בפסיקת בית דין זה ובית המשפט העליון לאורך השנים, נדונה פעמים רבות סוגיית אפליית עובדים מבוגרים - ההפליה מחמת גיל, במסגרת הזכות לשוויון ועילות ההפליה הקבועות בחוק השוויון. כך נקבע בפסיקה, כי אפליית עובד מבוגר היא קשה במיוחד, יש בה השפלה ופגיעה בכבודו כאדם, והיא שוללת מעובדים ותיקים תנאים מינימאליים שיאפשרו להם לחיות בכבוד. היעדר אפשרות למצוא עבודה חדשה על רקע גיל עלול להיות כרוך באובדן זהות, קשרים חברתיים וסטאטוס חברתי [ראו דנג"ץ 4191/97 רקנט נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נד(5) 369 (2000), להלן גם דנג"ץ רקנט; עע 1414/01 מפעלי ים המלח - משה נסים (ניתן ביום 18.3.04); בג"ץ 1181/03 אוניברסיטת בר-אילן נ' בית הדין הארצי לעבודה (ניתן ביום 28.4.11); בג"ץ 104/87 נעמי נבו נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מד(4) 749 (1990)]. באשר לסוגיה זו, ראוי לצטט את הדברים הבאים מפסיקתו של הנשיא בדימוס אהרון ברק בבג"ץ 10076/02 ד"ר יורי רוזנבאום נ' נציב שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 12.12.2006, להלן גם פסק דין רוזנבאום), בזו הלשון: "הפליה זו באה לידי ביטוי בהקשרים שונים, כגון בתנאי קבלה נוקשים, באפשרויות קידום מוגבלות ובגילאי פרישה מוקדמים. היא מבטאת לרוב את עיגונם של סטריאוטיפים באשר למגבלות הגוף והרוח של האדם המבוגר. זאת, בלא שלדברים יהיה לרוב בסיס רציונאלי או ענייני. הפליה זו פוגעת בכבוד האדם המופלה. הוא חש כי הוא נבחן על-פי גילו ולא על-פי כישוריו ויכולותיו... ההפליה פוגעת בחברה בכללותה. היא מנציחה דעות קדומות והבחנות קבוצתיות שאבד עליהן הכלח. היא מוותרת על תרומתם, על יצירתיותם ועל יצרנותם של אנשים רבים בעלי ניסיון ויכולת. בשנים האחרונות גוברת ההכרה בחומרת פגיעתה של ההפליה מחמת גיל ובצורך לשנותה...". מבחן המציאות מלמד, כי סוגיית ההפליה מחמת גיל מתגלה כתופעה הולכת וגוברת אשר עם הזמן תופסת מקום מרכזי יותר בשוק העבודה, כאשר עובדים מבוגרים סובלים מהפליה בעיקר בשלב הקבלה לעבודה ובשלב סיום העבודה. אין חולק כי יש ליתן לתופעה זו דגש מיוחד בימינו, לאור מגמת העלייה בתוחלת החיים הממוצעת וההתפתחות המדעית והטכנולוגית המאפשרת לאנשים לשמור על רמת בריאות טובה וכשירות לעבודה גם בגילאים שבעבר היו נחשבים למתקדמים ומצדיקים פרישה מעבודה. חרף העובדה שבישראל כמעט אין בנמצא מחקרים או סקרים אמפיריים מקיפים בדבר היקפה המדויק של התופעה, קיימים מחקרים ונתונים סטטיסטיים מהם ניתן להסיק על התקיימותה של התופעה וממחישים אותה. כך, נמצאו מחקרים לפיהם קיימת העדפה ברורה של עובדים צעירים על פני עובדים מבוגרים בשלבי הקבלה לעבודה [ראו בתיה בן הדור "בדיקת אפליה בשכירה ע"י מחקרי היענות", עבודה חברה ומשפט יא (תשס"ו)]. כמו כן בסיכומי נציבות שוויון ההזדמנויות בעבודה מובאים נתונים מטעם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לפיהם שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בגילאים 25 עד 54 נע בין 75% ל-78% ואילו בגילאים 55 עד 64 שיעור ההשתתפות עומד על 56% בלבד. כן מצוטט מחקר של משרד התמ"ת לפיו במהלך שנות ה-90' ירד שיעור ההשתתפות של גברים בגילאי 60-64 ביותר מ-10% לאורך 12 שנים. כן יצוין הנתון לפיו תקופת האבטלה בקרב מבוגרים ארוכה משמעותית מאשר אצל צעירים, כאשר לפי נתוני משרד התמ"ת משנת 2006 תקופת האבטלה אצל מבוגרים עומדת על 46 שבועות בשנה לעומת 36 שבועות בשנה אצל צעירים ("מבוגרים בכוח העבודה - תעסוקה ואבטלה", מינהל תכנון מחקר וכלכלה, משרד התמ"ת, 2006), כאשר ניתן לזהות מגמה המעידה על עלייה במשך האבטלה הממוצע אצל עובדים מבוגרים. מאותו מחקר עולה כי רק 13% מהמבוגרים שאיבדו את עבודתם בשנת 2005 התפטרו מיוזמתם, וכל השאר פוטרו על ידי המעבידים. נתונים אלה מקבלים חיזוק גם בתחושות הפליה מצד עובדים מבוגרים. מתוצאות מחקר של משרד התמ"ת (ד"ר שוקי הנדלס, "תחושת אפליה של מחפשי עבודה ועובדים ומה חושב הציבור על כך", מחודש פברואר 2010) עולה כי תחושת ההפליה הגבוהה ביותר, בתהליך חיפוש עבודה, בקרב סוגי אוכלוסיות המועדות להפליה, היתה בקרב מחפשי עבודה מבוגרים מעל לגיל 45, כאשר 48% מהם דיווחו שהם נתקלו בסירובים שעל פי תחושתם היו קשורים לגילם. כן נמצא כי 45% מהנשאלים במחקר חשבו שעובדים מבוגרים מופלים במידה רבה בעבודה. הפעם הראשונה בה הופיעה בחקיקה הישראלית הכרה בכך שהבחנה בין עובדים בשל גילם מהווה הפליה אסורה היתה בסעיף 42(א) לחוק שירות התעסוקה, תשי"ט-1959, בו נאסרה הפליה בחלוקת עבודה מטעמים שונים שכללו גם איסור הפליה מחמת גיל. שנים רבות מאוחר יותר, בשנת 1995, במסגרת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון מס' 3), תשנ"ה-1995, נוסף לסעיף 2 בחוק השוויון קריטריון הגיל לכלל הטעמים האסורים בהפליה מכוח סעיף 2 לחוק, שזהו נוסחו כיום: "(א) לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, טיפולי פוריות, טיפולי הפריה חוץ-גופית, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, השקפתם, מפלגתם או שירותם במילואים... בכל אחד מאלה: (1) קבלה לעבודה; (2) תנאי עבודה; (3) קידום בעבודה; (4) הכשרה או השתלמות מקצועית; (5) פיטורים או פיצויי פיטורים; (6) הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מעבודה. ... (ג) אין רואים הפליה לפי סעיף זה כאשר היא מתחייבת מאפיים או ממהותם של התפקיד או המשרה". באשר לנטל ההוכחה, נקבע בסעיף 9(א) לחוק השוויון כך: "בתובענה של דורש עבודה או של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על המעביד כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2 - (1)... (2) לענין פיטורים מהעבודה - אם הוכיח העובד שלא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו". בפסיקת בית המשפט העליון הובהר, לאחר הוספת האיסור על הפליה מחמת גיל לחוק השוויון במסגרת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון מס' 3), תשנ"ה-1995, כי האיסור על הפליה מן הטעמים השונים כפי שנקבעו בחוק משקף ערכים חברתיים קיימים, וכי הוא מהווה "חוליה בהתפתחות תפיסתה של החברה הישראלית באשר לסייגים שונים של הפליה בעבודה לרבות הפליה מחמת גיל... החוק רק עיצב את תפיסות החברה בעניין זה" (ראו דנג"ץ רקנט). אפליה מטעמי גילהפליה / אפליהאפליה בעבודה