להלן גזר דין בנושא עונש על עבירות סחיטה: גזר - דין 1. הנאשם הורשע במסגרת הסדר טיעון בביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן בשלישית, כתב אישום שייחס לו ביחד עם שבעה נאשמים נוספים, שורת עבירות כמפורט בכתב האישום שמשתרע על פני 14 עמודים, כאשר לנאשם 1 מיוחסות העבירות המפורטות באישום הראשון, עבירות של סחיטה בכוח שהגיע לידי מעשה, סחיטה באיומים, נטילת נכס לשם סחיטה, חטיפה לשם סחיטה וקשירת קשר לביצוע פשע, וכן מיוחסת לו עבירה של הדחה בחקירה בדרך של איומים, בעוד שבאישום השני הורשע הנאשם בעבירות של גרם חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, קשירת קשר לביצוע פשע ותגרה במקום ציבורי, באישום הרביעי הורשע בעבירה של הפרת הוראה חוקית. הנאשם צירף שורת תיקים נוספים שמתנהלים כנגדו, כאשר גם העבירות הנוספות בהן הורשע, הינן עבירות של אלימות, חבלה בכוונה מחמירה, סחיטה באיומים, שוד, היזק בזדון, עבירות שנדונו בפני כב' השופטים שוהם, גורפינקל וקרא, הכל כמפורט בכתבי האישום שצורפו ע"י הנאשם במסגרת הסדר הטיעון. לציין, שעפ"י הסדר הטיעון שהוצג בפני ביהמ"ש, עתרה התביעה להטלת עונש מאסר לתקופה של 10 שנים, להפעלה של עונש מאסר מותנה בן 24 חודשים חציו במצטבר וחציו בחופף, כך שבסה"כ עתרה התביעה להטלת עונש מאסר של 11 שנות מאסר, מאסר על תנאי וקנס כספי, בעוד שהסנגוריה עתרה להטלת עונש מקל שיאפשר לנאשם לעבור טיפול שיקום שבכוונתו להחל בו במסגרת מאסרו הנוכחי. 2. יש להדגיש שמדובר בכתב אישום הכולל מספר רב של אישומים, מספר רב של נאשמים, ומספר רב של עורכי דין שהתנהל בפני מותב זה במשך חודשים ארוכים באינטנסיביות רבה, עד אשר הודיעו הצדדים לביהמ"ש על הסדר הטיעון, בשלב שבו ביהמ"ש הספיק לשמוע חלק ניכר מראיות התביעה, כך שתמונת הדברים התבהרה היטב בפני ביהמ"ש במובן זה שביהמ"ש עמד על מעשיו של הנאשם, כמו גם על מעשים של אחרים כמפורט בכתב האישום, כל זאת מפיהם של המתלוננים ומפי העדים שהעידו מטעם המאשימה. עוד ראוי להדגיש ולציין את העובדה שמעורבים אחרים בפרשה זו, הינם מעורבים גם בפרשיות אחרות שנדונו בפני מותבים אחרים בבימ"ש זה, והכוונה לאותו תיק שנדון בפני כב' השופט שוהם בעניינו של הנאשם ושותפיו שם, כאשר כב' השופט שוהם הטיל עונש מאסר לתקופה של 6.5 שנים בפועל על מעורב אחר בפרשה (קלנטרוב אדוארד) וכן עונש מאסר שהוטל ע"י כב' השופט רוזן על מעורבים אחרים בפרשה נשוא כתב האישום שבפני, כאשר גזר את דינם של אותם נאשמים, בני החבורה האחרת, שהודו במיוחס להם בכתב האישום ואף מסרו הודעה מפלילה כנגד הנאשם ובני חבורתו, וגם שם ביהמ"ש מצא להחמיר בעונש שהוטל על הנאשמים. כמו כן, יש לזכור שמותב זה גזר את דינם של 7 נאשמים נוספים שעניינם נדון בפניו באותה פרשה, וגם שם נקבעה רמת ענישה המתייחסת לחלקו של כל נאשם ונאשם בפרשה, כאשר לטענת המאשימה כפי שיפורט בהמשך, עמד הנאשם בראש החבורה ובעצם היה מנהיגה של אותה חבורה, אשר פעלה להטיל חיתתה על אחרים, כמפורט בכתבי האישום הרבים, כאשר החבורה הונהגה ע"י הנאשם, זה קבע את דפוס ההתנהגות כלפי המתלוננים, זה התווה לאחרים את אופן הפעולה, יזם ובעצם היה הרוח החיה שהיוותה את הבסיס לפעולתם של אחרים. 3. אינני מוצא מקום לשוב ולפרט את עיקר המעשים המיוחסים לנאשם, הן בכתב האישום שבפני בכל הקשור לשלושת האישומים שמיוחסים לו והן לשורת מעשים ארוכה בה הורשע הנאשם עפ"י הודאתו בכתבי אישום נוספים, אך די לציין ולהדגיש את העובדה שגם בפני כב' השופט שוהם, שהספיק כבר לשמוע את כל פרשת התביעה בתיק שבפניו, התגלתה תמונה קשה וחריגה בחומרתה באשר להתנהגות של הנאשם ובני חבורתו, אשר הטילו את חיתתם על אחרים, פעלו באופן מאורגן כדי לפגוע באחרים, סחטו אחרים, פגעו בהם ולא היססו לנקוט באלימות קשה כלפיהם שעה שאלה לא קיימו את מצוותם של הנאשם וחבריו. אינני בא לקבוע אם הנאשם היה גם הרוח החיה באותן פרשיות, אך אין ולא יכול להיות ספק בדבר העובדה שמדובר במי שהיווה חוליה חשובה ומרכזית בפעולתה של אותה חבורה אשר פעלה ככנופיה לכל דבר וענין, סחטה כספים מאחרים, איימה על אלה שלא הסכימו להעביר לבני החבורה כספים עפ"י דרישה, ובמקרה הצורך אף הפעילה אלימות קשה ואכזרית כלפי אחרים על מנת להניעם להעביר לה כספים, ולהרתיעם מפני העתיד לקרות להם במידה והם יעמדו על סרובם להעביר כספים. בענין זה אין לי אלא להפנות לאמור בגזר דינו של כב' השופט שוהם בדבר תחילתם של הארועים שעה שהנאשם וחבריו (אומנם זה היה קלנטרוב שהחל בארועים אך בהמשך הנאשם נטל חלק מרכזי באותם ארועים) תקפו את המתלונן רק משום שזה העז להביט לעברם, תקיפה אלימה, אכזרית וחסרת תקדים כאשר כל בני החבורה האחרת מצאו את עצמם מוכים וחבולים בצורה קשה ביותר. ביהמ"ש ציין וקבע שם שעל מעשים חמורים שכאלה יש להגיב באורח קשה מתוך מתן עדיפות בולטת לשיקולי ההרתעה ולעקרון הגמול שבענישה, כאשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם יש לייחד משקל מופחת בין שיקולי הענישה. גם כב' השופט רוזן לא פסח שבטו מהתנהגות בני החבורה, אומנם כאשר נדרש לדון בעניינם של בני החבורה האחרת שלמעשה היתה מסוכסכת עם הנאשם ובני חבורתו, כאשר בעמ' 6 לגזה"ד ציין שמדובר במעשים קשים וחמורים בהם שתי חבורות של צעירים מאורגנות יותר או פחות נפגשות למטרה אחת ויחידה של ניהול מלחמה ביניהם, ולצורך זה כל חבורה התארגנה לקראת הפגישה, אספה חברים ככל שניתן, הצטיידה בנשק קר וחם, כאשר מדובר בצעירים תאבי אלימות ששעטו אחד כלפי משנהו על מנת לחבוט ולהכות איש בגוף של חברו ללא רחמים, תוך שליפת סכינים ונעיצתם בגופם של אחרים ובשלב השיא של הארועים אף נורו יריות. 4. באי כח המאשימה עורכי הדין נוריאל, פלוס ופלש ביקשו להדגיש בפני ביהמ"ש את הנסיבות החריגות ויוצאות הדופן שמתקיימות בעניינו של נאשם זה, נסיבות אשר מצדיקות מיצוי הדין עימו עד תום, העדפת האינטרס הציבורי שבהטלת עונש ראוי והולם על נאשם שהורשע בביצוע שורה ארוכה של עבירות חמורות ביותר, שכל אחת ואחת מהן מצדיקה ואף מחייבת שליחתו לריצוי עונש מאסר של שנים רבות מאחורי סורג ובריח, ביקשו להדגיש את אופיו האלים והאכזרי של הנאשם שעמד בראשה של כנופיה ששמה לה למטרה לחיות על רווחי אחרים, תוך סחיטתם של אלה שנראו לה חלשים ממנה, תוך חיובם של אחרים לשלשל לידי בני החבורה סכומי כסף קבועים מידי שבוע או חודש מבלי לבצע כל עבודה, כל זאת באמתלה של מתן זכות לאותם אחרים לעבוד לצורכי מחייתם, בין במכירת בלוני גז בקרבת מועדוני לילה ובין בניהול בתי עסק על גבול הלגיטימיים. בני החבורה לא היססו להפעיל אלימות קשה ואכזרית כלפי כל מי שעמד בדרכם, וכלפי כל מי שסרב לשלם להם כספים, כאשר תגובת הנאשם וחבריו היתה הפעלת אלימות קשה ביותר, לרבות חטיפתו של המתלונן בתיק העיקרי, תקיפתו במשך שעות רבות, סיכון חייו ואיום על חייו באמצעות כלי נשק קר וחם ובהמשך נטילת כספו. באי כח המאשימה ביקשו להפנות את ביהמ"ש לדפוס ההתנהגות הדומה שחוזר על עצמו בארועים שונים, בהם הנאשם היווה כאמור חוליה מרכזית באותה שרשרת של בני חבורה שפעלה בצוותא חדא לצורך השלטת מרותה תוך שימוש באלימות מילולית ופיזית קשה, תוך איסופם של בני חבורה רבים על מנת לאיים ולהרתיע אחרים, תוך הצטיידות בנשק קר וחם, ומבלי להירתע מעשיית שימוש באותם כלי נשק על דברים של מה בכך - הכל כדי להוכיח לעצמה ולאחרים את האכזריות הרבה שבבסיס התנהגות בני החבורה. כמו כן ביקשו באי כח המאשימה להדגיש את חלקו המרכזי של הנאשם שהוא בכיר בני החבורה, שבעצם הכתיב לאחרים את אופן התנהגותם, ויש להניח שהאחרים פעלו על סמך דפוס התנהגות שהוכתב על ידו, ויש לראותו ככזה כמי שהיה מודע להימצאם של כלי הנשק בקרב בני חבורתו, היה נכון עוד בשלב ראשון של הארוע האלים שהתפתח בין שתי החבורות לשימוש באלימות קשה תוך פגיעה באחרים בסכינים, ותוך הצטיידות בנשק חם, אשר גם בו נעשה שימוש במהלך הארוע האלים. כמו כן ביקשו באי כח המאשימה להדגיש את עברו המכביד של הנאשם, את העובדה שהוא לא למד לקח מהליכים קודמים שבהם היה מעורב, לעובדה שטענתו בדבר הליך שיקום היא טענה שאין לייחס לה משקל רב, אם בכלל, בייחוד נוכח העובדה שגם בהליך קודם בפני כב' השופטת רוטלוי חזר על אותם דברים, ומעשיו כמשתקף מכתבי האישום בהם הורשע זה עתה, מוכיחים מניה וביה שמדובר בעתירה שאין מאחוריה ממש, כאשר הנאשם מוצא לנכון לפנות לביהמ"ש למתן הזדמנות רק לאחר הסתבכויות חוזרות ונשנות בעבירות פליליות חמורות ביותר. כמו כן ביקשו באי כח המאשימה להפנות את ביהמ"ש לעונש המאסר המותנה בן 24 חודשים שתלוי ועומד כנגד הנאשם, שלא הרתיע אותו מלשוב ולבצע עבירות פליליות חמורות ביותר, במספר כתבי אישום. לבסוף, עתרו באי כח המאשימה לביהמ"ש להטיל את הרף העליון של העונש המוסכם דהיינו 11 שנות מאסר בפועל, בין היתר גם משום העובדה שהנאשם ביצע חלק בעבירות נשוא כתבי האישום בשעה שהיה אמור לשהות במעצר בית מוחלט, אך הפר את צווי ביהמ"ש, יצא מביתו וביצע עבירות חמורות ביותר, על כן לא ראוי ליתן לנאשם זה כל אמון. 5. ב"כ הנאשם עו"ד ליסטר, עתר לביהמ"ש לבחון את גילו הצעיר של הנאשם, לבחון את נסיבותיו האישיות והמשפחתיות כפי שהדבר משתקף מתסקיר קודם מטעם שרות המבחן, כפי שהדבר משתקף מדברי אמו של הנאשם, דברים שיש בהם כדי ללמד על מי שחייו היו מלאי סבל, על מי שאמו עשתה כל שביכולתה להרחיקו מעולם הפשע. עו"ד ליסטר ביקש להגיש גם את הודאתו של הנאשם במיוחס לו בכתב האישום העיקרי, הודאה שהיוותה את המניע העיקרי להודאתם של כל יתר הנאשמים בכתב האישום (7 נאשמים נוספים אשר הודו רק לאחר שהנאשם הודה במיוחס לו). עו"ד ליסטר הפנה את ביהמ"ש לחוו"ד שנערכה ע"י גב' חיה היכל, אשר ביקשה להדגיש את סיכויי השיקום הממשיים שקיימים לגבי נאשם זה, במידה ויתאפשר לו לעבור טיפול שיקום בין כותלי בית הסוהר, שיקום שנמנע ממנו לעבור לאחר ריצוי עונש המאסר אותו ריצה. שמעתי גם את דבריה של גב' היכל בחקירה נגדית ממצה שנערכה ע"י עו"ד נוריאל, וגם אם מתקשה אני לקבל את מסקנותיה של הגב' היכל, הרי לא ניתן לבטל את התרשמותה כאשת מקצוע שקיים סיכוי לשיקום חייו של הנאשם לאחר ריצוי עונש מאסר ועל כן המליצה זו בפני ביהמ"ש שעונש המאסר שיוטל על הנאשם לא יהיה לתקופה ארוכה מדי אלא לתקופה שתאפשר לנאשם לפתח תקוות אמיתיות לשינוי בדרכי התנהגותו לאחר שיחרורו ממאסר. 6. אין צורך להכביר מלים לגבי חומרת המעשים שבוצעו ע"י הנאשם, כאשר כל אחד ואחד מאותם אישומים היה מצדיק הטלת עונש חמור ביותר על הנאשם, כל זאת בשים לב לעובדה שהנאשם פעל בדפוס התנהגות חוזר ונשנה דומה להפליא, כאשר ביצע את העבירות בהן הורשע ביחד עם אחרים, לרוב מבני שכונתו או מבני אותה עדת מוצא, אינו נרתע מלעשות שימוש באלימות קשה, אינו נרתע אף מלחטוף בני אדם על מנת להבהיר להם את רצינות כוונותיו, אינו נרתע מלתקוף אחרים בין באופן ישיר ובין באמצעות אחרים, אינו נרתע מנשיאה של כלי נשק קר וחם (אף אם נשיאת כלי הנשק היא בעקיפין ע"י אחרים מבני חבורתו), אינו נרתע מעימות קשה ואכזרי עם בני חבורה אחרת על רקע סתמי שאין הדעת סובלת. לא מצאתי גם להפנות לפסיקה בנדון, על אף שביהמ"ש העליון בשורה ארוכה של פסקי דין (החל מע"פ 494/05 קובטוב נ' מ"י, שם קבע ביהמ"ש העליון את הצורך והחובה להטיל ענישה מחמירה על מי שהיו מעורבים בארוע פלילי שהסתיים בשפיכת דמים, על הצורך להרתיע עבריינים שעושים שימוש בכלי נשק קר וחם נוכח ריבוי תופעה זו של אלימות בחברה, ועבור בדברים ברורים שנאמרו בע"פ 3547/04 מקסים מון נ' מ"י, ע"פ 208/03 צרפתי ברק נ' מ"י וכלה בהנחיה מפורשת וברורה שיצאה מביהמ"ש העליון בע"פ 9133/04 גורדון נ' מ"י: "ואולם המגיפה שפשתה במחנה היא כה קשה וכה ממאירה עד שבתי המשפט חייבים להעלות את תרומתם למלחמה בה על דרך של ענישה מרתיעה. בענישה מרתיעה בהקשר הדברים פירושה הוא - שליחתו של נאשם לבית האסורים"). 7. אין בליבי כל ספק שבמקרה שכזה העונש שראוי להטילו על הנאשם הוא עונש שהרף התחתון שלו צריך להתחיל במיניין שנים שהתביעה עתרה אליו, כל זאת בשים לב לאכזריות המעשים, לריבויים, לאופי ואופן ביצועם, לעובדה שחלק מהם בוצעו ע"י הנאשם תוך הפרה של תנאי מעצר בית ותוך הפרת אמון שניתן בו, בהתחשב במעמדו של הנאשם בהיררכיה של בני החבורה, בהתחשב בעברו האלים של הנאשם ובאי ניצול ההזדמנות שניתנה לו, בהתחשב באותו עונש מאסר מותנה שתלוי ועומד כנגדו שלא הרתיע אותו, אך גם בהתחשב באופן התנהגות הנאשם וחבריו כפי שהדברים מצאו ביטויים בגזה"ד שניתן ע"י כב' השופט שוהם, שאומנם אינו מתייחס ישירות לנאשם אך יש בו כדי להשליך על אופיו האלים של הנאשם כחלק מבני חבורה. 8. ראוי במקרים חריגים שכאלה להעדיף את האינטרס הציבורי, ליתן משקל יתר לשיקול הגמול והענישה של נאשם, והעדפתם של שיקולים אלה על פני שיקול השיקום, מקל וחומר כאשר אין מדובר במי שזו הסתבכותו הראשונה בפלילים. יחד עם זאת, ואם מצאתי בסופו של דבר שלא להטיל על הנאשם את עונש המאסר שראוי היה להטילו עליו, דהיינו 11 שנות מאסר, עונש שאיננו חמור כלל ועיקר בשים לב לשיקולי הענישה שמניתי לעיל - הרי הדבר נעשה רק משום שמצאתי ליתן משקל לעובדה שהנאשם נפצע באורח קשה ביותר עד אשר היתה צפויה סכנה לחייו, כל זאת עקב הארועים נשוא כתב האישום שבהם נפצע הנאשם ע"י בני החבורה האחרת, פציעה שחייבה את אשפוזו לאחר שהיה נתון בחוסר הכרה ובסכנת ממש לחייו עד אשר אלה ניצלו ע"י רופאי בית החולים אשר ביצעו מלאכת קודש שעה שהצילו את חייו של הנאשם. הנאשם היה נתון פרק זמן ארוך בהליך אשפוז ושיקום, כאשר הליך זה יש להניח טרם מוצה עד תום. כמו כן מצאתי ליתן משקל מסוים, אף אם כי לא רב, להודייתו של הנאשם במיוחס לו בכתב האישום, הודיה שבד"כ זוכה להתייחסות אוהדת יותר מצד ביהמ"ש אך לא כך הדבר שעה שמדובר באותם הליכים שהתנהלו בפני כב' השופט שוהם, הליכים שהתמשכו על פני פרק זמן ארוך ביותר, בין היתר על הרקע שפורט ע"י כב' השופט שוהם. 9. סופו של דבר ובשים לב לכל השיקולים שמניתי לעיל, ובהתחשב ברמת הענישה שהוטלה על מעורבים אחרים בפרשה זו (בין נאשמים שנדונו בפני בגין הפרשה נשוא התיק העיקרי, ובין עונשים שהוטלו על שותפיו של הנאשם לכתב האישום בפני כב' השופט שוהם, ובין עונשים שהוטלו על בני החבורה "היריבה" כפי שהוטלו ע"י כב' השופט רוזן), מצאתי להטיל בסופו של דבר על הנאשם את העונשים הבאים: א. 7 שנות מאסר בפועל. ב. אני מורה על הפעלת עונש מאסר על תנאי לתקופה של 24 חודשים שהוטלה על הנאשם בת"פ 40345/00 בימ"ש מחוזי ת"א, גז"ד מיום 6.3.01 (כב' השופטת רוטלוי), באופן שמחצית עונש המאסר המותנה תופעל בחופף לעונש המאסר שהוטל ומחציתה באופן מצטבר. למען הסר ספק, עונש המאסר שמוטל על הנאשם הינו 8 שנות מאסר. ג. 24 חודשי מאסר אך הנאשם לא ישא בעונש זה אלא אם יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר כל עבירה מסוג פשע. זכות ערעור תוך 45 יום מהיום. משפט פליליסחיטה