מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא אי ידיעה על קיומו של תיק הוצאה לפועל: 1. בתיק זה נדרש בית המשפט ליתן החלטה ולהכריע בהתנגשות "חזיתית" בין כללי הפרוצדורה ועקרון סופיות הדיון מחד, לבין זכותו של נתבע כי יינתן לו יומו בביהמ"ש בטענת הגנה טובה - מאידך. עסקינן בבקשה לביטול שתי החלטות שניתנו על ידי בית משפט זה לפני שנים רבות: החלטה שניתנה ביום 17.3.92, ולפיה נדחתה התנגדות לביצוע שטר שהגיש המבקש, בהעדר התייצבות מטעמו. החלטה מיום 19.1.93, לפיה נדחתה בקשת המבקש לביטול ההחלטה הנ"ל. ההתנגדות עצמה עניינה שטר, אשר נכון להיום אינו עומד בפני, בסכום של 7,500 ₪ משנת 1991, משוך, ככל הנראה, על חברה בשם ש.א.ז. נכסים בע"מ, אשר המבקש היה בעבר אחד מבעליה. ההליכים שקדמו להחלטה הנוכחית ושהביאונו עד הלום פורטו בהרחבה בהחלטתי מיום 13.3.12, ולא אחזור על הדברים, אלא על עיקרם בלבד. 2. לטענת המבקש, בחודש נובמבר 2011 נודע לו אודות תיק ההוצאה לפועל שמספרו בכותרת. בדיעבד - ולאחר שהוגשה על ידי המשיב בקשה לדחיית ההתנגדות על הסף בשל "מעשה-בית-דין" - מאשר המבקש, כי אמנם בשנות ה-90' הגיש התנגדות לביצוע שטר, וזו נדחתה בהעדרו, ובהמשך אף עתר לביטול ההחלטה, ואף בקשה זו נדחתה בהעדרו, אלא שלטענתו לא זכר את כל הפרשייה, החל מהגשת השיק לביצוע ועד להגשת הבקשות האמורות, עד אשר הציג המשיב את ההחלטות שניתנו באותם עניינים. מאחר והוא זיהה את חתימותיו על התצהירים, הוא אינו מתכחש להגשת בקשות אלו. לטענת המבקש, לאורך השנים לא היה מודע לקיומו של תיק ההוצאה לפועל, ואף הכתובת שנרשמה בתיק ההוצאה לפועל לא היתה כתובתו, כך שלא נשלחו אליו מסמכים מלשכת ההוצאה לפועל. המבקש לא היה מודע, לטענתו, להחלטות שדחו את התנגדותו ואת הבקשה לביטול החלטה זו. המבקש מפנה לכך, כי בהחלטה שלפיה נדחתה הבקשה לביטול דחיית ההתנגדות צויין מפורשות, כי אישור המסירה הוחזר בציון "לא נדרש", ללמדך, כי לא התעלם מדעת ובאופן זדוני מהחלטות ביהמ"ש, אלא פשוט לא היה מודע להן. לגופו של עניין טוען המבקש, כי מעולם לא התחייב כלפי המשיב באופן כל שהוא, ואינו חייב לו דבר; לא היה ביניהם קשר עסקי כל שהוא, והוא לא ערב לפרעונו של חוב כל שהוא כלפי המשיב. עוד טוען המבקש, כי כבר כאשר הגיש את התנגדותו, בשנת 1991, טען, כי השיק נושא רק את חתימת החברה המושכת, ועל כן אין כל עילה שטרית כלפיו. לטענתו, צורף כחייב בתיק ההוצאה לפועל שלא כדין, בהעדר חתימה על השיק. 3. המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, יש ליתן את מלוא המשקל לעובדה, שחלפו כעשרים שנה מאז הוגשה ההתנגדות ועד היום, ואף לכך, שהמבקש היה מודע לדחיית ההתנגדות, שכן הגיש בקשה לביטול ההחלטה הדוחה את ההתנגדות, ואף זו נדחתה. לטענת המשיב, יש ליתן את מלוא המשמעות לכך שהמבקש הסתיר מבית המשפט את העובדה שהגיש התנגדות בעבר, ובקשה לביטול החלטה שדוחה את התנגדותו. לטענת המשיב, המבקש עשה כל זאת בחוסר תום לב מובהק. לטענת המשיב, החלטות ביהמ"ש, אשר דחו את ההתנגדות ואת הבקשה לביטול פסק הדין, בדין ניתנו, ואין כל מקום לשנותן כיום, לאחר שנים רבות שבמהלכן ננקטו נגד המבקש הליכי הוצאה לפועל. 4. למעשה, עסקינן בבקשה לביטול פסק דין והחלטה שניתנו בהעדר, ובקשות אלו צריכות להבחן על פי שיקול דעת בית המשפט, שכן המבקש זומן כדין לדיונים בבקשותיו. אמנם, אישור המסירה שנזכר בהחלטת ביהמ"ש מיום 17.3.92 העיד על כך, שדבר הדואר לא נדרש על ידי המבקש, ולכן נראה כי לא היה מודע לקיומם של הדיונים, אולם המצאה שלא נדרשה לאחר שנשלחה לכתובת אותה מסר בעל הדין עצמו - הינה המצאה כדין. אין מקום, איפוא, לביטולה של אותה החלטה "מתוך חובת הצדק", שכן ההחלטה ניתנה כדין. מאחר שלא נפל פגם במתן פסק הדין וההחלטה, אפשר שיבוטלו על פי שיקול דעת ביהמ"ש, כאשר לביהמ"ש נתון שיקול דעת רחב בעניין זה. על ביהמ"ש לבחון, ראשית, מהי סיבת המחדל שבעטיו לא התייצב המבקש לדיונים אליהם הוזמן, ושנית - אם יש בפי המבקש טענת הגנה, הראויה להישמע, ואם ביטול פסק הדין וההחלטה עשוי להניב למבקש תועלת. על פי הפסיקה, יש ליתן לשאלה השנייה את המשקל העיקרי. אשר לסיבת המחדל, הרי שאם מתברר כי אי הגשת כתב ההגנה, או אי ההתייצבות לדיון, נבעו מאי הבנה, או אפילו מתוך רשלנות מסוימת מצד המבקש, ואין מדובר בהבעת זלזול מופגן בביהמ"ש, הרי שביהמ"ש יטה לקבל את בקשת הביטול, ולברר את טענות המבקש לגופן (ע"א 32/83 ויולט אפל נ' דוד קפח, פ"ד לז(3) 431, 438). מחדליו הדיוניים של המבקש יבואו על תיקונם באמצעות פסיקת הוצאות לטובת הצד שכנגד, תוך שביהמ"ש יעדיף להגשים את תכלית ההליך השיפוטי, ולא לשלול מצד להליך את זכות הגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד (רע"א 1958/00 אריה נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלויזיה בבית אל על, פ"ד נה(5) 43, 47-48). 5. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מזה ומזה, הגעתי לכלל מסקנה, כי למרות כל המחדלים הפרוצדוראליים מצד המבקש, ולמרות חלוף השנים הרבות בחוסר מעש מצדו, יש להעדיף כי תינתן לו אפשרות להעלות את טענת הגנתו, שהינה טענה חזקה מפני תביעה שטרית - טענת העדר חתימה על השטר. בד בבד עם העדפת זכותו של המבקש, ברי כי יש לחייבו בהוצאות, ואף בהוצאות משמעותיות, אשר ישקפו את רמת מחדליו הדיוניים, אשר אולי אינה מגיעה כדי זלזול מופגן בביהמ"ש, אך מגיעה כדי רשלנות חמורה בניהול ההליך המשפטי. 6. אין ספק, כי היה על המבקש לעקוב אחר מתן החלטות שניתנו בבקשות שהגיש לביהמ"ש, הן באשר להתנגדות שהוגשה ב-1991, ובוודאי באשר לבקשה לביטול פסק הדין, שהוגשה ב-1992. אין ספק, כי לחובת המבקש יש לזקוף את העובדה, שבקשתו מוגשת בחלוף כמעט עשרים שנה מאז נדחתה בקשתו לביטול פסק הדין הדוחה את ההתנגדות, בהעדרו. עם זאת, אינני סבורה, כי המבקש נהג כפי שנהג בכוונת זדון או בחוסר תום לב. לא היתה סיבה למבקש להסתיר, מראש, את הגשת ההתנגדות בשנת 1991, כאשר ההתנגדות שהגיש בשנת 2011 הוגשה מבלי שידע על איזה שיק מדובר, ואיזו טענת הגנה עומדת לו, ואילו תצהיר התמיכה בהתנגדות, שצורף להתנגדות בשנת 1991, שופך אור ממשי על טענת ההגנה, ומבהיר, כי מלכתחילה ביקש המבקש להתגונן בטענה, שהשטר כלל אינו חתום על ידו. אני רואה לנכון לציין, כי בניגוד לטענות המשיב בתגובתו, לא ננקטו נגד המבקש, לאורך השנים, הליכי הוצאה לפועל אפקטיביים אשר ניתן ללמוד מהם על מודעות ממשית להתנהלות התיק נגדו. המשיב הטיל עיקולים רבים בידי צדדים שלישיים, מבלי שאלו הניבו תוצאות כל שהן, ועל כן לא ניתן להסיק מהתקיימות הליכים אלו - ידיעה מצד המבקש. אף הבקשות שהוצגו, להוציא נגד המבקש פקודת מאסר או להזמינו לחקירת יכולת וליתן נגדו צו חיוב בתשלומים, לא הסתיימו, כפי הנראה, בדיון שהתקיים בנוכחות המבקש, ולא מצאתי אסמכתא לכך שפקודת המאסר שהתבקשה אכן התבצעה. על כן אני רואה את התנהגות המבקש בהליך זה כהתנהגות רשלנית, ולא כחוסר תום לב או כניסיון למרמה, כטענת המשיב. על רשלנות זו יצטרך המבקש "לשלם" בפסיקת הוצאות הולמות, אשר יקחו בחשבון את הסתמכות המשיב על כך שניתן לזכותו פסק דין, ואף הבקשה לבטלו נדחתה, ועל כן הוא רשאי לנקוט הליכי הוצאה לפועל. הוצאות אלו אף ישקפו את העובדה, שבפועל מנהל המשיב תיק הוצאה לפועל מזה 20 שנה, תוך הוצאת הוצאות ממשיות לשם כך. יחד עם זאת, אינני סבורה, כי מחיר המחדלים מצדו של המבקש אמור לעלות כדי דחיית בקשתו הנוכחית, וחסימת דרכו אל ביהמ"ש, בתביעה שמסתכמת היום בכ-96,000 ₪, וכאשר מבקש הוא להתגונן בטענה, כי הוא כלל אינו חתום על השטר. בהקשר זה יש לציין, כי עד היום, למרות מספר החלטות שניתנו לעניין זה, לא הציג המשיב את העתק השטר בפני המבקש או בפני בית המשפט. מתגובתו האחרונה של המשיב ניתן להבין, לכאורה, כי השטר אינו מצוי בידיו, אם כי הדבר לא נאמר מפורשות. המשיב כן צרף לתגובתו את הבקשה לביצוע שטר, אך לא צרף את השטר עצמו, ולא ברור כיצד נשמרו בידי המשיב מסמכים שונים, אך לא נשמר השטר עצמו. 7. איני צריכה בהחלטה זו לקבוע דבר באשר למשמעות אי הצגתו של השטר כיום, ולחובת מי מהצדדים ייזקף. כל שעליי להחליט הוא, אם יש לקבל את הבקשות, באופן שיקנה למבקש רשות להתגונן מפני התביעה השטרית. סבורני, כאמור לעיל, כי הפסיקה הנוהגת בישראל מחייבת פתיחת שעריו של בית המשפט בפני בעל דין, שעל אף כל מחדליו מבקש הוא להתגונן בטענה, כי הוא כלל אינו חתום על השטר שעומד בבסיסו של חיוב כספי גדול למדי, וכאשר - לעת עתה - השטר עצמו אינו זמין באופן שיפריך טענה זו מעיקרה. 8. אשר על כן, אני מקבלת את בקשות המבקש, ולאור כל האמור לעיל: א. הנני מבטלת את ההחלטה מיום 19.1.93, שניתנה בתיק המרצה 2715/91. ב. הנני מבטלת את ההחלטה מיום 17.3.92, שניתנה בתיק המרצה 2135/92. ג. לאור טענות המבקש בהתנגדותו, ועיקרן - העדר חתימה על השטר, אני מורה על קבלת ההתנגדות ועל מתן רשות להתגונן. התצהיר שצורף להתנגדות משנת 1991 ישמש ככתב הגנה. ד. אני מחייבת את המבקש בהוצאות המשיב, בסכום של 10,000 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום, וללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי. 9. התובע יגיש תצהיר מטעמו, יחד עם רשימת מסמכים והעתקי המסמכים, בהתאם לתקנה 214ב1(1), תוך 30 יום מקבלת החלטה זו. אם לא יוגש תצהיר מטעם התובע, תוך המועדים שנקבעו לעיל, תימחק התביעה, וייסגר תיק ההוצל"פ כנגד המבקש. עם העברת התביעה מלשכת ההוצאה לפועל לבית המשפט עשוי להיווצר הפרש אגרה, אותו על התובע לשלם תוך 30 יום מקבלת דרישת הגזברות, שאם לא כן תימחק התביעה, וייסגר תיק ההוצל"פ כנגד המבקש. הוצאה לפועל