מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא דמי תיווך שכירות נכס מסחרי: התובע (להלן: "התובע") מתווך במקצועו ובעל זיכיון מטעם חברת "אנגלו סכסון" לעסק בתווך למכירת/השכרת דירות. הנתבעת חברה בתחום ההייטק, (להלן: "הנתבעת" או "בייטמן"), שכנה בבניין משרדים ביקנעם והייתה זקוקה לשטח נוסף. בתאריך 25.2.2007 , הזמינה הנתבעת שירותי תיווך מחברת "אנגלו סכסון" באמצעות התובע לגבי נכס הנמצא ביוקנעם במבנה של חברת "מבנה תעשייה" בע"מ. השטח המצוין בהזמנה היה 100 מ"ר בקומת הקרקע, ו 1100 מ"ר בקומה השנייה. המחיר המבוקש היה 10.5 דולר למ"ר + 1.90 דולר דמי אחזקה. על הזמנה זו חתם מר שמואל דדון. בתאריך 21.3.2007 הזמינה הנתבעת מאת התובע שירותי תיווך. טופס ההזמנה על פי חוק המתווכים כלל את הפרטים הבאים ביחס לנכס המוצע לנתבעת (להלן: "המסמך" או "הסכם א'"). תאריך 21.3.07 שכונה: יוקנעם, רחוב: הייטק פארק, כ - 7000 מ', שם בעל הנכס, משולם לוינשטין הנדסה וקבלנות בע"מ (להלן: "לוינשטין", ו"הפארק" בהתאמה). כאן לא צוין המחיר הנדרש למ"ר. בנושא העמלה, נמחקו הסעיפים הקשורים לשכירות וכתוב לידם: "יוסכם בין הצדדים". על מסמך זה חתם מר מוטי נבון, וכן מוטבעת עליו חותמת החברה. לימים התברר כי מר נבון הוא אשר מחק את הסעיפים וכתב "יוסכם בין הצדדים". מר נבון הוא סמנכ"ל הכספים של הנתבעת (להלן: "מר נבון"). בין הנתבעת "ללוישטין" נכרת הסכם שכירות בתאריך 19.02.2008. התובע ידע כי בין הנתבעת "ללוינשטין" התקיימו מגעים בנושא שכירת מבנה במתחם אשר לוינשטין מקימה ביוקנעם, אך לטענתו נאמר לו על ידי מר נבון כי המו"מ "תקוע". התובע טען כי הוא זה אשר סייע לנתבעת להמשיך במו"מ לשכירת הנכס של "לוינשטין", תיווך בין הצדדים והביא לכך כי ייחתם הסכם השכירות . בשלב מסוים אכן הודיעו לו כי אין זקוקים לו יותר, אך עד אותו שלב הוא היה הגורם היעיל לחתימת העסקה. התובע דרש את עמלת התיווך, אך נדחה ועל כן הגיש תחילה תביעה על סך 346,500 ₪, שכן נודע לו כי אלו דמי השכירות החודשיים אותם משלמת הנתבעת. מאוחר יותר לאחר קבלת מסמכים, לאחר מתן הרשות לנתבעת להתגונן, משנודע לו הסכום הנכון, הועמד סכום התביעה על סך 427,436 ₪ שהסכום זה נדרש לאור התחייבותו של מר מוטי נבון מיום 26.3.07 בו נאמר כי הנתבעת מתחייבת לשלם בזמן סגירת העסקה דמי תיווך של חודש ימים + מע"מ. התביעה הוגשה תחילה בסדר דין מקוצר. הנתבעת הגישה בקשת רשות להתגונן ובה טענות מטענות שונות. תמצית הטענה : התובע לא עשה דבר ולא תרם במאום וגם לא התבקש לתווך בין לוינשטין לנתבעת. הזמנת התיווך הייתה רק למציאת שוכר חליפי למבנה בו שכנה הנתבעת. ומסמך ההזמנה הסכם א' לגבי לוינשטין אינו נכון. הבקשה נתמכה בתצהירו של מר נבון. כב' הרשם א. רובס( כתארו אז) מצא לנכון ליתן רשות להתגונן בשתי טענות בלבד: א. הנתבעת לא ביקשה שירותים עבור נכס לוינשטין אלא ביקשה את שירותי התובע לצורך השכרת המבנה בו היא נמצאת, ומר נבון חתם על טופס שגוי. ב. התובע לא היה הגורם היחיד שהביא להתקשרות בין הצדדים, לא היה שותף למו"מ ולא הייתה לו כל השפעה על הסכם השכירות בין התובעת ללוינשטין. ביחס לטענת ההגנה הראשונה היה על הנתבעת להפקיד 50,000 ₪ משלא עשתה כן, החליט כב' הרשם (כתארו אז) רובס ביום 12.10.09 כי הרשות להתגונן היא רק לגבי הטענה כי התובע למעשה לא היה הגורם היעיל, וכי לא הייתה לו כל השפעה על השגת הסכם השכירות בין הנתבעת לווינשטין. למעשה נקבע, כי אכן, כטענת התובע, הנתבעת הזמינה שירותי תיווך מאת התובע לנכס של 7000 מ"ר בשטח הפארק של לוינשטין- הסכם א'. כב' הרשם נתן רשות זו, לאחר שדן בטענה העיקרית של הנתבעת שהיא, כי למרות שבהסכם היה כתוב כי מדובר בנכס של לוינשטין, הרי השירותים אותם ביקשה הם בנוגע להשכרת הנכס הקיים לשוכר חליפי, והנתבעת לא ביקשה ולא הייתה צריכה לבקש שירותי תיווך , כי הקשר היה ישיר בין שתי החברות, והן לא נזקקו לתיווך כלשהוא. כב' הרשם התייחס בהחלטתו לתמיהה העולה מתצהירו של מר נבון ועדותו בבית המשפט כאשר על המסמך עליו חתום נזכר המבנה החדש של לוינשטין ולכן טענות הנתבעת הן טענות בע"פ נגד מסמך בכתב (פסקה 6 להחלטה): "הסכם התיווך נשוא התביעה נוגע באופן מפורט לנכס לוינשטין. מר נבון, הוא בעל השכלה אקדמית המשמש כיום כסמנכ"ל כספים אצל המבקשת, ואשר אמון, בין היתר, על חתימה על חוזים מתוקף תפקידו, אישר כי חתם על ההסכם, למרות שנרשם בו במפורש כי מדובר בנכס לוינשטין, לאחר שמצא לנכון לתקן את סעיף 5 להסכם ולמרות, כך לגרסתו, שידע כי פרטי ההסכם לא נכונים. ההסכם נחתם במשרדו הוא וגרסתו לעניין השתלשלות העניינים למול אותה נציגת אנגלו סכסון, לא נזכרה באופן כלשהו בתצהירו. מאחר ומר נבון אשר קרא את המסמך וידע על מה הוא חותם (אף אם לשיטתו, חתם על מסמך עם פרטים שגויים), הרי שממילא, לא עומדת לו טענה של "לא נעשה דבר". מדובר, אפוא, בטענת הגנה קלושה בלבד. לפיכך, בהתאם לסמכותי לפי תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, תינתן למבקשת רשות להתגונן בטענה זו, בכפוף לתנאים שיפורטו בסיפא להחלטתי" (פסקה 6 בהחלטה מיום 19.7.09). בסופו של דבר, הטענה היחידה לגביה ניתנה רשות להתגונן היא היות התובע הגורם היעיל, וטענות הנתבעת על ידי מר נבון כי הסכם א' בטעות יסודו, והייתה אי הבנה, נדחו, וגרסתו של התובע לעניין זה היא הגרסה הנכונה: דהיינו הנתבעת הזמינה שירותי תיווך מאת התובע לנכס של לוינשטין. פרשת התביעה: מטעם התביעה העידו התובע בעצמו וכן הגברת סימה הרשמן. כאן המקום לציין שהתובע הוא זכיין של חברת "אנגלו סכסון" ואילו הגב' הרשמן היא הסוכנת האזורית בתחום העסקי מסחרי של חברת "אנגלו סכסון". עפ"י גרסתם של התובע וגב' הרשמן, הפניה הראשונה של הנתבעת אליהם נעשתה על ידי מר שמואל דדון. נערכו מספר פגישות כאשר הכוונה הייתה למצוא שטח חילופי אליו תעבור הנתבעת ובה בעת למצוא שוכר אחר למבנה בו היא נמצאת. הצורך בשוכר חליפי נדרש היות והנתבעת הייתה אמורה להישאר בנכס בו היא נמצאת עד לשנת 2015 . לחילופין נשקלה אפשרות שהתובעת תישאר במבנה הקיים והתובע יתבקש לחפש שטח נוסף של 1000 מ'ר . גב' הרשמן ומר אדרי מסרו בתצהיריהם, על פגישות שהיו להם עם מר דדון ואח"כ עם מר נבון וזאת על מנת לקדם את נושא מציאת המבנה החילופי עבור הנתבעת או שטח נוסף. גב' הרשמן ומר אדרי מסרו בתצהיריהם, כי הנתבעת הודיעה להם כי היא ניסתה לנהל משא ומתן עם חברת לוינשטין מזה תקופה אך המשא ומתן איתם "תקוע" וזאת בין השאר בגלל הצורך למצוא שוכר חילופי בשטח שבו הם נמצאים . כן מסרו להם כי יוכלו, אם יצליחו לפנות אותו, לשכור שטח של 7000 מ' במתחם ההייטק פארק אותו מקימה חברת לוינשטין אותה עת. התובע פעל למציאת שוכר אחר ואכן מצא את חברת "לומיניס" שבכוונתה היה שתשכור את המבנה הקיים של הנתבעת ועובדה זו אפשרה את כריתת חוזה השכירות בין הנתבעת לבין חברת לוינשטין (להלן: "לומינס"). התובע וגב' הרשמן פרטו את הפגישות, הפעולות והשיחות שנערכו בין כל הגורמים המעורבים בעסקה זו עד אשר קיבלו בכתב כי הושג הסכם, והעניין מועבר לעו"ד של הצדדים דהיינו חברת לוינשטין ואין הם זקוקים לשירותיהם. יש לציין כי מסמך זה לא הוצג על ידי איש. לתצהירם של הגב' הרשמן - ת/1- צורפו מסמכים כדלקמן: א. הזמנת שירותי לקוח מיום 25.2.2007. הזמנה זו מתייחס למבנה תעשיה והיא נחתה על ידי מר דדון. ב. הזמנת שירותי תיווך מיום 21.3.2007, כאשר פירוט הנכס המוצע לנתבעת, הוא הייטק פארק כ - 7000 מ' של לוינשטין. הזמנה זו נחתמה כאמור על ידי מר נבון. ג. נספח ההזמנה מיום 26.6.2007 בו הנתבעת מתחייבת לשלם דמי תיווך של חודש ימים + מע"מ. ד. הזמנת שירותי תיווך לקוח מיום 21.3.07 בו מצוינים גם המבנה של לוינשטין בפארק וגם אפשרות נוספת: בניין חדש של חברת מבנה תעשיה בשטח של כ - 7500 מ'. מסמך זה אינו חתום. ה. נספח ג' הנ"ל בתוספת כתב: משולם ללוינשטין ו-2 מבנה תעשיה בניין חדש צומת התשבי עליו חתום התובע (על פי עדותו) אשר כתב דברים אלה בכתב ידו על סמך שיחה בע"פ עם מר נבון. ו. מכתב של גב' הרשמן וגב' אלגרוס מחברת "מבנה תעשיה" המסכם פגישה בנוגע להצעת שכירות עבור הנתבעת מיום 15.5.2007. ז. דוא"ל מיום 22.3.2007 מגברת שרון בן צבי אל סימה המודיע על צירוף מסמך התקשרות. ח. מכתב אימייל מיום 22.7.2007 של התובע אל הגב' בן צבי האומר "בואי נשאר רגע את נושא העמלה בצד, תעדכני אותי לגבי ההתנהלות שלכם בעבר כי אני ישבתי איתם אתמול ונתנו לי מנדט. דברי איתי". ט. הזמנת שירותי תיווך מיום 9.5.2007 של "לומיניס" לעניין שכירת המבנה של הנתבעת. י. מסמך נוסף הקשור להזמנת שירותי תיווך של חברת לומיניס מעת אנגלו סכסון באמצעות סימה הרשמן. לתצהירו של התובע ת/2, צורפו כל המסמכים אשר צורפו לתצהירה של הגב' הרשמן המתואר לעיל, וכך מסמך ההתקשרות עצמו שבין חברת לוינשטין לבין התובע מיום 22.3.2007 המאשר הזמנת שירותי שיווק לפרויקט יוקנעם בפארק. על פי מסמך זה תשולם עמלה בגובה של חודש שכ"ד בתוספת מע"מ בגין כל עסקה שתחתם על ידי לקוח שיפנה באמצעותם בלבד וילווה על ידם בתהליך עד חתימת החוזה. בכפוף שהוא יהיה הגורם היעיל בהתקשרות. גב' בן צבי הודיעה למר אדרי במסמך זה, כי שיווק הפרויקט איננו בבלעדיות. מסמכים נוספים אשר צורפו לתצהירו של מר אדרי הם כדלקמן: יא. התכתבות בין מר אדרי לגב' בן צבי בנושא חברת "לומיניס" הממתינה זמן רב למסמך מאת חברת לוינשטין. ההתכתבות היא בדוא"ל. יב- כ. התכתבויות וטויוטות הסכמי שכירות הנוגעים לגבי העסקה עם חברת "לומיניס". התכתבות בין אנשי "לומיניס" לגב' בן צבי. וכן טויטת הסכם לשלושת הצדדים, דהיינו לומיניס, בייטמן ולוינשטין. כא. בקשת ב"כ התובע להשיב על שאלון וכן להמציא הסכם השכירות של הנתבעת עם חברת לוינשטין השאלון עצמו והתשובות. כב. מכתב התראה של עו"ד כהן, ב"כ התובע אל הנתבעת. כג. מכתב תשובה של עו"ד רוט. כד. הסכם השכירות בין כ.א. שלבז 1998 בע"מ (לוינשטין) לבין הנתבעת. הסכם זה הוא מתאריך 19.2.2008. עפ"י טענת התובע הוא חלק מההסכם שהועבר לעיונו והוא חלק מהמשא ומתן עם חברת לומיניס כפי שעולה מהמסכים אשר צורפו. ההגנה: מטעם ההגנה העידו מר נבון, מר דדון והגברת שרון בן צבי. לתצהירו של מר נבון (נ/5) צורפו: א. הזמנת שירותי התיווך מתאריך 21.3.2007 (נספח א' לתצהירים של אדרי והגב' הרשמן). ב. נספח לטופס ההזמנה מיום 26.3.2007 בחתימתו של מר דדון. על מסמך זה אין כיתוב בכתב יד. ג-ד. הסכם השכירות בין הנתבעת לבין כ.א.מ שלבז 1998 בע"מ, ותוספת להסכם, 19.2.2008. ה. הסכם שכירות בין ארזי הצפון בניה והשכרה בע"מ לבין הנתבעת מיום 9.3.2008. להסכם זה צורפה ערבות בנקאית והארכת תוקף הבנקאות וכן עותק מפרוטוקול או פסק דין של בית משפט השלום בבית שאן מיום 10.5.2007, שעניינו עבירות של חוק התכנון והבניה בו הואשמה הנתבעת כאן. עניינו של הסכם זה - הסדרת נושא המשך השכירות של בייטמן במבנה הקיים - לוינשטין נכנסת במקומה. ו. טופס הנספח להזמנת השירותים עליו כתוב בכתב יד התובע (נספח 6' לתצהיר גב' הרשמן). ז. טופס הזמנת שירותי תיווך מיום 21.3.2007, ללא חתימה שבו מצוינים גם המבנה של חברת לוינשטין וגם מבנה תעשיה. מר נבון: מר נבון חזר על עמדתו כי להבנתו הזמנת שירותי התיווך של התובע הייתה רק ביחס למבנה הקיים, גם אם מדובר בנושא של מציאת שוכר אחר, ומעולם לא הוזמנו שירותי תיווך לבניין החדש אותו מקימה חב' לוינשטין. בעניין זה לא היו צריכים את תיווכו של מר אדרי והם פעלו לבד. הא ראיה בסופו של דבר בחודש מרץ 2008 נחתם הסכם בינם לבין "ארזי הצפון" ללא התערבותו וללא תיווכו של התובע. מר נבון אישר כי בשלב מסוים היה התובע מעורב במשא ומתן בין לוינשטין ולומיניס אך הוא עצמו לא היה מעורב בעסקה בפועל, וממילא אין קשר להסכם בין הנתבעת לבין לוינשטין. מר נבון הכחיש כי ביקר במבנה החדש ביחד עם התובע ו/או גב' הרשמן. כן הכחיש כי הוא שוחח עם התובע אודות המשא ומתן עם לוינשטין וגם לא קיבל כל מידע מהתובע לגבי המבנה החדש של לוינשטין. התובע לא היה אף פעם נוכח באף ישיבה עם לוינשטין, ולכן לא במישרין ולא בעקיפין היה מעורב בהשכרת הבניין וסגירת העסקה עם לוינשטין. מר נבון הכחיש כי הסכים לאיזו שהיא תוספת בכתב יד לנספח ג' כפי שטען התובע, ודחה מכל וכל את דרישתו לפיו התחייבה הנתבעת לשלם דמי תיווך בגין העסקה לגבי המבנה החדש. יתרה מכך טוען מר נבון, נספח ז' לתצהירו שהוא טופס הזמנת שירות עליו הוא לא חתום, נחשב בעיניו כמסמך שבו עשה התובע ככל העולה על רוחו בלי קשר למציאות. מר דדון: מר דדון מסר תצהיר קצר, לפיו אכן נפגש עם הגברת הרשמן. לפני כן הוא זה אשר יצר קשר עם לוינשטין לגבי שכירת נכס בפארק אשר נבנה על ידה אותה עת. הנתבעת הסכימה לשלם דמי תיווך, רק בגין הנכס של מבנה תעשיה, בהתאם להזמנה מיום 25.2.2007 עליו הוא חתום, ותו לא. הוא לא שמע אף פעם כי מר נבון ביקש מהתובע לסייע לו בקידום העסקה של לוינשטין. לא היו דברים מעולם. היה לו קשר טוב עם לוינשטין ולא היה בכך כל צורך. שרון בן צבי: גב' בן צבי עובדת בחברת לוינשטין כמנהלת שיווק, ועסקה בהשכרת המבנה אותה בנתה קבוצת לוינשטין באמצעות חב' כ.א.מ שלכז 1987 בע"מ. גב' בן צבי מאשרת, כי אכן בחודש מרץ 2007, פנה אליה התובע והציע את שירותיו במציאת שוכר לנכס ואכן הייתה הסכמה בתנאים המפורטים במסמך מיום 22.3.2007. (נספח ז' לתצהיר התובע). גב' בן צבי הצהירה כי מספר חודשים לפני שהיא פגשה את מר אדרי כבר התנהל משא ומתן בינה לבין הנתבעת להשכרת הנכס. על פי הצהרתה, כאשר מר אדרי פנה אליהם, הובהר לו כי לא יינתן תשלום על הסכם שכירות אם ייחתם בין הנתבעת לבין חברת לוינשטין, אך הבהרה זו הייתה בעל פה. גב' בן צבי אישרה כי בשלב מסוים מר אדרי היה שותף למשא ומתן שהתקיים עם חברת "לומיניס" אשר בסופו של דבר לא יצא לפועל, וטענת התובע כי חברת לוינשטין הסכימה להיכנס למשא ומתן עם חב' בייטמן רק לאחר שנמצא שוכר חילופי למבנה הקיים, אינה נכונה. הראיה הטובה ביותר לכך כי אין אמת בדבריו של התובע, היא כי ההסכם שבין לוינשטין לבייטמן נחתם עוד לפני שנמצא שוכר למבנה הקיים. כל טענותיו של מר אדרי לעניין קידומו את משא ומתן, ועזרתו בפתרון מחלוקות בין לוינשטין לנתבעת, אינן נכונות. גב' בן צבי צרפה לתצהירה את מסמך הזמנה של קבוצת משולם לוינשטין לתובע- נספח ז' לתצהיר התובע.. יש לציין כבר עתה, כי העדים מטעם ההגנה הן מר נבון והן הגב' בן צבי, העידו כי יש ברשותם תיקים עבי כרס של המסמכים הנוגעים למו"מ לעסקת השכירות ביניהם, אך הם לא מצאו לנכון להביאם לבית המשפט. גב' בן צבי משום שכך ייעצו לה היועצים המשפטיים, ומר נבון לא חשב שזה חשוב. סיכומי התובע. ב"כ התובע הגיש סיכומים ארוכים ומפורטים. טענתו הראשונה היא כי היו שלושה הסכמי תיווך: א. מיום 25.2.07 עליו חתם מר דדון לעניין השכרת השטח של מבנה תעשייה. ב. ההסכם השני, מיום 21.3.07 עליו חתם מר נבון ,שם מופיע הנכס של לוינשטין. הסכם זה נחתם על פי הטענה לאחר שיחה- פגישה בה הוברר כי הנתבעת זקוקה לשוכר חליפי אם רצונה לצאת לגמרי מהמבנה הקיים, ולשכור שטח של 7000 מ"ר בין אם אצל לוינשטין בין אם אצל מבנה תעשייה. בהסכם זה כתב מר נבון בעצמו כי דמי התיווך יוסכמו בין הצדדים, ומחק את הסעיפים הסטנדרטים המופיעים בנוסח ההזמנה (הסכם א'). לגבי הסכם זה נוהל מו"מ על עניין דמי התיווך. לגביו הסכים מר נבון כי הוא יהיה שווה ערך לגובה שכירות חודשים בתוספת מע"מ. ג. ההסכם השלישי, הוא ההסכם מ - 26.3.07 ובו מופיעים שני הנכסים .הסכם זה אשר איננו חתום אך ביחד עם הסכם מ - 21.6.07 ונספחים ד' ו - ה' אשר הועברו לחתימת הנתבעת הם מהווים את ההסכם השלישי. ברור כי נוצר הסכם תיווך בין התובעת לנתבעת לעניין הנכס של לוינשטין וזה כבר איננו שנוי במחלוקת. השאלה במחלוקת היא האם התובע היה הגורם היעיל שהביא להתקשרות בין הנתבעת ולוינשטין. ב"כ התובע טוען כי על פי המבחנים אשר נקבעו בפסיקה, ברי כי התובע היה הגורם היעיל אשר הביא להיווצרות העיסקה ועל כן הוא זכאי לדמי התיווך שהוסכמו. ב"כ התובע מפנה לע"א 2141/91 הנרי מוסקוביץ ואח' נ' מנהלת עזבון המנוח טוביה ביר פד"י מ"ח 3 עמ' 116(20.7.1994). שם נקבעו קווים כלליים מהם אפשר ללמוד את מידת היעילות של המתווך . ב"כ התובע טוען כי כל פעילותו של התובע בתיק זה, כפי שהוכחה על ידו ועל ידי גב' הרשמן, ומתוך הפרכת עדויות ההגנה, מגלמת בתוכה את כל המבחנים דלעיל ולכן ברי כי התובע היה הגורם היעיל בהשגת ההסכם בין שתי החברות. התובע הוא שהצליח להביא את הצדדים להגיע להסכם כעבור זמן קצר מאז שנכנס לתמונה כאשר קודם לכן במשך שנתיים הם לא הצליחו להגיע לכל הסכם. התובע הוא אשר הכניס את "לומיניס" דהיינו השוכר החליפי למבנה של הנתבעת כדי שהיא תוכל להשתחרר ולשכור את המבנה של לוינשטין ועובדה זאת היא הייתה הגורם המכריע לעצם חתימתם של הנתבעת ולוינשטין על חוזה השכירות, גם אם בסופו של דבר "לומיניס" לא התקשרה בהסכם עם לוינשטין. בנוסף, פעילות התובע, בהצעתו לנתבעת שטח של חב' מבנה תעשייה וכי היא זו שתיקח אחריות על המבנה של הנתבעת, קידם את נושא המו"מ בין לוינשטין והנתבעת, לאחר שנודע ללוינשטין על המו"מ עם חברת מבנה תעשייה. התובע סבור כי זה היה גורם שזירז את לוינשטין לחזור למו"מ עם הנתבעת. התובע, במשך חודשים רבים ניהל מו"מ עם גב' בן צבי מטעם לוינשטין, לצורך השלמת העסקה המשולבת נערכו ביניהם פגישות רבות, והוא זה אשר הביא להסכם העקרוני בין הצדדים פעולה שלא הצליחו לעשות אותה במשך שנתיים. התובע לא עבד לבדו אלא בשיתוף עם הגב' הרשמן מטעמו, אשר עסקה בפגישות ושיחות עם הצדדים על מנת להביא להשלמת העסקה. ב"כ התובע הקדיש חלק נרחב מסיכומיו בניסיון להפריך את גירסתה של הנתבעת. כך למשך טען כי חקירתו של מר דדון מעידה על כך שהוא זוכר מה שנוח לו, אך את כל מה שקשור לתובע הוא כביכול איננו זוכר, ולכן אין לקבל את הזיכרון הסלקטיבי של מר דדון ויש לקבוע כי הוא פשוט אינו דובר אמת. אחת הדוגמאות היא הכחשתו של מר דדון כי היה מעורב במשהו בעניינים נשוא התובענה מלבד חתימתו על הסכם התיווך הראשון. התברר בחקירה כי מר דדון היה מעורב במו"מ שהתנהל עם "לומיניס" והוא זה אשר הראה ל"לומיניס" את הנכס ועל כן ברי כי כל אי "הזיכרון" שלו נועד להרחיק את הנתבעת מן התובע ומאמציו להביא לידי גמר את העיסקה נשוא התביעה. כך גם אין לקבל את גירסתה של הגב' בן צבי אשר באה לתמוך בגירסת הנתבעת לפיה כביכול התובע אינו זכאי לדמי תיווך, כי לא היה לו שום קשר במו"מ שבין הנתבעת ללוינשטין. גירסתה של גב' בן צבי הופרכה תוך כדי חקירתה הנגדית בסופו של דבר הודתה גם במסגרת החקירה כי אכן המו"מ בין לוינשטין לבין הנתבעת לא התקדם במשך תקופה ארוכה ורק לאחר שהתובע נכנס לתמונה הגיעו הצדדים ונחתם הסכם השכירות. מסתבר מחקירת הגב' בן צבי כי תחילת המו"מ בין לוינשטין לנתבעת היה בשנת 2005. ב- 2007 נכנס התובע לתמונה, גב' בן צבי לא הצליחה להוכיח איזה שהיא רציפות במו"מ שהתנהל בין 2005 2007. מתוך חקירתה של גב' בן צבי עולה בבירור כי אין זה נכון שהם לא נזקקו לעזרתו של התובע במו"מ ביניהם והיו ביניהם, מחלוקות רבות באותה תקופה ולא רק המחלוקת בעניין מציאת שוכר חילופי למבנה הקיים. אין לקבל את טענתה של הגב' בן צבי כי הבהירה לתובע שלא יהיה זכאי לקבל דמי תיווך היה וייחתם הסכם שכירות עם הנתבעת, לאור העובדה כי הוכחה הסכמה ביניהם על דמי תיווך של שבועיים, דמי שכירות. גם תכתובת הדוא"ל בין גב' בן צבי לתובע מצביעה על כך כי התובע היה מעורב במידה רבה במו"מ שבין הנתבעת ללוינשטין, והסכמתה לשלם דמי תיווך של שבועיים מעידה על כך יותר מכל, כל זאת בניגוד לתצהיר שאותו מסרה הגב' בן צבי. רק בביהמ"ש "נזכרה" גב' בן צבי שאכן הייתה התחייבות של חב' לוינשטין לתשלום שכר תיווך בגובה של שבועיים אך טענה כי הסכמה זו בוטלה בע"פ ולא בכתב, וכמובן אין לקבל טענה זו. לא למותר לציין אומר ב"כ התובע, כי היו בידי גב' בן צבי מסמכים רבים אשר לא טרחה להביאם לביהמ"ש. ועל כן ברי כי גב' בן צבי משתדלת ככל יכולתה לעזור לנתבעת להיחלץ מהתביעה. התובע טוען כי הוכיח שנושא מציאת "לומיניס" כשוכר חליפי במקום הנתבעת במבנה הקיים, הביא למעשה להתעוררות המו"מ בין הנתבעת ללוינשטין והשלמתו בחוזה השכירות. הדברים מוכחים גם מעדותה של גב' בן צבי ומהמיילים שהוחלפו בין כל הצדדים דהיינו "לומיניס" "לוינשטין" ובייטמן, אשר העתקים מהם הועברו אל התובע. גב' בן צבי אישרה כי המו"מ עם "בייטמן" היה במקביל למו"מ עם "לומיניס" כדי שכאשר תיסגר העסקה בין בייטמן ללוינשטין יוכלו מיד להשכיר את הנכס. במו"מ בין "לוינשטין" ו"לומיניס" היה מעורב התובע וזאת עפ"י כל ההתכתבויות וגם טיוטת החוזה אשר נשלחה אליו, ובכך מודה גם גב' בן צבי. המסקנה החד משמעית היא כי הכנסתה של "לומיניס" לתמונה ע"י התובע היא זו שהביאה בסופו של דבר לחתימה על החוזה. כמו מר דדון גם גב' בן צבי איננה זוכרת דבר בכל מה שקשור לתובע למרות שהיא זוכרת היטב את כל הפרטים האחרים. גם כאשר הראו לה את ההתכתבויות השונות בהן נטלה חלק נשכחו ממנה הדברים. עדותה אינה מהימנה ואין לקבלה. לגבי מר נבון חקירתו הנגדית מעלה בבירור כי הוא מנסה להרחיק את עצמו ככל האפשר מן התובע ומכל קשר של התובע עם לוינשטין, דבריו עומדים בסתירה לדבריהם של יתר המצהירים וגם גרסתו שלו מלאה סתירות ותמיהות אשר אינן מתיישבות עם הגרסה שלתובע לא היה כל חלק בגיבוש ההסכם בין הנתבעת ללוינשטין. בדיון שהתקיים אצל כב' הרשם אמר מר נבון כי ביום 21.6.07 המו"מ עם לוינשטין עדיין היה תקוע, מה שעומד בסתירה לגרסתו בבית המשפט כאן. גרסתו אף עומדת בסתירה לעדותה של גב' בן צבי ומר דדון. מר נבון אמר כי הוא חתם על הסכמי התיווך בלי שהכיר את התובע ובלי שנפגש איתו וזאת למרות שבסעיף 8 לתצהיר הודה כי פגש גם את התובע וגם את הגב' הרשמן. עובדה זו לא הפריע לו להעיד בביהמ"ש כי הוא לא הכיר את התובע כאשר חתם על המסמכים אף לא דיבר איתו בטלפון הוא למעשה לא ידע מי זה התובע עד לפגישה עם מבנה תעשייה. הדברים אינם נכונים בעליל. בולט אי זכרונו של מר נבון לגבי העובדה כי פגש אי פעם את התובע. בסופו של דבר הודה גם מר נבון כי אמר שהוא מעוניין להתמקד בנכס של לוינשטין. האופציה לפיה לוינשטין יכנסו למבנה הקיים, עלתה רק לאחר שהתובע נכנס לתמונה דהיינו ב -2007 והוא זה אשר העלה את האפשרות החדשה שעזרה לצדדים להגיע למו"מ ולבסוף לחתום על ההסכם. הנתבעת ידעה בבירור על המו"מ שהתנהל בין לוינשטין ללומיניס ידעה שהתובע הוא זה שהביאה את לומיניס אל לוינשטין, יתר על כן אף לקחה חלק במו"מ ביניהם. מסקנתו של ב"כ התובע כי הוכח על ידו שהוא היה הגורם היעיל בהתקשרות שבין לוינשטין לבייטמן ועל כן מגיעים לו דמי התיווך כפי שתבע, לאחר תיקון כתב התביעה. סיכומי הנתבעת: הנתבעת גורסת כי מדובר בגרסה שאין בה גרעין של אמת וכל כולה נולדה לאחר מעשה. התובע איננו אומר אמת מציג גרסאות שונות ואין הוא זכאי לאף אגורה בגין עסקת ההתקשרות בין לוינשטין. התובע לא ידע דבר על מו"מ שבין הנתבעת ללוינשטין ומעולם לא סייע וטרם להתקדמותו ואילו לגבי "לומיניס" לא הייתה לכך כל השפעה על החתימה על הסכם השכירות. כל בקשתה של הנתבעת הייתה למצוא שוכר למבנה הקיים, והיא לא ביקשה מהתובע כל סיוע ביחס למבנה של לוינשטין. הסיכום העקרוני בין לוינשטין לבייטמן הושג זמן רב לפני ש"לומיניס" נכנסו לתמונה. הטיוטא הראשונה של לומיניס ולוינשטין הייתה ב - 15.1.08 שמונה חודשים לאחר שהנתבעת ולומיניס הגיעו להסכם העקרוני כי לוינשטין לוקח אחריות על המבנה הקיים, שהיה במאי 2007, זמן רב לפני שהוזמנו שירותי תווך כלשהם מהתובע. הרעיון של עסקה משולבת בין לוינשטין לבייטמן היה שלהם בלבד ללא שום קשר לתובע. יש לקבל את עדויותיהם של מר נבון ושל גב' בן צבי ובמיוחד יש לייחס חשיבות ואמינות לעדותה של גב' בן צבי שהיא עדה חיצונית לצדדים המתדיינים, לעומת זאת התובע לא הזמין עדים רלבנטיים כמו מר מר מוטי פייפר שהוא היה סוכן הנדל"ן של לוינשטין איתו קיים קשר לטענתו, כך גם לא הזמין את נציג חב' לומיניס ונציג חברת מבנה תעשייה על מנת שיתמכו בעדותו. יש להסיק כי לו היו מעידים, עדותם הייתה פוגעת בגרסתו של התובע ולכן לא הזמינם. תפקידו של התובע מבחינת הנתבעת ולוינשטין היה מציאת שוכר חלופי למבנה בו שכנה הנתבעת. התובע לא הצליח בכך ולכן החליט לתבוע דמי תיווך בגין עיסקה שכלל לא היה מעורב בה וגם לא התבקש ע"י מי מן הצדדים לסייע לביצועה. ב"כ הנתבעת מבקש לקבוע כי התובע אינו אמין, גרסאותיו סותרות זו את זו, דבריו נוגדים את דברי ב"כ, אינם עומדים במבחן ההיגיון. כך למשל נספחים ד' וה' לתצהיר (הזמנת שירותי תיווך לא חתומה, ותוספת כתב יד על נספח ח') לא נשלחו אל הנתבעת. ב"כ התובע אמר בבית המשפט ב - 3.11.2010 כי התובע לא קיבל את רשותו של מר נבון להוסיף בכתב ידו דבר על מסמכים אלו, בניגוד לתובע שאמר כי קיבל את רשותו הטלפונית מראש ולכן עשה זאת. בניגוד להצהרת התובע נספחים ד' וה' נשלחו אל הנתבעת לאחר חתימת חוזה השכירות ולא לפני כן כטענת התובע. התובע לא המציא את אישור הפקס למשלוח למרות שהתחייב לעשות כן, וגם זה מעיד כי הגרסה מופרכת ואינה ראויה לאמון. יש להעדיף את עדותו של מר נבון כי קיבל את הנספחים ד' וה' רק לאחר חתימת הסכם השכירות. ב"כ הנתבעת סבור כי גב' הרשמן והתובע תאמו עדויות לעניין נספחים ד' ו- ה' כמפורט בסעיף 4.12 ו - 4.13 לסיכומיו, למרות שגב' הרשמן טענה כי נספח ה' חזר חתום ע"י מר נבון בניגוד לדברי התובע. סממן נוסף לאי אמינותן של נספחים ה' וד' הוא כי בנספח ד' נכתב 23.5.2007 ליד התאריך של הוספת מבנה תעשיה וכי אף התובע הודה בכך, וניתן בבירור לראות כי הספרה 5 ולא 3, ואילו מועד ההסכם כביכול הוא מ - 26.3.07. ועוד נאמר בגוף המסמך כי מדובר במבנה שטרם בא לעולם וכי הפגישה התקיימה בתאריך 15.5 ולכן ברור כי לא יכול היה להיות ב -26.3, וגב' הרשמן אכן העידה כי מדובר ב - 26.5. ב - 26.3 - עדיין לא נדון ולא בא לעולם, ולכן המסקנה הברורה היא כי מבנה תעשיה הוסף אחרי 15.5 וממילא התוכן של נספח ה' כביכול באישורו של מר נבון, אינו נכון. כך אין זה נכון כי עצם כניסת "לומיניס" לתמונה היא שהביאה לחידוש מו"מ וחתימת הסכם בין הנתבעת ללוינשטין. עניין לומיניס לא נזכר כלל בכתב התביעה אלא רק בתצהיר, והדבר מהווה הרחבת חזית אסורה. לגופה של הטענה היא אינה נכונה, כאשר ההסכם העקרוני בין לוינשטין לנתבעת היה במאי 2007, ו"לומיניס" נכנסה לתמונה רק לאחר מכן, וזאת אף לדברי התובע עצמו. שכן הוא רואה את מועד כניסת "לומיניס" לתמונה עם החלפת טיוטת החוזה שהייתה בסוף מאי 2007. דיון והכרעה: תביעה על פי סעיף 14 (א) לחוק המתווכים במקרקעין תשנ"ו - 1996 (להלן: "החוק") אף על פי שבכתב התביעה המקורי סעיף זה לא הוזכר. הנתבעת ולוינשטין התקשרו ביניהן בחוזה שכירות לפיו שכרה הנתבעת מבנה מלוינשטין בפארק התעשייה אשר הוקם בזמנו בשטחה של הנתבעת. לוינשטין מצידה "לקחה אחריות" על המבנה בו שכנה בייטמן כלפי "ארזי הצפון". התובע טען כי התמלאו שלושת התנאים בסעיף 14 הנ"ל ועל כן הוא זכאי לדמי התיווך בגין עסקה זו, היות והוזמנו שירותי התווך הספציפיים הללו, והוא היה הגורם היעיל בהשגת העסקה. סעיף 14 לחוק המתווכים: "(א) מתווך במקרקעין יהיה זכאי לדמי תיווך מאת לקוח אם נתקיימו כל אלה: (1) הוא היה בעל רשיון בתוקף לפי חוק זה בעת שעסק בתיווך או שחל עליו, באותה עת, פטור זמני בהתאם לסעיף 20. (2) הוא מילא אחר הוראות סעיף 9. (3) הוא היה הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם מחייב". יש לציין כי החוק הביא לידי ביטוי את הפסיקה הענפה בנושא. אין יותר מחלוקת משפטית בין הצדדים לעניין קיומו של סעיף (2) לעניין הוראות סעיף 9 לחוק. נקבע ע"י כב' הרשם (כתארו אז) א. רובס) ,כי אכן הנתבעת חתמה על הזמנת שירותי תיווך לבניין של לוינשטין בשטח של 7000 מ'ר באמצעות סמנכ"ל הכספים מר נבון על פי הסכם א' - ההזמנה מיום 21.3.07-חודשיים לפני מאי 2007 - הסכם עקרוני , אם היה , וזאת לא הוכח, בין לוינשטין לנתבעת ,ולא כפי שטען ב"כ הנתבעת בסיכומיו. לעניין זה לא היה מקום יותר להעלות בסיכומים את הטענה כי מר נבון - הנתבעת ,לא ביקשה שירותי תיווך לנכס של לוינשטין. הנתבעת קיבלה רשות להתגונן בטענה כי לא הזמינה שירותים אלו, אך ככל הנראה ויתרה עליה. גב' בן צבי בשם לוינשטין אישרה בזמן העדות כי אף היא הזמינה שירותי תיווך מאת התובע לעניין המתחם הנבנה על ידה בפארק אם כי בהסתייגויות המפורטות בנספח ז' לתצהיר התובע. במילים אחרות התובע לא המציא ולא בדה מליבו כי אכן ב - 21.3.07 חתמה הנתבעת על הזמנת שירותי תיווך לנכס של לוינשטין בפארק, גם לוינשטין הזמינה שירותי תיווך מהתובע ואכן, נכס זה היה נושא הסכם השכירות בין שתי החברות. . על התובע להוכיח התנאי ה - 3 דהיינו היותו הגורם היעיל בהשגת הסכם השכירות. בע"א 2141/91 הנ"ל נקבעו אמות המידה לפיהם יש לקבוע אם המתווך היה הגורם היעיל: א. מידת הדמיון בין ההצעה המקורית שבה היה מעורב המתווך לבין החוזה הסופי כמו נושא הנכס. ב. הקירבה בין תנאי התשלום ושיעוריו בהצעה המקורית לבין הגיבוש הסופי של החוזה. ג. חלוף הזמן בין הצעה המקורית עד סיום העיסקה. ד. מידת האינטנסיביות של פעולות המתווך. ה. קיום גורם נוסף אשר סייע לצדדים בהשגת החוזה ומידת התערבותו של אותו גורם נוסף. ו. תשלום דמי תיווך ע"י הצד השני ושיעורם. ז. זהות הצדדים המנהלים את המו"מ כמצביעה על שמירת הזיקה הסביבתית. ח. הסתמכות הצדדים על ידיעה קודמת של מנהלי המו"מ והמשכיות הפעולה. אין מדובר בתנאים מצטברים. בענייננו ,חלק מן התנאים מתקיימים, כמו ההצעה לעסקה משולבת שהתקבלה, דמי השכירות למ"ר (תשובת מר אדרי לשאלה 11.1 בשאלון - 12-13 דולר. המחיר שנקבע בהסכם השכירות היה 41 ₪ שהיו בזמנו כ- 12 דולר). השטח המבוקש אף הוא דומה לשטח המוזכר בהסכם. התאריך על החוזה בין לוינשטין לבייטמן היה תחילת דצמבר 2007 לפני התיקון וזה תואם את גרסת מר אדרי וגב' הרשמן לעניין מגעים שנמשכו מספר חודשים מאז נחתם הסכם א ב-מרץ 2007 ,ועד סוף 2007 (תשובה 13 לשאלון). גרסאות הצדדים קוטביות: ממעורבות עמוקה, ליווי המו"מ, הכנסת "לומיניס" כגורם משמעותי ועד להכחשה מוחלטת . אחד מן הצדדים איננו דובר אמת. משני צידי המתרס עמדו: התובע וגב' הרשמן, לעומת מר נבון וגב' בן צבי, אשר ביקשו להיעזר בעדותו של מר דדון. את עיקר המגעים נהלה גב' הרשמן בשם מר אדרי. גב' הרשמן עזבה את מקום עבודתה באוקטובר 2007, ולכאורה כיום היא האדם הניטרלי. בית המשפט אינו בוחן כליות ולב, וקביעת המהימנות נעשית עפ"י מבחנים הקבועים בחוק ובפסיקה. ההוראות הבסיסיות מופיעות בס 53 לפקודת הראיות: "...מהימנותם של עדים הם עניין לבית המשפט להחליט בו על פי התנהגותם של העדים נסיבות העניין ואותות האמת המתגלים במשך המשפט". אין מדובר ברשימה ממצה אלא יש להתייחס אליהם כאל רשימה של נושאים עיקריים ( י. קדמי על הראיות חלק רביעי מהדורת 2009 עמ/ 1825 ואילך. נאמר: אותות האמת - "עיקר הכוונה למסקנות אותן ניתן להסיק ממכלול הנתונים העובדתיים ומן ההסברים לסוגיהם , הנפרשים לפני בית המשפט והמאמתים או סותרים גירסותיו של העד". (שם בע"מ 1827). הנתבעת טענה כלפי התובע כי לא הזמין להעיד את מר פייפר איש שיווק של לוינשטין, ולא הוזמן נציג של "לומיניס" אשר היו יכולים לכאורה לסייע ולתמוך בגרסתו על מידת מעורבותו, בקידום עסקת השכירות בין בייטמן ללוינשטין. מכיוון שנמנע מלהזמינה יש להעמיד כנגדו את החזקה כי לו היו באים להעיד עדותם היתה פוגעת בגרסתו. לעניין אי הזמנת מר פייפר- דווקא הנתבעת היא שהייתה צריכה להזמינו וכך להפריך את טענותיו של התובע כי היה עמו בקשר לעניין העיסקה . מר פייפר בשליטת לוינשטין הוא עובד מטעמה והיא זו המשתפת פעולה עם הנתבעת , ועל כן החזקה במקרה זה פועלת לרעת הנתבעת. (ע"א - 74/89 חסונים נ. שפירא פ"ד, מוI עמוד 845, בעמ' 849 מול האות א'). עדותה של גב' הרשמן הייתה ברורה עקבית ללא סתירות והותירה רושם מהימן. לא היה מקום בסיכומים לטעון כי בנספח ד' נכתב 25.5.07, ולא ב - 25.3.07 ולבנות על כך תילי תלים, במיוחד אחרי שהוגש המקור. השוואה פשוטה מאוד מגלה כי הסיפרה במחלוקת לגבי התאריך היא 3 ולא 5 . הספרה 3 נראית בבירור ללא מקום לטעות . כל ספרות ה-5 האחרות באותו מסמך נראות אחרת לחלוטין. טענותיו של ב"כ הנתבעת לעניין זה כפי שבאות לידי ביטוי בס' 4.15-4.22 לסיכומים הן מטעות ומקשה על מלאכת בית המשפט. אני ערה לכך כי גב' הרשמן העידה תחילה כי אכן הספרה נראית לה כ - 5, אך היה זה כאשר לנגד עיניה צילום בלבד אשר קל לטעות בו, ומיד בהמשך החקירה למעשה חזרה בה. יתרה מכך, כאמור עם הגשת המקור הדברים התבהרו. לחובתו של התובע במישור המהימנות עניין נספח ה בו הוסיף בכתב ידו את המיוחס למר נבון. עניין זה תמוה. מאידך, מר מוטי נבון וגב' בן צבי, ככל שהשתדלו להרחיק עצמם ואת התובע מהם ומו"מ ביניהם, כך קירבו עצמם. עדויות שניהם לא הותירו רושם חיובי וזאת בלשון המעטה. מר נבון הצהיר במסגרת התצהיר אשר תמך בבקשת הרשות להתגונן כי "לוינשטין" לא הזמינה שירותי תיווך מאת התובע. גם הגב' בן צבי העידה כך בבית המשפט. התברר כי אמירה זו איננה נכונה ו"לוינשטין" הזמינה שירותי תיווך מאת התובע, גם אם בהסתייגות שאין הוא המתווך הבלעדי זו דוגמה אחת לחוסר אמינותו של מר נבון בנוסף לכך כי כאמור לעיל ניסה להרחיק את עצמו מכל קשר או מגע או שיחה או פגישה עם מר אדרי, עובדה שהתבררה ככל שהתקדמה החקירה הנגדית ומסך כל העדויות כלא נכונה. ומר נבון כן נפגש עם מר אדרי ושוחח עמו ולא פעם אחת. לעניין אי הזמנת נציג "לומיניס" - משהוגשה ההתכתבות הרלוונטית לפני טיוטת החוזה, אין אני רואה פסול בכך שנציג "לומיניס" לא הוזמן. הימנעותם של גב' בן צבי ומר נבון מלהביא את הראיות - המסמכים לנכונות גרסתם - תיקים עבי כרס שיעידו על המו"מ שהתנהל ביניהם ללא מעורבות התובע, מקימה כנגדם את החזקה כי לו היו חושפים תיקים אלו היה מתגלה כי אכן התובע חלק בפגישות ביניהן לצורך השכרת הנכס, כי לתובע חלק ביישוב המחלוקות ביניהן, והיו תומכים בגרסתו באופן כללי. הסיבות אותן ציינו לאי הגשת החומר הן תירוצים קלושים בלבד. המסקנה היא כי הצגת התיקים והמסמכים הייתה מלמדת כי התובע אכן עסק ותיווך בין החברות כפי שטען. לכך מתווספת אי העדת מר פייפר. גב' בן צבי אינה עדה ניטרלית וחיצונית. היא כמו הנתבעת, הזמינה שירותי תיווך מאת התובע, אם ייקבע כי הוא זכאי לדמי תיווך יתכן ואף היא תאלץ לשלמם. האינטרס הגלוי לתמוך בגרסת הנתבעת הוא להימנע מתשלום דמי התיווך. עדותה של גב' בן צבי גילתה סתירות כפי שפרט עו"ד כהן בסיכומיו. ככל שהרחיקה את התובע ממעורבות כך הגדיל את רושם חוסר המהימנות. התובע הגורם היעיל? על התובע אם כך, להוכיח את התנאי ה - 3 ובעיין זה ניתנה לנתבעת רשות להתגונן. דהיינו על התובע להוכיח כי היה הגורם יעיל בהשגת ההסכם המחייב, ואם הצליח להרים הנטל ולהוכיח לכאורה, על הנתבעת היה להוכיח כי אין זה נכון. יש לשים לב כי החוק דורש כי יהיה הגורם היעיל, אך לא נאמר הגורם היחיד, הגורם בלעדיו לא היתה נרקמת עסקת השכירות. אמנם בע.א. 2144/91 הנ"ל ישנה אמירה של כב' השופט שמגר בעניין "הגורם בלעדיו אין", הנ"ל אך מאידך נפסק בע"א 7247/97 הנ"ל כי ייתכן תאורטית שגם יותר מגורם אחד יהיה זכאי לדמי תיווך, ואכן כאשר יש יותר מגורם אחד המסייע בצורה ממשית להתרקמות עסקה, דמי התיווך מגיעים לאותם גורמים. עניין אחר הוא נספח ה' עליו נכתבו מילים בכתב ידו של התובע כמפורט לעיל. קשה לקבל כי אכן כך היה, מר נבון, כפי שהתרשמתי, לא היה אומר לתובע בנסיבות אלו לכתוב במקומו דבר הנוגע להתחייבות כספית. יחד עם זאת במארג כל הנתונים האחרים אין בכך להטות הכף לחובתו. אינני מקבלת את הטענה כי הזכרת עניין "לומיניס" הוא הרחבת חזית. בכתב התביעה באופן טבעי מעלים הצדדים את טענותיהם העיקריות ואת גדר המחלוקת. עניין "לומיניס" הוא ראיה ואין כל רבותא בכך שהוא הועלה במסגרת תצהיר עדות ראשית ולא בכתב התביעה, מה עוד שברור לחלוטין, גם מתוך עדויות מר נבון וגב' בן צבי כי עניין החיפוש אחרי שוכר שייכנס בנעליה של בייטמן במבנה הקיים היה בעל משמעות קרדינלית לביצוע העסקה ועבור בייטמן בעל חשיבות מרובה, שכן היה זה תנאי מבחינתם לעבור למקום אחר. מכיוון שהועלה העניין בתצהירי התובע, לא הייתה כל מניעה כי הנתבעת תתייחס לכך, וכך אמנם עשתה, ו/או כי תזמין להעיד את מר זיו מלומיניס עמו נערכו המגעים- לוינשטין- לומיניס- אדרי להפריך, אם היה מה לדעתה, את עדותם של מר אדרי וגב' הרשמן. גם עדותו של מר דדון איננה יכולה להתקבל כתמיכה לגרסת הנתבעת. משהוכח כי הנתבעת חתמה באמצעות מר נבון על הזמנת דמי תיווך לנכס של לוינשטין אין לקבל יותר את הטענה כי היה זה מתוך טעות וכי התובע הוזמן לספק שירותי תיווך אך ורק לנכס של מבנה תעשייה. עדותה של גב' הרשמן לעניין ההתרחשות לאחר שעשו ביקור בנכס של מבנה תעשייה ופנייתו של מר נבון בבקשה אליה להמשיך ולחפש נכס אחר היא מהימנה, הגיונית, מתאימה לדינמיקה של הדברים ולכן אין היא עולה בקנה אחד עם הכחשתם של מר דדון ומר נבון כי לא היו דברים מעולם וכל המשא ומתן עם התובע היה קשור רק לחב' "לומיניס" ולחב' "מבנה תעשייה". אין זה מעלה ואין זה מוריד שבסופו של דבר עניין "לומיניס" לא יצא אל הפועל. אינני מקבלת את טענת הנתבעת כי לא היה קשר בין עניין "לומיניס" לבין העסקה עם לוינשטין וזאת על פי לוחות הזמנים אותם הציגה הנתבעת, אשר כפי שהתברר הם מטעים. מטבע הדברים עסקאות מעין אלו מתגבשות במגעים שבעל פה, במשא ומתן ולא כל מכתב בא לידי ביטוי בצורת חוזה או טיוטת חוזה. די לקרוא את חליפת המכתבים בין גב' בן צבי לבין מר זיו "מלומיניס" כדי להבין עד כמה היה המשא ומתן ממושך עם ירידות ועליות כאשר כל צד מתבצר בעמדתו ובסופו של דבר אכן לא יצאה העסקה אל הפועל. אני מקבלת את עדויותיהם של מר אדרי וגב' הרשמן לעניין הפגישה הראשונה עם מר נבון אשר אמנם אמר כי הנכס של מבנה תעשייה אינו מתאים לו, וביקש מהם לחפש עבורו נכס אחר. אכן מר נבון יידע את התובע כי קיימים מגעים בינו לבין לוינשטין לעניין הנכס הזה, גם נכון כפי שהעיד מר אדרי ואני מקבלת זאת כי נאמר לו שהמשא ומתן "תקוע". לא מועד החתימה על החוזה הוא הקובע, וגם משום כך איני מקבלת את הטענה כי לוח הזמנים אינו תומך בגרסת מר אדרי, אדרבא. למר אדרי יש חלק נכבד בגיבוש ההסכם הסופי בין לוינשטין לבייטמן. השאלה בה יש להכריע האם הוא זכאי לכל דמי התיווך והתשובה לכך כי בהתחשב בעובדה שהיו מגעים בין לוינשטין לבין בייטמן קודם להיכנסו לתמונה ובשלב מסוים, על פי עדותו הוא, הודיעו לו כי שירותיו אינם נחוצים יותר, אין מר אדרי זכאי למלוא דמי התיווך שכן הוא אכן לא היה הגורם היעיל היחיד בהתגבשות העסקה. אין לקבל את טענת הנתבעת כי למר אדרי לא היה יד ורגל בכל המשא ומתן וכי לא היה באף פגישה ולא נכח באף דיון בגלל שלא ידע לנקוב בתאריכים המדויקים. אפשר היה לייחס יתר מהימנות לגירסת ההגנה ,לו הייתה הנתבעת מאשרת מלכתחילה, כי אכן מר אדרי וגב' הרשמן היו מעורבים במידה כלשהיא בהתרקמות העסקה, אך טוענים כי לא הייתה להם תרומה ממשית. ההתכחשות הטוטלית לא הועילה לנתבעת, במיוחד לאור החתימה על הסכם א', והימנעות הנתבעת מלהפקיד את הסכום הנדרש שיאפשר לה להתגונן בטענה כי נחתם בטעות. התנהלותה של בייטמן היא התנהלות בחוסר תום לב מתוך מגמה שלא לשלם למר אדרי את דמי התיווך כפי שהוסכם ביניהם, דהיינו חודש של דמי שכירות המסתכם ב- 427,433 ₪. לא למותר לציין את התנהלותה של הנתבעת גם בהליכים בפניי כאשר היה צורך בצווים חוזרים ונשנים על מנת שהתובע יוכל לקבל את המסמכים המגיעים לו על פי הדין. התחמקותה של הנתבעת מלהציג את המסמכים אותם ביקש התובע במהלך ההליכים המקדמיים מוסיפה נופך נוסף לחוסר המהימנות הכללית אשר מצאתי לייחס לגרסתה. היות וכאמור לעיל התובע לא היה הגורם היחיד שהיה יעיל בהשגת ההסכם אני סבורה כפי שגם נפסק בע"א 7247/97 הנ"ל כי נכון הוא לחייב את הנתבעת לשלם לתובע חלק מדמי התיווך אשר הוסכם עליהם, וזאת גם בהתחשב כי אין מחלוקת שמלכתחילה היה מו"מ בין בייטמן ללוינשטין לפני מעורבותה של "אנגלו סכסון", גב' הרשמן והתובע בתמונה. סיכומו של דבר, הנני מקבלת את התביעה כך שהנתבעת תשלם לתובע סכום של 180,000 ₪ נכון ליום חתימת ההסכם בין לוינשטין לבין בייטמן 19.02.08. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 19.02.08 ועד לתשלום המלא בפועל. בנוסף תישא הנתבעת בהוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בשיעור כולל של 20,000 ₪. דמי תיווךתיווךשכירות