מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא בקשה למינוי אפוטרופוס נוסף: .1הבקשה היא בקשתו של היועץ המשפטי לממשלה למנות אפוטרופוס נוסף לקטינה המתקרבת לגיל 18ושנתיתמה מאביה, אם כי אימה חיה וקיימת. .2אני ער להוראות החוק השונות הנוגעות לענין ובכלל זה חוק שיווי זכויות האשה, תשי"א- 1951סעיף 3[4] על פיו עם פטירתו של אחד ההורים, השני נשאר כאפוטרופוס טבעי. אני ער להוראות המחמירות בסעיף 28וסעיף 30מחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות [4] על פיו אין ממנים אפוטרופוס נוסף בהעדר סיבה מיוחדת לכך לטובת הקטין וכן אני ער לפסיקה שפורסמה ושלא פורסמה, המחמירה ביותר עם מינוי אפוטרופוס נוסף כאשר קיים הורה אשר לכאורה מתפקד ואינו מוגבל במסוגלות לתפקד. בעיקר אני מונחה ע"י ע"א 212/85 שטרם פורסם, ע"א 137/66 פליגלטאוב נ' גוטפרוינד [1], ע"א 511/62 נהרי נ' רודננקו ואח' [2] וכן אני מונחה בפסיקה הכללית המגבילה את התערבות המדינה בתוך המשפחה וחדירה לתוכה כאשר אחת מדרכי החדירה היא מינוי אפוטרופוס נוסף. .3לאור אותם סעיפים ואותה פסיקה, אשר לאחרונה הזדמן לי לעבור על רובה בצורה יסודית ביותר, הקדשתי שעות לדיון בתיק הנוכחי, תוך שדיברתי באריכות עם האם כדי לעמוד על טיבה ולאחר מכן בלא פחות אריכות גם עם הבת כדי לעמוד גם כן על טיבה. נערך פרוטוקול מן השיחות אולם מטבע הדברים קשה למצות במספר דפים שיחות של כשעה וחצי-שעתיים. ההתרשמות היא שבאשר לאם אי-אפשר לומר שהיא נעדרת מסוגלות לדאוג לילדיה והראיה שהיא מגדלת את הבת הצעירה, אחותה של הילדה דנן וכי היא קיימה קשר סביר עם הבת דנן במשך כל השנים. אולם בכ"ז ישנן נסיבות שלא הצלחתי להתגבר עליהן ואשר מכתיבות את המינוי המבוקש. .4הרקע לפרשה בתכלית הקיצור כדלקמן: האם היתה נשואה למנוח ומנישואים אלו נולדו 2בנות. המבקשת, אשר בעוד כחודשיים ורבע ימלאו לה 18והאחות שהיא כבת .14 1/2 ההורים התגרשו בשנת 1979תוך ששתי הבנות נמסרו למשמרת האם. כנראה שישנו שוני בן הבנות. המבקשת היתה קשורה יותר לאב, משבר הנישואין פעל עליה קשה יותר בעוד שהאחות הצעירה הסתגלה טוב יותר ונשארה עם האם ללא בעיות. המבקשת כאמור הסתגלה פחות טוב ולאחר הגירושין עברה אל האב למשמורתו תוך קיום ביקורים וקשרים עם האם. בחודש ינואר 1986נפטר האב עקב התקף לב תוך שבוע ימים. האם ביחד עם האחות הצעירה עברו אל המבקשת ואני מקבל שהדבר נעשה מתוך כונה טהורה לאחד את השלוש, לסעוד את המבקשת שאבלה היה כפי הנראה כבד יותר משל האחים, אולם עקב שלשלת של מעשים, אולי לא די שקולים, אם כי אני מקבל שהיו בתום לב, פרצו חיכוכים ואי-הבנות ונוצר קרע אשר לפחות באופן זמני הוא עמוק בין הבת לבין אימה. המבקשת עזבה את הבית לפי דבריה, לנה אצל חברות או קרובים מדי פעם ולבסוף האם יחד עם האחות עזבו את בית האב, המנוח וחזרו למקום מגורן הקודם והמבקשת נותרה שוב לבדה. .5לו עמדה לרשותי תקופה ארוכה, היינו לו המבקשת היתה צעירה יותר, יכולתי לשקול הפעלת דרכי טפול, אולם לרשותי חודשיים ורבע בלבד אשר ברור לחלוטין שלא יכולים להספיק כדי ליצור תקשורת טובה וחיים משותפים מחדש של המבקשת עם אימה. .6יתר על כן התקופה היא קרובה לבחינות הבגרות והמבקשת לפי דבריה נמצאת בלחץ ובמצוקה ומחפשת שלוה ובטחון שיאפשרו לה להשלים את חוק לימודיה שהוא אצלה כרגע ענין של עדיפות ראשונה מבלי להיות מוטרדת מהתקשורת הלקויה ומבלי צורך לעמוד במצב של תחרות, או מלחמה, או מתח שעלולים להיות אם יהא עליה להסתגל מיד אל אימה ללא שום טיפול. .7לכן גם לו היתה הילדה צעירה יותר היה מקום לסעד זמני לפי המבוקש היינו למנות אפוטרופוס נוסף במינוי זמני תוך מתן הוראות להזקק לטיפול תוך מטרה להביא לקשר סביר, אם לא קשר טוב, בין האם לב - מינוי שכזה יכול היה להנתן במסגרת סעיף 68[4] אולם כסעד זמני בלבד אך בשום אופן לא כסעד קבוע לפי סעיף 28[4], משום שטרם מוצו האפשרויות כדי להגיע למסקנה סופית שהאם אינה מסוגלת לדאוג למבקשת. מבחינה משפטית אפשר לומר שכרגע מתקיימים תנאי סעיף 2(2) מחוק הנוער (טיפול והשגחה) תש"ך- 1960[5] היינו האם אינה מסוגלת כרגע (הדגש הוא על המלה כרגע) לטפל או להשגיח על הילדה עקב מסיבות אקטואליות, כך שמבחינה זו אפשר היה לתת אולי אפילו החלטת ביניים לפי ס' 12מחוק הנוער (טיפול והשגחה) [5]. בנסיבות אלה שחוק הנוער (טיפול והשגחה) ניראה כחל ולו באופן זמני הרי שקיים ההכשר של חדירה לתוך המשפחה וממילא סעד זמני לפי סעיף 68[4] גם הוא ניתן להעשות ומאותה ההנמקה שבאופן זמני האם מתקשה לדאוג ולטפל בבתה לפי סעיף 28לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות [4]. בהקשר זה ניתן לצטט נוסף לאסמכתאות דלעיל גם את ע"א 783/81 המצוטטים בפסקי-הדין שכבר צוטטו לעיל. אני חוזר ומדגיש שהסעד ראוי היה להיות סעד זמני ולא קבוע אולם מאחר וכל התקופה הרלבנטית היא חודשיים ורבע ממילא הסעד הזמני על כורחו הופך קבוע וללא כונה מראש. .8שקלתי אם המינוי של עורך-דין יורם שגב, שהוא האפוטרופוס המוצע, חייב להיות עם סמכויות בלעדיות או שמא יהיה מינוי של אפוטרופוס נוסף בצידה של האם. לכאורה לא צריך היה לתת סמכויות בלעדיות והרי האם אינה פסולה ולא הוכח שאינה מסוגלת דרך קבע לדאוג לביתה (למשל לפי הקריטריונים של סעיף 13(7) לחוק אימוץ ילדים) [6]. אולם השיקול המכריע במקרה הנוכחי הוא שכל כולו של המינוי ניתן כדי להביא לשלוותה של הילדה לקראת בחינות הבגרות והיא זו שביקשה לאפשר לה את אותה שלוה כדי שלא תצטרך להתמודד בחודשים הקרובים בתקופת הבחינות עם חילוקי דעות שיש לה או שהיא חושבת שיש לה עם אימה. נראה לי כי ניתן לאזן במידה מסויימת את הבלעדיות בסמכויות אם אתן לאפוטרופוס הוראות לעמוד בקשר עם האם ולשמוע בכל מקרה את דעתה ועמדתה. יתר על כן אפילו אם לאחד האפוטרופסים יש סמכויות בלעדיות אין הדבר פוגע בהורה הזכאי ורשאי לפנות לביהמ"ש בבקשות להוראות. אני מקוה שהאם תבין את המניעים המכתיבים את מתן ההחלטה הנוכחית היא תשתדל בחודשים הקרובים להניח לבת ותשתדל להביא לקירוב לאחר תום הבחינות. מצד הבת קיימת נכונות להביא להטבת התיקשורת אולם כאמור העדיפות הראשונה שלה כיום לעמוד בבחינות ובהצלחה, לא שהבת מזלזלת באם ובחשיבות הקשר עמה, היפוכו של דבר היא מבינה שהקשר נחוץ ורוצה בקשר אולם מאחר והקשר מעורער מזה שנים לדבריה היא מעדיפה להתמקד לפי שעה בבחינות ולדחות את הטיפול או הפעולות להטבת התקשורת לאחר מכן. כמובן שלביהמ"ש אין שליטה לגבי התקופה של החל מגיל 18ולפיכך תצטרכנה הנפשות הפועלות לפעול כפי שמקובל בין כל בוגרים היינו לאו דווקא ללא עירובו של בימ"ש. .9אשר על כן מוחלט כדלקמן: א. מינויו של עו"ד יורם שגב מתאשר בסמכויות בלעדיות כאפוטרופוס נוסף למבקשת עד מלאת לה 18שנה ללא צורך בערבות. צו פורמלי יוצא כמקובל. ב. ניתנות לעו"ד שגב הוראות לעמוד בקשר עם האם, לדווח לה על פעולותיו בכל הקשור למבקשת, לשמוע את דבריה ולהתיעץ איתה בכל פעולה שבדעתו לעשות, אם כי כאמור סמכויותיו הן בלעדיות. ג. עו"ד שגב יעשה כמיטב הבנתו ואומנותו לדאוג להושטת טיפול או ערוב גורמים טיפוליים אם כי תוך תשומת לב שענין הבחינות חשוב לילדה והיא בעדיפות ראשונה ולפיכך לא ילחץ בנדון הטיפול אלא ידאג יותר במידת האפשר להושטת הטיפול בתקופה רחוקה יותר תוך הכנת הילדה לכך. ד. מאחר וטיבם של ליקויי תקשורת הוא באי-הבנת הצדדים כ"א את השני וקושי לעיתים להבחין מה במושגים או טעויות עשה כל אחד בעצמו ומדוע אלה מתפרשים בצורה מגזמת ושונה אצל האחר, מטעונים אלה אני מזמין תסקיר סעד תוך חודשיים וחצי ובו מבוקש לאבחן את הסבות לתקשורת הלקויה שבין האם למבקשת ע"מ שכל אחת מהן תוכל להסתכל בתסקיר ובהשתקפות שלה בתסקיר בעיני פקידת הסעד. פקידת הסעד תמליץ על דרכי טיפול עם פירוט טכני כדי שהדברים יוכלו להיות לעזר הן לאם והן לבת ואפילו לאחר שלמבקשת ימלאו 18שנה. לכשיגיע התסקיר, הוא יהיה פתוח לעיונם של הצדדים ובלי שתעשה פעולה ע"י ביהמ"ש משום שכאמור הוא יגיע למעשה לאחר תום המינוי והכוונה שהתסקיר יהיה עזר לצדדים יותר מעזר לביהמ"ש, זהו המירב שניתן לדעתי לעשות בנסיבות דנן מבחינה טיפולית. אני מאמין שהעבודה על הכנת התסקיר לא תערער את שלוותה של המבקשת, אלא להפך אולי תנתן לה אפשרות לפרוק מעצמה מועקות והרי באמצעות התסקיר אין בכוונתי ללחוץ על שום טיפול וכל כולה של הבקשה כוון ע"מ לאפשר למבקשת להשלים את בחינותיה תוך הענקת תנאים של שלוה ככל שאפשר אולם תוך הבהרה לכל הצדדים שבמקרה הנוכחי ראוי טפול משום שלא צריך להנציח ניתוק ולא צריך לעודד המשכת ליקויי תקשורת. הבהרתי כי בנדון זה לא ישים הפסוק "מה שלא יעשה השכל יעשה הזמן" משום שהזמן מנציח דברים, אולם לא יוצר דברים ובמקרה הנוכחי צריך ליצור תקשורת ולא לקבע ניתוק. .10מוצע לעו"ד שגב להראות את ההחלטה לילדה. הדברים לא יהיו לה להפתעה משום שהם למעשה מילוי משאלתה ובאים לתת את הגיבוי לסברה שניתן לטפל לחידוש הקשר כפי שמעוניינות גם הבת וגם האם.אפוטרופסות