בוררות בפני רשם האגודות השיתופיות

מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא בוררות בפני רשם האגודות השיתופיות: 1. בפני בקשה לעיכוב הליכים בתביעה, מכוח סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות"). המדובר בתביעה למתן צו עשה, צו מניעה ולסילוק יד שהוגשה כנגד הנתבעת, על ידי התובעת (להלן גם: "האגודה"), שהינה אגודה שיתופית המחזיקה במקרקעין במושב מרגליות מכוח הסכם משבצת בינה לבין מינהל מקרקעי ישראל והסוכנות היהודית. הנתבעת הינה תושבת מרגליות וחברת האגודה. לטענת התובעת, הנתבעת מחזיקה בשטח ציבורי במגרש 127, בגוש 14030, חלקות 3, 4 5 (להלן: "השטח"), אשר אין לה כל זכות לעשות בו שימוש הנוגד את ייעוד המקרקעין והפוגע ביכולת הציבור להשתמש בו. התובעת טענה, כי הנתבעת החלה לבצע בשטח עבודות, תוך השתלטות על השטח הציבורי ועשיית שימושים שונים בנסיון לנכס לעצמה שטח המיועד לכלל ציבור חברי האגודה. 2. לטענת הנתבעת, בהתאם לסעיף 124 לתקנון האגודה, נקבע כי כל הסכסוכים הנובעים מעסקי האגודה חייבים לישבם על ידי בוררות בפני רשם האגודות השיתופיות, או מי שימונה על ידו, לפי סעיף 52(2) לפקודת האגודות השיתופיות (להלן: "הפקודה"). הנתבעת טענה, כי תקנון האגודה הינו חוזה מחייב ומאחר שמדובר בסכסוך בינה לבין וועד האגודה, מחובתה של האגודה לפנות לרשם האגודות השיתופיות לברור הסכסוך. הנתבעת הדגישה, כי מדובר בסכסוכים אישיים הקיימים מזה זמן בין בנה לבין האגודה, ולפיכך, לטענתה, אף הגישה האגודה כנגדה, לאחרונה, עוד מספר תביעות. לטענת הנתבעת, עמדה בשני התנאים המצטברים לצורך החלת סעיף 52(2) לפקודה ואשר הינם: קביעת תנאי הבוררות בתקנון וכן כי המדובר בסכסוך הנוגע לעסקי האגודה. 3. התובעת התנגדה לבקשה. לטענת התובעת, תניית הבוררות כמופיעה בתקנון האגודה, מתייחסת לניהול "עסקי האגודה", אשר גם מפורטים בסעיף 52(2) לפקודה ואשר עליהם לא נמנה המקרה נשוא התביעה. התובעת הפנתה לכך שבפרק ה' לתקנון, לא הוגדרה תביעה נגד חבר הפולש לשטח ציבורי כפעולה הנוגעת לעסקי האגודה ולפיכך טענה, כי תביעה זו אינה נכללת בתניית הבוררות. דיון: 4. בהתאם לסעיף 5 לחוק הבוררות, בית המשפט הדן בתביעה בענין אשר לגביו קיים הסכם בוררות ובעל דין שהוא צד להסכם מבקש לעכב את ההליכים בתביעה, ייעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם. תנאי לעיכוב הינו כי המבקש היה מוכן ומוכן לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות. כמו כן, ובהתאם לסעיף 5 (ג') לחוק, קיימת לבית המשפט סמכות שלא לעכב את ההליכים, אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא ידון בבוררות. 5. במקרה דנן, ספק בעיני אם התקיימה הדרישה המופיעה בסיפא לסעיף 5 (א) לחוק, שכן למרות המכתב מיום 22/12/11, אשר צורף לכתב התביעה ואשר כבר בו הועלו טענות התובעת, לא הציגה הנתבעת מכתב תשובה, או התייחסות מצידה בה הביעה נכונותה למסור את הסכסוך לבוררות. גם בתצהיר הנתבעת, לא פרטה הנתבעת את נכונותה לקיום הבוררות. גם אם אניח שהנתבעת טרם הספיקה להשיב לפניית התובעת (לא הוצגה על ידי התובעת חלופת מכתבים בענין), וכי ההזדמנות הראשונה להבעת נכונותה להעברת הסכסוך לבוררות, היתה בעת שהוגשה תגובתה לבקשה לצו זמני, עדיין סבורתני, כי אין המדובר בסכסוך אשר יש להעבירו לבוררות שכן תניית הבוררות אינה חלה עליו: 6. על פי סעיף 52 (1) לפקודה, נקבע כי אגודה רשומה יכולה לקבוע בתקנותיה הוראות לענין יישוב סכסוך הנוגעים לעסקי האגודה, בין על ידי הרשם או באופן אחר. בהמשך סעיף זה, הבהיר המחוקק מה הם סכסוכים הנוגעים לעסקי האגודה הבאים בגדר סעיף זה: "תביעה של אגודה רשומה לכל חוב או דרישת תשלום המגיעים לה מחבר, ממי שהיה חבר, או מן הממונה, או מן היורש או הנציג החוקי של חבר שמת, לרבות קנס שיוטל בהתאם לתקנות האגודה, בין שהודו ובין שלא הודו באותו החוב או באותה דרישת התשלום, הריהי סכסוך הנוגע לעסקי האגודה כמשמעותו בסעיף קטן זה". מכוח סמכות זו קבעה התובעת בתקנונה את סעיף 124 על פיו: "כל הסכסוכים הנובעים מעסקי האגודה בין חברים או בין חברים לשעבר או בין מי שתובע מכוח חבר מצד אחד ובין האגודה או המינהלה או הפקידים של האגודה, חייבים לישבם על ידי בוררות בפני רשם האגודות השיתופיות או מי שימונה על ידו, לפי סעיף 52(2) לפקודת האגודות השיתופיות". הנה כי כן, תניית הבוררות חלה רק על סכסוכים הנובעים "מעסקי האגודה". הפרשנות שניתנה בפסיקה למונח "עסקי האגודה", הינה כזו המתייחסת לסכסוכים פנימיים הנוגעים לניהול עסקי האגודה עם חבריה (ביטוי לעניינים אלו, ניתן כאמור בסעיף 52(1) לפקודה) ואשר יש לבררם בהתאם לנוהל הבוררות שנקבע ליישוב סכסוכים. לעומתם סכסוכים חוקתיים בעלי מאפיינים ציבוריים כגון בעניין מוסדות האגודה, תקיפת פעולות האגודה ואח', נקבע כי אינם נכנסים תחת "עסקי האגודה" ואין להעבירם לבוררות. בע"א 1139/99 כפר מחולה נ' בית שאן חרוד, סקר בית המשפט העליון את הפסיקה בעניין והבהיר, כי הפסיקה הרחיבה את המושג "סכסוך חוקתי" גם מעבר לגדריו הצרות המסורתיות, כך שנכללים בגדרו גם עניינים אשר בשל אופיים העקרוני, קיים טעם מיוחד שלא לעכב את ההליכים בהם ולא להעבירם לבוררות. עוד הבהיר בית המשפט שם, כי לבורר אין סמכות להכריע בנושאים קונסטיטוציוניים, אף אם הצדדים הסכימו על כך ביניהם מפורשות. לעניין הרחבת המושג "סכסוך חוקתי" אשר אינו בגדר "עסקי האגודה", ראה: דברי כב' השופט ארבל, בר"ע 2180/01 קיבוץ גבעת חיים מאוחד נ' אוסנת עין דר - נהרי: "לשיטתי, ניתוח המונח "עסקי האגודה" מעלה כי מדובר בעניינים הנובעים ישירות מפעילותו העסקית השוטפת של הקיבוץ עם חבריו, היינו, ניהול עסקים יום-יומיים, ולא די בכך שמדובר בסכסוך "סתם" בין הקיבוץ לחבריו. לעומת זאת, חישוב תשלום "דמי עזיבה" לחבר קיבוץ יוצא, או קיזוז הותק שצבר, אינם עונים על הגדרה של "ניהול יום-יומי", אינם קשורים בזיקה ישירה לעסקי האגודה כפשוט, ומכאן שאינם נכללים בהגדרת "עסקי האגודה". פרשנות כזו של המונח "עסקי האגודה" מגשימה לדעתי את התכלית של מוסד הבוררות בהקשר של האגודות השיתופיות ומאזנת באופן ראוי בין צורכי הניהול השוטף של אגודה ובין הצורך להגן על חברי האגודה ולכבד את זכותם לגישה לערכאות" (ור' גם את דברי הש' זוסמן בע"א 314/69 "אגד" אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' גולדמן, פ"ד כג(2) 733, 735, 734). ובהמשך נאמר: "יתרה מזאת, גם בשל אופיו הציבורי של הסכסוך שנתגלע בין הצדדים, מקומו להתברר בדלתיים פתוחות בין כתלי בית המשפט. עקרון פומביות הדיון הוא מעקרונות העל בשיטת המשפט הישראלית, ואין למנוע מצד החפץ בכך, להביא עניינו בפני בית המשפט". בית המשפט קבע שם, כי כשמדובר בסכסוך בעל חשיבות ציבורית, אשר יש בפתרונו כדי להשפיע על הציבור הרחב של חברי הקיבוץ, ואין בהכרעה בו כדי לפתור רק את הסכסוך הפרטי של המתדיינים, ראוי שיוכרע בין כותלי בית המשפט. 7. במקרה דנן, הסכסוך נשוא התביעה, אינו בגדר עניין פנימי הנופל תחת "עסקי האגודה". ראשית, אציין כי בתקנון הספציפי של התובעת, הוגדרו בפרק ה' "פעולות הנוגעות לעסקי האגודה". עיון בסעיפים המופיעים בפרק זה לתקנון, מלמד כי "עסקי האגודה" הוגדרו בו ככוללים עניינים כלכליים ופיננסיים גרידא. סעיפים 103-106 עוסקים במדיניות של מתן/קבלת הלוואות ופירעונן, ערבויות ואשראי על ידי האגודה ו/או מי מבין חבריה. סעיף 107 עוסק בתקציב האגודה; סעיפים 108-109 מסמיכים את האסיפה הכללית להחליט על הקמת מפעלים; סעיפים 110-111 עוסקים בעודפים וגירעונות כתוצאה מהקמת מפעל. צא ולמד: אין כלל התייחסות לנושאים של שימוש במקרקעין או פלישה במקרקעין . יצוין, כי הוראות אלו בתקנון,אף מקבילות להגדרה המופיעה בסעיף 52(1) לפקודה, כפי שפורטה לעיל. אם לא די בכך שאין המדובר ב"עסקי האגודה" כהגדרתם בתקנון, אלא שגם סבורתני כי המדובר בעניין ציבורי, אשר מן הראוי כי ידון בבית המשפט ולא יועבר להכרעה בבוררות. המדובר בסכסוך ביחס לשימוש בשטח, אשר נטען כי הוא מוגדר כשטח ציבורי על פי תוכנית שפורסמה וקיבלה תוקף. אין המדובר רק בסכסוך פרטי בין האגודה לבין הנתבעת, שכן להכרעה בו, תהיינה השלכות על כלל חברי האגודה. ודוק, אין המדובר בסכסוך גבולות גרידא, אלא בסכסוך אשר החלטה בו תשפיע על אפשרות שימוש כלל חברי האגודה בשטח הספציפי נשוא הסכסוך וכן עשויה להשפיע על התנהלות יתר החברים בעניין שטחים אחרים שהוגדרו בתוכנית כציבוריים. המדובר בשאלה בעלת חשיבות כללית ומן הראוי כי פתרונה יינתן בהכרעה על ידי בית המשפט. בעניין זה ראה גם: ת"א 11964/01 (ירושלים) בית מאיר מושב עובדים של המזרחי להתיישבות שיתופית בע"מ נ' גבאי דוד, שם נקבע כי תביעה לעניין חזקה ושימוש במקרקעין אינה בגדר "עסקי האגודה" המנויים בסעיף 52(1) לפקודה. 8. לאור כל האמור, אני דוחה את הבקשה וקובעת את התיק לקדם משפט ליום 6.3.12 בשעה 10:30. הצו הזמני כפי שהוסכם עליו בין הצדדים,בהסכמה שקיבלה תוקף של החלטה, יוותר על כנו. הוצאות הבקשה יובאו בחשבון בעת מתן פסק הדין.יישוב סכסוכיםרשםאגודה שיתופיתבוררות