דחיית תביעת מזונות על סמך פסק בוררות

מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא דחיית תביעת מזונות על סמך פסק בוררות: .1בתיק זה הוגשה תביעה למזונותיהן של אישה וילדה כנגד הבעלה אב. הבעל מצידו עותר לדחיית התביעה על הסף וזאת בהסתמך על פסק בוררות אשר ניתן בין הצדדים. .2התביעה דנן הוגשה ביום 19.5.85, ומסתבר כי כשבועיים ימים קודם לכן, ביום 4.5.85, נחתם שטר בוררות אשר הצדדים לו הינם האישה והבעל. בשטר בוררות זה מונה ידיד המשפחה, מר ראובן פינקל, כבורר דן יחיד כשהצדדים מעניקים לו "סמכויות מלאות ובלתי מוגבלות בנושאי כספים, רכוש, מזונות, והמריבות בין הצדדים". ביום 25.6.85נתן הבורר החלטת ביניים לגבי ענייני רכוש שונים ואילו ביום 15.7.85הוציא מתחת ידיו פסק סופי המתייחס לכל הסכסוכים שבין בני הזוג. לענייננו, יש חשיבות לסעיף 4של פסק הבורר המכריע בסוגיית המזונות. הבורר קבע בפסקו כי הבעל ישלם דמי מזונות שבועיים בסכום בשקלים השווה ל-65$ של ארה"ב עפ"י השער היציג, כשהסכום הזה משמש כדמי מזונות עבור האישה, הבת, והבעל עצמו. בהמשך ניתן פירוט של המרכיבים השונים שאותם צריכים לממן דמי המזונות הללו ואף נקבע כי באם הבעל לא "יאכל בבית" יועמדו דמי המזונות על סכום בשקלים השווה ל-45$ בלבד. .3טוען הבעל כי פסק הבוררות יוצר מעשה בי"ד הן כלפי האישה והן כלפי תביעתה של הבת. באשר לתביעת האישה, טוען ב"כ עו"ד ברקוביץ, כי פסק הבורר אין בו כדי להוות מעשה בי"ד מאחר והוגשה בקשה לביטולו והוא טרם אושר ע"י ביהמ"ש. אין בידי לקבל טענה זו. לא זו בלבד שלא הוגש כל תצהיר נגדי מטעם התובעות ולא הועלתה כל טענה עובדתית לפיה נתבקש ביטולו של פסק הבורר, אלא שאפילו כך הוא, אין הדבר יכול להושיע את האישה. עפ"י ס' 21לחוק הבוררות, תשכ"ח- 1968[17], "מחייב פסק בוררות את בעה"ד וחליפיהם כמעשה בי"ד, וזאת כאשר אין כוונה אחרת משתמעת מהסכם הבוררות". כפי שמציינת פרופ' אוטולנגי בספרה, בוררות - דין ונוהל (מהד' 2) סעיף 326[19], הרי תוקפו המחייב של הפסק מקורו, למעשה, בהסכמת הצדדים, ואין הוא נובע מאישור הפסק ע"י ביהמ"ש. אכן, יכולים הצדדים לשלול תוצאה זו מפסק הבורר, אם יסכימו בהסכם הבוררות שמתן פסק הבורר לא ישלול מצד להסכם את האפשרות להגיש תובענה לביהמ"ש באותו ענין עצמו. לא הוסכם כך, הרי שפסק נחשב כשלעצמו כמעשה בי"ד היוצר חוב חדש, ממש כפס"ד של בימ"ש (ראה ע"א 407/69 עידו נ' קלברסקי [1]; ע"א 72/55 פלדמן נ' קמזון [2]; ע"א 18/49 קליין נ' גלטקה [3]; הולסבורי כרך 2, עמ' 323ס' 611[20]; לסוגית מעשה בי"ד בעניני בוררות השווה גם - 101(1969) spencer, brown and turner, the doctrine of res judicta [21]). כמובן שבמקרה של ביטול פסק הבורר - אין הפסק קיים עוד ואינו יכול להוות מעשה בי"ד (ע"א 198/51 ביאלי נ' רוזן [4], פרופ' אוטולנגי שם, ס' 326עמ' 255[19]) ואולם כל עוד לא בוטל הפסק הרי, כאמור, מחייב הוא את הצדדים כמעשה בי"ד. מטעם זה המסקנה היא כי יש צדק בטענה הבעל כי פסק הבורר משמש מעשה בי"ד בכל הנוגע לתביעתה של האישה, ולפיכך דין תביעתה להדחות על הסף. יש למחות במקרה זה גם על התנהגותה של האישה אשר הגישה תביעה לביהמ"ש זמן קצר לאחר שחתמה על הסכם הבוררות הנ"ל ולאחר מכן המתינה לתוצאות הבוררות בטרם תשגר את כתב התביעה לבעל, ורק משנוכחה לדעת כי פסק הבוררות אינו עולה בקנה אחד עם מלוא צפיותיה דאגה למשלוח כתב התביעה לבעלה מבלי שיש בתביעה זכר כלשהו לענין הבוררות. .4אגב אורחא יש לציין, כי אף שאין למסור לבוררות ענייני מעמד אישי הקובעים סטטוס, אין מניעה למסור לבוררות עניינים אחרים כגון תביעת מזונות של אישה וילדים (פרופ' אוטולנגי, שם, ס' 52[19]; המ' 162/49ולדמאן נ' יולס [14] ; russell, on the law of arbitration [22] . 26P(. 1982th ed12). .5קשה יותר היא ההכרעה המתייחסת לתביעת המזונות עבור הילדה, להבדיל מתביעת האישה. כידוע, תקפו של פסק הבורר מצטמצם רק לצדדים וחליפיהם, בינם לבין עצמם, ואין הוא יכול להתימר לחול על צדדים שלישיים. אין הפסק יכול לחייב אדם שלא חתם על הסכם בוררות ואין הוא יכול לפגוע בזכויותיו של צד שלישי. הבוררות הינה למעשה חוזה בין הצדדים אשר תחילתו בהסכם והשלמתו בחיובים הכלולים בפסק, ולכן מתנהל הדיון רק בין הצדדים להסכם (פרופ' אוטולנג'י, שם, ס' 325וס' 328[19]; המ' 293/56 סינואני נ' זוננשטיין [5], 500). במקרה שלפנינו, הצדדים להסכם הבוררות הינם בני זוג בלבד והילדה איננה נזכרת כל עיקר ואפילו לא ברמז בשטר הבוררות. משמע, הילדה לא היתה צד לשטר הבוררות וממילא אף לא היתה צד להליכי הבוררות ואין הפסק יכול לחול עליה. ב"כ הבעל ער לנקודה זו, אך הוא טוען כי אפילו אם הילדה עצמה לא היתה צד פורמלי לשטר הבוררות, הרי שהיתה צד מהותי לבוררות זו והראיה שהבוררבפסק דינו קבע כי המזונות שפסק ישמשו בין היתר גם לצרכי הילדה. בכך מבקש עו"ד שנלר למצוא אנלוגיה לסוגיה של תביעות מזונות בבית דין רבני, בה נקבע לא אחת כי תתכן האפשרות שהילד הקטין יהיה צד מהותי לדיונים, למרות שאיננו בעל דין באורח פורמלי (השווה - ע"א 289/82 דאובה נ' מדינת ישראל [6]; ע"א 84/81 גודלפרב נ' גולדפרב [7]; ע"א 552/78 רבי נ' מדינת ישראל [8]; ע"א 315/78 רבי נ' רבי [15]). סבורני שאין המשל דומה לנמשל, שכן בענייני בוררות מהווה שטר הבוררות הסכם בין הצדדים לו ואין מקום להכניס באופן עקיף או מכללא צד שלישי אשר אין לו כל זכר בשטר הבוררות. יתר על כן, לא הובא בפני כל פרוטוקול שהוא מהליכי הבוררות, להוציא את פסק הבוררות עצמו. מתוך הפסק בלבד לא ניתן להבין באם הדיון התמקד באופן נפרד בסוגיית מזונותיה של הילדה, ואם צרכיה נשקלו באופן יסודי ובהתחשב בטובתה היא, להבדיל מהסכסוכים שבין הוריה (השווה - ע"א 411/76 שר נ' שר [9]; ע"א 404/70 עברון נ' עברון [10] ורבים אחרים). הבורר אינו מתייחס בפסק דינו באופן נפרד ומיוחד לבעיותיה ולענייניה של הילדה. מאחר והבעל הוא המבקש לחסום את תביעת המזונות של הילדה בביהמ"ש - הרי שעליו מוטל הנטל לשכנע כי הילדה היתה צד מהותי לדיון, והוא לא השכיל להרים את הנטל הזה, כל זאת אפילו לו היתה מתקבלת הטענה כי ילדה יכולה להחשב כצד לבוררות למרות שלא היתה צד לשטר הבוררות. יש להוסיף גם כי למרות שההורים הינם האפוטרופסים הטבעיים על הילדה והיתה להם אפשרות לעשותה צד להליכי הבוררות אם היו חותמים על שטר הבוררות גם בשם הילדה, הרי משלא עשו כן - אין הילדה הופכת לצד לבוררות. עצם האפשרות להפוך את הילדה לצד לבוררות אין משמעותה כי אפשרות כזו אכן נוצלה, ואומנם במקרה זה לא נעשה הדבר. משל למה הדבר דומה? למנהלי חברה החותמים על הסכם בוררות בשם החברה ונעשה נסיון לטעון כי הם מהווים באופן אישי צדדים לבוררות זו; עצם חתימתם של המנהלים אין לראות בה חתימה גם בשמם הפרטי ואין די בזה כדי לקושרם באופן אישי (ע"א 363/76 בלמן נ' עידן [11]). .6שאלה נוספת הנוגעת לענין זה, למרות שלא בא זכרה בטיעוני שני הצדדים, מתייחסת לסוגיה של חוזה לטובת צד שלישי. מאחר והצדדים לא העלו שאלה זו, אדון בה בקצרה בלבד. הבעיה היא, האם צד שלישי, שהוא הנהנה בחוזה בין אחרים, יכול להחשב כצד להסכם בוררות הכלול באותו חוזה. כך הוכרה בארץ זכותו של נהנה לתבוע עפ"י חוזה לביטוח חיים (ע"א 78/59מדינת ישראל נ' עזבון הינדה [12]). כיום מוכרת גם זכותו של הנהנה לתבוע עפ"י החוזה לאור ס' 34לחוק החוזים (חלק כללי) [18]). השאלה באיזו מידה כפוף נהנה להסכם בוררות הכלול בחוזה התעוררה כאשר תבע העובד את חברת מבטחים עס' חוזה בינה לבין מעבידו. השופטת בן פורת היתה מוכנה עקרונית להכיר בזכות התביעה של נהנה והיה עליה לשקול באם לעכב את ההליכים בתביעת הנהנה, לאור ס' הבוררות שבחוזה. שאלה זו לא הוכרעה סופית מאחר והתביעה נדחתה עקב חוסר יריבות בין התובע לנתבעת (המ' 1445/69 מבטחים נ' ניגר [16]; פרופ' אוטולנגי, שם, ס' 24[19]). סבורני כי אין צורך להכריע בסוגיה האמורה לצורך ענייננו, וכל כך על שום שאין כלל מקום לראות בילדה, מוטב או נהנה עפ"י שטר הבוררות. כאשר ההורים מסכימים להעביר את כל נושא הסכסוכים והמריבות שביניהם להכרעתו של בורר - אין משמעות הדבר כי ילדיהם הקטינים הינם נהנים מהסכם כזה, שכן פעמים רבות שוקלים ההורים במצב כזה את ענייניהם שלהם ומניחים ענייני הילדים בקרן זוית, כפי שנעשה הדבר בהליכי גרושין (השווה למצב המתואר בע"א 51/81 בראור נ' בראור [13] ורבים אחרים). .7לפיכך המסקנה העולה מכל האמור היא כי שטר הבוררות ופסק הבוררות אין די בהם כדי לחסום את דרכה של הילדה מלתבוע מזונותיה בביהמ"ש זה. אני ער לכך שהתוצאה איננה רצויה ואיננה נאותה שכן בפסק הבוררות נקבע סכום מזונות כולל לכל בני המשפחה מבלי לקבוע סכום נפרד לגבי מזונות הילדה והדבר עלול לשבש את הדיון בתביעה בבית-משפט זה. אף על פי כן אין הדבר יכול למנוע בעדה מלתבוע מזונותיה בביהמ"ש, ואין מצב זה שונה מהמצב הבלתי רצוי שאנו עדים לו לעיתים קרובות עקב מרוץ הסמכויות שבין ביהמ"ש האזרחי וביה"ד הדתי. .8אשר על כן - אני מורה כי תביעת המזונות של האישה בלבד תדחה על הסף מחמת מעשה בית-דין המצוי בפסק הבוררות והדיון יימשך בתביעת המזונות של הילדה בלבד. על האישה לשלם לבעל הוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 850ש"ח + מע"מ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל.יישוב סכסוכיםבוררותמזונות