מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא בקשה לשקול החלטה מחדש: לפני בקשת רשות ערעור על שתי החלטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו מיום 27.2.12 (השופטת רוית צדיק; עב (ת"א) 6721/09). בהחלטה הראשונה נדחתה בקשת המבקש לתיקון כתב התביעה ובהחלטה השניה נדחתה הבקשה לשקול מחדש את ההחלטה הראשונה ולהתיר את תיקון כתב התביעה. הרקע לבקשה המבקש, הועסק במשיבה 1 (להלן - המעבדה), המצויה בבעלות המשיבה 1 (להלן - המכון), כשנתיים בתפקיד של סמנכ"ל תפעול. המבקש פוטר בסוף שנת 2008 על רקע חשדות לזיוף חשבונית שהוגשה לצורך החזר הוצאות ולאחר שנערך לו שימוע. לטענת המבקש עילת הפיטורים והליך הפיטורים היו שלא כדין שכן פיטוריו היו תוצאה של עלילה והאשמת סרק ובהליך לא תקין. ולפיכך, ביום 16.6.2009 הוגשה לבית הדין האזורי התובענה מושא הבקשה בה נתבע שכר של 7 שנים עד הגיעו לגיל פרישה (כ- 2 מיליון ₪) וכן פיצוי בשיעור של 24 משכורות (כ- 0.5 מליון ₪). המבקש הגיש את תצהירו ביום 27.2.11 והמשיבות ביום 8.5.11. בין לבין, בהחלטה מיום 21.3.11 נקבע התיק להוכחות ליום 5.3.2012. ביום 11.9.11 הורה בית הדין על מחיקת סעיפים מתצהיר התובע משנטענה בהן טענה שלא בא זכרה בכתב התביעה ולפיה התובע פוטר בשל אי הסכמתו לתת 'טובות הנאה' לגורמים שונים במשיבות ובשל התנגדותו לפעולות לא תקינות לכאורה של מנכ"ל המכון שכיהן גם כיו"ר המעבדה - מר אבידר. ביום 9.2.12 הוחלף ייצוגו של התובע. הבקשה וההחלטה הראשונה ביום 16.2.12 הגיש התובע, באמצעות בא כוחו החדש, בקשה דחופה להתיר לו לתקן את כתב התביעה. הבקשה הוגשה מבלי שצורפה לה טיוטת כתב התביעה המתוקן וזאת בשל "דוחק הזמן". נטען כי "לאחר ייעוץ משפטי נודע למבקש כי בשל פיטורין והדרך שבה נעשו, יש לו עילות התביעה נוספות העולות ממסכת העובדות", וכי מאחר וב"כ התובע קיבל עליו את הייצוג "מן הראוי כי כתב התביעה ינוסח באופן ברור ומשפטי" המפרט את העובדות המדוייקות והסעדים הכספיים הנובעים מהן. עוד נטען כי תיקון כתב התביעה יעמיד בפני בית הדין את מלוא המחלוקת. בהחלטה מיום 22.2.12 (להלן - ההחלטה הראשונה) דחה בית הדין את הבקשה, וכך נימק בית הדין את החלטתו: "25.יצוין כי הבקשה אינה "מעמידה את הפלוגתא האמיתית לדיון" במאחר ולא ניתן ללמד מהי הפלוגתא אשר תעמוד לדיון ככל שתתקבל הבקשה. כמו כן לא הובהר הצורך בתיקון או מהות התיקון , כן לא צוין כי נתגלו עובדות חדשות אלא נטען כי התובע נסמך על מסכת העובדות כפי שהוצגה בכתב התביעה המקורי. לפיכך, אין אפשרות ממשית לבחון את הדרוש תיקון והסיבה בעטייה הוגשה הבקשה במועד בו הוגשה. כפועל יוצא מהאמור לעיל לא ניתן לבחון האם התיקון המבוקש עניינו בפגיעה מהותית בזכויות מגן או פגיעה בזכות חוקתית. 26.בבקשה נטען כי נוכח "דוחק הזמן" לא הספיק התובע להגיש בקשה או כתב תביעה מפורט. לשיטתי בשלב זה של הדיון שעה שעסקינן בתיק שתחילתו לפני כשלוש שנים, לאחר הגשת תצהירים, סמוך למועד הוכחות ,אין להתיר לתובע לתקן את כתב התביעה בנסיבות בהן כלל לא פורט התיקון המבוקש וכאשר הבקשה נסמכת על טענות כלליות ולא מפורטות. לא נעלמה מעיני העובדה כי ביום 9.2.12 הוגשה בקשה להחלפת ייצוג, וככל הנראה לכך התכוון ב"כ התובע בהתייחסותו ל"דוחק זמן" , עם זאת ובנסיבות המתוארות אני סבורה כי נכון היה לפעול בנמרצות כדי להבהיר ולפרט את התיקון המבוקש ולצרף העתק מכתב התביעה המתוקן על מנת שבית הדין יוכל לבחון באופן ענייני, את הצורך בתיקון לרבות מהות התיקון המבוקש. 27.בנסיבות מקרה זה הגם שטרם החל שלב ההוכחות, יש ליתן משקל יתר למועד בו הוגשה הבקשה - שלוש שנים לאחר הגשת התביעה המקורית ולשלב בו מצוי התיק- כשבועיים לפני מועד ההוכחות. עוד יש ליתן את הדעת לעובדה כי התובע הגיש מספר בקשות ורק במועד זה בחר להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה בהעדר נימוק או הסבר המניח את הדעת לעניין השיהוי בהגשת הבקשה. ויודגש , התובע היה מיוצג ע"י עו"ד מתחילת ההליך. 28.לאור כל המפורט לעיל, חרף הפסיקה המקלה בהתייחס לתיקון כתבי טענות, שוכנעתי כי אין להיעתר לבקשה." הבקשה וההחלטה השניה ביום 27.2.12 הגיש המבקש בקשה דחופה "לשקול מחדש החלטה". הפעם פרט המבקש את 'עילות התביעה' שבכוונתו להוסיף לכתב התביעה המתוקן. בהחלטה מיום 1.3.12 דחה בית הדין את הבקשה (להלן - ההחלטה השניה). בית הדין ציין כי החלפת ייצוג אינה טעם שיש בו כדי להצדיק תיקון כתב טענות, ודאי משהתיק התנהל כשלוש שנים והוא מצוי על סיפה של ישיבת ההוכחות. בנסיבות אלה, כך נבע, אין לאפשר את הפיכתה של התביעה ל'תביעה אחרת' ולמעשה להתחיל מבראשית. בית הדין ציין כי בצד הגישה הליבראלית יש לשקול גם את השהוי, את שלב הגשת הבקשה ואת התועלת שבה. בהתייחס ל'עילות התביעה' שפורטו בבקשה קבע בית הדין האזורי כך: א. עוולה לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה- 1965 - המבקש ביקש לתבוע את מר אבידר באופן אישי בעוולת לשון הרע ואת המשיבות כמי שנושאות באחריות שילוחית. בית הדין קיבל את טענת המשיבות לפיה למר אבידר עומדות ההגנות הקבועות בחוק בהתייחס לאמירות עליהן מבוקש לבסס את העילה ואשר נאמרו במסגרת השימוע, ישיבת ועדת הביקורת וישיבת מועצת המנהלים. ב. גרם הפרת חוזה, עוולה לפי סעיף 62 לפקודת הנזיקין - המבקש ביקש לתבוע את מר אבידר באופן אישי בטענה שהוא גרם לפיטורי המבקש מסיבות פסולות ואישיות שלא לטובת התאגיד. בית הדין קבע שאין להעתר לבקשה להוספת עילה משהעילה מתבססת, בין היתר, על סעיפים מתצהיר התובע שנמחקו זה מכבר. ג. הבהרת חבות המשיבה 1 - לטענת המבקש חבות המשיבה 1 תוארה בכתב התביעה באופן חסר על כן יש להוסיף את הטענה לפיה המשיבות פעלו בתקופה הרלוונטית כמעבידים במאוחד, ולחלופין (ככל ששלא תתקבל הטענה האמורה) כי המשיבה 1 ביצעה עוולה של גרם הפרת חוזה והפרת חובה חקוקה. בית הדין לא התיר את העלתה של הטענה מאחר וממילא המשיבה 1 לא טענה להעדר יריבות ובכל מקרה המכון ישא בתשלום שתחוייב מי מהמשיבות. ד. הפרת חובה חקוקה, עוולה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין - לטענת המבקש ההתייחסות להפרת חובה חקוקה הושמטה למרות שנטען בסעיף 36 לכתב התביעה כי במעשי המשיבות היה משום 'שיבוש הליכי משפט'. בית הדין קבע כי אין בתיקון המבוקש כדי להוסיף דבר מעבר לפירוט בכתב התביעה, ושמכך אין להעתר לבקשה. ה. טענה כי הסיבה האמיתית לפיטוריי המבקש היתה עמידתו על טוהר המידות והמנהל התקין - בית הדין קבע כי אין להתיר תיקון המתבסס על עובדות שלא נכללו בכתב התביעה המקורי ושנמחקו מתצהיר המבקש. ו. הטענה להפרת הסכמים קיבוציים - נטען כי בכתב התביעה המתוקן תיווסף עילה כי הפיטורים בוצעו בניגוד להסכמים הקיבוציים ו/או צווי ההרחבה החלים על המשיבות על כל המשתמע מכך. בית הדין ציין כי לא היתה מחלוקת שהמבקש הועסק לפי חוזה אישי. כך או כך, נדחתה הבקשה משלא הובהרו ההסכמים הקיבוציים אליהם מכוון ב"כ המבקש. ז. תביעה להפרשי שכר - לטענת המבקש הפחתת השכר שבוצעה לו אינה כדין ולכן הוא מבקש לתבוע את הפרשי השכר. בית הדין קיבל את טענת המשיבות לפיהן מדובר בטענה שלא בא זכרה עד כה וכי היא מנוגדת לעולה מהקלטה שהמבקש עצמו הקליט ומה גם שהיא לא נתמכה בתצהיר. ח. הצורך לתקן את 'הרכב' הפיצוי בגין פיטורים שלא כדין - בין היתר, התבקש לקבוע משכורת קובעת בסכום גבוה יותר באופן אשר מחד עולה על 2 מיליון הש"ח שנתבעו ומאידך מבוקש לערוך התחשבנות תוך שבית הדין עצמו יבצע הפחתה באופן פרטני כך שהסכום הנתבע לא ישתנה גם לאחר תוספת פיצויים בשל לשון הרע והפרשי שכר . בית הדין דחה את הבקשה וציין כי הוא אינו 'לבלרו' של המבקש ולא יערוך עבורו חישובים אריתמטיים. כמו כן קיבל בית הדין את עמדת המשיבות לפיה הסעד של פיצוי בגין נזק לא ממוני, כפי שנתבע, כולל בחובו גם פיצוי בגין עגמת נפש. ט. הוספת הטענה לפיה כל הטענות בכתב התביעה הינן מצטברות ו/או חילופיות - בית הדין סבר כי מדובר בבקשה מיותרת אשר מובנת מאליה ואינה דורשת תיקון כתב התביעה. השלמת הרקע ביום 4.3.12 הגיש המבקש לבית הדין האזורי בקשה להעברת מקום הדיון מאחר ומר עוד שינטל - מי שכיהן כמנכ"ל המשיבה 2 בתקופה הרלוונטית, מכהן כנציג ציבור בבית הדין. הבקשה נדחתה בהחלטה מיום 4.3.12 משמר שינטל אינו עד בתיק. ביום 5.3.12 התקיימה ישיבת הוכחות בתיק, לאחר שנדחתה בקשת המבקש לפסילת המותב. בסמוך לאחר הדיון פנה המבקש לבית דין בערעור פסלות (עפ"ס 27952-03-12; נדחה בהחלטת הנשיאה מיום 25.4.12); בבקשת רשות ערעור על ההחלטה שלא להעביר את מקום השיפוט (בר"ע 33796-03-12; נדחתה בסופו של דבר בהתאם להחלטת הנשיאה מיום 25.4.12 ולהחלטה מיום 18.6.12 בתיק המ"ד 8171-06-12) ובבקשת הערעור הנוכחית. בהתאם להחלטותיי הקודמות ולעמדות הצדדים ההכרעה בבקשת רשות הערעור הנוכחית המתינה להכרעה בערעור הפסלות ובבקשה להעברת מקום הדיון. בקשת רשות הערעור בבקשה טען המבקש שבית הדין היה "נעול" בהחלטתו הראשונה שלא לתקן את כתב התביעה ולקיים את את ישיבת ההוכחות ויהי מה. לטענת המבקש עמידתו של בית הדין "על קוצו של יוד" והעדפת 'שיקולים פרוצדוראליים' ו'חלוף הזמן' על פני שיקול של עשיית צדק ומתן הזדמנות לתבוע להוכיח את מלוא טענותיו שגויות. לטענת המבקש לא היה נגרם כל נזק מהענות לבקשה. הגדיל ב"כ המבקש וטען כי "יש מאיתנו שאף זוכרים את הבקשה השגרתית בסיום הבאת הראיות בבית הדין לעבודה: 'לתקן את התביעה לשקף את הראיות שהובאו'". אם כי ב"כ המבקש מצא לנכון להוסיף ולציין כי מאז 'הקשיח' בית הדין את עמדתו, אף כי לא עד כדי ההחלטה מושא הבקשה. עוד נטען כי לענין תחולתם של ההסכמים הקיבוציים נטען כי הסכמים ענפיים מצויים בידיעתו השיפוטית של בית הדין כגון בענף היהלומים ובענפי המסחר; לענין עילת גרם הפרת חוזה והפר חובה חקוקה נטען כי שגה בית הדין כאשר לא איפשר הוספת עילה משפטית שאוזכרה בתצהירי התובע; לא היה מקום לקבוע כי 'לשון הרע' המיוחס למר אבידר חוסה תחת ההגנות של החוק. הכרעה לאחר בחינת טענות המבקש וכלל החומר שבתיק הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף מבלי לבקש את תגובת המשיבות, וזאת מן הטעמים הבאים: לפי תקנה 41 (א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991, תיקון כתב טענות יכול ויורשה על ידי בית הדין בכל שלב משלבי הדיון, ובכלל זה אפילו החלה שמיעת הראיות. ככלל ולמעט במקרים חריגים ינקוט בית הדין לעבודה גישה ליברלית, וככלל, ייעתר לבקשות לתיקון כתב התביעה מקום בו הבקשה אינה לוקה בשיהוי, הוגשה בתום לב, הנזק לצד האחר ניתן לפיצוי בכסף ומקום בו יהיה תועלת בתיקון לבירור הפלוגתאות. יחד עם זאת ושלא כפי שמשתמע מהבקשה, אין בגישתו הליבראלית של בית הדין כדי לשים לאל את סדרי הדין וכדי להביא להשחתת זמנם של הצדדים ושל בית הדין ואין משמעות הדבר שכל אימת שתוגש בקשה לתיקון כתב התביעה יעתר לה בית הדין. בקשה לתיקון כתב תביעה מחייבת איזונים בין האינטרסים של הצדדים להליך, בינם לבין עצמם, ובין האינטרסים של הציבור. לא הרי בקשה המוגשת בתחילתו של ההליך, אפילו חלף זמן לא מבוטל מתחילתו, כבקשה המוגשת על סיפה של ישיבת ההוכחות ולאחר שכל ההליכים המקדמיים מוצו. במלאכת האיזון יש להביא בחשון שהזכות להליך הוגן אינה רק נחלת התביעה אלא גם נחלת ההגנה. לפיכך, יש להביא בחשבון לא רק את האינטרס של התובע למיצוי עילות תביעתו אלא גם את 'עינוי הדין' שנגרם לנתבע ואשר לא בהכרח ניתן לריפוי באמצעות פסיקת הוצאות. עוד יש להביא בחשבון את התנהלות התביעה, שכן זכות הגישה לערכאות אינה זכות מוחלטת ואין להתיר מצב בו זכות הגישה של האחד חוסמת את זכות הגישה של האחר. ניהול לא יעיל של הליכים ושל משאבי ההתדיינות פוגע בזכות הגישה של הציבור לערכאות. לפיכך - מקום בו תובע מבקש לתקן את תביעתו יש לבחון את התנהלותו ואת המשמעות של הענות לבקשה מבחינת ההליך עצמו ומבחינת ניצול זמנו של בית הדין; כמו כן יש לבחון עד כמה הכרחי התיקון והאם יביא הדבר לחסימת הטענה או עילת התביעה וכן האם עסקינן בזכויות משפט העבודה המגן או בזכויות חוקתיות, כאשר באלה יטה יותר בית הדין להיות 'גמיש' בהענות לבקשות לתיקון כתב התביעה. ההחלטה אם להתיר את תיקון כתב התביעה אם לאו היא החלטה דיונית ובתור שכזו ערכאת הערעור תטה להתערב בה רק במקרים חריגים בהם האיזון שנעשה על ידי הערכאה הדיונית מהווה טעות משפטית. במקרה הנוכחי איני סבור כי נפלה טעות בהחלטות בית הדין שלא להתיר את תיקון כתב התביעה. בית הדין איזן נכונה בין האינטרס של המבקש, המשיבות והציבור. וביתר פירוט אוסיף רק זאת: הבקשה הראשונה הוגשה כלאחר יד ובדין נדחתה. חסרו לה נימוקים וחסר הפירוט מה בדיוק מבוקש לתקן. עיתוי הבקשה חייב הגשת בקשה ערוכה כדבעי המפרטת בצורה ברורה את הנימוקים ואת התיקונים, ומשאלה לא נכללו דין הבקשה להדחות. הבקשה השניה כללה אמנם פירוט, אך לא היה בפירוט כדי להצדיק את התיקון. לנימוקי בית הדין האזורי אוסיף את הנימוקים הבאים, בהתייחס לעילות מסויימות שנכללו בבקשה: לענין עוולת לשון הרע וגרם הפרת חוזה - ראשית, עולה כי המבקש היה מודע לתשתית העובדתית העומדת בבסיס עילות אלה ואף על פי כן הוא המתין עם בקשת התיקון רק בסמוך לישיבת ההוכחות ולאחר שהושלמו ההליכים המקדמיים. כך למשל, ענין לשון הרע התעורר במסגרת ההליכים שהוגשו לבית משפט השלום כנגד גורמים שונים שפעלו מטעם המשיבות ומאוחר יותר הועברו לבית הדין לעבודה ונמחקו. בנסיבות אלה ומשלא ניתן הסבר מניח את הדעת לשיהוי של התובע בשימוש ב'עילות' אלה כלפי המשיבות צדק בית הדין בדחיית הבקשה; שנית, ככל שהבקשה כוונה להוספתו של נתבע נוסף - מר אבידר, הרי שממילא אין בדחיית הבקשה לתיקון כתב התביעה כדי לחסום את המבקש מלהגיש תובענה בעילות הנטענות כנגד מר אבידר שלא היה צד להליך בבית הדין קמא. לענין עמידתו של המבקש על טוהר המידות והמנהל התקין - כבר בעת שבית הדין האזורי קבע כי טענות המבקש בענין בתצהירו מהווים 'הרחבת חזית' ולכן הורה על מחיקת סעיפים מסויימים מתצהירו היה על המבקש לפעול לתיקון כתב התביעה. משהמבקש ישב ולא עשה דבר עד סמוך לפני ישיבת ההוכחות אין לו להלין אלא על עצמו. בכל אופן, לא הוצג בבקשה כל טעם שיש בו כדי להצדיק את מחדלו של התובע בענין זה. לענין הטענה על הפרת הסכמים קיבוציים - עיון בבקשה השניה מעלה שטענה זו נטענה בעלמא וללא כל פירוט. משכך צדק בית הדין משדחה את הבקשה בענין זה. בשים לב לשלב הדיוני בו הוגשה הבקשה היה על המבקש לפרט במדוייק מהם ההסכמים הקיבוציים ומהן ההוראות שהופרו. במסגרת בקשת רשות הערעור טען המבקש ל'ידיעה שיפוטית' אודות הסכמים קיבוציים כלליים ואף הפנה להסכמים הקיבוציים בענף היהלומים ובענפי המסחר. טענת המבקש בענין זה טוב היה אלמלא נטענה מכמה טעמים: הראשון, הבקשה נבחנת יחסית לנימוקים שהוגשו בה ולא יחסית לנימוקים הנוספים שנטענו בבקשת רשות הערעור; השני, 'הידיעה השיפוטית' אודות הסכמים קיבוציים כלליים פועלת במישור הראייתי בלבד, ואין משמעה כי בית הדין 'יכתוב' לצדדים את טענותיהם בהתבסס על אותם הסכמים. ככל שהמבקש סבר כי פיטוריו נגדו הסכם קיבוצי היה עליו לפרש את ההוראה הספציפית ולא להותיר את טענתו 'עמומה'. עמימות זו לא התפוגגה גם במסגרת בקשה זו. לענין התביעה להפרשי שכר - מבלי להכנס לגופה של הטענה, די בכך שהמבקש לא נתן כל הסבר מניח את הדעת מדוע השתהה עם טענתו זו אודות הפחתה שלא כדין בשכרו כדי לדחות את הבקשה. שכן, מדובר בעילת תביעה חדשה ושונה שעל פני הדברים מחייבת מסכת ראיות שונה. כך או כך, משדובר בעילת תביעה נפרדת ולכאורה עם מערך ראיות נפרד לא היה נכון להשיג את ההליך לאחור ובצורה כזו לשבש את לוח הזמנים הדיוני. לכל היותר וככל שלמבקש טעמים מוצדקים ניתן היה לפנות להליך של 'פיצול הסעדים'. עוד אוסיף כי הלכה למעשה בקשת רשות הערעור הוגשה לאחר שהתקיימה ישיבת ההוכחות ונחקרו הצדדים, וגם מטעם זה אין מקום להעתר לבקשה. סוף דבר לאור האמור, הבקשה נדחית. הואיל ולא נתבקשה תגובה לבקשה אין צו להוצאות. עיון חוזר