להלן החלטה בנושא ערר על דחיית חלופת מעצר: החלטה 1. זהו ערר על החלטת בימ"ש השלום בבאר-שבע (כב' השופט ג. אמוראי) מיום 28.8.05 (בתיק ב"ש 5824/05) ואשר לפיה - ובדחותו את חלופת המעצר שהוצעה - הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. יצויין, כי כתב האישום נגד העורר - ועימו הבקשה למעצרו עד תום ההליכים (להלן:"בקשת המעצר") - הוגשו לבימ"ש קמא כבר ביום 23.6.05. אלא שמאז עבר הליך בקשת המעצר מספר גילגולים בין ערכאה קמא לבין ערכאת הערעור בבימ"ש זה, וזאת, עד מתן ההחלטה האחרונה הנ"ל בבימ"ש קמא - היא נשוא ערר זה שבפני, אשר הוגש ביום 11.9.05. 2. כתב האישום האמור (בתיק פ' 3378/05 של בימ"ש קמא) מייחס לעורר עבירת נסיון התפרצות לדירת מגורים; עבירת היזק בזדון לרכוש; ועבירת הכשלת שוטר במילוי תפקידו. זאת - כך על פי הנטען בכתב האישום - משביום 21.6.05, לפנות בוקר, נסרו העורר וחברו סורג של דירה ועקרוהו ממקומו, במטרה להתפרץ לדירה; וכששוטר הגיע למקום והורה לו לעצור, ברח העורר מפניו, ורק אחר מרדף רגלי אחריו, נלכד הוא. 3. במסגרת גילגוליו, כאמור, של הליך בקשת המעצר, נדרש בימ"ש קמא זה לשני עררים של המדינה על החלטותיו של בימ"ש קמא (כב' השופט אבו טהא - ושבהן הורה על שיחרור העורר בערובה ובתנאי חלופת מעצר, בדמות מעצר בית מלא). בהחלטות בעררים אלה (החלטת השופטת מרוז מיום 30.6.05, בתיק ב"ש 20976/05; והחלטת השופטת כ"ץ, מיום 14.7.05, בתיק ב"ש 21078/05) קבע בימ"ש זה, כי קיימת עילה למעצרו של העורר, והיא זו הנעוצה במסוכנותו. זאת, הן נוכח ריבויין, תכיפותן, וטיבן של העבירות הקודמות בהן הורשע לאחרונה ואשר בוצעו ברצף, במהלך תקופה של כחצי שנה, בלבד, ובהן עבירות רכוש ועבירות הפרת הוראה חוקית - ובגין כל אלו גם נידון, זה לא מכבר, ל - 3 שנות מאסר בפועל; הן משהעבירות נשוא כה"א הנוכחי נעברו בעת היות מאסר מותנה תלוי ועומד נגדו; והן משאלה נעברו, לכאורה, אך זמן קצר לאחר תום תקופת היותו אסיר משוחרר ברישיון. עם זאת, לא שלל בימ"ש זה בחינת אפשרות לחלופת מעצר, אך ראה להתנות זאת בקבלת תסקיר מעצר (שלא הוזמן ולא היה עד אז, בשלב כלשהו, בפני בימ"ש קמא) ואשר יתייחס לשאלת רמת המסוכנות שבעורר ולשאלת טיב חלופת המעצר המוצעת ומידת התאמתה של זו לרמת המסוכנות, כאמור. לפיכך, הורה בימ"ש זה על החזרת הדיון לבימ"ש קמא, לצורך הזמנת תסקיר מעצר, כאמור, וקיום דיון בשאלות האמורות. ואכן, בימ"ש קמא הורה על קבלת תסקיר מעצר; ולאחר שזה הוגש, התקיים, ביום 24.8.05, דיון בפני כב' השופט אמוראי - דיון שהתמקד בשאלת חלופת המעצר ובהתייחס לתסקיר המעצר ובמהלכו גם נחקר הערב המוצע (דודו של העורר - מר מחמד אלסאנע, שתחת פיקוחו הצמוד הוצע כי העורר יימצא במעצר בית מלא בבית אביו) - וביום 28.8.05 נתן את החלטתו נשוא ערר זה, אשר בה, וכאמור, הורה על מעצר העורר עד תום ההליכים, בעקבות הגעתו למסקנה, כי החלופה המוצעת אינה הולמת ואינה ראויה לאמון, בנסיבות הענין, ולנוכח רמת הסיכון הנשקפת מהעורר. 4. להבהרת מהות החלטת בימ"ש קמא, נציין, כי בתסקיר המעצר עמד שירות המבחן על עברו הפלילי של העורר; על הפנמתו נורמות עברייניות; על המסגרות הטיפוליות הקודמות שהומלצו אודותיו; ומאפייני אישיותו, כמי שנגרר אחר גורמים שוליים ומתקשה להציב גבולות להתנהגותו. ובאשר להערכת המסוכנות - ועל רקע מאפייני אישיות אלה - העריך שירות המבחן, כי "הסיכון להישנות התנהגות פורצת גבולות קיימת (כך!) במידה בינונית"; וכי - וביחס לחלופת המעצר - צריכה זו להיות "חלופה סמכותית". משכך, שלל שירות המבחן את ההצעה כי האב ישמש מפקח על תנאי מעצר הבית המלא בביתו, וזאת, נוכח עמדתו המגוננת, והספק שהתעורר בדבר יכולתו לשאת באחריות הכרוכה בתפקיד זה של מפקח על העורר. מאידך, התרשם שירות המבחן מדודו הנ"ל של העורר - המתגורר בשכנות לבית אבי העורר - כמי שער יותר לבעייתיות שבהתנהגות העורר, וכמי שיש בכוחו להפעיל, במידה מסויימת, סמכות כלפי העורר ולשים גבולות להתנהגותו של זה; וכי מודע הוא, היטב, למשמעות האחריות שהוא נוטל על עצמו כמפקח על העורר שימלא אחר תנאי מעצר הבית המלא; אף כי קשה להעריך את מידת יכולתו של העורר להתמיד, לאורך זמן, בעמידה בגבולות שיוצבו בפניו. בסיכומו של דבר, ולאחר לבטים, המליץ שירות המבחן על חלופת מעצר - היינו, מעצר בית מלא בבית אבי העורר (שבמתחם שבט טראבין) ותחת פיקוחו הצמוד של הדוד הנ"ל - והוסיף שירות המבחן והסביר, כי נטייתו להמליץ כך, מקורה ב"התרשמות מרצינותה של החלופה ומהיכולת שלה לעמוד בתנאי התפקיד של חלופת מעצר". כן, ובצד החלופה כאמור, המליץ שירות המבחן על ערובות כספיות, ועל העמדת העורר תחת פיקוח מעצר. 5. בימ"ש קמא התייחס לתסקיר מעצר זה ולתוכנו, אך לא ראה לאמץ את המומלץ בו, וזאת, משני טעמים עיקריים: ראשית - מחמת מהות מעצר הבית נשוא החלופה המוצעת. לדעת בימ"ש קמא, אין מדובר "בדירת מגורים קונקרטית" שבה ישהה המשיב, אלא בהימצאות במתחם שבט טראבין, ועל זו - כך בלשון בימ"ש קמא - "לא ניתן לומר, כי הינה בבחינת מעצר בית". שנית - מחמת טיבו של דוד העורר המוצע כערב וכמפקח. לגביו, קבע בימ"ש קמא, כי אין הוא יכול לשמש "חלופת מעצר מתאימה", מאחר שעדותו בדיון הנ"ל נמצאה בלתי אמינה. זאת, משטען באותו דיון, כי לא היה מעורב בפלילים בעבר, והנה הוברר מגיליון הרישום הפלילי שלו, כי הורשע בעבר במספר עבירות, כשבגין האחרונה שבהן הורשע בשנת 1989. על כן, פסל בימ"ש קמא את החלופה הנ"ל, כבלתי ראויה ובלתי מתאימה; ותוך שהוסיף, כי ביחס לעורר זה, אין די בחלופת מעצר "שתפחית" את מסוכנותו, אלא דרושה חלופה "שתאיין, לחלוטין" מסוכנות זו. 6. כשלעצמי, חוששני, כי בימ"ש קמא נקט אמות מידה מחמירות, יתר על המידה, בבואו לבחון הן את טיבו של "מעצר הבית", והן את טיבו של הערב המוצע (הדוד) כמפקח על מילוי תנאיו. בתי המשפט באזור - ובכללם בימ"ש זה, במותביו השונים - לא ראו לפסול חלופות מעצר, בדמות מעצר בית, בשטחי הפזורה הבדואית, על שום מה שבימ"ש קמא מכנה "תחומים לא מוגדרים" ושאינם "דירת מגורים קונקרטית". אכן, אין אלה ישובים בדואים במתכנת אורבאנית, דוגמת רהט, שגב שלום, ועוד. ואולם, גם בשטחי הפזורה הבדואית מתגוררת כל משפחה בבית משלה (אם צריף, אם פחון, ואם עוד כיו"ב) - וגם אם במספר מבנים כאלה שבתוך אותו מתחם; כך שלמרות מתכנת התיישבותית זו, עדיין מדובר במתחם מגורים מוגדר; ומה גם, שהעיקר הוא הפיקוח הצמוד (בין אם במקום כזה ובין אם ב"דירת מגורים קונקרטית"). ובאשר לקביעה בדבר העדר אמינותו של אותו ערב- מפקח, סבורני, כי גם כאן נקט בימ"ש קמא אמת מידה מחמירה. אכן, לערב זה הרשעות קודמות. אולם גם בדיון בפני לא חלקה באת כוח המדינה על כך שהרשעות אלו (בגין עבירות שנעברו לפני למעלה מ - 20 (!) שנה) נתיישנו זה מכבר; ועל כן - ולפי סעיף 16 (א) לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, תשמ"א - 1981 - יש לראותן כהרשעות שנמחקו, על כל המשתמע מכך. אמנם, איני משוכנע, כי הערב רשאי היה, על בסיס זה, להימנע כליל מלחשוף באותו דיון עבר פלילי זה (ואף תוך הוספת דבר התיישנותו, זה מכבר, כאמור). ואולם, עדיין, אין להתעלם ממשמעות מחיקת ההרשעות, שיסודה, בסופו של דבר, בעובדת חלוף כ - 20 שנה מאז האחרונה שבהן, וכשבמשך כל תקופה ארוכה ביותר ומשמעותית זו, לא הסתבך הוא עם החוק, בשום אופן וצורה; ועל כן, לא הייתי, בהכרח, פוסל אותו מלשמש ערב ומפקח, ולא הייתי, בהכרח, מצמיד לו תווית של אדם שאין ליתן בו אמון. ובאשר לקביעה, לפיה החלופה היחידה הראויה לעורר זה הינה כזו ש"תאיין, לחלוטין" את מסוכנותו - הרי, שאודה ואתוודה, כי לא מוכרת לי "חלופה הרמטית" שכזו, ואיני יודע אם יש כזו בנמצא, כלל (אלא אם כן, מצויה היא מאחורי סורג ובריח של בית מעצר; ובטוחני, שלא לכזו כיוון בימ"ש קמא, משאין זו חלופת מעצר). 7. מכל מקום, ואם נוטה אני להתערב בהחלטתו של בימ"ש קמא, ולאמץ את החלופה המוצעת - וגם מבחינתי לא היה הדבר נקי מלבטים - הרי שזה גם על שום הערובות הכספיות שבהן בדעתי להתנות את שיחרור העורר בתנאי החלופה האמורה, ערובות אשר תהלומנה את כלל הנסיבות ותשמשנה עוד מחסום נוסף מפני פיתוי שבהסתכנות העורר בהפרת תנאי מעצר הבית; וזאת, בנוסף לפיקוח המעצר שגם עליו בדעתי לצוות. כן, לא אסתיר, כי גם העובדה שהעורר מצוי כבר למעלה משלושה חודשים במעצר, וכשבמשך כל התקופה האמורה התגלגל עניינו של העורר, מהתם להכא, ומהכא להתם, עד האידנא - הוסיפה, אף היא, משקל לכיוון אשר אליו נטתה הכף, בסופו של דבר, במערכת שיקולי. 8. אשר על כן, מקבל אני את הערר ומורה על שיחרור העורר בתנאים ובערובות, אשר יעמדו בתוקפם עד תום ההליכים (בתיק פ' 3378/05 של בימ"ש השלום בבאר-שבע), וכדלהלן: א. עם - ולאחר המצאת הערובות, כאמור להלן - יילקח העורר ע"י הערב (מר מחמד אלסנאע) מבית המעצר, לבית אביו של העורר (חמדאן אלסנאע) אשר בשבט טראבין, ושם יימצא העורר במעצר בית מלא, למשך 24 שעות ביממה, תחת פיקוחו הצמוד של הערב הנ"ל; ולא יהא רשאי לצאת משם - אלא לצורך הגעה לביהמ"ש לדיונים בעניינו, וכן לצורך מפגשים עם שירות המבחן - ובלבד, שיהא מלווה ביציאותיו אלו מהבית, ע"י הערב הנ"ל, שיהא צמוד אליו. ב. העורר יימצא תחת פיקוח שירות המבחן (פיקוח מעצר) למשך 6 חודשים - תקופה שהארכתה תישקל, על פי הנסיבות; יישמע לכל הוראות שירות המבחן; וייענה לכל הבדיקות אשר אליהן יידרש ע"י שירות המבחן. ג. להבטחתם, בין היתר, של התנאים, כאמור לעיל, יפקיד העורר ערבון במזומן (או בערבות בנקאית) בסך 30,000 ₪; וכן יחתום על התחייבות עצמית על סך 100,000 ₪, וימציא ערבות צד ג' של הערב הנ"ל ושל אביו הנ"ל - ע"ס 50,000 ₪ כל אחת. חלופת מעצרעררמעצר