ביקור התייחדות בכלא

##האם יש זכות לביקור התייחדות ?## אין לאסיר זכות קנויה לביקורים בהיותו בכלא, גם לא להתייחדות. מדובר בהטבה הנתונה לשיקול דעת שירות בתי הסוהר, שצריך להפעיל את שיקול דעתו בהתאם לכללים שנקבעו [סעיף 47(ב) לפקודת הנציבות, סעיפים 30-119(ב) לתקנות, סעיף 23 לפקנ"צ – ביקורים, וראה רע"ב 6956/99 יונס נ' שב"ס, ובעניין התייחדות ראה גם רע"ב 8802/14 פלוני נ' שב:ס ורע"ב 2416/05]. האיזון שיש לערוך הוא בין הצורך האנושי של אסירים בהתייחדות עם בנות זוגן, לבין שיקולים אחרים הנוגעים להבטחת ניהול תקין של בית הסוהר, שמירה על שלום הציבור וביטחונו והקצאת משאבים ראויה במסגרת הצרכים השונים. במסגרת השיקולים נשקל גם עניינו הפרטי של האסיר והסיכונים האפשריים הטמונים באסיר (בר"ע 2416/05 פלוני נ' מ"י]. ##ביקור התייחדות - פקודת נציבות## סעיף 3 לפקודת ההתייחדות קובע קריטריונים לזכאות להתייחדות על פי אחת מהחלופות הבאות: "א. אסיר נשוי – אסיר שהציג תעודת נישואין המעידה על נישואיו. ב. אסיר ידוע בציבור – מי שהגיש לשב"ס תצהיר על הידוע/ה בציבור מאושר על ידי נוטריון. ג. חברה – מי שביקרה אצל אסיר בשנתיים האחרונות ברציפות." תכליתה של הפקודה המתירה ביקורי התייחדות של אסיר עם בת זוגו הינה לאפשר קיומו של קשר זוגי, כאשר האיזון בין המגבלות המוטלות על אסיר לבין ההכרה בזכויותיו הבסיסיות, נקבעות בסעיף 3 לפקודת ההתייחדויות, שעה שעל אסיר להוכיח קיומו של קשר זוגי אמיתי וממשי לאורך פרק זמן מוגדר. סעיף 4א. לפקנ"צ (פקודת נציבות) 04.47.00 - קובע כי ניתן לאשר התייחדות לאסיר פלילי אם השלים לפחות 6 חודשים ממאסרו ואינו נכלל בסבב חופשות. מתן התייחדות הינה פריבילגיה והיא תאושר בכפוף לתנאים הקבועים בסעיף 5 לפקודה. על פי סעיף 5ה. מקום שמדובר באסיר השפוט בגין עבירות מין במשפחה והוא מבקש להתייחד עם קורבן העבירה (ההדגשה שלי - ק.ר) מתן טובת הנאה זו, מותנית בהמלצת וג"ע. כשלא מדובר בהתייחדות עם קורבן העבירה "דרושה הסכמת האסיר למסירת סיבת מאסרו למי שעמו הוא מבקש להתייחד". ##הכנסת עגלת תינוק לביקור התייחדות## סעיף 10 לפקנ"צ 04.47.00 שכותרתו "התייחדות וסיוע לפיריון לאסירים ועצורים" מתיר כניסת תינוק עד גיל שנה עם אמו לחדר ההתייחדות, כמו גם הכנסת דברי מזון בכמות סבירה שנרכשו בקנטינה ובלבד שהם באריזה מקורית סגורה הרמטית. מה שלא הותר, הכנסתו אסורה, לרבות עריסה ועגלה פרטית בשל מקרים בהם נוצלו עגלות תינוק לשם החדרת סמים וחפצים אסורים אחרים למתקני כליאה. תחת זאת מסופקת עגלה חלופית המשמשת את כלל התינוקות, בה רשאי העותר לעשות שימוש, עם מצעים מתאימים לכיסוי העגלה. ביקורת שיפוטית / "ערעור" על החלטות שירות בתי הסוהר בנושא ביקור התייחדות: ביקורת בית המשפט על החלטותיו של המשיב היא ביקורת מנהלית: בית המשפט אינו נכנס בנעלי שירות בתי הסוהר ואינו מחליף את שיקול-דעתו, אלא בוחן אם סטו שיקול הדעת וההחלטה אל-מעבר למתחם הסבירות [רע"ב 2150/18 רובשקין נ' מ.י. (2018) ]. שב"ס נהנה ממתחם סבירות ומידתיות רחב ביחס לרשויות אחרות, כפועל יוצא מטיב סמכויותיו ומתנאי פעולתם של עובדיו בתוך סביבה קשה ומורכבת מאוד [בג"צ 8297/15 הררי נ' שב"ס (2019) , פסקה 37 לדברי הש' מינץ]. אין ספק, שסמכותו של המשיב לקיים דין משמעתי לאסירים – סמכות הנעוצה בחקיקה ראשית – היא יסוד מוסד באמצעים הנתונים בידיו כדי לשמור על הסדר והב יטחון במתקני הכליאה, שמחייבים משמעת חמורה. בית המשפט יגלה אפוא ריסון וזהירות בהתערבותו בהחלטותיו של המשיב, מבלי לזנוח את חובתו לפקח בשבע עיניים על זכויות האסירים הנתונים במשמורת המשיב ולמרות עובדיו [הררי, שם; עת"א 12991-02-19 הרשקוביץ נ' שב"ס (2019)]; עיקר בדיקתן של החלטות המשיב נעשה בבחינה דו-שלבית – האם נלקחו בחשבון שיקולים ענייניים בלבד, והאם אוזנו כה לכה ערכים מתנגשים; החובה למצות הליך מנהלי קודם לפנייה לבית המשפט: ##מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא ביקור התייחדות בכלא:## 1. עניינה של העתירה שבפני הוא השלושה נושאים: שילוב העותר בסבב חופשות, ביקור התייחדות עם בת זוגו ושילובו של העותר בקבוצת טיפול ייעודית לעברייני מין במסגרת מב"ן. העותר נדון ל-18 שנות מאסר בגין עבירות מין ואלימות שביצע כלפי ילדיו הקטינים. נושא מאסרו מחודש יוני 2001. תום מאסרו יוני 2019. מסווג בקטגוריה א'. העותר יליד צ'ילה. נישא בצ'ילה 3 פעמים. בשנת 1994 עלה ארצה עם אשתו השלישית ובנותיהם ועם שני ילדיו מנישואיו הקודמים (בני 6 ו- 7). עבירות המין והאלימות בוצעו כלפי שני ילדיו מנישואיו הקודמים. 2. נטען בעתירה כי התנהגותו של העותר בכלא הינה חיובית. הוא הודה בעבירות כבר בחקירתו במשטרה ובהמשך בבית המשפט, הקשר שלו עם בני משפחתו נותק והקשר היחיד שהוא מקיים הוא עם בת זוג. לפיכך, נטען כי החלטת הרשות בשלושת הנושאים אינה סבירה ומחייבת התערבותו של בית המשפט. שילוב העותר בסבב חופשות 3. לטענת העותר החלטת הרשות להעדיף את חוות דעת וג"ע (שלא המליצה על יציאתו לחופשות) על פני חוות דעת מב"ן (שהמליצה על הוצאתו לחופשות) הינה שגויה, בלתי סבירה ושרירותית ומחייבת התערבות בית המשפט. נטען כי דו"חות וג"ע מיום 7.7.10 ו - 26.6.11 מעוררים תמיהה שכן הם עומדים בסתירה לעמדת וג"ע בשנים שקדמו לכך (שהמליצה על יציאתו לחופשות) והטענה כי חל שינוי בעמדותיו של העותר וביחסו לעבירות וקיים פוטנציאל גבוה למסוכנות אינה מבוססת, שרירותית ובלתי סבירה בעליל. נטען כי הקביעות של וג"ע מבוססות בין השאר על התרשמות מב"ן, אבל מסקנותיה מרחיקות לכת לגבי העותר גם במקום בו מב"ן לא סבור כך. ב"כ העותר מציינת למשל כי על פי וג"ע העותר מכחיש את העבירות בעוד אפילו מב"ן נמנע מלקבוע כי העותר מכחיש את העבירות, למרות עיוותי החשיבה שהוא מגלה, כאופייני לעברייני מין. ב"כ העותר צירפה מטעמו של העותר חוות דעת של צוות מומחים מיום 15.12.11, בראשותו של דר' נימרוד שני, שהגיע למסקנה דומה לזו של מב"ן. עוד נטען כי אם עמדת וג"ע מבוססת על עמדת קורבן העבירה הרי שהיא בלתי מידתית ובלתי סבירה. לסיכום נטען, כי בנסיבות המקרה, היה מקום להעדיף את חוות דעת מב"ן ולאשר יציאתו לחופשות במקום מרוחק ממקום מגורי הקורבן, תוך איסור יצירת קשר עם הקורבן, באופן שתאיין כל פגיעה בקורבן העבירה. 4. המשיב מתנגד ליציאתו של העותר לחופשות ומפנה להחלטת בית משפט זה (כב' השופטת מרוז) בעת"א 45952-01-11 שם החליט בית המשפט שהחלטת הרשות להעדיף דו"ח וג"ע היא החלטה סבירה ואין מקום להתערב בה. נטען כי מאז ההחלטה הנ"ל לא חל שינוי בעמדתה של וג"ע המצדיק להיעתר לעתירה. ב"כ המשיב סומכת התנגדותה על חוו"ד וג"ע (חלקו הגלוי והחסוי) שהתרשמה כי קיים פוטנציאל גבוה למסוכנות ומתרשמת כי גם הדו"ח הפרטי שהוצג, מצביע על חשיבות הטיפול שיש על העותר לעבור בטרם תיבדק בקשתו פעם נוספת. ב"כ המשיב מפנה להחלטת בית המשפט העליון בעע"א 29960-04-10 ברנר נ' שב"ס. ביקור התייחדות 5. נטען כי העותר מקיים מזה מספר חודשים קשר עם בת זוג אותה הכיר במהלך מאסרו, עמה הוא מתכוון להתחתן לאחר שהצדדים חתמו ביניהם על הסכם ממון. בת זוגו שירתה בעבר כקצינת חינוך בשב"ס ופרשה לאחרונה משירות פעיל ונטען כי הקשר הרומנטי ביניהם החל לאחר שיחרורה. לטענת העותר הוא עומד בתנאים הקבועים בפקנ"צ 04.47.00 (להלן: "הפקודה") ומשכך, סירובו של המשיב לאשר ביקור התייחדות, המבוסס על חוות דעת וג"ע שהעותר מסוכן לבת זוגו, אינה עולה בקנה אחד עם פקודת נהלי שב"ס ויש לקבוע כי היא בלתי חוקית ויש לקבל את העתירה. ב"כ העותר סומכת טיעוניה על הוראות הפקודה ממנה עולה כי אין כל מניעה לקיום התייחדות, מקום שאין מדובר בקורבן העבירה והמלצת וג"ע רלבנטית רק מקום כאשר מדובר באסיר השפוט בגין עבירת מין במשפחה והמבקש להתייחד עם קורבן העבירה. מתן טובת הנאה זו, מותנית בהמלצת וג"ע (סעיף 5ה. לפקודה). משכך נטען כי מלכתחילה הפניית בקשת ההתייחדות לוג"ע נעשתה ללא בסיס חוקי ויש להתעלם מעמדת וג"ע וכך גם הטענה כי העותר טרם עבר טיפול מעמיק בנושא האלימות או עבירות המין ומסוכנותו נותרה כשהייתה, אינה רלבנטית לענייננו. 6. המשיב מתנגד לקבלת העתירה וסומך התנגדותו על חוות דעת וג"ע שהתרשמה כי העותר הינו בעל עיוותי חשיבה ללא תובנה לנזק שגרם ולא ניתן לשלול מסוכנות העותר בטווח הקצר. נטען כי נימוקי וג"ע לעניין החופשות יפים גם בסוגייה זו. בשולי הדברים נטען כי העותר אינו עומד בתנאיי הסף לזכאות להתייחדות עוד טרם קבלת עמדת וג"ע, מאחר והעותר נושא עונשו למעלה מ- 10 שנים, וההכרות ביניהם מאוחרת לכך כדי שייחשבו ידועים בציבור מבחינת המשיב. טיפול יעודי בעברייני מין 7. העותר טוען כי על אף שמב"ן מצא אותו מתאים לשילוב בקבוצה ייעודית, לאור מוטיבציה לטיפול אותה הוא מביע, והחלטת כב' השופטת מרוז אשר נסמכה גם על הצהרת המשיב כי יש כוונה לשלב את העותר במסגרת טיפולית מתאימה וייעשה מאמץ לשלבו בטיפול, טרם שולב העותר בטיפול. במהלך 2010 סיים העותר טיפול בקבוצה פסיכו חינוכית, המוגדרת כקבוצת הכנה לטיפול ייעודי, אולם המשיב לא מקיים את החלטת בית המשפט. 8. המשיב טוען כי שילובם של עברייני מין לקבוצות טיפוליות נעשה בהתאם לקריטריונים מקצועיים, והמועד האופטימאלי לטיפול הוא לקראת שחרור עבריין המין חזרה לקהילה. העותר מצוי ברשימת המתנה וישולב בהתאם לקריטריונים הקיימים התרשמות וג"ע מהשתתפות העותר בקבוצה פסיכו-חינוכית לעבריינים בבית הסוהר, אופיינה בפאסיביות והתנשאות - עובדות המאששות את המסקנה בדבר הנסיגה במצבו של העותר ועמדותיו. דיון שילוב בסבב חופשות 9. לאחר ששמעתי טיעוני ב"כ הצדדים ונתתי דעתי למסמכים שהונחו בפני, מצאתי כי החלטת הרשות סבירה ואין מקום להתערב בה. העובדה שהועדה לגילוי עריות סברה בעבר אחרת, אין בה כדי לקבוע שהמלצת הועדה היום איננה מבוססת ואיננה סבירה. בחוות הדעת של וג"ע מיום 7.7.10 קובעת הועדה כי לאחרונה חל שינוי בעמדותיו של העותר ובייחסו לעבירות. העותר מכחיש העבירות וטוען לעלילה של ילדיו, חסר תובנה לחומרת מעשיו והשלכותיהם על קורבנות העבירה ועסוק במחירים שהוא עצמו משלם מעצם מאסרו. על פי הדיווח שהתקבל, השתתפותו בקבוצה הפסיכו חינוכית בה לקח חלק אופיינה בפאסיביות והתנשאות. קיימים עיוותי חשיבה מיניים ותפיסת עולם מעוותת בכל הקשור לגבולות וחוקים. משכך, היא איננה ממליצה על יציאתו לחופשה. בחוות הדעת האחרונה של וג"ע מ - 26.6.11 חוזרת ההתרשמות של נסיגה ממצבו המבוססת בין היתר על התנהלותו בקבוצה. בנוסף, מציינת הועדה, כי למרות שהודה בתקיפת בנו, אינו תופס עצמו כאדם אלים, לא מביע חרטה כנה ולא ניכר כי מבין לעומק משמעות מעשיו על ילדיו. על פי דו"ח מב"ן שהונח בפני וג"ע העותר משליך את האחריות לעבירת המין (כלפי בתו) על בתו וטוען כי שיתפה פעולה איתו. מסקנת וג"ע היא כי קיים פוטנציאל מסוכנות גבוה מהעותר הן לטווח הקצר והן לטווח הארוך ומשכך לא המליצה על הוצאתו לחופשות. משזוהי המלצת גורמי הטיפול שהועדפה על ידי המשיב ואין לומר כי המשיב שגה כאשר הסתמך בסירובו על עמדת וג"ע אפילו אם היא מנוגדת לחוות דעת אחרות, חוות דעת וג"ע מתמקדת בבירור במסוכנות האסיר ביחס למשפחת האסיר וקורבן העבירה שהוא בן משפחה בניגוד לחוו"ד מב"ן המתמקדת במסוכנות המינית של האסיר לציבור כולו. סוף דבר, העתירה לעניין החופשות נדחית. ביקור התייחדות 10. אין חולק שבת זוגו של העותר איננה קורבן עבירת המין של העותר. צודקת ב"כ העותר כי המלצת וג"ע איננה רלבנטית לבקשת ההתייחדות. סעיף 4א. לפקודה קובע כי ניתן לאשר התייחדות לאסיר פלילי אם השלים לפחות 6 חודשים ממאסרו ואינו נכלל בסבב חופשות. מתן התייחדות הינה פריבילגיה והיא תאושר בכפוף לתנאים הקבועים בסעיף 5 לפקודה. על פי סעיף 5ה. מקום שמדובר באסיר השפוט בגין עבירות מין במשפחה והוא מבקש להתייחד עם קורבן העבירה (ההדגשה שלי - ק.ר) מתן טובת הנאה זו, מותנית בהמלצת וג"ע. כשלא מדובר בהתייחדות עם קורבן העבירה "דרושה הסכמת האסיר למסירת סיבת מאסרו למי שעמו הוא מבקש להתייחד". מהאמור לעיל מתחייבת המסקנה כי אישור התייחדות לעותר אינו מותנה בהמלצת וג"ע ומלכתחילה הפניית עניינו בנושא זה לוג"ע הייתה שלא על פי הוראות הפקנ"צ ויש להתעלם מהמלצת וג"ע משניתנה בחוסר סמכות. סיכומו של דבר, מצאתי שהחלטת הרשות בנושא ההתייחדות, התבססה על חוות דעת וג"ע שאיננה צריכה לעניין ומשכך היא בלתי צודקת ובלתי סבירה ומשכך מצאתי להתערב בהחלטת הרשות ואני קובעת שבהיעדר מניעה אחרת יש לאשר לעותר ביקור התייחדות תוך 30 יום. 11. לאחר שנשמעו הטיעונים ולפני מתן ההחלטה, הודיעה ב"כ המשיב, כי העותר עבר עבירת משמעת ונמצא כי הוא מחזיק פריט אסור להחזקה, תחתוני נשים, שקיבל בביקור פתוח של בת זוגו. בעקבות כך נפסלה בינתיים בת הזוג לביקורים. קיימתי דיון נוסף. ב"כ העותר טענה שלא מדובר בהתנהגות שלילית ובכל מקרה מדובר באירוע שהוא פרי רעיונה של המבקרת (בת הזוג) ולא של העותר. עוד נטען שזה לא מצדיק שלילית הפריבילגיה ובקשת ההתייחדות הינה לצורך הנישואין של בני הזוג כי הרבנות איננה מאפשרת נישואין אם אין התייחדות. אינני סבורה כי יש באירוע זה כדי להשליך על כל נושא ההתייחדות. הצדק עם ב"כ העותר כי פסילתה של בת הזוג כמבקרת הוא לתקופה מוגבלת ובתום התקופה ובוודאי לצורך נישואין, ברוח הדברים שפירטתי לעיל, יש לאשר ביקור התייחדות לעותר. כאמור, החלטת הרשות המבוססת על חוו"ד וג"ע בוטלה על ידי. טיפול ייעודי לעברייני מין 12. באשר לשילובו של העותר במסגרת טיפולית ייעודית לעברייני מין, שיקומם של עברייני מין הוא אינטרס ציבורי. איני באה בנעליו של המשיב, אשר משלב אסירים בטיפול בהתאם לקריטריונים ומאפיינים פנימיים. אם זאת, שעה שמשך טיפול ייעודי הוא כשנה וחצי, והעותר מתעתד לעמוד בפני ועדת שחרורים בעוד כשנה, עם תום ריצוי שני שליש ממאסרו, על המשיב לעשות כל מאמץ לשלב את העותר במועד הקרוב ביותר האפשרי בטיפול ייעודי, בעיקר לאור ההצהרה שניתנה בפני כב' השופטת מרוז בעתירה קודמת בעניין זה, הצהרה שלא קויימה. סיכומו של דבר, העותר ישולב בטיפול בהקדם האפשרי. בית סוהר / כלאביקור התייחדות בכלאמאסר