מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא בקשה לאישור הסדר נושים - סעיף 350 לחוק החברות: כללי לפניי בקשות לאישור שני הסדרי נושים לפי סעיף 350 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"), של שלוש חברות הנמנות על קבוצת חברות הידועה בשם "קווי אשראי", אשר קרסו במחצית השנייה של שנות התשעים (להלן: "הקבוצה"). האחד, הסדר שהוצע על ידי "יובנק חברה לנאמנות בע"מ", (להלן: "הנאמן"), המשמש כנאמן לבעלי אגרות החוב הנפיקה אחת החברות בקבוצה (להלן: "הסדר הנאמן"). השני, הסדר שהוצע על ידי עו"ד יצחק מירון ורו"ח חיים רבינוביץ, בתפקידם כמפרקים של החברות (להלן: "הסדר המפרקים"). כל אחד מההסדרים, עבר מאז הוצע מספר שינויים, נדון באסיפות הנושים, והוגשו לבית המשפט התנגדויות לאישורו. יצויין כי כל מציע מתנגד בתוקף להצעת ההסדר של מישנהו. קבוצת קווי אשראי עסקינן באשכול חברות ובהן החברות נשוא הסדרי הנושים שלפניי: חברת האם - "קווי אשראי לישראל שירותים פיננסיים משלימים בע"מ", (להלן: "קווי אשראי פיננסים"), חברת בת וחברת נכדה. חברת הבת: "חברת קווי אשראי לישראל (מרכז) בע"מ" (להלן: "קווי אשראי מרכז"), וחברת הנכדה: "קווי אשראי לישראל (א.ש) בע"מ" (להלן: "קווי אשראי א.ש."). שלושת החברות (להלן: "החברות"). קווי אשראי פיננסים, התאגדה בשנת 1968 בשמה הקודם "משאבות סלע בע"מ", ועד סוף שנת 1992 עסקה בתחומי תעשיה שונים. בהמשך הועברה הבעלות בחברה לאחרים שחלקם אף שימשו בעלי תפקידים בקבוצה ובהם ה"ה יובל רן שהיה בעל השליטה העיקרי, ולצידו ה"ה יעקב מימון וחיים צוף. אחרים בקבוצה היו נתן שוורץ, אברהם גולדרייך ונתן טורנר. החברה התמקדה בהשקעות שונות, ובעיקרן החזקת גרעין השליטה בתאגידי נפט שחלקם הם גופים הנסחרים בבורסה לניירות ערך בתל אביב. את המימון לפעולותיה השיגה קבוצת קווי אשראי, בין היתר, על ידי גיוס הון מהציבור על דרך של הנפקת ניירות ערך. הפירוק במחצית השנייה של שנות התשעים התחילה התדרדרות בפעילות החברה, שבסופו של דבר גרמה לנפילתה. בחודש יולי 1998, מונה לבקשת בנק לאומי בע"מ, כונס נכסים לחברת קווי אשראי פיננסים, ובהמשך נקלעו החברות להליכי פירוק. ביום 29.8.99 מונו רו"ח רבינוביץ ועו"ד מירון כמפרקים משותפים לחברת קווי אשראי פיננסים (להלן: "המפרקים") (פש"ר (ת"א) 121/98) . תביעת המפרקים המפרקים הגישו בשנת 2004 תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (ת.א. 2201/04), בשם החברות על סך של 500 מיליון ₪ נגד 42 נתבעים שונים, (להלן: "תביעת המפרקים"). הואיל ותביעת המפרקים רלוונטית לצורך הסדרי הנושים נשוא ההכרעה, אציין את עיקריה: על הנתבעים נמנים יובל רן (להלן: "יובל רן"), יעקב מימון וחיים צוף (להלן: "מימון וצוף"), ולצידם נושאי משרה ובעלי תפקידים נוספים, צדדי ג' שביצעו עסקאות שונות בנכסי החברות בטרם הליכי הפירוק, בנק דיסקונט לישראל בע"מ ואחרים. בתביעה נטען כי כל אחד מהנתבעים אחראי לפי חלקו לכך שנכסי החברות הוברחו הימנה שלא כדין, כאשר הנתבעים, או מי מהם, חברו יחד על מנת להשתלט על רכושה במספר פרשיות שאירעו במהלך שנות התשעים. לעמדת המפרקים, נבזז רכושה של הקבוצה ובכללו השליטה בתאגידי הנפט. חלק מהנתבעים שכונה בתביעה קבוצת "מימון-צוף" (הנתבעים מימון וצוף), ואחרים קיבלו את השליטה בתאגידי הנפט בנזיד עדשים, בתרמית, תוך טשטוש מעורבותם. נטען כי ערכן של המניות שנבזזו והוצאו בתרמית מגיע למאות מיליוני דולרים. לעמדת המפרקים, שולטים תאגידי הנפט על קידוחי נפט שונים, על אזור מסחר גדול הידוע בשם "איירפורט סיטי", על חברת "נצבא החזקות 1995 בע"מ" בעלת נכסים ברחבי הארץ בשווי של מאות מיליוני דולרים. יובל רן עצמו ברח מן הארץ בשנת 1997, שלא על מנת לשוב אליה. בתביעה טענו המפרקים בנוסף כי נכסים של הקבוצה נמכרו למקורבים בסכומים הנופלים במיליוני דולרים משווים, כגון בניין בקריית אריה. לעמדת המפרקים, נטלו מימון וצוף הלוואות שונות בשם קבוצת החברות, הגם שהיה ברור שלא תוכל לפרוע אותן, ואת כספי ההלוואה חילקו למי מטעמם. כתב התביעה מייחס לנתבעים עוולות נזיקיות, הפרות חובות של שליח ושל נאמן ועוד. התביעה מושתתת גם על סעיפים 373 ו 374 לפקודת החברות, [נוסח חדש], התשמ"ג-1983. הגם שהתביעה הוגשה זה מכבר טרם החל בבירורה, זאת מחמת הליכים מיקדמים שונים וכן ערעורים שהוגשו על החלטות ביניים. בין אלה, טענות התיישנות והעדר המצאה של כתב התביעה לחלק מהנתבעים. רק לאחרונה הושלם שלב הגשת כתבי הטענות והתיק מצוי לפני תחילת בירור, כאשר על המדוכה גם שאלת התיישנות חלק מעילות התביעה בעקבות פסיקה של בית המשפט העליון על החלטת ביניים בתיק. אציין כי אגרת התביעה שיש לשלם בתביעה, היא בסך של כ- 12,000,000 מיליון ₪, ממנו שולם סך של 325 אלף ₪ בלבד. המפרקים הגיעו להסדר עם היועץ המשפטי לממשלה לאחר קיום מספר הליכים בעניין, לרבות בבית המשפט העליון ולפיו יתרת האגרה תשולם מתוך הכספים הראשונים שיגיעו למפרקים, ובטרם תשלום לכל צד שלישי. 5. חובות החברות לפי העולה מכתבי הטענות, מסתכמים חובות החברות לסך של כ 78 מיליון ₪, כערכו למועד הגשת תביעות החוב. בין הנושים הם בעלי אגרות החוב בסך של כ-44 מיליון ₪ נומינאלית, בנקים, רשויות המס, ועוד. תביעות החוב טרם נבדקו הוכרעו על ידי המפרקים. החלוקה בין סוגי הנושים בין החברות היא כדלקמן: קווי אשראי פיננסיים נושים בדין קדימה: אלה בעיקר רשויות המס שחלקן נושות בדין רגיל. החוב הכולל לרשויות המס הוא כ 2,726,472 ₪, אשר מתוכו החוב בדין הקדימה הינו כ 1,457,000 ₪, ויתרתו נשייה רגילה. חלוקת החובות בין הרשויות היא: מס הכנסה פ"ש ת"א סך 720,000 ₪, מס הכנסה פקיד שומה רמלה בסך 1,018,000 ₪, מכס ומע"מ סך 984,499 ₪, עיריית תל אביב יפו בסך 3,314 ₪. על הנושים הרגילים נמנים בעלי אג"ח שהנפיקה קווי אשראי פיננסיים המוחזקים בין בעלים שונים, פרטיים ומוסדיים. נושים רגילים אחרים הם בנק הפועלים בע"מ ועו"ד כספי וכן בנק לאומי, מכוח נשייתו בדין קדימה בחברת קווי אשראי א.ש. קווי אשראי מרכז בנק לאומי בע"מ, (להלן: "בנק לאומי"), הוא הנושה המובטח היחיד בסך של 9,726,472 ₪, ומס ערך מוסף הוא הנושה היחיד בדין קדימה בחברה זו. קווי אשראי א.ש. לחברה זו הוגשו שתי תביעות חוב. האחת על ידי המפרקים בגין חוב של החברה לחברת קווי אשראי פיננסיים וכן חוב לעירית תל אביב. יצוין כי מע"מ טוען שהוא נושה גם של חברה זו מחמת שהקבוצה הייתה במסגרת איחוד עוסקים, ומשכך כל אחת מהן חייבת יחד ולחוד. 6. ההסדרים תחילת הבקשות היא בבקשה שהגיש הנאמן ביום 18.3.12, ולה התנגדו המפרקים, לרבות לעצם כינוס אסיפות הנושים לדון בהסדר. לאחר דיון נקבע כי האסיפות יכונסו תוך שמירת מלוא טענות המפרקים. בין לבין, הוצע הסדר מטעם המפרקים. בהמשך הדרך, שופר כל אחד מההסדרים, ונערכו אסיפות נושים לגבי כל אחד מהם והוגשו בקשות לאישורם. אציין כי גם במהלך הדיון בבית המשפט, שופרה כל אחת מההצעות אך לא ראיתי להורות על כינוס אסיפות חדשות לדיון בהצעות המשופרות, ולא רק מחמת שהדבר לא התבקש על ידי מי מהצדדים, שכן השינויים לא היו מהותיים במידה שתצדיק הליך חדש של כינוס אסיפות ודיון לאחר מכן בבית המשפט. עוד אציין כי בדיון היה גם שינוי בעמדת חלק מהנושים, לעומת עמדתם בעת כינוס האסיפות. אציין את עיקריו של כל הסדר בגרסתו המעודכנת. 7. הסדר הנאמן הסדר הנאמן מבוסס בעיקרו על תשלום מצד 15 מהנתבעים בתביעת המפרקים (להלן: הנתבעים המשתתפים"), כנגד דחיית תביעת המפרקים נגדם ומתן פטור גורף מכל תביעה בעתיד על חלקם ומעורבותם בקבוצת קווי אשראי . הנתבעים המשתתפים מתחייבים להפקיד בידי עו"ד נאור, סך של 21,160,000 ₪ אשר בהמשך הועלה לסך של כ 26 מיליון ₪, לתשלום מלוא המגיע לפי ההסדר. עיקר הסכומים ישולמו כדלקמן: 13,600,000 ₪ לפי הסכום המקורי של ההסדר ישלמו צוף וחברות בשליטתו, גיל הוד ישלם סך של 2,000,000 ₪, בנק דיסקונט לישראל בע"מ ישלם 1,500,000 ₪, וכל אחד ממרבית הנתבעים האחרים ובכללם מימון ישלם סך של 450,000 ₪. תשלומים לנושים: לנושה המובטח, בנק לאומי ישולם סך של 4,500,000 ₪. לרשויות המס כנושים בדין קדימה, תשולם מלוא הנשייה. אציין כי בדיון הוסרה ההסתייגות שבנוסח ההסדר לפיה הייתה לנתבעים המשתתפים זכות להתנגד לנשייה בדין קדימה. לנושים הרגילים ישולם סך של 28.7% מסכום הנשייה, כאשר ביחס לבעלי האג"ח משמעות הדבר הוא תשלום של כ-0.50 ₪ לכל 1. ₪ ע.נ. של אג"ח. לפי ההסדר, כל נתבע נוסף יהיה רשאי תוך תקופה של 30 יום, להודיע כי הוא מצטרף להסדר. במקרה כאמור, תועבר מחצית מהסכום שישולם על ידי כל נושה מצטרף לנושים הרגילים, ומחצית תועבר פרו ראטה לנתבעים שכבר משתתפים בהסדר, קרי הקטנת הסכום שאלה שילמו לפי הסדר הנאמן. עוד נקבע כי הנושים יהיו זכאים לקבל כספים ככל שיצטברו בקופת הפירוק מכל מקור אחר, לרבות ממימוש נכסים שישנם לחברות, לרבות מהנתבעים שלא ישתתפו בהסדר ככל שהתביעה נגדם תתקבל. בהתאם להסדר, יינתן פטור מתשלום אגרת בית המשפט החלה על תביעת המפרקים. ההסדר כולל הוראות נוספות כגון תשלומי שכר טרחה למפרקים, לנאמן להסדר, החלפת המפרקים, ועוד. 8. הסדר המפרקים לאחר כינוס אסיפות הנושים, ובטרם הוגשה בקשה לאישור הסדר הנאמן, הגישו המפרקים הצעת הסדר ראשונה מטעמם. בהמשך הגישו הצעה מתוקנת, ששופרה בדיון והיא הרלוונטית להחלטה. הצעת המפרקים מושתתת על הצעת "חברת עמוס ובנותיו השקעות בע"מ", הנמצאת בבעלות איש העסקים ערי סטימצקי והמיוצגת על ידי עו"ד רמי בובליל (להלן: "סטימצקי"). עיקרי הצעת המפרקים היא תשלום של סטימצקי לכל נושה רגיל שיבחר בכך לממש את נשייתו תמורת הסך של 33% מנשייתו אשר תועבר לסטימצקי. קרי, תביעת המפרקים תמשיך להתברר כנגד כל הנתבעים, כאשר כל נושה רגיל יוכל לבחור באפשרות לממש את נשייתו תמורת 33% הימנה אשר תשולם לו על ידי סטימצקי, או להיוותר עם החוב מתוך צפייה כי בסופו של יום תתקבל תביעת המפרקים, כדך שיוכל לקבל עבור חובו סכום העולה על 33% המוצע לפי הסדר המפרקים. תשלומים לנושים: לנושה המובטח, בנק לאומי ישולם סך של 5,000,0000 ₪. לנושים בדין קדימה תשולם מלוא תביעת חובם, בהתאם לתביעת החוב כמות שתאושר. כל נושה רגיל אשר יבחר כאמור לממש את האופציה הנתונה לו לפי הסדר המפרקים יהיה זכאי לתוספת מהסכומים שיתקבלו, אם יתקבלו משניים מהנתבעים בתביעת המפרקים. מדובר בנתבע עו"ד נועם שרון ובנתבע עופר קרז'נר, אשר כל אחד מהם אמור לשלם לפי הסדר הנאמן סך של 450,000 ₪. בהתאם להסדר המפרקים, ישולם לנושים הרגילים כל סכום שישולם על ידי שני אלה, ככל שיחויבו לשלמו בתביעת המפרקים והעולה על הסך של 450,000 ₪ מכל אחד מהם ובתוספת הוצאות פירוק. בהתאם להסדר המפרקים, תימשך תביעת המפרקים כסדרה, דבר המייתר את הצורך בבירור נושא הפטור מאגרת משפט. בהסדר המפרקים נקבעו הוראות באשר לשכר הטרחה וההוצאות. הליכי אישור כל הסדר 9. הסדר הנאמן ביום 28.2.12, כונסה אסיפת נושים אחת לאישור הסדר הנאמן, וזאת במאוחד לשלוש החברות. באסיפת הנושים הרגילים הכוללת את בעלי האג"ח, בנק הפועלים וכן עו"ד כספי הצביעו למעלה מ- 85% בעד ההסדר ו 2.73% התנגדו. יצויין כי 100% ממצביעי האג"ח הצביעו בעד ההסדר. הנושה המובטח בנק לאומי, תמך בהסדר הנאמן, אך בדיון בבית המשפט הודיע בא כוחו כי הבנק מעדיף את הסדר המפרקים על פני הסדר הנאמן ורק אם הסדר המפרקים לא יאושר, תומך הבנק בהסדר הנאמן. לא נמסר מה הייתה הצבעה של הנושים בדין קדימה, אם הייתה. לעמדת הנאמן הואיל ואלה מקבלים את מלוא נשייתם, אין נפקא מינה לשאלת הצבעתם של אלה. לא כונסה אסיפת משתתפים - בעלי המניות. 10. הסדר המפרקים ביום 17.7.12, כונסו אסיפות של כל אחת מהחברות לדיון בהצעת המפרקים. תוצאות ההצבעה ביחס לכל אחת מהחברות היא כדלקמן: חברת קווי אשראי פיננסים: רב מוחלט של הנושים הרגילים ובהם בעלי האג"ח, בנק הפועלים ועו"ד כספי, הצביעו נגד הסדר המפרקים. בנק לאומי, שהוא נושה רגיל בחברה זו, הודיע שאינו רואה יתרון בהסדר אחד על פני משנהו. הנושים בדין קדימה, הצביעו פה אחד בעד הסדר המפרקים. חברת קווי אשראי מרכז: בנק לאומי, הנושה המובטח הודיע כאמור בדיון כי הוא מעדיף את הסדר המפרקים. מס ערך מוסף הן בכובעו כנושה מובטח והן בכובעו כנושה רגיל, הצביע בעד הסדר המפרקים. חברת קווי אשראי א.ש.: הוגשו שתי תביעות חוב. האחת ע"י עיריית תל אביב והשנייה על ידי המפרקים בשם חברת קווי אשראי פיננסים. עיריית תל אביב לא הגישה כל עמדה. רשויות מע"מ טוענות כי מאחר והקבוצה היא איחוד עוסקים יש לראות את עמדתם כמי שתמכו בהסדר המפרקים. בין הצדדים מחלוקות על מהלך האסיפה, הדברים שנאמרו ושלא נאמרו בה, עזיבת מי מנושאי הדברים את הדיון ועוד. על כך גם הוגשו בקשות מבקשות שונות לבית המשפט, שלטעמי מרחיבות שלא לצורך את יריעת המחלוקת. בדיון בבית המשפט הבהיר המפרק, עו"ד מירון כי ההכרעה במרבית הוכחות החוב תינתן תוך 60 יום וכי לא יהיה באלה שטרם יוכרעו, כדי לעכב את התשלומים לפי ההסדר. עו"ד בובליל הצהיר כי תוך שני ימי עסקים מאישור ההסדר, תפקיד "סטימצקי", את יתרת הסכום המגיע לפי ההסדר. התנגדויות להסדרים 11. התנגדויות להסדר הנאמן הרשויות בכובען כנושים בדין קדימה ובדין רגיל מתנגדות להסדר. לטעמן, אין מעמד לבעלי האג"ח להציע הסדר נושים עת מדובר בחברה בפירוק ובנוסף נטען כי אין לאשר את ההסדר מחמת שלא התקיימה הצבעת נושים בדין קדימה. עוד נטען כי הקביעה בהסדר לפיה מחצית מכל תשלום של נתבע שאינו בהסדר תועבר לנתבעים המשתתפים שבהסדר ולא תועבר במלואה לנושים אינה סבירה. לעמדת נושים אלה מן הראוי להמשיך את תביעת המפרקים. היועץ המשפטי לממשלה הגיש התנגדות באשר לטעמו יש להבטיח את תשלום האגרה בסך של 12 מיליון ₪ בגין תביעת המפרקים. בדיון הודיע נציג היועץ המשפטי לממשלה כי אם תשולם המחצית הראשונה של האגרה, תוסר ההתנגדות. ב"כ הנתבעים המשתתפים בהסדר הצהיר בדיון כי מרשיו יפקידו ערבות בנקאית בסך של 5.9 מיליון ₪ להבטחת התשלום האמור, כאשר מימושה יעשה בהתאם להכרעת בית המשפט במחלוקת הפרשנית באשר להסכם שבין המדינה לבין המפרקים בנוגע לתשלום האגרה. בכך הוסרה למעשה התנגדות היועץ המשפטי לממשלה להסדר הנאמן. המפרקים הגישו התנגדות עבת כרס להסדר הנאמן. המפרקים העלו הן טענות מקדמיות והן טענות לגופו של עניין, שחלקן הועלו גם בהתנגדות הנושים בדין קדימה. לעמדת המפרקים הסדר הנאמן לאו הסדר הוא שכן הנושים לא מוותרים על חובם לחברה אלא מוותרים לנתבעים המשתתפים וכזאת לא ניתן לפי סעיף 350 לחוק החברות; ההסדר הוא בין נושי החברה לבין מי שהחברה נושה בהם ומשכך אינו עונה על תנאי סעיף 350 לחוק החברות; רק למפרק החברה מוקנה שיקול הדעת האם החברה צריכה להתפשר עם נתבע מסוים ומכל מקום לא נתונה לנושים; היה על הנאמן לערוך הסדר נושים נפרד לכל חברה במיוחד שלכל אחת מהן עילות תביעה נפרדות, יש לה נושים אחרים, ויש בדבר כדי להשפיע על אופן חלוקת הנכסים; לא כונסה אסיפת בעלי מניות; אין בהסדר כדי להבטיח את שכ"ט המפרקים ככאלה וכן אין בו כדי להבטיח את שכ"ט המגיע להם עבור תביעת המפרקים וכמות שהשכר אושר על ידי בית המשפט של הפירוק; ההסדר המוצע אינו מהווה תרומה מספקת מצד הנתבעים המשתתפים. בצד טעמים אלה מצביעים המפרקים על פגמים נוספים שנפלו בגיבוש הסדר הנאמן כגון ניהול מו"מ מאחורי גבו של המפרק, כי הצבעת הנושים שתמכו בהסדר הנאמן נגועה בניגוד עניינים וחסרת תום לב מצד המשתתפים באסיפת הנושים הרגילים, במיוחד בעלי האג"ח החדשים שאינם אלה "אנשי קש" של מימון וצוף, עושי דברם ומשכך יש להתעלם מהצבעתם של אלה. המפרקים מפנים ליתרונות הגלומים בהסדר המפרקים לעומת הסדר הנאמן; על כך שהצעתם מיטיבה במידה ניכרת על זו של הנאמן; 12. הסדר המפרקים להסדר המפרקים הוגשה התנגדות מפורטת של הנאמן. בהתנגדותו מבהיר הנאמן מדוע יש לצדד בהסדר שהוצע על ידו, הגם שלגרסתו הוא כנאמן רק מציג את ההסדרים לפני בעלי האג"ח, אשר שוקלים את השיקולים הדרושים להם ובוחרים את ההסדר הנראה ביניהם מבלי שהוא הנאמן מתערב ומשפיע, שכן הוא רק ממלא אחר רצונם מבלי להשיג על עמדתם. הנאמן טוען כי הסדר הנאמן אינו נופל מזה של המפרקים וכי הוא עדיף עליו שכן יש להביא בחשבון גם את התוספת הפוטנציאלית הגלומה בו, בין היתר בקבלת מחצית מהכספים שישולמו על ידי הנתבעים הנוספים, אם יבחרו להשתתף בהסדר הנאמן, כמו גם קבלת יתר נכסי החברות. הנאמן טוען כי הסדר המפרקים נדחה על ידי הנושים הרגילים ומשכך לא ניתן לאשרו, ובהתאם להלכה כי לא ניתן לכפות על הנושים הסדר שאינם מעוניינים בו. הנאמן דוחה את הטענות באשר לניגוד עניינים של בעלי האג"ח שעליהם נמנים גם גופים מוסדיים כחברות ביטוח. לעמדת הנאמן הוא אינו מכיר את כל בעלי האג"ח שהשתתפו באסיפה, אלה אינם נגועים בניגוד עניינים למיטב ידיעתו, כי דאג להחתים כל אחד מהם על טופס העדר ניגוד עניינים, וככל שהיה ניגוד עניינים הדבר מופיע בטופס והוא חל רק לגבי מקצתם של המצביעים באסיפה שאין בו כדי להשפיע על תוצאת ההצבעה. הנאמן גורס כי דווקא המפרקים מצויים בניגוד עניינים וכן הסתירו את הקשר שיש להם עם סטימצקי, שהוא לקוח של המפרקים. עוד טוען הנאמן כי אין חשיבות לעמדת בעלי המניות ומשכך אין טעם בכינוס אסיפת משתתפים. הנאמן דוחה את טענות המפרקים בנוגע לשכר טרחת המפרקים ושכר הנאמן, על מעורבות אישית של ב"כ הנאמן בייצוג אחד הגורמים המעורבים בקידום הסדר הנאמן. לעמדת הנאמן נוסח הסדר המפרקים אינו ברור כמו גם המועד של קבלת הכספים לפיו וכי הוא נעדר בטחונות. טענות אלה התייתרו נוכח הודעת הנאמן וב"כ "סטימצקי" בדיון, כאמור לעיל. 13. בעלי אגרות החוב החדשים לאחרונה, החלה להתרחש פעילות ערה באגרות החוב של החברה, תוך ביקושים תמוהים לניירות ערך אלה, כאשר רכישת האג"חים נעשתה בעסקאות מחוץ לבורסה שכן אגרות החוב אינן נסחרות. "תמוהים" שכן במהלך השנים הרבות שחלפו מאז קריסת קבוצת קווי אשראי ועד לעת הזו, לא היה כל ביקוש לאגרות החוב, שערכן היה אפסי או קרוב לכך. רק עם הגשת הבקשות להסדרי נושים, לא כל שכן, שעה שעל המדוכה שני הסדרי נושים מוצעים מתחרים, התעוררו ביקושים, תוך תחרות בין הגורמים המבקשים לרכוש את אגרות החוב ובכללם "סטימצקי" וכמתואר בהרחבה בכתבי הטענות של שני הצדדים. לענייננו, בשבועות האחרונים ולאחר הצעת הסדר המפרקים נרכשו כ- 11 מיליון ₪ אג"ח ע.נ. של קווי אשראי פיננסים, ואלה הוו 85% מהמצביעים באסיפת בעלי האג"חים מתוך 13 מיליון ₪ ע.נ. שהשתתפו בהצבעה, וזאת על ידי בעלי האג"ח הבאים: חברה פנמית בשםBlumins Investment Inc. (להלן: "בלומינס") המצויה בשליטת מר אברהם גרנט שרכשה כ 6 מיליון ₪ ע.נ. אג"ח; מר ברק יצחקי (להלן: "יצחקי") וגב' אסתר שחר (להלן: "שחר" ), ששניהם יחד רכשו כמות של כ 5 מיליון ₪ ע. נ. אג"ח. (שלשת אלה, בלומינס, יצחקי ושחר להלן: "בעלי האג"ח החדשים"). על התנהלות בעלי האג"ח החדשים אתייחס בהמשך הדברים. 14. הדיון באישור ההסכמים בדיון שהתקיים במעמד הצדדים באישור ההסדרים, הוסיף כל אחד מהצדדים, קרי ב"כ הנאמן וכן המפרק, על טעמיו. איפשרתי במהלך הדיון גם לנציגים של הנושים, לב"כ הנתבעים המשתתפים וכן לב"כ "סטימצקי", להציג עמדתם וכאמור בפרוטוקול הדיון. עמדת הכנ"ר בדיון הייתה שאין לאמץ את הסדר הנאמן, כי על המפרקים לדון ולהכריע בהוכחות החוב ולאחר מכן להציע הסדר נושים. בשולי סעיף זה אציין כי הצדדים "העמיסו" על בית המשפט שלל בקשות מבקשות שונות, חלקן הונח לפתחי באמצעות מערכת נט המשפט בשעות הלילה של ערב הדיון בבקשות, ולא תמיד לצורך, ותוך הכבדת יתר על בית המשפט. דיון והכרעה אבחן תחילה את טענות הסף שהועלו נגד הסדר הנאמן. 15. האם הסדר הנאמן עומד בתנאי סעיף 350 לחוק לעמדת המתנגדים להסדר הנאמן, אין הנושים רשאים להציע הסדר נושים בעת שהחברה מצויה בפירוק שכן הדבר מצוי בסמכותו הבלעדית של המפרק. עוד נטען שהסדר הנאמן הוא למעשה בין נושי החברה לבין חייבים של החברה ומשכך אינו בגדר "הסדר נושים" כמשמעו בדין, כמו גם שאין לנושים ולמשתתפים שיקול דעת האם להתפשר עם חייב של החברה והתנאים לכך. לאחר עיון בטענות הצדדים ויישום הדין, הגעתי לידי מסקנה כי דין הטענות המקדמיות להידחות. ככלל, לנושים מעמד מרכזי בהליך הפירוק שכן הם שנפגעו כתוצאה מהקלעות החברה החייבת לקשיים, חובם לא שולם ויש להבטיח כי יוכלו להיפרע באופן המרבי מנכסי החברה, ככל שנותרו. משכך יש להתחשב ברצונם של הנושים לרבות באשר להתנהלות נגד מי שחייב כספים לחברה. בהקשר זה אפנה לדברי פרופ' ציפורה כהן בחיבורה, "פירוק חברות", תש"ס-2000, ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, בעמ' 346: "לנושים מעמד מרכזי הן בפירוק מרצון באין כושר פירעון והן בפירוק כפוי. במקרים אלה הנושים הם בעלי האינטרס העיקרי בפירוק, ועל כן מקנה להם החוק מעמד בכל שלבי הפירוק". אציין כי המחוקק עיגן את המעמד של הנושים במספר הוראות בפקודת החברות ובתקנות המצביעות על מעמדם הבכיר של הנושים והתחשבות ברצונם כגון סעיף 309 לפקודת החברות המורה כי על המפרק לכנס אסיפות נושים לפי דרישתם של אלה. במיוחד ראויים לציון המנגנונים שנקבעו בחקיקה בכל הנוגע להסדרי נושים, המצביעים על מעמדם הבכיר של הנושים. לענייננו רלוונטי סעיף 350 (א) לחוק החברות המורה כדלקמן: "הוצעו פשרה או הסדר בין החברה לבין נושיה או בעלי מניותיה, או בינה לבין סוג פלוני שבהם, רשאי בית המשפט, על פי בקשה של החברה, של נושה או של בעל מניה, או של מפרק אם החברה היא בפירוק, להורות על כינוס אסיפה של אותם נושים או בעלי מניות, לפי הענין, בדרך שיורה בית המשפט". מהוראת הסעיף עולה כי בין הגורמים הרשאים להציע הסדר נושים נמנים נושי החברה ובעלי המניות, אך שעה שהחברה נמצאת בפירוק, מטבע הדברים יבוא המפרק בנעלי החברה שכן היא נעדרת כשירות משפטית להציע הסדר נושים. המחוקק לא שלל את האפשרות כי תימנע מהנושים הזכות להציע הסדר נושים גם בעת שהחברה נמצאת בפירוק, לו היה המחוקק סבור אחרת, הדבר היה בא לידי ביטוי מפורש בחוק. גם הגיונם של דברים מוביל למסקנה זו, שכן מטרת ההוראה הוא הסדר שעה שהחברה נקלעה לקשיים, ואין מקום לאבחנה בהקשר זה בין מצב שבו החברה טרם נכנסה להליכי פירוק לבין מצב בו היא כבר מצויה בהליכי פירוק. בשני המצבים כאחד, יש לאפשר הצעת הסדר נושים, בין על ידי הנושים ובין על ידי החברה או מפרקה אם היא כבר בהליך פירוק. נתתי דעתי לטענת המפרקים לפיה שיקול הדעת העיקרי באשר לניהול הליכים נגד חייבים של החברה מסור למפרק ולא לנושים, ומשכך לטענתם אין לנושים מעמד בשאלת המשך תביעת המפרקים, תוך שהמפרקים נסמכים בין היתר על ע"א 2172/10 אלומיניום זוהר ייבוא ושיווק בע"מ נ' עו"ד גלוסקא, מפרק החברה (2011), אך לא ראיתי לקבל את טענתם. אכן כגרסת המפרקים, בעת שממונה מפרק הוא בא בנעלי החברה ובגדר זאת עוברות אליו סמכויות הניהול של החברה והוא שאמור להיות הגורם הדומיננטי גם בכל הנוגע לגביית חובות החברה, לרבות נקיטת הליכים נגד החייבים. להשקפתי אין בכך כדי לגרוע מהמעמד הבכיר של הנושים, חובת שמיעת עמדתם ושקילתה במקרה המתאים, שכן בסופו של דבר, הם הצד שיושפע בעיקרו של דבר מהתנהלות המפרק בגביית החובות. באשר להלכה הנזכרת לעיל, (ע"א 2172/10), אליה מפנים המפרקים, אזי בית המשפט העליון לא נדרש לשאלת עמדת הנושים שכן באותו מקרה התעוררה שאלת מעמדו ועמדתו של בעל המניות- משתתף ולא של נושים, ומשכך אין בהלכה דנן כדי לתמוך בעמדת המפרקים לענייננו. מכל מקום, גם אם שיקול הדעת העיקרי באשר לגביית חובות החברה מסור למפרק, עדיין אין הוא מוחלט, ובית המשפט רשאי להורות אחרת לרבות בעקבות עמדת נושי החברה שדעתם שונה מזו של המפרק וככל שיימצא שאכן יש טעם בהתנגדותם של הנושים. לא התעלמתי מעמדת המפרקים לפיה בהתאם לסעיף 350 חייב הסדר נושים להיות גם על דעת והסכמת החברה, ובהעדרם אין הוא עונה על הוראת הסעיף. סבורני כי כוחה של הטענה ישים לסוג אחר של הסדרים כגון במקרה של הצעת רכש כופה ושלא כבמקרה נשוא החלטה זו. 16. פגמים בהליך אישור הסדר הנאמן לעמדת המתנגדים להסדר הנאמן אין לאשרו מחמת שנפלו פגמים בהליך אישורו, בין היתר באי כינוס אסיפות נושים כנדרש על פי הדין, שכן לא כונסו אסיפות נפרדות של כל אחת מהחברות בהסדר. נטען כי בהתאם לעקרון האישיות המשפטית הנפרדת והוראת סעיף 350, יש לכנס אסיפות נושים נפרדות ולכל חברה משל עצמה, כאשר יש להפריד באסיפות בין הנושים המובטחים לבין הנושים הבלתי מובטחים. הנאמן לא פעל בהתאם למתווה האמור שכן כינס אסיפת נושים אחת לשלוש החברות. משכך טוענים המתנגדים כי יש לדחות את הבקשה לאישור הסדר הנאמן, לא כל שכן, המחדל האמור מונע את חלוקת הכספים בין נושי שלוש החברות שכן כל הכספים ייכנסו למאגר אחד, ללא אבחנה בין המגיע מכל אחת משלש החברות לנושיהם, ובשים לב גם לכך שלכל אחת משלושת אלה עילות תביעה שונות נגד הנתבעים כנטען בתביעת המפרקים. עוד נטען כי השוני האמור גם משפיע על דרך ההצבעה באסיפות הנושים. הנאמן טוען כי דין הטענה להידחות מחמת שעסקינן באשכול חברות כעולה מתביעת המפרקים המהווה הודאת בעל דין; כי אין בדבר כדי פגיעה; כי מדובר בטענות טכניות גרידא. עוד נטען כי ההזמנה לקיום אסיפות נושים פורסמה לנושי שלושת החברות כך שהנושים ידעו עליה וכן טוען הוא שספירת קולות המשתתפים והמצביעים נעשתה תוך הבחנה בין סוגי הנשייה של כל חברה. בשורת הלכות נקבע כי יש להקפיד על קיום אסיפות נושים לפי מעמד הנשייה: מובטחים; דין קדימה; רגילים, שלכל אחת מהן אינטרסים משותפים ותוך הבחנה בין קבוצה לקבוצה (ראה פש"ר (ת"א) 1553/00 ברית פיקוח לקואופרציה החקלאית העובדת בע"מ (2002)). הקפדה זו נגזרת מהכלל לפיו יש להקפיד קלה כחמורה בהוראות הדין ביחס להסדרי נושים, ובגדר זאת גם על קיום אסיפות נושים תוך הפרדה בין קבוצות הנושים לפי סוגי הנשייה השונים. ראה בהקשר זה אלשיך ואורבך בספרם, "הקפאת הליכים הלכה למעשה" מהדורה שניה, בעמ' 628: "אחד הצעדים המכריעים ביותר בקביעת אופיין של אסיפות הנושים הוא חלוקת הנושים לקבוצות נפרדות, שהרי אישור ההסדר חייב לעבור ברוב מיוחס בכל אחת מהן" (ההדגשה במקור-א.א.) כן ראה ע"א 3225/99 שיכון עובדים בע"מ נ' טש"ת, חברה קבלנית לבניין בע"מ, פ"ד נג(5) 97. עם זאת סבורני כי ייתכנו מצבים בהם חרף המחדלים בכינוס האסיפות, לא יהיה בכך כדי להביא לפסילתן. מקרים כאלה ייתכנו שעה שבית המשפט נוכח כי לא נגרם עוות דין מהותי (ראה פר"ק (ת"א) 30869-11-09 דירקט קפיטל אינווסטמנטס בע"מ נ' רשם החברות ואח' (2010): "מצבים אלה יכולים לקרות כאשר הרוב הושג על ידי עיוות או חוסר הגינות בחלוקת הנושים לקבוצות נפרדות, או כאשר השתכנע בית משפט כי נפלו פגמים מהותיים באופן עריכת האסיפות בדרך שפגעה באורח משמעותי בהגינות האסיפות". בבחינת עובדות המקרה, דומני כי למרות הפגמים בכינוס האסיפות, אזי לא נגרם עיוות דין כה חמור, ומשכך לא ניתן מחמת אלו כדי לדחות את הסדר הנאמן ואבהיר: לא הוגשה בעת זימון האסיפה עתירה לבית המשפט של מי מהנושים למנוע את כינוסה מטעם זה, ואין לפניי כל טענה של מי מנושי החברות לפיה הוא נפגע באופן ממשי כתוצאה מהאופן בו ;כונסה האסיפה, ומשכך הדעת נותנת כי לכאורה אין פגיעה. לא כל שכן, אף אחד מהנושים לא העלה במהלך האסיפה ולאחריה כל טרוניה בכך שכונסה אסיפה משותפת לכלל הנושים. אוסיף לכך שבפרסומים לכינוס האסיפה צוין שמן של שלשת החברות, כך שחזקה על נושה של כל אחת החברות שהיה מודע לכינוס האסיפה, ולא הייתה מניעה בידו ליטול בה חלק. טעם נוסף לדחיית הטענה הינו שהגם שהאסיפה התקיימה במשותף לכל קבוצות הנשייה, אזי קולות המצביעים נספרו בנפרד לכל אחת מהקבוצות ומשכך לא נפגע האינטרס של כל אחת מהקבוצות. המפרקים גם לא הצביעו על נושה פלוני אשר עניינו נפגע באופן מהותי כתוצאה מהאופן בו כונסה האסיפה. אמנם כתוצאה מהעדר אסיפות נפרדות, ייכנסו הכספים לפי הסדר הנאמן לקופה משותפת של שלשת החברות, ללא אבחנה עניינית ותוך התעלמות מעילות התביעה השונות של כל אחת מהחברות, אך דומני כי כשל זה הינו פתיר. לצורך החלוקה בין הנושים השונים, אזי ההסדר ברור ומובנה ואין רלוונטיות לשאלת עילות התביעה השונות בין החברות והתשלום בין הנושים אינו מושפע מעילות התביעה השונות של כל אחת מהחברות. גם ב"כ מע"מ הבהיר בדיון שאינו רואה בעייתיות בחלוקה, בשים לב לכך שמע"מ הינו נושה הן בדין קדימה וכן בדין רגיל. הקושי היחיד שניתן להעלות על הדעת כתוצאה מהמחדלים האמורים הוא בחלוקת הכספים שבקופה ושמקורם אינו בהסדר אלא מימוש נכסים אחרים, אך גם על כך ניתן להתגבר, במיוחד לאור דברי המפרק שסכומם של אלה אינו גבוה ואף לא יכסה את שכר המפרקים והוצאות הפירוק וככל הנראה עסקינן בסוגיה תיאורטית. עם זאת סבורני כי נפל פגם מסוים בהליך אישור הסדר הנאמן שקשה להשלים עימו וכוונתי לאי כינוס אסיפת בעלי המניות לדון באישור הסדר הנאמן. אין צורך להרחיב את הדיבור על מעמדם הנדחה של בעלי המניות בהסדרי נושים, אך אין בכך כדי לייתר את הצורך במקרה המתאים להביא בחשבון את רצון בעלי המניות. דומני שבמקרה שלפניי היה מקום לכנס אסיפת בעלי מניות ובעיקר שעל אלה נמנה הציבור הרחב שרכש את המניות של קווי אשראי, על מנת לשמוע את עמדתם באשר להסדרי הנושים שעל הפרק. עמדת הנאמן בסעיף 66-70 לבקשה לפיה, בין היתר, אין במסגרת ההסדר תשלום לבעלי המניות, אינה מהווה מענה מספק ודוק. לפי הסדר המפרקים, אזי תביעת המפרקים תימשך וככל שזו תתקבל ולו בסכום העולה על חובות החברות, יזכו המשתתפים לתמורה בגין השקעתם במניות החברות. משכך, לא ניתן לשלול אפשרות לפיה אם הייתה מתכנסת אסיפת בעלי מניות, היו אלה מצביעים נגד הסדר הנאמן ותומכים בהסדר המפרקים. משכך, היה מקום לכנס את בעלי המניות ולשמוע את עמדתם ולהתחשב בה, גם אם בסופו של דבר התוצאה הייתה שאין להעדיפה על פני אינטרסים נוגדים של הנושים. לעניין זה אפנה לרע"א 2404/11 המועצה המקומית פרדס חנה כרכור נ' החברה הכלכלית פרדס חנה כרכור בע"מ (בפירוק) (2011), בה השיגה בעלת מניות על החלטת המפרק להגיע להסדר פשרה. בית המשפט העליון ציין: "היה על המפרק במסגרת שיקול דעתו להביא בחשבון גם את האינטרסים של המבקשת כבעלת מניות". לא התעלמתי מטענת הנאמן לפיה לא הוגשה התנגדות של מי מטעם בעלי המניות לאי כינוס אסיפת בעלי מניות כמו גם לא הוגשה התנגדות מטעם מי מבעלי המניות להסדר הנאמן, אך אין בכך כדי לאיין לחלוטין את הצורך בכינוס האסיפה והעדרה של זו מהווה פגם באישור ההסדר, שגם אם אין בו כדי להוות משקל מספק כשלעצמו לדחות את הסדר הנאמן, אזי יש בו כדי להצטרף ליתר הנימוקים שהביאוני לתוצאה לאיה הגעתי. 17. הסדרי הנושים: יתרונות וחסרונות לאחר שנדחו הטענות המקדמיות, שומה עלי לבחון את הטענות לגופם של דברים. סלע המחלוקת שבין הצדדים הינו גרסת המפרקים לפיה הסדר הנושים המוצע על ידם מגלם יתרונות רבים לרבות לנושים עצמם העולים לאין שיעור על אלה שבהסדר הנאמן. משכך לגרסת המפרקים יש לאמץ את הסדר המפרקים ולדחות את הסדר הנאמן שאושר תוך ניגוד עניינים וחוסר תום לב של הנושים. זאת לעומת עמדת הנאמן לפיה ההסדר שהוצע על ידו אינו נופל בתנאיו מאלה שבהסדר המפרקים, כי לגרסתו לא קיים כל ניגוד עניינים וחוסר תום לב של הנושים שאישרו את הסדר הנאמן ושומה על בית המשפט לכבד את הצבעת הנושים. מהות ההסדרים אם נקלף את עטיפות ההסדרים ניווכח כי שניהם מבוססים, הלכה למעשה, על תביעת המפרקים, אך באופן שונה. לפי הסדר הנאמן, קונים למעשה הנתבעים המשתתפים בהסדר את הסיכון הנשקף להם בקבלת בתביעת המפרקים נגדם בגובה הסכום שהם משלמים לפי ההסדר. לעומת זאת, בהתאם להסדר המפרקים, משלם סטימצקי לנושים שיעור מסוים מנשייתם וזו עוברת אליו, תביעת המפרקים נמשכת וזאת נעשה ככל הנראה בהנחה שהתביעה תניב תשואה גבוהה יותר מהסכומים שמשלם סטימצקי לנושים שיבחרו לממש את הסדר. כלומר, לפי ההסדר הראשון, נדחית תביעת המפרקים נגד אותם הנתבעים המשתתפים בהסדר שינתן להם פטור מתביעות, ואילו לפי השני היא תמשיך להתברר נגד כל הנתבעים. תמצית השווה והשונה בין ההסדרים לפי הסדר הנאמן ישולם לנושה המובטח, סך של 4.5 מיליון ₪ ואילו לפי הסדר המפרקים ישולם לנושה המובטח 5 מיליון ₪. הן לפי הסדר הנאמן והן לפי הסדר המפרקים, תשולם לנושים בדין קדימה, מלוא נשייתם. לפי הסדר הנאמן ישולם לנושים הרגילים סך של כ 29% מנשייתם ואילו לפי הסדר המפרקים ישולם לנושים הרגילים סך של 33% וכן תשולם להם היתרה מהסכומים שיתקבלו מהנתבעים שרון וקרז'נר מעבר לסך של 450,000 ₪, שכל אחד מהם ישלם, אם ישלם ככל שיחוייב בתביעת המפרקים. לפי הסדר הנאמן, מחצית מכל סכום שישולם על ידי נתבעים אחרים שאינם בהסדר ושירצו להשתתף בו תועבר לנושים הרגילים, ומחציתה תועבר לנושים המשתתפים. כמו כן הנושים הרגילים יהיו זכאים לכל יתר נכסי הפירוק. בחינת שני ההסדרים, מחייבת מסקנה חד משמעית לפיה צודקים המפרקים בטענתם שההסדר המוצע על ידם עדיף מבחינה כלכלית לנושים הרגילים ולבעלי האג"ח בכללם מאשר הסדר הנאמן. אציין כי לפי תיקון 18 לחוק החברות (תשע"ב-2012), ימונה מומחה לבחינת הסדר חוב, אשר בין תפקידיו לחוות דעתו באשר לכדאיות הסדר חוב המוצע לבעלי האג"ח. התיקון האמור אינו חל על ההסדרים שלפניי, ומשכך איני נדרש למינוי המומחה, וגם אם היה התיקון חל, ספק אם הייתי נדרש למנוי מומחה כאמור, שכן לטעמי לא נדרשת מומחיות רבה כדי להבחין ביתרונות שבהסדר המפרקים על פני הסדר הנאמן. ראשית, לפי הסדר המפרקים, נתונה לבעלי האג"ח זכות בחירה, ירצו ימירו את האג"ח שמחזיקים בקבלת 33% מהנשייה ותוך זכות לקבלת כספים בעתיד ככל שיתקבלו מהנתבעים שרון וקרזנ'ר לפי המתווה דלעיל. לא ירצו, יוכלו להמשיך להחזיק באגרות החוב, בהנחה ואלו יניבו להם תמורה גבוהה יותר בהסתמך על צפי של קבלת תביעת המפרקים. לעומת זאת, לפי הצעת הנאמן, אין לנושים בחירה והם מחוייבים לממש את ההסדר, קרי לקבל את התשלום המוצע לפי ההסדר באין אלטרנטיבה אחרת, ואין הם יכולים להמשיך להחזיק באג"ח גם אם סבורים הם שבסופו של דבר יוכלו לקבל תמורתו תמורה העולה על זו המוצעת לפי הסדר הנאמן. יתרון מהותי נוסף בהסדר המפרקים הוא שיעור התמורה לה זכאים הנושים הרגילים, קרי 33% לעומת פחות מ 29% לפי הסדר הנאמן, דהיינו התמורה לפי הסדר הנאמן פחותה ב 15% מהסדר המפרקים, פער ניכר לכל הדעות. שלישית, לפי הסדר המפרקים קיים צפי לקבל סכומים נוספים במקרה של תשלומים מהנתבעים שרון וקרז'נר מעל סכום השתתפותם בהסדר הנאמן, דבר שאינו אפשרי לפי הסדר הנאמן. אמנם לפי הסדר הנאמן יזכו הנושים הרגילים ביתרת נכסי הפירוק, אך כאמור אין סיכוי נראה לעין לקבל כספים מיתרת נכסי הפירוק, וספק אם יהיה בהם כדי לכסות את הוצאות הפירוק ושכר טרחת המפרקים בקשר עם תביעת המפרקים. ער אני לכך שהנושים הרגילים אמורים לקבל לפי הסדר הנאמן גם מחצית מכל סכום שינתן על ידי נתבעים נוספים שיבחרו להשתתף בהסדר הנאמן, אם יבחרו לעשות כן, אך לא זו בלבד שמדובר בהשערה גרידא, ללא כל תימוכין שניתן להתבסס עליהם במיוחד שאין בהסדר הנאמן כל מגבלה של סכום שעל מי מהנתבעים הנוספים לשלם כתנאי להשתתפותם בהסדר. חיסרון נוסף שנטען על ידי הנתבעים המשתתפים בהסדר שקיים בהסדר המפרקים הוא הפגיעה ב"נושים הרדומים" והכוונה לאותם בעלי אג"ח רבים שאינם מודעים להסדרי הנושים, כאשר יש לזכור שמחציתם של אלה לא השתתפו באסיפת הנושים. משכך נטען כי אלה לא יודיעו ככל הנראה על בחירתם במימוש האופציה לפי הסדר המפרקים. במקרה כזה, יאלצו נושים אלה להמתין עד להכרעה בתביעת המפרקים, דבר שיתמשך שנים רבות, זאת לעומת הסדר הנאמן לפיו ישולם כבר עתה הסכום המתחייב הימנו, לרבות לנושים הרדומים באמצעות מסלקת הבורסה. גם אם יש ממש בטענה, שכן הנושים לרבות הרדומים, מוחזקים כמודעים לכינוס האסיפות, אזי איני רואה חיסרון ומכל מקום מהותי בהמתנה של הנושים עד להכרעה בתביעת המפרקים לאור הנדחה מול היתרונות שבהסדר המפרקים. אדגיש כי בדיון הסירו המפרקים וסטימצקי כשלים בהסדר המפרקים עליהם הצביע הנאמן בהתנגדותו כגון עיכוב בהעברת כספי הסדר המפרקים, והעדר ביטחונות לביצועו. כל אלה אינם רלוונטיים לאור הצהרות המפרק עו"ד מירון וב"כ סטימצקי כי התמורה לפי ההסדר תופקד לאלתר בידי המפרקים, וכי האחרונים יכריעו בהקדם בתביעות החוב ומבלי שיהיה בכך כדי לעכב את התשלום לנושים האחרים. נתתי דעתי ליתר טעמי הנאמן כמו גם של ב"כ הנתבעים המשתתפים בהסדר באשר לנחיתות הסדר המפרקים, אך לא מצאתי בהם ממש. כך הטענה כי סטימצקי היה לקוח של המפרקים אינה מעלה ומורידה שכן לא נטען שסטימצקי אינו מסוגל לעמוד בהתחייבויותיו. גם לא מצאתי ממש בטענת הנאמן בדבר נוסח מעורפל של הסדר הנושים במיוחד שהבהרות ככל שנדרשו לאור הטענה האמורה, ניתנו בדיון. גם הטענה לפיה יש למפרקים ניגוד עניינים בכך שטרם הכריעו בתביעות החוב על מנת לסרבל את ההליך, הוסרה מסדר היום לאור הודעת המפרק כי מרבית תביעות החוב תוכרענה תוך זמן קצר. משכך, המסקנה הינה כי הסדר המפרקים, עדיף לנושים לאין שיעור על פני הסדר הנאמן. לאור ממצא זה, אבחן את כל אחד ההסדרים, הסדר הנאמן תחילה והסדר המפרקים לאחר מכן. בהינתן האמור, מצופה היה כי בעלי האג"ח והנושים הרגילים ובכללם בעלי האג"ח החדשים שזה מקרוב רכשו את ניירות הערך יתמכו בהסדר המפרקים וידחו את הסדר הנאמן. דא עקא, ולמרבית הפלא, תמך רוב מכריע באסיפת הנושים הרגילים בהסדר הנאמן, ודחה את הסדר המפרקים. משכך, שומה עלי לבחון האם רשאי בית המשפט בנסיבות האמורות, שלא לאשר את הסדר הנאמן. 18. התערבות בית המשפט בהסדר נושים אימתי ? סעיף 350(ט) לחוק החברות מורה: "אם באסיפה כאמור בסעיף קטן (א) הסכימו לפשרה או להסדר רוב מספרם של המשתתפים בהצבעה למעט הנמנעים שבידם יחד שלושה רבעים של הערך המיוצג בהצבעה, ובית המשפט אישר את הפשרה או ההסדר, הרי הם מחייבים את החברה ואת כל הנושים או בעלי המניות או הסוג שבהם, לפי הענין, ואם היא בפירוק - את המפרק וכל משתתף". (ההדגשה אינה במקור-א.א.) לבית המשפט סמכות אפוא שלא לאשר הסדר נושים, חרף הצבעת הרוב הדרוש באסיפת נושים לאשרו. עם זאת נטו בתי המשפט לפרש בצמצום את סמכות ההתערבות בשיקול דעת של הנושים ובית המשפט מעדיף ככלל לכבדה. בפסיקת בתי המשפט נקבע שהתערבות בית המשפט יכולה להיעשות בשני מצבים עיקריים: האחד, כאשר הוכח לבית המשפט שנפל פגם בהליך ההצבעה באסיפות הנושים, כגון נושה שהצביע בחוסר תום לב מהותי המצדיק את התערבות בית המשפט בהסדר. השני, גם אם לא נפל פגם מהותי באישור ההסדר, קיימים שיקולים חוץ כלכליים, מתחום תקנת הציבור שיש בכוחם כדי להביא לפסילת ההסדר, הגם שזכה לרוב הדרוש באסיפת הנושים. אחד הנושאים המובהקים בהם נמנעים בתי המשפט להתערב הם שעה שמדובר בשאלת הכדאיות הכלכלית של ההסדר, זאת, ממספר טעמים. בגדרם של אלה שאין לבית המשפט יתרון על פני הנושים בשאלת כדאיות ההסדר מבחינה כלכלית, לא כל שכן, לעתים הנושים הם גופים כלכליים ומנוסים המסוגלים להעריך נכונה את כדאיות ההסדר. משכך בית המשפט אף אינו נדרש דרך כלל לבחינה מעמיקה של כדאיות ההסדר, ומעדיף לכבד את רצונם של הנושים ונוהג בריסון גם אם הוא סבור שמבחינה כלכלית נכון היה להצביע אחרת. סיכום ההלכה מובא בספרם של אלשיך ואורבך (שם בעמ' 617): "בית המשפט של חדלות פירעון אינו נוטה (לבד ממצבים קיצוניים וחריגים ביותר), להתערב בשיקול דעתה של אסיפת הנושים. זאת, ככל שמדובר בבחינה ובהערכה של כדאיותו הכלכלית של הסדר הנושים ושל מאזן הסיכוי והסיכון הטמון בו, אף אם, לדעתו של בית המשפט, טעו הנושים ברובם בשיקול דעתם והוא היה מגיע לתוצאה שונה לו עמד בנעליהם". ראה בהקשר זה בש"א (ת"א) 25413/01 מזרחי נ' דן אגודה שיתופית; פר"ק 30869-11-09 לעיל; אמנם קיימים מקרים בהם קבע בית המשפט שיש לפסול הסדר נושים מחמת טעמי כדאיות כלכלית, אך זאת היה בעת שבית המשפט מצא בנוסף קיומם של פגמים מהותיים אחרים בהסדר הנושים, ונראה שאלמלא אותם הפגמים המהותיים הנוספים, היה בית המשפט נמנע מלפסול את ההסדר (פש"ר ת"א 1054/03 כרמל מרקעים ואחר' נ' מינהל מקרקעי ישראל (2005). 19. האם התקיימו באישור הסדר הנאמן התנאים לפסילתו על ידי בית המשפט, חרף הרוב לאישורו? בחנתי את פירוט המצביעים מקרב בעלי האג"ח באסיפה מיום 17.7.12, כעולה מנספח 1 לתצהיר הגב' רביב מטעם הנאמן, לפיה הצביעו למעלה מ 87% עבור הסדר הנאמן. מעיון ברשימה עולה כי זו כוללת מספר מחזיקים שהנאמן הצביע בשמם, וזאת לפי הנטען מכוח יפויי כוח שניתנו לנאמן. עוד כוללת הרשימה מספר מחזיקים שעבורם הצביע מר בן ארי, את מר אבי בקל שהצביע כמיופה כוח של אחרים בתמיכה בהסדר הנאמן, את מר גדי חזן שהצביע מכוח אחזקותיו, את ההצבעה של גורם מוסדי-איילון חברה לביטוח בע"מ שתמכה בהסדר הנאמן, וכן את ההצבעה של שלושת בעלי האג"ח החדשים, כהגדרתם לעיל. למעט מר בן ארי לגביו צוין כי קיים לגביו ניגוד עניינים בהכירו חלק מהנתבעים המשתתפים בהסדר, צוין כי למצביעים האחרים אין ניגוד עניינים. ברשימה נכללה גם הצבעת עו"ד בובליל בשם סטימצקי בעד הסדר המפרקים ומתנגד להסדר הנאמן, תוך שצוין ניגוד העניינים של מצביע זה. לטעמי, במקרה שלפניי, שני המצבים בהם מתערב בית המשפט שמניתי לעיל, קיומו של פגם מהותי בהשגת הרוב באסיפת הנושים וכן מצב בו אין לאשר את ההסדר הגם שזכה לרוב הדרוש, שזורים זה בה, והמחייבים את בית המשפט שלא לאשרו, ואפרט: כאמור, קביעתי הינה שהסדר הנאמן נופל בתרומתו מהסדר המפרק, משכך שומה היה על הנושים הרגילים לתמוך בהסדר המפרקים. תמיכת הנושים הרגילים ובכללם בעלי האג"ח ברוב מוחץ דווקא בהסדר הנאמן, שהינו פחות טוב להם, היא בלתי סבירה בעליל ואינה עומדת במבחן התוצאה. בהינתן האמור, היה על הנושים הללו כמו גם על הנאמן לשכנע את בית המשפט מה היו השיקולים שהניעו אותם לבחור דווקא בהסדר הנאמן, שהינו כאמור הסדר פחות טוב לנושים הרגילים, על מנת שבית המשפט ישתכנע כי הם לא פעלו מתוך מניעים פסולים, אך כאלו לא ניתנו, ודוק. לא ניתן ולו מגורם אחד שהשתתף בהצבעה באסיפת בעלי האג"ח הסבר ענייני מדוע הצביע כמות שהצביע והדבר מחייב את בית המשפט להתערב אפוא באישור ההסדר. אין בידי לקבל את דברי הנאמן לפיהם הוא אינו בוחן את עמדת הנושים לגופה אלא מסתפק בהצגת כל אחד ההסדרים המוצעים לפני הנושים ומשאיר להם את ההכרעה. זו אמירה בעלמא שאין לקבלה שכן הנאמן ביכר את הסדר הנאמן והציגו לפני הנושים כעדיף על פני הסדר המפרקים. זאת כעולה במפורש מהבקשה שהגיש לאישור הסדר הנאמן, ובמיוחד בכתב ההתנגדות שהגיש הנאמן להסדר המפרקים (ראה סעיפים 103-148) וכן מפרוטוקול האסיפה, בהם מונה הנאמן שורת טעמים מדוע יש לאשר את הסדר הנאמן, העדיף לדעתו על פני הסדר המפרקים. איפשרתי לב"כ הנאמן בדיון עצמו, ולאחר שהוסרו כשלים מסוימים עליהם הצביע הנאמן בהתנגדותו להסדר המפרקים, להבהיר מדוע לטעמו עדיין אין הסדר הנאמן נחות מזה של המפרקים, אך לא ניתן הסבר משכנע. לא התעלמתי גם מהצבעת בעלת אג"ח נוסף, איילון חברה לביטוח בע"מ, גורם שאמור להיות מנוסה ובקי בשיקולים הדרושים לצורך אישור הסדר נושים, ומצופה היה כי יינתן הימנו מענה ענייני לאופן הצבעתו התמוהה, אך כזה לא ניתן. גם התנהלותם של בעלי האג"ח החדשים בעלי כמות ניכרת של אג"ח, המהווים כ 11 מיליון ₪ ע.נ. מכלל 13 מיליון ₪ ע.נ. אג"ח שהשתתפו באסיפה, מעוררת תהיות. המפרקים טענו כי סכום הרכישה של האג"חים על ידי בעלי האג"ח החדשים עלה על המחיר המוצע לפי הסדר המפרקים. משכך, מצופה היה כי אלה לא יתמכו בהצעת הנאמן המשיאה להם תמורה פחותה ממחיר האג"ח שנרכש על ידם. נוכח הצבעתם בעד הסדר הנאמן, מסיקים המפרקים כי מדובר באנשי קש של הנתבעים המשתתפים בהסדר, כי בעלי אג"ח אלה מצויים בניגוד עניינים, ולמצער הם נגועים בחוסר תום לב ויש לפסול את הצבעתם אשר שומטת את הרוב הדרוש לאישור הסדר הנאמן באסיפת הנושים. התבקשתי לזמן את בעלי האג"ח החדשים לדיון וכך הוריתי. לדיון התייצב רו"ח עציוני בשם בלומינס, אשר לאחר הפסקה בה נועץ עם בעל השליטה בבלומינס מסר את שמו, מר גרנט, והצהיר בהמשך כי מר גרנט נמצא בקשרי חברות עם הנתבע מימון. היותו של מר גרנט מצוי בקשרי חברות עם מימון, מטיל לכאורה ספק בשיקוליה העניינים של בלומינס בתמיכה בהסדר שעדיפותו פחותה לבלומינס, במיוחד בהעדר נימוקים מדוע ביכרה בלומינס את הסדר הנאמן. מר ברק יצחקי לא התייצב לדיון ולדברי עו"ד זגורי שייצג אותו באסיפה ונכח בדיון בבית המשפט, שוהה מר יצחקי בחו"ל, ומשכך לא עלה בידו להגיע בשים לב גם להתראה הקצרה שניתנה. עו"ד זגורי ציין כי אינו מייצג את מר יצחקי בדיון, אך מצופה היה כי מר יצחקי ימנה את עו"ד זגורי או פרקליט אחר לייצגו, ויספק בידו הסברים באשר להצבעתו התמוהה. הימנעותו לעשות כן, מאוששת את התהייה באשר לתמיכתו בהסדר הנאמן. גב' אסתר שחר התייצבה לדיון ונחקרה על התנהלותה (עמ' 2-4 לפרוטוקול). מדבריה עולה כי היא אינה בקיאה בשוק ההון, וכי רכישת אגרות החוב נעשתה על ידה לאחרונה בהתאם לייעוץ שקיבלה מאחיה, שהוא הבעלים של החברה בה היא מועסקת. המדובר בהשקעה של 700,000 ₪ כאשר סך 200,000 ₪ הימנו קיבלה גב' שחר מאחיה. עדותה של הגב' שחר, עוררה יותר מאשר תהייה באשר להתנהלותה ברכישת אגרות החוב כמו גם הצבעתה. נראה כי גב' שחר "התבקשה" להצביע לפי הוראת מעסיקה, אחיה, שגם מימן סכום נכבד מכלל הרכישה של אגרות החוב על ידה, וללא תובנה באשר לעדיפות מי מההסדרים. במיוחד נכון הדבר שעה שגב' שחר הודתה שלא טרחה לברר עם המפרקים את מהות התביעה, מהם סיכוייה והאם לא עדיף לבחור בהצעת המפרק כמות שמצופה היה ממשקיע סביר שרוכש בעת האחרונה אגרות חוב במאות אלפי שקלים. משכך, המסקנה הינה שאף הצבעת הבעלים החדשים לאישור הסדר הנאמן מעוררת תהיות. למען הזהירות אציין כי אין באמור כדי לקבל את עמדת המפרקים הסבורים שבעלי האג"ח החדשים הם "אנשי קש" של חלק מהנתבעים, שכן לצורך קביעת ממצא כאמור יש להביא לפני בית המשפט ראיות כבדות משקל, וכאלה לא היו לפניי. תהיית בית המשפט אינה רק על הצבעת הנושים שהשתתפו בהצבעה אלא גם על זו של הנאמן בשם בעלי האג"ח שהוא הוסמך להצביע בשמם, בהנחה והיו ברשותו יפויי כוח להצביע. מצופה כי שעה שבחר מחזיק להצביע באופן לא רציונאלי, הדבר ילובן, קודם להצבעה בינו לבין הנאמן ועל מנת שהנאמן ישתכנע שמחזיק האג"ח עשה כן מתוך תובנה והבנה. אדגיש כי לא ניתן הסבר באשר להעדפת ההסדר הנחות גם מקרב הנושים הרגילים שתמכו בו, לרבות בנק הפועלים בע"מ שבא כוחו ונציגו היו בדיון. לעמדת נושה זה הוא העדיף את הסדר הנאמן מאחר והמפרקים השהו את ההכרעה בתביעת החוב של הבנק למעלה מעשר שנים. לשאלת בית המשפט בהנחה ותביעת החוב תוכרע בהקדם, נאמר כי הבנק צריך לדון בכך, תשובה שאינה מניחה את הדעת. התנהלות שונה מזו של הנושה המובטח בנק לאומי שלאחר הבהרת הנאמן לפיה מכספי המימוש מנכסים אחרים של הקבוצה, ייהנו כלל הנושים ולא רק בנק לאומי הודיע כי הוא מעדיף את הסדר המפרקים על פני הסדר הנאמן, שכן הראשון נותן תמורה גבוהה יותר לבנק. לאור הטעמים האמורים, איני נדרש לטענות המפרקים ונציג הכנ"ר באשר לייצוג הבעלים, לאור פסק הדין בפר"ק (ת"א) 62206-01-12 דלק נדל"ן בע"מ נ' רזניק פז נבו נאמנויות בע"מ (2012), לפיה נאמן של נציגות אג"ח אינו יכול להצביע בקול אחד ועל כל בעל אג"ח להצביע בעצמו. לא למותר להזכיר את תיקון 19 לחוק החברות במסגרתו הוסף סעיף 350(א) (2) לפיו : "נושה או בעל מניה ייעשה שימוש בזכות ההצבעה באסיפת סוג בתום לב ובדרך מקובלת ויימנע מניצול לרעה של כוחו". אמנם, התיקון טרם נכנס לתוקף, הגם שלפי הוראת המעבר בסעיף 25 לתיקון לחוק, רשאי בית המשפט להחילו על הליכים תלויים ועומדים. מכל מקום, חובת תום הלב על הצבעת נושה חלה גם מכוח סעיף 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973, וגם בה יש כדי לבסס את התהייה באשר להצבעת הנושים הרגילים התומכים בהסדר פחות טוב להם. לסיכום ביניים יאמר כי לטעמי, עוצמתה של תהיית בית המשפט על אופן ההצבעה של הנושים הרגילים, ביחד עם נימוקים נוספים כמות שיפורטו להלן, מביאים לידי מסקנה כי דין הסדר הנאמן להידחות. 20. התערבות בהסדר הנאמן בהיותו בלתי סביר גם אם אתעלם מהתהיות באשר לאופן הצבעת הנושים, מסקנתי הינה כי יש מקום להתערב בהסדר חרף תמיכת רוב הנושים. בית המשפט אינו חותמת גומי, ושומה עליו לבחון את קיומה של חלופה אחרת הטובה מזו שבה תמכו מרבית הנושים שהשתתפו באסיפה. אפנה בהקשר זה לדברי בית המשפט בעניין פשר (ת"א) 1048/02 מדרשת רופין - מוסד להשכלה גבוהה נ' המרכז האקדמי - רופין עמותה רשומה, לפיהם אין בית המשפט נוטה להמיר את שיקול דעת רוב הנושים אלא אם החלטתם היתה לא סבירה ומוסיף כי: "שאלת "החלופה האחרת" נבדקת על ידי בית המשפט תוך הפעלת "מבחן כפול", הבודק אותה הן כלפי ציבור הנושים בכללותו, והן כלפי הנושה המתנגד, באופן ספציפי". מכאן המסקנה ששעה שהסדר נושים שאושר על ידי רוב הנושים אינו נותן לדעת בית המשפט תמורה מספקת לנושים, אזי בהעדר חלופה אחרת, ינהג בית המשפט באיפוק ולא יימנע את אישורו של זה. עם זאת, ככל שקיימות חלופות טובות יותר, אזי יתערב גם יתערב בית המשפט באישור ההסדר, וזאת על יסוד שיקולים של עוות דין ותקנת הציבור (ראה אלשיך ואורבך שם בעמ' 663). אוסיף כי אף אם יש ממש בטענת הנאמן לפיה עסקינן בהתערבות בשיקולי כדאיות, שבהם אין בית המשפט כאמור נוטה להתערב, אזי המקרה שלפניי מצדיק ואף מחייב התערבות והוא נמנה על אותם מקרים חריגים לכלל של אי התערבות בשיקולים כלכליים בהם ימיר בית המשפט את שיקול דעתו על פני זה של הנושים שהשתתפו והצביעו בעד הסדר הנאמן. יש לזכור כי כמחצית בעלי האג"ח לא הגיעו לאסיפה ולא הצביעו בה. עובדה זו מעצימה את הצורך בשמירה על אינטרסים של אותם בעלי אג"ח, ולמען לא יאושר הסדר נחות לעומת הסדר קיים. יפים בהקשר זה דברי השופט זוסמן בע"א 303/66 כונס הנכסים הרשמי (כמפרק חברת סגטקס) נ' יצחק ורחל סגיב, פ"ד כ(4) ע' 368: "בית המשפט חייב לסרב ליתן את אישורו להסדר, אם יש בו משום פגיעה בהגינות המסחרית. אישור של הסדר כזה אינו עולה בקנה אחד עם טובת הציבור. שיקול-הדעת לגבי אישור ההסדר - שיקול מסחרי הוא, אך מקום שאיש עסקים סביר לא היה נותן ידו להסדר, אף בית המשפט לא יעשה כך". חוסר סבירות נוסף בהסכם הינו העדר תרומה ממשית של הנתבעים שבהסדר, המחייב את התערבות בית המשפט, וכמות שיפורט בהמשך ההחלטה. לסיכום פרק זה, בית המשפט לא יכול לתת ידו להסדר שיש בו בחירה בחלופה פחות טובה, רק על יסוד בחירה בלתי סבירה של אותם נושים שהשתתפו באסיפה. מתפקידו של בית המשפט להגן גם על אותו ציבור נושים אשר לא השתתף באסיפה, לא אמר את דברו, ועל מנת למנוע עוות דין. 21. דחיית תביעת המפרקים ופטור מתביעות למשתתפים בהסדר פגם נוסף העומד לרועץ באישור הסדר הנאמן הינו תרומתם של הנתבעים המשתתפים בהסדר, וליתר דיוק "העדר תרומה" ולמצער ממשית. עסקינן כאמור בהסדר נושים שמטרתו היא ויתור על התביעה נגד בעלי השליטה, נושאי משרה ואחרים. הבהרתי לעיל כי הצעת הסדר נושים המעניקה פטור מתביעות אינה פסולה ואין בה כדי לשלול את ההסדר. עם זאת, יש לבחון האם מתן הפטור מוצדק בנסיבות המקרה. בתי המשפט נטו לקבוע כי החלטת רוב הנושים התומכים בהסדר הפוטר את בעל השליטה מתביעות, היא לרוב בגדר שיקול כלכלי אף אם לדעת בית המשפט מן הראוי היה שלא לאשר את ההסדר. משכך, נמנע בית המשפט דרך כלל להתערב בהסדר נושים שזכה לתמיכת הרוב הדרוש, הכולל סעיפי פטור מתביעות לבעלי השליטה. כך נקבע בין היתר בפש"ר (ת"א) 1037/98 ממגורות אמיגה (2001), עת בית המשפט סבר שאין מקום לקבל את עמדת מיעוט הנושים לפיה הסדר הנושים שזכה לתמיכת מרביתם של אלה, ולפיו ניתן פטור לבעל השליטה חלף תשלום כספי בקובעו כי שאלת תביעה נגד נושא משרה, סיכויי הצלחתה והגבייה לעומת קבלת התשלום המוצע לאלתר לפי הסדר הנושים, הוא שיקול לגיטימי שמסור לנושים במסגרת מבחן הכדאיות הכלכלית. כך נקבע גם בעניין פר"ק (ת"א) 10344-11-09 אפריקה ישראל. לעתים בוחן בית המשפט בהקשר זה את היקף הפטור המוענק (ראה ע"א 9244/06 אקרשטיין תעשיות בע"מ נ' איגלו חברה קבלנית לעבודות צנרת בנין ופיתוח בע"מ ואח', [2008]; רע"א 8392/07 יובל אשכנזי נ' שלמה גורג'י [] [2009]; ספרם של אלשיך ואורבך, שם, בעמ' 459-460). כאשר עומדת סוגיית הפטור לבעלי השליטה על המדוכה במסגרת הסדר נושים, הנושים כנפגעים העיקריים, מכמתים את הסיכויים והסיכונים בהגשת התביעה כנגד בעלי השליטה, ובגדר זאת סיכויי הגבייה אל מול קבלת תשלום מיידי לפי הסדר הנושים המוצע על ידי בעלי השליטה. בפרשת ברית הפיקוח הנזכרת לעיל, (פש"ר (ת"א) 1553/00) סבר בית המשפט שאין מקום להתערב בהסדר נושים שאושר מעל הרוב הנדרש בין היתר נוכח הסכסוכים הנמשכים מספר שנים בין הצדדים לרבות טענות בדבר האחריות האישית של בעלי השליטה, ועל רקע מאבקים משפטיים וזאת על מנת לאפשר לנושים לקבל דיבידנד ולו זעום על מנת לסיים את העימותים הממושכים. איני משוכנע שסוגית הפטור מתביעות לבעל שליטה נמנית בהכרח על שיקולי כדאיות שבהם אין בית המשפט נוטה להתערב, עמדה שהבעתי בעבר (ראה סעיף 24 לפסק הדין בפר"ק (ת"א) 1585/09 אלרן (ד.ד.) השקעות בע"מ נ' הבורסה לניירות ערך (2010). לטעמי, כאשר במסגרת הסדר נושים נכלל סעיף פטור מתביעות לבעלי השליטה, אזי גם אם זכה ההסדר לרוב הדרוש באסיפות הנושים, מחייב הדבר בחינה קפדנית של בית המשפט, שכן לא מדובר בהכרח בשיקולי כדאיות. ניתן להעלות על הדעת הסדר הנותן פטור לבעלי השליטה מתביעות נגדם ושבית המשפט יתקשה לאשרו אף אם זכה לתמיכת מרבית הנושים, כגון שעה שקיימים חשדות מבוססים להתנהלות שלא כדין על ידי בעלי השליטה, או מקרים בהם אין כל תרומה של בעלי השליטה להסדר הנושים המבקשים פטור ועוד. כן אפנה בהקשר זה לעמדה שהובעה בפר"ק (ת"א) 62206-01-12 הנ"ל, בעניין. מכל מקום, המקרה שלפניי נבדל וייחודי לעומת המקרים בהם נדון פטור לבעלי השליטה. השוני העיקרי הוא בכך שאין עסקינן באפשרות תיאורטית של תביעה עתידית נגד נושאי המשרה, קרי ויתור על תביעה ערטילאית אלא בתביעה קיימת, תלויה ועומדת זה מספר שנים, התקיימו בה הליכי ביניים לרוב, ערעורים לבית המשפט העליון, והיא עומדת על סף בירורה. יש ליתן את הדעת גם להערכות המפרקים כי סיכויי התביעה להתקבל הם כ 50% וקיים צפי לגביית יותר מ 200 מיליון ₪, ובפשרה סך של כ 70-75 מיליון ₪. מטעם זה אף נטען על ידי המפרקים כי תרומת הנתבעים המשתתפים היא זעומה וגם בכך טעם לדעתם שלא לאשר את ההסדר. משכך יש לבחון את הפטור למול התביעה הקיימת. יובהר כי אין בהחלטה זו כדי לקבוע מסמרות לגופה של תביעת המפרקים, דבר הנתון להכרעת המותב הדן בה. עם זאת, ורק לצורך שאלת דחיית התביעה נגד הנתבעים המשתתפים בהסדר ומתן פטור מתביעות, בחנתי את התביעה, ההליכים שהתקיימו בגדרה, לרבות החלטות שניתנו בה בהליכי הביניים, הכרעות של בית המשפט העליון בערעורים על החלטות הביניים, וכן של בית המשפט המחוזי על החלטות הרשמים, לרבות ערעורים שנדונו לפניי על החלטות ביניים של כב' הרשמת. עסקינן בתביעה שנראה שאין להקל בה ראש, ושוב בזהירות הראויה ומבלי שיהיה באמור כדי להביע עמדה נחרצת ורק לצורך הדרוש להכרעתי. אוסיף כי בהבדל ממתן פטור נגד תביעות עתידיות, אזי במקרה שלפניי כבר נעשתה עבודה מרובה של הגשת תביעה סדורה, בעקבות בדיקה של המפרקים הבקיאים ברזיה ויש להניח כי הם מצוידים בראיות לשם הוכחתה. לכך יש להוסיף כי נטען שלאחרונה נוצר שיתוף פעולה בין המפרקים לבין יובל רן המודה בנטען בתביעה (סעיפים 163 ו-251 להתנגדות המפרקים), וגם בכך יש כדי לבססה. כן יש לתת את הדעת לכך שבית המשפט של הפירוק אישר את הגשת התביעה, וכי המדינה נאותה להמתין עם גביית האגרה בגין תביעת המפרקים עד לאחר סיומה, דבר המצביע על הערכתה כי קיימים סיכויים לקבל התביעה. עוד יש ליתן את הדעת כי הוטלו עיקולים על רכוש הנתבעים לאחר שבית המשפט מצא כי קיימות ראיות לכאורה לעילת התביעה כנדרש בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לצורך מתן צווי עיקול. לא התעלמתי מכך שהנאמן טען מנגד בתגובתו כי סיכויי התביעה קלושים, כי אין ליתן אמון בעדות של יובל רן ככל שתינתן, כי קיימת חוות דעת מקצועית התומכת בגרסת הנתבעים ועוד. בנסיבות אלה מצופה היה כי הנושים שתמכו בהסדר הנאמן, יבהירו כי אכן שקלו את תביעת המפרקים, את הסיכונים, הסיכויים, עלויות הבירור, משך הבירור למול קבלת התשלום המיידי לפי הסדר הנאמן, שקלו את כל השיקולים המצופים מנושה סביר והחליטו בסופו של דבר להעדיף את ההסדר על פני בירור התביעה. אמנם ההנחה כי השיקולים האמורים נשקלו על ידם טרם ההצבעה באישור ההסדר, אך שעה שהמפרקים טענו בלהט באשר לחשיבות התביעה, על רקע הנסיבות שפרטתי לעיל, מצופה היה כי מי מהנושים הרגילים ובכללם מחזיקי האג"ח, לא כל שכן, אלה שהצביעו שלא באמצעות הנאמן, יבהירו כי אכן השיקול של סיכויי התביעה נלקח על ידם בחשבון בעת ההצבעה. דא עקא, לא זו בלבד שהבהרה כאמור לא ניתנה, אלא שהתברר שלפחות חלק מהנושים, לא כל שכן בעלי אחזקות גדולות של אג"ח, כדוגמת גב' שחר, כלל לא טרחו לברר את פרטי התביעה ובהכרח לא שקלו את סיכוייה והשפעתה על הסדר הנושים (עדותה בע' 4 שורות 1-5 לפרוטוקול). משכך נראה כי הנושים לא שקלו כדבעי את תביעת המפרקים בעת הצבעתם, וגם בכך יש להוסיף לתהייה עליה הצבעתי לעיל באשר לאופן הצבעתם התומכת בהסדר הנושים. על רקע האמור באשר לתביעת המפרקים, נראית בעיני עמדתם של האחרונים לפיה תרומת הנתבעים המשתתפים בלתי סבירה, בשים לב למיוחס להם בתביעה וכמפורט לעיל, וגם מטעם זה כשלעצמו אין לאשר את ההסדר, לא כל שכן בשים לב לחלופה שבהסדר המפרקים. לטענה זו באשר להעדר תרומה ממשית, ניתנה כאמור תגובה רק של הנאמן, ולא של מי מהנושים האחרים, שמצביע על סיכויי התביעה הקלושים, התמשכותה, הכשלים בה ועוד, המהווים משקל נגד לטענתם האמורה של המפרקים. בהינתן מסקנתי באשר לתביעת המפרקים, מצופה היה כי נגד דחיית תביעת המפרקים ומתן פטור מתביעות, תהיה תרומה משמעותית של המשתתפים בהסדר הנאמן. דא עקא, התשלום הכולל המוצע מגיע לכ-5% מסכום התביעה, המעיד כשלעצמו על חוסר סבירותו ורצון הנתבעים המשתתפים בהסדר לקנות בנזיד עדשים את הסיכון הצפוי להם בתביעה. אציין במיוחד כי תשלומים של חלק מהמשתתפים בהסדר כגון מימון, שתרומתו היא רסיסי אחוזים מהנתבע הימנו, אינה עומדת באמות מידה מתקבלות על הדעת, אך לא רק מימון אלא גם נתבעים נוספים. לא ראיתי צורך לפרט את המיוחס לכל אחד מאלה על מנת להראות את חוסר סבירות התרומה ודי אם אמחיש את פני הדברים בהפניה לענייננו של הנתבע קרז'נר נגדו עומדת התביעה על סך של כ 72.5 מיליון ₪ לעת הזו, וזאת בגין פרשיות של מתן הלוואות בריביות בלתי סבירות, במסגרתם ניתנו על ידי קרז'נר בהמשך לקווי אשראי מניות במספר חברות שהוערכו בסכומים גבוהים פי כמה משוויין של אותן מניות. נתבע זה אמור לשלם לפי ההסדר סך של 450,000 ₪, שאינו עונה על אמות מידה סבירות. לפיכך, מקבל אני את עמדת המפרקים לפיה בהינתן הסכומים המוצעים על ידי הנתבעים המשתתפים בהסדר, עדיף להמשיך לברר את התביעה נגדם, אף במחיר של נטילת הסיכון שבדחייתה. מסקנתי זו תואמת את ההלכה שהתייחסה בחוסר אהדה לבעלי שליטה המבקשים לרכוש במחיר מופחת את הפטור מתביעות נגדם, כאשר מיוחסים להם לכאורה חשדות בדבר התנהלות בלתי ראויה (פש"ר (ת"א) 1361/02 הוטל קום בע"מ נ' רו"ח יוכמן (2003); פש"ר (ת"א) 1242/02 פרשת שבירו תעשיות זכוכית בע"מ (2002). 22. הצטרפות נתבעים נוספים להסדר הנאמן פגם נוסף העומד בעוכרי הסדר הנאמן הינו תרומת נתבעים שיצטרפו בעתיד להסדר זה וכמות שהצביע על כך גם ב"כ מע"מ. כאמור, מחצית מכל סכום שישולם על ידי אלה, יועבר לנתבעים שכבר משתתפים, קרי יפחית את הסכום שישולם על ידם לטובת ההסדר. איני רואה כל הגיון מדוע ממלוא התשלום שישולם על ידי נתבעים נוספים שיבכרו להצטרף להסדר הנאמן, יועבר כמחציתו לנתבעים המשתתפים ולא ישולם במלואו לנושים. זאת ועוד, אין קביעה בהסדר באשר לגובה הסכום שעל כל נתבע שירצה בעתיד להצטרף להסדר, יהיה לשלם, והדבר נתון לשיקול דעתו. כך, קיים בהסדר "צוהר" למתן פטור לנתבעים נוספים, ללא כל תרומה, שכן לדוגמא תוכל הנתבעת "כרמן לבנת", שאינה משתתפת עתה בהסדר להודיע על הצטרפותה ודחיית התביעה נגדה כנגד תשלום של שקל בודד אחד, הייתכן? 23. העדר תמיכת הנושה המובטח אזכיר כי בנק לאומי שהינו נושה מובטח הודיע בדיון כי הוא משנה את עמדתו הקודמת ועתה הוא מעדיף את הסדר המפרקים על פני הסדר הנאמן. למעשה, אם היה מאושר הסדר המפרקים, די בו כדי לדחות את הסדר הנאמן. כמות שיובהר בהמשך, לא אישרתי את הסדר המפרקים ומשכך, לא ניתן להסתפק בעמדת בנק לאומי כדי לדחות את הסדר הנאמן ונדרשתי לטעמים שפורטו לעיל לצורך דחייתו. עם זאת, ולאור מסקנתי כי לא נסתם הגולל על הסדר המפרקים, יהיה באישורו בעתיד, אם יאושר, ובהרכבה עם עמדת בנק לאומי כדי טעם נוסף לדחיית הסדר הנאמן. המסקנה המתחייבת באשר להסדר הנאמן לאור כל הטעמים שפירטתי לעיל, לא כל שכן משקלם המצטבר, אין מנוס אלא לפסול את הסדר הנאמן, אף מבלי להידרש לטענות נוספות של המתנגדים להסדר, כגון שכר המפרקים, הוצאות והחלפת המפרקים. 24. אישור הסדר המפרקים-העדר רוב באסיפת הנושים, האפשרי? המפרקים עותרים לאשר את הסדר הנושים, הגם שלא זכה לרוב הדרוש באסיפות. לעמדת המפרקים יש להתעלם מהקולות הנגועים של בעלי האג"ח החדשים, של הצבעת בן ארי בשם בעלי אג"ח אחרים וכן מהצבעת הנאמן. לדידם, יש להביא בחשבון את תמיכת בנק לאומי בהסדר הנושים של קווי אשראי פיננסיים וזאת בכובעו כנושה רגיל בחברה זו, וכן הצבעת עו"ד בובליל בשם סטימצקי, כך שהושג הרוב הדרוש לאישורה. באשר לשתי החברות האחרות, קווי אשראי מרכז וקווי אשראי א.ש., אזי לאלה, כך לעמדת המפרקים, וודאי שהושג רוב מוחלט התומך בהסדר המפרקים. ניתוח תוצאות ההצבעה מלמד שלא הושג הרוב הדרוש לאישור הסדר הנאמן, ומקובלת עלי עמדת נציג הכנ"ר לפיה לא ניתן בנסיבות אלה להכשיר את הסדר המפרק. על מנת שהסדר נושים יאושר באסיפת נושים, יש צורך בקביעה פוזיטיבית לפיה הנושים תמכו בהסדר האמור ברוב הדרוש הקבוע בדין. רוב כזה לא הושג בחברת קווי אשראי פיננסיים ואיני רואה לקבל את עמדת המפרקים לפיה יש להתעלם מהצבעת רוב הנושים שנמצאים בניגוד עניינים דבר שיותיר רוב לתמיכה בהסדר המפרקים, ודוק. אמנם מצאתי לנכון להתערב באישור הסדר הנאמן בין היתר מחמת תהייה בתמיכת הנושים הרגילים בהסדר הנאמן, אך אין בכך כדי להביא באופן אוטומטי לקביעה לפיה יש לפסול את הצבעת אותם נושים שהתנגדו להסדר המפרקים. קרי אין בעובדה שמצפים מנושים שיתמכו בהסדר המועדף והם בחרו דווקא בהסדר הנחות, כדי להגיע לידי מסקנה שיש להתעלם מאופן הצבעתם נגד אישור הסדר המפרקים. זאת ועוד, לא פסלתי את הצבעת הנושים הרגילים שתמכו בהסדר הנאמן, אלא הועלו תהיות עמוקים באשר לאופן הצבעתם, שאלה ביחד עם טעמים נוספים הביאו לידי פסילת הסדר הנאמן. אמנם ההלכה מורה כי בית המשפט רשאי במקרים חריגים לאשר הסדר נושים גם כאשר לא הושג הרוב הדרוש באסיפת הנושים, אך זאת כאשר אחוז התומכים בהסדר נמוך במעט מהדרוש, ושהוכח לבית המשפט כי הנושים התנהלו מתוך שיקולים זרים, סחטנות, נקמנות, וכדומה (אלשיך ואורבך, שם בעמ' 625). סמכות זו הורחבה בתיקון 19 לחוק החברות, הנזכר לעיל הוסף סעיף 350(א) (2), שטרם חל בענייננו, המחיל את החובה להצביע בתום לב ולהימנע מנקמנות. בית המשפט פסק בפש"ר (מחוזי נצ') 401/09 הנאמן לחרושת מתכת בית השיטה בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (2010), כי יש מקום לאשר הסדר נושים שלא זכה לרוב הדרוש של המשתתפים בעלי היקפי נשייה זעומים, ממגוון טעמים שמבוססים על יתרונות ההסדר ובהעדר חלופה אחרת, וכי דחיית ההסדר תפגע בנושים המתנגדים. המקרה שלפניי אינו נמנה על אותם מקרים. לא התעלמתי מטענת המפרקים לפיה יש לראות את בנק לאומי כתומך בהסדר של קווי אשראי פיננסיים בכובעו כנושה רגיל בחברה זו. דא עקא, בנק לאומי הודיע בדיון כי הוא מעדיף את הסדר המפרקים על פני הסדר הנאמן וכי אם לא יאושר הראשון הריהו תומך בשני. הודעה זו ניתנה בכובעו כנושה מובטח, ולא כנושה רגיל. לא ראיתי לאשר את הסדר הנושים בקווי אשראי א.ש. שכן נושי א.ש. הם המפרקים עצמם בשם חברת קווי אשראי פיננסיים וכן עירית תל אביב שבחרה שלא להצביע. בשולי הסעיף אציין כי גם באשר להסדר המפרקים נכון היה לכנס אסיפת בעלי מניות, בדומה להסדר הנאמן על מנת לשמוע את עמדתם של אלה, אף אם לא תתקבל בסופו של דבר. גם בכך יש כדי טעם שלא לאשר את הסדר המפרקים. עם זאת, לא ניתן לשלול שאם המפרקים יפעלו לאישור ההסדר המוצע על ידם במתכונת העדכנית, לאחר שנפסל הסדר הנאמן, יושג הרוב הדרוש לכך, וניתן יהיה לממש את ההסדר, הכל כפוף להליכים הקבועים בדין. 25. הוצאות שקלתי את נושא ההוצאות. הצדדים נדרשו להליכים מורכבים, תוך השקעת משאבים הכרוכים בהוצאות לא מבוטלות. עוד שקלתי את הטענה לפיה יש להשית על הנאמן הוצאות בגין דחיית הישיבה שהייתה קבועה ליום 13.8.12. לאור התוצאה אליה הגעתי לפיה נפסל הסדר הנאמן אך גם לא אושר הסדר המפרקים, לא ראיתי לחייב מי מהצדדים בהוצאות. 26. סוף דבר לפני בית המשפט בקשות לאישור הסדר נושים לקבוצת "קווי אשראי" שנקלעה להליכי פירוק, האחת מטעם הנאמן לבעלי אג"ח והשנייה מטעם המפרקים. מטרת ההסדר המוצע על ידי נאמן בעלי האג"ח היא לדחות את התביעה שהגישו המפרקים נגד שורת נתבעים בסך של 500 מיליון ₪, בגין בזיזת נכסי החברות ותוך השתלטות על נכסיהן ובכללם חברות נפט, נכסי נדל"ן ועוד, בתרמית ותוך טשטוש עקבותיהם, תביעה המצויה לפני בירור, וכל זאת תמורת סך של כ 26 מיליון ₪ בלבד. לפי ההסדר המוצע, תידחה התביעה נגד אותם נתבעים אשר ישלמו את הסכום האמור ואלה גם ייהנו מפטור מתביעות בכל הנוגע למעורבותם בחברות. מהסכום האמור ישולם סך של כ 4.5 מיליון ₪ לבנק לאומי שהוא נושה מובטח, ישולם מלוא החוב לרשויות המס בנשייתן כנושים בדין קדימה, ולנושים הרגילים עליהם נמנים בעלי אגרות החוב ישולם סך המהווה 28.7% מנשייתם. בנוסף קיימת אפשרות לקבל סכומים נוספים בהתקיים תרחישים שונים. לפי ההסדר המוצע על ידי המפרקים יקבל הנושה המובטח סך של 5 מיליון ₪, הנושים בדין קדימה יקבלו את מלוא נשייתם ואילו לנושים הרגילים ניתנת אפשרות בחירה לפיה יוכלו לקבל סך של 33% מנשייתם אם ירצו בכך ובנוסף לה גם קיימת היתכנות לקבלת סכומים נוספים, או שחלף קבלת 33% מהנשייה האמור, יוכלו להיוותר עם נשייתם וזאת ככל הנראה תוך הנחה שתביעת המפרקים שתמשך כסדרה, תשיא להם תמורה גבוהה יותר. הנושים הרגילים, ובכללם בעלי האג"ח שהשתתפו באסיפה בעצמם או באמצעות מיופה כוחם, תמכו בהסדר הנאמן ברוב מעל לדרוש ודחו את הסדר המפרק. הנושה המובטח העדיף את הסדר המפרקים על פני הסדר הנאמן. הנושים בדין קדימה העדיפו את הסדר המפרקים ודחו את הסדר הנאמן. מסקנת בית המשפט לאחר ניתוח כל אחד מההסדרים, כי הסדר המפרקים עולה ביתרונותיו על הסדר הנאמן, והוא עדיף גם לנושים הרגילים. בנסיבות אלה מצופה היה כי הנושים הרגילים יתמכו בהסדר המפרקים אך למרבית הפלא, בחרו אלה כאמור לתמוך ברוב מכריע דווקא בהסדר הנאמן. לבית המשפט לא ניתן הסבר, ולמצער ענייני לפשר הצבעת הנושים הרגילים, ובקרבם בעלי אגרות חוב שרכשו רק לאחרונה כמות גדולה ביותר של אגרות חוב, ולא מובן מהו המניע שעמד מאחורי תמיכתם בהסדר שפחות מיטיב עמם. התעוררו תהיות, בלשון המעטה, באשר להצבעתם של הנושים הרגילים, תהיות המגיעות כדי טעם המצטרף ביחד עם טעמים נוספים, למסקנה לפיה אין מנוס אלא להתערב באישור ההסדר. מסקנתי זו הינה לאחר שהזהרתי את עצמי שבית המשפט אינו נוהג להתערב דרך כלל בשיקול דעת הנושים, מעדיף לנהוג בריסון ונוטה לכבד את רצונם של הנושים, במיוחד שמדובר בשיקולים כלכליים. עם זאת, בנסיבות המקרה שלפניי אין בית המשפט יכול לאמץ את עמדת הנושים. בין הטעמים הנוספים שנדונו בהרחבה לעיל בעטים אין לקבל את הסדר הנאמן הוא חוסר סבירותו בכך שהוא חלופה פחות טובה לעומת הסדר המפרקים, ובתרומה הזעומה והבלתי מתקבלת על הדעת של הנתבעים המשתתפים בהסדר כנגד דחיית תביעת המפרקים נגדם ובמתן פטור בגין תביעות נוספות. חוסר הסבירות מגיע אף לעוות דין, ובולט במיוחד נוכח הסיכון הנשקף לנתבעים אלה מתביעת המפרקים, תוך מתן הדעת לכך שעסקינן בתביעה שכבר תלויה ועומדת בהבדל מאפשרות של הגשת תביעה גרידא. ההסדר אף אינו סביר בכך שהוא מאפשר לנתבעים נוספים שטרם הצטרפו להסדר, להנות מדחיית תביעת המפרקים נגדם כנגד תמורה אפסית לא כל שכן, מחצית התמורה שתשולם על ידם תועבר לנתבעים המשתתפים בהסדר. בצד אלה פגמים נוספים בהליך אישור ההסדר כגון אי כינוס אסיפת בעלי מניות בשים לב לקיומם של בעלי מניות מן הציבור שרכשו את מניות קווי אשראי ולא ניתן לשלול אפשרות לפיה אם התביעה תתקבל, יוכלו אלה לקבל השקעתם שירדה לטמיון, ולו בחלקה. משכך, חרף התמיכה הרחבה לה זכה הסדר הנאמן באסיפת הנושים הרגילים, אני מורה על פסילתו. באשר להסדר המפרקים, מסקנתי כי לא הושג הרוב הדרוש באסיפת הנושים לאישורו וכנדרש בחוק החברות. להשקפתי, פסילת הסדר הנאמן לרבות התהיות עליהן הצבעתי בהתנהלות הנושים, אינן מחייבת בהכרח את המסקנה לפיה יש להתעלם מהצבעת אותם הנושים שהתנגדו להסדר המפרקים ובכך להכשיר את הרוב החסר לצורך אישור הסדר המפרקים. עם זאת, אין מניעה לפיה המפרקים יחדשו את הליכי אישור ההסדר המוצע על ידם, ישכנעו את הנושים לתמוך בו ויפעלו להשגת הרוב הדרוש לאישור ההסדר כאשר במסגרת זו ידאגו לכינוס אסיפת בעלי המניות. שקלתי את נושא החיוב בהוצאות, והגעתי למסקנה מהטעמים שפורטו, שאין מקום להשית הוצאות. דיני חברותחוק החברותהסדר נושיםנושה