מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא החובה לשבץ עובד מדינה בתפקיד הולם: השופטת רונית רוזנפלד פתח דבר 1. מר יוסף שוחט, עובד משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, שימש בתפקיד סמנכ"ל (מבצעים ובקרה) במשרד, עד שיצא לחו"ל בחודש אוגוסט 1999, לאחר שנבחר במכרז לשמש נספח מסחרי באיטליה. מאז חזרתו ארצה בשנת 2003 הועסק מר שוחט בתפקידים אחדים, ובשנים האחרונות, מאז חודש מאי 2005, הוא מועסק באגף לאיגוד שיתופי במשרד רשם האגודות השיתופיות. בתביעתו, שהוגשה לבית הדין האזורי בירושלים, טען מר שוחט לקיפוחו לאורך השנים מאז שובו לארץ, ובעיקר בקשר לשיבוצו באגף לאיגוד שיתופי. בקשר לכך ביקש לקבל פסק דין הצהרתי המורה למדינה לשבצו "במשרה מקבילה למשרת סמנכ"ל והמתאימה לכישוריו, ניסיונו, מעמדו, דרגתו ורמת שכרו", ויחייב אותה בתשלום הפרשי שכר ובפיצויים, בגין מה שנראה בעיניו הפרת חובות המשרד כלפיו. בית הדין האזורי בירושלים קיבל את תביעתו של מר שוחט בחלקה, בקובעו כי המדינה פעלה שלא כדין בקשר עם שיבוצו במשרתו מאז שובו מחו"ל, ופסק לו חלק מן הסעדים הכספיים להם עתר (השופטת שרה שדיאור ונציגי הציבור מר שולמית שמש ומר יהושע ענר; עב' 2934/07). על פסיקת בית הדין האזורי הוגשו ערעורי שני הצדדים, כשהמדינה טוענת מחד כי פעלה כדין, ולא הפרה כל חיוב מחיוביה כלפי מר שוחט, בעוד שמר שוחט סבור כי היה על בית הדין האזורי לפסוק לו סכומים גבוהים בהרבה בגין הפרת חיוביה כלפיו, ולפסוק את מלוא הסעדים להם עתר. נקדים ונאמר כי מצאנו להורות על דחיית ערעורו של מר שוחט, ועל קבלת ערעור המדינה בחלקו, וכל זאת מטעמים עליהם נעמוד ביתר הרחבה בהמשך הדברים. רקע עובדתי 2. מר שוחט (להלן גם: המערער), הינו כלכלן המועסק במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה מיום 1.11.1974 (להלן גם: משרד התמ"ת או המשרד). מר שוחט מונה כשלוש פעמים כציר וכיועץ כלכלי לנציגויות ישראל בחו"ל, בכל פעם לתקופה בת ארבע שנים. בחודש מאי 1989 נבחר למשרת 'נציג המסחר- נספח'. בחודש אפריל 1995 שונה תואר המשרה ל 'מנהל יחידת מבצעים ובקרה', והחל מינואר 1996 הפך תואר המשרה להיות 'סמנכ"ל (מבצעים ובקרה)'. בתפקידו זה שימש עד לבחירתו במכרז לתפקיד 'ראש ענף" (נספח מסחרי)' במילאנו איטליה, ויציאתו לאיטליה בחודש אוגוסט 99, שם שהה עד לאוגוסט 2003. לקראת שובו ארצה, נמסר לו כי תפקיד הסמנכ"ל אותו מילא טרם יציאתו לחו"ל בוטל. נציין כי לפי הנטען על ידי המדינה, משרת המערער בוטלה יחד עם משרות אחרות, וזאת, במסגרת החלטה רוחבית שהוחלה על ידי נציבות שירות המדינה על מספר משרדי ממשלה. המערער אינו חולק על טענת המדינה בהקשר זה. משבוטלה משרת המערער הוטלו עליו בסמוך לאחר שובו ארצה תפקידים שונים בקשר למנהלת לפיתוח ולקידום תעסוקה (להלן גם: מנהלת לפק"ת). ביום 5.9.2004 הודע לו על סיום תפקידו בקשר למנהלת ביום 31.12.2004, ואף על הפסקת העסקתו עקב אי מציאת משרה חלופית מתאימה. ביום 26.12.2004 הוצעו למערער שני תפקידים חלופיים במסגרת המשרד. האחד, במנהל היהלומים ואבני החן בתל אביב, והשני ברשם האגודות השיתופיות. המערער הסכים למלא את התפקיד במנהל היהלומים, אולם לאחר תקופה קצרה ביקש להפסיק את עבודתו שם, מפאת הקושי שהיה הכרוך מבחינתו בנסיעות לתל אביב. נוכח זאת, שובץ ביום 1.5.2005 בתפקיד החלופי שהוצע לו, באגף לאיגוד שיתופי ברשם האגודות השיתופיות. יצוין כי בבית הדין האזורי התגלעה מחלוקת באשר למהות התפקיד בו שובץ באגף לאיגוד שיתופי, ולכך עוד נידרש בהמשך הדברים. בין לבין, במהלך השנים מאז שובו מתפקידו האחרון באיטליה, הגיש המערער מועמדותו למכרזים אחדים שפורסמו לתפקידים שונים במשרד. המערער לא נבחר לשמש באותם תפקידים. הליכים נוספים בעניינו של המערער 3. ביום 6.2.2006 פנה המערער לבית הדין האזורי בירושלים בבקשה למתן צו עשה, המורה להנהלת המשרד וכן לנציבות שירות המדינה, לשבץ אותו לאלתר בתפקיד המתאים לדרגתו ולמעמדו במשרד ובשירות המדינה. כמו כן התבקש בית הדין להורות להנהלת משרד התמ"ת להימנע מכל פעולה מכשילה, המונעת ממנו לקבל משרה ההולמת את דרגתו ומעמדו משיקולים זרים ופסולים, וכן להימנע מכל פעולה שיש בה משום פיטורים של המערער. נציין כי הטענות שהעלה המערער באותו הליך בנוגע למשרות השונות בהן שובץ, לרבות בקשר למשרתו באגף האגודות השיתופיות, דומות, אם לא זהות, לאלה המועלות על ידו בהליך מושא הערעור דנן, אותו הגיש כשנה ומחצה אחר כך, במסגרת הליך נפרד. ביום 14.10.07 דחה בית הדין האזורי את הבקשה. בין השאר נקבע בהחלטה כי המערער לא הצביע על משרה מסוימת, ההולמת לטענתו את כישוריו, ואשר לא שובץ בה משיקולים זרים או שלא כדין. בנוסף נפסק, כי טענותיו בעניין מכרזים שונים שאליהם ניגש או לא ניגש, הינן כלליות ולא הוכחו (סגנית הנשיאה (כתוארה אז) דיתה פרוז'ינין, ונציגי הציבור מר קלינר ומר ברלך; בש"א1184/06). על החלטה זו לא הוגשה בקשת רשות ערעור. המערער לא הגיש תביעה עיקרית בקשר עם בקשתו זו לסעד זמני. 4. במקביל לדיון שהתקיים בבקשה הנ"ל הגיש המערער ביום 7.5.2007 לבית הדין האזורי בירושלים בקשה לצו מניעה זמני, בה ביקש כי מר בועז הירש, המשנה למנכ"ל המשרד, לא ישתתף בוועדות בחינה במסגרת הליכי מכרז שפורסמו לתפקיד נספח בוושינגטון ובמילאנו. זאת לאור דעתו השלילית של מר הירש אודות המערער. בעקבות דיון שהתקיים ביום 9.5.2007, הסכימה המדינה לשנות את הרכב ועדות הבחינה, וניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים לפיה מר הירש לא ישתתף כחבר הוועדות (בש"א 1551/07). 5. ביום 18.11.2007, כחודש לאחר שניתנה ההחלטה הדוחה בקשתו הראשונה לצו זמני, הגיש המערער את תביעתו מושא ערעור זה לבית הדין האזורי. לפי הנטען בכתב התביעה, מאז ששב משליחותו באיטליה לא שובץ במשרה מקבילה למשרת סמנכ"ל, המתאימה לכישוריו ולשכרו. המערער מעלה בתביעתו טענות שונות בנוגע להתנהלות המשרד בקשר למשרות בהן שובץ לאחר שובו מחו"ל, ובנוגע למשרתו הנוכחית במסגרת משרד רשם האגודות השיתופיות. לטענתו, המשרד פעל בקשר אליו בניגוד להוראות התקשי"ר, בחוסר תום לב ומשיקולים זרים. לטענתו, היה על המשרד להחזירו "למשרת סמנכ"ל במשרד התמ"ת או למשרה מקבילה אחרת. בהיות משרת המנכ"ל מקנה זכות לחוזה בכירים נשללה מהתובע האפשרות להשתבץ במשרה כזאת או במקבילה לה כפי שהיה זכאי ובכך נשללה ממנו הזכות להמשיך ולעבוד בתנאי חוזה בכירים" (סעיף 20 לכתב התביעה). נטען כי הפער בין משכורתו של המערער לבין משכורת על פי חוזה בכירים עומד על כ-8000 ש"ח לחודש. לחלופין נטען כי הוא זכאי למרכיבי שכר נוספים של 50 שעות נוספות, כוננויות ושכר עידוד, "כפי שמקבלים מנהלים בכירים במשרד", בשיעור העומד על כ-4,000 ש"ח לחודש. המערער מוסיף ומעלה בתביעתו טענות בקשר לאי בחירתו למשרות במסגרת מכרזים שונים אליהם ניגש. לפי הנטען "הדבר נעוץ בהתנהלות לא תקינה של ועדות הבוחנים ושל חוסר סבירות קיצונית בכל הנוגע לעניינו של התובע" לטענת המערער "עניין זה מעלה חשד לשיקולים זרים ולא ענייניים שנתערבבו בשיקולי הוועדה או חלק מחבריה" (ס' 25 לכתב התביעה). על כן ביקש המערער לקבל פסק דין הצהרתי "המורה לשבצו במשרת סמנכ"ל או משרה מקבילה לה במשרד התמ"ת, תוך שמירה על רמת שכרו והיקף סמכויותיו" בנוסף תבע "תשלום הפרשי שכר מיום 23.8.03 וכן פיצויים בגין הפרת חוזה, פיצויי הלנת שכר פיצויים בגין עוגמת נפש". את תביעתו הכספית להפרשי שכר העמיד המערער על סך 156,000 ש"ח לפי חישוב של 4,000 ש"ח עבור 39 חודשים, ופיצויי הלנת שכר בגינם, פיצויים בגין הפרת חוזה בסך 100,000 ש"ח ופיצויים בגין עוגמת נפש בסך 100,000 ש"ח. בפני בית הדין האזורי העיד אך המערער לעצמו. עמדת הנתבעים בקשר לתביעה הוצגה בפני בית הדין האזורי בתצהיר מפי מר עזרא כהן, מנהל אגף משאבי אנוש במשרד התמ"ת. 6. בחודש מרץ 2009 הגיש המערער את מועמדותו לחמישה מכרזים לתפקידי נספחים כלכליים במדריד, האג, פריז, קליפורניה וטוקיו. ביום 18.3.2009 הגיש המערער בקשה דחופה למתן סעד זמני, בה שב וביקש להורות כי נציג המשרד בוועדות בוחנים למכרזים לא יהיה מר בועז הירש. לאור הודעת המדינה כי מונה לוועדות הבחינה נציג אחר, ניתן תוקף של החלטה להתחייבות המדינה כי מר הירש לא יהיה חבר בוועדות הבחינה (בש"א 1203/09). בעקבות התכנסות ועדת הבוחנים ביום 22.3.2009, הגיש המערער ביום 8.6.2009 בקשה דחופה נוספת לבית הדין האזורי, בה ביקש לבטל את המכרזים ולמנוע את יציאתם של המועמדים שהתקבלו לתפקיד ליעדיהם בחו"ל. בהחלטה מיום 24.6.2009 דחה בית הדין את טענות המבקש שהועלו לגבי השתתפותה של נציגת המשרד, הגב' רחל רועי בהרכב הוועדה (בש"א 1396/09, השופטת שרה שדיאור ונציגי הציבור מר אליהו מחלב ומר שמואל קליינר). על החלטה זו לא הוגשה בקשת רשות ערעור. פסק הדין של בית הדין האזורי 7. לפי קביעת בית הדין האזורי, הסוגיה המרכזית שהועמדה לבירור לפניו הינה בדבר "מעמדו של התובע לאחר חזרתו משליחותו באיטליה והשאלה האם הנתבעת שיבצה את התובע במשרה ראויה התואמת את כישוריו ורמת שכרו, מעמדו, ודרגתו. במידה ולא עשתה כן האם הפרה את חובותיה כלפי התובע". את בירור הסוגיה פתח בית הדין בהתייחס לשיבוץ המערער, מיד בסמוך לחזרתו מן השליחות, במנהלת לפיתוח וקידום תעסוקה במשרד התמ"ת (מנהלת לפק"ת). בית הדין עמד על כך שהמערער סיים תפקידו במנהלת על פי מכתבו של מנהל מינהל בכיר למשאבי אנוש מר בן עמי מיום 5.9.2004. בהתייחס להודעת מר בן עמי אודות זמניות השיבוץ באותה משרה. קבע בית הדין כי "לתובע נמסר כי הפסקת עבודתו נובעת מהפסקת עבודת המנהלת. אולם במכתבו של מר דינור מיום 9.9.04 נאמר לתובע כי 'המנהלת לקידום תעסוקה תמשיך לפעול ולקדם תעסוקה בישובים על פי תוכנית העבודה שאושרה לה'". בית הדין ציין כי המשרד מינה עובדים לשתי משרות במנהלת, ואף מונתה ועדת איתור לתפקיד יו"ר המנהלת בחודש ינואר 2007. כמו כן "התובע הציג את מועמדותו לתפקיד, אולם עד עצם היום הזה יו"ר המנהלת משמש במינוי זמני, וועדת האיתור טרם בחרה מועמד וכלל לא התכנסה מאז ועד היום ומר כהן בעדותו אמר כי המשרה אינה מאוישת באופן פורמאלי". בית הדין מציין כי לאור הדברים הללו, הציע למדינה במהלך הדיון לשקול את השמתו של המערער לתפקיד יו"ר המנהלת אולם המדינה התנגדה להצעה, מבלי שבדקה אותה. על סמך האמור, ונוכח העובדה שהמנהלת המשיכה לעבוד ואף שובצו אליה עובדים חדשים, קבע בית הדין כי הוכח בפניו שהפסקת עבודת המערער במנהלת נעשתה שלא כדין. בית הדין קבע שהמערער זכאי לפיצוי עקב התנהלות המדינה בעניינו. עוד נעמוד בהמשך הדברים ביתר פירוט על הנמקות בית הדין, ועל הוראותיו בהקשר זה. 8. מכאן פנה בית הדין האזורי לבחון את שיבוץ המערער לתפקיד במנהל היהלומים ואבני החן בתל אביב. בית הדין קיבל את טענת המערער לפיה הייתה הבנה כי יומיים בשבוע ימלא את תפקידו מירושלים, ושלושה ימים בתל אביב. זאת עקב העובדה שבאותה עת התאושש ממחלה קשה. אלא שלפי קביעת בית הדין, למרות הבטחה מפורשת שניתנה לו, לא התאפשר למערער לבצע את תפקידו באופן חלקי מירושלים, והוא חויב לנסוע 5 פעמים בשבוע לתל אביב. הפסקת שיבוצו של המערער בתפקיד במנהל היהלומים הייתה על רקע זה, ולא על רקע כשלים בתפקודו, כפי שטענה המדינה. על כן קבע בית הדין האזורי כי המערער זכאי לפיצוי נוכח הפרת הבטחה מנהלית. 9. עם סיום תפקידו במנהל היהלומים שובץ המערער לתפקיד במשרד רשם האגודות השיתופיות (להלן גם- משרד הרשם). בית הדין עמד על טענת המערער לפיה הוא שובץ לתפקיד רכז, הנופל משמעותית ממשרתו ומדרגתו הקודמים, וכי הוא נפגע גם בשכרו. בית הדין האזורי קיבל את טענות המערער בנוגע לפגיעה שנפגע בשיבוצו לתפקיד במשרד הרשם. בית הדין קבע כי תיאור תפקידו של המערער מופיע "באותו משרד בפרסומים שונים בכל מקום באופן שונה לאותה משרה", וכי תופעה זו "פגומה מיסודה". נקבע כי המערער הוכיח "כי בפועל אינו משובץ בתפקיד שהנתבעים טוענים שהוא משובץ וגם כי תפקידו אינו עומד בחובה של הנתבעים לשבצו ברמת התפקיד ערב עזיבתו את הארץ התחייבות כתובה ומתבקשת". בהתייחס לטענת המערער לפיה ההפרש בין שכרו לשכר מנהלים בכירים מסתכם בסך כ-4000 ש"ח, נקבע כי אכן שכרו של המערער נפגע "אולם שיעור הפגיעה לא כומת ולא הוכח כנדרש". כמו כן נקבע כי "כוננויות ושעות נוספות אינם בבחינת זכות מוקנית כי אם בשיקול דעת". על כן תביעת המערער להפרשי שכר בגין העבר נדחתה. עם זאת, לגבי השלמת הפערים בעתיד נפסק, כי יש לתקן את הגדרת תפקידו של המערער, שכרו ותנאי עבודתו לפי הוראות התקשי"ר העוסקות בהעברה מתפקיד לתפקיד, ממועד הגשת התביעה ואילך (סעיף 47 לפסק הדין). 10. בית הדין הוסיף וקבע כי בכך שלמערער לא נשמרה משרתו כפי שהייתה טרם יציאתו לחו"ל בשליחות, הפר המשרד את הוראות התקשי"ר, ועל כן פעל משיקולים זרים. כמו כן נקבע כי תנאי שכרו של המערער נפגעו, ונשללה ממנו הזכות לקבל שכר ותנאים לפי חוזה בכירים, כיתר הסמנכ"לים המועסקים במשרד. בהמשך מצוינות תחושותיו הקשות של המערער בגין העוול שנעשה לו. בקשר לכך ציין בית הדין כי אין הוא שותף לתחושות אלה "אולם מבחינה עובדתית עד כה הוכיח התובע כי תחושותיו אינה משוללת יסוד". 11. מכאן פנה בית הדין לבחון מכרזים אחדים מתוך המכרזים אליהם ניגש המערער מאז שובו משליחותו באיטליה. בית הדין מצא מקום להתייחס למכרזים לגביהם הוסכם, במסגרת הליך משפטי אחר, כי מר בועז הירש לא ישתתף בוועדות הבוחנים (בש"א 1551/07). בית הדין ציין כי במקומו של מר הירש מונתה כנציגת המשרד בוועדה עובדת אחרת הכפופה למר הירש, שפסלה את המערער על הסף והעניקה לו ציונים נמוכים משמעותית ביחס ליתר חברי הוועדה. בפסק הדין הובעה תמיהה על אי בחירתו של המערער במספר רב של מכרזים, דבר המעלה חשש שאי בחירתו נובעת משיקולים זרים, שכן לא הוצג חוסר שביעות רצון מתפקוד המערער כי אם ההיפך. בית הדין הוסיף עוד והתייחס לעניינים שנדונו לפניו במקביל, במסגרת בקשות לסעד זמני (בש"א 1203/09, בש"א 1396/09). בבש"א 1203/09 התבקש להורות כי נציג המשרד בועדת הבחירה ימונה ישירות על ידי המנכל ולא על ידי מר הירש. במקום מר הירש מונתה הגב' רחל רועי הכפופה למר הירש. כשנודע למערער כי גב' רועי מונתה במקום מר הירש הוא התנגד להשתתפותה בוועדת הבוחנים, אולם בעקבות התערבות סמנכ"ל המשרד והיועץ המשפטי, הוועדה המשיכה בתפקידה. על כך הוגשה בקשת המערער בבש"א 1396/09. בית הדין מציין כי גם הפעם, ניתנו למערער על ידי נציגת המשרד ציונים נמוכים באופן משמעותי לעומת יתר הבוחנים. כמו כן הגב' רועי אף נתנה ביום 19.2.2004 חוות דעת שלילית לגבי המערער כמעריכה עקיפה. בחוות הדעת נפלו פגמים, ולמערער לא ניתנה הודעה על קיומה. כללית, מצא בית הדין כי קיים "קו מנחה סמוי בפער בין הציונים" של חברי ועדות הבוחנים. לפי קביעת בית הדין הדבר מעלה חשש משיקולים זרים בבחירה, שכן המשרד לא הציג בפני בית הדין אי שביעות רצון מתפקודו של המערער, כי אם ההיפך. המערער הציג הערכות הממונים עליו, מהן עולה כי ביצע את תפקידיו על הצד הטוב ביותר. המשרד אף לא עמד בהתחייבותו להמליץ על המערער במכרזים. 12. לאחר הדברים האלה קבע בית הדין האזורי כי "יש לקבל את מהות תביעות התובע" מאחר שלפי קביעת בית הדין, המשרד ונציבות שירות המדינה פעלו בניגוד להוראות התקשי"ר. בית הדין פסק למערער פיצויים בגין הפרת חוזה בסך 50,000 ש"ח. כמו כן נקבע כי על "המשרד והנציבות גם יחד להמשיך את פעילות ועדת האיתור לראש המנהלת כדי שתבדוק את המועמדויות שהוצגו בפניה ולחילופין לתקן לאלתר את הגדרת תפקידו, שכרו ותנאי עבודתו לפי סעיף התקש"יר בהעברה מתפקיד לתפקיד כפי שפירטנו לעיל. זאת יעשה ממועד הגשת התביעה ואילך ולא רטרואקטיבית." בית הדין היה סבור כי התנהלות המשרד כלפי המערער, באה בגדר המקרים המצדיקים פסיקת פיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה למערער, ובהתאם לכך פסק למערער פיצוי בסך 25,000 ש"ח. כמו כן נפסקו לטובת המערער 15,000 ש"ח בגין שכר טרחת עו"ד. הערעורים תמצית טענות המדינה 13. בערעורה טוענת המדינה כנגד רובן הגדול של הקביעות שבפסק דינו של בית הדין האזורי. לטענת המדינה, היא פעלה בקשר לשיבוץ המערער בתפקיד הולם בהתאם להוראות הדין, ובכלל זה לפי הוראות התקשי"ר לעניין העברת עובד מתפקידו. לטענתה, המשרה בה היה המערער משובץ קודם ליציאתו לחו"ל בוטלה כדין במסגרת שינויים ארגוניים שהתבצעו במשרד. התפקידים שמילא המערער לאחר חזרתו מחו"ל, לרבות משרתו ברשם האגודות השיתופיות, מתאימים לוותק של המערער, לכישוריו ולרמת משרתו ושכרו ערב צאתו לשליחות בחו"ל. לטענת המדינה הוכח כי רמת המשרות שבהן שובץ המערער לאחר שובו מחו"ל הייתה במתח דרגות 41-43, אותה רמת משרה שהייתה צמודה לתפקידו הקודם שבוטל. על כן נטען כי נפלה טעות בקביעת בית הדין האזורי לפיה הפרה המדינה את התחייבותה כלפי המערער ואת הוראות התקש"יר. כפועל יוצא נפלה טעות בחיוב המדינה בתשלום פיצוי בסך 50,000 ש"ח בגין הפרת חוזה. לטענת המדינה, עם שובו של המערער משליחות בחו"ל, הוא מילא מטלות שונות ביחידה לסחר חוץ "כדרכם של נספחים בשובם משליחויות בחו"ל, ואז הוטלו עליו מטלות זמניות בלשכת המנהל הכללי, במסגרת המינהלת לפיתוח ולקידום תעסוקה" (ההדגשה במקור, ר.ר.). לטענתה, משרד התמ"ת התקשר עם הג'וינט בהסכם למתן שירותים, במסגרתו הוטל על הג'וינט לפתח, לערוך ולקדם תוכניות לשילוב הורים יחידים ובלתי מועסקים בשוק העבודה, ולבצע פיקוח על יישום התוכניות. הוסכם כי הג'וינט יספק את השירותים למשרד התמ"ת על בסיס קבלני לתקופה שהוגדרה בהסכם, וזאת בין השאר באמצעות מנהלת לפק"ת. מנהלת זו לא נמנתה על יחידות המשרד והיא לא הייתה מעסיקתו של המערער. עם שובו של המערער ארצה מן השליחות, הוטלו עליו על ידי לשכת המנהל הכללי, מטלות זמניות במנהלת לפק"ת. לטענת המדינה, נפלה טעות בקביעת בית הדין האזורי בדבר איוש שתי משרות במנהלת, בכך שבית הדין לא הבחין בין מנהלת לפק"ת, שהיא גוף חיצוני למשרד, לבין פרוייקט מהל"ב, שלימים נקרא "אורות לתעסוקה", שהוא חלק מן המשרד, ונועד לסייע למקבלי גמלאות קיום לשפר יכולתם להשתלב בעבודה. אכן, משרה בפרויקט מהל"ב אוישה, אלא שהיא אוישה באמצעות מכרז אליו ניגש המערער. המערער לא תקף את החלטת ועדת המכרזים, ולא ניתן לקבוע כי אי בחירתו נגועה בשיקולים זרים. בית הדין אף נתפס לכלל טעות בהיותו סבור כי פורסם מכרז לתפקיד יו"ר המנהלת, שעה שהמכרז שפורסם היה ליו"ר פרוייקט מהל"ב, שלצורך איוש התפקיד שם הוקמה ועדת איתור. לעניין זה מציינת המדינה בטיעוניה כי ועדת האיתור טרם התכנסה "מהטעם שטרם התברר גורלו של הפרוייקט האמור וכן טרם הוחלט לשקול מחדש את המדיניות ביחס לפרוייקט כולו". על כן טעה בית הדין עת ייחס את עובדת אי התכנסות ועדת האיתור למסכת העובדתית הקשורה ליחסו של המשרד כלפי המערער. לטענת המדינה, איוש תפקיד יו"ר הפרוייקט נעשה על פי החלטת ממשלה לפטור את המשרה מחובת מכרז, בתנאי שמקוים הליך של איתור. בית הדין טעה בקובעו כי על המשרד ועל הנציבות להמשיך את פעילות ועדת האיתור, סעד שכלל לא נתבע, ומכל מקום, דבר זה הינו תלוי מדיניות המשרד והממשלה. 14. המדינה טוענת עוד כי נפלה טעות בקביעת בית הדין האזורי לפיה "תנאי שכרו של התובע נפגעו ונשללה ממנו הזכות לקבל שכר ותנאים לפי חוזה בכירים". לטענתה, המערער לא תבע בבית הדין האזורי העסקה לפי חוזה בכירים. כמו כן, לצורך העסקה בחוזה בכירים נדרשים תנאים שלא מתקיימים במערער, ובהם העסקה במשרה שמתח הדרגות שלה הוא 42-44, כמו גם בחינה מהותית של מהות התפקיד, בכירותו ומיקומו במבנה הארגוני של המשרד. המערער אינו עומד בתנאים המאפשרים העסקתו לפי חוזה בכירים. אין הדבר אפשרי כי עובד מדינה שאינו מועסק לפי חוזה בכירים, ואינו מקיים את התנאים הנדרשים לכך יקבל תנאים "כאילו" הוא מועסק לפי חוזה כאמור. באשר למשרת המערער במשרד רשם האגודות השיתופיות מפנה המדינה ל"ספר התקינה של התפקידים", שם מופיעה משרתו של המערער שמספרה בתקן הינו 26.010, והתפקיד כמתואר שם הינו "מנהל תחום בכיר (תיאום)", שטווח הדרגות שלו הוא 41-43. המדינה מפנה בטיעוניה לכך שזהו מספר המשרה של המערער כפי שמופיע בתלושי השכר שלו. לטענת המדינה, התפקיד הולם את כישוריו של המערער, דרגתו האישית נשמרה וכך גם תנאי שכרו. אי לכך לטענתה, טעה בית הדין כשקבע כי המערער ממלא תפקיד של רכז במשרד רשם האגודות השיתופיות. כמו כן נטען, כי תשלומים בגין שעות נוספות וכוננויות משתנים מעת לעת על פי צורכי המשרד, וחלוקה בין יחידותיו, ואינם בבחינת זכות קנויה לעובד. על כן טעה בית הדין בקובעו שתנאי שכרו של המערער נפגעו, ועת שקבע כי יש לתקן את הגדרת תפקידו, שכרו ותנאי עבודתו ממועד הגשת התביעה. 15. המדינה טוענת עוד כנגד קביעתו הגורפת של בית הדין האזורי לפיה המשרד פעל במכרזים אליהם ניגש המערער בהתבסס על שיקולים זרים, וכן כנגד מסקנתו לפיה נחשף בפניו "קו מנחה סמוי" בעניין פערים בין הציונים שניתנו למערער. לטענת המדינה, בכל המכרזים שאליהם ניגש המערער, המשרד פעל באופן שוויוני לפי שיקולים מקצועיים וענייניים, ומכל מקום המערער לא תקף את אותם המכרזים בפני בית הדין כמתחייב עת מועלית טענה כנגד תוקפו של מכרז. המערער לא תקף את תוצאות המכרזים למעט מכרז אחד שפורסם בחודש מרץ 2009, לגביו הוגשה בקשה לסעד זמני. בית הדין קיים דיון בבקשה בו נבחנה התנהלות ועדת המכרזים, ולא נמצא בה פגם. המדינה מדגישה במסגרת טיעוניה כי הבקשה מושא ההחלטה הוגשה לאחר שהסתיים שלב ההוכחות בתביעה מושא ערעור זה. לטענת המדינה, לא הייתה לפני בית הדין תשתית ראייתית מספקת לביסוס המסקנה אליה הגיע במסגרת פסק הדין. בהסתמך על כלל האמור טוענת המדינה כי לא היה מקום לפסוק למערער פיצוי בגין עוגמת נפש ולחייבה בהוצאות משפט. 16. בהתייחס לערעור המערער טוענת המדינה, כי בפני בית הדין האזורי לא הונחה תשתית ראייתית, ולו לכאורית, שיש בה לבסס את טענות המערער בדבר זכאותו להפרשי שכר. המערער לא הגיש ראיות לעניין גובה השכר למי שמועסק לפי חוזה בכירים ואף לא טרח להגיש מסמך המפרט את ההפרשים הנתבעים. מאחר שממילא לא הוכיח המערער את תביעתו להפרשי שכר, לא היה מקום להכרה רטרואקטיבית בדרישתו. לאור זאת נדחה חלק זה בתביעתו כדין. תמצית טענות המערער 17. בטיעוניו בערעורים נסמך המערער גם על סיכומיו בבית הדין האזורי, ועל תשובתו לסיכומי המדינה. לטענת המערער בנסיבות העניין, הפיצוי שנפסק לו אינו הולם את נסיבות המקרה, כפי שנקבעו על ידי בית הדין האזורי. שיעור הנזק עקב הפגיעה בשכרו של המערער כומת כנדרש, והיה מקום לפסוק לזכותו פיצויים בגובה ההפרש בין שכר לפי חוזה בכירים לבין השכר ששולם לו בפועל. זאת, מיום היווצרות העילה ועד למועד מתן פסק הדין. משקבע בית הדין כי תנאי שכרו של המערער נפגעו, ונשללה ממנו הזכות לקבל שכר ותנאים לפי חוזה בכירים כיתר הסמנכ"לים במשרד, היה עליו לפסוק לו את מלוא הפרשי השכר. המערער מדגיש כי המדינה כפרה בזכאותו לחזור למשרה בה יהיה זכאי לבחור בחוזה בכירים, ולא בעצם קיום ההפרשים בין שכרו בפועל לבין השכר לפי חוזה בכירים כפי שתבע. משנקבע כי נשללה מן המערער האפשרות לשכר לפי חוזה בכירים, היה על בית הדין האזורי לחייב את המדינה בתשלום ההפרשים לפי חוזה בכירים. בנוסף, היה על בית הדין האזורי לפסוק מלא הסכום הנתבע בגין פיצוי על הפרת חוזה בסך 100,000 ש"ח ועגמת נפש בסך 100,000 ש"ח. כמו כן נטען על יסוד קביעותיו של בית הדין, כי "מן הדין להורות על שיבוץ המערער לאלתר במשרת סמנכ"ל או מקבילה לה..." (ההדגשה במקור, ר.ר.). בתשובה לערעור המדינה טוען המערער כי אין מקום להתערב בממצאיו של בית הדין האזורי ובקביעותיו העובדתיות. לטענתו, בכתב התביעה ובתצהיר הוזכרה במפורש התביעה לשכר לפי חוזה בכירים. חוזה בכירים ניתן לפי נהלי הנציבות לרמה מסוימת של משרות 42-44. דרגת המערער הייתה אומנם 43, אך אילו הוא היה משובץ במשרת סמנכ"ל הוא היה מקבל חוזה בכירים. כמו כן נטען כי המערער לא הסכים לקבל על עצמו את המשרה בה שובץ במשרד רשם האגודות השיתופיות. דיון והכרעה 18. התפקיד הראשון שמילא המערער לאחר חזרתו לארץ היה בקשר למנהלת התעסוקה, היא מנהלת לפק"ת. למערער טענות רבות כנגד המשרד שתשעה חודשים לאחר שהחל בתפקיד, הודיע לו על תום השיבוץ בו. לטענת המערער, לראשונה הוברר לו מהודעה זו כי מלכתחילה מדובר היה בשיבוץ זמני. זאת שעה שלפי עמדת המדינה זמניות השיבוץ בתפקיד הייתה ידועה למערער מלכתחילה. נקדים ונציין כבר כאן, כי לפי העולה מחומר הראיות, וכפי שיובהר להלן, אין זהות בין מנהלת לפק"ת, שלביצוע תפקידים בקשר אליה שולב המערער בצוות מיוחד בלשכת המנכ"ל למשך 9 חודשים, לבין "פרוייקט מהל"ב", או "מנהלת מהל"ב" שלצורך מינוי יו"ר למנהלת מהל"ב, הוקמה שנים אחדות לאחר מכן, ועדת איתור. 19. על מנת שהתמונה תהיה שלמה לפנינו נציג את מכתב ההודעה על התפקיד בקשר למנהלת לפק"ת, הוא מכתבו של מנכ"ל משרד התמ"ת מר רענן דינור מיום 4.1.2004, עליו נסמך המערער בתביעתו ובתצהירו. במכתב זה הודע למערער כדלקמן: "אני מברך אותך על הצטרפותך לצוות הבכיר בלשכת המנכ"ל, העוסק בפרוייקטים מיוחדים לקידום ופיתוח פתרונות תעסוקתיים במוקדים ובמגזרים מוכי אבטלה, כאשר המטרה המרכזית היא להחזיר את הבלתי מועסקים בכלל ומקבלי קצבת הבטחת הכנסה בפרט למעגל העבודה ולצמצם את ממדי האבטלה בישראל. הנך מתבקש לגבש תוכנית עבודה מפורטת בה יוגדרו מטרות יעדים ומדדי הצלחה ולהעבירה לאישורי בהקדם. אדגיש כי אני רואה חשיבות רבה בגיוסם של הרשויות, התעשייה והמגזר העסקי ובהירתמותם הן באופן ישיר והן באופן עקיף להחזרת הבלתי מועסקים למעגל העבודה. כמו כן, תוכל להסתייע בכלים הרבים שפותחו ע"י המשרד ובניסיון שנצבר לאחרונה בפרויקט החד הוריות. אני מאחל לך הצלחה רבה במילוי תפקידך." הנה כי כן, מן המכתב עולה, כי העסקת המערער היא במסגרת לשכת המנכ"ל, בצוות העוסק בפרוייקטים מיוחדים לקידום פתרונות תעסוקתיים. במכתב אמנון בן עמי סמנכ"ל בכיר למינהל ומשאבי אנוש מיום 5.9.2004 הודע למערער על כך שתפקידו הזמני "כפרוייקטור המופעל באמצעות לשכת המנכ"ל במסגרת מנהל התעסוקה יסתיים ב-31/12/04". בית הדין ציין בפסק דינו כי למערער הובהר כי הפסקת עבודתו נובעת מהפסקת עבודת המנהלת, אולם במכתבו של מר דינור מיום 9.9.04 נאמר למערער כי "המנהלת לקידום תעסוקה תמשיך לפעול ולקדם תעסוקה בישובים על פי תוכנית העבודה שאושרה לה". בית הדין מוסיף עוד ומציין את הדברים הבאים: "...בנוסף, מצהיר מר כהן בסעיף 38(ג)(7) לתצהירו כי המשרד מינה עובדים לשתי משרות במנהלת. בנוסף, הנתבעת מינתה ועדת איתור לתפקיד יו"ר המנהלת בחודש ינואר 2007. התובע הציג את מועמדותו לתפקיד, אולם עד עצם היום הזה יו"ר המנהלת משמש במינוי זמני וועדת האיתור טרם בחרה מועמד וכלל לא התכנסה מאז ועד היום ומר כהן בעדותו אמר כי המשרה אינה מאוישת באופן פורמאלי (עמ' 28 ש' 19-20). 8. בית הדין בדיון מיום 14.12.08 הציע לנתבעת לשקול את השמתו של התובע לתפקיד יו"ר המנהלת (עמ' 2 ש' 4-6), אולם בהודעת הנתבעת מיום 9.2.08 נאמר כי לאחר בירורים והתייעצויות, הנתבעת מתנגדת להצעה. למרות הודעתה זו, מר עזרא כהן העיד כי בניגוד להודעת הנתבעת, הצעתו של בית הדין כלל לא נשקלה וכי לא ידוע לו שהמשרד מחפש לתובע משרה אחרת (עמ' 28 ש' 21-26). 9. על כן הוכח בפנינו כי הפסקת עבודתו במנהלת נעשתה שלא כדין, עת יש מקום לשבצו כיו"ר ומשאופציה זו כלל לא נבחנה על פי עדות מר כהן. גם לנוכח העובדה כי המנהלת המשיכה לעבוד לאחר הפסקת העסקתו בה ומונו לה שני עובדים אחרים יש טעם לפגם ולמעשה חוסר תום לב ביחס לתובע. על כן במענה לפלוגתא זו התשובה היא כי הנתבע, המשרד, לא פעל כדין בעניין הפסקת העסקת התובע במנהלת. ככל שהיום יש מקום בה וככל שמשרת היו"ר בה לא אוישה על ידי ועדת האיתור, יש לקיימה על מנת שתבדוק את המועמדות ותחליט" (ההדגשה שלי, ר.ר.). נבחן איפוא אם יש ממש בערעור המדינה בקשר למסקנות בית הדין האזורי בדבר התנהלות המשרד שלא כדין, בקשר עם הפסקת עבודתו של המערער בקשר עם מנהלת לפק"ת, ועם הוראותיו בקשר לפעולות ועדת האיתור לעניין איוש משרת יו"ר המנהלת (מהל"ב). 20. נמצאנו למדים כי בעוד שבית הדין מיקד את הפלוגתא לבירור בפניו בשאלה אם ידע המערער על כך שתפקידו במנהלת לפק"ת זמני, בית הדין נמנע מלהכריע בה. בקביעתו כי הפסקת העסקתו של המערער במנהלת ביום 31.12.2004 הייתה שלא כדין, הוא נסמך במידה רבה על הצעה שהוצעה על ידו למשרד, במהלך דיון שהתקיים לפניו ביום 14.12.2008, לפיה המשרד ישקול שיבוצו של המערער במשרה פנויה של יו"ר מנהלת מהל"ב, שלגביה טרם ניתנה החלטת ועדת האיתור. בדיון שהתקיים לפני בית הדין ביום 26.4.2009, ציין מר עזרא כהן בתשובה לשאלה בחקירה נגדית כי ההצעה לא נבדקה על ידי המשרד. אכן, דבריו של מר כהן מעידים על התייחסות לא ראויה של המשרד להצעת בית הדין. עם זאת, לא למותר הוא להפנות לטענות ב"כ המדינה בסיכומיו בערעור, המציין את עדותו של סמנכ"ל המשרד מר משה לביאן, שנשמעה לפני בית הדין במסגרת בקשה לצו זמני, עליה עוד נעמוד עוד בהמשך הדברים, כי ההצעה נבחנה לגופה ולא ניתן היה לקבלה. כך או כך, בית הדין קבע כי משהצעתו נדחתה ללא בדיקה של המשרד, ונוכח קיומה של משרה פנויה שנראתה בעיני בית הדין מתאימה למערער, המסקנה המתבקשת היא כי המשרד פעל שלא כדין בעניין הפסקת עבודתו של המערער במנהלת לפק"ת. אנו סבורים כי באירוע המתואר, שאירע 4 שנים לאחר הפסקת השיבוץ, בקשר למשרה שונה לחלוטין, אין כדי לבסס את מסקנת בית הדין, בדבר הפסקת השיבוץ שלא כדין. 21. כערכאת הערעור לא לנו האפשרות להכריע בשאלה כפי שהועמדה לפני בית הדין האזורי כערכאה דיונית, אם הובהר למערער מראש, דהיינו עם תחילת שיבוצו בעבודה בקשר למנהלת לפק"ת, כי שיבוצו הינו זמני, או שמא הובהרו לו הדברים רק עם קבלת ההודעה, על סיום תפקידו, תשעה חודשים אחר כך. כאמור, לטענת המערער לא הובהר לו אלא בדיעבד כי שיבוצו לתפקיד במנהלת הוא זמני. עם זאת, מתוך החומר שהוגש לתיק בית הדין האזורי רואים אנו לנכון להדגיש דברים אחדים כמפורט להלן. 22. כאמור, כאסמכתא לתחילת תפקידו במנהלת לפק"ת, מפנה המערער בכתב התביעה ובתצהירו למכתב המנכ"ל דינור מיום 4.1.2004. ואומנם, אין חולק כי שולב בתפקיד זה בהתאם למכתב המנכ"ל. עם זאת, לפי המצוין במכתב, המערער שובץ לצוות מיוחד בלשכת המנכ"ל, שתפקידו ביצוע פרויקטים מיוחדים (ראו הנוסח המלא בפסקה 19 לעיל). אכן, אין מצוין במכתב כי מדובר בתפקיד זמני. עם זאת, מתיאור התפקיד במכתב לא משתמעת "קביעות" בתפקיד. אין במכתב מינוי למנהלת לפק"ת, ולא הודעה על שיבוץ לתפקיד במנהלת לפק"ת. השיבוץ הינו לתפקיד בלשכת המנהל הכללי, בצוות לביצוע פרויקטים מיוחדים. ודאי אין בו ציון של משרה ספציפית בתקן המשרד או במנהלת לפק"ת. בפסק הדין של בית הדין האזורי לא מצאנו התייחסות לגרסת המשרד לפיה מנהלת לפק"ת הינה גוף נפרד מהמשרד, וכי המערער מעולם לא הועסק על ידי מנהלת לפק"ת. לעניין זה נמצא ביטוי בתצהירו של מר כהן ובנספחים שצורפו אליו- במסמך סיכום הישיבה מיום 26.12.2004, ובמכתבי עו"ד אסולין מן הלשכה המשפטית של משרד התמ"ת מיום 9.12.2004 ומיום 14.4.2005 (נספחים 8, 9, 14 לתצהיר מר כהן). יצוין כי במכתבי עו"ד אסולין אל עורכי הדין שייצגו בשעתו את המערער (נספחים 9 ו-14 לתצהיר מר כהן), מובהר כי המנהלת אינה נמנית על יחידות המשרד; כי המשרד התקשר עם הג'וינט לקבלת שירותים באמצעות המנהלת, שלא העסיקה את המערער; כי המטלות שהוטלו על המערער, כמו גם על עובד אחר שמוזכר שם שאף העסקתו הסתיימה, היו זמניות, ובמקביל התפנו במשרד משרות שנמצאו מתאימות לשיבוץ המערער. על טענות אלה כפי שבאו לידי ביטוי בתצהיר ובנספחים, מר כהן לא נחקר. המערער, שהודה כי במקביל אליו הופסק שיבוצו של עובד נוסף, הכחיש באופן גורף את טענות המשרד בקשר למעמד מנהלת לפק"ת (ישיבה מיום 4.12.2008 בעמ' 6). למעט הכחשה גורפת כאמור, אין התייחסות של המערער לטענות אלה, ואין להן ביטוי בפסק הדין. 23. ניתן היה לומר כי המערער השתהה בהעלאת טענותיו בהתייחס להפסקת תפקידו בקשר למנהלת לפק"ת. אלא שמתברר כי המערער כבר העלה טענות זהות במסגרת הליך משפטי קודם שקיים נגד המשרד. כך עשה במסגרת הבקשה למתן צו עשה זמני שהגיש קודם להגשת תביעתו מושא הערעור, בה ביקש לשבצו במשרה הולמת. אף שההליך הזמני נוהל, ובמשך תקופה לא מבוטלת בת למעלה משנה, לא הוגשה תביעה עיקרית בקשר לאותה בקשה. באותו הליך נדחו טענותיו של המערער בקשר להפסקת תפקידו במנהלת (סגנית הנשיאה דיתה פרוז'ינין ונציגי הציבור מר קלינר ומר ברלך; בש"א 1184/06). בקשר לכך נקבע בין השאר בהחלטת בית הדין כי העובדה שהופסקה עבודתם של עובדים נוספים, במקביל להפסקת עבודתו של המערער "מעידה כי אין מדובר במהלך שנעשה נגד המבקש דווקא, ונראה כי מדובר לכאורה בשיקולים מערכתיים". אכן, קביעות בית הדין האזורי כפי שנמצא במסגרת החלטה זו הן קביעות לכאורה. כאמור, בחר המערער שלא להגיש תביעה עיקרית אלא לאחר שנדחתה בקשתו לצו עשה זמני. את אותן טענות בחר להעלות מחדש, במסגרת תביעה חדשה, היא התביעה מושא ערעור זה, שנה וחצי לאחר הגשת הבקשה לסעד זמני, כחודש ימים לאחר שבקשתו נדחתה. מבלי להביע עמדה בשאלה בדבר קיומו של השתק פלוגתא או מעשה בית דין בקביעות בית הדין האזורי בנסיבות אלה, ודאי לא ניתן להתעלם מן הנקבע שם. 24. בקביעתו כי הפסקת שיבוצו של המערער במנהלת לפק"ת הייתה שלא כדין, נסמך בית הדין גם על כך, שלאחר שהופסק שיבוצו של המערער התקבלו למנהלת שני עובדים. נכונה בעינינו טענת המדינה כי קביעה זו אינה מבוססת בתשתית העובדתית. בית הדין נסמך בקביעתו הנ"ל על פירוט הניתן בתצהירו של מר כהן לגבי מכרזים אליהם ניגש המערער, ובהם שתי משרות בפרוייקט מהל"ב (סעיף 38(ג)(7) לתצהיר כהן). עיון בתצהיר מעלה כי מר כהן אכן מציין שתי משרות בפרוייקט מהל"ב. בקשר לאחת המשרות מצוין כי המערער ניגש למכרז ולא זכה בה. המערער לא ניסה לתקוף את החלטת ועדת הבחינה שלא בחרה בו לאותה משרה. המשרה השנייה היא משרת יו"ר מנהלת מהל"ב, לגביה טרם התכנסה ועדת איתור, היא טרם אוישה, ובית הדין מתייחס אליה בהרחבה בנפרד. הנה כי כן, עובד אחד בלבד התקבל, ובמסגרת מכרז שהמערער לקח בו חלק ולא זכה, ובקשר להחלטה זו לא הוגש הליך משפטי על ידי המערער. כמו כן, וכפי שכבר צוין, לא נמצא בפסק הדין התייחסות לטענת המשרד בדבר מהות מנהלת לפק"ת, שאינה זהה למה שמכונה פרוייקט מהל"ב. 25. על דברינו עד כאן נוסיף עוד, כי במסגרת תביעתו העלה המערער טענות שונות על כך שהוא אינו נבחר במכרזים, ועל שיקולים זרים ופסולים העומדים ביסוד החלטות המשרד הנוגעות אליו, בקשר למכרזים. על פסיקת בית הדין האזורי בקשר לכך, והנטען לגביה בערעור, עוד נעמוד בהמשך. בין השאר ציין המערער בחלק זה של תביעתו, כי הגיש מועמדות לועדת איתור למשרת יו"ר מנהלת מהל"ב, אלא שזו טרם נתנה החלטתה. כאמור, בית הדין מצא מקום לקשור עובדה זו עם הפסקת העסקתו של המערער במנהלת לפק"ת. בכך לטעמנו נפתחה חזית דיון שלא הועלתה במסגרת התביעה, ומכל מקום, לא הוכח קשר בין אי קבלת החלטה בועדת האיתור, ליחסו של המשרד למערער. נוסיף עוד ונציין כי בפרק הסעדים שבפסק הדין מצא בית הדין מקום להורות כי: "מבלי לגרוע מהאמור על המשרד והנציבות גם יחד להמשיך את פעילות ועדת האיתור לראש המנהלת כדי שתבדוק את המועמדויות שהוצגו בפניה ולחילופין לתקן לאלתר את הגדרת תפקידו, שכרו ותנאי עבודתו לפי סעיף התקש"יר בהעברה מתפקיד לתפקיד כפי שפירטנו לעיל. זאת יעשה ממועד הגשת התביעה ואילך ולא רטרואקטיבית" (ההדגשות שלי, ר.ר.) המדינה טוענת, כי במתן הסעד בו מורה בית הדין לוועדת האיתור להמשיך פעילותה לבדיקת המועמדויות שהוצגו, חרג בית הדין מן הסעדים שהתבקשו במסגרת התביעה, ובכלל, אי התכנסותה של הוועדה נובעת מעניינים של מדיניות שאין לה כל קשר עם המערער. מקובלת עלינו טענה זו של המדינה. סעד כזה לא התבקש על ידי המערער, ואף לא הוכח כל קשר בין הסיבה העומדת ביסוד הקפאת פעילותה של הוועדה לבין המערער. אשר על כן מבוטלת בזאת הוראת בית הדין האזורי לוועדה להמשיך פעילותה לאיתור מועמדים למשרה. לסיכום חלק זה, אנו סבורים כי במסגרת הליך זה, כמו במסגרת ההליך הזמני שהוזכר, לא עלה בידי המערער להוכיח, ולו לכאורה, כי הפסקת שיבוצו בצוות לשכת המנכ"ל שעסק בביצוע פרויקטים מיוחדים במסגרת מנהלת לפק"ת, נעשה שלא כדין. לא נסתרה טענת המדינה בדבר היות מנהלת לפק"ת ופרויקט מהל"ב שני גופים נפרדים, ובדבר העדר כל קשר בין הפסקת שיבוצו של המערער בקשר למנהלת לפק"ת, עם פעילות פרויקט מהל"ב. שיבוץ המערער במנהל היהלומים 26. בית הדין האזורי קיבל בפסק דינו את גרסת המערער לפיה הובטח לו כי יוכל למלא תפקידו במנהל היהלומים, באופן שיעבוד בירושלים בחלק מימות השבוע, וכי על רקע הפרת הבטחה זו, ומפאת מצבו הבריאותי הוא נאלץ להפסיק עבודתו במנהל היהלומים כארבעה חודשים לאחר שיבוצו שם. בית הדין קבע כי בגין הפרת ההבטחה זכאי המערער לפיצוי כספי. בחלק אחר של פסק הדין קובע בית הדין את שיעור הפיצוי הכולל שעל המדינה לשלם למערער, בגין מה שנראה בעיני בית הדין כלל ההפרות שהפרה המדינה את חובותיה כלפי המערער. אף שבכתב הערעור שהגישה ובסיכומים, מפנה המדינה למסכת עובדתית שונה מן הנקבע על ידי בית הדין בהקשר זה, אין בין נימוקי הערעור נימוקים המתייחסים לקביעות אלה של בית הדין האזורי. אשר על כן הקביעות בקשר להפסקת השיבוץ במשרה זו, על רקע הפרת הבטחה מנהלית עומדות בעינן. השיבוץ במשרד רשם האגודות השיתופיות 27. נקדים ונציין את העולה מכלל החומר שנפרש לפני בית הדין האזורי, כי משרתו של המערער במשרד רשם האגודות השיתופיות, כפי שהיא מתוארת בספר התקינה של המשרד, הינה משרת מנהל תחום בכיר (תיאום), שמספרה 26.010. מתח הדרגות של המשרה הינו 41-43. זהו מספר המשרה המופיע בתלושי השכר של המערער, על פיה משולם שכרו, ודרגתו האישית היא 43+. להלן נבחן את הטענות שבערעור, בקשר לפסיקת בית הדין האזורי לעניין הפגיעה במערער בשיבוצו זה. 28. בהתייחסותנו המפורטת לתשתית העובדתית הרלוונטית עמדנו על כך כי בפגישה שהתקיימה עם המערער ביום 26.12.2004, על רקע הפסקת שיבוצו בעבודות בקשר למנהלת לפק"ת, הוצעו לו שתי משרות חלופיות. האחת במנהל היהלומים והשנייה במשרד רשם האגודות השיתופיות. בתחילה בחר המערער במשרה שבמנהל היהלומים. כאמור, משלא הסתייע בידו להמשיך בתפקידו שם, חזרה ועמדה על הפרק האפשרות להשתבץ במשרה במשרד רשם האגודות השיתופיות. בהתאם לכך שובץ המערער בתפקידו שם. בית הדין האזורי קיבל את טענותיו של המערער בדבר הפרה שהפר המשרד את הוראות התקשי"ר בקשר לשיבוצו במשרד רשם האגודות השיתופיות, וזאת משלא נשמרו לו במסגרת תפקידו במשרד הרשם מעמדו ותנאי העסקתו כפי שהיו קודם צאתו לשליחות בחו"ל בשנת 1999, ואף שכרו נפגע. על כך מערערת המדינה. 29. אין חולק כי תפקיד המערער טרם צאתו לשליחות באיטליה בשנת 1999 היה סמנכ"ל מבצעים ובקרה במשרד. אין חולק כי מתח הדרגות של אותה משרה בתקן היה 41-43 (להלן גם- משרת הסמנכ"ל). אף מוסכם הדבר, או לפחות לא נסתרה לעניין זה טענת המדינה, כי משרה זו בוטלה בתקן המשרד, וכי הודע למערער אודות הביטול עובר לחזרתו ארצה. מן התיק עולה כי המטלות הכרוכות בתפקיד הועברו לעובד או לעובדים אחרים במשרד (עדות המערער מיום 14.12.08, עמ' 3-4). כמו כן מוסכמת על הצדדים תחולת הוראות התקש"יר המחייבות את המדינה בנסיבות שנוצרו, והן הוראות סעיפים 11.21, 11.22 ו-11.23. על המחויבות לנהוג לפיהן עמדה גב' הניה מרקוביץ מנציבות שירות המדינה בתשובתה לפניית המשרד, בדבר מחויבותו כלפי המערער עם שובו מחו"ל לאחר שמשרתו בוטלה (נ/26). 30. הנה כי כן, במידה רבה מתמקדות הטענות שבערעור בשאלה אם הפרה המדינה את הוראות התקשי"ר בשיבוץ המערער במשרד רשם האגודות השיתופיות. קודם לבירור הנטען בהקשר זה נציג מתוך כלל ההוראות את ההוראות הרלוונטיות ביותר לענייננו, כלשונן, כדלקמן: "11.211 (א) ..... (ב) האחראי רשאי להעביר עובד ממקום עבודה אחד למשנהו, בקביעות או לזמן מוגבל, אגב התחשבות בצורכי השירות ובכפיפות להוראות התקשי"ר, לרבות הוראות פסקה 82.233 במקרה שבו קיים פוטנציאל לפגיעה בעובד. ... 11.22 - סייגים להעברה בתוך המשרד 11.221 (א) העברת עובד ממשרה למשרה, שלא בדרך מכרז פנימי או פומבי, מותרת רק אם דרגת התקן הגבוהה ביותר הצמודה למשרתו של העובד זהה או גבוהה מדרגת התקן הגבוהה ביותר הצמודה למשרה הפנויה בתקן. דרגה אישית אינה נחשבת בעת מעבר שכזה, אלא אך ורק הדרגות התקניות הצמודות למשרות העובד; (ב) ........." 31. לעניין ההיבט המשפטי של העברת עובד ממשרה למשרה כבר הובהר הכלל לפיו "במסגרת כוחו של מעביד לנהל את מפעלו על הצד הטוב והמועיל ביותר לפי הבנתו ושיפוטו, מוסמך הוא גם 'להעביר עובד מתפקיד לתפקיד - הכל, כמובן, בכפוף למגבלות המסייגות סמכויות אלה, מכוח חוק, הסכם קיבוצי או חוזה אינדיבידואלי'" (דב"ע נד/3-71 מרגלית אילת- שירות התעסוקה פד"ע כז' 169, 177 (1995) וההפניות שם, להלן- עניין מרגלית אילת). אף הובהר, כי הרקע להעברה של עובד ממשרה למשרה, באופן זמני או באופן קבוע, יכול להיות מסיבות שונות, ובהן ארגון מחדש של מקום העבודה או של תהליך עבודה או תהליך ייצור, צרכים מנהליים או תפקודיים של העבודה ועוד (ראו בעניין מרגלית אילת, בפסקה 25). 32. לפי העולה מן החומר שבתיק תפקיד המערער במשרד הינו עיסוק בפירוק אגודות שיתופיות ותביעות. גרסת המערער כפי שהובאה לפני בית הדין האזורי הייתה כי הוא משובץ במשרד הרשם בתפקיד "רכז", וכי הוא נפגע לעניין זה במעמדו, בתנאי העסקתו ובשכרו. המערער נסמך בטענתו על תרשים של משרד רשם האגודות השיתופיות (נספח ז' לתצהירו) המתאר את "עץ" המשרות והעובדים שם, בו מצוין לצד שמו כי הוא רכז. לטענתו, כמצוין בתצהיר, במשרה זו הוא כפוף למי שנמצא בתפקיד בדרגה נמוכה משלו. אין המערער מציין בתצהירו למי הוא כפוף, ואף אין הדבר עולה באופן ברור מן התרשים שצורף. על כך הוא מעיד בחקירה נגדית, ולפי דבריו הוא כפוף לאלי עצמון, שהוא יועץ חשבונאי. כפיפותו של אלי עצמון לפי התרשים הינה למנהל תחום פיקוח מיכון והדרכה, ומעליו, מי שנמצא בראש האגף, הוא רשם האגודות. בנוסף נסמך המערער על פרסום באינטרנט ובו פרטים על עובדי המשרד, גם שם מצוין שמו כמי שממלא תפקיד "רכז". המערער הפנה למסמך המשרד ממנו עולה כי מתח הדרגות של "רכז" הינו 14-16. המשרד לעומת זאת הציג לפני בית הדין האזורי את ספר התקינה שלו בו מצוין מספר התקן של משרת המערער 26.010, כמופיע בתלושי השכר של המערער, שהיא משרת "מנהל תחום בכיר (תיאום)", שמתח הדרגות שלה 41-43. לטענת המשרד שכרו ודרגתו של המערער נשמרו, על פי הוראות התקשי"ר. 33. בחקירה נגדית של המערער הוא טען תחילה כי מתח הדרגות בו הוא משובץ הינו 14-16 ובלשונו: "ש. תפקידך היום כרשם אגודות שיתופיות, הוא גם טווח התקן 41-43. ת. חס ושלום, רכז זה תפקיד של 6 דרגות מתחתיי, עד היום אני לא יודע מה טווח הדרגות. אני היום רכז ברשם האגודות, זה מופיע בנספח ז' ואני מופיע שם ליד המזכירה בערך, וזה טווח דרגות של 6 דרגות מתחתיי." (ישיבה מיום 14.12.08, עמ' 4 ש' 27- עמ' 5 ש' 3). אלא שבישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 24.2.09 הבהיר המערער כי אינו חולק כך שמשרתו נמצאת בטווח דרגות 41-43, ולא בטווח 14-16 כמשרת רכז. המערער אף אינו חולק על כך כי דרגתו האישית הינה 43+. טענתו היא כי מהות התפקיד אינה הולמת את טווח הדרגות כאמור. וכך בלשון המערער: "ש. העדת בפני בית הדין כי אתה מועסק בתפקיד רכז וטווח הדרגות שצמוד לזה הוא 14-16 מנהלי. ת. לא מדויק. ש. מפנה אותך לשורה 5 בעמ' 5 בפרו' הקודם. ת. נכון. הגדרת תפקיד של רכז זה 14-16. ש. האם חל שינוי בדרגה שלך בטווח הדרגות הצמוד. אני אומר לך שטווח הדרגות היה 41-43 כשהיית סמנכ"ל בקרה. ת. כן. לפני 10 שנים. ש. היום אתה נמצא בתפקיד שטווח הדרגות שלו הוא גם 41-43. ת. כן. אבל לא מהות התפקיד. ש. אנו מסכימים שהדרגה שלך היום היא 43 + ת. כן" (עמ' 13 ש' 12-22). 34. בהתייחס למחלוקת שבין הצדדים בעניין שיבוץ המערער באגף לאיגוד שיתופי קבע בית הדין האזורי, כי מחובת המשרד היה לשמור למערער את תפקידו כסמנכ"ל, וכי תפקיד "מנהל תחום בכיר" הינו תפקיד נמוך בהיררכיה מתפקיד סמנכ"ל. בית הדין הוסיף כי: "כאן המקום לציין כי התופעה שהוכחה ולפיה תיאור התפקיד במצבת כח האדם מופיעה באותו משרד בפרסומים שונים בכל מקום באופן שונה לאותה משרה היא פגומה מיסודה. על כן הוכיח התובע גם כי בפועל אינו משובץ בתפקיד שהנתבעים טוענים שהוא משובץ וגם כי תפקידו אינו עומד בחובה של הנתבעים לשבצו ברמת התפקיד ערב עזיבתו את הארץ, התחייבות כתובה ומתבקשת" (פסקה 18 לפסק הדין, ההדגשות שלי, ר.ר.). בהמשך הדברים קבע בית הדין כי "שיבוץ התובע בתפקיד רכז רשם האגודות אינו כדין" בית הדין מפנה בקשר לכך להוראת נסמן 18.212 לתקשי"ר בה נקבע כך: "18.212. אישור מינוי בפועל של עובד תלוי בכך שתישמר לעובד משרתו עד תום המינוי בפועל....בהסכמת העובד מותר לשמור לו משרה אחרת המתאימה לו שדרגתה כדרגת משרתו. המשרה השמורה לעובד לא תמולא בתקופת היעדרו אלא בדרך של מינוי בפועל או של מילוי מקום אשר יסתיים לא יאוחר מתום המינוי בפועל." בהסתמך על הוראה זו קבע בית הדין כי: "בניגוד למתחייב המשרד לא שמר לתובע את משרתו כסמנכ"ל מבצעים ובקרה לאחר שובו משליחותו לאיטליה במינוי בפועל ופיצלה את תפקידו בין שנים אחרים במשרד. המשרד לא שיבץ את התובע למשרה אחרת המתאימה לו, לדרגתו, למעמדו ולתפקידו, ואף לא שיבץ אותו לאחת משתי המשרות אליהן פוצלה משרתו. משפעל המשרד בניגוד להוראות התקש"יר גם לעניין שיבוצו וגם ובעיקר לתנאי עבודתו שכרו ומעמדו, ניתן לומר כי המשרד פעל משיקולים זרים, שכן התקשי"ר, כך נקבע בפסיקה, הינו הסדר קיבוצי חד צדדי מחייב. אם המשרד או הנציבות פעלו בניגוד להוראותיו המהוות תנאי מכללא בהסכם האישי, היה זה בחוסר תום לב ומשיקולים זרים, אחרת איך אפשר להסביר זאת? מכל מקום לא מדובר בטעות, שכן היא חוזרת ונשנית כי שהראינו לעיל וכפי שנראה למטה" (פסקה 28 לפסק הדין). 35. אנו סבורים כי נפלה טעות בקביעת בית הדין האזורי בדבר הפרה שהפר המשרד את הוראת התקש"יר, בעצם העובדה שלא נשמרה למערער המשרה בה כיהן קודם ליציאתו לשליחות בחו"ל. בקשר לכך יוזכר כי המערער נבחר בשעתו במכרז לתפקיד נספח מסחרי במילאנו (נספח יא' לתצהיר המערער). בתצהירו מציין המערער אך את עצם ביטול משרתו הקודמת, ואת הבירור שנערך מטעם המשרד מול נציבות שירות המדינה, שהנחתה כיצד לנהוג עימו בהעברה למשרה אחרת. המערער לא התייחס לטענת המשרד לפיה אין הוא מחויב לשמור על משרות קודמות של הנספחים המתמנים במכרז למשרות בחו"ל, ומדוע אין בהקפדה על מניעת פגיעה בתנאי העסקתם, כדי לענות על הוראות התקש"יר. כמו כן, מהתנהלותו של המערער בסמוך לחזרתו לארץ, כפי שעולה מתצהירו, כמו גם מחקירתו הנגדית, לא עולה כל התנגדות או אי הסכמה שהביע לעצם כוונת המשרד לשבצו במשרות אחרות, וזאת כל עוד הן תהלומנה את מעמדו (ראו סעיפים 4, 5 לתצהיר, פרוטוקול ישיבה מיום 14.12.08 בעמ' 3, 4). לא זו אף זו. לא נסתרה טענת המשרד בדבר שינוי רוחבי שנערך אצלו ובמשרדי ממשלה נוספים, במסגרתו בוטלו משרות סמנכ"לים ונותרו אך סמנכ"לים בכירים, ולא נשמעה מפי המערער טענה כי המשרד אינו רשאי לערוך שינויים רוחביים מסוג זה. אשר על כן, לא הוכח כי המדינה הפרה חובתה כלפי המערער בכך שלא נשמרה לו משרתו הקודמת כסמנכ"ל. נוסיף עוד ונדגיש, כי במסגרת התשתית העובדתית כפי שנפרשה לפני בית הדין האזורי לא מצאנו הפנייה של המערער אל משרה ספציפית של סמנכ"ל, בה היה על המשרד לשבצו, ואף במסגרת הטיעונים בערעור אין הפנייה למשרה כזו. 36. על האמור נוסיף כי בפרסומים עליהם נסמך המערער אין כדי לסתור את היותו משובץ בספר התקינה של המשרד בתקן "מנהל תחום בכיר", כפי שמופיע בתלוש השכר שלו, המתייחס למשרת שמתח דרגותיה 41-43, ואף המערער עצמו הודה כי זו המשרה בה הוא משובץ בתקן ולפיה משולם שכרו. למען הסר ספק מודגש ומובהר אם כך, כי משרת המערער בתקן הינה משרת מנהל תחום בכיר שמתח הדרגות שלה 41-43, על פיה משולם שכרו. למערער דרגה אישית העומדת על 43+. 37. מכאן השאלה אם תפקידו של המערער הולם ומתאים בשים לב לתפקיד שמילא בשעתו, קודם ליציאתו לחו"ל, כסמנכ"ל מבצעים ובקרה, כמו גם בשים לב לתואר משרתו הנוכחית בתקן המשרד. למעט העובדה כי במשרתו הנוכחית עוסק המערער בפירוקים ובתביעות, המערער לא הציג לפני בית הדין האזורי פרטים אודות מהות תפקידו בעבר ובהווה. מן הסתם, בנסיבות מעין אלה לא היה בפני בית הדין האזורי, ואף בפנינו אין מצע עובדתי, המאפשר בחינה של טענתו מן ההיבט הזה. עם זאת עלה בידי המערער להוכיח כי בפועל, ושלא כמתחייב מרמתה הגבוהה של משרתו כפי שהיא מוגדרת בתקן, ולפיה אף משולם שכרו, הוא כפוף לבעלי תפקידים שמתח הדרגות שלהם נמוך משלו. על כך מעידים תרשים המשרות באגף, הפרסום באינטרנט, טופס הערכת עובד שהוגש במצורף לתצהיר המערער, ממנו עולה כי הממונה הישיר עליו הינו היועץ החשבונאי אליהו עצמון, הכפוף בעצמו למנהל תחום פיקוח מיכון והדרכה, והעובדה שלא נמסרה לעניין זה כל גרסה אחרת מטעם המשרד. בקשר לכך, אין לנו אלא להפנות לעדותו של מר עזרא כהן בחקירה נגדית, שהודה כי כלל לא בדק את טענת המערער לפיה הוא שלישי בהיררכיה מתחת לרשם (ישיבה מיום 26.4.09, עמ' 34, ש' 4). הנה כי כן, אף שהמערער משובץ על פי ספר התקינה במשרה בכירה ביותר, היא משרת מנהל תחום בכיר, שמעליה בהיררכיית המשרות נמצאת משרת סמנכ"ל בכיר (עדות עזרא כהן מיום 24.2.09 בעמ' 19, ש' 9), בפועל, הוא כפוף לבעלי תפקידים שהם נמוכים משלו. 38. המשרד, הטוען כי לא הפר איזו מהוראות התקשי"ר כלפי המערער, נסמך בעיקרו של דבר על לשון הוראת סעיף 11.221(א) שלפיה מותרת העברת עובד למשרה אחרת אם "דרגת התקן הגבוהה ביותר הצמודה למשרתו של העובד זהה או גבוהה מדרגת התקן הגבוהה ביותר הצמודה למשרה הפנויה בתקן" (ראו הנוסח המלא לעיל). כבר עמדנו על כך שמשרתו של המערער מוגדרת בתקן המשרד כמנהל תחום בכיר (תיאום), וכי מתח הדרגות הצמוד אליה הוא 41-43. אכן, תקן המשרה מן ההיבט של מתח הדרגות, מתאים מן הבחינה הפורמאלית לרמת משרתו הקודמת של המערער, כנדרש בהוראת התקשי"ר. אלא שבכך אין די. זאת משהוברר כי בפועל, ממלא המערער תפקיד שאינו עולה בקנה אחד עם שיבוצו בתקן. התפקיד הינו ברמה נמוכה מן המוגדר בתקן, כפי שעולה באופן מובהק מרמת הכפיפויות הכרוכה בו. בקשר למצב דברים מעין זה כבר נקבע מפי סגנית הנשיא אלישבע ברק כי: "למעביד הזכות להעביר עובד לתפקיד אחר. למעביד אין הזכות להעביר עובד מתפקיד לתפקיד בצורה שרירותית ולא סבירה. סמכותו של מעביד להעביר עובד, לסגור מחלקות ולשנות אחרות, אך אין הוא רשאי לשנות את מעמדו ותפקידו של העובד בחוסר תום-לב ובצורה לא סבירה. תום-הלב נמדד בקנה-מידה אובייקטיבי. לכן הוא נמדד בקנה-מידה של סבירות. כך לא ייתכן להפוך רופא מנתח לחובש גם אם משכורתו בתפקידו החדש תישאר כפי שהייתה כשהיא כוללת את כל התוספות שהעובד קיבל בהיותו בתפקיד של רופא וגם אם העבודה כחובש קלה יותר" (ע"ע 300253/97 יהודית חנן - המועצה המקומית מנחמיה, פד"ע לז, 645, 665 (2002)). הנה כי כן, התכלית העומדת ביסוד הוראת התקשי"ר היא שלא לפגוע בעובד בהעברתו ממשרה למשרה, ופגיעה בעובד אין משמעה אך פגיעה בשכרו, ובהגדרות פורמאליות של משרתו, כי אם גם במעמדו, לרבות כפי שהוא בא לידי ביטוי בהיררכיית התפקידים והכפיפויות במשרד. מכאן, שבשיבוץ המערער בתפקידו במשרד רשם האגודות השיתופיות, בהדגש על אופן השיבוץ וקביעת היררכיית התפקידים ביחס אל המערער, אין המשרד ממלא אחר חובתו כלפי העובד המועבר, ולעניין זה צדק בית הדין האזורי בפסיקתו. על כך זכאי המערער לפיצוי כספי, ולסעד הצהרתי כפי שיפורט להלן. הפגיעה בתנאי השכר 39. המערער טוען לפגיעה בתנאי שכרו, לכל אורך התקופה מאז חזרתו מן השליחות בחו"ל. טענתו נושאת שני ראשים חלופיים. האחד, פגיעה בשכר עקב העסקה שלא לפי חוזה בכירים, אותה מעריך המערער בסך של 8,000 ש"ח לחודש. והשנייה, פגיעה בשכר, ללא קשר עם חוזה בכירים, שלטענת המערער שיעורה המוכח עומד על 4,000 ש"ח לחודש. נדון תחילה בערעורי הצדדים המתייחסים לקביעות בית הדין האזורי בקשר לתביעת המערער המתייחסת לחלופה השנייה, המתקשרת עם נושא דיוננו האחרון לעיל. 40. מתח הדרגות של משרת המערער ועל פיה משולם שכרו מאז שובו ארצה משליחותו באיטליה, ולרבות במשרתו שבאגף האגודות השיתופיות הינו 41-43, ודרגתו האישית היא 43+. טענת המערער לפגיעה בתנאי שכרו בחלופה זו של תביעתו ובשיעור של 4,000 ש"ח לכל אחד מחודשי עבודתו מאז שובו מן השליחות בחו"ל, מתייחסת באופן כללי וסתמי ל"שעות נוספות, כוננויות, שכר עידוד וכו''" (ראו סעיף 21 לכתב התביעה וכן סעיף 9 וסעיף 20 לתצהיר). בית הדין האזורי קבע לעניין זה כי: "מצאנו כי אכן שכרו של התובע בתפקיד זה נפגע והדבר נעשה בניגוד לכללים הקבועים בתקשי"ר, לעניין העברה לתפקיד עקב דרישות מעביד... אולם שיעור הפגיעה לא כומת ולא הוכח כנדרש. הוצגו בפנינו שני תלושים אולם לא הוצגו בפנינו המשרות בהשוואה עם כל הפריטים הנתבעים. על כן הגם ששוכנענו כי קיימת פגיעה בשכרו, פגיעה זו לא כומתה ולא נוכל להיעתר לסעד זה בתביעה. מהות הרכיבים השונים להשוואה הנתבעים על ידו כגון, כוננויות ושעות נוספות אינם בבחינת זכות מוקנית כי אם בשיקול דעת ובד"כ בדיווח על כן לא נוכל להיעתר לסעד זה" (פסקה 22 לפסק הדין). בפסק הדין לא הובהר במה נפגעו תנאי שכרו של המערער. מכל מקום צדק בית הדין בקובעו כי אין לעובד זכות קנויה לתשלום עבור שעות נוספות, כוננויות וכיו"ב. אין למערער טענה כי עבד שעות נוספות בגינן לא שולם לו גמול, או שביצע כוננויות, או שהתקיימו בנסיבות העניין התנאים המזכים אותו בשכר עידוד, עבור מה ובאיזה שיעור. הזכות לתשלום עבור שעות נוספות וכוננויות, תלויה ככלל בביצוען בפועל, ואין טענה למערער כי בכהונתו במשרתו כסמנכ"ל בשעתו, קיבל תשלומים בגין רכיבים אלה, שלא עבור ביצוע עבודה בפועל. לעניין זה לא מצאנו כל טעות בפסיקת בית הדין האזורי שנמנע מלפסוק למערער פיצוי כספי בגין העבר. משכך, דין ערעור המערער בקשר לכך להידחות. 41. יחד עם קביעתו הדוחה את תביעת המערער להפרשי שכר בגין העבר, מצא בית הדין האזורי לנכון לקבוע: "הפרש כספי הנתבע צריך להוכיח מכומת במדויק ולא על דרך אומדנא. על כן תביעה זו לגבי העבר נדחית. לגבי השלמת הפערים לעתיד, נפרט מטה". (פסקה 43 לפסק הדין, ההדגשה שלי ר.ר.) בהמשך, בפרק הסעדים שבפסק הדין, נקבע לעניין זה כי: "על המשרד והנציבות גם יחד להמשיך את פעילות ועדת האיתור לראש המינהלת כדי שתבדוק את המועמדויות שהוצגו בפניה ולחילופין לתקן לאלתר את הגדרת תפקידו, שכרו ותנאי עבודתו לפי סעיף התקש"יר בהעברה מתפקיד לתפקיד כפי שפירטנו לעיל. זאת יעשה ממועד הגשת התביעה ואילך ולא רטרואקטיבית (פסקה 47 לפסק הדין, ההדגשה לא במקור ר.ר.). כבר התייחסנו לקביעות שבפסק הדין לעניין ועדת האיתור, ולא נחזור כאן על הדברים. כסעד חלופי קובע בית הדין כי על המשרד לפעול לשינוי לאלתר של "הגדרת התפקיד, השכר ותנאי העבודה והכל ממועד הגשת התביעה". בקשר לסעד החלופי על חלקיו נבהיר כדלקמן. 42. באשר לשכר- בית הדין לא הבהיר בפסק דינו מהי הפגיעה בתנאי השכר של המערער אותה יש לתקן ממועד הגשת התביעה ואילך, וכיצד ניתן לתקנה- אם באמצעות תשלום עבור שעות נוספות (שלא בוצעו), או באופן אחר כלשהו. אשר על כן מתקבל ערעור המדינה בהקשר זה. קביעת בית הדין האזורי בה הורה על תיקון שכרו של המערער ממועד הגשת התביעה ואילך מבוטלת. עם זאת מקובלת עלינו ההנחיה שבפסק הדין, ככל שהיא מורה למשרד לפעול לתיקון הנדרש בקשר לשיבוץ המערער באגף לאיגוד שיתופי. אין די בכך שהתקן הפורמאלי של המשרה בה משובץ המערער עונה על הנדרש בהוראות התקשי"ר. על המשרד להקפיד על כך כי בפועל, עונה העסקתו של המערער במילוי המשרה, לרבות בשים לב למעמדו ולגורמים אליהם הוא כפוף, על התכלית העומדת ביסוד הוראות התקשי"ר, שלא יפגע העובד עם העברתו לתפקיד אחר. זכאות לחוזה בכירים 43. בפסק הדין שבערעור נקבע כי "כפי שראינו, תנאי שכרו של התובע נפגעו ונשללה ממנו הזכות לקבל שכר ותנאים לפי חוזה בכירים, כיתר הסמנכ"לים המועסקים במשרד" (פסקה 27 לפסק הדין, ההדגשות שלי, ר.ר.) המדינה טוענת בערעורה כי לא הוכחה זכאות המערער לתנאי חוזה בכירים, ומנגד נטען על ידי המערער כי משקבע בית הדין האזורי כי קופח בהעסקתו שלא על פי חוזה בכירים, היה עליו לפסוק לו על פי תביעתו הפרשי שכר בשיעור של 8,000 ש"ח לכל אחד מחודשי העסקתו מאז שובו מחו"ל. 44. לטעמנו, צודקת המדינה בטענתה כי לא הוכחה זכאות המערער להעסקה בתנאי חוזה בכירים. המדינה טענה בבית הדין האזורי, וכך אף בפנינו, כי תנאי סף ל"חוזה בכירים" הוא שיבוץ במשרה שמתח הדרגות שלה 42-44 בדירוג המח"ר. מתח הדרגות של משרת המערער, כסמנכ"ל מבצעים ובקרה, טרם צאתו לחו"ל, היה 41-43, וזהו מתח הדרגות של משרת המערער מאז שובו מחו"ל. טענת המשרד בדבר היות הזכאות ל"חוזה בכירים" מותנית בהיות העובד משובץ במשרה שמתח דרגותיה 42-44, לא נסתרה. כמו כן, בית הדין האזורי לא הבהיר לאילו סמנכ"לים התכוון בקביעתו לפיה נשללו מן המערער תנאי חוזה בכירים "כיתר הסמנכ"לים המועסקים במשרד". לעניין זה לא הובאה לפני בית הדין ראיה לסתור את עדות מר כהן מטעם המשרד, לפיה במשרד יש סמנכ"ל אחד בלבד, שהתואר שלו הוא סמנכ"ל בכיר, והוא "בחוזה בכירים" (עדות מר כהן מיום 24.2.2009, בעמ' 19 ש' 3-12). כמו כן לא הוכח כי בפועל יש עובד המועסק במשרד בחוזה בכירים, שמתח הדרגות של משרתו נמוך מן הנטען על ידי המשרד. 45. אשר על כן נדחית טענת המערער בדבר קיפוח שקופח בזכויותיו, בכך שלא ניתנה לו אפשרות לחתום על חוזה בכירים. בהתאמה לכך, דין ערעור המערער על פסק דינו של בית הדין האזורי שנמנע מלפסוק לו הפרשי שכר על פי חוזה בכירים להידחות. מכרזים אליהם הוגשה מועמדות המערער 46. כבר ציינו כי במהלך השנים הגיש המערער מועמדותו למכרזים שפורסמו למשרות שונות, וכי לא נבחר למשרות. בתצהירו שהוגש לבית הדין האזורי ביום 28.5.2008 מציין המערער כי ניגש לעשרה מכרזים בהם לא זכה, וכי יש לו יסוד להאמין כי למרות שהיה המועמד המתאים ביותר לתפקיד ובעל ניסיון, לא נבחר לתפקידים עקב התנגדות קשה של אחד מחברי הוועדה, הוא מר בועז הירש. נוכח התנהלותו של מר הירש הגיש בקשה לבית הדין למניעת השתתפותו בשני מכרזים אליהם התכוון לגשת, ואז הוסכם כי מר הירש לא ישתתף בוועדות הבוחנים. לדבריו, מאז ומתמיד היה ועודנו עובד מוערך במשרד. גם עמדנו על כך כי בין לבין, בסמוך לפני תום שמיעת ההוכחות בתביעה מושא פסק דין זה, בחודש מרץ 2009, ניגש המערער למכרז בו פורסמו 5 משרות. במסגרת דיון בבקשה למתן צו מניעה שהגיש המערער ביום 18.3.2009, בקשר למכרז זה, הוסכם כי מר בועז הירש לא ישמש חבר ועדת בוחנים (בש"א 1203/09). לאחר מכן הגיש המערער בקשה נוספת כנגד השתתפותה של הגב' רחל רועי כחברה בוועדת הבוחנים. בקשת המערער נדחתה על ידי מותב בית הדין האזורי ביום 24.6.2009 (בש"א 1369/09 השופטת שרה שדיאור ונציגי הציבור ונציגי הציבור מר אליהו מחלב ומר שמואל קליינר). 47. בהתייחס למכרזים אליהם ניגש המערער קבע בית הדין האזורי כי לאחר שהוסכם בפעם הראשונה (בש"א 1551/07) שמר הירש לא יכהן בוועדת הבחינה במכרזים אליהם ניגש המערער, ישבה בוועדת הבחינה עובדת הכפופה לו (גב' רחל הירשלר), שהעניקה לו ציונים נמוכים לעומת חברי הוועדה האחרים. בית הדין הוסיף עוד וקבע כי: "התובע ניגש למספר רב של מכרזים אולם על אף ניסיונו העשיר ומעמדו הבכיר לא נבחר לאף אחד מהתפקידים. בית הדין תמהה על כך והדבר מעלה את החשש שאי בחירתו נובע משיקולים זרים, שכן הנתבעת לא הציגה בפנינו אי שביעות מתפקודו של התובע. להיפך, התובע הציג בפנינו את הערכות הממונים עליו בתפקידים השונים אותם ביצע מהם עולה כי התובע ביצע את תפקידיו על הצד הטוב ביותר (נספחים יא/1-יא/4 לתצהיר התובע). תמיהה זו התגבשה לכלל מסקנה אחרי שבדקנו את מערך הציונים בכל מכרז כאמור לעיל." כמו כן מצא בית הדין מקום לקבוע בהתייחס לכלל המכרזים, לרבות אלה אליהם ניגש המערער במקביל לדיון שהתקיים בתביעה העיקרית כדברים הבאים: "על כן, גם במכרזים הרבים אליהם ניגש ובהם התמודד ניתן לומר כי לתובע היו הכישורים להתמודד להם ולהיבחר. עובדה כי עמד בתנאי הסף, אם לא למעלה מזה. אין בית הדין בא במקום ועדת בוחנים והמשרות אוישו אולם יש קו מנחה סמוי שנחשף בפער בין הציונים" המדינה טוענת נגד קביעות בית הדין האזורי בקשר לאופן התנהלותה במכרזים. 48. נמצאנו למדים כי קביעות בית הדין האזורי מתייחסות לשתי "קבוצות" של מכרזים אליהם ניגש המערער. ב"קבוצה" אחת של מכרזים נמצאים 10 מכרזים המוזכרים בתצהיר המערער, שבנוגע אליהם לא פתח המערער בהליך משפטי, וככל שפתח בהליך הגיע בו להסכמה עוד טרם קיבלה הוועדה החלטתה. "הקבוצה" השנייה מתייחסת למכרז בקשר ל-5 משרות לתפקידי נספחי המשרד בחו"ל. לגבי המכרזים למשרות אלה (המנוהלים במאוחד) הוגשו הבקשות לצווי מניעה זמניים במקביל לבירור התביעה מושא פסק דין זה. 49. באשר לקבוצת המכרזים הראשונה יצוין כי המערער לא מפרט בתצהירו באילו עשרה מכרזים ספציפיים מדובר. בתצהיר ישנה התייחסות למכרז ספציפי שבוועדת הבחינה שלו השתתף מר הירש, שדעתו על המערער אינה טובה, ולמכרז אחד שבו השתתפה מטעם המשרד עובדת הכפופה אליו, היא הגב' הירשלר. צודקת המדינה בטענתה לעניין זה כי אין לשמוע לטענות המערער בקשר להתנהלות המדינה במכרזים בהם השתתף, משנמנע לתקוף אותם, בין טרם קבלת החלטה, ובין סמוך לאחר קבלתה, ככל שהפגם במכרז התגלה לו לאחר שניתנה ההחלטה. בקשר לכך הלכה פסוקה היא כי: "דיני המכרזים לבחירת אדם למשרה נועדו לבחור את האדם המתאים ביותר, בתנאים של שוויון הזדמנויות למועמדים, של הגינות ושל שקיפות. אחד מכללי היסוד במכרז - ולעניין זה אין הבדל בין מכרז לאספקת טובין ושירותים לבין מכרז למינוי למשרה - הוא שעל מתמודד הטוען לפגם בהליכי המכרז, ופגם זה ידוע לו, להעלות את טענתו לפני ההתמודדות וקבלת ההחלטה ולא לאחר שהצעתו או מועמדותו נדחתה. כלל זה הוא פועל יוצא מכללי ההגינות ותום-הלב, המחייבים לא רק את הגורם המחליט אלא גם את המציע המתמודד... עניין לנו אפוא בהלכה מושרשת ויציבה בעניין זה. יתר מכך, הלכה זו מצאה את דרכה גם לתקשי"ר והיא משתקפת בהוראת סעיף 12.380 שבו הקובע לאמור: "מועמד המבקש לטעון טענות פסלות נגד חבר ועדה, חייב לעשות זאת לפני הדיון בוועדת בוחנים. לא תישמע טענת פסלות לאחר החלטת הוועדה, אלא אם לא ידע המועמד בשעתו על העילה לפסלות."" (ע"ע 1279 מדינת ישראל - שלמה כרמי, פד"ע לח 415, 423-424 (2003) וההפניות שם, ההדגשה בפסק הדין, ר.ר.). בהתאם לכך נפסק בפרשת זועבי כי "המתמודד במכרז אינו יכול לקחת חלק במכרז ומנגד להעלות טענות נגד המכרז ותוצאותיו משהוברר כי לא זכה בו; וככל שברצונו לתקוף מכרז בשל פגם בתנאיו נדרש הוא לעשות כן בהקדם האפשרי..." (ע"ע 452/09 איימן זועבי - הרי נצרת- מפעלי מים וביוב בע"מ, מיום 4.3.2010 בפסקה 25 וההפניות שם, ההדגשה שלי, ר.ר.; ראו גם בג"ץ 126/82 "טיולי הגליל" בע"מ נ' ממשלת ישראל- משרד התחבורה, פ"ד לו(4) 44, 47-48 (1982); עע"מ 4622/09 שידורי רדיו ירושלים (2007) בע"מ נ' הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, מיום 23.8.2009 בפסקה 6; עומר דקל דיני מכרזים כרך ב', עמ' 372-373, 377 (2006)). 50. אף צודקת המדינה בהפנותה לכך כי בתמיכה לטענותיו הגיש המערער ציוני הערכה המתייחסים ל-3 מכרזים בלבד מבין המכרזים אליהם ניגש, שניים מהם מתייחסים למשרת ציר בניו יורק ובלונדון, ואחד מתייחס למשרת "נספח כלכלי" (נספחים י1-2 לתצהיר המערער). אכן, בכך אין די כדי לבסס טענה בדבר שיקולים זרים השזורים כ"חוט סמוי" בין כלל המכרזים אליהם ניגש המערער או חלקם. להוכחת טענתו בדבר היותו מאז ומתמיד עובד מוערך במשרד, הגיש המערער במצורף לתצהירו שלושה טופסי הערכת עובד, וכן שני העתקים מטופסי הערכה במכרזים אליהם ניגש. בית הדין נסמך בפסק דינו על גיליונות ההערכה החיוביים שהגיש המערער, תוך שהוא מסיק מהם על כישורי המערער ועל הערכת המשרד אותו. אלא שבכך התעלם בית הדין מהערכה שלילית אודות המערער, חתומה בידי הממונה מר גיל ארז שצורפה לתצהיר מר כהן (נספח 25). למערער הסתייגויות רבות מאותה חוות דעת ומן הממונה החתום עליה. בקשר אל הממונה גיל ארז מפנה המערער לתביעה קודמת שהגיש נגד המשרד. באותה תביעה באו לידי ביטוי חילוקי הדעות בינו לבין מר ארז שהיה הממונה עליו. אך למען שלמות התמונה נציין כי מדובר בתביעה שהגיש המערער להחזר הוצאות שהוציא בחו"ל, בתקופת שהותו כנספח באיטליה, שהתקבלה ברובה על ידי בית הדין האזורי (עב 2986/04 השופטת שדיאור ונציג הציבור מר פוסט, פסק דין מיום 29.8.06). אין זה המקום לדון בטענות המערער בקשר לחוות הדעת. כך או כך, בין שחוות הדעת של מר ארז משקפת נכונה את כישורי המערער במילוי המשרה שאליה היא מתייחסת, ובין אם לאו, לא יכול להיות חולק בדבר היותה חלק מתיקו האישי של המערער. יש אם כך קושי בטענת המערער שהתקבלה על ידי בית הדין האזורי, בדבר חוות הדעת חיוביות בלבד אודות כישוריו, והמסקנה שביקש להסיק כפועל יוצא מכך, בדבר שיקולים זרים העומדים בבסיס החלטות שונות שלא לבחור בו למשרות שונות. 51. הנה כי כן, המערער נמנע ממתן פירוט ספציפי למכרזים השונים אליהם מכוונות טענותיו; המערער לא הגיש גיליונות ציונים אלא בנוגע לשני מכרזים, ולא ביקש לתקוף את החלטות ועדות המכרזים במועד כנדרש על פי ההלכה הפסוקה. בנסיבות אלה, לא עלה בידי המערער להוכיח התנהלות שלא כדין ושיקולים זרים, שהנחו את המדינה ביחס אליו במכרזים אליהם ניגש, לגביהם הוא מעלה טענות בתצהיר עדות ראשית שלו. 52. באשר ל"קבוצה" השנייה של המכרזים- כאמור, בחודש מרץ 2009, במקביל להתנהלות תביעתו מושא ערעור זה, הגיש המערער את מועמדותו לחמישה תפקידים של נספחים כלכליים במדריד, האג, פריז, קליפורניה וטוקיו. ביום 18.3.2009 הגיש המערער בקשה דחופה למתן סעד זמני, בה שב וביקש להורות כי נציג המשרד בוועדות בוחנים למכרזים לא יהיה מר בועז הירש. לאור הודעת המדינה כי מונה לוועדות הבחינה נציג אחר, ניתן תוקף של החלטה להתחייבות המדינה כי מר הירש לא יהיה חבר בוועדות הבחינה במסגרת המכרזים מושא הבקשה (בש"א 1203/09). 53. בעקבות התכנסות ועדת המכרזים ביום 22.3.2009, ולאחר שפנה בנושא לנציבות שירות המדינה, הגיש המערער ביום 8.6.2009 בקשה דחופה נוספת לבית הדין האזורי, בה ביקש לבטל את המכרזים ולמנוע את יציאתם של המועמדים שהתקבלו לתפקיד ליעדיהם בחו"ל, וזאת, עד לסיום ההליך העיקרי (בש"א 1396/09). בהחלטה מיום 24.6.2009 דחה בית הדין את טענות המבקש שהועלו לגבי השתתפותה של נציגת המשרד, הגב' רחל רועי בהרכב הוועדה. 54. טענות המערער במסגרת הבקשה, כנגד השתתפות הגב' רועי באותה ועדה נסמכו על היותה כפופה למר הירש; על היותה חתומה כמעריכה עקיפה על חוות הדעת השלילית שניתנה על ידי הממונה עליו מר גיל ארז, ועל טענות נוספות בקשר לאותה חוות דעת. בהחלטתו בבקשה לסעד זמני הנושאת 23 עמודים שניתנה ביום 24.6.2009 קבע בית הדין האזורי כי לכאורה נערכו המכרזים כדין, כי לא נפל בהם פגם, ועל כן תיוותרנה תוצאותיהם על כנן (השופטת שרה שדיאור ונציגי הציבור מר אליהו מחלב ומר שמואל קליינר). בהחלטתו בבקשה לסעד זמני קבע בית הדין האזורי כי הוכח לפניו "לכאורה אם לא למעלה מזה כי הגב' רועי לא כפופה למר הירש" (פסקה 19 להחלטה שם, וראה הניתוח בשלמותו פסקאות 17-24). בית הדין גם לא מצא פסול בהשתתפות הגב' רועי כחברה בוועדת הבחינה, על אף ששימשה בשעתו מעריכה עקיפה של המערער. בית הדין נימק החלטתו בנימוקים שונים. כמו כן לא מצא בית הדין כי הגב' רועי נגועה בדעה קדומה. בית הדין הפנה לכך כי באחדים מן המכרזים היו מעריכים שהעניקו למערער ציונים נמוכים משלה (פסקאות 7-16 להחלטה בבקשה). כאמור, על החלטה זו לא הוגשה בקשת רשות ערעור. 55. נושא המכרז למשרות האמורות עלה בדיון בתביעה מושא הערעור בישיבת ההוכחות האחרונה. זאת, במסגרת חקירה נגדית של מר עזרא כהן, העד מטעם המדינה, שהתקיימה ביום 26.4.09, עוד קודם להגשת הבקשה לסעד זמני מטעמו של המערער. באותה עת הייתה החלטת ועדת הבוחנים "בהקפאה", עקב פניית המערער לנציבות שירות המדינה, שם נערכה בדיקה בקשר למכרז. במסגרת הסיכומים שהוגשו בבית הדין האזורי התייחסו הצדדים גם לנושא זה. במסגרת פסק הדין מושא הערעור, שניתן לאחר ההחלטה בבקשה, הגיע בית הדין למסקנות שונות מאלו שאליהן הגיע בהחלטתו בבקשה. כאן קבע בית הדין כי הגב' רועי כפופה למר הירש, ובקביעתו הפנה לפרוטוקול הדיון בבקשה לצו הזמני (סעיף 34 לפסק הדין); כי הגב' רועי העניקה למערער ציונים נמוכים באופן משמעותי בשונה משאר הבוחנים; כי הובאה לפני בית הדין הערכתה העקיפה של הגב' רועי שנתנה חוות דעת שלילית על המערער על תפקידו כנספח מסחרי באיטליה, והמערער אף הצביע על פגמים בחוות הדעת. בית הדין ציין כי הוא ער לקביעותיו בהחלטה שניתנה בצו הזמני אולם "בהליך העיקרי בית הדין נתן את האפשרות לצדדים לפרוס את היריעה ובפנינו הוצגו ראיות נוספות אשר לא היו ידועות לבית הדין בהליך הזמני". 56. אכן, צודקת המדינה בטענותיה בערעור כי יש קושי ליישב בין קביעותיו של בית הדין האזורי בשני ההליכים. בקשר לכך יש להדגיש כי בית הדין אינו מבהיר בפסק דינו על אילו ראיות הוא נסמך בקביעותיו שבפסק הדין, בשונה מן הנקבע בהחלטה. זאת בשים לב לכך ששמיעת הראיות בהליך מושא פסק דין זה הסתיימה ביום 26.4.09, בעוד שהבקשה לסעד זמני מושא ההחלטה הוגשה ביום 24.6.09, כחודשיים אחר כך. לגופו של עניין אין אנו מוצאים מקום להביע עמדה בקשר לכשירותה של הגב' רועי כחברה בוועדת הבוחנים במכרז האחרון אליו ניגש המערער. נושא זה אינו חלק מן התביעה העיקרית מושא פסק הדין שבערעור. כך קבע בית הדין במפורש בהחלטה שניתנה בבקשה לסעד זמני בה מודגש כי "הליך זה איננו במסגרת ההליך העיקרי בתיק עב 2934/07", הוא ההליך מושא ערעור זה. בית הדין מדגיש עוד בהחלטתו בבקשה לסעד זמני כי כל שנקבע בהחלטתו הוא לכאורה, מבלי שהוגשה בהתייחס אליה תביעה עיקרית, וזאת על פי רשות שניתנה על ידו בהחלטה מיום 15.6.09 (ראו עמ' 3 ש' 20-23 להחלטה). לא זו אף זו, במסגרת הדיון בערעור לא הובא לפנינו כלל החומר שהיה לפני בית הדין האזורי במסגרת הדיון בבקשה לצו זמני, הזוכים במשרות על פי אותו מכרז לא צורפו כצד להתדיינות בהליך זה, ואין לפנינו בקשת רשות ערעור על הנפסק במסגרת אותה החלטה. בשים לב לכלל האמור יש לקבל את ערעור המדינה המכוון נגד מסקנות בית הדין בקשר להתנהלות המשרד כלפי המערער, ככל שהן נסמכות על המכרז האחרון. סיכומם של דברים 57. עמדנו בהרחבה על כך שלא עלה בידי המערער להוכיח טענתו בדבר התנהלות שלא כדין של המדינה כלפיו, בקשר להפסקת שיבוצו בעבודות בקשר למנהלת לפק"ת, ובקשר למכרזים שונים אליהם ניגש. אף לא הוכח כל קשר בין אי כינוס ועדת האיתור למשרת יו"ר מנהלת פרויקט מהל"ב, לבין מועמדותו של המערער למשרה בפרויקט מהל"ב. כמו כן לא מצאנו כי המדינה פעלה שלא כדין כלפי המערער בכך שאין הוא מועסק על פי "חוזה בכירים". אף מצאנו קושי בהנחיית בית הדין האזורי למדינה לפעול לתיקון תנאי שכרו של המערער ממועד הגשת התביעה. בכל העניינים הללו דין ערעור המדינה להתקבל. ערעור מר שוחט על פסיקת בית הדין האזורי שנמנע מלפסוק לו הפרשי שכר בגין העבר נדחה, באשר לא עלה בידיו להוכיח כי מאז חזרתו ארצה משליחות בחו"ל נפגעו תנאי שכרו. כמו כן קבענו כי המערער משובץ בתקן המשרד במשרה שתוארה "מנהל תחום בכיר (תיאום)" ומתח הדרגות הצמוד לה 41-43, זהה למתח הדרגות שהיה צמוד למשרתו של המערער טרם צאתו לחו"ל, בהיותו בתפקיד סמנכ"ל מבצעים ובקרה. עם זאת הגענו למסקנה כי המדינה לא מילאה אחר חובתה לשבץ את המערער בתפקיד ההולם את תואר משרתו כמנהל תחום בכיר, ובכך פגעה באופן ממשי במעמדו. זאת, על כל הכרוך בפגיעה מעין זו. הסעדים 58. קביעותינו בדבר התנהלות המדינה בקשר לשיבוצו של המערער במשרד רשם האגודות השיתופיות, ומעמדו במילוי המשרה, מצדיקה פסיקת פיצוי בשיעור משמעותי למערער. משלא עלה בידי המערער להוכיח נזק כספי שנגרם לו ולא הוכיח תביעתו להפרשי שכר, לא מצאנו בסיס לפסיקת פיצוי בגין הפרת חוזה, בנפרד מפיצוי בגין עוגמת נפש. נזקו המוכח של המערער בנסיבות המקרה הינו נזק לא ממוני, והוא עוגמת הנפש הרבה שנגרמה לו עקב הפרת המדינה את חובותיה כלפיו, בשיבוצו במשרה במשרד רשם האגודות השיתופיות באופן כאמור. אשר על כן אנו מעמידים בזאת את שיעור הפיצוי למערער על סך 75,000 ש"ח בערכם נכון למועד מתן פסק הדין של בית הדין האזורי (18.2.2010). בתשלום הסכום כפי שפסק בית הדין האזורי למערער, יש כדי למלא אחר החלטתנו זו. כמו כן אנו מורים למדינה לשבץ את המערער במשרה הולמת, המתאימה לתקן משרתו ולמתח הדרגות הצמוד לה, והכל תוך שמירה והקפדה על הנדרש לעניין העברת עובדים ממשרתם כמפורט לעיל. בנסיבות המקרה נוכח התוצאה אליה הגענו, לא מצאנו מקום ליתן צו להוצאות בערעורים.עובדי מדינה