להלן גזר דין בנושא עונש בגין קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות: גזר דין 1. הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין התשל"ז - 1977, (להלן: "חוק העונשין") ובעבירה של התחזות כעובד ציבור לפי סעיף 283 (2) לחוק העונשין. כמו כן הורשע הנאשם 1, על פי הודאתו בכתב אישום ת.פ. 1081/04 של בית משפט שלום באר-שבע אותו צרף לצורך מתן גזר דין לתיק זה, בעבירה של נסיון פריצה לרכב לפי סעיפים 413 ו-25 לחוק העונשין ובעבירה של חבלה במזיד לרכב לפי סעיף 413 ה לחוק העונשין. וכן הורשע הנאשם 2 בשתי עבירות של הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287 (א) לחוק העונשין. 2. הודאתם של הנאשמים באה לאחר שתוקן כתב האישום. כתה האישום מכיל שני אישומים. העובדות בהן הודו הנאשמים, באישום הראשון, מייחסות להם כי ביום 23.8.04 בסמוך לשעה 05:00, נסעו הנאשמים בכלי רכב מסוג סובארו בצבע לבן כשהנאשם 1 נוהג בכלי הרכב והנאשם 2 יושב בסמוך אליו. או אז הבחינו במתלונן, שהינו תושב השטחים ואשר בזמן האירוע היה לו אישור שהייה ועבודה בישראל, כשהוא עומד בסמוך למסגד ברהט כשהוא ממתין לקבלן אשר יאסוף אותו ליום עבודה. הנאשם 1 קרא למתלונן ודרש ממנו את תעודת הזהות שלו ואישור השהייה בישראל כשהוא מציג את עצמו ואת הנאשם 2 כעובדי המינהל האזרחי האחראים על האזור. הנאשם 1 אמר זאת ביודעו שהדבר אינו אמת. המתלונן מסר את המסמכים לידיו של הנאשם 1 והנאשם 1 בעודו מחזיק במסמכים ביקש מהמתלונן לעלות על כלי רכבם והודיע לו שהם נוסעים לתחנת המשטרה. המתלונן שחשש מהנאשמים עלה על כלי הרכב והתיישב במושב האחורי והנאשמים החלו בנסיעה בתוך רהט עד שהגיעו לחורשה הנמצאת מול בית הקברות של רהט. הנאשמים דרשו מהמתלונן לרדת מכלי הרכב על מנת שיעשו עליו חיפוש. בזמן זה הוציא הנאשם 2, שישב במושב ליד הנהג, אקדח מתא הכפפות ושם אותו על גופו במותן ימין על מנת להניע את המתלונן להסכים לחיפוש ולשתף פעולה, וכולם יצאו מכלי הרכב. המתלונן בשל התנהגותם של הנאשמים ולנוכח הימצאות האקדח אצל הנאשם 2 הסכים לחיפוש בחפציו. הנאשמים הפשיטו מהמתלונן ג'קט שלבש חיפשו בו ונטלו מהג'קט סכום כסף של 1,000 ₪ שהיה שם ורשיון הרכב של המתלונן וטענו בפניו כי חפצים אלה ישארו ברשותם עד שיגיעו לתחנת המשטרה שם יחזירו לו את הכסף והרשיונות. המתלונן אשר האמין לנאשמים בדבר היותם אנשי מינהל לא התנגד למעשים. הנאשמים המשיכו בנסיעה מחוץ לרהט וטענו בפני המתלונן כי לא יקחו אותו למשטרה אלא למשמר הגבול, עד שהגיעו כשלושה קילומטרים מקיבוץ בית קמה שם משך הנאשם 1 את בלם היד של כלי הרכב ועצר אותו. הנאשם 1 אמר למתלונן שיבדוק מחוץ לכלי הרכב אם פנס הבלימה נפל, ובזמן שהמתלונן ירד מכלי הרכב נמלטו הנאשמים מהמקום. במעשים אלו הודו הנאשמים והורשעו כאמור בעבירות המיוחסות להם כמפורט לעיל. האישום השני בכתב האישום מייחס לנאשם 2 שתי עבירות של הפרת הוראה חוקית כאשר אין חולק כי ביום 12.6.03 שוחרר הנאשם 2 על ידי בית משפט השלום בבאר-שבע, במסגרת בש 4947/03, בתנאים של מעצר בית מלא בביתו של סלימאן חסן טללקה בישוב לקיה ואיסור להיכנס לתחום העיר רהט. הנאשם 2 במעשיו כמפורט באישום הראשון הפר את ההוראה החוקית. כמו כן הפר הנאשם 2 הוראה חוקית כשביום 23.8.04, בסמוך לשעה 10:30 בבוקר, נמצא בעיר ירושלים בניגוד לצו האמור. 3. התובעת בטעוניה לעונש ביקשה לייחס חומרה רבה למעשים בהם הודו הנאשמים כשהיא מדגישה את התחכום והתעוזה אותם הפעילו הנאשמים באכזריות רבה כלפי הקורבן התמים שנקלע בדרכם. התובעת הדגישה כי לנאשם 1 הרשעות רבות בעבירות רכוש, סמים ואלימות, וכי ריצה בעבר עונשי מאסר ממושכים ואף תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה, וכי לא היה בכל אלו כדי להרתיע את הנאשם מלבצע מעשה כה מכוער ובזוי, תוך ניצול ציני של המצב הבטחוני בהטפלות לתושב שטחים, באמטלה של חשד לשהייה בלתי חוקית, וניצול המצב כדי לקדם בצע כסף. התובעת הדגישה את מהלך האירוע בו ביזו הנאשם פעם אחר פעם את המתלונן כשהם מתחזים בפניו כאנשי חוק אוחזים באקדח, כדי לרמז על מעמדם, הכל כדי לקדם את מטרתם. אשר לנאשם 2 הדגישה התובעת את הזלזול בחוק הניכר בהתנהגותו מעצם הפרה חוזרת של הוראה חוקית המחייבת אותו לשהות במעצר בית מלא בלקייה, ותחת קיום הוראה זו נמצא הוא מסתובב בפעם אחת בעיר ירושלים ובפעם השניה בתחומי העיר רהט כשהוא מפר את תנאי השחרור, המבוססים על אמון שנתן בו בית המשפט בהוראת השיחרור, ואף מרהיב עוז ומבצע את המעשים החמורים כמפורט בכתב האישום המתוקן. התובעת אף הדגישה את המעשים החמורים בהם הודה הנאשם כפי שיוחס לו בת.פ. 1081/04 של בית משפט שלום באר-שבע והוא אירוע של נסיון פריצה לרכב וחבלה במזיד ברכב כאשר ביום 5.10.00 בסמוך לשעה 23:00 הגיע הנאשם 2 יחד עם אדם אחר לביתו של המתלונן וניסו לפרוץ לכלי הרכב השייך למתלונן בכך שניסו לפתוח את דלת כלי הרכב באמצעות מוט שהחזיקו ברשותם בכוונה לגנוב את הרכב. בפועל גרמו הם נזק לכלי הרכב בכך שעיקמו את מנעול הדלת. לנוכח מעשים חמורים אלו ביקשה התביעה למצות את הדין עם הנאשמים ולהשית עליהם עונשי מאסר ארוכים. 4. באת כח הנאשם 1 ביקשה להדגיש את הפערים שבין כתב האישום המקורי לבין כתב האישום המתוקן, שבעובדותיו הודו הנאשמים, כשהיא מדגישה כי בעוד שכתב האישום המקורי מייחס לנאשמים עבירה של שוד בנסיבות מחמירות, קשירת קשר לביצוע פשע והחזקת נשק הסכימה המאשימה לתיקון כתב האישום ובפועל הורשעו הנאשמים בעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות כשהעבירות של קשירת קשר והחזקת נשק נמחקו מכתב האישום. כתב אישום שכזה, טענה הסניגורית המלומדת, הינו במסגרת סמכותו של בית משפט שלום ולפיכך ביקשה כי בית משפט יתן את הדעת לדברים. הסנגורית לא הקלה ראש במעשים שעשו הנאשמים אך הדגישה כי לא היה שום מעשה של השפלה או ביזוי או פגיעה בפרטיות של המתלונן מעבר לאותו מעשה בו ביקשו מהנאשם לפשוט את המעיל שהיה על גופו. הדגישה הסניגורית כי הנאשמים לא ביצעו כל חיפוש על גופו או על בגדיו של הנאשם וכי בפועל הודה המתלונן בחקירתו, פעם אחר פעם, כי הוא לא חשש מהנאשמים וכי האמין כי מדובר באנשי חוק. דבריה של הסניגורית באו כדי להכהות כמעה את התמונה אותה ביקשה התובעת לצייר וטענה כי אין מדובר בעבירת אלימות שיש לתת לחומרת המעשה את הדעת. הסניגורית ביקשה כי בית המשפט יסתפק בהפעלת המאסר המותנה בן 12 חודשים, התלוי ועומד כנגד הנאשם ולא להטיל עליו תקופת מאסר נוספת מעבר לכך. הנאשם 1 בדבריו בפני גילה צער וחרטה על מעשיו וביקש את רחמיו של בית המשפט. 5. ב"כ הנאשם 2 אף הוא חזר והדגיש את הדברים שציינה הגב' חביב, באת כח הנאשם 1, ככל הדברים נוגעים למהות המעשים המיוחסים לנאשמים בכתב האישום. ציין הסניגור כי הנאשם 2 הינו בחור צעיר כבן 20 אשר הודה בהזדמנות הראשונה, לאחר שתוקן כתב האישום וחסך מזמנו של בית המשפט. הסניגור הדגיש את נסיבותיו האישיות הקשות של הנאשם, הנובעות מקשיים כלכליים המאפיינים את בני משפחתו המורחבת. הסניגור ביקש שלא למצות את הדין עם הנאשם והסביר כי הנאשם 2 נגרר לביצוע המעשים, אחר הנאשם 1, מבלי לתת יתר על המידה את הדעת לתוצאות האפשריות של מעשיו אלו. הסנגור ציין כי הנאשם 2 יושב במעצר מזה כ-9 חודשים וביקש לראות בתקופה זו כתקופה המשקפת את העונש הראוי. הנאשם 2 הוסיף והשמיע בפני דברי חרטה על מעשיו. 6. שירות המבחן בעניינו של הנאשם 2 פרש בפני את נסיבות חייו של הנאשם כשהוא מדגיש את הרקע הכלכלי הקשה בו צמח הנאשם. יחד עם זאת מציינת קצינת המבחן כי מדובר בבחור צעיר המתקשה לראות את חומרת מעשיו ולהיות אמפטי לקורבן העבירה ולאור קשייו לקחת אחריות על ביצוע המעשים נמנע שירות המבחן מכל המלצה טיפולית והציע להטיל על הנאשם ענישה ממשית ומוחשית אשר תבהיר לו את חומרת מעשיו. 7. המעשים בהם הודו הנאשמים הינם מעשים חמורים למדי אשר מלמדים על ניצול ציני של חולשת המתלונן כדי לקדם מעשה מרמה שכל מטרתו הוא בצע כסף. לנאשם 1 הרשעות רבות בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, עבירות רכוש, אלימות, מרמה וסמים. בית משפט המחוזי, אשר נדרש לעניינו, לפני כשנתיים ימים, לאחר שהרשיע אותו בעבירה של שוד מזויין, גניבת רכב והחזקת נשק שלא כדין, בחר שלא למצות עימו את הדין והטיל עליו עונש מאסר לתקופה של 3 שנים אשר רוצה בחופף לעונשי מאסר על תנאי אשר היו תלויים כנגדו באותה עת. גזר הדין שניתן באותו עניין, אישר הסדר טיעון אשר גובש אז בין הצדדים ואשר לכאורה שיקף את כוונת כל הצדדים, בין השאר שלא למצות את הדין עם הנאשם. הנאשם 1 ריצה את עונשו ונמצא חוזר לסורו ומבצע עבירות דומות. אין ספק כי הגיעה העת לגמול לנאשם על מעשיו ולהוסיף ולהבטיח כי הענישה תהווה גורם מרתיע ומתריא לנאשם ולעברינים אחרים כמותו. אשר לנאשם 2 המדובר בבחור צעיר, יליד 16.9.84, אשר הספיק לצבור לחובתו הרשעות בעבירות סמים, אלימות ורכוש. והגם שבית המשפט מצא לנכון לתת בו אמון והורה על שחרורו בתנאים מגבילים לתנאי מעצר בית, נמצא הוא מפר תנאים אלו לא פעם אחת כי אם פעמיים כשבפעם השניה מבצע את המעשה החמור כמפורט לעיל. 8. לנוכח כל האמור לעיל, באיזון השיקולים העומדים על כפות המאזניים מחד גיסא האינטרס החברתי להעניש עבריינים ענישה אשר יהבא בה כדי לשקף גמול הרתעה והרתאה ומאידך גיסא נסיבותיו האישיות של כל נאשם ונאשם הרי שבנסיבות העניין יש לומר כי נדחות נסיבותיהם האישיות של הנאשמים אשר התנהגותם מלמדת על זילות מוחלט בחוק ובכבוד באדם. 9. לאור כל האמור לעיל, אני מטילה על הנאשמים את העונשים הבאים: על הנאשם 1: א. אני מפעילה את המאסר על תנאי בן 12 חודשים שהושת על הנאשם בת.פ. 8008/02 (בית משפט מחוזי באר-שבע). ב. אני מטילה על הנאשם עונש מאסר של 18 חודשים. ג. המאסרים ירוצו בחופף ובמצטבר כך שבפועל ירצה הנאשם עונש מאסר של 28 חודשים החל מיום מעצרו 25.8.04. ד. מאסר על תנאי ל-12 חודשים והתנאי שהנאשם לא יעבור כל עבירת אלימות תוך 3 שנים מיום שחרורו. ה. פיצוי למתלונן בסך 1,000 ₪. על הנאשם 2: א. מאסר ל- 24 חודשים החל מיום מעצרו 25.8.04. ב. מאסר על תנאי ל-12 חודשים והתנאי שהנאשם לא יעבור כל עבירת אלימות תוך 3 שנים מיום שחרורו. ג. פיצוי למתלונן בסך 1,000 ₪. זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט העליון. משפט פליליקבלת דבר במרמהמרמה