הזכות להתאגד

הזכות להתאגד בארגון עובדים הינה זכות יסוד חוקתית הנגזרת מן הזכות החוקתית לכבוד האדם, וזכות חוקית המעוגנת בחוק הסכמים קיבוציים התשי"ז - 1957 והמחייבת הגנה על זכויות העובדים במישור הקיבוצי ובמישור האינדיבידואלי. על מהותה של זכות ההתארגנות בארגון עובדים על שני פניה, עמד בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בפרשת עמית (בג"ץ 7029/95 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד נא(2), עמ' 63 עמ' 157) באלה הדברים: "שני פנים לחופש ההתארגנות בארגון עובדים. פן אחד - קולקטיבי, היא הזכות הארגונית לפעול במסגרת קיבוצית, ופן שני - אישי: זכותו של הפרט להצטרף לאיגוד מקצועי לפי בחירתו. הפן הראשון מכוון לקבוצה המאורגנת, והפן השני מכוון לפרט." בהיבט של המימד האישי מוגנת זכותו של העובד כפרט בהוראת סעיף 33ח לחוק הסכמים קיבוציים להצטרף לארגון עובדים לפי בחירתו; שלא להצטרף לכל ארגון עובדים אם זו אכן בחירתו; כמו גם להיות פעיל בארגון עובדים ובוועד עובדים ולהקימם. לכך מצטרפת ההגנה מפני התנכלות מחמת התארגנות או מעורבות בה, בהוראתו של סעיף 33י לחוק הסכמים קיבוציים. המימד הקיבוצי מעניק את התוכן והעומק החיוניים להגשמת תכלית ההתארגנות, וביטויה בזכות לנהל משא-ומתן קיבוצי ובזכות לנהל מאבק ארגוני עד כדי שביתה (סב"א (ארצי) 50718-07-10 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' הסתדרות העובדים הלאומית בישראל ואח' - ספרינט מוטורס בע"מ, 17.11.2010.) במסגרת זו, ולשם הגשמת זכות ההתארגנות במימד הקיבוצי, ניתנת הגנת המחוקק לנציגות ארגון עובדים בסעיף 33ט לחוק הסכמים קיבוציים המורה כי "מעביד לא ימנע מנציג של ארגון עובדים להיכנס למקום עבודה" במימוש הזכות לפעול למען התארגנות עובדים בוועד עובדים ובארגון עובדים.ארגון עובדים