פיצוי לילדים של אדם שנרצח

להלן גזר דין בנושא פיצוי לילדים של אדם שנרצח:

השלמת גזר דין

1.     ביום 30.1.07 הורשע הנאשם, לאחר שמיעת ראיות, ברצח המנוח ז"ל (להלן: "המנוח") לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), בהתאם למפורט בכתב האישום. במועד זה ניתן גזר דין, שבו הוטל על הנאשם עונש של מאסר עולם - כמתחייב מסעיף 301 לחוק. המאשימה עתרה לחייב את הנאשם בתשלום פיצויים מכח סעיף 77 לחוק, לשני ילדיו הקטינים של המנוח (ולהם בלבד), שהיו סמוכים על שולחנו (להלן: "הקטינים").
נוכח טענות הצדדים, אשר נסובו סביב מעמדם המשפטי של הנאשם (כפושט רגל), המנוח ועזבונו, לרבות שאלת האפשרות לפצות באופן ישיר את הקטינים, כבקשת המאשימה, נדחה הדיון, בהסכמת הצדדים, להמשך טיעונים לעונש ליום 11.2.07.

2.     בדיון שהתקיים ביום 11.2.07 חזר בו ב"כ הנאשם מטענתו העיקרית, לפיה לא ניתן לחייב את הנאשם בתשלום פיצויים עפ"י סעיף 77 לחוק. במקום זאת, טען ב"כ הנאשם, כי נוכח האמור בפסק הדין בע"פ 5761/05 וחידי מג'דלאוי נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(3) 1009 (להלן: "עניין מג'דלאוי"),­ האפשרות היחידה לחייב את הנאשם בתשלום פיצויים בגין רצח, היא לעזבון המנוח, שהוא, לטענתו ה"אדם שניזוק על ידי העבירה", כלשונו של סעיף 77 לחוק, ולא לילדיו.
כפועל יוצא מכך, טען ב"כ הנאשם, הסכום המירבי אותו ניתן לחייב את הנאשם לשלם כפיצוי הוא הסכום המירבי שבחוק, דהיינו, 228,000 ₪, ולא כפי שעתרה המאשימה - הסכום המירבי לכל אחד משני ילדי המנוח.

3.     אליבא דב"כ המאשימה, כפי שאף טענה בעניין זה במעמד שימוע הכרעת הדין וגזר הדין, אין כל מניעה חוקית לחייב נאשם בתשלום פיצויים לילדי המנוח. לטענתה, אף ראוי כי פיצויים מכח סעיף 77 לחוק ייפסקו לילדי המנוח ולא לעזבונו, שכן הם הניזוקים הישירים מביצוע העבירה, כהגדרתו של סעיף 77 לחוק, כמו גם בהתאם לחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א - 2001 (להלן: "חוק זכויות נפגעי עבירה"). לתמיכה באפשרות לחייב את הנאשם לשלם פיצויים מכח סעיף 77 לחוק גם לילדיהם של קורבנות רצח, ולא לעזבונו של הנרצח בלבד, הביאה המאשימה בפנינו את פסק הדין בע"פ 7033/04 יחזקאל יאיר נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(3) 4110 (להלן: "עניין יאיר"), כמו גם את גזר דינו של מותב זה בתפ"ח (תל-אביב-יפו) 1168/02 מדינת ישראל נ' נזרי דוד, תק-מח 2005(1) 1187 (להלן: "פרשת נזרי"). בנוסף, הצביעה ב"כ המאשימה, כי גם בעניין יאיר וגם בפרשת נזרי, נפסק לכל אחד מילדי המנוחים פיצוי בסכום המירבי שקבוע בחוק, כך שהפיצוי הכולל עלה על הסכום המירבי שקבוע בחוק.
משכך, בקשה ב"כ המאשימה כי נדחה את טענתו השניה של ב"כ הנאשם באשר לגובה סכום הפיצוי.

4.     איננו מקבלים את הפרשנות המוצעת על ידי ב"כ הנאשם בשאלות שבמחלוקת.

5.     סעיף 77 לחוק תוחם את המסגרת הנורמטיבית באשר לשאלות נשוא השלמת גזר הדין, וקובע כדלהלן:

"77. פיצוי
(א) הורשע אדם, רשאי בית המשפט לחייבו, בשל כל אחת מן העבירות שהורשע בהן, לשלם לאדם שניזוק על ידי העבירה סכום שלא יעלה על 228,000 שקלים חדשים לפיצוי הנזק או הסבל שנגרם לו.     
(ב) קביעת הפיצויים לפי סעיף זה תהא לפי ערך הנזק או הסבל שנגרמו, ביום ביצוע העבירה או ביום מתן ההחלטה על הפיצויים, הכל לפי הגודל יותר.
(ג) לענין גביה, דין פיצויים לפי סעיף זה כדין קנס; סכום ששולם או נגבה על חשבון קנס שיש בצדו חובת פיצויים, ייזקף תחילה על חשבון הפיצויים".

6.     דין הטענה כי הנהנה היחיד מחיוב הנאשם בפיצויים הוא עזבונו של המנוח, שמותו נגרם על ידי הנאשם, להידחות בראש ובראשונה נוכח לשונו של סעיף 77, המגדיר את הזכאי לפיצויים כ"אדם שניזוק על ידי העבירה".
במקרה בו חייו של אדם ניטלו, ברי כי במעגל הניזוקים הישיר כתוצאה מביצוע העבירה מצויים גם בני משפחתו הסמוכים על שולחנו, שנגרם להם נזק שמילים יתקשו לתאר (ראו עוד להלן, בהתייחס לעניין מג'דלאוי ועניין יאיר).
יתכן, אמנם, כי בהתקיים תנאים מסויימים (הן בעובדה והן בדין) "עזבונו" של המנוח יבוא בנעליו של המנוח (בהתחשב בנזק הישיר שנגרם , כמובן, לקורבן עצמו), כ"אדם שניזוק על ידי העבירה" (כלשון סעיף 77 לחוק). אולם אין להסיק מן ההן את הלאו, בין אם לעניין זהותו של הניזוק הישיר (האם המנוח בלבד או שמא גם בני משפחתו הקרובה) ובין אם לעניין בלעדיות העזבון כמוטב הזכאי לפיצויים מכח סעיף 77 לחוק.
מכאן אף מתייתר, לכאורה, הדיון בשאלת מעמדו העצמאי של "עזבון", במובחן מה"יורשים", בטרם הכרזה על דרכי חלוקתו. לפרשנות זו נמצא תימוכין, כטענת ב"כ המאשימה, גם בחוק זכויות נפגעי עבירה, אשר מגדיר (אמנם לעניין חוק זה בלבד) נפגע עבירה כ"מי שנפגע במישרין מעבירה, וכן בן משפחה של מי שהעבירה גרמה למותו, למעט החשוד, הנאשם או הנידון...".

7.     עיון בפסק הדין בעניין מג'דלאוי איננו תומך בטיעונו של ב"כ הנאשם, הן בשים לב ללשון פסק הדין והן ביחס למשמעותו האופרטיבית. ראשית, נושא הערעור בענין מג'דלאוי נסוב סביב סכום הפיצוי שנקבע, ולא סביב זהותו של הזכאי לפיצוי (שם, פסקות ד' - ו'), ובהתאם התנהל הדיון המשפטי באותו ענין.

אגב כך, ציין בית המשפט העליון, מפי כב' השופט א' רובינשטיין, כי "אוסיף כי המדובר גם בפיצוי לעיזבון אם נפטר הקרבן, הגם שכותרת הסעיף היא פיצוי למתלונן, שכן על פי לשונו של הסעיף עצמו ("לאדם שניזוק על ידי העבירה") עזבון הקרבן בא בכלל זה, כמו בענייננו, שהרי ניזוקו ההורים ונגרם להם סבל רב... (הדגשות לא במקור)". אם כן, במישור המהותי ביהמ"ש הכיר בעניין מג'דלאוי בפרישתו הרחבה של סעיף 77 לחוק ותחולתו על משפחתו הישירה של נפגע עבירה, במיוחד כשמדובר בעבירת רצח (ראו דברים אלה ממש בפסקה 18 לפסק הדין בעניין יאיר).

זאת ועוד; בעניין מג'דאלוי עצמו שולמו כספי הפיצויים במישרין להורי המנוח ולא ל"עזבון" ערטילאי. כך אנו למדים מגזר הדין שניתן בבית המשפט המחוזי , אותו ענין שבו חוייב הנאשם "... לשלם להורי המנוח, רינה ודניאל היקרי (באמצעות קופת בית המשפט) פיצוי בסך 200,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק..." [פ"ח (ת"א) 1002/05 מדינת ישראל נ' מג'דלאוי טרם פורסם, 24.5.05; מצוי באתר "נבו");]. תוצאתו האופרטיבית של הערעור בעניין מגדלאוי היתה דחייה - ותו לא. המוּטב הישיר של הפיצויים שנפסקו במישרין לטובת הורי המנוח כאמור לעיל (וראו גם בפסק הדין בערעור, בפסקה ג'), לא שונה, ובית המשפט העליון לא הורה על תשלומם לאותו "עזבון" ערטילאי.

לא זו אף זו; כשם שציינה, בצדק, ב"כ המאשימה, בית המשפט העליון עצמו אישר בענין יאיר תשלום פיצויים מכח סעיף 77 לחוק לשלושת ילדיו של קרבן עבירת רצח, תוך שהוא מתייחס במישרין לעניין מג'דלאוי, מבלי שסוגיית הגורם שלו ישולמו הפיצויים תעמוד כלל לדיון.

בהזדמנות זו יוער, כי מותב זה עצמו חייב שבעל שהורשע ברצח אשתו לשלם פיצויים מכח סעיף 77 לחוק לשלוש בנותיו, ואין לנו אלא לשוב ולחזור על דברים שנאמרו שם: "אם סעיף 77 לחוק מסמיך את בית המשפט לחייב נאשם, שהורשע בעבירה קלה מעבירת הרצח, שבה הורשע הנאשם שלפנינו, לפצות את נפגע העבירה, הרי ההכרה בזכויותיהם של נפגעי עבירה מצדיקה את חיובו של הנאשם שהורשע ברצח לפצות את בנותיו, כאשר אין מניעה לעשות כן גם על פי הסיפא של סעיף 300 (א) לחוק ..." [פרשת נזרי, שם, פסקה 10 לגזר הדין ; ראו עוד רע"פ 2976/01 בתיה אסף נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(3), 418 ].

8.     באשר לפסיקת פיצויים לנפגעי עבירה שונים בסכום שעולה על הסכום המירבי שבחוק הרי שהן מלשון החוק וההכרה המתחייבת בפגיעה שגרם הרצח למספר נפגעים והן מעובדות מקרים שבאו לפתחו של בית המשפט העליון (כבעניין יאיר דלעיל), ברי, כי אין כל מניעה לפסוק כך.

במקרה דנן, מדובר בשני ילדים קטנים, שהיו בני 7 ו-10 בעת ביצוע הרצח.
אין חולק כי הנזק אשר נגרם להם עת קופדו חיי אביהם בעטיו של הנאשם, ובמיוחד בנסיבות טראגיות כגון אלה שהתקיימו בענייננו, הוא גבוה לאין שיעור מכל פיצוי כספי, ובוודאי שבסכום המירבי הקבוע בסעיף 77 לחוק אין כדי לפצות על האבדן שנגרם להם (ע"פ 3818/99 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(3)721, 732 וראו גם בפרשת נזרי דלעיל).
עם זאת, בפסיקת פיצוי בסכום המירבי שקבוע בסעיף 77 לחוק, יש כדי להדגיש את אחריותו של הנאשם כלפי ילדי קורבנו, ואת חבותו לגמול להם, גם אם באופן סמלי בלבד, על הייסורים שסבלו בשל מעשיו.

עוד נזכיר, כי נפגעים נוספים כתוצאה מעבירת הרצח בה הורשע הנאשם - בהם בת זוגו וילדיו הבגירים של המנוח - ויתרו על זכאותם לפיצוי מכח סעיף 77, ובלבד שעתידם של התלויים במנוח - ילדיו הקטינים - יובטח, ולו במעט, על ידי הפיצויים שייפסקו להם.
פסיקת הפיצויים בסכום המירבי לכל אחד מהקטינים תואמת את העקרונות המנחים שמכתיב חוק זכויות נפגעי עבירה, לפיהם בית משפט זה מחויב להיות קשוב למצוקת שאריו של המנוח, ולהקל עליהם ככל הניתן.
במקרה זה, בהתחשב בחומרת העבירה ובנזק הנורא שנגרם לילדיו הקטינים של המנוח, אנו רואים לנכון לפצות כל אחד מהקטינים בסכום הפיצוי המירבי הנקוב בחוק, מבלי להתחשב במצבו הכלכלי של הנאשם.

אין בעובדה שבמקרים נשוא הפסיקה, שהובאה על ידי המאשימה, מדובר היה במעשי רצח, שבוצעו כלפי בן משפחה כדי להביא לתוצאה שונה במקרה זה, שכן יחסי הקרבה הרלוונטיים הם בין קורבן הרצח למי שאותו מבקשים לפצות ולא בין הנאשם לקורבן מעשיו.

אשר על כן, אנו מחייבים את הנאשם לפצות את כל אחד מהקטינים - מ.ק.א ו-ד.ק.א בסכום של 228,000 ₪. הסכום יופקד בקופת בית המשפט בתוך 90 יום מהיום ויישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק ממועד זה ועד ליום התשלום בפועל. לא ישולם הסכום כאמור לעיל, יטפל מנגנון הגבייה של בית המשפט בגבייתו, ועם גבייתו יופקד בקופת בית המשפט.

המזכירות תודיע לאפוטרופא על הקטינים, שפרטיה ימסרו על ידי ב"כ המאשימה, על הפקדת סכום הפיצויים מיד לאחר הפקדתו והיא תפנה לביהמ"ש לענייני משפחה על מנת לקבל הוראות.

הודעה לנאשם זכותו לערער לבית המשפט העליון בתוך 45 יום מהיום.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ערעור בעבירת רצח

  2. הקלה בעונש על רצח

  3. תשלום על ביצוע רצח

  4. מעצר על איומים ברצח

  5. עונש על ניסיון לרצח

  6. עונש מופחת בעבירות רצח

  7. פיצוי לילדים של אדם שנרצח

  8. ערעור על רצח בכוונה תחילה

  9. שחרור ממאסר על ניסיון לרצח

  10. שוד ורצח בעיר אשדוד

  11. עתירה לשחרור ממאסר בעבירת רצח

  12. בקשת מעצר על עבירת ניסיון לרצח

  13. מעצר עד תום ההליכים בעבירת רצח

  14. הקלה בעונש על רצח בגין מצב נפשי

  15. האם רצח בחו''ל מהווה פעולת איבה

  16. איסור חנינה ברצח מטעמים פוליטיים

  17. מעצר עד תום ההליכים בניסיון לרצח

  18. התיישנות עבירת רצח שר או ראש הממשלה

  19. המרת הרשעה על "רצח" בהרשעה על "הריגה"

  20. התחשבות במצב נפשי בענישה על עבירת רצח

  21. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון