אסטמה כתאונת עבודה - ביטוח לאומי

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא אסטמה כתאונת עבודה - ביטוח לאומי: 1. מדובר בתביעה להכיר במחלת התובע שהוגדרה כ"אסטמה" כ"תאונת עבודה" בגין מיקרוטראומה. עובדות המקרה פורטו בהחלטת בית הדין מיום 13.9.98. בית הדין בהחלטתו הנ"ל דחה תביעת התובע להכיר במחלתו כ"מחלת מקצוע" אולם העביר עניינו למומחה - יועץ רפואי לבחון טענת המיקרוטראומה לענין החמרת מצבו הרפואי (ס' 9 להחלטה). בהחלטה פרט בית-הדין, כי מדובר בתובע שעלה מאטיופיה בשנת 1991. החל מחודש אפריל 1992 עד לחודש 94/9 עבד בחברת המרסס שעיסוקה בשרותי הדברה וריסוס משעה 00: 06 בבוקר עד 00: 18 בערב. התובע הביא אישור מטעם מעבידו (נ/5) המפרט באילו חומרים השתמש התובע לצורך פעולת הריסוס. יצויין, כי התובע החל להרגיש בבעיות השיעול כשנה וחצי לאחר שהחל לעבוד במרסס אולם על פי אישור רפואי שניתן סמוך למועד עלייתו ארצה (16.6.91) צויין, כי סובל משיעול עוד בטרם עלה ארצה. מאישור רפואי שבתיק בית הדין (נ/4) צויין, כי התובע סבל שנים מקוצר נשימה מלווה בציפצופים אולם בארץ הורע מצבו. מטעם הנתבע הוגשה לבית-הדין חוות דעתו של פרופ' שפיצר (נ/7) לרבות חוות דעת משלימה שניתנה לאחר שהתובע עבר בדיקת תגר אליה הופנה על ידי פרופ' שפיצר ושבוצעה על ידי ד"ר קיויתי (נ/6). פרופ' שפיצר המציא חוות דעת משלימה כאמור שסומנה (נ/8). הרקע לביצוע הבדיקה, על פי האמור בחוות דעתו של פרופ' שפיצר היא, כי אין ספק שהתובע סובל מאסטמה לאורך תקופה שיתכן והחלה כבר באטיופיה אולם מחלתו החמירה בשנתיים האחרונות ובמיוחד כשנה לאחר שהחל עבודתו בחברת המרסס. למרות האמור לעיל מפרט, כי החומרים עמם עבד התובע אינם מוכרים כאסטמטוגנים, אולם יתכן והיו גורם מגרה אצל אדם שהינו כבר אסטמתי ואם כך המצב היה צפוי שמצבו ישתפר לאחר הפסקת עבודתו. מאחר ומקורות המידע הרפואיים היו בלתי ברורים ומדוייקים נשלח התובע לבצוע בדיקת התגר על ידי פרופ' שפיצר. תוצאות הבדיקה פורטו במסמך נ/ 6ולפיהן קבע ד"ר קיויתי, כי לא נצפה כל שינוי בתיפקוד הנשימתי של התובע עד לשעה וחצי לאחר החשיפה לחומרים עמם עבד. לאחר קבלת הבדיקה פרט פרופ' שפיצר, בחוות דעת רפואית נוספת (נ/8), כי התובע סובל ממחלת אסטמה כמחלה פנימית ולא תעסוקתית ולפיכך יש לדחות את תביעתו, אולם מציין, כי לא יוכל לחזור לעבודתו כמדביר מזיקים ויש למצוא לו מקום עבודה בו לא יהיה חשוף לגזים ולריחות מגרים. 2. המומחה מטעם בית-הדין ד"ר מ. ליג'י, מומחה למחלות ריאה, נשאל שאלות שעניינן - מיקרוטראומה והשיב כדלקמן: א. התובע סובל ממחלת אסטמה. מדובר במחלה דלקתית. אופי המחלה מתאפיין בהפוגות ובהתלקחויות, שיעול והתקפי קוצר נשימה. ב. ניתן לראות בעבודתו עם החומרים שפורטו בהחלטת בית- הדין, כפגיעה זעירה (מיקרוטראומה) שנגרמה כתוצאה מהחשיפה הנשימתית המתמשכת לחומרים הנ"ל. אותה פגיעה זעירה מהווה גורם משפיע על האסטמה אם בהחמרה זמנית ואם בצורת גרימה. ג. על פי התיעוד הרפואי קיימת אי בהירות באשר למהלך מחלתו, היינו, האם החלה עוד בטרם החל לעבוד בריסוס, כפי שעולה מחוות דעתו של ד"ר וישניצר. לא ניתן להגיע למסקנה חד משמעית בענין זה. גם אם אכן סבל מאותה מחלה עוד בטרם הועסק, סביר שמחלתו הושפעה על ידי החשיפה התעסוקתית כגורם נשימתי מגרה סימפונות. ד. להערכת המומחה, מאחר ובדיקת התגר היתה שלילית ניתן להסיק, כי לעבודתו לא היתה השפעה משמעותית על מחלת האסטמה ממנה סובל ועל כן פחותה מהשפעת גורמים אחרים. 3. הצדדים הגישו סיכום טענותיהם בכתב. 4. ההחלטה - א. בהתאם לממצאים הרפואיים שלפני בית-הדין עולה, כי לא ניתן לקבוע חד משמעית האם התובע, עובר לתחילת עבודתו בחברת המרסס סבל מאסטמה אם לאו. אולם ניתן להסיק, כי סבל מהתקפות שיעול עוד בטרם החל עבודתו בחברה בה עסק בעבודת ריסוס והדברה. ב. התובע, על פי עצת רופא תעסוקתי, הפסיק עבודתו בהדברה. ג. התובע בסיכום טענותיו טוען, כי יש לקבל התביעה, שכן המומחה מתייחס אמנם לאי בהירות מהלך מחלתו של התובע, טרם החל לעבוד בריסוס והדברה, אך על פי גרסת המומחה, אם אכן סבל התובע מאותה מחלה עוד בטרם הועסק, סביר שמחלתו הושפעה על ידי החשיפה התעסוקתית כגורם נשימתי מגרה סימפונות. לטענת התובע, אין כל ראיה בתיק הרפואי, כי סבל ממחלת האסטמה טרם עלייתו ארצה. התובע הכחיש הטענה הנ"ל ולפיכך נטען על ידו, כי יש להכיר במחלתו כ"תאונת עבודה" בגין "מיקרוטראומה". הנתבע בסיכום טענותיו טוען, כי קיימת סתירה בין מסקנת המומחה בס' 2לחוות דעתו לבין זו המפורטת בס' 4. לטענת ב"כ הנתבע האמור בס' 2לחוות הדעת הינה מסקנה "תאורטית" בלבד שאינה מבוססת על חומר ראייתי שהיה בפני המומחה, מאידך, מסקנת המומחה בס' 4מבוססת על חומר שכזה ולפיכך לאור מסקנתו יש לדחות התביעה. ד. בית-הדין הארצי לעבודה הכיר במספר מקרים במחלת האסטמה כ"תאונת עבודה" אשר נגרמה בגין "מיקרוטראומה" ולעתים הכיר במחלה כ"תאונת עבודה" בגין החמרה בלבד. בדיון נב/209-0 המוסד לביטוח לאומי נ. טהר שאכר שפורסם בפדע כ"ו, 210 נדונה הסוגיה של הכרה במחלת האסטמה כ"אסטמה תעסוקתית". באותו מקרה המשיב חלה באסטמה תעסוקתית על רקע מחלת ריאה קודמת (ס' 1לפסק הדין). באותו מקרה הופנה המשיב לבדיקת תגר אצל ד"ר קיויתי אשר קבע בחוות דעתו, כי החשיפה לצמר סלעים (עמם עבד המשיב במסגרת עבודתו - י.ה.) היתה גורם מחמיר למחלת ריאה שבה לקה המשיב. רופא תעסוקתי קבע בחוות דעתו שהוגשה מטעם המשיב לבית- הדין באותו מקרה, כי קרוב לוודאי מדובר בתהליך אסטמתי שלא על רקע אלרגי אלא על רקע חשיפה ממושכת לאבק צמר סלעים ולפיכך לדעתו מחלתו של המשיב נגרמה בשל תנאי עבודתו, ולו מחמת הסתברות גבוהה. הד"ר קיויתי קבע בחוות דעתו, כי אין ספק שחשיפת המשיב לחלקיקים הקטנים גרמו לשיעול ולירידה בתיפקודו אך אלה חלפו מיד עם הפסקת החשיפה. ירידה זו נגרמה עקב השיעול בלבד ולא ניתן לראותו כרגישות יתר לחומר שאליו נחשף. לפיכך, סיכם, כי מדובר בירידה קלה זמנית וחולפת בתיפקוד הנשימתי,עקב החשיפה לחומרים ופסק, כי חשיפת המשיב היתה גורם מחמיר אך לא ניתן לראותו כגורם למחלתו (ס' 11 לפסק הדין). בית-הדין הארצי באותו פסק דין קבע, כי מאחר והוכחו פגיעות זעירות שנגרמו למשיב על ידי גורם חיצוני שחדר לדרכי הנשימה שלו ועובדה זו גרמה לו פגיעה בדרכי הנשימה (אסטמה תעסוקתית) ולכן היה עליו לעבור לעבודה אחרת, די בכך, כי נגרם לו נזק ולפיכך יש להכיר במחלתו כ"תאונת עבודה" בגין "מיקרוטראומה" אם כי ציין ששיעור הנכות יקבע על ידי ועדה רפואית שתדון בעניינו של המשיב. ה. במקרה שלפנינו, המומחה מטעם בית-הדין מציין, כי חשיפת התובע לחומרי ההדברה עמם עבד מהווה פגיעה זעירה אשר מהווה גורם משפיע על האסטמה אם בהחמרה זמנית ואם בצורת גרימה. (ס' 2לחוות הדעת). בשלב זה המומחה אינו קובע כל מסקנה בעניינו של התובע אך מציין, כי סביר, כי מחלתו הושפעה על ידי חשיפה תעסוקתית כגורם נשימתי מגרה סימפונות, אך יחד עם זאת , מסקנתו הסופית היא, כי לאור תוצאות בדיקת התגר לחומרים איתם עבד התובע ולמסקנה, כי מדובר בתוצאות שליליות, מסקנתו היא, כי אף אם היתה השפעה תעסוקתית על מחלת האסטמה של התובע, השפעה זו פחותה מהשפעת גורמים אחרים. אותם גורמים אחרים, המומחה אינו מפרט, אך יש להסיק, כי מדובר במצבו הבסיסי של התובע הסובל מהתקפי שיעול עוד בטרם החל עבודתו בחברת המרסס. המקרה שלפנינו שונה מהמקרה שפורט בדיון מס' נב/209-0, שכן במקרה שלפנינו על פי תוצאות בדיקת התגר אין כל ראיה על חבלות או פגיעות זעירות שנגרמו לתובע על ידי גורם חיצוני שחדר לדרכי הנשימה שלו. מאידך, על פי האמור בחוות הדעת של המומחה, יכול ונגרמו אותן פגיעות, אך המומחה שולל את המשקל הסגולי של אותה חבלה, לאור תוצאות בדיקת התגר ולפיכך מסיק, כי אין מדובר ב"תאונת עבודה". במקרה שלפנינו, אין הוכחה, כי מחלת הריאות או מחלת האסטמה נגרמה בגין עבודתו של התובע בחברת המרסס ולא הוכח, כי בגין פגיעות זעירות נגרמה מחלת האסטמה ממנה סובל התובע וזאת מהטעם, כי לא הוכח שכל פגיעה כזו גרמה לנזק מזערי שבסופו של דבר גרמה למחלת התובע, כל שהוכח, כי תנאי עבודתו גרמו לתובע להפסקת עבודתו ולדעת המומחה - יועץ רפואי מחלת התובע הושפעה על ידי החשיפה התעסוקתית כגורם נשימתי מגרה סימפונות, עד כי נאלץ להפסיק עבודתו. כן פוסק, כי אף אם סבל התובע מאותה מחלה עוד בטרם הועסק, סביר שמחלתו הושפעה על ידי חשיפה זו. נשאלת השאלה, האם לאור האמור לעיל ניתן להסיק, כי מחלת התובע הוחמרה עקב תנאי עבודתו. התשובה הינה שלילית - אף אם תנאי עבודתו השפיעו על המחלה עד כי נאלץ להפסיק עבודתו, אך אין בכך כל ראיה, כי תנאי עבודתו החמירו המחלה, התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח מסקנה זו. מאידך, הנתבע עמד בנטל המוטל עליו להוכיח , כי לתנאי עבודתו של התובע היתה השפעה פחותה מהשפעת גורמים אחרים כגון מצב בריאות קודם. 5. לפיכך, דין התביעה - להדחות. אין צו להוצאות. 6. זכות ערעור תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.אסטמההכרה בתאונת עבודהתאונת עבודהביטוח לאומי