איחור בהגעת תיק משטרה לבית המשפט

מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא איחור בהגעת תיק משטרה לבית המשפט: 1. בפני ערר על החלטת בית משפט השלום בפתח תקוה (מ"י 43118-07-12) מיום 23.7.12, שחייבה את העוררת לשלם לב"כ המשיבה הוצאות. 2. אלה העובדות הרלוונטיות: המשיבה נעצרה ביום 22.7.12, בחשד לביצוע עבירה. בדיון שהתקיים ביום 23.7.12, בענין הארכת מעצרה, ביקש ב"כ המשיבה להשית הוצאות על המערערת. לטענתו, תאם עם קצינת החקירות של משטרת נתניה כי יגיע לביהמ"ש ביום 23.7.12 בשעה 08:30. בפועל תיק החקירה הגיע לבית המשפט בשעה 10:30. כעולה מפרוטוקול הדיון שנערך בבית משפט קמא, נציג המשטרה שהגיע לדיון לא יכול היה להתייחס להסכמה הנטענת בין קצינת החקירות וב"כ המשיבה ולטענתו לא עודכן על כך. לאור זאת החליט בימ"ש קמא (כב' השופט גדול), בהסתמך על נסיונו רב השנים מול תחנת נתניה כי תחנה זו "אינה מקפידה לא בכבודו של ביהמ"ש, לא בכבודם של עורכי הדין ומגיעה לבית המשפט בשעות הנראות לה מתאימות". ביהמ"ש ראה בחומרה רבה את האיחור הנטען וביקש "לקבל ממת"ח נתניה או מת"ח שדות, וכל אחד בנפרד, הסבר בכתב עד יום ה' בשעה 10:00 בבוקר כיצד הם מתכוונים לפתור את הבעיות שהועלו זה עתה באולמי". לאחר הדברים הללו, ביקש ב"כ המשיבה לפסוק לו הוצאות, ולו באופן סמלי, על מנת שמקרה זה לא יחזור שנית. ב"כ העוררת ביקש שלא לדון בבקשה לפחות עד למתן ההסבר שהתבקש ממפקדי התחנות. ביהמ"ש נעתר לבקשת ב"כ המשיבה והחליט כדלקמן: "לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, צודק ב"כ החשודה, לא יתכן כך להשחית זמנו של פרקליט לפי תקנה 29 לתקנות סדר הדין הפלילי התשל"ד 1974, רשאי ביהמ"ש להטיל הוצאות גם בהליך פלילי. לצערי הרב לא הסנגורים ולא המשטרה מנצלים הליך זה, בזבוז הזמן שבתיק שלפני זועק לשמים, אני מקבל באופן עקרוני את בקשתו של עו"ד פרידמן והוא יזכה בהוצאות. מאידך גיסא, שיעור ההוצאות ייקבע על ידי לאחר שאקבל את הסברם של שני מפקחי (צ.ל, מפקדי - ז.ב.) התחנות וראוי שהסבר זה יניח את דעתי שכן רוב ההוצאות פונקציה של אותם הסברים". על החלטה זו הוגש הערר שבפני. 3. לאחר הגשת הערר ועובר לדיון בפני הוגש לבית משפט קמא הסבר מפקד תחנת נתניה. ביום 30.7.12 הטיל בימ"ש קמא על העוררת לשלם לב"כ המשיבה הוצאות בסך של 900 ₪. טענות העוררת 4. שגה בימ"ש קמא שהוציא קצפו על תחנת נתניה וקבע שמדובר בתופעה חמורה. 5. ראוי היה שבימ"ש קמא ישהה את החלטתו עד לאחר קבלת ההסברים ממפקדי התחנות לעובדות האירוע. העובדות שהיו בפני בימ"ש קמא, בעת מתן החלטתו, שונות מהעובדות הנטענות על ידי קצינת החקירות בהסבר שמסרה לבית המשפט. 6. הטלת הוצאות בתחום הפלילי קבועה ברשימה סגורה הכוללת את סעיפים 79 ו-80 לחוק העונשין תשל"ז-1977, סעיף 38 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים) תשנ"ו-1996 ותקנה 21 לתקנות סדר הדין הפלילי תשל"ד-1974 (להלן: "התקנות"). ההוצאות שהוטלו על העוררת לא הוטלו על יסוד איזה מהסעיפים האמורים ולפיכך הוטלו בחוסר סמכות. 7. תקנה 29 לתקנות, מכוחה הטיל בימ"ש קמא הוצאות על העוררת עניינה פרטי הזיכוי או הרשעה ואינה רלוונטית לענייננו. 8. גם אם נניח שההוצאות הוטלו על יסוד תקנה 21 לתקנות, לא ניתן להטילם אלא לאחר שניתנה לבעל הדין הזדמנות להשמיע את דברו. בענייננו אין המדובר בדחיית דיון אלא לכל היותר בעיכוב דיון. תשובת המשיב 9. דין הערר להימחק ולו מהטעם שהערר הוגש בטרם סיים בימ"ש קמא את החלטתו וקבע את שעור הפיצויים. 10. אין זו הפעם הראשונה שבה מוטלים הוצאות על תחנת נתניה. דיון והכרעה 11. לאחר שעיינתי בכתב הערר ושמעתי טענות הצדדים דעתי היא כי דין הערר להתקבל. 12. תקנה 29 לתקנות סדר הדין הפלילי אינה עוסקת כלל בהוצאות ועניינה פרטי הזיכוי או ההרשעה. "בית המשפט יפרט בפסק דינו אתה עבירה שממנה הוא מזכה את הנאשם, או מרשיעו בה, ויציין את סעיף החיקוק הקובע את העבירה". ברי, כי תקנה זו כלל אינה עוסקת בהוצאות וכי מכוחה לא ניתן היה להטיל הוצאות. על אף שניתן להניח כי נפלה טעות קולמוס בהחלטתו של בית המשפט הצדדים לא ביקשו לתקן את ההחלטה וכבר מטעם זה היה מקום לקבל את הערר. 13. גם אם אניח כי נפלה טעות קולמוס ובהימ"ש הטיל את ההוצאות על יסוד תקנה 21 לתקנות גם אז אני סבורה כי דין הערר להתקבל. תקנה 21 מורה כדלקמן: "(א) נעתר ביהמ"ש לבקשת בעל דין לדחות את מועד המשפט או נדחה מועד המשפט בשל מעשה או מחדל של בעל דין, רשאי בית המשפט אם ראה הצדקה לכך, להטיל על בעל הדין שבעטיו נגרמה הדחייה, הוצאות בפועל לטובת הצד שכנגד. "(ב) לא יטיל בית המשפט הוצאות כאמור בתקנת משנה (א) אלא לאחר שנתן הזדמנות לבעל דין להשמיע דברו". בענייננו, המועד הנטען לא נקבע על ידי בית המשפט אלא הוסכם, כטענת ב"כ המשיבה, בינו לבין קצינת החקירות. זאת ועוד, ביהמ"ש הטיל הוצאות על העוררת בטרם שמע את הסברה שעה שגירסת ב"כ המשיבה לבדה עמדה בפניו. העובדה שאת שעור ההוצאות קבע ביהמ"ש רק לאחר שקיבל את הסברי העוררת אינה עונה על "נתן הזדמנות לבעל דין להשמיע דברו" שכן נאמר "לא יטיל... אלא לאחר" ובענייננו הטיל ביהמ"ש את ההוצאות בטרם שמע את העוררת ובכך נמנעה מהעוררת האפשרות לשכנע את בימ"ש שלא להטיל עליה הוצאות כלל. כפי שהתברר הסברה של העוררת לא תאם עובדתית את הסברו של ב"כ המשיבה. כדי להטיל על העוררת הוצאות היה על ביהמ"ש לקבוע תחילה ממצא באשר לגרסאות השונות שהוצגו בפניו דבר שלא נעשה ובנסיבות העניין לא יכול היה להיעשות לאור קביעתו המוקדמת שעל העוררת לשאת בהוצאות. 14. לאור האמור, הערר מתקבל והחלטת בימ"ש קמא בטלה. משטרה