הבטחת הכנסה שכיר בשכר נמוך

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הבטחת הכנסה שכיר בשכר נמוך: .1תביעת התובע לתשלום גמלת הבטחת הכנסה נדחתה בטענה כי אינו זכאי לגימלה מאחר וברשותו רכב מנועי. כך גם נדחתה תביעתו להבטחת הכנסה בהיותו שכיר המועסק בשכר נמוך. .2התובע עובד כנהג מונית. המונית שייכת לאביו ואת "המספר הירוק" שכר אביו. התובע העיד גם בפנינו כי הוא עושה שימוש במונית לעבודתו ולצרכיו הפרטיים למשל: "אם שכן מקיש בדלת ואומר אני רוצה עוד שעה ללכת לשוק, זה מחווה לא קורה שמישהו לא מרגיש טוב?. אם אני זקוק לדברים ספציפיים כאלה אני אשתמש. אני לא אשלח את הילדה לבית הספר אם אני בדרכי לעבודה". .3בהודעתו לחוקר המל"ל מיום 16.11.97, נשאל: "האם אתה נוהג במונית לצרכים פרטיים?" וענה על כך: "כן, אני נוהג ברכב מתי שאני צריך. הרכב נמצא אצלי קבוע - אני עושה ברכב מה שאני רוצה - זה של אבא שלי ואין לי הגבלה במונית". בעדותו בפנינו הסביר כי באותו יום ובמהלך גביית ההודעה, נודע לו שאביו חש שלא בטוב ומחמת הלחץ והצורך לנסוע ולסייע לאביו, ענה את התשובה הנ"ל כדי להפטר מהחוקר ומהחקירה. אך, לאמיתו של דבר, הדברים אינם מדויקים אלא הדברים הינם כאמור בעדותו בפנינו כדלעיל. .4התובע טען כי יש לראותו כשכיר של אביו. כאמור אביו של התובע שכר את "המספר הירוק" ורכש את המונית. התובע העיד, כי הוא מעביר כספים לאביו מהכנסות המתקבלות מהפעלת המונית. מהודעת האב שהוגשה לנו בהסכמה עולה כי אין לאב פיקוח על עבודת המונית וכי בנו מעביר לו מידי פעם כספים. התשלום עבור הטיפולים ברכב ועבור הדלק נעשה על ידי הבן מההכנסות המתקבלות. לטענת התובע ואביו, משתכר התובע כ- 1400- 1600ש"ח. לטענת האב, גם הנהג האחר משתכר סכום דומה. מעדות התובע עולה כי נהג אחר שעבד במקביל על המונית השתכר כ- 000, 4ש"ח בחודש. מעדות התובע, כמו מההודעות עולה כי המונית מצויה רוב הזמן אצל התובע חונה ליד ביתו (למעט השעות בהן נוהג הנהג האחר). .5עפ"י סעיף 9(א) לחוק הבטחת הכנסה תשמ"ב - 1982הוגדרה: 'הכנסה' - הכנסה מהמקורות המפורטים בסעיף 2לפקודה, אף אם לא צמחה, הופקה או נתקבלה בישראל, ולרבות - ... (4) סכומים שיראו אותם כהכנסה מנכס, אף אם אין מופקת ממנו הכנסה". עפ"י סעיף 9(ג) לחוק: "לענין סעיף זה, 'נכס' - כל רכוש, בין מקרקעין ובין מטלטליו... ולמעט זכות אחזקה במקרקעין המשמשים למגורי הזכאי ולא לשם השתכרות או רווח". .6על מטרת חוק הבטחת הכנסה והתקנות עמד ביה"ד הארצי במס' בפסק-דין מג/162- 04חביב דהאן נ. המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו' עמ' 351,בעמ' 354שם פרש ביה"ד הארצי את האמור בסעיף 9לחוק ותקנה 10לתקנות הבטחת הכנסה התשמ"ב  1982(להלן: התקנות). ביה"ד הארצי לעבודה מסיק מה הייתה כוונת המחוקק מדברי ההסבר להצעת החוק, (הצ"ח התש"מ עמ' 3): "מטרת החוק המוצע היא להבטיח לכל אדם ומשפחה בישראל, שאין בכוחם לספק לעצמם הכנסה הדרושה לקיום, את המשאבים לסיפוק צורכיהם החיוניים". .7החוק יוצא מההנחה, כי בעל רכוש איננו זקוק לקיצבה צנועה כדי לשמור על רמת קיום מינימלית... (ולשם כך) החוק והתקנות מגדירים מהו 'נכס', שממנו ניתן להפיק הכנסה, וכמו כן, נקבע גובה ההכנסה שהנכס מאפשר לצורך חישוב הגימלה. החוק קובע בין היתר, כי הכנסה כוללת 'סכומים' שיראו אותם כהכנסה מנכס אף אם אין מופקת ממנו הכנסה'. בתקנה 10(ג) לתקנות נקבע: "על אף האמור בתקנה זו, היה הנכס רכב מנועי, יראו את הנכס כאילו מופקת ממנו הכנסה חודשית בסכום שאינו נמוך מסכום הגימלה שהייתה משתלמת לתובע לולא האמור בתקנת משנה זו". בהתיחסו לתקנה 10(ג) לתקנות אמר בית הדין כי זו: "... מצביעה על מגמה לא לשלם גימלה למי שיש רכב ברשותו. הסיבה לכך היא שהמדינה אינה צריכה לתמוך במי שיכול להוציא מיגיע כפיו או ממקור אחר סכומים הדרושים להחזקת רכב, סיבה נוספת היא שמי שיש רכב ברשותו, יכול לעיתים להתפרנס משימוש באותו רכב...". (עמ' 326בדיון מס' מ/42- 0הנ"ל). לאור כל האמור לעיל השאלה מי מהבעלים הרשום של כלי הרכב, אינה השאלה המכרעת אלא האם הרכב הינו ברשותו או עומד לשימושו. .8בדב"ע מח/135-04 הנ"ל, ציין בית הדין הארצי, כי שימוש הרכב המצביע על "טובת הנאה" מתבטא באחת מאלו: א. הפקת הכנסה של ממש - כאשר המבוטח מפיק הכנסה, או כי סביר להניח שהוא מפיק הכנסה מהשימוש ברכב. ב. שימוש קבוע ברכב, אם הרכב נמצא בקירבת המבוטח, ובעל הרכב לא נמצא במקום באופן קבוע. ג. ההשתתפות בהוצאות החזקת הרכב, כמו: רכישת דלק, ביטוח, "טסט" ותיקונים. ד. השימוש ברכב עוזר למבוטח בעבודתו או כדי להגיע לעבודה. .9אמנם, עול ההוכחה כי המחזיק ברכב שאינו בבעלותו, משתמש ברכב בקביעות, מוטל על המוסד לביטוח לאומי. אולם, כפי שנאמר בדב"ע נב/170-04 המוסד לביטוח לאומי נ. דאדון (לא פורסם): "המוסד אינו יכול להעמיד חוקר על יד כל מבוטח המקבל גימלת הבטחת הכנסה, על מנת לבדוק את הכנסתו ואם יש לו טובת הנאה מהשימוש ברכב, יש להעמיד את עלות ביצוע החוק על רמה סבירה. כמו כן, אין זה רצוי לחייב את המוסד לחדור לחייהם הפרטיים של המבוטחים על ידי בדיקת הקשר בין השימוש ברכב לבין הכנסתם..... החוק והתקנות יוצרים חזקה, כי מי שמחזיק ו/או משתמש ברכב מפיק ממנו טובת הנאה...". גם בדב"ע נב/176-04 המוסד לביטוח לאומי נ. סעדה סנא פורסם בפד"ע כה' עמ' 293שם ציין ביה"ד הארצי לעבודה, כי יש למנוע מקרים של רכישה ושימוש ברכב על ידי מבוטח, הרושם את הרכב בשמו של אדם אחר על מנת לזכות בגימלת הבטחת הכנסה. .10במקרה דנן, כעולה מעדות התובע ומההודעות שנגבו מהתובע ומאביו, עולה כי אביו של התובע הוא הבעלים של המונית אך, למעשה התובע משתמש בה ומפיק ממנה הכנסות. התובע מטפל ברכב, מתדלק אותו. אביו של התובע לעומת זאת, לא היה בקיא בהכנסות ובהוצאות שיש מהפעלת המונית. לאביו של התובע לא היה פיקוח על עבודתו של התובע לא באשר לסדירות העבודה ולשעות העבודה ואף לא באשר לרווחים. מהודעתו עולה כי בנו העביר לו סכום קבוע בסך של כ- 500ש"ח ואילו התובע עצמו נשא בסיכוי ובסיכון של הפעלת המונית. הרווחים כמו גם ההפסדים הוטלו איפוא על התובע. בנסיבות אלה, לא נוכל לומר כי התובע היה שכיר של אביו אלא, שותף או עובד עצמאי ששכר מאביו את הרכב ואת הרשיון להפעלתו. .11נוכח כל האמור, במקרה דנן, בהתאם לתקנה 10(ג), יש לראות את התובע כמי שהחזיק רכב וממנו הפיק הכנסה. הרכב שימש אותו בין היתר, לצרכיו הפרטיים. אנו מעדיפים את דבריו בפני חוקר המוסד ולפיו הוא עושה שימוש במונית לכל מטרה פרטית שהוא חפץ. הסברו כאילו היה לחוץ אותה עת, ולכן מסר את הדברים כמתריס, אינו מקובל עלינו. .12לא זו אף זו, לא נוכל לראות את התובע כשכיר המשתכר שכר נמוך. התובע היה שותף או עצמאי בהפעלת המונית ולא התקיימו יחסי עובד ומעביד בינו לבין אביו. ולכן, גם לא יוכל לבוא בגדרו של סעיף 6ד' לתקנות הבטחת הכנסה (כללי זכאות והוראות ביצוע) התשמ"ב- 1982מה גם, שלא הוכח כי הופנה לעבודה זו על ידי שירות התעסוקה כנדרש בתקנה 6(ד) (2). .13בשולי הענין נציין, כי דבריו של התובע לפיהם השתכר כ- 1500ש"ח, אינם סבירים בעינינו, בשים לב לדבריו לפיהם, נהג שכיר שעבד במקביל אליו במונית השתכר כ- 000, 4ש"ח. דברים אלה גם אינם מתיישבים עם הדברים שמסר אביו ומהם עולה כי האב קיבל סכום קבוע (כ- 500ש"ח) ואילו בנו - התובע - נשא בסיכון ובסיכוי ונטל לעצמו את הרווחים מהפעלת המונית. אם נכונים דברי האב, הרי שלא היה מדובר בשכר קבוע של 1500ש"ח, אלא ברווחים שהשתנו בהתאם לעבודה. .14נוכח מסקנתנו דלעיל, אנו דוחים את התביעה. בנסיבות אלו אין צו להוצאות. .הבטחת הכנסהשכירים