מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא בקשה לביטול שביתה: בפנינו בקשת צד בסכסוך קיבוצי ובקשה דחופה למתן סעדים זמניים, בעקבות צעדים ארגוניים שנקטו עובדי המבקשת בהנחייתם של המשיבים 2-12. רקע עובדתי 1. המבקשת היא חברה המשתייכת לקונצרן כימיקלים לישראל בע"מ. עיסוקה של המבקשת הוא בייצור ובשיווק פוספט, חומצות ודשנים, ועיקר תוצרתה מיועדת לייצוא (להלן - "המבקשת" או "החברה"). לחברה מספר אתרי ייצור והמרכזי שבהם הוא אתר "רותם". 2. המשיבה 1 היא ארגון העובדים היציג במבקשת (להלן - "ההסתדרות"). 3. המשיבה 2 היא מועצת העובדים במבקשת (להלן - "מועצת העובדים" או "הוועד") והמשיבים 3-12 הם חבריה. המשיב 3 משמש ממלא מקום יו"ר הוועד. 4. כנגד יו"ר הוועד, מר שמעון סבן (להלן - "מר סבן"), נפתחה לפני מספר חודשים חקירה פלילית בחשד לביצוע עבירות שונות, ובהן עבירות של הטרדה מינית כלפי עובדות החברה. בעקבות זאת היה מר סבן נתון במעצר ולאחרונה שוחרר ממנו בתנאים מגבילים, ובהם הרחקה מאתר "רותם". ביום 29.5.12 החליטה החברה להשעות את מר סבן מעבודתו בחברה וכנגד החלטה זו הגישה ההסתדרות בקשת צד בסכסוך קיבוצי, הליך התלוי ועומד בפני בית דין זה (ס"ק 5771-06-12 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - רותם אמפרט בע"מ). 5. על רקע זה נערכו בעת האחרונה פגישות שבהן נטלו חלק עובדת הרווחה של החברה - גב' מירב מרציאנו, סמנכ"לית מו"פ בחברה - גב' מלכה ניר, עובדות החברה וכן נציגות של ארגון מסל"ן (מרכז סיוע לנפגעי תקיפה מינית ואלימות נגב). לטענת המבקשת, בפגישות אלה הביעו עובדות החברה את חששן מפני הטרדה מינית ועל כן המליצה גב' מרציאנו לערוך פגישה שבה ישתתפו נציגי ההנהלה הבכירה של החברה ויפעלו להפגת חששן של העובדות. ואכן, ביום 17.6.12 נערכה באתר "רותם" פגישה שבה נטלו חלק חברי הנהלה בכירים וכן מנכ"ל החברה והדגישו כי החברה רואה הטרדות מיניות בחומרה רבה וכי היא נחושה להגן על עובדות החברה מפניהן (להלן - "הפגישה הראשונה"). 6. פגישה נוספת בנושא מניעת הטרדה מינית נועדה להתקיים במשרדי המבקשת בבאר שבע ביום 19.6.12 ובה אמורים היו לקחת חלק עובדות החברה בבאר שבע וכן מנהליה הבכירים של החברה: המנכ"ל, המשנה למנכ"ל, הסמנכ"ל הבכיר ועוד (להלן - "הפגישה השנייה"). בטרם החלה הפגישה השנייה ואף שלא זומנו אליה, התייצבו במקום שבעה מחברי מועצת העובדים, המשיבים 3-5 ו-7-10, וביקשו לקחת בה חלק. משהובהר להם כי לא יוכלו להשתתף בפגישה, ביקשו חברי מועצת העובדים למנוע את קיום הפגישה. לדברי המבקשת, פנו המשיבים 3-5 ו-8 בצעקות אל עבר נציגי הנהלת החברה ובהם המנכ"ל ובסופו של יום, בעקבות התנהלות זו, נמנע קיומה של הפגישה. 7. ביום 25.6.12, בעקבות ביטול הפגישה השנייה, שלחה המבקשת למשיבים 3-5 ו-8 מכתבי התראה (נספחים ג1-ג4 לבקשת הצד; להלן - "מכתבי ההתראה" או "המכתבים"). בכל אחד מהמכתבים נאמר, בין היתר, כי - "בפתח הפגישה הופעת יחד עם נציגים נוספים מוועד העובדים והבהרת כי ככל שלא תינתן לך ולנציגים בוועד העובדים אפשרות להשתתף בפגישה - לא תאפשרו את קיומה. משעה שהובהר לך, כי לא תוכל להשתתף בפגישה שנועדה מראש להתקיים בפורום אינטימי ומצומצם כמתחייב מרגישות הנושא - מנעת את קיומה. חרף הנחיות שניתנו לך על ידי נציגי ההנהלה, מנעת פיזית ובאמצעות צעקות את קיום הפגישה - הכל בפני נציגי ההנהלה, שהוזמנו לפגישה. דע לך, כי התנהגותך מהווה עבירת משמעת לרבות: פגיעה בכבוד עובדים (חברי ההנהלה שנכחו במקום), פגיעה בשמה הטוב של החברה ואף עבירת משמעת חמורה בנסיבות העניין. לפיכך, ניתנת לך התראה בכתב בגין התנהגותך והינך נדרש שלא לחזור על התנהגות זו בשנית." (סעיפים 3-6 למכתבי ההתראה). 8. בשעות אחר הצהריים של יום 25.6.12 דרש המשיב 3 ממר גיל אליקים, סמנכ"ל משאבי אנוש בחברה, שהחברה תמשוך את מכתבי ההתראה. דרישתו לא נענתה. המשיב 3 הפנה בקשתו גם במכתב מיום 26.6.12 (נספח ד' לבקשה). 9. בשעות הצהריים של יום 26.6.12, בעקבות סירוב החברה למשוך את המכתבים, השביתו עובדי החברה את מערך השינוע באתר "רותם" (להלן - "השביתה"). 10. בשעות אחר הצהריים של יום 26.6.12, לאחר שפניות החברה למזכיר ההסתדרות בניסיון להביא להפסקת השביתה לא עלו יפה, הוגשה לבית הדין הבקשה דנן שבמסגרתה עותרת המבקשת למתן הצווים הקבועים הבאים: א. צו המורה למשיבים 2-12 לבטל את הצעדים הארגוניים שנקטו ולקיים עבודה מלאה ותקינה בחברה; ב. צו האוסר על המשיבים לנקוט כל שביתה ו/או צעד ארגוני אחר לשיבוש העבודה במבקשת והמורה להם להביא לקיום שקט תעשייתי ועבודה מלאה ותקינה במבקשת; ג. צו המורה להסתדרות להפעיל את כוחה ומרותה ולגרום לקיום הצווים האמורים בסעיפים קטנים א' וב' דלעיל; ד. צו האוסר על השתתפות בשביתה במבקשת ונקיטת צעדים ארגוניים כלשהם. עוד התבקש בית הדין ליתן צווים זמניים לפי האמור בסעיפים קטנים א-ד שיעמדו בתוקפם עד למתן פסק הדין בתובענה. 11. ביום 26.6.12, לאחר עיון בבקשה, ניתנה החלטת בית הדין שזו עיקרה: "ניתן בזה צו ארעי המורה למשיבים להימנע מנקיטת שביתה ו/או כל צעד ארגוני אחר שיש בו כדי להביא לשיבוש העבודה במבקשת וזאת עד למתן החלטה אחרת... המשיבים 2-12 יפסיקו לאלתר את כל הצעדים הארגוניים שבהם נקטו ויחזרו לעבודה מלאה, סדירה ותקינה בכל מתקני המבקשת. המשיבה 1 תפעיל את מרותה לקיום האמור." 12. דיון במעמד הצדדים התקיים ביום 27.6.12 ובמהלכו נשמעה תגובת המשיבים והצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה. 13. בתחילת הדיון טען ב"כ המבקשת כי משהושעה מר סבן על ידי מרשתו, אין הוא יכול לייצג את מועצת העובדים בהליך זה. מששאלת השעייתו של מר סבן תלויה ועומדת בבית הדין וקבועה לדיון בשבוע הבא, אִפשרנו למר סבן להציג את עמדת מועצת העובדים במסגרת הדיון שהתקיים, מבלי לקבוע מסמרות בשאלת מעמדו. טענות הצדדים 14. המבקשת טוענת כי על השביתה שנקטו המשיבים 2-12 לא נמסרה הודעה כנדרש בסעיף 5א לחוק יישוב סכסוכי עבודה, התשי"ז-1957 (להלן - "החוק"). עוד טוענת המבקשת כי השביתה ננקטה - ללא אישור המוסדות המוסמכים בהסתדרות; תוך הפרה בוטה של הדין, של ההסכם הקיבוצי ושל התחייבות העובדים לשקט תעשייתי ומיצוי תביעות; תוך הפרה של ההסכם הקיבוצי בעניין "המתקנים החמים", הקובע חובת שקט תעשייתי מוחלט (נספח ג' לבקשת הצד); ותוך הפרה של החלטת נשיאת בית הדין הארצי לעבודה, כב' הש' ארד, מיום 8.3.12, שעל פיה מנועים הצדדים מנקיטת מהלכים חד צדדיים בתקופת הליך הגישור (נספחים ה' ו-ו' לבקשת הצד). לדברי המבקשת, את הבירור האם פעלה הנהלתה כדין במשלוח מכתבי ההתראה, יש לערוך בדרך הקבועה בהסכמים הקיבוציים, והדרך שאותה נקטה כנגד התנהגות חברי מועצת העובדים היא האמצעי המינורי ביותר מבין האמצעים שהיא רשאית לנקוט בגין הפרות משמעת. מוסיפה המבקשת וטוענת כי שביתה "מעכשיו לעכשיו" הגורמת לנזקים כבדים הננקטת בעקבות משלוח מכתבי ההתראה - היא מעשה בלתי סביר ובריוני המצביע על חוסר תום לב רבתי וכי למשיבים 2-12 ישנה אפשרות ליישב את המחלוקת באמצעים אחרים מלבד שביתה. המבקשת מדגישה כי המשך השביתה במתקן עלול לגרום לה לנזקים כספיים גדולים ביותר וכן נזקים בלתי הפיכים למוניטין שלה. 15. המשיבים טוענים כי נושאי הסכסוך הם מערכת היחסים הטעונה בין הנהלת החברה לבין מועצת העובדים וניסיונות ההנהלה להביא לשינוי במערכת יחסים זו. המשיבים מדגישים כי מטרת המבקשת היא לפגוע בהתארגנות העובדים ולסלק את מר סבן מתפקידו וכי הוצאת מכתבי ההתראה מהווה המשך ישיר להתנהלותה בחודשים האחרונים ולחתירתה לממש מטרתה זו. לדברי המשיבים, בטרם הוציאה המבקשת את מכתבי ההתראה היה עליה לפנות למר יוסי הובר, יו"ר מרחב נגב בהסתדרות (להלן - "מר הובר"), ולנסות לפתור את המחלוקת בדרך אחרת שתמנע את משלוח מכתבי התראה. עוד טענו המשיבים כי משלוח מכתבי ההתראה מהווה שינוי מדרכה של המבקשת שעד עתה נמנעה מלעשות שימוש באמצעי זה, כמו גם באמצעי בירור אחרים. לדבריהם, בעבר הצליחו להגיע להסכמות עם החברה בדרך של הידברות בעניינים שבמחלוקת, אולם בעת האחרונה מרבים חברי הנהלת החברה לומר להם כי "הגיעו ימים אחרים" וכי מה שהיה - לא יהיה עוד. באשר לאירוע שבגינו נשלחו מכתבי ההתראה מציינים המשיבים, כי לאחר הפגישה הראשונה קיבל הוועד פניות רבות מעובדות שהשתתפו בה ושטענו כי הפגישה נשאה אופי מפחיד ומאיים. לדברי המשיבים, עוד הלינו העובדות על היעדרותם של חברי הוועד מהפגישה הראשונה ולאור זאת התייצבו חברי הוועד לפגישה השנייה. עוד הם טוענים כי נציגי מועצת העובדים לא הפריעו למהלכה התקין של הפגישה השנייה, אלא רק התנגדו לסילוקם ממנה. זאת ועוד, לטענת המשיבים יש להתייחס באופן שונה לעבירות משמעת המיוחסות לחבר וועד מאשר לעבירות משמעות המיוחסות לעובד מן המניין. לדברי המשיבים, הצעדים הארגוניים שננקטו על ידיהם היו מידתיים ומינוריים, לא פגעו בייצור ולא נעשו מתוך כוונה לפגוע במבקשת. ה כ ר ע ה 16. סעיף 5א לחוק מטיל חובת הודעה של 15 יום מראש על כוונה לנקוט שביתה או השבתה. המשיבים מפנים בעניין זה להודעה על סכסוך עבודה מיום 5.2.12 אשר לטענתם כוללת את העניינים העולים בהליך זה (להלן - "ההודעה"). לטענתם, נושא הסכסוך בהודעה נוגע ל"נקיטת שורת צעדים חד צדדיים של הנהלת החברה על מנת לפגוע ולהחליש את מעמד ציבור העובדים המאורגן" ומכיוון שמשלוח המכתבים נועד לפגוע בהתארגנות העובדים, נכללת השביתה בהודעה. לדידנו ספק אם ניתן לראות בהודעה כממלאת אחר דרישת סעיף 5א לחוק בכל הנוגע לעניינים שבמחלוקת בפנינו, משספק אם כוללת ההודעה מעשים שטרם באו לעולם במועד מסירתה. מכל מקום, איננו רואים צורך להכריע בשאלה זו במסגרת הליך זמני זה, שכן ממילא, היה ונכללים העניינים נשוא המחלוקת דנן בגדר ההודעה, הרי שבכל הנוגע לסכסוך נשוא ההודעה חלה החלטת כב' הנשיאה ארד, שלפיה יתקיים הליך גישור בין הצדדים אשר במסגרתו יבוררו המחלוקות התלויות ועומדות ביניהם ואשר במהלכו אין הצדדים רשאים לנקוט מהלכים חד צדדיים (נספח ה' לבקשה). ואם תאמרו כי העניינים נשוא המחלוקת דנן אינם נכללים במסגרת המחלוקות הנדונות בהליך הגישור, הרי שממילא המסקנה היא כי אין ההודעה חלה עליהם. לכך יש לצרף את התחייבות העובדים לשקט תעשייתי, שנקבעה הן בהסכם הקיבוצי מיום 1.8.11 (נספח א' לבקשת הצד, בסעיף 5 לפרק ה' בהסכם), הן בהסכם הקיבוצי הנוגע ל"מתקנים החמים" (נספח ג' לבקשת הצד), הקובע חובת שקט תעשייתי מוחלט במתקנים אלה. 17. יתר על כן, עמדתנו היא כי החלטת המשיבים 2-12 להשבית את מערך השינוע באתר "רותם" של המבקשת בתגובה למשלוח מכתבי ההתראה - פעולה המצויה במדרג הנמוך ביותר של פעולות משמעתיות שאותן יכולה המבקשת לנקוט כנגד מעשים המהווים לדעתה הפרת משמעת - מהווה החלטה בלתי סבירה ואינה מידתית. איננו מתעלמים מטענת המשיבים שלפיה כל הפעולות הננקטות בעת האחרונה כנגד חברי מועצת העובדים, כוונתן הפחתת כוחה של מועצת העובדים וניסיון לפגוע בה ובעומד בראשה. עם זאת, אנו סבורים כי אף אם נכונה טענה זו ואף אם ייקבע בסופו של דבר כי לא היה מקום להוצאת מכתבי ההתראה, הרי שהשבתת מערך השינוע, פעולה שיש בצִדה נזק כספי ניכר, ללא הודעה מראש וללא ניסיון הידברות במסגרת ההליכים הקבועים בהסכם הקיבוצי, כל זאת בתגובה לפעולה המצויה, לכאורה, בתחום סמכותה של המבקשת - יש בה יותר מאשר טעם לפגם. 18. האמור עד כה מוביל אותנו למסקנה כי בכל הנוגע להליכים שאותם יש לנקוט על פי דין ובכל הנוגע למידתיות השביתה ולסבירותה - לא היה מקום לנקיטת השביתה באופן שבו נעשתה ואין מקום להתירה. 19. על כך נוסיף התייחסות קצרה לשני עניינים. האחד הוא כי תמוהה היתה בעינינו עמדתו של מר הובר אשר טען בפנינו כי מכתב התראה הנשלח לעובד מן המניין, העתקו נשלח לוועד, אך במקרה של משלוח מכתב התראה לחבר ועד, מן הראוי לשלוח את העתקו אליו, כיו"ר המרחב. לדברי מר הובר, "אם הייתי מקבל את המכתבים, הייתי מכנס את הצדדים" (עמ' 6 לפרוטוקול, שורה 24). אלא שבהמשך דבריו, חזר בו מר הובר מאמירה זו וטען כי היה מקום לפנות אליו בטרם נשלחו המכתבים וכי בשלב הזה, משפעלה המבקשת באופן חד צדדי, עליה למשוך את מכתבי ההתראה ואין מקום להידברות כל עוד לא עשתה כן. מעבר לכך, עמדתו של מר הובר אינה תואמת כלל את ההסכמות בין הצדדים כפי שהן עולות מההסכם הקיבוצי החל עליהם. על פי תקנון העבודה החל על הצדדים (נספח ב' לבקשת הצד; להלן - "התקנון"), במקרה של עבירות משמעת - "ההנהלה רשאית להוציא התראות בכתב לעובדים ללא צורך בבירור משמעתי. העתק ממכתב ההתראה יישלח לעובד ולוועדת הבירורים. כמו כן באם יבקש העובד בירור, יקוים בירור בהקדם." (פרק ז', סעיף 8 לתקנון). מכאן, כי המבקשת פעלה על פי המוסכם בין הצדדים. אמנם, איננו סבורים כי במסגרת הליך זמני זה עלינו להידרש לשאלת תוקפם של מכתבי ההתראה וכשרות פעולת המבקשת בעצם הוצאתם, אולם די אם בשלב זה, שבו קביעותינו הן לכאוריות בלבד, נאמר כי לא מצאנו כל בסיס לטענות מר הובר הן בנוגע לחובה לשלוח לו העתק של כל מכתב התראה הנשלח לחבר ועד, הן בנוגע לחובת המבקשת ליידע אותו מראש על כוונתה לשלוח מכתב התראה שכזה. איננו מתעלמים מטענת המשיבים שלפיה המבקשת לא הקפידה בעבר על קיום הוראות התקנון במובן זה שבחרה לנסות להידבר עם ארגון העובדים או מועצת העובדים בטרם נקטה הליכים על פי התקנון. ואולם, לא ניתן לומר כי בפועלה כיום על פי הסכם זה, תוך שימוש בזכות הקבועה בו או בהליך על פיו, עשתה המבקשת שימוש לרעה בזכותה ו/או הפרה את הסדר הקיים ו/או שפעולתה על פי התקנון, כשלעצמה, נגועה בחוסר תום לב. 20. העניין השני שמצאנו לנכון להתייחס אליו נוגע לדברי המשיבים 3 ו-8, באשר למהות האיומים שחשו העובדות בפגישה הראשונה. גרסת המשיבים בעניין זה היא כי העובדות הופחדו על ידי ההנהלה וחשו מאוימות, אולם התרשמותנו היתה כי גרסה זו אינה עולה בקנה אחד עם דברי המשיבים 3 ו-8 בדיון. המשיב 3 סיפר כי נציגי הנהלת החברה אמרו לעובדות בפגישה הראשונה - "תתלוננו, תגידו מה שאתן רוצות, אנחנו נדאג לכן" (עמ' 12 לפרוטוקול, שורה 8). המשיב 8 סיפר כי בפגישה השנייה אמר מנכ"ל החברה לעובדות כי "הוא מבקש מכל העובדות שמרגישות מאוימות שיתלוננו והוא יתן להן את הגיבוי האישי שלי כמו הבת שלי" (עמ' 13 לפרוטוקול, שורות 16-17). קשה לקבל כי דברים אלה של נציגי הנהלת החברה, כפי שהובאו מפי המשיבים 3 ו-8 עצמם, מהווים איום כלשהו או הפחדה או כפייה על מי מהעובדות להתלונן. נהפוך הוא. כמו כן, הפגישות נערכו במעמד של כ-80 עובדות ולא נטען - וממילא לא הוכח - כי נעשתה במסגרתן פנייה אישית למי מהעובדות בכלל, וודאי לא פנייה שניתן לראותה בה משום איום או הפחדה. אחרית דבר 21. לאור כל האמור - הבקשה מתקבלת. המשיבים 2-12 יימנעו מנקיטת שביתה ו/או כל צעד ארגוני אחר שיש בו כדי להביא לשיבוש העבודה במבקשת, וזאת עד למתן הכרעה בבקשת הצד לסעדים קבועים. המשיבה 1 תפעיל את מרותה לקיום האמור. שביתה