להלן החלטה בנושא ערר על שחרור למעצר בית בעבירות תקיפת בן זוג: החלטה 1. בפני ערר על החלטת בית משפט השלום בקרית גת, כב' השופטת נחמה נצר מיום 31.5.06 בב"ש 977/06, אשר הורה על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בבית אביו בהשגחת אביו או אחיו, הפקדה במזומן בסכום של 3,500 ₪, חתימה על ערבות עצמית של 10,000 ₪ וצד ג' של 7,500 ₪ כל אחד. נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו שתי עבירות של תקיפה סתם של בן זוג, עבירה לפי סעיף 379 + 382 (ב) (1) לחוק העונשין התשל"ז - 1977, שלוש עבירות של היזק לרכוש במזיד, עבירה לפי סעיף 452 לחוק הנ"ל, שתי עבירות של איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק הנ"ל, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 380+382(ג) לחוק הנ"ל החזקת נשק שלא כדין, עבירה לפי סעיף 144א' לחוק הנ"ל ועבירה של החזקת נשק שלא כדין לפי סעיף 144 סיפא לחוק הנ"ל. על פי כתב האישום ביום 19.3.06, בשעה 22:30 בעת שהמתלוננת, אשת המשיב, ניקתה את השולחן בחדר המגורים, תקף אותה המשיב בכך שדחפה באמצעות שתי ידיו. המתלוננת נמלטה עם ילדיה מהדירה. ביום 17.3.06 על רקע ויכוח שהתפתח בין המשיב למתלוננת בנוגע לבתם הקטינה איים המשיב על המתלוננת בהתנהגותו שעה שהתקרב לעברה באופן מאיים. באותו מעמד שבר המשיב שלושה כדים. ביום 5.3.98 בשעה 21:00 על רקע ויכוח שהתפתח בין המשיב למתלוננת הכניס המשיב את בתו הקטינה לרכב שהיה ברשותו. הוא החל לנסוע ברכב שעה שהמתלוננת אחזה בחלון הרכב על מנת שהמשיב לא יקח את הילדה, כתוצאה מנסיעת המשיב התגלגלה המתלוננת על הרצפה ונגרם לה פצע בקוטר 5 ס"מ. בחודש פברואר 2006 במסגרת ויכוח שהתפתח בין המתלוננת למשיב שבר המשיב שני זוגות משקיים של המתלוננת. באותה הזדמנות המשיב גם תקף המתלוננת בכך שסטר לה בלחיה הימנית והטיח אותה לקיר בסלון. כתוצאה מכך נחבל ראשה של המתלוננת בקיר, והיא נפלה על הריצפה. המשיב שפך עליה מים כדי לאוששה מהתקיפה. בחודש פברואר 2006 או בסמוך לכך איים המשיב על המתלוננת בפגיעה שלא כדין בגופה בכך שאמר לה שאם היא תעזוב אותו ותלך למקלט לנשים מוכות הוא ירצח אותה, כיוון שאם הוא לא יוכל להיות עם הילדים גם היא לא . בחודש נובמבר 2005, נגנב אקדח מסוג GLOCK מאבידן אברהם, כשנשק זה היה בכספת בביתו. המשיב החזיק בנשק זה בתוך גרב לבנה מתחת למושב הנהג ברכב מזדה השייך לאימו ואשר היה ברשותו. המשיב החזיק גם בתחמושת לאקדח, בכובע גרב שחור עם חורים לעיניים ולפה ובכפפות. 2. כב' השופטת נצר בהחלטתה מיום 3.4.06, קבעה כי קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיב לעבירת התקיפה המיוחסת לו בגין האירועים מיום 19.3.06, בגינם נעצר אם כי אירוע זה אינו בעל אופי חמור או עם נסיבות חמורות במיוחד. בית משפט קמא סבר כי לא ניתן לבסס באופן מובהק את עילת המעצר כנגד המשיב על אירועים שקדמו לתאריך זה כיוון שמדובר בתלונה כבושה והמתלוננת לא ידעה להסביר מדוע לא הגישה תלונתה קודם למועד זה, בגין אירועים חמורים יותר שאירעו קודם לכן. בכך ראה בית משפט קמא כרסום מסויים. "... כמו גם לקבוע כי קיימת תשתית ראייתית ברורה גם לגבי האירועים הקודמים" (עמ' 9 ש' 25-26). בנוסף ציין בית משפט קמא כי כבישת העדות גרמה לנזק ראייתי כיוון שלא ניתן למצוא חיזוקים לגירסתה של המתלוננת כמו הכדים השבורים, שברי המשקפים או העדים לגבי האירוע בו נסע המשיב, שעה שהמתלוננת נשענה על הרכב והוטחה לריצפה. לגבי כלי הנשק ציין ביהמ"ש כי שתיקת המשיב יש בה לחדד את התשתית הראייתית נגדו, שהרי "בלתי סביר.. שאם אכן טענת המשיב היא כי אשתו היא המתלוננת בחרה לשתול בתוך הרכב את כלי הנשק על מנת להפלילו, הדעת נותנת כי המשיב לא היה מתמיד בשתיקתו, אלא היה אומר הדברים מיד ובהזדמנות הראשונה" (עמ' 10 ש' 18-22). עוד מציין ביהמ"ש כי בעבר המתלוננת ברחה מהמשיב והגיעה למעון לנשים מוכות, ובכך יש כדי ללמוד כי המשיב לא הפנים דבר ולו הזכות לנהוג באופן אלים כלפי המתלוננת". (עמ' 11 ש' 26-28). בית משפט קמא קבע בסופו של יום שמן הראוי לשחרר המשיב למרות תסקיר המעצר המצביע על מסוכנותו כלפי המתלוננת, כיוון שהוצע שהמשיב ישהה במעצר בית בבית הוריו, כפי ששהה שם בעבר, שעה ששוחרר בתנאים מגבילים בגין תקיפת המתלוננת. לענין זה ציין ביהמ"ש שהסתייגות שירות המבחן מהחלופה המוצעת כיוון שהיא מגוננת מדי אינה במקומה, כיוון שהערבים הוכיחו כי הם ראויים לאמון ביהמ"ש. ביהמ"ש לא הורה מיד על שחרור המשיב אלא הורה לשירות המבחן להגיש תסקיר משלים בו יבחן שילובו של המשיב בטיפול המיועד לגברים אלימים. 3. שירות המבחן הגיש תסקיר משלים ביום 6.4.06. המשך הדיון התקיים בפני כב' השופט דורון חסדאי. השופט חסדאי בהחלטתו מיום 11.4.06, קבע כי שירות המבחן לא בא בהמלצה לשילובו של המשיב במסגרת גמילה טיפולית, כיוון שהמשיב שלל טיפול "בבית נועם" שהינה מסגרת פנימיה לשעות הערב והלילה, כאשר במהלך היום, השוהים בו יוצאים לעיסוקיהם הרגילים, ורק לאחר שהתייעץ עם סנגורו הסכים להשתלב במסגרת טיפולית פתוחה באזור מגוריו. השופט חסדאי גם קבע כי קיימת מסוכנות של המשיב כלפי המתלוננת, היא חוששת ממנו ולא די בריחוק גיאוגרפי כדי לשמש חלופת מעצר שכן הגנה אינה רק לשלומו ובטחונו של מתלונן אלא ההגנה היא גם מפני חששו של המתלונן, מפני מי שיפגע בו תוך הפניה לבש"פ 1961/03 פלוני נ. מ"י (תק-על 2003(1) 135). בנסיבות אלה, קבע כב' השופט חסדאי כי המשיב ישאר במעצר והתיק יוחזר לכב' השופטת נצר לבחינת חלופת המעצר שהוצעה בדמות הורי המשיב. 4. בדיון שהתקיים ביום 31.5.06, הורתה כב' השופטת נצר, על שחרורו של המשיב בהסתמך על כך שבעבר שוחרר לחלופת מעצר בבית הוריו בברכת שירות המבחן, כך ששלילת חלופה זו על ידי שירות המבחן היום, "אף היא מוקשית בפני" (עמ' 17, החלטה מיום 31.5.06). בימ"ש קמא קבע כי משלא הוכח וגם לא נטען כי המשיב הפר התנאים בעבר או כי הערבים מעלו באמון שניתן בהם, ולאור העובדה שהוצעה חלופה משופרת לפיה אחיו של המשיב ישמש כגורם מפקח, (אח המשמש כמדריך בקהילה טיפולית לאחר שבעבר הורשע בפלילים) ולאור חלוף הזמן מאז מעצרו, 72 יום, יש בכך כדי ליצור תובנה אצל המשיב והערכה מחודשת לגבי התנהגותו והוא יעריך ההזדמנות שניתנה לו על ידי ביהמ"ש. כחלק מתנאי השחרור הורה ביהמ"ש למשיב לפנות למחלקת הרווחה במקום מגוריו, על מנת שישתלב בטיפול למניעת אלימות במשפחה. 5. איני מקבלת את קביעת בימ"ש קמא כי העובדה שהמתלוננת לא הגישה תלונתה מיד יש בה כרסום של ממש. מירב האירועים התרחשו בחודשים פברואר ומרץ 2006, והאירוע האחרון היה ביום 19.3.06. תופעה של כבישת עדות של מתלוננת באלימות במשפחה הינה תופעה נפוצה למדי, במיוחד לאור העובדה, העולה ממקרא תיק החקירה שלמתלוננת פחד תהומי מהמשיב. לא ראיתי בחומר החקירה שהמתלוננת נחקרה מדוע לא התלוננה מיד. בנוסף, בתסקיר המעצר שהוגש על ידי שירות המבחן כחוט השני עולה מסוכנותו של המשיב כלפי המתלוננת, בין היתר, לאור מאפייני אישיותו כפי שבאו לידי ביטוי בתסקיר המעצר. המתלוננת שהתה בעבר במקלט לנשים מוכות והיא סובלת מתחושת איום ופחד מפני המשיב עד כי היה והמשיב ישוחרר ממעצר תפנה למקלט לנשים מוכות. שירות המבחן הסביר כי המשיב מוכר לו מהעבר בגין עבירות אלימות ואיומים כלפי המתלוננת. מדו"ח שהתקבל ממרכז למניעת אלימות במשפחה, נמסר כי להערכתם המתלוננת נתונה בסיכון רב מצידו של המשיב. שירות המבחן סבור כי קיימת מסוכנות גבוהה כלפי המתלוננת, ולכן שלל את בית ההורים כחלופת מעצר מפאת יחסם המגונן כלפיו ומשאינם ערים לחומרת מצבו של המשיב. בתסקיר המשלים מיום 6.4.06 שב שירות המבחן ומציין, כי קיימת מסוכנות גבוהה מצדו של המשיב כלפי המתלוננת וסבורים כי ההורים, לאור עמדתם המגוננת, יתקשו להציב גבולות ברורים להתנהגות המשיב. שירות המבחן מוסיף, כי בעבר כאשר המליץ על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, שהתה המתלוננת במקלט לנשים מוכות, דבר שהפחית את יכולתו של המשיב להעמידה בסיכון. שירות המבחן בחן, לבקשת ביהמ"ש קמא, אפשרות של טיפול, אך "בית נועם" שם נערכים המפגשים הינה מסגרת פתוחה של טיפול בשעות הערב והלילה, כאשר במהלך היום יוצאים המטופלים לעבודה ללא פיקוח, וכאשר המשיב סרב להשתלב בבית נועם וגם שירות המבחן לא בא בהמלצה לשלבו שם מפאת מסוכנותו. רצונו של בימ"ש קמא לשלב המשיב בטיפול באלימות במשפחה הינו ברור, אך לצערי לא התמלאו התנאים לכך, כיוון שהמשיב עצמו, ללא קשר לשאלה אם מודה הוא באלימות אם לאו, אינו מעונין בכך וטוען שאינו זקוק לטיפול. הסכמתו ניתנה בשלב מאוחר יותר לאחר ששוחח עם סניגורו, אז הסכים להשתלב במסגרת טיפולית פתוחה במקום מגוריו, דהיינו, לפי תנאיו, והסכמה זו לטעמי הינה לצרכי ההליך בלבד. 6. איני סבורה שבשחרורו של המשיב לבית הוריו יש כדי לנטרל את מסוכנותו, גם אם הערבים נורמטיביים ככל שיהיו, וזאת לאור מסוכנותו של המשיב. לענין זה אין לי אלא לחזור על הפנייתו של השופט חסדאי לבש"פ 768/06 מדינת ישראל נ. אבו בכר (לא פורסם) שם נקבע ע"י כב' השופט ג'ובראן, כי: "בהתקיים סיכון מפני הישנות עבירות אלימות במשפחה, כבר נקבע בעבר, כי גם הצבת תנאים של מעצר בית בריחוק מקום מהמתלוננת אינה עונה בהכרח על הצורך להבטיח את מטרת מעצר הבית כראוי [ראו לענין זה, בש"פ 5773/03 מדינת ישראל נ' פלוני (טרם פורסם)]. בסערת רגשות עלול המשיב לעזוב את מקום מעצר הבית ולהגיע לביתו גם אם זה נמצא במקום מרוחק ממנו. למרחק הגאוגרפי כמו גם לערבויות הכספיות הכבדות, ככל שתהיינה, אין משמעות בהקשר זה. ניסיון החיים מלמד אותנו, כי במקרים של אלימות במשפחה, לעיתים, אין דרך אחרת אלא להורות על מעצר". בענין שבפני, שוחרר המבקש למושב עוצם בעוד המתלוננת מתגוררת באשדוד ואין זה מרחק כלל, אם יחליט המשיב לעזוב את מקום המעצר. כאן גם אין אפילו את המרחק הגיאוגרפי והכל תלוי ברצונו הטוב של המשיב. המשיב לא מסר כל גירסה ושמר על זכות השתיקה. לא רק זאת בימ"ש קמא שעה שהורה על שיחרורו של המשיב לא נתן כלל משקל לעובדה שלמשיב מיוחסות גם עבירות בנשק, במיוחד לאור העובדה שהמשיב לא נתן כל הסבר להימצאות הנשק ברשותו, בעת חקירתו. בבש"פ 10028/03 פטריק אלגריץ נ. מדינת ישראל (לא פורסם) נקבע ע"י כב' השופט טירקל "... בעילת מעצר שעניינה עבירה בנשק, כרוכה, איפוא, בפן נוסף שלה, גם העילה של מסוכנות... שתי עילות אלה, כאשר הן כרוכות יחד, מצדיקות מעצר עד תום ההליכים ורק במקרים חריגים ומיוחדים ניתן להשיג את מטרת המעצר על דרך של חלופה... במקום אחר הוספתי ואמרתי כי "על מחזיק בנשק המבקש לפדות עצמו מן הכליאה להביא טעמים כבדי משקל שיצדיקו חלופה למעצר, שאם לא כן נראה החטא רובץ לפתחו..." . המשיב לא רק שלא הביא טעמים כבדי משקל וטעמים של ממש לשחרורו בגין עבירת נשק, אלא שהוא לא הביא טעמים קלי משקל או טעמים כלל, משלא מסר כל גירסה ממנה ניתן ללמוד את המטרה שלשמה הוחזק הנשק. שילוב זה של החזקת הנשק ללא הסבר ע"י המשיב יחד עם הערכת מסוכנותו ע"י שירות המבחן, מלמד שלא יהא בחלופת המעצר המוצעת כדי לנטרל את מסוכנותו מפני הסכנה האורבת למתלוננת. סוף דבר, אני מקבלת את הערר ומורה על מעצרו של המשיב עד סיום ההליכים נגדו.מעצראלימותמעצר ביתתקיפה