופטת רות רונן אשר דחה את תביעה התובע.

טענות הצדדים

טענות התובע

טוען התובע כי בשנת 1990 בסמוך לאחר זכייתו בלוטו, עת החל לעבוד כפקיד בחברה אשר בבעלות ובניהול המנוחים, פנו אליו המנוחים בבקשה למתן הלוואות וכספים מכספי הזכייה.
לטענתו לאור הכרות אישית עם המנוחים ומשהבטיחו לערוב אישית להחזר ההלוואות,
הלווה לחברה ובאופן אישי למנוחים כבעלי החברה, כספים שונים במספר הזדמנויות ואף חתם על מסמכי ערבות והלוואות שונות לבנק.

טוען התובע כי ביום 1.8.2000 לאחר שכבר הועברו למנוחים כספי ההלוואה חתמו התובע והמנוחים על הסכם הלוואה(נספח ד' לכתב התביעה המתוקן) אשר במסגרתו הוסכם כי התובע ילווה לחברה סך של 486,758 ₪ לתקופה קצרה ללא ריבית, הלוואה אשר תוחזר לו ביום בו יצאו המנוחים ממצוקת האשראי שלהם (להלן:"הסכם ההלוואה").

טוען התובע כי המנוחים חבים אישית על חובות החברה בגין הסכם ההלוואה, משחתמו בשנת 1992 על כתב ערבות הדדי ואישי לחובות החברה (נספח ה' לכתב התביעה המתוקן) (להלן:"כתב הערבות").

מוסיף התובע כי במסמך בכתב מיום 18.9.02 , אישרו המנוחים כי חובם הכספי כלפיו עומד על סך של 623,759 ₪ (נספח ו' לכתב התביעה המתוקן), (להלן:" מסמך אישור החוב").

כמו כן, המנוחים היו ערבים אישית לכל חובות החברה הן מהסכם בכתב ו/או בע"פ ו/או בהתנהגות ו/או ע"פ תורת הרמת המסך של החברה.

טוען התובע כי נתקל בקושי רב לגבות את הכספים המגיעים לו מהמנוחים, ועל כן אף הוגשה תביעתו ת"א 58436/03 נגד החברה במסגרתה נפתח תיק הוצל"פ נגד החברה, כשלמצער לא קבל את כספי ההלוואה לאור עדיפות נושים אחרים על פניו.

טוען התובע כי לאחר פטירתו של מר מועלם, עשו מר מוצפי ז"ל והנתבעת 2 שימוש לרעה במעמדם כמנהלים ומנהלי מניות בחברה ופעלו בכל דרך אפשרית להבריח את נכסי החברה, שעה שידעו כי החברה נמצאת בקשיים כספיים, באופן שהוביל להתמוטטותה .
לטענתו, מר מוצפי ז"ל והנתבעת 2 הוליכו אותו שולל בהבטחות לביצוע החוב כלפיו בהקדם, אשר כל תכליתם הייתה דחיית מועד התשלום.

טוען התובע כי במסגרת פעולת הנתבעים להברחת נכסי החברה חתמו הנתבעים על הסכם הלוואה פיקטיבי עם הנתבעת 6 , אחותה של הנתבעת 2 , כאשר להבטחת סכום ההלוואה רשמו מר מוצפי ז"ל והנתבעת 2 שעבוד לטובת הנתבעת 6 בסכום הגדול פי 3 מסכום ההלוואה אשר העמידה הנתבעת 6 לטובת הנתבעים.

טוען התובע כי תוך ניהול הליכים נגד החברה ותוך שהוא פועל מול הנתבעים 2 ו-3 בניסיון לגבות את כספי ההלוואה , הסתירו הנתבעים 2- 5 מפניו את העובדה כי בעוד שהחברה רוקנה מנכסיה, כבר ביום 28.3.03 הם חילקו את כספי העיזבון של מר מועלם ז"ל ע"פ הסכם חלוקת עיזבון.

טוען התובע כי משהנתבעים 3- 5 , היו מודעים למצב חדלות הפירעון בו הייתה מצויה החברה ולהתחייבות האישית של המנוחים בערבות אשיית והדדית לכל חובות החברה כלפי התובע , הם חבים מתוקף מעמדם כיורשי המנוח מר מועלם ז"ל.

מוסיף התובע כי משהנתבעת 2 אשר הייתה מנהלת העיזבון של מר מועלם ז"ל, הבטיחה את חלקה ואת חלקם של שאר יורשי המנוח מר מועלם ז"ל בטרם שלמה מכספי העיזבון את חובותיו של מר מועלם ז"ל התרשלה בתפקידה כמנהלת העיזבון.


טענות הנתבעים:

הנתבעים טוענים כי יש לסלק את התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין, מיצוי עילה והשתק, בהיעדר יריבות, משהתביעה קנטרנית וטורדנית ומחמת התיישנות חלקים הימנה.

לטענת הנתבעים, משעילת תביעתו של התובע מוצתה בתביעה ת"א 58436/03 אותה בחר להגיש נגד החברה בלבד ולא נגד איש מהמנוחים הוא מנוע ומושתק מלתבוע בתביעה זו בגין אותה עילה.
כמו כן, התביעה בת"א 58436 הוגשה לאחר חלוקת העיזבון, וכנגד החברה בלבד ועל כן חובות מכוח פסק הדין אינם יכולים לחול על העיזבון שחולק קודם להגשת התביעה.
בעניין זה טוענים הנתבעים כי מאחר ולא מדובר בחוב שהיה ידוע קודם חלוקת העיזבון , הוראות סעיפים 127- 129 לחוק הירושה אינן רלוונטיות ואינן חלות במקרה דנא.

מוסיפים הנתבעים כי כתב התביעה אינו מגלה יריבות נגדם משההלוואה ניתנה לחברה נגדה קבל התובע פסק דין אשר לא הצליח לממשו. טוענים הנתבעים כי משלא קיימת כל חבות אישית של מר מועלם לתשלום החוב הנטען ,נשמט הבסיס לכל תביעה נגד העיזבון.

עוד טוענים הנתבעים כי יש לדחות את התביעה נגדם משהטענות בכתב התביעה סותרות את עדותו של התובע בהמרצת הפתיחה 200706/04 שהגיש התובע נגד בנק פועלים, נגד החברה ובעלי הדין בתביעה זו(למעט הנתבעת 6) ונדחתה .
טוענים הנתבעים 2- 6 כי יש למחוק את הנתבעת 3 בהעדר עילה ובהעדר יריבות נגדה, משוויתרה על חלקה בירושה לטובת אימה, הנתבעת 2.
מוסיפים הנתבעים 2- 6 כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב ובניסיון להתעשר שלא כדין על חשבון בני משפחתו של מר מועלם ז"ל.
טוענים הנתבעים 2- 6 כי התובע לא צרף לכתב התביעה את הסכם חלוקת העיזבון ולפיכך יש לדחות את תביעתו.

לגופו של עניין, טוענים הנתבעים 2- 6 כי מטרת התביעה היא נגדם והנתבע 1 הוסף לכתב התביעה למראית עין כשיורשיו לא צורפו.

טוענים הנתבעים 2- 6 כי לאחר מותו של מר מועלם ז"ל נוהלה החברה ע"י מר מוצפי ז"ל מכוח מינוי שניתן באסיפת בעלי המניות מיום 16.2.03, והוא שהיה אחראי למצבה בתקופה זו.
לטענתם מר מוצפי ז"ל יחד עם התובע פעלו לממש את נכסי החברה כחלק מקנוניה שנרקמה בין השניים ולכן מר מוצפי ז"ל אף לא הגיש כתב הגנה בת"א 58436/03 הגיש ואפשר לתובע לקבל פסק דין בהעדר הגנה במטרה לממש מגרש בבעלות החברה.
מר מוצפי ז"ל סרב לאפשר את מכירת משרד החברה אשר שועבד לטובת חשבון החברה בבנק, ובכך גרם ביודעין להגדלת מצבת חובות החברה בבנק תוך שימוש לרעה והפרת אמונים בתפקידו כמנכ"ל החברה ובעל מניות בה. כך בשנת 2003 משך מר מוצפי ז"ל משכורות ומקדמות מהחברה תוך שהוא מתעלם מקשיי הנזילות אליהם נקלעה החברה, כשבאופן שיטתי אף לא מסר ולא שילם דו"חות לרשויות המס.
לאור התנהלותו של מר מוצפי ז"ל טוענים הנתבעים 2- 6 כי לא מתקיימים התנאים להרמת מסך ההתאגדות כלפיהם.

לעניין כתב הערבות טוענים הנתבעים 2- 6 כי מסמך זה הינו מסמך פנימי המסדיר את היחסים בין בעלי מניות החברה בינם לבין עצמם בלבד ועל כן אינו רלוונטי לתביעה דנא. לטענתם מסמך זה ניתן לתובע ע"י מר מוצפי בלבד זמן קצר לפני שנפטר כחלק מהקנוניה שנרקמה בין מר מוצפי לתובע. מבלי לפגוע מכלליות ההכחשה של מסמך זה טוענים הנתבעים 2- 6 כי ככל הידוע להם התובע זכה להחזר בגין סכום זה.

באשר לנתבעת 6 טוענים הנתבעים 2- 6 כי הנתבעת 6 הלוותה לחברה סכומי כסף ניכרים כאשר עקב קריסת החברה, נותרה החברה חייבת לנתבעת 6 כספים רבים. כפי שעולה מהסכם ההלוואה שנחתם עם הנתבעת 6 מדובר בהלוואה מתמשכת כאשר עד למועד חתימת ההסכם החברה לוותה סכום של 238,520 ₪ כאשר בסופו של יום הגיעה ההלוואה לסכום של 844,445 ₪.

לחילופין טוענים הנתבעים 2- 6 כי יש לקזז מכל סכום שייפסק נגדם, אם וככל שייפסקו, את הפסדי הריבית וההצמדה בחשבון החברה אשר נגרמו בעקבות צו המניעה בהמרצת הפתיחה ה"פ 200706/04 .
מוסיפים הנתבעים כי בקשתם לחילוט עירבון נדחתה ע"י בית משפט היות והנזק הישיר נגרם לחשבון החברה והבקשה לחילוט עירבון הוגשה ע"י הנתבעים 2, 4 ו-5 ולא ע"י החברה.

דיון ומסקנות

התביעה שבפניי הינה תביעה לתשלום החזר הלוואות ע"פ הסכם הלוואה שנחתם בין התובע לבין החברה אשר הייתה בבעלות ובניהולם של המנוחים.

אין חולק כי ביום 9.2.04 בת"א 58436/03 ניתן פסק דין בהעדר הגנה , המחייב את החברה לשלם לתובע את סכום ההלוואה שנתן לחברה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 23.9.03 ועד לתשלום בפועל.

כמו כן, עיון בפסק הדין שניתן בהמרצת הפתיחה ה"פ 200706/04 , אשר הוגש בין היתר גם כלפי הנתבעים 1-5, ודחה את תביעתו של התובע מעלה כי פסק הדין לא הכריע במחלוקת שבין התובע לבעלי המניות, המנוחים, ובסעיף 35 לפסק הדין אף נכתב מפורשות כי הוא רשאי לשקול הגשת תביעה נגד יורשיהם של בעלי המניות מכוח התחייבויותיהם של בעלי המניות כפי שנטענות על ידו.

מכאן, ומשלא הצליח התובע לממש את פסק הדין שקבל נגד החברה ולגבות את כספי ההלוואה אשר ניתנו לה על ידו , אין מניעה בידו לתבוע את יורשי המנוחים מכוח ערבותם האישית של המנוחים לחובות החברה כנטען על ידו , בכפוף להוראות סימן ו' לחוק הירושה תשכ"ה-1965 (להלן:"חוק הירושה"), הקובע את התנאים והנסיבות להטלת אחריות על היורשים לחובות העיזבון.




על אף ופסק הדין בת"א 58436/03 באשר להסכם ההלוואה וגובה חוב החברה כלפי התובע, הינו חלוט, מאחר ופסק הדין ניתן בהעדר הגנה ולאור טענות התובעים באשר למעורבותו של מר מוצפי ז"ל באי הגשת כתב ההגנה מטעם החברה בתיק, מצאתי לנכון להתייחס להסכם ההלוואה שנחתם בין התובע למנוחים.

עיון בהסכם ההלוואה מיום 1.8.00 בצירוף שלושת השיקים שנכתבו ע"י התובע לטובת החברה (נספח ג' לכתב התביעה המתוקן) מעלה כי מדובר בהסכם ההלוואה במסגרתו הלווה התובע לחברה סכומי כסף שונים ב-3 מועדים שונים במהלך חודש יוני בשנת 2000 ובסך כולל של 486,758 ₪.
הסכם ההלוואה חתום ע"י התובע וע"י החברה בצירוף חתימתו של מר מועלם כבעל מניות וכמנהל בחברה.

במסמך אישור החוב מיום 18.9.02 , מכתב אשר יועד לתובע ועליו מופיעה חתימת החברה בצירוף חתימתם בכתב יד הן של מר מוצפי ז"ל והן של מר מועלם ז"ל , אישרו המנוחים כי חובם נכון למועד כתיבת המכתב הוא בסך של 623,759 ₪ .

בחתימתם אישרו המנוחים את חובם כלפי התובע.

מנגד תוקפם ומהימנותם של הסכם ההלוואה ושל מסמך אישור החוב לתובע החתום ע"י שני המנוחים לא נסתרו בעדויות מטעם הנתבעים.

כפי שעולה מעדותה של הנתבעת 3 אשר לקחה חלק פעיל בניהול החברה לאחר מות אביה, נותרו לחברה חובות רבים בין היתר גם לתובע (פרוטוקול דיון מיום 23.6.11 עמ' 28 שורות 8- 11).

גם הנתבעת 2 לא הכחישה בעדותה כי התובע הלווה לחברה כספים, אלא שלטענתה ממה שנאמר לה ע"י מר מוצפי כל החובות הושבו לתובע (פרוטוקול דיון מיום 23.6.11 עמ' 31 שורות 9- 12).

מר מוצפי ז"ל הצהיר כי התובע הלווה לו ולמר מועלם ז"ל כספים רבים מכספי הזכייה (נספח ז' לנספח ב' לכתב התביעה המתוקן).

מכלל הראיות ולאחר ששמעתי את עדותו של התובע , התרשמתי כי התובע כאדם פשוט ונאיבי נענה לבקשת המנוחים-מעסיקיו, אשר בניגוד לתובע היו בקיאים ומומחים בתחום המסחר, והלווה לחברה כספים באמצעותם , מבלי לייחס חשיבות ולעשות הבחנה האם מלווה את סכומי ההלוואה לחברה או אישית למנוחים כבעלי החברה, מתוך אמון מלא במנוחים עצמם כי יחזירו לו את כספו.
אומנם עדותו של התובע באשר להלוואות שניתנו לו נמצאה בלתי קוהרנטית מלווה באי הבנות , ערבוביה ובלבול רב, יחד עם זאת באתי לכלל מסקנה כי אין הדבר מאיין את עצם מתן ההלוואה וחוב המנוחים עלפי התובע כאמור במסמך אישור החוב , עליה ניתן ללמוד מכלל הראיות כפי שהובאו בפניי, אלא יש בה כדי להעיד על תמימותו של התובע ויכולותיו הקוגניטיביות בשים לב לחוות הדעת של מומחה מר מאירסון יוסף אשר חוות דעתו צורפה כנספח א' לתצהיר עדות ראשית מטעם התובע.

לאור מסקנתי , יש לבחון האם המנוחים, מר מוצפי ז"ל ומר מועלם ז"ל ערבו אישית הדדית לחובות החברה וביניהם להחזר כספי ההלוואה שניתנו לחברה ע"י התובע.

ס' 1 לחוק הערבות תשכ"ז-1967 (להלן:"חוק הערבות") מגדיר מהי ערבות ,וקובע:
"1.(א) ערבות היא התחייבותו של אדם לקיים חיובו של אדם אחר כלפי אדם שלישי.
(ב) הערבות יכול שתהיה לחיוב כולו או מקצתו, קיים או עתיד לבוא, מתחדש או מותנה, קצוב או בלתי קצוב.

כאמור בס' 3 לחוק הערבות, הערבות נוצרת בין אם בהסכם בין הערב ובין הנושה ובין אם בהתחייבותו של הערב שהודעה עליה ניתנה לנושה.

ע"א 1304/91 טפחות-בנק למשכנתאות לישראל בע"מ נ' אלן ליפרט פ"ד מז(3)309, 330:

"מבחינת הצורה, אין הערבות מצריכה עריכת חוזה נפרד, אלא יכולה היא להוות חלק מחוזה משולש, שעליו יחתמו הצדדים לעיסקה העיקרית והערב. אך זיקתו העניינית של הערב לעיסקה העיקרית (כמו, למשל, זכותו לתבוע על-פי תנאיה) צריכה להיבחן לפי תוכנה. לאמור: רק אם הערב, זולת היותו ערב, הינו גם צד להתקשרות בעיסקה העיקרית (כגון חברה ומנהלה שהתקשרו בחוזה עם אחר והמנהל גם ערב לחבויות החברה), הריהו בעל זיקה לעיסקה העיקרית. אך אם על-פי החוזה אין לערב אלא ערבותו בלבד, כי אז יחול הכלל הרגיל, שלפיו נתפסת הערבות כמתלווה לעיסקה החוזית העיקרית אך אינה חופפת לה. חיובו של הערב הוא "חיוב נלווה או נגזר או טפל לחיובו של החייב כלפי הנושה..." (לשון השופט ברק בד"נ 41/82 י' קוט נ' ד' קוט (קטין) באמצעות באמצעות אמו עטי אקנין ואח [5], בעמ 212).

במקרה דנא, כתב הערבות מיום 9.2.92 הינו מסמך כללי המופנה כלפי כולי עלמא, במסגרתו ערבו המנוחים אישית הדדית בגין כל ההלוואות מכל מין וסוג שהוא שניתנו לחברה או שיינתנו בעתיד וכן בגין כל חב שיש לחברה או שיהיה לה בעתיד.

על המסמך חתומים בכתב יד המנוח מר מוצפי ז"ל , המנוח מר מועלם ז"ל וכן מופיעה חתימת החברה "מוצפי מועלם קבלני בנין(1993) בע"מ" כשעליה מופיעים חתימתם של מר מוצפי ז"ל ומר מועלם ז"ל.

תוכן מסמך זה , הינו נהיר וברור וממנו עולה מפורשות כי המנוחים, אשר היו בעלי המניות בחברה ומנהליה ערבו אישית והדדית להלוואות שניתנו לחברה ולחובותיה בין טרם מועד כתיבת כתב הערבות ובין לאחר כתיבתו.

הנתבעים 2- 6 לא סתרו את מהימנותו ותוקפו של מסמך זה או את תוקף חתימתו של מר מועלם על מסמך זה, אלא טענו כי מדובר במסמך פנימי בין בעלי המניות לבין עצמם.

סבורני כי אין לקבל טענה זו ויש לדחותה.
כתב הערבות הועבר לידי התובע ע"י מר מוצפי ז"ל אשר הצהיר (נספח ז' לנספח ב' לכתב התביעה המתוקן) כי הוא ומר מועלם ז"ל התחייבו לערוב אישית והדדית להחזר ההלוואה , הצהרה אשר עולה בקנה אחד עם תוכן המסמך החתום ע"י שני המנוחים.

מנגד הנתבעים 2-6 לא הוכיחו כי מר מוצפי ז"ל עשה יד אחת עם התובע ובמרמה ותוך הפרת אמונים כלפי החברה פעלו למימוש נכסי החברה ולהגדלת חובותיה בכלל ולא הוכח קשר בין מתן כתב הערבות לידי התובע לבין מעשה מרמה והונאה שלו ושל מר מוצפי ז"ל להגדלת חובותיה של החברה בפרט. מעבר לכך, אני סבורה לאחר שמיעת הראיות כי טענה מעין זו הינה רחוקה מן האמת כרחוק מזרח ממערב, התובע, שכאמור הינו אדם פשוט , (ובעניין זה אני מפנה לחוות הדעת הפסיכולוג קליניית), ראה בה"ה המנוחים, אנשי מעלה, העריצם, והאמין לכל דבריהם. התרשמותי הינה, כי אכן בטרם קריסתם הכספית, היו המנוחים אנשים מכובדים בקרב הקהילייה, ברמת גן, ידועים, ובעלי שם, והתובע ביקש את קרבתם, ורצה להשביע את רצונם.

בענייננו ישנה אף זיקה מובהקת בין הצדדים להסכם ההלוואה- החברה והתובע, לבין הערבים- המנוחים, משהמנוחים היו בעלי המניות ומנהליה של החברה, עניין המחזק את תוקף ערבות המנוחים לחובות החברה בגין ההלוואה שניתנה ע"י התובע.

חיזוק למסקנתי באשר לאומד דעתם של הצדדים בגין הלוואות אשר ניתנו לה ע"י התובע, מצאתי אף בהתייחסות המנוחים עצמם להלוואות שניתנו לחברה ע"י התובע כפי שבאה לידי ביטוי במסמכים השונים:
כך , בהסכם ההלוואה נכתב:
"ההלוואה הנ"ל היא למספר חודשים ללא ריבית ומוצפי-מועלם יחזירו את הסכום הנ"ל ביום בו ייצאו ממצוקת האשראי שלהם".

כך גם במסמך אישור החוב נכתב :
הננו מאשרים כי חובנו אליך נכון להיום 18.9.02 הוא .....

ניסוח המסמכים ע"י המנוחים בלשון רבים יחד עם כתב הערבות משנת 1992 אשר ניתן לתובע וקבע את ערבותם האישית וההדדית של המנוחים לחובות החברה, מחזק את המסקנה כי המנוחים ערבו אישית לחוב החברה בגין הסכם ההלוואה ומסמך אישור החוב.

יתר על כן, עיון בחוות דעת הפסיכולוג קליניית, של הפסיכולוג הקליני מר מאירסון, מעלה, כי התובע, בעל יכולות קוגנטיביות נמוכות. יותר מכך, התובע חתם על כתב ערבות לטובת חובותיה של החברה לבנק, קשה להבין מדוע אדם המועסק כשליח יחתום על כתב ערבות לחובותיה של החברה בה הוא מועסק, ואף יעמיד את כספי זכייתו כבטוחה לטובת החברה, ועוד ייתן לה הלוואה, אם לא משום יחסים המיוחדים ששררו בינו לבן המנוחים, אשר במשך שנים קרבו אותו אליהם, והתייחסו אליו כאל בן משפחה. מערכת יחסים מעין זו, ועל פי עדותו של התובע קיבל ציון של 73 במבחן הקוגניטיבי, והמבחנים האישיותיים הצביעו על היזקקותו לקשר קרוב, (ראה עדותו מיום 23.6.11, עמוד 21 שורות 16-19), תומכים במסקנה, כי התובע, בשל אישותו ויכולותיו הגבוליים, פעל בדרך של הענקת כספו למעשה לטובת חברה שבה הועסק בתפקיד שולי, וזאת משום אמונו והסתמכותו על המנוחים.

יתר על כן, כאור לעיל, התובע הגיש ה"פ 200706/04 כנגד הבנק וכנגד הנתבעים שבפניי. התביעה נדחתה, וביהמ"ש קבע, בין היתר, כי התובע, פעל כדי להשיג את חברותם של בעלי המניות, בענייננו, המנוחים, (ראה סעיף 26 לפסק הדין). לטעמי, אין דין הבנק כדין המנוחים, בעוד שהקשר בין התובע לבנק הינו קשר ספורדי, המבוסס על ניהול חשבון ופעולת עיסקיות, הקשר בין התובע לבין המנוחים, היה קשר שנתפס בעיניו כקשר חברי, לו הוא ציפה, במתן עבודה לתובע, ובקרובו למנוחים, שכאמור היה אנשי שם, בתקופתם, גרמו לאדם המועסק כשליח, ליתן לחברה הלוואה בסכומי עתק, לחתום על כתבי ערבות, ולהפקיד את כספו לטובת החברה, שבבעלותם, כאשר הוא לא מקבל דבר ולא הוכח כי קיבל דבר מלבד חברותם וקרבתם.

יתר על כן, המנוחים בוודאי היו מודעים מהכרותם את התובע למוגבלויותיו, ואם קיבלו ממנו כספים בהקיף כה גדול, הן כספי ההלוואה כאן, הן הפקדת כל כספו כמעט לטובת הבטוחה לבנק להבטחת חובות החברה והן בדרך של חתימה על מסמכי הלוואה וערבותו לטובת החברה, הרי בפניי מקרה שבו, המסקנה היחידה שיכולה להתקבל על דעתי, הינה, כי המנוחים הבטיחו לתובע כי הם אחראיים באופן אישי להחזרת כספו.

אני מוצאת לנכון להתייחס לפסק הדין שניתן בעניין אדיב וצורף לסיכומי התשובה. לאחר שעיינתי בו אינני סבורה שיש בו משום השלכה על ענייננו, כאשר המדובר שם במערכת עובדתית שהתבססה על עובדות כפי שביהמ"ש קבע אותן, ובענייננו, מוכרע בהתאם למערכת העובדות שפורטה בעדויות ובראיות שהוגשו בפניי. למעט העובדה כי החברות היו בקשיים כלכליים, וביקשו הלוואות מגורמים שונים, לרבות תוך ניצול יחסים חבריים, אין לטעמי כל השקה למצב בענייננו, ואינני סבורה שיש בפסק דין זה כדי להוסיף על האמור בפסק דיני.

כל האמור מוביל אותי למסקנה, כי המסמך שהינו כתב ערבות לא היה מסמך פנימי, אלא מסמך שנועד להפיס את דעתו של התובע, שהמנוחים עומדים במילתם, וכי הם באופן אישי ערבים ואחראיים לתשלום החובות כלפיו.

לאור מסקנותיי יש לבחון מהו מעמדה של הערבות לאחר מותם של מר מוצפי ומר מועלם ומהי אחריותם של הנתבעים כיורשי עיזבונם של המנוחים.

עיון בחוק הערבות תשכ"ז-1967 מעלה כי החוק אינו מתייחס למעמדה של הערבות שעה שהערב נפטר, אולם יחד עם זאת עניין זה נדון בפסיקה.

בפסיקה נעשתה הבחנה בין חיובים שנוצרו לפני מותו של אדם לבין חיובים שנוצרו לאחר מותו. השופט ריבלין בת.א. (ב"ש) 337/92 בנק הפועלים בע"מ נ' פנחס צור, תק-מח 96(3) 993, קבע:

"אינטרס ההסתמכות של הנושה אינו משתרע על התקופה שלאחר מותו של הערב. משנוצר החיוב לאחר שנחתמה הערבות, ובחייו של הערב, ממשיך החיוב להתקיים גם לאחר מותו ונכסי העזבון הופכים 'ערבים', לערבות זו. אולם חיוב שנוצר לאחר מותו שוב אינו נופל ברשתה של הערבות".

המחלוקת בפסיקה הינה באשר לחיובים שנוצרו לאחר מותו של אדם (לעניין זה ראה בפסה"ד דברי כב' השופט ריבלין כי אין דעתו כדעת כב' השופטת ו' אלשיך בעניין פילובסקי הנ"ל, וכן ראה תא(ת"א) 2131/05 חלי מולדבסקי נגד בנק דיסקונט לישראל בע"מ).

אולם, משבענייננו מדובר בחובות של החברה אשר נוצרו לפני פטירתם של המנוחים ולא לאחר פטירתם, אין חולק כי עיזבון המנוחים חייב בחובות אלו מכוח ערבותם האישית של המנוחים.

"על המצב המשפטי בעת פטירה ניתן ללמוד מעיון משולב בסעיף 1 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 הקובע "כל אדם כשר לזכויות ולחובות מגמר לידתו ועד מותו", ביחד עם סעיף 1 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 הקובע "במות אדם עובר עזבונו ליורשיו". (תא(חי') 13227/04 ש.א פרומט סחר ושירותים(1994) בע"מ נ' ד.מ.או"ש רזגד(1986) בע"מ .

משחוב המנוחים כלפי התובע הינו חלק בלתי נפרד מעיזבון המנוחים , יש לבדוק את אחריותם של יורשי העיזבון בהתאם להוראות סימן ו' לחוק הירושה.

באשר לתביעה נגד נתבע 1- התביעה הינה תביעה נגד העיזבון של מר מוצפי ז"ל, התביעה נגד הנתבע 1 מתקבלת, למעשה לא הייתה כל הגנה מטעם הנתבע 1, עיזבון המנוח, באשר עסקינן ככל הנראה בעזבון שאינו בעל יכולת כלכלית כלשהי, והמדובר ב פושט רגל דה פקטו.
יחד עם זאת, שני המנוחים חייבים יחד ולחוד ולפיכך עזבונות שניהם אמורים לשאת בנטל לתשלום.

אשר על כן יש לבחון את אחריותם של הנתבעים 2- 5 כיורשי המנוח מר יוסי מועלם ז"ל, מכוח ערבותו האישית לחוב החברה כלפי התובע.

ראשית באשר לנתבעת 3, טענו הנתבעים כי יש למחוק את התביעה נגד הנתבעת 3 בהעדר עילה ומחמת העדר יריבות משהסתלקה מחלקה בעיזבון .
עיון בצו הירושה מיום 19.5.03 מעלה כי הנתבעת 2, הנתבעים 4 ו-5 הינם יורשי עיזבונו של מר מועלם ז"ל כשהנתבעת 3 אכן אינה נמנית בין יורשי עיזבונו של מר מועלם ז"ל. לפיכך מקבלת אני את טענת הנתבעים כי אין לחייבה בחובות העיזבון, והתביעה נגד הנתבעת 3 נמחקת בהעדר יריבות.

הנתבעת 2 והנתבעים 4 ו-5

במקרה דנא , אין חולק כי ביום 28.8.03 חולק עיזבון המנוח מר מועלם ז"ל ע"פ הסכם חלוקת עיזבון שנחתם בין הנתבעת 2 והנתבעים 4 ו-5.
מכאן כי הסעיפים הרלוונטיים לענייננו הינם 127- 128 לחוק הירושה, הקובעים את אחריות היורשים לאחר חלוקת העיזבון.

ס' 127 לחוק הירושה קובע:

(א) חולק העזבון אחרי שהוזמנו הנושים לפי סעיף 99 או לפי סעיף 123 ואחרי שסולקו החובות שהיו ידועים בזמן החלוקה, אין יורש אחראי לחובות שלא סולקו אלא אם הוכח שידע עליהם בזמן החלוקה ועד כדי שוויו של מה שקיבל מן העזבון.
(ב) פרטת החלוקה לפי סעיף 118 או לפי סעיף 125 תהיה ראיה לכאורה למה שכל יורש קיבל מן העזבון, ואם היתה כלולה בה שומה - גם לשוויו.

ס' 128 לחוק הירושה קובע:

(א) חולק העזבון בלי שהוזמנו הנושים ובלי שסולקו החובות שהיו ידועים בזמן החלוקה, אחראי כל יורש לחובות שלא סולקו כדי שוויו של כל העזבון בזמן החלוקה; אולם אם הוכיח שלא ידע על חוב פלוני בזמן החלוקה, יהיה אחראי לו רק כדי שוויו של מה שקיבל מן העזבון.
(ב) הוכחת שוויו של העזבון או של מה שיורש קיבל מן העזבון - על היורש.

ס' 129 לחוק הירושה קובע:

129. על אף האמור בסעיפים 127 ו-128 –
(1) יורש שהעלים מנכסי העזבון ומנע בכך סילוקם של חובות, אחראי לכל החובות שלא סולקו כדי שוויו של כל העזבון בזמן החלוקה;
(2) יורש שהעלים קיומו של חוב או הכשיל בדרך אחרת את סילוקו, אחראי לאותו חוב כדי שוויו של כל העזבון בזמן החלוקה.

בעוד שסעיף 127 קובע את אחריות היורשים בנסיבות בהן חולק העיזבון אחרי שהוזמנו הנושים לפי סעיף 99 או לפי סעיף 123 ואחרי שסולקו החובות שהיו ידועים בזמן החלוקה, ס' 128 קובע את אחריות היורשים בנסיבות בהן חולק העיזבון בלי שהוזמנו הנושים ובלי שסולקו החובות שהיו ידועים בזמן החלוקה.

פס"ד תמש(י-ם)29170/05 עיזבון המנוחה ענת אלימלך נ' עיזבון דוד אפוטה, עומד על ההבחנה ביין שני הסעיפים וקובע:

ההבחנה בין שני סעיפים אלה חשובה אם כן לשאלת היקף אחריותם של היורשים- כדי שוויו של כל העיזבון (סעיף 128), או כדי שוויו של מה שקיבלו מן העיזבון (סעיף 127);

אך הבחנה זו חשובה גם לעניין נטל ההוכחה– אשר על פי סעיף 127 מוטל הוא על הנושה, שצריך להוכיח הן את עצם קיום נכסי העיזבון, והן את העובדה כי נכסים אלה חולקו בין היורשים; ולפי הוראת סעיף 128(ב) מוטל הוא על היורשים להוכיח את שוויו של העיזבון, או את שוויו של מה שקיבלו מן העיזבון.

לעניין נטל ההוכחה, ישנו הבדל בין הסעיפים גם באשר לנטל ההוכחה של תנאי הידיעה של היורש אודות החוב הנטען בזמן החלוקה: בעוד שלפי סעיף 127 לחוק, נושה המעוניין לגבות את חובו מנכסי העיזבון שכבר חולקו ליורש, חייב להוכיח כי בעת החלוקה ידע היורש כי חובו של הנושה קיים אך טרם סולק; הרי לפי סעיף 128 לחוק, מרגע שהנושה הוכיח שהעיזבון אכן חב לו את חובו, מועבר הנטל ליורש להוכיח כי לא ידע על החוב לפלוני בזמן החלוקה (ראה לעניין זה דברי המלומד ש' שילה בספרו הנ"ל בעמ' 358 ובעמ' 364; וכן ספרם של ש' שוחט, מ' גולדברג וי' פלומין דיני ירושה ועיזבון, הוצאת סדן, מהדורה שישית מורחבת ומעודכנת, 2005, עמ' 206).

מכאן כי יש לבחון את תחולת סעיפים 127- 128 על המקרה דנא.

בענייננו טוענים הנתבעים 2-5 כי לא ידעו כלל על חובות כלפי התובע בטרם חלוקת העיזבון ועל כן הוראות סעיפים 127- 129 אינן חלות על המקרה דנא, אולם אינם טוענים כלל בכל הקשור להזמנת הנושים להגיש תביעותיהם.
על מנת להיכנס בגדרו של סעיף 127 , הקובע כי נטל ההוכחה שהיורש ידע אודות החוב, מוטל על הנושה (ולא על היורשים כבסעיף 128), על היורשים להוכיח כי פעלו כדין בכל הנוגע לחלוקת העיזבון.
בענייננו, מדובר בחוב אשר היה קיים טרם מועד חלוקת העיזבון ועל כן זכות התביעה של התובע השתכללה (לעניין זה ראה דברי כב' השופט מנחם הכהן בפס"ד תמש(י-ם)29170/05 עיזבון המנוחה ענת אלימלך נ' עיזבון דוד אפוטה, כי במידה וזכות התביעה או עילתה לא השתכללה במועד חלוקת העיזבון ובעצם לא הוכח קיומו של החוב הנטען במועד חלוקת העיזבון, לא ניתן לצפות מהיורשים לדעת על זכות התביעה ועל כן נטל ההוכחה של תנאי הידיעה יוטל על הנושה הגם והיורשים לא פעלו כאמור בתחילת ס' 127 והוכיחו הזמנת נושים כדין).

לפיכך משלא הוכיחו הנתבעים כי פעלו כדין באשר לחלוקת העיזבון נכנסים אנו בגדרו של ס' 128 לחוק הירושה, המטיל את נטל ההוכחה כי היורשים לא ידעו אודות החוב על כתפיהם של היורשים.

בענייננו, סבורני כי יש לעשות הבחנה בין הנתבעת 2 לבין הנתבעים 4 ו-5 באשר להוכחת תנאי הידיעה אודות החוב כלפי התובע בגין הסכם ההלוואה , ואפרט.

הנתבעת 2

ניתן לראות כי התובע מפנה את טענותיו כלפי הנתבעות 2 ו-3 בלבד, כשטוען כי לאחר מותו של מר מועלם ז"ל, פנה למר מוצפי ולנתבעות 2 ו-3 בניסיון לגבות את כספי ההלוואה אשר הוליכו אותו שולל בהבטחות לביצוע החוב, הבטחות אשר נועדו לדחות את מועד התשלום.

שוכנעתי כי בניגוד לטענותיה של הנתבעת 2 כי למעט זכות חתימה נוספת בחברה, לא נטלה כל חלק פעיל בחברה לאחר מותו של בעלה, לא פעלה כלל במסגרתה וכי מי שניהל את החברה היה מר מוצפי ז"ל בלבד , הנתבעת 2 הייתה מעורבת בנעשה בחברה הגם ובפועל נוהלה החברה ע"י מר מוצפי והנתבעת 3.

להלן מס' דוגמאות:
הנתבעת 2 העידה כי לאחר מות בעלה ,באישורה ובחתימתה החזירה החברה לתובע סכום של 200,000 ₪.
הנתבעת 2 העידה כי מר מוצפי אמר לה כי הוא החזיר את כל ההלוואות לתובע ועל כן סברה כי לחברה אין חובות כלפי התובע.
הנתבעת 2 הצהירה כי לאחר מות בעלה היא ומשפחתה הזרימו כספים פרטיים לחשבון החברה ועל כן אף צומצמו הערבויות שהעמיד התובע לטובת החברה.
הנתבעת 2 הצהירה כי לאחר שהתברר לה כי החברה נקלעה לקשיים פנתה לנתבעת 6 ליתן הלוואה לחברה כדי שתוכל לקיים התחייבותה כלפי דיירי הבניין ברח' פנחס ולהביא לסיום בניית הבניין.
הנתבעת 2 העידה כי הושבו לתובע 200,000 ₪ באישורה ובחתימתה.
לעניין זה, מאחר והנתבעת 2 לא ידעה בעדותה להשיב בגין איזה חוב הושב הסכום, ולא תמכה החזר הכספים לתובע בשום מסמך, אין עדותה יכולה להעיד על מהימנות דבריה , אולם יש בה כדי להעיד על מעורבותה בנעשה בחברה ועל ידעה בקיום חובות כלפי התובע (פרוטוקול דיון מיום 23.6.11 עמ' 31 שורות 21- 25).
הנתבעת 2 חתמה על מסמכים וביניהם הסכם חלוקת העיזבון במסגרתו קבלה את מניותיו של מר מועלם ז"ל בחברה.

כפי שעולה מעדותה של הנתבעת 2 עוד בחיי בעלה המנוח מר מועלם ז"ל, ידעה כי ניתנו הלוואות לחברה ע"י התובע.

פרוטוקול דיון מיום 23.6.11 עמ' 31 שורות 1- 12:

ש. סעיף 14.2 מוצפי ז"ל שמש מנהל החברה ויש קנוניה זה דבר שלא ידעת אז, אמרו לך.
ת. את זה ידעתי מבעלי. הוא אמר לי שהכסף שלנו הלך לחברה ולעומת זה מוצפי הביא את הכסף של התובע. הייתה תביעה נגד החברה שהגיש התובע מוצפי לא הגיש...

לעניין ההלוואות לתובע עוד העידה התובעת שם, שורות 9- 12:
ש. את אומרת שכל ההלוואות של הושבו במלואם. איפה ההוכחות שהחזירו לו 10 ₪.
ת. את זה אני הבנתי מהרהורי ליבי כי הבנתי שמה שחייבים לו זה את ה-1.2 מליון, וחוץ מזה אין שום חובות זה מה שאמר לי מוצפי. הרהורי ליבי זה מה שאמרו לי. משה מוצפי אמר לי שהוא החזיר לו את כל ההלוואות ונשאר ה-1.2 מליון.

בסעיף 23 לתצהירה הצהירה הנתבעת 2 כי החברה נטלה הלוואה מבנק פועלים בסך של 2,000,000 לצורך מימון פעילותה כשהתובע העמיד בטחונות בגין חלקו של מר מוצפי ז"ל בחברה ועבורו.

בעניין זה נשאלה הנתבעת 2 בעדותה מיום 23.6.11 עמ' 32 שורות 12- 19:
ש. סעיף 23 את מדברת על הלוואה של 2 מליון ₪ מאיפה הידיעה הזאת.
ת. מבעלי.
ש. הוא סיפר לך באותו זמן.
ת. הוא לקח כסף מהבית היה לנו כסף משותף, הוא לקח את הכסף שלנו לחברה כי החברה הייתה בבעיות ומוצפי הביא את התובע מהצד השני. את זה בעלי אמר לי. אני חושבת שבעלי אם אני זוכרת נכון וזכרוני אינו מטעה אותי הוא סיפר לי שעשה את השיעבוד. בנושא הדירה אני לא זוכרת מה היה זה מעורפל אני יודעת שלא חתמתי.

מכאן כי התובעת ידעה עוד בחיי בעלה כי החברה נטלה ביטחונות מהתובע, אולם היא משייכת אותם למר מוצפי ז"ל אשר לטענתה עשה יד אחת עם התובע לגזול את כספי החברה.
הנתבעת 2 לא הוכיחה כי לא ידעה אודות חוב החברה כלפי התובע בגין הסכם ההלוואה הנתבעת 2 לא הוכיחה את הקנוניה בין מר מוצפי לתובע, ואף לא הוכיחה כי מר מוצפי הוא שלבדו היה ערב להלוואות ולביטחונות שניטלו ע"י החברה באמצעות המנוחים. כפי שהבהרתי לעיל, קנוניה בין מר מוצפי ז"ל לבין התובע, הינה טענת שווא רחוקה ביותר, ואינה סבירה בעליל, לנוכח מערכת היחסים שבין הצדדים, שהתבססה על כך, שהתובע שעסק בעבודות פשוטות של שלוחיוות, נתן חלק גדול ביותר מכספו, אותו הרוויח בהגרלה, למנוחים. כיצד אדם שנותן כסף לחברה המצוייה בקשיים כלכליים, כאשר הוא מועסק בתפקיד זניח של שליח וכד', והמדובר בסכומי עתק, אדם כזה, ניתן לטעון כלפיו שעשה קנוניה? עם מי? עם המנהל הנוסף של החברה שנקלעה לקשיים. הכספים נותרו בחברה, ושימשו להוצאתה ממצוקת אשראי, הטענה לקיומה של קנוניה, הינה טענה שאין בה מאומה.

הנתבעת 2 אף לא הביאה הסבר המניח את הדעת בעדותה מדוע לא הגישה בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה נגד החברה בגין סכום ההלוואה נשוא התביעה דנא, בהתחשב בטענותיה כלפי מר מוצפי ז"ל בעניין זה אשר אף לא הוכחו על ידה (לעניין זה ראה פרוטוקול דיון מיום 23.6.11 עמ' 31 שורות 4- 8). כמו כן, אם אכן לדבריה, ידעה או חשדה על קנוניה של התובע עם מר מוצפי ז"ל עוד בחייו של בעלה, לא ברור, כיצד סמכה על מר מוצפי ז"ל בניהול החברה לאחר מות בעלה ואף הסתמכה על דבריו כשאמר לה שהחברה השיבה לתובע את כל הלוואותיו.

מנגד טענת התובע בתצהירו ובעדותו כי לאחר פטירתו של מר מועלם ז"ל נפגש עם מר מוצפי ז"ל הנתבעת 2 והנתבעת 3 על מנת שישיבו לו את כספי ההלוואה כשהם הוליכו אותו שולל במשך תקופה ארוכה, לא נסתרה.

לפיכך, משהנתבעת 2 לא הרימה את הנטל להוכיח כי אכן לא ידעה אודות החוב בגין הסכם ההלוואה , ומששוכנעתי כי ידעה על מעורבותו הכספית של התובע בעסקי החברה עוד בחיי בעלה ואף לאחר מותו ובטרם חולק העיזבון ע"פ הסכם לחלוקת עיזבון עליו חתמה עם ילדיה הנתבעים 4 ו-5 , ומשלא הוכח בפניי כי דאגה לזמנו טרם חולק העיזבון אחראית היא כאמור בס' 128 לחוק הירושה כדי שוויו של כל העיזבון בזמן החלוקה.

חיזוק למסקנתי מצאתי בחומר הראיות המתייחס לנתבעת 3.
הנתבעת 2 הצהירה כי לאחר מותו של מר מועלם התגייסה הנתבעת 3 לעזור לחברה בין היתר להביא לסיום הבניין אשר היה בהליכי הקמה בעת פטירתו של מר מועלם.

שוכנעתי כי בפועל הנתבעת 3 בעזרתו של בן יקר היא שנטלה חלק פעיל בחברה לאחר מות אביה- מר מועלם ז"ל, כשהנתבעת 2 ידעה והייתה מעורבת בנעשה בחברה , תוך ששתיהן מודעות לחובות החברה כלפי התובע.

הנתבעת 3 העידה כי נטלה חלק פעיל בניהול החברה וידעה על חובות החברה בין היתר כלפי התובע.
הנתבעת 3 הייתה נוכחת באסיפת בעלי המניות לאחר מות אביה כמיופת כוחה של אימה- הנתבעת 2.
הנתבעת 3 העידה כי לאחר מות אביה עזרה לאמה בכל מה שצריך לניהול החברה תוך שמר ישראל בן יקר עזר בפרוצדורה החוקית וייעץ על מה כדאי לחתום ועל מה לא.
הנתבעת 3 העידה כי נותרו לחברה חובות רבים וביניהם לתובע.
הנתבעת 3 העידה כי הושב לתובע סכום של 200,000 ₪ במסגרת הקטנת ערבותו בבנק (פרוטוקול דיון מיום 23.6.11 עמ' 29 שורות 11- 13). לעניין זה, מאחר ועדותה לא נתמכה בשום מסמך היא אינה יכולה להעיד על מהימנות הדברים, אולם יש בה כדי להעיד על מעורבותה של הנתבעת 3 בנעשה בחברה וכחלק מזה גם באשר לחובותיה כלפי התובע.
אציין כי הגם והושבו לתובע כספים בדרך של הקטנת ערבותו בבנק כטענת הנתבעות 2 ו-3 , היה עליהן הנטל להוכיח קשר בין הקטנת הערבות להשבת כספי ההלוואה ע"פ הסכם ההלוואה, לאור הערבויות והבטוחות השונות שנתן לחברה אשר אין מחלוקת לגביהן, ואשר אינן קשורות לחבות החברה בגין ההלוואה ע"פ הסכם ההלוואה.

אציין כי אף הנתבעת 6 העידה כי לאחר מותו של מר מועלם פנתה אליה הנתבעת 2 לעזרה בנושא הכספי בחברה, כשהופנתה על ידה למר מוצפי ז"ל ולנתבעת 3 שניסתה לתפקד בכל התחומים בחברה בעיקר בתחום הכספי והפיננסי במקום אימה.
מכאן עולה כי הגם והנתבעת 3 היא שפעלה בשטח יחד עם מר מוצפי, הנתבעת 2 הייתה מודעת למצבה של החברה ולנעשה בה ואף פעלה בה בדרכה, אם בבקשת עזרה כספית, אם בחתימה על מסמכים ואישורה כבעלת מניות בחברה.

הנתבעים 4 ו-5

נטל ההוכחה כי לא ידעו אודות החוב מוטל על כתפי הנתבעים 4 ו-5.
משהתובע לא טען כי פנה אל הנתבעים 4 ו-5 אודות ביצוע החוב וייחס טענותיו הנוגעות לחוב בגין הסכם ההלוואה כלפי מר מוצפי והנתבעות 2 ו-3 בלבד, ומששוכנעתי מחומר הראיות כי הנתבעים 4 ו-5 לא היו מעורבים בנעשה בחברה , סבורני כי לא ידעו אודות החוב הנטען ע"י התובע בגין הסכם ההלוואה ועל כן הם אחראים רק כדי שוויו של מה שקבלו מן העיזבון.

הנתבעת 6

התובע סומך תביעתו נגד הנתבעת 6 על עוולת התרמית, אשר הלכה פסוקה היא כי נדרשת רמת הוכחה גבוהה לצורך ביסוס יסודותיה .

בענייננו התובע לא הוכיח כי הנתבעת 2 המחתה במרמה את זכויותיה לנתבעת 6 בכדי להימנע מתשלום כספי ההלוואה לתובע וכי הנתבעת 6 הייתה מעורבת בקנוניה נגדו. יותר מכך, מכלל הראויות אשר צורפו ע"י הנתבעת 6 בתצהירה ולאחר שמיעת עדויות הצדדים, כי גם אם הסבריה של הנתבעת 6 ביחס לסכומים שהועברו על ידה לא נועדו להשלמת הפרויקט, אלא לתשלום חובותיה של החברה, עדין הנתבעת 6 הציגה מסמכים המוכיחים כי העבירה סכומים של כ- 800,000 ₪, לטובת החברה, ומשכך התובע לא מצליח להרים את הנטל להוכיח, כי המדובר בשעבוד שנרשם במרמה ונועד להברחת רכוש.

כאמור בלשון הסכם ההלוואה שנחתם ביום 23.12.03 בין החברה לבין הנתבעת 6 , ההלוואה ניתנה לחברה לאור בעיית נזילות כספים בחברה. אין מחלוקת כי אכן בתקופה הרלוונטית החברה הייתה בקשיי נזילות. גם בעדותה העידה הנתבעת 6 כי פנו אליה על מנת לסיים את הבניין לאור בעיה של נזילות כספים בחברה.

עוד עולה מלשון ההסכם כי הנתבעת 6 אישרה הלוואה אשר לא תעלה על סכום כולל המגיע לחברה מחברת חשמל ומן הדיירים בעת מסירת מפתח לדירות בבניין ברח' פנחס 12 רמת גן.
ניתן לראות כי עד למועד ההסכם נתנה הנתבעת 6 לחברה סך של 238,520 ₪ (צילומי ההמחאות ותדפיסי חשבון הבנק המעידים על פירעון ההמחאות מצורפים כנספחים ב-ד לתצהירה של הנתבעת 6).
ניתן לראות כי ההמחאות של הנתבעת נרשמו ישירות לספקים על מנת שימשיכו עבודתם, ולא נמסרו ישירות לחברה. כמו כן, ניתן לראות כי כאמור בהסכם נרשם לטובת הנתבעת 6 שעבוד על כספי תמורת הדירות בבניין (ראה נספחים ב-ד לתצהיר הנתבעת 6).
עיון בהסכם שנחתם בין עילם בלפוריה אחד מדיירי הבניין והנתבעת 6 אכן מעלה כי החברה המחתה את מלוא זכויותיה לקבלת תשלומים לנתבעת 6 (ראה נספחים ו-ז לתצהירה של הנתבעת 6).

עסקינן בנתבעת, שעל פי המסמכים שילמה חלק מחובות החברה, בין אם המדובר בחובות ממש, ובין אם בתשלום לספקים כדי להשלים את הבניין, בכל מקרה המדובר בכספים שהוצאו על ידי הנתבעת מס' 6, ולא הוכח בפניי, כי לא הנתבעת מס' 6 היא שהוציאה את הכספים לטובת החברה, וכנגד השעבוד.

לאור האמור לעיל, ומשלא הוכיח התובע את יסודות עוולת המרמה כדין, דין התביעה נגד נתבעת 6 להידחות.

טענת הקיזוז מצד הנתבעים;

איני מקבלת את טענת הקיזוז מטעם הנתבעים.
לאור מסקנותיי כמפורט לעיל, איני סבורה כי בקשתו של התובע לצו מניעה בה.פ 200706/04 הייתה בלתי סבירה בנסיבות העניין (לעניין זה אף ראה פסק דינו של כב' השופט אטדגי בה.פ 200706/04 מיום 22.11.05 ).

שווי העיזבון

כאמור בהסכם העיזבון עליו חתמו הנתבעת 2 והנתבעים 4 ו-5 ועל פיו חולק העיזבון (נספח ט"ז לתצהיר התובע) ירשה הנתבעת 2 נכסי מקרקעין, כספים ומיטלטלין שונים , כשהנתבע 4 והנתבעת 5 ירשו כל אחד בעלות בחלקה 67 בגוש 9867 הנמצאות בשכונת כוכב הצפון בתל אביב (נספח י"ז לתצהירו של התובע).

לאור זאת אין ספק כי הן הנתבעת 2 אשר קבעתי כי חייבת כדי שוויו של כל העיזבון במועד החלוקה , והן הנתבעים 4 ו-5 אשר קבעתי כי חבים רק כדי שוויו של החלק שקבלו מהעיזבון , קבלו יותר מסכומי ההלוואה כאמור במסמך אישור החוב.

סוף דבר

התביעה נגד הנתבעים 2 4 ו-5 מתקבלת.

לאור האמור לעיל , משניתן פסק הדין מיום 9.2.04 לטובת התובע , ולאור שווי העיזבון וחלקם של הנתבע 4 והנתבעת 5 בעיזבון, ישלמו הנתבעת 2 והנתבעים 4 ו-5 יחד ולחוד סך של 786,212 ₪.

כאמור בפסק הדין מיום 9.2.04 סך של 641,000 ₪ ישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 23.9.03 ועד לתשלום בפועל.


התביעה נגד הנתבעת 3 נדחית בהיעדר יריבות. התביעה נגד הנתבעת 6 נדחית.

בהתחשב בכך שהתביעה כנגד הנתבעים 3, ו-6 נדחתה, והתקבלה רק כנגד נתבעים, 1, 2, 4, ו-5 אני מחייבת נתבעים אלו לשלם לתובע את מלוא ההוצאות, ובעניין שכ"ט את הסכום של 10,000 ₪, כאשר לקחתי בחשבון מחד את סכום התביעה, היקפה, ומאידך את העובדה שכנגד שניים מהנתבעים התובענה נדחתה.
















לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. התיישנות הלוואה

  2. הלוואה בשוק האפור

  3. מס על רווח מהלוואה

  4. תביעה לפרעון הלוואה

  5. חוזה הלוואה חוץ בנקאית

  6. החזר הלוואה לאדם שנפטר

  7. עורך דין הלוואות

  8. תביעה להחזר הלוואה לחבר

  9. תביעה לתשלום חוב הלוואה

  10. התאבדות לאחר הלוואה מהבנק

  11. שקיפות הבנקים בהסכם הלוואה

  12. הלוואות לדיור לעולים חדשים

  13. הכחשת הלוואה שניתנה במזומן

  14. גרירת הלוואה של משרד השיכון

  15. הלוואה עם ריבית שנתית של 18%

  16. חוזה הלוואה בכתב בשוק האפור

  17. ניכוי ריבית על הלוואות דיור

  18. הלוואה חוץ בנקאית - פסק דין

  19. חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות

  20. פקיעת הסכם הלוואה בעקבות מוות

  21. תשלום יתרת הלוואה בלתי מסולקת

  22. הלוואה מיוחדת בחוק מימון מפלגות

  23. החזר הלוואה ליורשים של אדם שנפטר

  24. תביעת אח נגד אחותו להחזר הלוואה

  25. תביעה נגד ערבים להלוואה של חברה

  26. חובת הגילוי של הבנק לגבי הלוואה

  27. החזר הלוואה מההורים לאחר גירושין

  28. אי החזרת הלוואת זכאות משרד השיכון

  29. הלוואות לזוגות צעירים לקניית דירה

  30. החזר הלוואה שניתנה במסגרת הסכם שבוטל

  31. חובת גילוי מיוחד של הבנק בהסכם הלוואה

  32. חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, התשנ"ג-1993

  33. החזרת הלוואה בעשרה תשלומים שינוכו מהשכר החודשי

  34. תביעה נגד ישראכרט לפצות עקב ביטול אישור הלוואה

  35. תביעה בגין הסכם הלוואה במהלך נסיעה משותפת לארה"ב

  36. תביעה להחזר יתרת הלוואה לעובד בחנות פלאפל שווארמה

  37. הסדר הבעלים לא החריג זכות לתבוע את השבת כספי ההלוואה

  38. חוזה הלוואה חוץ בנקאית בין מלווה ללווה טעון מסמך בכתב

  39. תקנות הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות (סדרי דין), התשנ''ד-1994

  40. טרם הוכרע האם העדרו של הסכם בכתב שולל גם השבה של קרן ההלוואה

  41. טען שהבנק לא גילה לו כי הלווה נטל את ההלוואה לצורך כיסוי חוב קיים

  42. בקשה להעביר את הדיון לבית המשפט - סעיף 10 לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות

  43. טענה כי הבנק לא העניק ללקוחותיו הפחתות מוגדלות בעמלת פרעון מוקדם של הלוואות משלימות

  44. תקנות הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות (קביעת סכום לענין סעיף 15(ב)(1) לחוק), התשס''ז-2007

  45. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון