בע"פ 4872/95 מדינת ישראל נ' גל אילון, פ"ד נג(3) 1, 8, על ידי השופטת שטסברג-כהן נפסק כי ענישה סלחנית במקרים של התנהגות עבריינית חמורה עלולה להביא להתמוטטות עכבות מוסריות, להתפרש כהתפשרות על ערכים ועל נורמות, לפגוע באמינות מימושו של האיום בעונש מאחורי החוק ולהעביר מסר שלילי לעבריינים פוטנציאליים המועדים לבצע עבירות מאותו סוג. באותו אופן שבו השתת עונש ממשי היא בבחינת ביטוי חברתי חריף לגינוי שלו ראויים המעשים החמורים, כך אימוץ הגישה הסלחנית תחליש הכרת האיסור שבהתנהגות...". להלן גזר דין בנושא ענישה סלחנית: גזר דין האישומים 1. הנאשם הורשע במסגרת הסדר טיעון שבו הודה בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירות הבאות: קשר לביצוע פשע - עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן - "החוק"); הסעה שלא כדין - חמש עבירות לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952; מסחר ברכב גנוב - שלוש עבירות לפי סעיף 413יא לחוק; שוד בנסיבות מחמירות - שלוש עבירות לפי סעיף 402(ב) לחוק וניסיון לבצע שוד בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיפים 402(ב) בצירוף סעיף 25 לחוק. 2. בהסדר הטיעון הוסכם כי הנאשם לא הפעיל אלימות כלפי מי מהמתלוננים במהלך האירועים מושא כתב האישום ולא היה נוכח בכלי הרכב הנשדדים. עוד הוסכם כי הצדדים לא יחרגו בטיעונים לעונש מעובדות כתב האישום המתוקן, יוגש תסקיר בעניינו של הנאשם והטיעון לעונש יהיה פתוח. 3. באישום הראשון מתואר הקשר של הנאשם עם שלושה אחרים (להלן - "הקושרים") לשדוד מוניות באזור גוש דן ולהעבירן לתחום הרשות הפלסטינאית, על מנת למוכרן לסוחרי רכב כדי שיפרקו אותן לחלקי חילוף. תפקידו של הנאשם, שהיה תושב ארעי בארץ, היה להסיע את הקושרים, שידע שאין ברשותם אישורי שהייה בישראל, לגוש דן, שם יבקשו הקושרים מנהגי מוניות להסיעם לירושלים או לאזור סמוך, כאשר הנאשם נוסע ברכבו בעקבות המונית שבה ייסעו הקושרים על מנת להתריע מפני כוחות משטרה. כאשר תגיע המונית לירושלים, סמוך לקו התפר בין ישראל לאזור,ישתלטו הקושרים על המונית, יסלקו את הנהג וייקחו את הרכב לאזור, שם יימכר לסוחרים בחלקי חילוף ואת התמורה יחלקו הקושרים והנאשם ביניהם. האישום השני מתאר אירוע שאירע ביום 7.5.05 ואשר מימש את תוכנית הקשר שפורט לעיל. שניים מהקושרים, שהיו ברכב, השתלטו על המונית, תוך שימוש באלימות נגד הנהג שנדחף ממנה. לאחר שהמונית הועברה לאזור, מכר אותה הנאשם לסוחר רכב וחילק את התמורה בינו לבין הקושרים. באישום השלישי מתוארים שלושה אירועים נפרדים: באירוע הראשון, שהתרחש ביום 22.5.05, פעלו הקושרים והנאשם בהתאם לתוכניתם. אף כאן היה שימוש בכוח על ידי הקושרים, שהבריחו את הנהג והעבירו את המונית לרמאללה, שם המתין להם הנאשם. באירוע השני, שהתרחש ביום 23.5.05, חזרו הנאשם וקושרים על תוכניתם הנפשעת. הפעם הקורבן היה נהגת מונית. הקושרים חבטו בנהגת וגררו אותה מחוץ למונית ונמלטו לרמאללה, שם המתין להם הנאשם שקיבל את המונית, מכר אותה ואת התמורה חילק בינו לבין הקושרים. באירוע השלישי, שהתרחש ביום 25.5.05 שכרו שניים מהקושרים את שירותיו של נהג מונית והפעם ביקשו ממנו לנסוע לאזור כפר קאסם, שם תקפו את הנהג ולאחר שהלה נמלט נסעו מהמקום. לאחר מכן, ביקש אחד מהקושרים את הנאשם לנסוע לפניו לכיוון מחסום קלנדיה, כדי להבטיח שציר התנועה פנוי והנאשם מילא אחר מבוקשו. ברמאללה מכר הנאשם את הרכב וחילק את התמורה עם הקושרים. באישום הרביעי, שהתרחש ביום 29.5.05, מואשם הנאשם באירוע דומה, אלא שהפעם נרתעו הקושרים מביצוע זממם, מפני שבמקום שאליו הגיעו נכח כוח משטרה מוגבר. למניעת ספק, הנאשם מילא את חלקו בכל אחד מהמקרים בהסיעו את הקושרים לזירה ממנה שדדו את המוניות או ניסו לשדוד ולאחר שהקושרים עלו למוניות ונסעו בהן, נהג ברכבו בעקבות הקושרים והנהגים להבטיח שציר התנועה פנוי ובטוח. תסקיר שירות המבחן 4. לפני שנישא התגורר הנאשם ברמאללה. לאחר נישואיו לישראלית עבר להתגורר בישראל והיה תושב ארעי. לנאשם ולאשתו ילדה. בעקבות האירועים מושא כתב האישום, נשללה מהנאשם זכאותו לתושבות ארעית. לשלילת התושבות הארעית, כאשר הנאשם היה בהליכים לקבלת תושב קבע, השלכה קשה על הנאשם ועל משפחתו. הנאשם חווה תוצאה זו כעונש חמור בפני עצמו. מעצרו של הנאשם הגביר את המצוקה הכלכלית של המשפחה ואשתו של הנאשם נאלצה לצאת מהבית כדי לעבוד. האישה עובדת במפעל בגדים שעות רבות תמורת שכר מינימום. הנאשם, שאין לו עבר פלילי ומעולם לא נעצר, חש מצוקה בבית המעצר. שירות המבחן התרשם כי הנאשם מטשטש מרכיבים בעייתיים בחייו ולכן התקשה שירות המבחן להגיע להבנה מלאה אודותיו. לשירות המבחן נראה כי הנאשם מקיים אורח חיים נורמטיבי בצד קשרים בעייתיים שוליים. עד למעצרו עבד הנאשם במקצועות שונים. מספר חודשים לפני מעצרו ניהל עסק של הובלות. הנאשם מכר את המשאית וחשב לקנות אחרת תחתיה, ברם באותה תקופה עבר תאונת דרכים קשה עם מכונית שקיבל ללא תמורה מאחד הקושרים, והמכונית הושבתה כליל. הנאשם חש צורך לגמול לאותו קושר ולהסיעו לתחומי מדינת ישראל תוך שהוא מודע לתוכניותיו. הנאשם תולה באותו קושר גורם משמעותי להסתבכותו ומתקשה להודות בתרומתו לקשר, למימושו ולהיבטים התועלתיים שהפיק ממנו. חרף ידיעתו את מטרות הנסיעה של הקושר לישראל, לא ראה עצמו הנאשם שותף לעבירה. הנאשם מכחיש שהיה מעורב בתכנון ובביצוע העבירות. לדברי הנאשם היתה לו מעורבות פאסיבית ו"עשה לנידאל טובה". לדעת שירות המבחן, הנאשם היה בטוח שלא ייתפס ולא יאונה לו כל רע. מאחר וקיים פער גדול בין תמונת המצב של הנאשם את עצמו - אדם נורמטיבי שמנהל חיי עבודה ומשפחה תקינים - לבין האשמות החמורות המיוחסות לו, התקשה שירות המבחן לגבש הערכה ברורה אודותיו, אופיו ואורח חייו, ומידת מעורבותו באורח חיים עברייני. בנסיבות אלה המליץ שירות המבחן על עונש משמעותי ומרתיע תוך התייחסות לשיקולים של נסיבותיו האישיות של הנאשם והעובדה שעמד לראשונה לדין פלילי. טיעונים לעונש 5. עו"ד עוזרי, ב"כ המאשימה, טען כי בבוא בית המשפט לגזור את דינו של הנאשם אל לו להתעלם מהטראומות של ארבעת הנהגים, שהותקפו באכזריות על ידי הקושרים. 6. עונשו של הנאשם צריך להיגזר מגזר הדין שניתן בעניינם של הקושרים. הקושרים הועמדו לדין בנפרד (ת"פ 964/05). הנאשם 1 הורשע בחמש עבירות של שוד מזוין ונידון לשבע שנות מאסר; הנאשם 2 הורשע בשש עבירות של שוד מזוין בנסיבות מחמירות והוא צירף אישום נוסף של שוד מזוין שגם בו הורשע. הנאשם 2 נידון לשמונה שנות מאסר. נאשם 3 הורשע בשש עבירות של שוד מזוין בנסיבות מחמירות ונידון לשבע שנות מאסר. לטענת ב"כ המאשימה, יש לנאשם בתיק זה "קופת שרצים" הגדולה מזו שיש לקושרים ולכן העונש שצריך לגזור עליו צריך להיות חמור מהעונשים שהוטלו על הקושרים. עוד יש לזכור, שאילולא הנאשם, שהיה אז תושב ארעי בישראל, ואשר הכיר את הדרכים לגוש דן וחזרה, לא היו הקושרים יכולים לבצע את זממם ולהוציא לפועל את הקשר שקשרו. הנאשם ניצל לרעה את התושבות הזמנית שהוענקה לו בגין נישואיו ואין לו להלין אלא על עצמו על שעקב מעשי השוד שעשה בצוותא עם הקושרים, נשללה תושבותו הארעית. מי שמנצל את תושבותו הארעית להשתתף במעשי שוד, אין לו להלין אלא על עצמו, אם עקב השתתפותו במעשי השוד נשללה זכאותו. הנאשם לא חבר לקושרים לבצע את מעשי השוד עקב מצוקה כלכלית, שזה היה המניע לעשיית המעשים הנפשעים על ידי הקושרים, כעולה מתסקירי שירות המבחן שהוגשו בעניינם. הנאשם מגמד את אחריותו למעשי השוד ותרומתו להצלחת הקושרים ומגלגל את הצטרפותו לקשר "בעשיית טובה" לאחד הקושרים. לפיכך, למרות שהנאשם לא נטל חלק במעשי האלימות כלפי הקורבנות, צריך להחמיר בדינו, ולטיל עליו עונש חמור מזה שהוטל על הנאשם 3. גם שירות המבחן סבור שיש להטיל על הנאשם עונש מוחשי ומרתיע. נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם אינן חריגות ולכן המשקל שיש לתת להן הוא שולי. לאור האמור, ביקש ב"כ המאשימה להטיל על הנאשם עונש מאסר משמעותי, מאסר על-תנאי ופיצוי למתלוננים. הנאשם עצור מיום 29.5.05. 7. לטענת ב"כ הנאשם, עו"ד ג'יג'יני, הנאשם היה אמור להשתחרר למעצר בית, אך הוא לא הצליח לגייס את סכום הערבות. עניינו של הנאשם שונה. כעולה מהסדר הטיעון, הנאשם לא היה שותף למעשי האלימות הקשים שבהם נקטו הקושרים נגד קורבנותיהם. הנאשם לא השתתף בכל מעשי השוד, המפורטים בכתב האישום, שהוגש נגד הקושרים. הנאשם חבר לקושרים רק במשך שבוע, שהיה שבוע של ייאוש. יש להקל בעונשו של הנאשם שלקה פעמיים: פעם בגין העבירות מושא כתב אישום זה ופעם בשל שלילת התושבות הארעית. לנאשם אין הרשעות קודמות והוא הביע חרטה על מעשיו וגם נתונים אלה צריכים להילקח בחשבון לקולא. 8. הנאשם הביע חרטה על מעשיו וטען שאינו מכה אדם ומעולם לא פגע במישהו. הנאשם ביקש את רחמי בית המשפט עליו ועל בני משפחתו. דיון 9. הנאשם חבר לקושרים, שחפצו לשדוד מוניות מנהגים תושבי ישראל, ולמוכרם באזור. אמנם הנאשם לא היה שותף למעשי האלימות הקשים, אך קשה לקבל שלא העלה במחשבתו, שנטילת המוניות תהיה "חלקה" וללא מעשי אלימות. הנאשם הביע חרטה בבית המשפט, אך מתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשם לא הפנים את חומרת מעשיו, היינו, את העובדה כי הוא שהוביל את הקושרים לגוש דן והוא שנסע בעקבות הקושרים במוניות שנשדדו כדי לוודא שהדרך פתוחה ואין כוחות משטרה בדרך. לדבריו, חלקו בקשר היה פאסיבי, אך כעולה מעובדות כתב האישום הוא מכר את רוב הרכבים שנשדדו וחילק את הרווחים עם הקושרים. הטענה שהנאשם נענש בחומרה, כי לא רק שישלח לכלא אלא שגם תושבותו הארעית נשללה ממנו והקשר המשפחתי עם אשתו ובתו עומד בסכנה -דינה להידחות מכל וכל. הנאשם ניצל את הכנסת האורחים של המדינה שהעניקה לו תושבות ארעית בגין נישואיו עם אשתו ולו היה מתמיד בדרכו הנורמטיבית היה זוכה להיות תושב קבע ואולי גם אזרח ישראל. תחת זאת שילם הנאשם למדינה רעה תחת טובה. הנאשם אמנם לא השתתף במעשי האלימות נגד הנפגעים, אך כאמור, הוא שהוביל את הקושרים לגוש דן והוא שדאג לנסיעה בטוחה לאחר מכן לאזור. מי שהביא את הנאשם למצב קשה זה הוא עצמו שבמו ידיו איבד את מעמדו כתושב ארעי. אין לנאשם אלא להלין על עצמו. גם שירות המבחן נמנע מממתן המלצה וסבר שיש להטיל על הנאשם עונש מוחשי ומרתיע. 10. קשה למצוא נסיבות לגלגל בזכותו של הנאשם, זולת הודאתו בעובדות, החיסכון בזמן השיפוטי והיעדר הרשעות קודמות. ניתן לשקול גם את הסבל שגרם הנאשם לבני משפחתו, אך על כך היה עליו לחשוב בטרם ביצע את העבירות. 11. ב"כ הנאשם טען לענישה אינדיבידואלית, המתחשבת בנסיבותיו האישיות של הנאשם. הצדק עמו. ברם, כאשר מדובר בעבירה חמורה יש לתת משקל קטן לנסיבותיו האישיות של הנאשם. וכך באו הדברים לידי ביטוי בע"פ 4872/95 מדינת ישראל נ' גל אילון, פ"ד נג(3) 1, 8, על ידי השופטת שטסברג-כהן: "ענישה סלחנית במקרים של התנהגות עבריינית חמורה עלולה להביא להתמוטטות עכבות מוסריות, להתפרש כהתפשרות על ערכים ועל נורמות, לפגוע באמינות מימושו של האיום בעונש מאחורי החוק ולהעביר מסר שלילי לעבריינים פוטנציאליים המועדים לבצע עבירות מאותו סוג. באותו אופן שבו השתת עונש ממשי היא בבחינת ביטוי חברתי חריף לגינוי שלו ראויים המעשים החמורים, כך אימוץ הגישה הסלחנית תחליש הכרת האיסור שבהתנהגות...". 12. אני סבור שלאור העונש שהוטל על הקושרים האחרים ושממנו עלי לגזור את עונשו של הנאשם, יש להתחשב גם בעובדה שהנאשם לא נטל חלק במעשי האלימות ושמספר עבירות השוד, שהן העבירות העיקריות, בהן הורשע הוא חמש. בנסיבות אלה אני סבור, חרף דעתי שהעונש שהוטל על הקושרים נוטה לקולא, הרי בשל גזירת הכתוב - גזר הדין שניתן בתיק האחר - יש לדון את הנאשם לשש שנות מאסר. כמו כן יש לדון את הנאשם לעונשי מאסר על-תנאי כדלקמן: בגין כל העבירות בהן הורשע, למעט עבירות של הסעה שלא כדין - לשמונה עשר חודשי מאסר על תנאי; בגין הסעה שלא כדין - לשלושה חודשי מאסר על תנאי. התנאי בכל אחד מהמקרים הללו, שהנאשם לא יעבור את העבירות האמורות תוך שלוש שנים מיום שחרורו מהכלא. כמו כן, על הנאשם לפצות כל אחד מהמתלוננים בסך של 10,000 ₪. הפיצוי ישולם באמצעות גזברות בתי המשפט, שתעביר את הפיצויים לפרקליטות שתדאג להעבירם למתלוננים. זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יוםמשפט פלילישיקולי ענישה