מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא אפילפסיה עקב שירות בצה''ל: השופט דבורין: .1ואלו הוראות החוק שיש להן השלכה לענייננו: (א) סעיף 36א(1) לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט- 1959[נוסח משולב] [3], הקובע - לענייננו - כך: "נכה שבידו הברירה לפי סעיף 64(ה) לחוק הביטוח הלאומי, יחולו עליו הוראות אלה - בחר בזכויות לפי חוק הביטוח הלאומי, לא יחולו עליו הוראות חוק זה..." (ההגשות - שלי). (ב) סעיף 145לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח- 1968[4], שהחליף את סעיף 64האמור והקובע - לענייננו - כך: "(ג) הזכאי עקב מאורע אחד לגמלה לפי חוק זה... ולתגמול או למענק או להענקה לפי חוק הנכים, הברירה בידו לבחור באחד מהם (ההדגשות - שלי). (ה) הבחירה לפי סעיף קטן (ג) תיעשה עד תום ששה חדשים מהיום שבו נקבעה לראשונה דרגת נכותו היציבה של הנכה (ההדגשות - שלי)." .2 והדברים האחרים הצריכים לענייננו הם כדלקמן: המערער הגיש למשיב תביעה לתגמולים, בנימוק שנפצע במהלך שירותו הצבאי ונפגע בראשו, שנתהווה בו גוש בשר, וזה שגרם להתפתחותה אצלו של מחלת אפילפסיה. טוען המערער, שביום 23.5.82הוא שלח שתי תביעות, בדואר רשום (ההדגשה - שלי), האחת להכרה בנכות כללית אך המוסד לביטוח לאומי והשניה להכרת זכות נכה ולתגמולים אל המשיב, המשיב דחה תביעה זו. תביעה באותה רוח הגיש המערער אל המשיב עוד בשנת 1968ואותה תביעה נדחתה ע"י המשיב. המערער לא הגיש ערעור על דחיה זו. לטענה המערער - בעדותו לפנינו - הוא הגיש אל המשיב, בסוף נובמבר 1981, תביעה דוגמת התביעה שהגיש אליו לאחר-מכן, ושהנה נשוא הדיון שלפנינו. לדבריו, אותה תביעה - מנובמבר 1981- הוחזרה לו ובמכתב שצורף אליה נאמר.שאין באפשרות המשיב לדון בה, הואיל ותביעה דומה שלו, שהגיש עוד בשנת 1968, נדחתה. גם על החזרתה אליו של התביעה משנת 1981כאמור, לא הגיש המערער ערעור. לטענת הפרקליטות, מטעם המשיב, דינו של הערעור שלפנינו להדחות על הסף, וזאת מכיון שבגין אותו מאורע כבר הגיש המערער תביעה אל המוסד לבטוח לאומי, כנאמר לעיל, וזאת לפני שהגיש את תביעתו אל המשיב, שנדחתה כאמור ושעל כך ערעורו של המערער לפנינו. בכתב הערעור אלינו נטען - בין השאר - שהמערער הוכר, ע"י המוסד לבטוח לאומי, כנכה בשעור %75, אך ללא קצבה. לעומת זאת, יש לפנינו אישור מיום 27.5.86מאת המוסד לבטוח לאומי, שאושרה למערער דרגת נכות בשיעור %100, לפרק הזמן שבין 30.1.82לבין 31.8.83(ההדגשה - שלי), ושעל סמך זה שולמו לו במשך שנה (החל מפברואר 1982- ההדגשה שלי וכלה בינואר 1983) 12תשלומי קיצבה חודשיים. ולעניין תשלומים אלה אמר לנו המערער, בעדותו לפנינו, שהוא לא הציע למוסד לבטוח לאומי להחזיר לו את התשלומים האלה. ויש לפנינו אישור נוסף, מיום 27.5.86, מאת המוסד לבטוח לאומי, ש"נכות יציבה" פירושה "נכות קבועה" וכי למערער טרם נקבעה נכות כזאת, אלא אך זמנית בלבד. בנוסף לעדותו לפנינו של המערער, היתה לפנינו גם עדותו של מר דרור בקר, מטעם המשיב, שאמנם איננו יכול לדעת מה היה התאריך המדויק שבו נתקבלה אצל המשיב התביעה של המערער נשוא הדיון שלפנינו, אך זה היה לא לפני יוני 1982(ההדגשה - שלי). הסיבה למסקנתו זו היתה, לדבריו, מכיון שמשך הזמן שחולף כרגיל בין קבלתה של תביעה אצל קציןהתגמולים לבין התחלת הטיפול בה הוא כשבוע (ההדגשה - שלי). וישנו מסמך בתיק הרפואי, שתיקו הקודם של המערער (בקשר לתביעתו האמורה משנת 1968) הוזמן ביום 28.6.82(ההדגשה - שלי) וכך התאריך 2.7.82(ההדגשה - שלי) המופיע (באדום) בכתב התביעה נשוא הדיון שלפנינו, מצביע על המועד שבו הוחל, אצל קצין התגמולים, הטיפול בתביעתו זו של המערער. .3אומר מיד, שעדותו של המערער לא היתה מקובלת עלי, ובין השאר, מסיבות אלו: (א) כאמור, הוא טען בכתב הערעור אלינו, שאמנם הוכר כנכה על ידי המוסד לבטוח לאומי, אך ללא קיצבה (ההדגשה - שלי). אבל, כבר ראינו שדברים אלה אינם נכונים, שהרי מן האישור דלעיל של המוסד לבטוח לאומי, מיום 27.5.86, נובע בעליל שבמשך 12חודשים רצופים שולמה למערער קיצבה חודשית ובעדותו לפנינו אישר המערער, שלא הציע להחזיר את התשלומים הללו למוסד לבטוח לאומי. (ב) אמר לנו המערער, שביום 23.5.82הוא שלח, בדואר רשום (ההדגשה - שלי), שתי תביעות, האחת אל המוסד לבטוח לאומי והשניה אל קצין-התגמולים. אבל, המערער לא הציג לנו את אישורי הדואר בדבר משלוח שתי התביעות כאמור. (ג) דברי המערער הללו גם אינם מתיישבים עם האישור דלעיל, מיום 27.5.86, של המוסד לבטוח לאומי, שעוד ביום 30.1.82(ההדגשה - שלי) אושרה למערער דרגת נכות של % .100מכאן, שלא יתכן שהתביעה למוסד לבטוח לאומי נשלחה ע"י המערער רק ביום 23.5.82, אלא לפחות עוד ביום 30.1.82(ההדגשה - שלי). לעומת זאת, היה הסברו של העד דרור בקר - שעשה עלי רושם מהימן סביר בעיני ולפיו תביעתו הנדונה של המערער אל קצין-התגמולים הוגשה לא לפני יוני 1982(ההדגשה - שלי). מכאן, שהתביעה אל המוסד לבטוח לאומי הוגשה לפחות כארבעה חודשים (ההדגשה - שלי) לפני שהוגשה התביעה אל קצין-התגמולים. .4הבה ונבדוק עתה את המצב המשפטי הצריך לענייננו: טענתו של בא-כח המערער, עו"ד לוצקי, הינה, "בקליפת-אגוז" זו: ההוראות הקובעות לענייננו הן אלו הכלולות בסעיף 145(ג) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], בהקראן ביחד עם סעיף 145(ה) לחוק זה. התוצאה המתבקשת, איפוא, מקריאה משולבת זו, היא, שכל עוד לא נקבעה למערער "נכות יציבה", קרי "נכות קבועה", במוסד לבטוח לאומי, לא מתעוררת כלל האפשרות של שימוש בזכות הבחירה, בין לפי סעיף 36ז לחוק הנכים ובין לפי סעיף 145לחוק הבטוח הלאומי. והרי עד היום טרם נקבעה למערער "נכות יציבה" כאמור. לכן, אין נפקא מינה שהמערער כבר קיבל מאת המוסד לבטוח לאומי קיצבה משך שנה שלמה, מכיון שעצם הגשתה של תביעתו למוסד לבטוח לאומי אין לראות בה משום שימוש בזכות הבחירה כאמור. ואילו בא-כח המשיב, עו"ד בן-קרת, טוען שסעיף 145(ה) האמור אינו בכלל ענין לכאן. הוא גם הפננו להחלטתה של הועדה שלנו בע"נ (ת"א) 411 /85אלבוחריה נ' קצין התגמולים [1] וכן להחלטתו של בית-המשפט המחוזי בת"א-יפו בע"א 85/85 [2]. ולענין המשמעות של "נכות יציבה" הוא הפננו - על דרך האנלוגיה - להוראותיו של סעיף 62לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב). .5ראשית דבר, סבור אני שבנסיבות אין בע"נ 411/85[1] כדי להועיל לנו, מכיון שבאותו ענין לא הועלתה לפנינו שום טענה המתבססת על סעיף 145(ה) האמור ולכן גם לא התיחסנו להוראה זו בהחלטתנו בע"נ /85 411דלעיל. אמנם, טען עו"ד בן-קרת, וחזר וטען, שסעיף 145(ה) האמור אינו ענין לכאן, אבל הוא סתם ולא פירש מה הבסיס לטענתו זו. ואשר לטענתו המתבססת, באופן אנלוגי, על סעיף 62האמור, הרי שהיא הנותנת, מכיון שאותו סעיף קובע - בין השאר - ש"דרגת נכות לזמן מוגבל" או "דרגת נכות זמנית" נחשבות, שתיהן כאחת, כ"דרגות נכות שאינן יציבות" (ההדגשה שלי), מכאן, שסביר להניח שהמחוקק, בדברו בסעיף 145(ה) האמור על "נכות יציבה" (ההדגשה - שלי), התכוון ל"נכות קבועה" (ההדגשה - שלי), כפי שגם נאמר באישור מיום 27.5.86, מאת המוסד לבטוח לאומי, שהיה לפנינו. וחייב אני לומר, וזאת בכל הכבוד והענוה, שגם ע"א 85/85 דלעיל לא עזר לי להשיב על הבעיה העיקרית שעלתה לפנינו בערעור הנוכחי, דהיינו, אם ניתן לומר - בנסיבות - שהמערער כבר עשה שימוש בזכות הבחירה שלו, עפ"י הסעיפים 36א ו- 145האמורים ואשר על כן היה מנוע מלהגיש למשיב את תביעתו החדשה נשוא הדיון שלפנינו. אמנם, נראה לי קו המחשבה, שלכאורה הגשת תביעה שמצטרפת אליה קבלת קיצבה, מן הדין שתחשב כשימוש בזכות הבחירה. גם נראה לי קו המחשבה הנוסף, שבאמרנו לפרש את סעיף 145(ה) האמור כפשוטו, עלולה התוצאה להיות אבסורדית, שהרי יכול מי שפונה למוסד לבטוח לאומי לקבל ממנו קיצבה משך שנים רבות ויום אחד יחליט אותו אדם לחזור בו, משום שהקיצבה איננה - לדעתו - מספקת, ויהיה רשאי אז לפנות בתביעה לקצין-התגמולים, שאצלו אפשר ויוכל לקבל תגמולים בסכומים יותר משמעותיים. אבל, איך ניתן להתגבר על הדברים המתבקשים בעליל מן הנוסח של סעיף 145(ה) האמור, שלפיו יכולה הבחירה, מכח סעיף 145(ג), להעשות עד תום ששה חדשים מהיום שבו נקבעה לראשונה דרגת נכותו היציבה (ההדגשה - שלי) של הנכה? לדעתי, הנוסח של סעיף 145(ה) דלעיל אומלל ביותר, אבל אין תיקון הדבר נתון בידינו, אלא ענין הוא לכנסת לענות בו, מן הנוסח האמור למד אני, שזכות הבחירה מתחילה "לרוץ אך מן היום שבו נקבעת לנכה לראשונה (ההדגשה - שלי) דרגת נכותו היציבה (ההדגשה - שלי), קרי, הקבועה (ההדגשה - שלי), בעוד שבמקרה שלפנינו לא נקבעה למערער, עד עצם היום הזה, דרגת נכות כזאת (ההדגשה - שלי). .6על אף כל אשר אמרתי לעיל באשר לרושם שעשה עלי המערער, בעדותו לפנינו, ושאינני מקבל את דבריו ששלח, באותו יום, את שתי התביעות, כפי שהסברתי בסעיפים 2ו- 3לחות-דעתי זו, חוששני שבנסיבות אין מנוס מלקבל את טיעוניו של עו"ד לוצקי, בא-כח המערער, ולקבוע שהמערער לא החמיץ זכותו לפנות בתביעה לקצין-התגמולים, כפי שעשה. יחד עם זאת, נראה לי שטוב יעשה המערער אם יחזיר בהקדם למוסד לבטוח לאומי את כל תשלומי הקיצבה שקיבל מאתו, כאמור לעיל (והייתי גם מוסיף: עם הצמדה וריבית), מה גם שגילה עתה בעליל את נחישות דעתו לנסות את מזלו אך אצל המשיב ואין הוא רשאי, כמובן, ליהנות משני עולמות. .7לכן, אני מציע בזה לחברי המכובדים לדחות את בקשתו של נציג הפרקליטות, בשם המשיב, שערעור זה ידחה על הסף, ושנדו בערעור שהגיש אלינו המערער לגופו. מר יהל: אני מסכים. ד"ר פרחי: אני מסכים. לפיכך, הוחלט כהצעתו של יו"ר הועדה. צבאאפילפסיהצה"ל