להלן החלטה בנושא ערר כנגד מעצר עד תום ההליכים: החלטה א. רקע 1. ערר על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט מר א' אליקים) מיום 29.3.2006 בתיק ב"ש 2431/06. 2. בכתב האישום אשר הוגש לבית המשפט קמא, מואשם העורר במספר עבירות שהעיקריות שבהן הן תקיפת בת זוגו ותקיפת שוטרים. לצד כתב האישום הוגשה לבית המשפט קמא בקשה לעצור את העורר עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו. 3. בית המשפט קמא בחן את הראיות שנאספו נגד העורר במהלך החקירה, ומצא כי קיימות בידי המשיבה ראיות לכאורה להוכחת העובדות הנטענות נגד העורר בכתב האישום, וכן מצא בית המשפט קמא כי קיימת עילת מעצר נגד העורר, וזאת בשל מסוכנותו לבת זוגו ולציבור. בהתייחסות לטענת ב"כ העורר כי יש מקום לשקול שחרור העורר לחלופת מעצר, קבע בית המשפט קמא, כי חלופת מעצר לא תאיין את מסוכנותו של העורר, ובסיפא להחלטתו קבע כי "קיים יסוד סביר לחשש כי באם ישוחרר ימשיך [העורר] לסכן את בטחון משפחתו והציבור, ויש להעדיף את טובת הציבור ולהשאירו במעצר". על החלטה זו הוגש הערר שלפני. ב. טענות ב"כ הצדדים 4. ב"כ העורר טען כי שגה בית המשפט קמא, בקובעו כי יש בידי המשיבה ראיות לכאורה להוכחת העובדות הנטענות בכתב האישום, בכל הנוגע לתקיפת העורר את בת זוגו. עוד הוסיף ב"כ העורר וטען, כי בכל הנוגע לתקיפת השוטרים, ואין חולקים שקיימות ראיות לכאורה להוכחת טענות המשיבה בעניין זה, הרי החיכוך של העורר עם השוטרים לא היה בא לעולם אלמלא בחרו השוטרים להתערב בעניין לא להם ושלא על פי קריאת בת זוגו של העורר. לטענת הסנגור, העורר אינו מסוכן למשפחתו או לציבור, אשת העורר כלל אינה חוששת ממנו, ועל כן לא מתקיימת עילת המעצר עליה הצביע בית המשפט קמא. עוד הוסיף ב"כ העורר וטען, כי בכל מקרה היה על בית המשפט קמא לבחון את טיבה של חלופת המעצר שהוצעה על ידי העורר, דבר שלא נעשה בהחלטתו. על כן, בערר שלפני עותר ב"כ העורר לכך שהעורר ישוחרר ממעצרו, ולחילופין שהעורר ישוחרר לחלופת המעצר המוצעת על ידו, ולחילופין חילופין, שעניינו של העורר יוחזר לשולחנו של בית המשפט קמא על מנת שיבחן את טיבה של חלופת המעצר המוצעת על ידי העורר. 5. לעומת טענות ב"כ העורר טען ב"כ המשיבה כי אין להתערב בהחלטת בית המשפט קמא. ב"כ המשיבה חזר על טענותיו כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העובדות המפורטות בכתב האישום, הן אלה המתייחסות לתקיפת העורר את בת זוגו והן אלה המתייחסות לתקיפת העורר את השוטרים. עוד טען ב"כ המשיבה כי קיימת בעורר מסוכנות רבה, ובהקשר זה הזכיר כי לעורר עבר פלילי לא מבוטל בעבירות אלימות, וכי תלויים עליו שלושה מאסרים מותנים, שתקופתם המצטברת מגיעה כדי 39 חודשים, ומהם שני מאסרים מותנים שתקופתם המצטברת מגיעה כדי 30 חודשים שכבר הוארכו, ועל כן לא ניתן יהיה להאריכם פעם נוספת. ב"כ המשיבה הוסיף וטען, כי בדין דחה בית המשפט קמא בקשת העורר לשחררו לחלופת מעצר, שכן לדעת ב"כ המשיבה, לנוכח אופיו האלים של העורר, חלופת המעצר לא תאיין את מסוכנותו. על כן גורס ב"כ המשיבה כי יש לדחות את הערר ולהותיר את החלטת בית המשפט קמא על כנה. ג. ראיות לכאורה 6. משנטענה הטענה כי אין בידי המשיבה ראיות לכאורה להוכחת חלק מהעובדות המפורטות בכתב האישום, הן העובדות המתייחסות לתקיפת הנאשם את בת זוגו, נטלתי את תיק החקירה ובחנתי את החומר שנאסף. לדעתי, החומר שנאסף, רחוק מלדבר בזכותו של העורר, ולהלן אפרט הדברים. עם כל הכבוד, למקרא הדברים, לא עלה בידי להבין כיצד ניתן היה לטעון שאין בידי המשיבה ראיות לכאורה להוכחת תקיפת העורר את בת זוגו. 7. האירוע בו עוסק כתב האישום, שהוגש נגד העורר לבית המשפט קמא, אירע בתאריך 20.3.06, שאז שמעו שכנות, המתגוררות בדירות סמוכות לעורר ולרעייתו, צעקות רמות מדירת העורר ובת זוגו, ואביא את הדברים כלשונם: (א) הודעת הגב' טטיאנה טורישצב (המתגוררת בדירה סמוכה, מתחת לדירת העורר): "אתמול בסביבות השעה 07:00 בבוקר שמעתי רעש חזק וצעקות מהדירה של גיבי ושל ילנה. אני לא זוכרת מה בדיוק, שמעתי קללות הכי מלוכלכות ברוסית, גיבי צעק כל זה. ילנה גם ענתה לו משהו בסגנון הזה. קרוב לשעה 08:00 או קצת יותר ילנה התחילה לצעוק בצורה נוראית, כאילו מישהו מכה אותה חזק: "הצילו! הצילו!". אחרי המקרים הקודמים שהמשטרה הגיעה למקום וילנה באה בטענות אלי ולשכנים אחרים למה אנחנו הזמנו משטרה, אתמול אני כבר הססתי האם להזמין משטרה או לא, ואז שמעתי שילנה לוקחת חפץ כלשהו והתחילה לדפוק לי בתקרה, חזק מאוד, בצורה היסטרית וצעקה לי בהיסטריה: "תעזרו לי, בבקשה, תעזרו לי, הורגים אותי!". ואז אני כבר לא יכולתי לחכות ואני חשבתי שלא חשוב מה יהיו הטענות של ילנה אחרי זה, כי לפי הצרחות שלה חששתי שגיבי הולך להרוג אותה. ואז אני התקשרתי מהר למשטרה. מיד אחרי זה ילנה ירדה בריצה אלי לחדר המדרגות, ואני פתחתי את הדלת וראיתי את ילנה שהיא יחפה וללא נעליים, והיא הייתה בהיסטריה, שער שלה היה מפוזר ולא מסודר כרגיל, כל הבגדים והשערות ממש מבולגנים." מהודעתה של הגב' טורישצב עולה, כי גם בעבר העורר הכה את רעייתו. עוד מתברר, כי בעבר כעסה אשת העורר על שכניה, אשר הזעיקו את המשטרה, וכי כעסה זה נובע, ככל הנראה, מחששה שהרשויות תקחנה את ילדיה. בהודעתה הוסיפה הגב' טורישצב ואמרה כי "אילו לא חשבתי שגיבי הולך להרוג את ילנה, ולא סתם מרביץ לה, אני גם לא היית מזמינה משטרה". בסיפא להודעתה מביעה הגב' טורישצב דעתה (שאינה מחייבת את בית המשפט) ואמרה: "אני חושבת שכל העניין הזה ייגמר לא טוב ושגיבי יהרוג את ילנה בסוף." (ב) הודעתה של הגב' ויקטוריה סבסטיאנוב (המתגוררת בבניין סמוך): "מאז שנולדה ילדה אצל ילנה יש צעקות ומריבות שבמהלכם גיבי מרביץ לילנה. אתמול בין השעות 7 - 8 בבוקר אני שמעתי צעקות של ילנה ושל גיבי, זמן מה אחרי זה, תוך כדי שהצעקות נמשכות, אני יצאתי למרפסת שלי ואני ראיתי שבמטבח של ילנה וגיבי, שהמטבח נמשך החוצה עם מרפסת שסגורה עם חלונות בהמשך של המטבח, וראיתי שבמרפסת הזאת יושבת ילנה, וגיבי פנים אלי וקצת בצד, לובש רק תחתונים לבנים, בועט בילנה עם הרגליים שלו בילנה בכל חלקי גופה." ולמטה מדברים אלה מסרה הגב' סבסטיאנוב: "אני רוצה להגיד שגיבי מרביץ לילנה באופן קבוע ויש צעקות והשכנים דיברו איתם כמה פעמים וזה לא עוזר." 8. אם לא די בהודעות שמסרו השכנות, כי אז מדוחות הפעולה שנערכו על ידי השוטרים שהגיעו למקום עולה, כי פגשו באשת העורר מחוץ לדירה, וראו כי דם זב מפניה. אף תמונות שנעשו בדירת בני הזוג סמוך לאחר מכן מלמדות כי על רצפת הדירה היו כתמי דם ספורים. על גודל הסערה שפקדה את הדירה ניתן ללמוד מתמונת מזגן האוויר המפוצל, שנתלש מהקיר והושלך על הרצפה. 9. אשת העורר סרבה לשתף פעולה בחקירה, והדבר בא לידי ביטוי מפורש בדוחות הפעולה שנרשמו על ידי השוטרים. אזכיר, כי אחד השוטרים שהגיע למקום, והוא שולט בשפה הרוסית, שמע את העורר מורה לאשתו כי תספר שהפגיעות בה אינן ממנו. אף מהודעתה של הגב' טורישצב עולה, כי אשת העורר מעדיפה לספוג את מכותיו של העורר ולהחריש. מכל מקום, העובדה כי אשת העורר לא מסרה הודעה כלשהי, משום שסרבה לשתף פעולה בחקירה, אינה פוגעת לדעתי בעוצמת הראיות הלכאוריות, ולהשקפתי, בנסיבות העניין, חוסר שיתוף הפעולה של אשת הנאשם עם החוקרים, וסירובה למסור הודעה, רק מחזקות את הראיות שנאספו במהלך החקירה. 10. סופו של דבר, שלאחר ששקלתי הראיות שנאספו בתיק החקירה, הנני סבור שיש בידי המשיבה ראיות לכאוריות, בכמות, בטיב ובעוצמה, כדי הדרוש להוכחת העובדות המפורטות בכתב האישום, הן העובדות המתייחסות לתקיפת הנאשם את אשתו והן העובדות המתייחסות לתקיפת העורר את השוטרים שהוזעקו למקום. ד. עילת מעצר 11. העורר נהג באלימות בבת זוגו ודי בכך כדי להקים את חזקת המסוכנות לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(5) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו - 1996. אף ללא חזקת המסוכנות, ההודעות שמסרו השכנות המתגוררות בסמוך לבני הזוג מלמדות על מסוכנותו של העורר, אשר הפליא מכותיו בבת זוגו, עד כי לפחות אחת מהשכנות סברה כי הוא עומד לגרום למותה של אשתו. 12. מלבד זאת, מתברר כי אין זו הפעם הראשונה בה הכה העורר את אשתו, ועוד מתברר כי לעורר עבר בלתי מבוטל בעבירות אלימות. לכאורה תלויים ועומדים על העורר שלושה עונשי מאסר, לתקופה מצטברת בת 39 חודשים, ואם יורשע העורר בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, ככל הנראה לא יהיה מנוס מהפעלתם. נראה אפוא, שהעורר לא למד כי עליו לרסן את האלימות האצורה בו, ועונשי מאסר בפועל שהושת עליו בעבר בגין עבירות אלימות, כמו גם עונשי המאסר המותנה התלויים מעליו כחרב המתהפכת, לא הכניסו בינה בראשו. 13. אף התנהגותו הבוטה כלפי השוטרים שהוזעקו לדירתו מלמדת על אופיו האלים של העורר, ונראה כי אנשי החוק לבושי המדים הם בעיניו אובייקט שיש להתעמת אתו, ומדיהם התכולים הם בעיניו כפיסת הבד האדומה בעיניו של השור. 14. לאחר ששקלתי טענות הצדדים, הנני קובע כי קיימת עילה למעצרו של העורר בשל מסוכנותו הרבה ואופיו האלים. ה. חלופת מעצר 15. שקלתי טענות ב"כ העורר בעניין חלופת המעצר, ואין אני מקבלן. שוכנעתי כי צדק בית המשפט קמא בקובעו כי לא ניתן לאיין את מסוכנותו של העורר בחלופת מעצר, וכי הצורך לשמור על שלום הציבור ובטחונו בכלל, כמו גם הצורך לשמור על שלומה של אשת העורר ובטחונה בפרט, גוברים על הפגיעה בחירותו של העורר. מקובלת עלי עמדת בית המשפט קמא, כי לאור אופיו האלים של העורר, ואולי אף ניתן לומר האלים מאוד, חלופת המעצר לא תאיין את מסוכנותו. אם עונשי המאסר בעבר והמאסרים המותנים התלויים ועומדים עתה, לא הרתיעו את העורר, ואם השוטרים על מדיהם ואזיקיהם הצליחו להשתלט על העורר רק לאחר הפעלת כוח, כי אז לא מתקבל על דעתי שדודו של העורר יצליח לפקח עליו ולשמור כי יקיים את חלופת המעצר. גם אם אשת העורר אינה חוששת מפניו כפי שטען ב"כ העורר, הרי תיאוריהן המצמררים של השכנות את המכות שהעורר הפליא ברעייתו, וצרחותיה הרמות, עד כי נדמה היה שהיא עומדת לעבור לעולם שכולו טוב, מלמדים כי חובה על בית המשפט להתעלם מהתנהגותה המוזרה של אשת העורר ומנכונותה להמשיך ולספוג את נחת ידו של העורר בעתיד כפי שסבלה זאת בעבר. על כן, כלל לא עולה על דעתי לשחרר את העורר לחלופת מעצר. 16. אמנם, כיום מצווה בית המשפט לשקול חלופת מעצר בכל מקרה המובא בפניו, ואולם, בית המשפט יוצא ידי חובתו אם הוא מגיע למסקנה, כי בנסיבות המקרה שלפניו חלופת המעצר לא תאיין את מסוכנותו של הנאשם. במקרה שלפני אין צורך להכנס לטיבה של חלופת המעצר שמציע העורר כאשר ברור, שהחלופה לא תשיג את מטרת המעצר באופן שייפגע פחות בחירותו של העורר. 17. על כן, הנני דוחה את עתירת העורר לשחררו לחלופת מעצר, וכן הנני דוחה את עתירתו החלופית של העורר להחזיר העניין לשולחנו של בית המשפט קמא על מנת שהוא ישקול טיב החלופה המוצעת על ידי העורר. ו. סיכום 18. אשר על כל האמור לעיל הנני דוחה את הערר. העורר ישאר במעצר עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו בתיק פ' (שלום - חיפה) 1692/06. 19. הטענה חסרת הבסיס, כי אין ראיות לכאורה להוכחת העובדות הנטענות נגד העורר בעניין תקיפת אשתו, מצדיקה הייתה הטלת הוצאות. ואולם, הטלת הוצאות במקרה זה תפגע דווקא באשת העורר פגיעה נוספת. על כן, הנני נמנע במקרה זה מלהטיל הוצאות ההליך על העורר. ואולם, ראוי כי העורר ידע, וידעו אלה שכמותו, כי העסקת רשויות האכיפה פעם אחר פעם בעבירות החוזרות על עצמן, עשויה להטיל עליהם לשאת בהוצאות ההליכים הנגרמים על ידם, במיוחד כאשר בפיהם טענות חסרות בסיס.עררמעצרמעצר עד תום ההליכים