סעיף 3(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 מונה רשימת חלופות באשר לבית המשפט אשר הינו בעל הסמכות המקומית לדון בתובענה שאינה כולה במקרקעין. לפי אחת החלופות בית המשפט אשר באזור שיפוטו נמצא המקום אשר נועד או היה מכוון לקיום ההתחייבות הינו בעל סמכות לדון בתובענה. סעיף 44(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973 קובע, כי "חיוב שלא הוסכם על מקום קיומו, יש לקיים במקום עסקו של הנושה, ואם אין לו מקום עסק- במקום מגוריו הקבוע". ##מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא בקשה להעברת דיון סמכות מקומית:## רקע ותמצית טענות הצדדים לפני בקשה להעברת הדיון לבית משפט השלום בפתח תקווה. הבקשה הוגשה בהתאם להוראות סעיף 79 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד- 1984. עסקינן בתביעה כספית- חוזית אשר הגישה המשיבה כנגד המבקשת. מכתב התביעה עולה, כי המשיבה הינה שותפות רשומה והמבקשת הינה חברה בע"מ. עוד עולה מכתב התביעה, כי השתיים חתמו על הסכם, ביום 9.1.06, לפיו התחייבה המשיבה לספק למבקשת שירותי הובלה לטובין אשר משווקת המבקשת בכל רחבי הארץ והמבקשת התחייבה לשלם לה את התמורה מידי חודש. לטענת המשיבה, ממועד כריתת ההסכם ועד ספטמבר 2008 שילמה לה המבקשת את התמורה המוסכמת מבלי שהעלתה טענה כלשהי. לטענתה, המבקשת לא שילמה לה את התמורה המגיעה לה בעבור עבודתה בחודשים ספטמבר עד דצמבר 2008, על אף שהודתה שהעבודה בוצעה והודתה בחובתה לשלם למשיבה. המשיבה טוענת, כי ביררה עם המבקשת מדוע אינה משלמת לה בעבור חודשים אלו והמבקשת השיבה לה, כי לא קיבלה בחזרה תעודות משלוח בגין סחורה אשר הופצה על ידי המשיבה ולא קיבלה אישורים בדבר החזרת סחורה מלקוחותיה אליה. המשיבה טוענת, כי טענות אלו מתייחסות לתקופה בגינה שילמה לה המבקשת מבלי שהעלתה טענה כלשהי ולפיכך ולאור העובדה שאין לה טענה כלשהי בנוגע למשלוחים בגינם לא שילמה, הרי שיש לחייבה לשלם לה את התמורה המגיעה לה בהתאם להסכם. המבקשת עותרת, כי בית המשפט יורה על העברת התביעה לבית משפט השלום בפתח תקווה. לטענתה, החוזה נכרת בראש העין וזהו אף מקום עסקיה ומקום משרדה הרשום. לטענתה, כתובת המשיבה כפי שצוינה בהסכם הייתה בהרצלייה פיתוח על ידי מנהלה. עוד טוענת המבקשת, כי מקום תשלום התמורה בהתאם להסכם היה במשרדיה בראש העין. לטענתה, את המוצרים שהמשיבה קיבלה לצורך הספקה היא קיבלה במרכזה הלוגיסטי בצריפין ולשם היה עליה להחזיר את התעודות החתומות ואת המוצרים שהוחזרו. המבקשת טוענת, כי מקום מושבם של העדים הרלוונטיים, מטעם שני הצדדים, הוא באזור המרכז ולפיכך הרי שמאזן הנוחות נוטה לכך שהדיון בתביעה יתקיים בבית משפט השלום בפתח תקווה. לטענתה, מאחר והדיון בתביעה לגופה טרם החל הרי שלא ייגרם נזק למי מהצדדים בשל היעתרות לבקשתה. לטענת המשיבה, דין הבקשה להדחות. המשיבה טוענת, כי בהסכם אשר נכרת בינה לבין המבקשת לא צוין המקום המיועד לתשלום התמורה. לפיכך, בנסיבות אלו הרי שמקום התשלום הינו במשרדיה הנמצאים במגדל העמק ובאזור שיפוטו של בית משפט זה. לטענתה, אין ממש בטענה לפיה בהסכם נרשם, כי כתובתה הינה בהרצליה פיתוח אצל מנהלה. המשיבה טוענת, כי בהסכם צוינה כתובתו של מנהלה ומקום משרדו אולם סעיף 44(א) לחוק החוזים קובע, כי מקום התשלום הוא מקום עסקו של הנושה, להבדיל מכתובתו. לטענתה, בחשבוניות אשר הוציאה למבקשת צוין מקום עסקה במגדל העמק. המשיבה מוסיפה וטוענת, כי המקום בו קיבלה את המוצרים לצורך חלוקה אינו רלוונטי לעניין חלופה 3(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי וטענה, כי את המוצרים העבירה למחסניה במגדל העמק, שם מיינה אותם ומשם חילקה אותם בכל רחבי הארץ, לרבות באזור שיפוטו של בית המשפט בנצרת. לטענתה, אין ממש בטענה לפיה הייתה מגיעה למשרדי המבקשת בכדי לקבל את השיקים וכן זה לא רלוונטי לגבי תקנה 3(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי. המשיבה טוענת, כי מההמחאה אשר צורפה לכתב התביעה עולה, כי המבקשת ציינה בה את כתובתה של המשיבה בנצרת עילית. המבקשת עשתה כן משום שידעה כי זה מקום עסקה של המשיבה וכי זהו אזור התשלום. דיון ומסקנות האם לבית משפט זה הסמכות המקומית לדון בתובענה אם לאו. לאחר שקילה ובחינה של מכלול טענות הצדדים והחומר המצוי לפניי מצאתי, כי דין התובענה להדחות, כפי שיפורט. סעיף 3(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 מונה רשימת חלופות באשר לבית המשפט אשר הינו בעל הסמכות המקומית לדון בתובענה שאינה כולה במקרקעין. לפי אחת החלופות בית המשפט אשר באזור שיפוטו נמצא המקום אשר נועד או היה מכוון לקיום ההתחייבות הינו בעל סמכות לדון בתובענה. בענייננו התחייבו הצדדים, כי המשיבה תפיץ את מוצריה של לילית לנקודות המכירה והמבקשת תשלם לה בתמורה. המשיבה טוענת, כי המבקשת לא מילאה התחייבותה ולא שילמה לה את מלוא התמורה המגיעה לה. המבקשת טוענת, כי מקום התשלום המוסכם בהתאם להסכם היה במשרדיה בראש העין. המבקשת לא פירטה היכן לטענתה מופיעה בחוזה ההסכמה האמורה. במסגרת ההסכם נקבעה התמורה המוסכמת (סעיף 17 להסכם) והמועד לתשלום התמורה (סעיף 19 להסכם), אולם לא נקבע מקום התשלום. סעיף 44(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973 קובע, כי "חיוב שלא הוסכם על מקום קיומו, יש לקיים במקום עסקו של הנושה, ואם אין לו מקום עסק- במקום מגוריו הקבוע". כאמור, בהסכם לא מעוגנת הסכמה באשר למקום תשלום התמורה המגיעה למשיבה. המבקשת לא טענה ובוודאי שלא הוכיחה, כי הצדדים הגיעו להסכמה, בעל פה, לפיה מקום התשלום יהיה במשרדיה. בהתאם לסעיף 44(א) לחוק החוזים, בהעדר הסכמה אחרת יש לבצע את התשלום במקום עסקו של הנושה. לפיכך, מקום התשלום הינו מקום עסקה של המשיבה אשר הינה הנושה. בין הצדדים קיימת מחלוקת באשר למקום עסקה של המשיבה. המבקשת מסתמכת על ההסכם אשר נכרת בין הצדדים וטוענת, כי בהסכם צוינה כתובת המשיבה בהרצלייה פיתוח. מאידך, המשיבה טוענת, כי עסקינן בכתובת מנהלה וכי מקום מושבה הינו במגדל העמק, עובדה אשר הייתה ידועה למבקשת. במסגרת ההסכם נשוא התובענה נכתב שמה של המשיבה ונכתב "על ידי מנהלה אבשלום נוריאל מרח' מדינת היהודים 85 הרצליה פיתוח". האופן והמקום בו נרשמה הכתובת האמורה תומכת בטענת המשיבה לפיה עסקינן בכתובת מנהלה ולא במקום מושבה. כמו כן, לכתב התביעה צורפו חשבוניות אשר המשיבה הוציאה למבקשת ובהן צוינה כתובתה במגדל העמק. בנוסף צורפה המחאה ששלחה המבקשת למשיבה ובה צוין, כי כתובת המשיבה הינה בנצרת עלית. יש באמור לעיל בכדי לתמוך בטענת המשיבה לפיה הכתובת אשר צוינה בהסכם אינה המקום בו מתנהל בית העסק שלה, ומכאן שאינה המקום אשר יועד לקיום ההתחייבות. לפיכך, לא עלה בידי המבקשת להוכיח, כי בהתאם לכל החלופות המפורטות בתקנה 3(א) הנ"ל אין לבית משפט זה סמכות מקומית לדון בתובענה. לאור האמור לעיל, מצאתי, כי לבית משפט זה מסורה הסמכות לדון בתובענה נשוא הבקשה שלפניי. בנסיבות אלו, הבקשה נדחית. מחייבת את המבקשת בהוצאות המשיבה בגין בקשה זו בסך 1,000 ₪. הסכום האמור ישולם בתוך 30 ימים ממועד המצאת החלטה זו, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל. אני קובעת את התיק לקדם משפט לפני ליום 17.1.13 בשעה 09:00. הצדדים ישלימו את ההליכים המקדמיים ביניהם לרבות גילוי מסמכים ותצהיר תשובות לשאלון בתוך 45 ימים ממועד המצאת החלטה זו. דיוןהעברת דיוןסמכות מקומית