להלן פסק דין בנושא תקיפת מתדלק: פסק דין כב' השופט אברהם אברהם: 1. המערערים הועמדו לדין יחדיו בבית משפט קמא בשל כך שתקפו, בחצות ליל 11.09.2002, מתדלק בתחנת דלק כלשהי בעפולה, על ידי שבעטו בו בכל חלקי גופו וזרקו עליו פח אשפה עשוי מתכת בעודו שוכב על הארץ. התקיפה גרמה למתלונן חבלות ממשיות והוא נזקק לטיפול רפואי. על שום מעשה זה הואשמו המערערים בתקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות (סעיף 380 + 382(א) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977). המערער 1 הואשם, בנוסף, באיום שהפנה למתלונן (סעיף 192 לחוק העונשין הנ"ל), כי "עוד יתפוס אותו". 2. המערערים הורשעו, כולם, על יסוד הודאתם, לא לפני שנשמעו כל ראיות התביעה, להוציא עדות המתלונן. 3. לאחר קבלת תסקירי מבחן בעניינם של המערערים גזרה השופטת קמא על כל אחד מהם 30 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי לשלוש שנים, קנס בן 2,000 ₪ ופיצוי בסך 10,000 ₪ למתלונן. 4. המערערים קובלים, בערעור שהניחו לפנינו, על חומרת עונשם. המערער 3 מלין, נוסף על כך, על עצם הרשעתו בדין, משלטעמו ראוי היה לפוטרו מהרשעה, לפי שזו עשויה להרע עימו בעתיד. 5. טענת היסוד של המערערים בטיעונם נוגעת להסדר הטיעון, שבמסגרתו הודו השלושה בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום, הסדר בו הסכימו בעלי הדין, כי יינתן תסקיר מבחן, ו- : "במידה והתסקיר יהיה חיובי אנו (התביעה - א.א.) נעתור לעונש מאסר שירוצה בעבודות שירות וכן פיצוי גבוה למתלונן, מאסר על תנאי והתחייבות ואילו הסניגורית תטען על פי שיקול דעתה לענישה מקלה בהרבה ולכל היותר לעונש מותנה ופיצוי. במידה והתסקיר יהיה שלילי הטיעון לעונש יהיה פתוח". 6. משניתנו התסקירים סבר ב"כ המשיבה, כי הם בבחינת "שליליים" לעניין הסדר הטיעון הנ"ל, והשופטת קמא אמנם קיבלה את עמדתו זו. הוא טען איפוא, "טיעון חופשי" לעונש, כשם שהוסכם למקרה שהתסקירים יהיו "שליליים", וביקש להחמיר עם המערערים, והשופטת קמא אמנם גזרה את הדין שלא לפי החלופה, שלפיה הוסכם על ריצוי מאסר בעבודות שירות. וכאמור, על קביעה זו של השופטת קמא, משמע כי התסקירים "שליליים", מבססים עתה המערערים את ערעורם, וטוענים לטעות שנפלה מלפניה בראותה כך את התסקירים. את טענתם זו יש לבחון, איפוא, בראשונה, ותחילה נעיר, כי התנסחות שכזו של בעלי הדין בהודעתם על הסדר טיעון, זו המתנה את תוצאות המשפט בהיות התסקיר "חיובי" או "שלילי", היא בעייתית, והמקרה שלפנינו יעיד. הצדדים אינם מגדירים, בהודעתם זו, מהו "שלילי" ומהו "חיובי", האם החיוב והשלילה מכוונים לתוכן התסקיר, להבדיל מן ההמלצה (או העדר המלצה) שבו, וכיוצא באלה. טוב יעשו בעלי הדין, אם יגדירו טוב יותר את כוונתם, בהודעתם על הסדר טיעון לבית המשפט. 7. מכל מקום, זו היתה הודעת הצדדים (קרי זו שהבאנו למעלה), ומפיה עלינו לחיות; דומה, כי דעתם של הצדדים בהסדר הטיעון אותו כרתו נתכוונה לכך, שאם - לפי הרושם הכללי שיתקבל מן התסקיר - ראוי הנאשם להקלה, כי אז יש לילך לקראתו, ולנקוט בחלופה המקלה, משמע - מאסר שירוצה בעבודות שירות. רושם כללי שכזה יש ללקט מתוך עיון בתסקיר כמכלול אחד, ובכלל זה - מהתרשמותו של קצין המבחן מיחסו של הנאשם כלפי העבירה שעבר, התרשמותו של הקצין באשר לאפשרויות הטיפול בנאשם, ולבסוף - ההמלצה של השירות (או להעדרה של זו). התמונה הכוללת המצטיירת מן התסקיר צריכה להוליך את בית המשפט להחליט, אם ראוי הנאשם להקלה אליה נתכוונו הצדדים, או שמא יש לגזור את הדין לפי שישתכנע מ"טיעון פתוח" שיטענו בפניו בעלי הדין. 8. על רקע הדברים הללו נפנה עתה לבחון את הכרעת בית המשפט קמא ביחס לכל אחד מן המערערים, ותחילה - המערער 1, וביחס אליו נציין, כי שירות המבחן התרשם ממנו, כי הוא מטיל את האחריות להסתבכותו בעבירה הנדונה על המתלונן, ומתקשה ליטול אחריות על התנהגותו ועל השלכותיה. הוא גם אינו מכיר בבעייתיות שבמצבו, וממילא אין הוא בשל לקבל טיפול כלשהו משירות המבחן. על כן לא ראה קצין המבחן כל מקום להתערבות של השירות. דברים אלה שבאו בתסקיר המבחן מאירים אותו באור 'שלילי', במובן בו התכוונו אליו בעלי הדין בהסדר הטיעון, וכך אמנם קבעה השופטת קמא, כשבחרה לילך בחלופה האחרת, המחמירה - מן הסתם - עם המערער 1 בקביעת עונשו. 9. אשר למערער 2, הוא תיאר את חלקו במעשה העבירה כשולי ביותר, כשהוא אינו תופס את התנהגותו באירוע כתוקפנית, כי אם כנסיון להרגיע את הסכסוך שהתפתח. הוא שלל בפני שירות המבחן בעייתיות כלשהי בשליטה בכעסים או בכל תחום אחר. קצין המבחן התרשם, כי המערער 2 מתקשה לתפוס עצמו כאדם אלים וכמי שמעורב בפלילים, אף כי חש 'כאב וחרטה עמוקים על האירוע הנידון'. שירות המבחן לא יכול היה, נוכח הדברים הללו, לברר את הרקע לעבירה ואת קיומה של התנהגות אלימה אצל המערער 2 ומניעיה, ולכן לא יכול היה להמליץ כל המלצה טיפולית בעניינו. יחד עם זאת, בתסקיר משלים שנתן השירות הוא המליץ שלא להטיל על המערער 2 עונש, שיפגע בפרנסתו, ולכן המליץ להסתפק בגזירת 250 שעות שירות לתועלת הציבור שייגזרו עליו. כאמור, השופטת קמא מצאה לקבוע, גם ביחס למערער 2, כי התסקיר בעניינו הוא בבחינת 'שלילי', כפי שהבינוהו הצדדים בכריתת הסדר הטיעון. לטעמי - ככל שהדברים נוגעים למערער 2 לא ראוי היה לראות את התסקיר שניתן בעניינו כ'שלילי', בהקשר הנדון. העובדה לבדה, כי לא ניתנה בתסקיר המלצה טיפולית אינה גוזרת את דינו לשבט, באשר ראינו, כי הטעם להעדרה של המלצה נעוץ היה בהעדר יכולת של השירות לתור אחר המקור להתנהגות האלימה. מכל מקום, ראינו את המלצת שירות המבחן באשר לעונש, עונש מינורי מאין כמותו, שעליו ממליץ השירות, והרי לכך יש ליתן משקל, בקביעה אם יש לראות את התסקיר כ'שלילי' או 'חיובי' - בהקשר של הסדר הטיעון. מכל מקום, קריאת התסקיר כמכלול אחד לא הותירה בי את הרושם, כי יש לראותו כ'שלילי', בהקשר בו אנו עוסקים, ולכן ראוי היה לנהוג עם המערער 2 לפי החלופה המקלה. 10. עתה אנו באים למערער 3, וכאן מצאנו את טענתו בפני קצין המבחן, כאילו פעולתו באותה התרחשות בתחנת הדלק היתה בחינת תגובה הגנתית. הוא ציין, כי עשה את המעשה כיוון שהיה שתוי, ויחד עם זאת הוא שלל בעיה של שימוש לרעה באלכוהול. התרשמות קצין המבחן היתה, כי הוא ממעיט מחומרת העבירה ומטיל את האחריות לה על המתלונן. הקצין התרשם, כי המערער 3 מתקשה להכיר בנזק שגרם למתלונן, וכי אינו בשל להליך טיפולי כלשהו. על כן לא ראה קצין המבחן כל יעילות במעורבותו של השירות בעניינו. תסקיר משלים שניתן בעניינו של המערער 3 מעלה, כי האחרון החל מגלה מסוגלות ראשונית להכרה בהשלכות העבירה ובנזק שגרם למתלונן. על כן המליץ השירות להטיל עליו 250 שעות לתועלת הציבור, אף שלא ראה להמליץ על הימנעות מהרשעתו בדין. 11. דברים שאמרתי ביחס למערער 2 טובים גם ביחס למערער 3. אמנם נכון הוא, כי נטילת האחריות על המעשה היא חלקית, אף יותר מזו שנקט בה המערער 2, אלא שכפי שראינו בתסקיר המשלים, חלוף הזמן (שבין הגשת שני התסקירים) פעל את פועלו, והמערער 2 החל מגלה סימנים לקבלת אחריות. מכל מקום, ראינו את המלצת השירות באשר לעונש המקל מאוד עליו המליץ. כל הדברים הללו מביאים את הקורא הסביר של התסקיר, לצד קריאת תוכנו של הסדר הטיעון, לראות את התסקיר כ'חיובי', או - מכל מקום - שלא לראותו כ'שלילי', במובן שראו אותו בעלי הדין בהודעתם על הסדר הטיעון. על כן ראוי היה לילך גם בעניינו בדרך המקלה שקבעו בעלי הדין בהסדר הטיעון. 12. מן הדברים שקיבצנו עד כה אנו מגיעים לכך, כי בעניינו של המערער 1 ראוי היה לילך לפי החלופה המחמירה, בעוד שביחס למערערים 2-3 ראוי היה לגזור את שהסכימו עליו בעלי הדין, משמע - עבודות שירות וגו'. מצב דברים זה מעמיד, לכאורה, את בית המשפט בפני מצוקה, שמקורה בעקרון אחידות הענישה, שהרי כתב האישום ייחס אותו מעשה עבירה לכל שלושת המערערים, והנה לפי שיוצא מהסדר הטיעון ותסקירי המבחן - דינם ייגזר באורח שונה. ובכן, על כך יש לומר, כי בעלי הדין ידעו, בעת שכרתו את הסדר הטיעון, כי זו אחת מן התוצאות האפשריות להסכמתם, שאם לא כן - כי אז ניתן היה להסתפק בתסקיר שיינתן ביחס לאחד משלושת המערערים, ועל פיו לילך, אם לחסד, אם לשבט. מלים אחרות, ניתן לומר, כי המערערים הכשירו את החריגה האפשרית מעקרון אחידות הענישה, ובדרך זו ניתן, איפוא, לילך. יחד עם זאת, עקרון זה עדיין שריר וקיים, וגם אם יישומו לא יהא מלא, הרי שהוא מחייב להתחשב, בגזירת עונשו של המערער 1, בעונש עליו הוסכם בחלופה האחרת, זה שייגזר על המערערים 2-3, על מנת שהפער בעונשים לא יהא גדול מכפי המידה, על מנת שההגינות בגזירת הדין תבוא לידי ביטוי, תיעשה וגם תיראה. 13. סיכומם של דברים עד כה, עונשם של המערערים 2-3 צריך שייגזר למאסר שירוצה בעבודות שירות, ומן הטעמים שפרס בית המשפט קמא בגזר הדין יש להעמיד את תקופת המאסר למירב התקופה, משמע ששה חדשים. לצד אלה יש לגזור על המערערים עונשים נלווים, משמע מאסר מותנה, התחייבות להימנע מלעבור עבירה, ופיצוי למתלונן. יחד עם זאת, את שיעור הפיצוי שנפסק לטובת המתלונן בערכאה קמא יש להפחית, באשר הוא עולה במידה ניכרת על הנהוג בכגון דא, ובהתחשב במידת הפגיעה במתלונן. אנו נעמיד, איפוא, את הפיצוי שישלם כל אחד מן המערערים 2-3 על 5,000 ₪. 14. אשר למערער 1, בהתחשב בטעמים שפרסה השופטת קמא בגזר דינה, בזכות המערער 1 ולחובתו, ובהתחשב בכך, שדינם של חבריו-שותפיו למעשה העבירה נגזר למאסר שירוצה בעבודות שירות, ראוי כי ייגזר עונשו למאסר בפועל לאותה תקופה, אך כזה שירוצה מאחורי סורג ובריח, בניכוי התקופה שריצה עד הלום. על אלה יש להוסיף עונש מאסר מותנה, קנס, ופיצוי למתלונן. 15. בטרם סיום נתייחס לערעורו של המערער 3, זה המכוון להרשעתו, ונציין, כי בערעור זה לא מצאנו כל ממש. העבירה בה הורשע המערער, לפי חומרתה, היא כזו, שהמערער 3 אינו ראוי כי יצא פטור ממנה בלא הרשעה, גם אם - מטבע הדברים - יש בה כדי להכתים אותו בכתם פלילי, ולגרום לפגיעה זו או אחרת בעתידו. יש להותיר, איפוא, את ההרשעה על כנה. 16. סופו של יום, מן הטעמים שהבאנו למעלה, אנו מקבלים את הערעור ומבטלים את גזר דינו של בית משפט קמא, וגוזרים על המערערים עונשים דלקמן: א. המערער 1 מאסר בפועל בן שישה חדשים, בניכוי התקופה שריצה עד הלום, בין במעצר בטרם נגזר דינו ובין במאסר לאחר גזר הדין ועד הלום. 12 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים, והתנאי - הרשעה בעבירה בה הורשע כאן. קנס בן 2,000 ₪, או 30 ימי מאסר תחתיו. פיצוי למתלונן בסך של 5,000 ₪. ב. המערערים 3-2 מאסר בפועל בן שישה חדשים, שירוצה בעבודות שירות, כפוף לחוות דעת של הממונה על עבודות השירות. 12 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים, והתנאי - הרשעה בעבירה בה הורשעו כאן. התחייבות בסך 2,000 ₪ להמנע מלעבור עבירת אלימות כלשהי משך שלוש שנים. פיצוי למתלונן בסך של 5,000 ₪. כב' השופט יצחק כהן - אב"ד: מסכים. יצחק כהן, שופט אב"ד כב' השופטת גבריאלה (דה - ליאו) לוי: מסכימה. גבריאלה (דה - ליאו) לוי שופטת הוחלט אפוא פה אחד כאמור בחוות דעתו של כב' השופט אברהם. אלימותתחנת דלקתקיפה