להלן הכרעת דין בנושא תקיפת עובדת ציבור: הכרעת דין 1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של העלבת עובד ציבור - עבירה לפי סעיף 288 לחוק העונשין תשל"ז - 1977 וכן עבירה של תקיפת עובד ציבור - עבירה לפי סעיף 381 (ב) לחוק. 2. בהתאם לכתב האישום, ביום 12.11.04, תקף הנאשם את פקחית העירייה (להלן: "המתלוננת") בכך שנתן לה אגרוף לאוזנה וגרם לנקב בתופית אוזנה ובהמשך העליב אותה בכך שאמר לה "בת זונה". 3. הנאשם כפר במיוחס לו בכתב האישום וציין שאכן היה ויכוח בינו לבין המתלוננת, אך היא זו שתפסה לו את ידו והוא ניסה רק לשחרר אותה. מכאן נשמעו הראיות בפניי. 4. במסגרת פרשת התביעה העידה המתלוננת, אשר סיפרה כי, באותו יום עבדה בעיריית ב"ש כפקחית, מול קריית הממשלה, וכאשר רצתה לתת דו"ח לרכב שעמד באדום לבן, יצא בעל הרכב כשהוא מדבר בפלאפון והתחיל לקלל אותה ולצעוק לה "מה את נותנת לי דוח... בת זונה". היא ציינה כי רצתה להמשיך ללכת, ואז הנאשם הגיע מאחוריה, תפס אותה עם היד, סובב אותה ושאל אותה אם צילמה את הרכב, היא לא השיבה ואז נתן לה מכה באוזן עם כף היד. 5. המתלוננת ציינה כי, היא הרגישה לאחר מכן שהיא לא שומעת, התקשרה לאחראית שלה ואז לקחו אותה למיון, שם נבדקה ואמרו שיש לה חור בעור התוף. 6. בחקירתה הנגדית, עמדה המתלוננת על גירסתה, ודחתה כל טענה שהנאשם לא דיבר איתה ולא קילל אותה. המתלוננת הדגישה שבזמן שזה קרה, לא שמעה כלום ובכתה וציינה כי, היו הרבה אנשים במקום שראו את מה שקרה. 7. המתלוננת גם שללה את הטענה כי היא זו שהסתובבה אל הנאשם ותפסה אותו בידו, וציינה כי היא לא צריכה להסתובב, מכיוון שהלכה מן המקום כיוון שלא רצתה להתעמת איתו (ראה עמ' 5 לפרוטוקול). 8. המתלוננת עמדה על כך שיכול להיות שכאשר הנאשם סובב אותה כשתפס בידה, היא עשתה תנועה עם היד השנייה על מנת שיפסיק לתפוס אותה, אבל בכל מקרה, כאמור, לא היא שתפסה את הנאשם, כטענתו. 9. במסגרת פרשת התביעה הוגשו בין היתר המסמכים הבאים: תמונה של הרכב, בה נראה הנאשם צועד עם קופסאות לכיוון הרכב, עדות הנאשם - ת/2, דו"ח קצין ממונה - ת/3, דוח פעולה של שוטר - ת/5 וכן דוח עימות שנערך בין המתלוננת לנאשם - ת/6. 10. במסגרת פרשת ההגנה העיד הנאשם שסיפר בעדותו כי, ירד מן הרכב באיזור שמסומן באדום לבן, אך הרבה פעמים נעצרים בו ופורקים סחורה. הוא ציין כי ירד מהאוטו על מנת לקחת נעליים, הגיע חזרה לרכב עם קופסאות הנעליים כשהוא מדבר בפלאפון ואז ראה את הפקחית עומדת ליד רכבו. לדבריו, הכניס את הנעלים לרכב, ראה אותה הולכת, אז שאל אותה אם נתנה לו דוח והיא לא ענתה. בשלב זה, נגע בה ביד כדי לעצור אותה ולשאול אותה, ואז היא נבהלה, הסתובבה ותפסה לו את היד. בשלב זה, הוא הניף את ידיו בצורה אינסטנטיבית. לדבריו הוא לא קילל אותה ואף לא נתן לה אגרוף. בחקירתו הנגדית, חזר הנאשם וציין כי, ראה את הפקחית עומדת ליד הרכב, וחשב שאולי צילמה אותו. כן ציין כי, רק נגע בה ותפס בידה. 11. כשנשאל הנאשם מדוע שהפקחית תספר את מה שסיפרה, אם לא תקף אותה, הוא השיב שאין לו כל סכסוף עמה ואולי היא רוצה לסחוט כספים שהיא רואה אדם עם אוטו מפואר ואולי נמאס לה מהעבודה ואולי הנחו אותה כך באגף הפיקוח (ראה עמ' 15 לפרוטוקול). כשנשאל הנאשם למה המתלוננת נבהלה לדבריו, אם לא עשה לה דבר הנאשם הוסיף וציין, שאולי יש לשלוח אותה לבדיקה פסיכיאטרית. כשנשאל הנאשם מדוע בעדותו אמר שהוא מצטער, אם קיבלה מכה, השיב שכוונתו היתה אם קיבלה מכה כשהזיז לה את היד. 12. ב"כ המאשימה ביקש בסיכומיו לאמץ את עדות המתלוננת, שהיתה עדות מהימנה, ציין כי הנאשם לא הכחיש כי היה לו דין ודברים עם המתלוננת, ציין בפני ביהמ"ש כי הגיב בצורה אינסטנטיבית, ועל כן אין ליתן בדבריו אמון. 13. ב"כ הנאשם מנגד ציין כי, המדינה לא הוכיחה את גרימת החבלה באוזנה של המתלוננת, כיוון שהתעודה הרפואית לא הוגשה. עוד ציין כי, המדובר בעדות מול עדות שאין דבר לחיזוק עדות המתלוננת ומכאן שהספק פועל לטובת הנאשם ויש לזכותו. ב"כ הנאשם ציין כי אכן התנהגות הנאשם שהלך אחרי הפקחית - המתלוננת, לא היתה התנהגות נאותה אך מדובר בהתנהגות טבעית של אדם שחש שנגרם לו עוול ורצה לברר זאת. 14. עדות המתלוננת בפניי היתה עדות מהימנה, שמצאתי מקום ליתן בה את מלוא האמון. אציין בעניין זה כי, המתלוננת והנאשם שניהם אישרו שלא היה ביניהם כל סכסוך קודם, ואף הנאשם כשנשאל לא יכל ליתן כל הסבר מניח את הדעת, מדוע שהמתלוננת תתלונן כנגדו אם אכן לא היו דברים מעולם, כטענתו. 15. יתרה מזאת, עיקרי עדות המתלוננת מאושרים בדברי הנאשם עצמו, היינו, שהנאשם הבין שהמתלוננת, ככל הנראה, נתנה לו דוח, הלך לעברה ומחה על כך שנתנה לו דו"ח. יתרה מזאת, אף הנאשם עצמו מאשר שלמעשה הלך - רדף אחרי המתלוננת ואף תפס אותה ביד, דבר כשלעצמו מהווה תקיפה ולא סתם התנהגות לא נאותה, כפי שציין בא כוחו. 16. אציין עוד כי תיאור המתלוננת את האירוע, היינו, העובדה שהנאשם הגיע לרכב וראה אותה עומדת ליד הרכב, כשהוא מדבר בפלאפון ואוחז בידיו קופסאות, ואז פנה אליה והחל להגיד לה למה היא רושמת לו דו"ח, עולה מעדות הנאשם עצמו. זאת ועוד, תמיכה לעדות המתלוננת מצוייה במצבה הנפשי מיד לאחר האירוע כפי שהיא תיארה בעדותה- בכתה והיתה נסערת (ראה עדות המתלוננת עמ' 5 שורה 20 לפרוטוקול). בענין זה הוגש לביהמ"ש דוח פעולה - ת/5 של שוטר מסיור במשטרת ב"ש, אשר קיבל דיווח על האירוע, שוחח עם המתלוננת שנשמעה נסערת ובכתה וכשהגיע למקום לאחר מספר דקות ראה אותה יושבת בצד הרחוב בוכה, נסערת וביקשה להתפנות למיון וציינה כי אינה חשה בטוב. 17. תמיכה נוספת לעדות המתלוננת נמצאת גם בתגובת הנאשם בדוח קצין ממונה- ת/4, כאשר הנאשם הואשם בהעלבת עובד ציבור ותקיפת עובד ציבור, ותגובתו היתה "אני מצטער, רק הגבתי". דבר זה מהווה מעין ראשית הודייה שהרי אם לשיטת הנאשם לא עשה כלום, על מה לו להצטער? 18. מנגד, עדות הנאשם הותירה בי רושם שלילי וניכר היה כי, הנאשם "משפץ" את האירועים ומציגם באופן הנוח לו. אציין ראשית שעדות הנאשם בביהמ"ש בנקודות רבות אינה עולה בקנה אחד עם עדותו במשטרה. כך למשל, בעדותו במשטרה ציין כי, הוא שאל את המתלוננת מה היא עושה, והיא אמרה שנותנת לו דוח והיא צילמה מולו את האוטו ואז כשהתקרב אליה היא נלחצה ותפסה אותו בידו וניסתה לדחוף אותו והוא דחף אותה בחזרה. דברים אלה שונים מעדותו בביהמ"ש בה הודה כי תפס את המתלוננת מאחור בידה, דבר שהכחיש בעדותו במשטרה. 19. עוד אציין כי, תימוכין לעדות המתלוננת, שהנאשם כעס מאוד בשל העובדה כי רשמה לו דוח, מצאנו בעדות הנאשם עצמו במשטרה - ת/2 שם ציין הנאשם כי, המתלוננת עשתה הכל כדי לגרום לו לכעס למרות שביקש ממנה לא לרשום לו דו"ח. הנאשם מציין שם כי המתלוננת יכלה לשמור על שיקול דעת ולא לרשום הדוח. דברים ברוח דומה מסר הנאשם בעדותו בבית המשפט כאשר ציין כי המקום בו עצר מסומן באדום לבן, אך רבים נוהגים לעצור שם כדי להעלות ולהוריד סחורה. מכאן שהנאשם מעיד בבירור כי דעתו אינו נוחה מכך שניתן לו דו"ח למרות שהוא עצר במקום אסור, דברים המחזקים בבירור את עדות המתלוננת כי הנאשם כעס מאוד על מתן הדו"ח החל לקלל אותה ואף נקט באלימות כאמור. 20. דברים אלו מעידים בבירור על הלך הרוח של הנאשם, היינו שהוא כעס מאוד על המתלוננת על כך שלא נענתה להפצרותיו ולמרות זאת רשמה לו דו"ח. דבר העולה בקנה אחד עם עדותה שהלך אחריה, קילל אותה למה היא נותנת לו דוח ובהמשך תפס את ידה ואף נתן לה מכה. 21. אציין עוד כי המתלוננת עצמה העידה כי במסגרת עבודתה פעמים רבות מקללים אותה, ולאור מצבה הנפשי ברור כי מקרה זה חרג ממה שהיתה מורגלת בו לצערה מטבע עבודתה, והדבר אך מחזק דבריה כי הוכתה באותו ארוע. 22. תימוכין מסויימים לעובדה שהנאשם היכה את המתלוננת ניתן למצוא אף בתיאור הנאשם באופן בו הניף את ידיו, אותו תיאר בעדותו בביהמ"ש, כאשר הנאשם עצמו ציין כי הניף ידיו לפנים, דבר התואם במובן מסוים את עדות המתלוננת. ביחס לאמור בכתב האישום, כי הנאשם בתקיפת המתלוננת גרם לנזק בתופית אזנה, הרי בעניין זה בסופו של דבר לא הובאה כל תעודה רפואית ומשלא הובאה עדות רופא בעניין זה וכאשר מדובר בעניין שבמומחיות, לא ניתן בעניין זה להסתפק בדברי המתלוננת עצמה אשר ציינה את המימצאים הרפואיים ככל הידוע לה ועל כן, איני מוצאת לנכון להרשיע את הנאשם שבאותה תקופה גרם לנזק בתופית אזנה אלא רק בכך שנתן לה אגרוף כאמור. 23. בשים לב לכל האמור לעיל, משמצאתי לתת אמון מלא בעדות המתלוננת, ומשדחיתי גירסת הנאשם כבלתי מהימנה, הנני מרשיעה את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בתוך 45 יום. אלימותתקיפה