להלן הכרעת דין בנושא תקיפת בן זוג: הכרעת דין כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של תקיפת בן זוג לפי סעיף 382 (ב) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977. לפי עובדות כתב האישום, ביום 22/1/06 בשעות הלילה, תקף הנאשם את אשתו, (להלן המתלוננת), בביתם באור יהודה, בכך שהכה אותה בראשה ובגבה. המתלוננת הלכה מיד לתחנת המשטרה והגיעה לשם כשהיא לבושה בפיג'מה. הנאשם כופר במיוחס לו. מטעם התביעה העידה המתלוננת והוגשו תעודה רפואית בנוגע לאירוע שארע בשנת 2002 לגביו נחקרה המתלוננת ע"י ההגנה (ת/1) והודעת הנאשם (ת/2). מטעם ההגנה העיד הנאשם והוגשו הודעות המתלוננת והנאשם בקשר לתלונה משנת 2002 (נ/1, נ/3 ו-נ/4) והחלטות בית משפט לענייני משפחה בנוגע לצו הגנה שניתן כנגד הנאשם (נ/2). עדות המתלוננת: 1. הנאשם והמתלוננת נשואים כ- 25 שנה. לשני הצדדים אלו הם נישואין שניים. בשנים האחרונות תלויה ועומדת תביעת גירושין אותה הגיש הנאשם, אך בני הזוג עדיין מתגוררים בדירה אחת. לטענת המתלוננת, היחסים התערערו בשל מחלוקות בנוגע לכסף, וכדבריה: "הכל היה בסדר עד שהוא החליט לא לתת יותר כסף בשביל לחיות". ( עמ' 6, ש' 6). 2. ביום האירוע חזרו הנאשם והמתלוננת באוטובוס מביתו של בנם המשותף, שם עשו את השבת. לדבריה הנאשם לא שילם עבור הנסיעה באוטובוס ואף לא ישב לידה, דבר אשר גרם לה אי נוחות. הנאשם ירד מהאוטובוס בדרך והלך למסיבה לרגל הולדת נכדו שנולד לבנו מנישואיו הקודמים. גם המתלוננת הוזמנה למסיבה אך העדיפה שלא ללכת והמשיכה בנסיעה לביתה. 3. כשעמדה ללכת לישון בעלה חזר מהמסיבה והיא ביקשה ממנו עזרה להזיז מיטה כדי שתוכל להרים שעון שנפל מתחתיה. הנאשם סירב, היא עשתה זאת בעצמה והביעה בפניו מורת רוחה על סירובו. לטענתה, הנאשם בתגובה החל להקניטה והכה אותה בראש. לאחר שהוכתה, ברחה מהבית בבגדי לילה והלכה להתלונן במשטרה. 4. בהמשך נזכרה שבאותו אירוע הכה אותה הנאשם גם בגבה, והוסיפה כי במשך שנות נישואיהם הכה אותה עוד פעמיים; "לאחר שאתה מרענן את זכרוני אני אומרת כי הוא נתן לי גם בראש וגם בגב, אני שכחתי להגיד בגב. הטבע שלו להרביץ עם כל כף היד. .." (עמ' 7 ש' 12-14). המתלוננת נזכרה כי בשנת 1990, הנאשם הכה אותה בגבה ללא כל סיבה. 5. כמו כן סיפרה, כי בשנת 2002, בעת שביקשה מהנאשם להוריד את משקפיו על מנת לשוחח עמו ולבקש ממנו שישמור על שקט כשהיא חוזרת מהעבודה, הכה אותה בידה "הוא עשה לי שחור ביד מהמכה ויש לי אישור רפואי" (עמ' 8 ש' 6-7). 6. המתלוננת עומתה בחקירתה הנגדית עם דבריה בהודעתה, שם טענה כי הנאשם נתן לה "בוקס", והבהירה שלא דייקה במשטרה בשל הלחץ בו הייתה שרויה. היא אישרה שהמכות שהוכתה באירוע המדובר לא הותירו סימנים על גופה. 7. נקודה נוספת שעלתה בחקירתה הנגדית, היא צו ההגנה שהוציאה כנגד הנאשם. לדבריה, בערב שבו התלוננה נגדו, השוטרים הרחיקו אותו מהבית לשבוע ללא צו הגנה. טענתה, שלא ביקשה צו הגנה, נסתרת מינה וביה בהחלטות של בימ"ש למשפחה שניתנו מספר ימים אחרי הגשת התלונה והמזכירות את האירוע נשוא כתב האישום. ביום 26.1 ניתן צו הגנה לבקשת המתלוננת וביום 29.1, הצו בוטל. תגובתה לסתירה: אני הייתי שם, מה את רוצה שאני אשאיר אותו מחוץ לבית" (עמ' 10 ש' 8). 8. המתלוננת התבקשה להסביר מדוע ביטל בית משפט לענייני משפחה את צו ההגנה שניתן כנגד הנאשם למרות טענתה כי היא מפחדת מהנאשם. תחילה לא ענתה על השאלה ובהמשך השיבה: "אני הסכמתי אחרי שהיה המשפט שהוא יכנס ושיתנהג כמו בעל בית. אני לא מפחדת ממנו. אני ביקשתי צו הגנה כי הענשתי אותו על זה שרבנו. אני חוזרת ואומרת שהריב הוא ענייני כסף אני לא פוחדת ממנו. רצתי לתחנה בפיג'מה, מה רצית שאני אתלבש בשביל שהוא ימשיך להרביץ." ( עמ' 10 ש' 16-20). 9. לאחר שההגנה חקרה את המתלוננת על תלונה שהגישה בשנת 2002, הוגשה תעודה רפואית- ת/1, ממנה עולה כי ביום 3.11.02 נבדקה המתלוננת במרפאה ונמצא סימן של שטף דם על ידה. באותו עניין, בני הזוג הגישו תלונות הדדיות, ראה הודעותיהם שהוגשו בהסכמה. אין בדעתי לדון בפירוט בעובדות האירוע האחר ובוודאי שלא לקבוע ממצאים לגביו. יש ללמוד ממנו אך זאת, כי המתלוננת היא זו שמשכה מפניו של הנאשם את משקפיו, פגעה בו ושברה משקפיו, ובעקבות כך הכה אותה על ידה בטענה שנאלץ להגן על עצמו. בעקבות טענותיה ניתן כנגד הנאשם צו הגנה במעמד צד אחד . א. החלטת בית משפט לענייני משפחה מיום 29.1.06 לבטל במעמד שני הצדדים את צו ההגנה- בדיון שהתקיים במעמד שני הצדדים טענה המתלוננת באמצעות ב"כ כי אינה חוזרת מהבקשה שהגישה לצו הגנה, אך אין לה התנגדות כי הנאשם ישוב לביתם בתנאי שיתייחס אליה בכבוד. לטענתה היא מעוניינת בשלום בית ואינה חפצה להתגרש מהנאשם. גרסת הנאשם: לטענתו, חזר הביתה מהמסיבה של בנו בחצות. המתלוננת התנפלה עליו בצעקות כיוון שחשדה שנפגש שם עם גרושתו. לאחר מכן יצאה מהבית מבלי לומר דבר. הנאשם הכחיש כי המתלוננת ביקשה ממנו לסייע לה להזיז את המיטה, לטענתו, שמע לראשונה גרסה זו בעת מתן עדותה בבית משפט. לשיטתו "היא תכננה את כל זה", הוא אינו אדם אלים, לא הרים עליה יד ולמעשה אין לו קשר איתה. הם מתגוררים בחדרים נפרדים בדירה וכל אחד דואג לצרכיו. בהודעתו במשטרה ת/1, מסר הנאשם גרסה זהה לזו שבביהמ"ש. ממצאים ומסקנות: א. הנאשם והמתלוננת שרויים בסכסוך מזה שנים רבות ונמצאים בהליכי גירושין. הרושם העולה מהחומר שהוצג ומדברי המתלוננת, שבני הזוג אינם מסוגלים לחיות זה עם זה ואף לא להתגרש וכל זה בשל הסכסוך הכספי ביניהם. ב. התיק מבוסס על גרסאות בני הזוג בלבד והשאלה היא האם ניתן לתת אמון מלא בגרסת המתלוננת ולהעדיפה על פני זו של הנאשם. לאחר שבחנתי היטב את דברי העדים והראיות שהוגשו מטעמם, באתי למסקנה שאין די בעדות המתלוננת על מנת להרשיע את הנאשם. מהימנותה של המתלוננת נפגמת בכל הקשור לצו ההגנה. טענתה שלא ביקשה צו כזה נסתרת כפי שציינתי בהחלטות של בימ"ש למשפחה. כמו כן ראוי לעיין בדברים שנאמרו שם בשמה: "...הוא עזב אותי בבני ברק ונעלם ובא הביתה וצחק איתי ואמר מילים לא יפות והרים ידיים ואמר לי כלבה בת כלבה, זונה והרביץ לי ונתן לי מכה עם היד על הראש. המשטרה הרחיקה אותו לשבוע. יום יום הוא מקלל אותי." הדברים שאמרה העדה בבימ"ש, אינם מתיישבים עם המצוטט לעיל. ג. הרושם שהותירה המתלוננת הוא שאין היא חוששת מפני הנאשם, ועל כן לא ברור מדוע ראתה לנכון לצאת מהבית בלילה בחופזה ומבלי להתלבש ולמהר למשטרה. התנהגותה כלפי הנאשם באירוע משנת 2002, אף הוא מעיד כי היא מתגרה בו ומסוגלת לנהוג כלפיו בתוקפנות. ד. המתלוננת לא הסתירה את כעסה על הנאשם, ואין להוציא מכלל אפשרות כי הכעס והתסכול מהתנהגותו כלפיה הביאו אותה להתלונן נגדו ללא בסיס ממשי. היא גם לא היססה לומר, לאחר שהודתה בהוצאת צו ההגנה, כי הוציאה אותו על מנת להעניש את הנאשם בהרחקתו מהבית. ה. גם גרסתו המיתממת לחלוטין של הנאשם אינה נקיה בעיני מספקות, אך נוכח הקושי במתן אמון מלא בדברי המתלוננת, אין לכך משקל ממשי. לאור כל האמור לעיל, אני מזכה את הנאשם מחמת ספק מהעבירה המיוחסת לו.אלימותתקיפה