מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא ביטוח חיים סרטן: התביעה שלפניי היא לתשלום פיצויים, בגובה תגמולי הביטוח המשולמים עפ"י פוליסת ביטוח חיים קולקטיב בסך של 120,000 ש"ח, ועוד 10,000 ש"ח בגין עוגמת נפש. רקע כללי ועובדות שאינן שנויות במחלוקת: 1. תיק זה מגולל סיפורה המצער של אישה צעירה, ילידת 29/12/69 אשר הלכה לעולמה לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן ונפטרה ביום 7/4/06 כשהיא בת 36 שנים בלבד (להלן - "המנוחה"). התביעה דנן הוגשה בשם עיזבון המנוחה ובשם יורשיה התובעים 2-4 מכוח צו ירושה, שהם בעלה ושני ילדיה הקטינים. 2. אין חולק בין הצדדים, כי המנוחה עבדה כעובדת מינהל בבית ספר בכרמיאל השייך לנתבעת 1, חברת אורט ישראל (להלן - "אורט"), וזאת החל מיום 6/6/93. כמו כן אין חולק, כי בעקבות מחלת סרטן השד אשר התגלתה אצל המנוחה בחודש 11/2002 היא נאלצה לקבל טיפולים רפואיים שונים ונעדרה מעבודתה, תחילה לסירוגין ולאחר מכן למשך מספר חודשים רצופים עד לפטירתה, וכי לאחר ניצול ימי המחלה אשר עמדו לרשותה, היא הופנתה לקרן 'מקפת' בה היתה מבוטחת וקבלה פנסיית נכות מלאה החל מיום 13/11/05 ועד לפטירתה. יש לציין, כי בשל המחלה והטיפולים הרפואיים להם נזקקה, המנוחה נעדרה מעבודתה וקבלה פנסיית נכות מלאה במהלך שנת 2004, ובטרם יציאתה שוב לפנסיית נכות מלאה בחודש 11/2005, היא קבלה פנסיה חלקית בזמן שעבדה במשרה חלקית, כמפורט באשור של קרן מקפת (נספח 2 לסיכומי התובעים) כלהלן: מיום 12/9/04 ועד ליום 18/12/04 קצבת נכות מלאה בשיעור של 100%; מיום 6/10/05 ועד ליום 12/11/05 קצבת נכות חלקית בשיעור של 60%; מיום 13/11/05 ועד ליום 30/4/06 קצבת נכות מלאה בשיעור של 100%. 3. מדי שנה בין השנים 1998-2005 עובדי המינהל של אורט, ולרבות המנוחה, היו מבוטחים במגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן - "מגדל") בביטוח מסוג ריסק קולקטיב ונכות מתאונה. בשלהי שנת 2005 הודיעה מגדל בכתב, כי מסיבות עסקיות לא תוכל לחדש את הביטוח לתקופות נוספות (נספח ג' לתצהיר מטעם הנתבע 4). אי לכך, ולאחר שוועד העובדים הארצי (להלן - "ועד העובדים" או "הוועד") פנה למספר חברות ביטוח, יצאה הודעה בכתב מטעם הוועד לכלל עובדי המינהל של אורט אודות הכוונה להתקשר עם הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן - "חב' הפניקס") בביטוח דומה לזה שהיה במגדל, הכולל תשלום סכום חד-פעמי במקרה פטירה ותשלום סכום יחסי בגין מקרה נכות עקב תאונה, וזאת כנגד תשלום דמי ביטוח שנתיים בסך של 275 ש"ח לכל עובד - מחיר זהה לזה אשר שולם למגדל בשנת 2005 (נספח ד' לתצהירו של מר ויצמן ליאון, בעלה של המנוחה). זה המקום לעצור כדי להעיר, כי בכתב התביעה טענו התובעים שביטול הפוליסה במגדל והמעבר מחב' מגדל לחב' הפניקס נעשה ביוזמת הוועד ו/או אורט. ואולם טענה זו הועלתה בסיכומי התובעים בלשון רפה, ועל דרך ההשערה בלבד. לפיכך, ובשים לב להודעתה של מגדל בעניין הפסקת הביטוח המדברת בעד עצמה, כל הנתונים הקשורים לנסיבות המעבר מחב' מגדל לחב' הפניקס צוינו כאן בפרק המפרט את העובדות שאינן שנויות במחלוקת. 4. אחזור לענייננו - בהודעה של הוועד לעובדי המינהל עודכנו העובדים אודות רצונה של מגדל שלא להמשיך בביטוח מסיבות כלכליות עקב ריבוי מקרי ביטוח בשנים עברו. כמו כן צוין בהודעה, כי: "עובדים ובני/בנות זוגם שהיו מבוטחים בחברת מגדל בשנת 2005 ומקבלים תלוש שכר מאורט ישראל יהיו מבוטחים אוטומטית בחברת הפניקס בשנת 2006", וכן כי "כל העובדים/ות שהיו מבוטחים בשנת 2005, חייבים למלא את הטופס המצורף (טופס המוטבים)". 5. אף-על-פי שהמנוחה לא עבדה בפועל באותה תקופה הוועד דאג לעדכן אותה אודות המעבר לחברת ביטוח אחרת כאמור בהודעה הנ"ל. משהביעה המנוחה את רצונה להיות מבוטחת בחב' הפניקס, כפי שהיתה מבוטחת בעבר בחב' מגדל, היא מילאה טופס 'מוטבים' - לפי האמור בהודעה - אשר נמסר לנציג הוועד המקומי במקום עבודתה יחד עם שיק שלה על סך של 55 ש"ח ושיק נוסף על סך של 220 ש"ח של עובדת אחרת שהיא גם חברת ועד העובדים המקומי, הגב' יעל אבוקסיס (להלן - "הגב' אבוקסיס") לתשלום דמי הביטוח, זאת משום שהמנוחה לא קיבלה אז תלוש משכורת מאורט שבאמצעותו ניתן היה לבצע את התשלום על ידי ניכוי דמי הביטוח מהשכר. בתיאום עם יו"ר הוועד הארצי, מר חיים אלגריסי (להלן - "יו"ר הועד" או "מר אלגריסי"), טופס 'המוטבים' ושני השיקים נשלחו לחב' הפניקס בצירוף מכתב לוואי מיום 15/1/06, שבו הודע לחב' הפניקס בצורה מפורשת אודות רצונה של המנוחה להצטרף כמבוטחת עפ"י הפוליסה. אלא שהשיקים הוחזרו לאורט משום שלא התקבלו על ידי חב' הפניקס. לימים יתברר, וכך עלה מהעדויות אשר נשמעו לפניי, כי חב' הפניקס סירבה לקבל את דמי הביטוח בעבור המנוחה באופן פרטי. 6. בעקבות כך, ובתיאום בין המנוחה והגב' יעל אבוקסיס, נעשה ניסיון נוסף לכלול את המנוחה בפוליסה של חב' הפניקס. לאחר שיחה עם הגב' אבוקסיס וקבלת אישורה בכתב פנה יו"ר הוועד ביום 23/2/06 בכתב לסוכן הביטוח, מר דוד עמיר שהוא גם הנתבע 3 (להלן- "סוכן הביטוח"), ובו ביקש לצרף את המנוחה כמבוטחת על ידי תשלום דמי הביטוח עבורה באמצעות הורדתו מתלוש המשכורת של הגב' אבוקסיס (נספחי ו' לתצהירו של מר ויצמן). ביום 6/3/06 התקבל מכתבו של סוכן הביטוח שכלל תשובה שלילית לבקשה. עפ"י האמור באותו מכתב, "רק עובד ששילם באמצעות התלוש עבורו ועבור בן הזוג יהיה ביטוח" (נספח ט' לתצהירו של מר ויצמן). 7. ימים ספורים לאחר מכן, אושפזה המנוחה במצב של התדרדרות קשה במצבה, וביום 7/4/06 נפטרה כתוצאה מסיבוכים של המחלה. 8. בעקבות כך שלחה אורט למשפחת המנוחה ביום 26/4/06 מכתב המפרט את זכויותיהם עקב הפטירה (נספח ז' לתצהירו של מר ויצמן). בסעיף 3 למכתב צוין כי המנוחה מבוטחת בביטוח הדדי - כשהכוונה היא לפוליסת הביטוח של חב' הפניקס קא עסקינן - והמשפחה הופנתה לבירור זכויותיהם עפ"י הפוליסה באמצעות יו"ר הוועד. התובעים פעלו לפי עצתה של אורט ופנו באמצעות בא כוחם לחב' הפניקס לבירור זכויותיהם, אלא שביום 6/9/06 התקבלה תשובתה של חב' הפניקס, ולפיה המנוחה אינה מבוטחת בביטוח חיים קבוצתי באמצעות אורט, וכי המנוחה אינה מופיעה ברשימת המבוטחים ולא שולמו עבורה דמי ביטוח (נספח ח' לתצהירו של מר ויצמן). 9. ומכאן התביעה דנן שבגדרה עותרים התובעים לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם הסכום הנקוב בפוליסה למקרה מוות, בסך של 120,000 ש"ח ועוד סך של 10,000 ש"ח בגין עוגמת נפש. תמצית טענות התובעים: 10. לטענת התובעים, בנסיבות בהן פעלה המנוחה בעצה אחת עם יו"ר הוועד לתשלום דמי הביטוח, בין באמצעות שיקים ובין באמצעות ניכוי התשלום משכרה של הגב' אבוקסיס, היה מקום לכלול אותה בביטוח הקולקטיבי בחב' הפניקס. מכל מקום, המנוחה היתה עובדת של אורט אף שבאופן זמני לא קבלה שכר מאורט אלא מקרן מקפת, ובמצב דברים זה היתה זו חובתם של אורט ו/או ועד העובדים לכלול אותה ברשימת המבוטחים אשר הכינו והעבירו לחב' הפניקס ולדאוג לקיומו של כיסוי ביטוחי עבורה. עוד טוענים התובעים, כי הדרישה לתלושי שכר אינה מהותית ולראיה אינה מופיעה בפוליסה. התובעים הוסיפו, כי הפוליסה אינה מחריגה מהכיסוי הביטוחי עובדים המקבלים קצבת נכות זמנית. זאת ועוד, בין המנוחה לבין אורט וועד העובדים התקיימו יחסי שליחות אשר חייבו אותם לפעול כלפיה בנאמנות ולדאוג לה לכיסוי ביטוחי כאמור - דבר שלא נעשה על ידם. לסיום טוענים התובעים, כי הנתבעים- כל אחד לפי חלקו- התרשלו כלפי המנוחה ולא דאגו לקיומו של כיסוי ביטוחי או לרצף ביטוחי. תמצית טענות הנתבעים: 11. הנתבעים העלו טענות הגנה זהות בעיקרן. בראש ובראשונה טענו הנתבעים, כי הסמכות העניינית לדון בתביעה מסורה לבית הדין האזורי לעבודה, ולא לבית משפט השלום. לטענתם, אומנם התביעה מושתתת על עילות נזיקיות שונות, ברם מהותה האמיתית של התביעה הנה בחובות הנובעות כביכול מיחסי עובד ומעביד כמו גם בשאלה בדבר עצם קיומם של יחסי עובד ומעביד בין המנוחה לבין אורט במועד הנפקת הפוליסה של חב' הפניקס בשנת 2006. 12. לגופו של עניין טוענים הנתבעים, כי מלכתחילה לא ניתן היה לכלול את המנוחה כמבוטחת, משום שמבוטח עפ"י הפוליסה הוגדר כמי ש'עובד אצל בעל הפוליסה' ואילו בעת ההתקשרות עם חב' הפניקס לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין המנוחה לבין אורט, בשל מצבה הבריאותי שלא איפשר לה להמשיך לעבוד. בהמשך לכך טוענים הנתבעים, כי גם אם ייקבע כי התקיימו יחסי עובד ומעביד לפי המבחנים של דיני העבודה, הרי שלפי הפרשנות המילולית של הפוליסה, ובהתאם לאומד דעתם של הצדדים לפוליסה, המנוחה לא ענתה על ההגדרה של עובדת 'אצל אורט', להבדיל מהמינוח עובדת 'של אורט', זאת משום שהמנוחה לא עבדה בפועל אצל אורט ולא ניתן היה להעביר את דמי הביטוח עבורה בצורה מרוכזת, כפי שנקבע בפוליסה. 13. בנוסף לכך טענו סוכן הביטוח וחב' הפניקס, כי אין להכיר בכיסוי הביטוחי עבור המנוחה גם במקרה בו תתקבלנה טענות התובעים אודות הפרת חובות כאלו ואחרות של אורט וועד העובדים כלפי המנוחה, שכן חב' הפניקס לא קבלה תשלום כלשהו בגין דמי ביטוח עבור המנוחה ששמה לא הופיע ברשימת המבוטחים. בנוגע לחובה לדאוג לרצף ביטוחי טענו סוכן הביטוח וחב' הפניקס, כי לא חלה עליהם חובה שכזו, וכי קרן מקפת אשר נכנסה בנעליה של אורט צריכה היתה לדאוג לקיומו של רצף ביטוחי. 14. אורט וועד העובדים טענו כי לא התקיימו יחסי שליחות בינם לבין המנוחה במועד ההתקשרות עם חב' הפניקס, הן משום שהמנוחה לא עבדה אז אצל אורט, והן משום שוועד העובדים אינו שלוח של העובד האינדיווידואלי אלא של קבוצת העובדים אותם הוא מייצג. חרף מאפייני הייצוג הכלליים של ועד העובדים, טוען הוועד כי עשה מאמץ מיוחד ומעבר לנדרש, בניסיון לכלול את המנוחה בפוליסה. מאמץ זה בא לידי ביטוי במגעים אשר ניהל הוועד, ובפרט יו"ר הוועד, אל מול סוכן הביטוח ואישים שונים בחב' הפניקס על מנת לכלול אותה בפוליסה, אך ללא הועיל. 15. על אף האמור טען כל אחד מהנתבעים לחילופין, כי אם בית המשפט ימצא לנכון לקבל את התביעה, יש להטיל את האחריות על הנתבע האחר. דיון והכרעה: 16. בדיון אשר התקיים לפניי העידו מספר עדים לאחר שהקדימו הגשת תצהירי עדות ראשית מטעמם. מטעם התובעים העיד מר ויצמן, בעלה של המנוחה; מטעם אורט, הנתבעת 1, העידו מר אבי דנציגר, מנהל מחלקת השכר באורט (להלן - "מר דנציגר"), והגב' מירב עטרי, מנהלת המחלקה לעובדי מינהל באורט (להלן - "הגב' עטרי"); מטעם הנתבעים 2-3 העידו הנתבע 3 בעצמו, סוכן הביטוח, ומר שמעון כהן, מנהל צוות תביעות ביטוח חיים וריזיקו קולקטיבי בחב' הפניקס; מטעם הנתבע 4, הוועד הארצי של עובדי המינהל, העיד יו"ר הועד, מר אלגריסי חיים. לאחר תום החקירות הנגדיות ב"כ הצדדים הגישו סיכומים בכתב בהם פירטו בהרחבה את טיעוניהם, בין העובדתיות ובין המשפטיות, ולא הניחו אבן שלא הפכוה. להקלת הדיון אתייחס לכל אחת מהמחלוקות אשר הועלו על ידי הצדדים בפרק נפרד, ועל מנת להסיר מדרכנו את המכשול הדיוני הראשון אפתח בשאלת הסמכות העניינית. הסמכות העניינית: 17. אזכיר שוב, כי לפי טענת הנתבעים הסמכות העניינית לדון בתביעה מסורה לבית הדין האזורי לעבודה, בהיותה תביעה הנסמכת על החובות הנובעות מקיומם של יחסי עובד-מעביד כאשר עצם קיומם של יחסי עובד-מעביד בתקופה הרלוונטית לענייננו, הוא נתון השנוי במחלוקת בין הצדדים. 18. טענה דומה בדבר חוסר סמכות עניינית הועלתה בעבר כטענה מקדמית בבקשה אשר הוגשה על ידי ועד העובדים לסילוק התביעה על הסף, אלא שנימוקי הבקשה היו שונים מהנימוק הנ"ל, והתמקדו בעיקר בחובות וביחסים שבין המנוחה והתובעים לבין ועד העובדים, ובקיומה של עילת תביעה נגד הועד ונגד יו"ר הועד באופן אישי, מר אלגריסי חיים, אשר צורף אז כנתבע מס' 5. בהחלטתי מיום 8/9/09 דחיתי את הבקשה לסילוק התביעה על הסף, ואולם בהסכמת התובעים, הוריתי על מחיקתו של יו"ר הוועד מהתביעה. 19. לענייננו - התובעים טענו כי עסקינן בתביעה המבוססת על עילות מתחום הנזיקין, כגון רשלנות והפר חובה חקוקה. מתוקף כך אני מוצאת, כי הסמכות העניינית לדון בהן מסורה לבית המשפט האזרחי, ולא לבית הדין לעבודה. עיגון לכך ניתן למצוא בהוראת סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969 לפיו, לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון "בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד, ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין (נוסח חדש)". גם אם בית המשפט יידרש לשאלת עצם קיומם של יחסי עובד ומעביד בין המנוחה לבין אורט - וכפי שיתברר בהמשך, בית המשפט אכן יצטרך לדון בשאלה זו - ברור כי ניתן יהיה לדון בה כשאלה אינצידנטלית אגב הדיון בשאלה העיקרית הקשורה לביצוע עוולות מתחום הנזיקין. על יסוד האמור לעיל, אני דוחה את הטענה בדבר חוסר סמכות עניינית לדון בתביעה. האם המנוחה ידעה כי אין לה כיסוי ביטוחי? 20. בסיכומים של התובעים וכן בתצהירו של מר ויצמן נטען, כי מכתבו של סוכן הביטוח מיום 6/3/06 (נספח ט' לתצהירו של מר ויצמן), בו נכתב כי רק עובד שמשלם באמצעות תלוש המשכורת יכול להיות מבוטח, הוא מכתב שהובא לידיעתם רק לאחר פטירת המנוחה. עמדה זו אין בידי לקבל, ולו מן הטעם הפשוט כי מר ויצמן עצמו אישר בחקירתו הנגדית, כי מכתבו של הסוכן הגיע גם אליהם, וכי הגב' אבוקסיס דאגה לעדכן אותם אודות תוכנו (עמ' 12 שורות 23-26 לפרוטוקול מיום 16/9/10). 21. לא זו אף זאת, גם אם נצא מנקודת הנחה כי מר ויצמן לא היה מודע אז לסירוב של חב' הפניקס לקבל את אשתו כמבוטחת, הרי שפועלה של המנוחה לתשלום דמי הביטוח, תחילה באמצעות שיקים ומאוחר יותר באמצעות תלוש המשכורת של הגב' אבוקסיס, מצביע על כך כי המנוחה ידעה אף ידעה על קיומה של בעיה הקשורה לעניין זה. 22. מנגד, מר ויצמן לא הצליח להוכיח, כי מי מהנתבעים הציג בפניו או בפני המנוחה מצג שווא אודות קיומו של כיסוי ביטוחי עבור המנוחה. לפיכך אני דוחה את טענת התובעים, כי המנוחה לא ידעה שאין היא מבוטחת עפ"י הפוליסה. מעמדם של אורט והוועד לפי הפוליסה: 23. בטרם אגע ביתר הנושאים הדורשים הכרעה בתיק זה, אבקש להתעכב קמעה על מעמדם של אורט ושל הוועד בקשר לפוליסה של חב' הפניקס (להלן - "הפוליסה"). אעיר, כי התובעים לא העלו נושא זה לדיון בצורה מפורשת, ואולם הוא צף על פני השטח במסגרת טיעוניהם אודות רשלנותה של אורט אשר התבטאה, לשיטתם, בהפרת חובותיה כ'בעלת הפוליסה'. 24. הנתבעים גילו עמדות שונות ביחס למעמדה של אורט בכל הנוגע לפוליסה. כך למשל טוענת אורט, כי היא אינה בעלת הפוליסה, היא אינה חתומה עליה, ולא היתה מעורבת באף שלב משלבי ההתקשרות עם חב' הפניקס. לדידה, היא שימשה אמצעי נוח להצטרפות העובדים לביטוח, אשר בא לידי ביטוי בניכוי דמי הביטוח משכרם של העובדים המעוניינים בכיסוי הביטוחי והעברת הכספים לחברת הביטוח, קרי צינור להעברת דמי הביטוח, הא ותו לא. לעומת זאת טוען ועד העובדים, כי לאורט היה חלק אקטיבי יותר ממה שהיא מנסה להציג. לגרסת הוועד, הגם שהוא חתום על הפוליסה, ולא אורט, הרי שאורט דאגה מאז ומתמיד (גם בתקופה בה העובדים היו מבוטחים במגדל) לנכות את דמי הביטוח משכרם של העובדים, ולשלוח בעצמה כספים אלו לחברת הביטוח בצירוף רשימה של שמות העובדים. 25. בסעיף ההגדרות של הפוליסה הוגדר 'בעל הפוליסה' באופן הבא: "האדם, חבר בני האדם או התאגיד, שהתקשר עם החברה (חברת הביטוח - ג'.ט.) בחוזה הביטוח, ואשר שמו נקוב בדף פרטי הביטוח כבעל הפוליסה". עיון בפוליסה ונספחיה מגלה, כי 'בעל הפוליסה' היא אורט. 26. אלא מאי, מתברר כי אורט אינה חתומה על הפוליסה ונספחיה, ומי שחתום עליהם במקום המיועד לכך הוא ועד העובדים. לא זו אף זאת, יו"ר הוועד אישר בחקירתו הנגדית, כי החתימה המופיעה על הפוליסה ונספחיה היא חתימתו, וכי ועד העובדים הוא שהתקשר עם חברת הביטוח לגבי ביטוח העובדים, ובהתאם לכך טופסי ההצטרפות לפוליסה הונחו במשרדי הוועד. הלה הוסיף, שוועד העובדים דואג לקשר בין העובד לבין חברת הביטוח לגבי כל בעיה שמתעוררת בהמשך - כפי שנעשה בפועל לגבי המנוחה. באשר לחלקה של אורט העיד יו"ר הוועד, כי אורט פעלה בהתאם להנחיותיו של הוועד, אשר נהג להודיע לאורט זהות חברת הביטוח עמה התקשר, וסכום הניכויים שיש לבצע בגין דמי ביטוח (עמ' 5-6 לפרוטוקול שבכתב יד מיום 23/12/10). דברים ברוח זו נאמרו גם על ידי סוכן הביטוח, שאישר בחקירתו הנגדית, כי ועד העובדים היה אחראי על כל מערך ביטוחי החיים של עובדי המינהל, וכי המשא ומתן מול חברת הביטוח מצד אחד והעובדים מצד שני וכל ההתנהלות בנוגע לפוליסה היו אל מול הוועד. לדבריו, חלקה היחיד של אורט בעניין ביטוח העובדים התבטא אך בניכוי דמי הביטוח מתלושי המשכורת (עמ' 33-34 לפרוטוקול מיום 23/12/10). 27. לא זו אף זאת, מעדותה של נציגת אורט הגב' עטרי עולה, כי במחלקה בה עבדה לא התקבלה כל פניה מוועד העובדים בקשר לצירוף המנוחה לפוליסה של חב' הפניקס, ולא התקבלה ממנו כל פניה בקשר לתשלום דמי הביטוח עבורה. עדה זו הוסיפה, כי נחשפה לראשונה לבעיית הכיסוי הביטוחי של המנוחה ולמכתבו של סוכן הביטוח מיום 6/3/06 רק לאחר הגשת התביעה (עמ' 16-17 לפרוטוקול מיום 16/9/10). מכתבה של אורט מיום 26/4/06 (נספח ז' לתצהירו של מר ויצמן) אשר נשלח למשפחת המנוחה לאחר פטירתה תומך בדבריה הנ"ל של הגב' עטרי. באותו מכתב המתייחס בעיקר לזכויותיהם של התובעים עקב הפטירה, הופנו התובעים לבירור זכויותיהם בזו הלשון: "כמו כן, בוטחה (המנוחה - ג'.ט.) בביטוח 'הדדי'. ניתן לבדוק זכותכם לקבלת הכספים באמצעות יו"ר ועד העובדים מר חיים אלגריסי טל'.....". הנה כי כן, מתוכן המכתב עולות שתי מסקנות: האחת - כי אורט לא היתה מודעת לבעיית הכיסוי הביטוחי של המנוחה; והשניה - כי כל הנושא הקשור לזכויות העובדים המבוטחים עפ"י הפוליסה נמצא באחריות ועד העובדים, ולא באחריות של אורט. 28. לסיום, מר ויצמן אישר בעדותו, כי השיקים שנועדו לתשלום דמי הביטוח עבור המנוחה הועברו בזמנו ליו"ר הוועד, וכי הסיכום שהיה בין המנוחה לבין הגב' אבוקסיס לתשלום דמי הביטוח היה אל מול הוועד ולא מול אורט (עמ' 7 לפרוטוקול מיום 16/9/10). 29. יוצא אפוא, כי למעט ביצוע הפעולה הטכנית של ניכוי דמי הביטוח ממשכורותיהם של העובדים בהתאם להוראות ועד העובדים, לא היתה לאורט כל מעורבות נוספת עם ביטוחי החיים של העובדים. יתרה מכן, אומנם שמה של אורט מופיע כבעלת הפוליסה, ברם נהיר לנו כעת שמדובר בבעלת פוליסה פורמאלית בלבד, וכי הבעלים האמיתי של הפוליסה הוא ועד העובדים. מסע התחקות אחר 'רשימת' המבוטחים: 30. חלקים לא מבוטלים של החקירות הנגדיות וסיכומי הטענות הוקדשו לנסיבות הסובבות את אופן הכנת רשימת המבוטחים המועברת דרך כלל לחברת הביטוח, ובפרט זו שהועברה לחב' הפניקס בשנת 2006. סוגיה זו עלתה לדיון על רקע העובדה, כי שמה של המנוחה לא נכלל באותה 'רשימה'. נוכח כך, ולאור אי תשלום דמי הביטוח המתחייבים מכוח הפוליסה, חב' הפניקס לא ראתה במנוחה כמי שחוסה בצלו של הכיסוי הביטוחי. 31. 'מבוטח' עפ"י הגדרתו בסעיף 1 לפוליסה הוא "האדם שחייו בוטחו על פי תנאי הפוליסה ואשר שמו מופיע ברשימת המבוטחים...". אם כן, מהי אותה רשימה, ומדוע שמה של המנוחה לא הופיע בה? מטבע הדברים, עדותו של מר ויצמן לא יכולה היתה לשפוך אור על הסוגיה, שכל כולה היתה בידיעת הנתבעים לבדם. 32. מעדותם של יו"ר הוועד והעד מטעם אורט מר דנציגר מתברר, כי קיימת רשימה שמית אשר הוכנה בעבר קודם לעריכת הביטוח אצל חב' הפניקס, וכל אשר נעשה מאז היה לעדכן רשימה זו על ידי ועד העובדים לקראת חידוש הפוליסה בתחילת כל שנה. רשימת העדכונים הועברה לאורט, וליתר דיוק, למחלקת כוח אדם באורט, וזו האחרונה דאגה להעביר לחברת הביטוח רשימת 'ניכויים', קרי רשימה של העובדים שמשכרם נוכו התשלומים בעבור דמי הביטוח, כאקט המוציא אל הפועל את רצונם להיות מבוטחים עפ"י הפוליסה - בין אם מדובר בעובדים שהופיעו ברשימה המקורית ולא בקשו במרוצת השנים להפסיק להיות מבוטחים, ובין בעובדים שהביעו רצון להצטרף מאוחר יותר לפי רשימת העדכונים. אעצור בנקודה זו כדי להעיר, שלא נעלמה מעיניי טענת התובעים בסיכומיהם, אודות הסתירה הפנימית, כביכול, בדברי נציג אורט מר דנציגר בכל הנוגע למהות הרשימה, כאשר ציין תחילה כי הוועד מוסר לאורט רשימה שמית כל שנה, ומאוחר יותר מסר כי התקבלה בעבר רשימה ששימשה כבסיס לעדכונים שנעשו מדי שנה. לאחר שבחנתי את הדברים איני מוצאת כל סתירה בדברי העד אשר הבהיר, כי בשנים עברו מסר הוועד רשימה שמית, ששימשה כרשימת-אב, וזו התעדכנה מדי שנה, בין בהוספת מבוטחים ובין בהסרתם מהרשימה המקורית. לא זו בלבד שהסבר זה הוא הגיוני, אלא שהוא מתיישב עם דברי יו"ר ועד העובדים אשר מסר תיאור דומה למדי. 33. כך או כך, רשימה זו היא למעשה רשימת 'ניכויים', קרי רשימה שמית של העובדים שהתשלום בעד דמי הביטוח עבורם בוצע על ידי ניכוי התשלום משכרם והעברתו לחברת הביטוח באמצעות אורט. מסקנה זו עולה בקנה אחד עם עדותם של סוכן הביטוח והעד הנוסף מטעם חב' הפניקס, מר שמעון כהן, אשר מסרו בעדותם, כי 'הרשימה' אשר התקבלה מאורט היתה רשימת אחת ואין בלתה, כשהכוונה היא לאותה רשימת ניכויים, קרי רשימה של העובדים שמשכרם נוכו דמי הביטוח. 34. על יסוד האמור לעיל, ניתן להבין מדוע שמה של המנוחה לא הופיע ברשימה, והרי המנוחה לא קבלה בזמנו שכר מאורט, ולכן שמה לא הופיע ולא יכול היה להופיע ברשימת העובדים שמשכרם נוכו דמי הביטוח. הדרישה בדבר קבלת תלושי שכר: 35. מחלוקת עזה ניטשה בין הצדדים אודות הצבת הדרישה של קבלת תלושי שכר, כתנאי להצטרפות העובדים כמבוטחים במסגרת הפוליסה של חב' הפניקס. בעוד הנתבעים טוענים כי מדובר בדרישה לגיטימית שמטרתה להקל על גביית דמי הביטוח על ידי העברתם בצורה מרוכזת וכן כדי למנוע צירוף חולים שנעדרים לתקופות ממושכות או כאלה שאינם עובדים יותר באורט למעגל המבוטחים, טוענים התובעים כי מדובר בדרישה שרירותית שכן בפוליסה לא צוינה דרישה זו כתנאי להצטרפות לכיסוי הביטוחי המוענק מכוחה. היות שכך טוענים התובעים, כי סוכן הביטוח לא היה מוסמך לדחות את בקשת המנוחה להצטרף לפוליסה מהנימוק שהמנוחה אינה מקבלת תלוש משכורת מאורט. 36. מחומר הראיות עולה, ולעניין זה התובעים אינם טוענים אחרת, כי עת החלה המנוחה לקבל פנסיית נכות החל מחודש 11/2005 היא הפסיקה לקבל שכר ותלושי שכר מאורט, והתלושים עד למועד פטירתה הונפקו לה על ידי קרן מקפת. לפיכך, במועד כריתת חוזה הביטוח (הפוליסה) עם חב' הפניקס בחודש 01/2006, ובמועדים שנקבעו לתשלום דמי הביטוח על ידי העובדים, בחמישה תשלומים שווים ורצופים החל מחודש ינואר וכלה בחודש מאי, המנוחה לא יכלה לבצע את התשלום משום שבאותה תקופה היא לא קבלה תלושי שכר מאורט, ולכן אורט לא היתה יכולה לבצע עבורה כמדי שנה גביה מהשכר ולכלול את שמה ברשימת הניכויים שהועברה לחברת הפניקס. 37. כעת נשאלת השאלה, האם התניית ההצטרפות לפוליסה בקבלת תלוש שכר היתה לגיטימית? לצורך הדיון בשאלה זו לא ניתן להתעלם מההגדרה של 'מבוטח' המופיעה בסעיף 3 לפוליסה אשר לפיה, "כמבוטח על-פי פוליסה זו יחשב עובד אצל בעל הפוליסה אשר: (א) מילא 'טופס מינוי מוטבים שישאר בידי בעל הפוליסה; (ב) בעת הצטרפותו לביטוח מלאו לו 18 שנה, אך טרם מלאו לו 64 שנה". למקרא ההגדרה הנ"ל אני מוצאת, כי יש ממש בטענת הנתבעים ולפיה, התניית ההצטרפות לפוליסה בקבלת תלושי שכר, בנוסף כמובן ליתר התנאים המנויים בסעיף 3 לפוליסה, שימשה למעשה כמסננת או מעין מחסום מפני צירוף אנשים שאינם עובדים עוד אצל אורט למערך המבוטחים עפ"י הפוליסה. ובמלים אחרות, הצבת הדרישה של קבלת תלושי שכר כתנאי מוקדם להצטרפות לביטוח, היתה כלי עזר פשוט ונוח המבטיח 'כרטיס כניסה' למעגל המבוטחים עבור עובדים בלבד. 38. בכל מקרה, אני מוצאת כי הדרישה של קבלת תלושי שכר אשר הוצבה כתנאי לתחולת הביטוח מכוח הפוליסה, היא דרישה שכרוכה בטבורן של ההתניות המופיעות בפוליסה, והרי אין זה עולה על הדעת כי עובד אצל אורט לא יקבל תלוש שכר בגין עבודתו, ומכאן, שהדרישה שהופיעה בהודעה הראשונית של וועד העובדים אודות המעבר מחב' מגדל לחב' הפניקס, ולפיה על העובד לקבל תלוש שכר, וכן הודעת סוכן הביטוח כי הביטוח יחול רק על עובד ששילם את דמי הביטוח באמצעות התלוש - היא דרישה צורנית שאומנם לא הופיעה כתנאי בפני עצמו בפוליסה, ואולם היא באה להבטיח בו-זמנית שניים מתנאי הפוליסה: האחד - שהמבוטח יהיה עובד אצל אורט; והשני - שהגבייה של דמי הביטוח תעשה בידי אורט ותועבר במרוכז לחב' הפניקס, כמצוות סעיף 6(ג) לפוליסה. על יסוד האמור לעיל, איני מוצאת כל פסול בעובדה כי ועד העובדים וחב' הפניקס יחד עם סוכן הביטוח אפשרו הצטרפות לפוליסה רק למי שקבל בפועל תלושי שכר. 39. על רקע התכלית שעומדת מאחורי דרישה זו של צירוף בעלי תלוש שכר בלבד, כפי שצוין לעיל, ניתן להבין כעת מדוע שמה של המנוחה לא הופיע ולא יכול היה להופיע ברשימת המבוטחים, שהיא למעשה רשימת העובדים שמשכרם נוכו דמי הביטוח באמצעות אורט, הגם ששמה הופיע בשנים עברו; ומדוע לא ניתן היה לנכות את דמי הביטוח עבור המנוחה משכרה של הגב' אבוקסיס, שאילו אכן נעשה, כי אז ניתן היה אולי להבטיח את התנאי של ביצוע התשלום בצורה מרוכזת, ואולם לא ניתן היה בדרך זו להשיג את התנאי האחר, שהמבוטח יהיה עובד אצל אורט. האם המנוחה היתה 'עובדת אצל אורט'? 40. לאורך כל הטיעון שלהם חוזרים התובעים ומדגישים, כי גם בתקופה בה קבלה המנוחה פנסיית נכות היא המשיכה להיות עובדת של אורט, וכי יחסי עובד ומעביד ביניהם התנתקו רק עם פטירתה. לעומת זאת טוענים הנתבעים, כי עם פרישתה של המנוחה לפנסיית נכות בחודש 11/2005 היא הפסיקה להיות עובדת של אורט, ויחסי עובד ומעביד נותקו. אורט בקשה להדגיש בטיעוניה, כי ניתוק היחסים עם המנוחה נבע מסיכול הסכם העבודה, זאת משום שמצבה הרפואי של המנוחה לא איפשר לה עוד להמשיך בעבודתה. במענה לטענה זו השיבו התובעים, כי בעת הרלוונטית המנוחה היתה בנכות זמנית בלבד, ואפילו באורט קיוו עדיין כי תצליח לחזור לעבודתה, כפי שגם נציגת אורט הגב' עטרי ציינה זאת בעדותה בבית המשפט כאשר מסרה, כי בתקופה בה קבלה המנוחה פנסיית נכות "לא נעשה גמר חשבון לפני זמן הפטירה כי אנו עדיין מקווים שהיא תחזור לעבודה" (עמ' 19 שורה 30 לפרוטוקול מיום 16/9/10). כמו כן הפנו התובעים לשני מסמכים אשר נערכו על ידי אורט לאחר פטירת המנוחה, ובהם פירוט לגבי זכויותיה מתקופת עבודתה באורט (צורפו כנספח 1 לסיכומי התובעים). במסמכים אלה נכתב על ידי אורט, כי תחילת העבודה היתה ביום 6/6/93 וסיום העבודה ביום 7/4/06 (יום הפטירה). על בסיס זה טוענים התובעים, שגם לפי מסמכיה של אורט המנוחה היתה עובדת שלה עד ליום מותה. 41. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, שהמנוחה אינה עונה על ההגדרה של 'עובדת אצל אורט' בהתאם לפוליסה. אקדים לומר בעניין זה, כי איני רואה צורך להכריע בשאלה, הכיצד יש לפרש את המונח 'עובד אצל אורט' שמופיע בהגדרה של מבוטח על פי הפוליסה, האם לפי דיני העבודה או שמא לפי אומד דעתם של הצדדים לפוליסה, שכן בכל מקרה התוצאה היא אחת. 42. במה דברים אמורים? נסיבותיו של המקרה דנן תואם את הדוקטרינה של סיכול חוזה העבודה, אליה הפנתה אורט בסיכומיה. כידוע, יחסי עובד ומעביד יכולים להגיע לידי סיום בהתפטרות העובד או בפיטוריו. אלא שמשפט העבודה הכיר לפני שנים רבות בדרך נוספת לסיום היחסים כאשר חוזה העבודה הגיע לסיומו עקב סיכולו. אחד המצבים הנפוצים ביותר הוא סיכול מחמת מצב בריאותו של העובד. כך למשל, מקום בו מחלתו של העובד היא כזו שאין הוא יכול עוד לעמוד לרשות העבודה, מסוכל החוזה מהמועד שבו ברור היה שמדובר במצב קבוע ושאיננו בר-חלוף. יחד עם זאת, ברור שלא כל מקרה של מחלה מביא לסיכול החוזה, וכל מקרה ייבחן לפי נסיבותיו. בהקשר זה יש לבחון למשל, האם מדובר בחוזה לתקופה קצובה או שמא בחוזה לתקופה לא מסוימת; באותה מידה יש לבחון, האם מדובר במחלה שעמה סיכוי להחלים או במחלה שאין עמה סיכוי כזה. 43. בית הדין הארצי לעבודה נדרש למקרה של סיכול חוזה העבודה של עובד אשר נעדר מעבודתו בשל מחלה, ומעבידתו שילמה לו שכר בעד ימי המחלה להם היה זכאי. בתום ימי המחלה שילמה קרן הגמלאות בה היה מבוטח העובד פנסיית נכות מלאה, והעובד עמד מזמן לזמן לבדיקת ביקורת רפואית לקביעת הנכות כמתחייב מהתקנון של הקרן. בנסיבותיו של אותו מקרה קבע בית הדין הארצי, כי חוזה העבודה של העובד סוכל ביום שבו תמה זכותו לחופשת מחלה, שכן הוועדה הרפואית הפועלת במסגרת תקנון קרן הגמלאות מצאה שמצבו הבריאותי היה מתמיד ועמד למנוע ממנו לעבוד לפחות שלושה חודשים שתי שעות ביום, והעובד נמצא כנכה בנכות מלאה (דב"ע לט/30-34 אליעזר שמואל נ' קרן ביטוח ופנסיה של פועלי בניין, פד"ע י', 337). באותו מקרה קבע בית הדין הארצי, כי העובדה שמי שמקבל פנסיית נכות מלאה חייב בבדיקת ביקורת רפואית אחת לשישה חודשים, אינה גורעת מכך שביום שהחלו בתשלום אותה פנסיה היה יסוד סביר ביותר להניח שמצבו של העובד הוא תמידי. 44. הנסיבות ששררו לפני פטירת המנוחה דומות מאוד לנסיבות אשר נדונו במקרה הנ"ל, ואפרט: לתצהירו של מר ויצמן צורפו מסמכים רפואיים רבים המלמדים על מצבה הרפואי של המנוחה בחודשי חייה האחרונים. כמו כן צורף מכתבה של המנוחה לקרן מקפת מיום 9/11/05 (נספח י"א לתצהירו של מר ויצמן) ובו כתבה כי צמצמה את עבודתה לשלוש שעות ביום במשך חודש ימים עקב המחלה, וכי בחלוף אותו חודש היא נאלצת להפסיק כליל את עבודתה. 45. כל אלה, בצירוף האשור של קרן מקפת (נספח 2 לסיכומי התובעים) אודות קביעת שיעור נכות מלאה מיום 13/11/05 ועד ליום 30/4/06, אף אם היא קביעה זמנית בלבד, מלמדים בצורה ברורה כי מצבה של המנוחה עובר להתקשרות עם חב' הפניקס, וגם בחודשים הראשונים של שנת 2006, היה מצב קשה ותמידי. העובדה המצערת, כי המנוחה נפטרה ביום 7/4/06 מקץ כחמשה חודשים בלבד לאחר שהוכרה כנכה מלאה על ידי קרן מקפת, אף היא מדברת בעד עצמה לגבי מצבה הבריאותי באותה תקופה, ונהיר שחוזה העבודה שלה סוכל עם סיום ימי המחלה וההכרה בה כנכה בנכות מלאה. כמובן, שאין כל פגם בקביעה למפרע אודות סיכול חוזה העבודה של המנוחה. מטבע הדברים, עשוי בירור מסוג זה להתקיים לאחר זמן על מנת להגיע למסקנה כי העובד אינו מסוגל יותר לעבודה באופן קבוע. בירור כזה יכול ויביא למסקנה, כי בדיעבד נוצרו התנאים לאי יכולתו של העובד לבצע את עבודתו ולמעשה לסיכול החוזה, וכך הוא המצב לגבי נסיבות המקרה שלפניי. לאור האמור, אין כל נפקות לאמירתה של נציגת אורט הגב' עטרי, אשר מסרה בעדותה כי באורט המשיכו לקוות שהמנוחה תוכל לחזור לעבודתה, ולכן לא סיימו את יחסי העבודה עם המנוחה באופן פורמאלי. 46. חיזוק למסקנתי אודות סיום יחסי עובד ומעביד בין אורט למנוחה עקב סיכול חוזה העבודה עובר להתקשרות עם חב' הפניקס, ניתן למצוא בלא אחרת מאשר עמדת התובעים עצמם, אשר הגישו כנגד אורט תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה לתשלום הפרשים בגין מענק פרישה, פיצויי פיטורין, פיצוי בגין חודשי הסתגלות ופדיון ימי חופשה. העיקר לענייננו מהאמור באותה תביעה הוא טענת התובעים, כי אורט לא שילמה מענק פרישה לגבי כל התקופה שמיום תחילת עבודתה של המנוחה באורט ועד לפטירתה, אלא לתקופה קצרה יותר שהסתיימה עם מיצוי ימי המחלה ביום 13/11/05. באותו הליך טענה אורט בכתב הגנתה (הוגש כמוצג לתיק), כי תקופת עבודתה של המנוחה באורט לצורך חישוב מענק הפרישה היא קצרה יותר ממה שנטען על ידי התובעים, כיוון שהמנוחה לא הועסקה ולא קבלה שכר מאורט למן מיצוי ימי המחלה ועד לפטירתה. מפסק הדין של בית הדין לעבודה עולה, שהתובעים בחרו למחוק מהתביעה את הרכיב המתייחס לתשלום הפרשים בגין מענק פרישה. יש בכך כדי לחזק את הטענה של אורט, כי התקופה בה קבלה המנוחה פנסיית נכות מלאה מקרן מקפת, היא תקופה שאינה נכללת בחישוב ותק העבודה של המנוחה אצל אורט. 47. ואם לא די בכך הרי שאורט צירפה מספר מסמכים המבססים את עמדתה. כך למשל, במכתבה מיום 17/1/06 של הגב' אבוקסיס, מי שהיתה בזמנו חברה בוועד העובדים המקומי, לראש מדור צפון באורט, הועלתה בקשה לקבל מאורט אישור על מועד הפסקת יחסי עובד ומעביד בין המנוחה לאורט והעברת הטיפול בה על ידי קרן מקפת. כפי שניכר ממועד הוצאת המכתב, ועד העובדים פנה לאורט בקשר לסיום יחסי העבודה של המנוחה עוד לפני פטירתה. זאת ועוד, עפ"י האשור של אורט מיום 26/4/06 (נספח א' לסיכומי אורט), תקופת עבודתה של המנוחה החלה ביום 6/6/93 ועד ליום 12/11/05, מועד פרישתה לפנסיית נכות. 48. די באלה כדי לבסס את עמדתם של אורט ויתר הנתבעים אודות סיום יחסי עובד ומעביד עם המנוחה בטרם ההתקשרות בפוליסה עם חב' הפניקס. לאור כך ברור, שהמנוחה לא היתה זכאית להיות מבוטחת מכוח הפוליסה, אשר העניקה כיסוי ביטוחי רק למי שעבד אז אצל אורט. 49. ואולם, גם אם נתעלם לרגע מהשאלה הנוגעת לקיומם של יחסי עובד ומעביד במועד הרלוונטי לעניינו עפ"י הגדרתם לפי דיני העבודה, הרי שלפי לשון הפוליסה יש לקבוע כי המנוחה לא היתה זכאית להיות מבוטחת על פיה, שכן השימוש בביטוי עובד 'אצל בעל הפוליסה' לצורך הגדרת מבוטח, מצמצם את היקף האנשים שיכולים להיות מבוטחים עפ"י הפוליסה למי שעובד בפועל אצל אורט ומקבל ממנה תלוש שכר- ולעניין פרשנות זו הנתבעים היו מאוחדים בדעתם (ראו ההפניות לעדותם של יו"ר הוועד וסוכן הביטוח בפרקים הקודמים, וגם סע' 5 לתצהירו של העד מטעם חב' הפניקס מר שמעון כהן). לשיטת הנתבעים, לא זו בלבד שפרשנות זו מתיישבת עם לשון הפוליסה, אלא שהיא מתיישבת עם אומד דעתם של הצדדים לפוליסה, ועד העובדים וחב' הפניקס, אשר באה לידי ביטוי בהתנהגותם הן עובר להנפקת הפוליסה והן לאחר מכן. כך למשל, בהודעת ועד העובדים אודות המעבר מחב' מגדל לחב' הפניקס צוין כבר אז כי מי שזכאי להיות מבוטח הוא עובד שמקבל תלוש שכר מאורט. גם בניסיונות שבאו בשלב מאוחר יותר לכלול את המנוחה בפוליסה הודיע סוכן הביטוח בשם חב' הפניקס כי הדבר לא ניתן לביצוע משום שעובד שאינו מקבל תלוש לא יכול להיות מבוטח. 50. הכיצד אם כן ניתן ליישב את עמדת הנתבעים לגבי פרשנותו המצומצמת של הביטוי 'עובד אצל בעל הפוליסה' עם דברי העד מטעם חב' הפניקס, מר שמעון כהן, אשר מסר בחקירתו הנגדית לשאלת ב"כ התובעים, כי הפוליסה אינה מחריגה כיסוי ביטוחי לעובד שמקבל פנסיית נכות? מפאת הנוחיות אביא את השאלה והתשובה של העד במלואם: "ש. האם הפוליסה הזו מחריגה כיסוי ביטוחי עבור עובד שהיה מקבל קצבת פנסיה נכות? ת. אין פה שום החרגה כזו. במקרה מוות אין החרגות". (עמ' 40 שורות 25-26 לפרוטוקול מיום 23/12/10). בחינה לעומק של דברי העד מגלה, שאין כל סתירה בין דבריו לבין עמדת הנתבעים בנוגע להיקף הזכאות הביטוחית מכוח הפוליסה. אומנם בפוליסה אין החרגה או התייחסות מפורשת למי שמקבל פנסיית נכות - כפי שהעד מסר בתשובתו - ברם ברור שהפוליסה אינה צריכה להתייחס לכל קשת המקרים שאינם נכללים בגדרה. כל שצריך לבדוק הוא, האם האדם הספציפי שמבקש להיות מבוטח עונה על התנאים המנויים בפוליסה. 51. יוצא אפוא, כי התובעים נקלעו לכלל טעות כאשר הסיקו מתשובתו הנ"ל של מר כהן, אודות העדר החרגה מפורשת בפוליסה למקרה שבו העובד מקבל פנסיית נכות, כי אדם כזה זכאי להיות מבוטח על-פי הפוליסה. לא כך יש לבחון את הזכאות של המנוחה להיכלל בפוליסה, שכן הדרך הנכונה היא לבדוק אם המנוחה ענתה בזמנו אחר התנאים שבפוליסה - ועל כך כבר השבתי בשלילה. 52. למעלה מן הצורך וכדי להסיר ספק מלבב אבהיר, כי העד מטעם חב' הפניקס, מר שמעון כהן, מסר בעדותו בצורה מפורשת, כי מי שמבוטח עפ"י הפוליסה הוא כל מי שעונה על התנאים שבסעיף 3 לפוליסה (עובד אצל בעל הפוליסה, מילא טופס מוטבים וגילו נע בין 18-64 שנים) ומופיע ברשימת המבוטחים, שהיא רשימת 'הניכויים', ושילם דמי ביטוח (עמ' 38 שורות 19-22 ועמ' 40 לפרוטוקול מיום 23/12/10). עד זה הוסיף, כי אדם פרטי לא יכול לשלם את דמי הביטוח בעצמו, כיוון שמדובר בביטוח של קולקטיב שכולל מבוטחים רבים (עמ' 42 שורות 6-9 לפרוטוקול מיום 23/12/10). מדברי העד ניתן להסיק, כי מבוטח יכול להיות רק עובד שמקבל תלוש שכר, שדרכו משולמים דמי הביטוח - תנאים שלא התקיימו אצל המנוחה. 53. על יסוד כל המפורט לעיל ניתן לומר בבירור, כי המנוחה לא היתה 'עובדת אצל בעל הפוליסה' במועד ההתקשרות עם חב' הפניקס, בין אם עסקינן בפרשנות של 'עובד' לפי דיני העבודה, ובין לפי הפרשנות הדווקנית של הפוליסה העולה מלשון הפוליסה והתנהגות הצדדים. האם הנתבעים בצעו עוולות נזיקיות או הפרו חובת הנאמנות כלפי המנוחה? 54. אין ספק שבכל הטענות עליהן מתבססים התובעים בתביעתם שזורה מקצה לקצה כחוט השני ההנחה בדבר קיומם של יחסי עובד ומעביד בין המנוחה ואורט במועד הנפקת הפוליסה של חב' הפניקס. על בסיס הנחה זו טוענים התובעים, כי הנתבעים הפרו חובות חקוקות והתרשלו כלפי המנוחה בכך שהפרו את חובת הזהירות כלפיה ולא דאגו לכלול אותה כמבוטחת עפ"י הפוליסה. כמו כן טוענים התובעים, כי אורט וועד העובדים הפרו את החובה הנובעת מיחסי השליחות בין הצדדים לייצגה נאמנה אצל סוכן הביטוח וחב' הפניקס, לגבי אורט כמעסיקתה של המנוחה, ולגבי הוועד כנציג העובדים. 55. משהגעתי בפרק הקודם לכלל מסקנה, כי המנוחה לא היתה עובדת אצל אורט במועד הרלוונטי, אין עוד צורך לדון בהפרת חובות כאלו ואחרות של אורט או של ועד העובדים כלפי המנוחה, שכן מכלול החובות אליהן מפנים התובעים בטיעוניהם מבוססות על קיומן של יחסי עובד ומעביד בעת הרלוונטית. חרף זאת רואה אני לנכון לציין את הדברים הבאים: לאחר שהתובעים חזרו בהם מהטענה כי אורט היתה מחויבת לדאוג לכיסוי ביטוחי עבור המנוחה, לא מצאתי רבב בהתנהגותה של אורט בכל הנוגע לסוגיה הביטוחית. כפי שקבעתי מקודם, הקשר היחיד שהיה לאורט עם הפוליסה, מעבר להיותה בעלת הפוליסה באופן פורמאלי בלבד, התבטא בניכוי דמי הביטוח משכרם של העובדים אשר בקשו להיות מבוטחים עפ"י הפוליסה, והעברת הכספים לחברת הביטוח. לעומת זאת, ההתקשרות עם חברת הביטוח כמו גם הפניה אל העובדים נעשתה על ידי ועד העובדים, אשר דאג לטפל בכל בעיה שהתעוררה בהמשך. 56. ומה לגבי הוועד? מחומר הראיות מתברר, כי על אף שוועד העובדים אינו מחויב עפ"י הדין לדאוג לאינטרסים האישיים של העובד האינדיווידואלי, הרי שבכל הנוגע למקרה דנן, ועד העובדים עשה מאמצים ונקט במהלכים שונים בשיתוף פעולה עם המנוחה על מנת לכלול אותה כמבוטחת עפ"י הפוליסה, אך ללא הצלחה. בנסיבות אלו, לא מצאתי כי נפל פגם כלשהו בהתנהלות ועד העובדים. רצף ביטוחי: 57. התובעים טענו, כי בנסיבות שנוצרו בהן לא קבלה המנוחה תלושי שכר, על הנתבעים היה לנקוט במשנה זהירות וליידע מבעוד מועד את סוכן הביטוח במצבה של המנוחה על מנת לקבל את עצתו הכיצד יש לפעול לגביה במטרה לדאוג לה לרצף ביטוחי. לגרסתם, הפרה זו מתחדדת על רקע האמור בעדותם של סוכן הביטוח ויו"ר הוועד בבית המשפט, מהם ניתן ללמוד שמה שאירע בפועל הוא שאורט וועד העובדים לא עדכנו את סוכן הביטוח לפני המעבר לחב' הפניקס לגבי מצבה של המנוחה, ואילו סוכן הביטוח לא יזם מעצמו בירור כלשהו לגבי המשך הביטוח עבור עובדים חולים של אורט. התובעים הפנו להוראת תקנה 7א' לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (ביטוח חיים קבוצתי), תשנ"ג- 1993, כבסיס לעיגון כלל ההמשכיות והרצף הביטוחי. לפי האמור באותה תקנה "מבוטח אשר תוקף הפוליסה פקע לגביו, רשאי, במקרים ובתנאים שיאשר המפקח, לרכוש פוליסה לביטוח חיים אצל המבטח בלא צורך בהוכחת מצב בריאותו". 58. אודה שלא הצלחתי להתחקות אחר המקור הנורמטיבי עליו מבססים התובעים טענה זו. יחד עם זאת, יהיה המקור אשר יהיה, בנסיבותיו של המקרה אין מקום לקבל את הטענה. ראשית כל יש לזכור, כי עסקינן בפוליסת ביטוח קולקטיבי - או כשמה בתקנות הנ"ל: 'ביטוח חיים קבוצתי' - ולא בפוליסת ביטוח חיים פרטית. לפיכך, כל שנקבע בתקנה 7א הוא לאפשר למבוטח בתנאים שיקבע המפקח על הביטוח, לרכוש פוליסת ביטוח חיים ללא צורך בהוכחת מצב בריאותי, כשהכוונה היא לפוליסה פרטית, בה נדרשים המבוטחים דרך כלל למלא הצהרת בריאות. לפיכך, בצדק השיב העד מטעם חב' הפניקס, מר שמעון כהן, כאשר מסר בעדותו לגבי העיקרון של המשכיות הביטוח, כי עובד שעוזב למשל את מקום העבודה, יכול להמשיך להיות מבוטח על ידי רכישת פוליסה באופן אישי, ולא במסגרת הקולקטיב (עמ' 40 שורות 27-30 לפרוטוקול מיום 23/12/10). 59. דא עקא, שלא לפוליסה אישית מכוונים התובעים בטיעוניהם בכל הנוגע לחובה לדאוג לרצף ביטוחי עבור המנוחה, אלא לשילובה במסגרת הביטוח הקולקטיבי החדש של עובדי אורט בחב' הפניקס - ואלה הם שני סוגי ביטוח שונים בתכלית. אי לכך, ברור שהתובעים אינם יכולים להתבסס על האמור בתקנה הנ"ל כמקור ליצירת נורמת התנהגות ראויה כלפי המנוחה, והרי לא הוכח ולא נטען על ידי התובעים, כי המנוחה בקשה לרכוש לעצמה פוליסה אישית. 60. כך או כך, הוכח עפ"י העדויות והמסמכים אשר צורפו לתיק, כי ועד העובדים ניסה בכל דרך לכלול את המנוחה בפוליסת הביטוח הקולקטיבי של הפניקס, ואולם כל ניסיונותיו העלו חרס. לעומת זאת, מהתשתית הראייתית עליה עמדתי מקודם עולה, כי סירובם של סוכן הביטוח וחב' הפניקס לכלול את המנוחה בפוליסה, היה לגיטימי וענייני. 61. אשר על כן אני דוחה את הטענה בדבר הפרת החובה לדאוג לרצף ביטוחי עבור המנוחה. הערה לסיום: 62. לא אסתיר מפני הצדדים, כי עלתה בקרבי התלבטות מסוימת אם להתייחס למכלול הנושאים בהם דנתי עד כה, והרי ברור כעת, שאילו הייתי פותחת את הדיון בשאלה, האם המנוחה היתה עובדת אצל אורט במועד הרלוונטי לענייננו, כי אז לא היה כל צורך להמשיך ולדון ביתר השאלות העומדות על המדוכה, שכן בהינתן תשובה שלילית לשאלה זו אין עוד צורך לברר למשל, מי הכין את רשימת המבוטחים, או מניין נבעה הדרישה שעל המבוטח לקבל תלוש משכורת וכו'. יחד עם זאת, ומפאת כבודם של הצדדים אשר טרחו בסיכומיהם להתייחס לכל שאלה ושאלה, ראיתי לנכון ללכת בדרכם ולהתעכב על מכלול המחלוקות אשר הוצגו לפניי. אחרית דבר: 63. אני מורה על דחיית התביעה. לפנים משורת הדין, ומאחר שהתרשמתי כי המחלוקות בין הצדדים היו כנות, ולאור הנסיבות המצערות של המקרה - איני עושה צו בגין הוצאות. רפואהביטוח חייםסרטן