מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא בקשה לבית המשפט להעברת אדם לבית אבות: בקשה לפי סעיף 4 וסעיף 7 לחוק ההגנה על חסויים התשכ"ו 1966. המבקשות - פקידת סעד ונציגת הקרן לטיפול בחסויים הגישו ביום 1/8/11 בקשה בהתאם לחוק ההגנה על חוסים - תשכ"ו 1966, בה בקשו להעביר את המשיבה לבית אבות "בן יהודה" - מחלקת תשושי נפש. המשיבה הינה ילידת 1944 (בת 67) שעלתה לארץ בשנת 1968 מתורכיה, והתגוררה עד חודש 7/11 עם אחותה (שהינה תאומה זהה) בדירה שכורה של עמידר. המשיבה סובלת מבעיות נפשיות ומקבלת באופן קבוע טיפול אנטי פסיכוטי בשל הפרעות התנהגות ומצבים פסיכוטיים. מבחינה תפקודית מוגדרת המשיבה כתשושת נפש כאמור במכתב הפסיכיאטרית המטפלת מיום 31/7/11. 3. החל משנת 1996 משמשת הקרן לטיפול בחסויים אפוטרופוס למשיבה ולאחותה. 4. ביום 19/7/11 אושפזה אחותה התאומה של המשיבה במחלקה לטיפול נמרץ בבית חולים רמב"ם בחיפה בשל אירוע תאונתי שארע לה בעת ששהתה עם המשיבה במעון יום לתשושי נפש (האחות נחנקה בזמן ארוחה כתוצאה מבליעת אוכל). האחות הייתה מחוסרת הכרה במשך כשבועיים, וביום 3/8/11 נפטרה. 5. עד לאירוע התאונתי התגוררו המשיבה ואחותה יחדיו, כאשר בשעות הבוקר (עד השעה 13:00) ביקרו במעון יום לתשושי נפש, לאחר מכן שהו בביתן עם מטפלת, ובשעות אחר הצהרים עברו לביתה של מטפלת אחרת שם שהו עד שעות הערב, וחזרו לביתן בו ישנו לבד וללא השגחה. 6. מספר ימים לאחר האירוע התגוררה המשיבה בביתה של המטפלת, ואף נשארה ללון שם, ברם המטפלת הביעה קושי בטיפול, וביקשה כי המשיבה תוצא מביתה. בעקבות בקשת המטפלת, והעובדה כי המשיבה אינה מסוגלת להימצא לבד וללא השגחה צמודה, הוגשה הבקשה דנן. 7. לבקשה צורף, כאמור, מכתב ד"ר טל - פסיכיאטרית שבדקה את המשיבה (ראה מכתב מיום 31/7/11) ממנו עולה כי אין ביכולתה של המשיבה לשמור על תפקוד עצמאי ויש לדאוג לה להשגחה של 24 שעות: "גב' ....אינה מסוגלת לחיים עצמאיים וזקוקה לדרבון וטיפול בכל תפקודי היום יום, כולל השגחה 24 שעות, לגב' אין יכולת לתובנה למצבה, זקוקה למסגרת לתשושי נפש". 8. במצב דברים זה הוגשה, כאמור, הבקשה דנן בה נתבקשתי להורות על העברת המשיבה לבית האבות "בן יהודה" למחלקה לתשושי נפש. 9. עוד נטען בבקשה כי בשל חסרון כיס של המשיבה לא ניתן לשכור לה שירותי עובדת זרה אשר תטפל בה בביתה במהלך 24 שעות ביממה. 10. לאחר שמיעת פקידת הסעד מטעם העירייה, והעובדת הסוציאלית מטעם הקרן לטיפול בחסויים, נקבע על ידי מועד נוסף לדיון אליו זומנה המשיבה עצמה. 11. על אף קושי בקיום תקשורת עם המשיבה, הבנתי ממנה בצורה ברורה ביותר כי רצונה הוא להמשיך ולהתגורר בביתה, וכי היא מתנגדת באופן נחרץ להעברתה לבית אבות. 12. לאחר שמיעת המשיבה, ובהתחשב בכך שבמועד הדיון הראשון שקיימתי בנוכחותה (2/8/11) אחותה טרם נפטרה ולא היה ברור מה יעלה בגורלה (כאשר הייתה קיימת אפשרות, אם כי קלושה, כי זו תחזור להכרה ותשוב לביתה), סברתי שלא יהיה נכון להורות על העברת המשיבה לבית אבות, והוחלט כי, בשלב זה, היא תישאר בביתה כאשר תמצא עובדת זרה שתעבור לגור יחד עימה (זאת לאחר שהוכח בפני על ידי הקרן לטיפול בחסויים כי נותר למשיבה סכום כספי מסוים שיאפשר את המשך הישארותה בבית באמצעות העסקת עובדת זרה למשך כ - 3 חודשים נוספים). 13. בדיון נוסף שהתקיים בפני ביום 10/8/11 (לאחר שאחות המשיבה נפטרה) נמסר לי על ידי פקידת הסעד כי בהתאם להחלטתי נמצאה עובדת זרה שהחלה לטפל במשיבה בביתה. כן נתבקשו פקידת הסעד ונציגת הקרן לטיפול בחסויים לפעול בדרכים שונות על מנת להוזיל את העלות החודשית הכרוכה בטיפול במשיבה באופן שניתן יהיה להאריך את תקופת השהות שלה בבית ככל שניתן. 14. בישיבה נוספת שהתקיימה לאחר כחודשיים הוברר כי לא נמצא מקור מימון להמשך הישארות המשיבה בביתה. יובהר כי סכום ההוצאות החודשיות במצב בו המשיבה ממשיכה להתגורר בביתה עם עובדת זרה, הינו כ-5,800 ₪ (ראה פירוט במסמך הקרן לחסויים מיום 1/8/11), ואילו הכנסותיה מהמוסד לביטוח לאומי הינן 2,402 ₪, כך שקיימת יתרה בסך של כ-3,400 ₪ שעל המשיבה לממן מכיסה מידי חודש. 15. לישיבה שהתקיימה, כאמור לעיל, בחודש 11/11 התייצבה בנוסף למבקשות גם עו"ד שי - נציגת עמותת המשפט בשירות הזקנה אשר ביקשה להצטרף כידיד בית משפט. עו"ד שי טענה כי ראוי לחייב את משרד הבריאות לממן למשיבה את ההפרש הדרוש לה מבחינה כספית לצורך השארתה בבית עם ליווי של מטפלת זרה, תחת הכנסתה למוסד. נטען כי במידה והמשיבה תועבר למוסד, אזי, משרד הבריאות יעביר ממילא סכום חודשי של 10,000 ₪ למוסד המטפל - סכום הגדול בהרבה מהסכום שדרוש למשיבה לצורך הישארותה בבית. 16. ענין זה אושר על ידי היועצת המשפטית של משרד הבריאות, שזומנה לדיונים נוספים שהתקיימו, ואולם נטען על ידי משרד הבריאות כי אין כל מקור חוקי המאפשר לחייבם להעביר למשיבה את יתרת הסכום החודשי לו היא נזקקת לו תישאר בביתה בעוד שהעברת עלות האישפוז למוסד מוסדר בחוק בריאות ממלכתי. הכרעה: 17. אין חולק כי המשיבה (במצבה הרפואי והנפשי) אינה מסוגלת להישאר לבד בבית, ללא השגחה צמודה - כאמור במכתב ד"ר טל. 18. ואולם אין לי ספק שטובתה של המשיבה, בשלב זה, מחייבת הישארותה בבית בלוית מטפלת ובפיקוח שירותי הרווחה והקרן לטיפול בחסויים, תחת העברתה למחלקת תשושי נפש (מחלקה סגורה) בבית אבות - העברה (לה היא מתנגדת בתוקף) אשר תשלול את חירותה, ואשר עלולה לגרום להתדרדרות במצבה הנפשי. 19. דברים אלו מבוססים על מצבה הכללי של המשיבה, הטרגדיה שחוותה לאחרונה - אובדן אחות תאומה זהה כשזו הייתה כל עולמה בחיים (למשיבה אין קרובי משפחה והיא ערירית), ובהתחשב בסירובה הברור לעבור לבית אבות, כאשר התרשמתי ממספר שיחות שקיימתי עימה במהלך הדיונים כי היא מבינה את הדברים שנאמרים, ומבקשת מאוד להישאר במקום המוכר לה - ביתה. 20. עוד הוצג בפני דו"ח של פקידת הסעד (מיום 3/11/11) המלמד כי מאז הגעת העובדת הזרה חל שיפור במצב המשיבה: היא מגיעה למרכז היום נקייה ומסודרת, עלתה במשקל, משתתפת בחוגים, ומהתרשמות הצוות במרכז היום ניכר כי נוצר קשר חם בינה לבין העובדת הזרה. 21. יובהר כי גם עמדת פקידת הסעד (שהגישה את הבקשה דנן) הינה כי טובתה של המשיבה מחייבת הישארותה בבית תחת העברתה לבית אבות (כאמור במכתבה מיום 3/11/11 - "...אנו סבורים שבשלב זה זו היא טובתה של הקשישה..."), ודברים דומים שמעתי (במסגרת הדיונים שהתקיימו) גם מעובדת הסוציאלית המחוזית של משרד הבריאות (גב' יפעת הראל), כאשר זו אף הייתה התרשמותה של עו"ד שי, שאף היא שוחחה עם המשיבה מספר פעמים. 22. לטעמי גם דברי ד"ר טל - פסיכיאטרית שנפגשה עם המשיבה, ושנתבקשה לחוות דעתה בעניין השמתה בבית אבות, כפי שהם באים לביטוי בתעודת רופא מיום 6/12/11, תומכים באמור לעיל. גם ד"ר טל התרשמה כי מצבה של המשיבה בבית טוב: "דירתה נקיה ומסודרת....במטבח מזון כמות ומגוון סבירים והגברת ....עצמה נקיה ומסודרת", וכן כי רצונה הוא להישאר בבית: "אומרת כי אינה מעוניינת לעבור לגור לבית אבות...רצונה של גברת... הינו משמעותי..". אם כי בסופו של דבר לא נוקטת ד"ר טל עמדה ברורה: "ההחלטה היכן טוב לה יותר חורגת לדעתי מסמכויותי הרפואיות גרידא ולכן לצערי איני נוקטת עמדה חד משמעית. מוכרים מקרים של אדם אשר העברתו למסגרת הינה טריגר להתדרדרות במצבו, אך מאידך מוכרות גם דוגמאות הפוכות של אנשים אשר משגשגים עם ההעברה למסגרת". 23. ד"ר טל לא נחקרה על האמור בחוות דעתה ברם דומה מקריאתה כי הסיבה שהיא אינה מוכנה לנקוט עמדה ברורה לפיה עדיף כי המשיבה תמשיך לשהות בביתה, נובעת מספק שהיא מטילה באפשרות לקיים מעקב הולם בביתה אחר מצבה הרפואי, מעקב אחר נטילת התרופות שהיא זקוקה להן וכו' - דבר, שלטעמי, בהחלט ניתן לקיים באמצעות שירותי הרווחה והקרן לטיפול בחסויים - מעקב אשר יבטיח מתן טיפול תרופתי הולם למשיבה. 24. ודוק - שהייה בבית אבות - מחלקה לתשושי נפש, משמעותה שלילה מלאה של חירות המשיבה. מדובר במחלקה סגורה, המשיבה לא תהיה רשאית לצאת ממנה, וכל שתזכה הוא לביקור דו חודשי בן 10 דקות של נציגת הקרן לטיפול בחסויים. 25. לא נעלם מעיני האמור בדו"ח מרפאה קוגניטיבית (בית חולים כרמל) מיום 8/8/11 ממנו עולה כי המשיבה מתאימה למסגרת מוסדית שיהיה בה פיקוח רפואי על מצבה הבריאותי והנפשי, ברם אין להתעלם מכך שדו"ח זה נערך ימים ספורים לאחר מות אחותה של המשיבה, וכן מכך שהבודק כלל לא התבקש להביע עמדתו ביחס להמשך הישארותה בבית (עם מטפלת צמודה). 26. בהתחשב באמור לעיל לא מתקיימים התנאים הנדרשים בסעיפים 4 ו-7 לחוק החוסים הקובעים כי יינתן צו בהתאם לחוק רק כאשר: "ראה בית המשפט שאין דרך אחרת להבטיח שלומו הגופני או הנפשי של חוסה בגיר אלא בהעברתו למעון או לבית חולים, יורה לעשות כן לתקופה שלא תעלה על 6 חודשים ובלבד שהעברה לבית חולים לחולי נפש תיעשה לפי החוק לטיפול בחולי נפש תשט"ו 1955"." 27. באשר לענין הכספי: בשלב זה הוברר כי למשיבה נותר סכום כספי של כ - 21,000 ₪ (נכון ליום 20/12/11 כאמור באישור נציגת הקרן לחסויים כפי שנכתב בסיכומי עו"ד שי). סכום זה מאפשר למשיבה להמשיך ולממן מטפלת זרה למשך כ - 4 חודשים נוספים, ועל כן בשלב זה אין מקום להורות על העברתה למחלקת תשושי נפש בבית האבות. 28. יחד עם האמור לעיל ברור כי בתוך כ - 4 חודשים יאזל הכסף, מכאן שיש לנצל זמן זה על מנת לפעול לטובת המשיבה כך שתוכל להמשיך ולהתגורר בביתה או לחילופין בכך שימצא פתרון אחר בקהילה שיהיה עדיף על השמתה בבית אבות - במחלקה סגורה של תשושי נפש. לצורך כך הנני מורה כדלקמן: 29. עו"ד שי תפעל (במידה וטרם החלה לפעול), כפי שהצהירה במהלך הדיונים בתיק זה, ותבחן אפשרות להגיש בשם המשיבה הליכים משפטים שיאפשרו המשך הישארותה בבית (קבלת מימון) או לחילופין השמתה במסגרת אחרת טובה יותר ממחלקה סגורה בבית אבות (כגון הוסטל). כן ראוי (וחובה - לטעמי), כי גם יחידת הסיוע המשפטי תשקול, שנית, עמדתה בייצוג המשיבה (לבד או ביחד עם עו"ד שי) ככל שהדבר נוגע לנקיטת הליך בעניין מימון הישארותה בבית ו/או כל הליך אחר שיהיה בו כדי לסייע לה. יצוין כי במסגרת הליך זה בקשתי מהסיוע המשפטי להעמיד לטובת המשיבה עורך דין, ברם עמדתם הייתה כי הם אינם רשאים לייצג במסגרת חוק החוסים. באשר לנקיטת הליכים אחרים ראוי לומר מספר דברים: ראשית - לו תעבור המשיבה לבית אבות תישא המדינה (משרד הבריאות) בתשלום חודשי, ישירות למוסד המטפל בסכום של כ - 10,000 ₪, בעוד שבמידה והמשיבה נשארת בביתה, בלוית עובדת זרה, נדרשת תוספת של כ - 3,400 ₪ בלבד על מנת לכסות את הפער בין הסכום העומד לרשותה מהמוסד לביטוח לאומי לבין ההוצאות בפועל, כאשר אין כל קושי להבטיח כי במידה ויועבר ההפרש הנדרש על ידי משרד הבריאות, הוא אכן ישמש להעסקת המטפלת (שכן עניניה הכלכליים של המשיבה מנוהלים על ידי הקרן לטיפול בחסויים). אבסורד זה חובה לבחון במסגרת הליך משפטי מתאים שיש לנקוט בדחיפות (בג"ץ או בית משפט לענינים מנהליים, כולל סעד זמני). שנית - באשר לחוק הסעד (טיפול במפגרים) אומר כי הוצג בפני סיכום אבחון משנת 1995 שנטען על ידי פקידת הסעד כי נעשה על ידי ועדת אבחון של האגף לטיפול במפגר, ממנו עולה, לטעמה, כי המשיבה אינה מוגדרת כמי שסובלת מפיגור, ומכאן שאינה יכולה לזכות בהטבות מכוח חוק הסעד טיפול במפגרים. קריאת הדו"ח מעלה סימני שאלה בנוגע לטענה כי המשיבה לא הוגדרה כמפגרת, ודי אם אפנה לפרק המסקנות: "רמת שכלית שלפעמים יורדת מתחת לרמה הגבולית, וזקוקה לאפוטרופוס". ודוק - גם ד"ר טל הבהירה בחוות דעתה כי המשיבה - "סובלת מפיגור שכלי". מכל מקום יש לבחון גם ענין זה כראוי, ובמידת הצורך להגיש ערר בהתאם להוראות החוק הרלבנטי שכן לו תוגדר המשיבה כמפגרת תהיה זכאית מכח החוק (חוק הסעד (טיפול במפגרים) תשכ"ט 1969) לעזרה נוספת, ולקבלת סיוע מימוני למגורים בהוסטל (ככל שיימצא הוסטל מתאים). כן ראוי לבחון את הסיוע שניתן לקבל באמצעות חוק שיקום נכי נפש בקהילה תש"ס 2000. עו"ד שי תודיע לתיק בית המשפט בתוך 30 יום אילו הליכים משפטיים ננקטו עבור המשיבה. 29. במקביל תפעל פקידת הסעד במהלך החודש הקרוב על מנת למצוא למשיבה חלופות אחרות מתאימות יותר למצבה, ותודיע על כך לתיק בית המשפט בתוך 30 יום. בית אבות