להלן פסק דין בנושא עונש על סחר באמל"ח: פסק דין השופט סא"ל יעקב כהן: בתיק זה הוגשו ערעורים על ידי התביעה ועל ידי הסנגוריה, על קולת העונש, מזה, ועל חומרת העונש, מאידך. לנוחות הדיון נתייחס לתביעה כמערערת ולנאשם כמשיב. הנאשם הואשם בבית המשפט דלמטה בכתב אישום הכולל שני פרטי אישום. הצדדים הגיעו להסדר טיעון במהלכו תוקן כתב האישום, באופן שאוחדו שני פרטי האישום והנאשם הודה כי סחר ב-3 הזדמנויות שונות באלמ"ח, כאשר באחת מהן העביר למעלה מ-12 רובי סער מסוג קלצ'ניקוב, ו-30 מחסניות תואמות, וזאת במסגרת עבודתו כנהג משאית. הנאשם נתפס עם כלי הנשק על ידי המשטרה, במהלך נסיעתו לחברון. טענת הנאשם בפני בית משפט קמא הייתה שידע שהוא מוביל תחמושת אבל לא ידע שמדובר ברובי קלצ'ניקוב. במסגרת הטיעון לעונש בבית המשפט קמא טענו הצדדים והסתמכו על פסקי דין רבים, זה בכה וזה בכה, הכל על פי עמדת הטוען. בית המשפט קמא, לאחר שסקר 12 גזרי דין שונים שהוצגו בפניו, תוך פרוט הנסיבות המקלות והמחמירות, קבע בפסק דין מרשים ומפורט כי מתחם הענישה בעבירות אלו נע בין שלוש לשבע שנות מאסר בפועל. בית המשפט קמא קבע כי, מאחר והעבירה נעברה לשם רווח כספי, יש להמיר חלק מהמאסר בקנס גבוה. סוף דבר, לאחר ששקל את הנסיבות המקלות והמחמירות הטיל ביהמ"ש קמא על הנאשם 4 שנות מאסר בפועל, מיום מעצרו, שנתיים מע"ת למשך 5 שנים וקנס בסך 15,000 ₪ או 15 חודשי מאסר תמורתו, תוך קביעה שהקנס ישולם עד למועד השחרור וכתנאי לו. כאמור, שני הצדדים ערערו על גזר הדין. התביעה גורסת כי העונש שנגזר על המשיב חורג לקולא מרמת הענישה שנקבעה, הן על ידי ביהמ"ש לערעורים והן על ידי ביהמ"ש העליון. התביעה מוסיפה וטוענת כי טעה ביהמ"ש קמא משראה להמיר חלק מעונש המאסר בקנס. עמדת הסנגוריה הינה כי בית משפט קמא דווקא החמיר עם הנאשם. הסנגוריה תומכת עמדתה, בין היתר, בטעויות שנפלו בגזר הדין, ובכך שעמדת התביעה בתיקים דומים אחרים, כמו גם פסיקת בתי המשפט השונים, היו במתחם ענישה נמוך מזה שנפסק במקרה דנן. נקדים ונאמר, כי לטעמנו העונש שהוטל על המשיב הינו קל מדי, וכי לו היינו דנים בתיק זה כערכאה דיונית היינו מטילים על המשיב עונש חמור יותר. ראשית נציין, כי אף אלידא בביהמ"ש קמא עונש המאסר שגזר על המשיב קרוב לרף התחתון של מתחם הענישה שפירט והוא אף ראה לנכון להמיר חלק מעונש המאסר הראוי בקנס. אנו סבורים כי המשיב ראוי לקנס כעונש נוסף לעונש המאסר הראוי שכן הקנס נועד להתמודד עם נסיבה מחמירה - היא האינטרס הכלכלי שהניע את המשיב במעשיו. שנית, ביהמ"ש התייחס לטענותיו של המשיב, לפיהן ביצע את העבירה בשל יחסי תלות במעסיקו, מחד, וכי לא היה מודע לכך שהארגזים הכילו רובי סער ולא כדורי רובים, מאידך. אנו סבורים כי טענתו הראשונה של המשיב לא גובתה בראיות מספיקות. אשר לטענה של המשיב בדבר הנחתו שמדובר היה בכדורים ולא ברובים, נציין כי אני מתקשים לקבל טענתו זו של המשיב. ראשית, אין מדובר במקרה בודד של הובלת אמל"ח. שנית, המשיב לא גילה כל עניין בתכולת המטען שהוביל. אנו רואים בכך, עמדה של אי אכפתיות מצד הנאשם בנוגע לאופי אמצעי הלחימה שהוביל. מכל מקום, המשמעות המקלה המיוחסת להובלת ארגזי תחמושת הינה מוגבלות. מאידך, אנו רואים סיבה מחמירה בכך שהמשיב החזיק בתעודה זהות ישראלית, דבר שהקל עליו את הסחר באמל"ח באמצעות משאיתו. 8. על אף האמור לעיל, אני מציע שלא נתערב, זאת בעיקר מהטעם שלאור שבחנו את מגוון גזרי הדין שהובאו בתיק זה לא ניתן לומר כי העונש שנגזר על המשיב מופרז לקולא וסוטה במידה כזאת המחייבת את התערבותנו. 9. סוף דבר, אני מציע לדחות את שני הערעורים, ולהשאיר את העונש שהוטל על המשיב על ידי בבימ"ש קמא על כנו. השופט אל"ם אריה נח: קראתי את חוות דעתו של חברי סא"ל יעקב כהן ואין אני יכול להסכים לתוצאה אליה הגיע. המשיב הורשע בשורה של עבירות שמכנה משותף אחד להן: סחר באמצעי לחימה. המערער נהג במשאית לה לוחיות זיהוי ישראליות כאמור באמרה שהוגשה בהסכמה לבית המשפט. כמו כן הנאשם בהיותו תושב ירושלים המחזיק בתעודת זהות ישראלית. לוחות הזיהוי הישראליות ותעודת הזיהוי הישראלית הקנו מסווה וביטחון כנגד חיפוש ואפשרו לו לעבור בביטחון יחסי במחסומים שונים. אלא שהמערער ניצל את תעודת הזהות שלו ואת מספרי הרישוי הישראלים שלו לשם הערמה על כוחות הביטחון והבריח תחמושת ונשק שנועדו לפגוע בביטחון האזור. טוענת הסנגורית הנכבדה כי המשיב נוצל על ידי מעבידו ועשה את אשר עשה מתוך חשש כי יפוטר. עיון בכתב האישום בו הודה, וכן בחומר הראיות שהוגש בהסכמה לבית המשפט קמא, אינו מלמד על כל ניצול. נהפוך הוא. המערער הודה ואישר כי כנגד פעולותיו אלה הוא קיבל שכר. עוד טוענת הסנגורית הנכבדה כי המערער לא התכוון להבריח כלי נשק, אלא רק תחמושת. לגבי דידה מדובר בנימוק לקולא, משום שחומרת הברחת כלי נשק עולה לאין שיעור על הברחת תחמושת. אלא שעיון באמרות מפריך גרסה זו. מהאמרות עולה כי המערער ידע גם ידע כי הוא מבריח "דברים", כי "דברים" אלה הם אמל"ח. אכן לא מצאתי אמירה מפורשת כי המערער ידע שמדובר בכלי נשק מסוג קלצ'ניקוב, ואת מספרם, אולם לעמדתי אין הדבר משנה. המשיב גילה שוויון נפש עד חוסר אכפתיות, מה טיבם של ה"דברים" אותם הבריח. הוא ידע שמדובר באמל"ח, הן משום שהדבר נאמר לו במפורש, והן משום הדרך הקונספירטיבית בה אורגנו המשלוחים. אכן מצויים אנו במשפט פלילי, בו על התביעה נטל ההוכחה. אלא שהתביעה נשאה בו במלואו. היא הוכיחה שמשיב הבריח את הנשק, תוך שהוא מודע היטב לעובדה כי מדובר באמל"ח. לפיכך מי שמבקש לטעון כי "הוטעה" על ידי מי שסיפק לו את האמל"ח, והוא התכוון להבריח כדורים אך נוצל להבריח נשק, היה עליו לבסס טענה זו על חומר ראיות, המצוי בתיק בית המשפט ולא בהפרחת אמירות לחלל האוויר. כל אשר ניתן ללמוד ולהתרשם מחומר הראיות המצוי בתיק בית המשפט הוא, שהמערער הסכים תמורת בצע כסף להבריח אמל"ח, כי גילה חוסר אכפתיות כלפי סוג וכמות האמל"ח המוברח, וכי בפעם בה נתפס אמל"ח זה כלל בתוכו למעלה מ- 12 רובי סער מסוג קלצ'ניקוב ושלושים מחסניות. עוד ניתן ללמוד כי בשום שלב לא התעניין המשיב מה האמל"ח שהבריח, מה כמותו או איכותו. בוודאי שלא ניתן להשתכנע כי היה תחת איזה רושם שהאמל"ח הוא מסוג אחד, אך למעשה הוברח אמל"ח אחר. כל האמור מביא אותי למסקנה כי ערעור הסנגוריה אין בו ממש ויש לדחותו. אשר לערעור התביעה. גם אני הייתי שותף ללבטים אותם הזכיר חברי כב' השופט סא"ל יעקב כהן. אלא שבסופו של יום ומטעמים שבאינטרס הציבור, הגעתי אני למסקנה כי העונש שהטיל בית המשפט קמא על המשיב אינו עומד ביחס ראוי לחומרת המעשים ולפגיעה באינטרס הציבור. המערער עשה כאמור את מעשיו תמורת בצע כסף. המערער, עשה מעשים אלה, כפי שהודה במסגרת הסדר טיעון- בשלושה מקרים. במלים אחרות מדובר בעבריין שאין זו מעידה חד פעמית או מקרית אלא בשיטת פעולה. יתרה מכך, המערער ניצל את תעודת הזהות הישראלית שלו ואת מספרי הרישוי הישראליים של רכבו, כדי לבצע את ההברחה. בכך אני רואה חומרה מיוחדת. ניצול תעודת הזהות הישראלית בה זכה המערער, כדי לפגוע בביטחון הציבור, וכן ניצול לוחות הרישוי הישראליות של הרכב כדי לקנות "חסינות" כנגד חיפושים תכופים, יש בה פגיעה חמורה ביותר באינטרס הציבור. הדבר מטיל על כוחות הביטחון עומס כבד ביותר של חובה לבדוק לא רק מי שאינו תושב ישראל אלא גם את תושבי ישראל והדבר כמובן מפחית ופוגע ביכולת האכיפה והבקרה ומגדיל את הסכנה לציבור. מספרם הרב של כלי נשק שהוברחו, עם מספרם העצום של הכדורים מעידים על הפגיעה העצומה של מעשי המערער באינטרס הציבור. למעלה מ- 12 כלי נשק מסוג רובי סער ואלפי כדורים, יש בהם לצייד מספר רב של חוליות מפגעים הגוזלים חיים של תמימים. כל אלה מחייבים אמירה ברורה וצלולה של בית משפט זה הן כנגד מי שמבריח את כלי הנשק, ובמיוחד כנגד אלה המשמשים בזהות הישראלית שלהם כדי להערים על כוחות הביטחון. ולפיכך מסקנתי הברורה היא שהעונש שהוטל על המערער רחוק מלספק את אינטרס הציבורי. נהפוך הוא. אם אמרתי כי היו לי לבטים שעה שבאתי להכריע את הדין, הרי לבטים אלה באו רק מחמת העובדה כי לרוב ינהג בית המשפט לערעורים בזהירות רבה, שעה שיבוא לשנות מגזר דינו של בית משפט דלמטא, אף אם יגיע למסקנה כי הוא עצמו היה מגיע למסקנה שונה. אלא שהמקרה לפנינו הוא מסוג המקרים בהם נדרשת התערבות של בית משפט לערעורים. הן משום הצורך בהבהרת רמת הענישה הראויה, וכן מחמת שחובה על בית משפט זה להדגיש את החומרה הרבה, בה רואים בתי המשפט את העובדה בה אזרחים האוחזים בתעודת זהות ישראלית, ומשתמשים בכלי רכב בעלי לוחיות זיהוי ישראליות לשם ביצוע מעשים הפוגעים בביטחון האזור. לאור האמור, לו דעתי תשמע יתקבל ערעור התביעה, במובן זה שיוטלו על המערער 5.5 שנות מאסר בפועל, במקום 4 שנות המאסר שהוטלו עליו. שאר חלקי גזר הדין יישארו. אבקש להבהיר כי לעמדתי אף עונש זה אינו ממצה את רמת הענישה הראויה, אך רק מחמת שבית המשפט לערעורים אינו ממצה את רמת הענישה הראויה. אולם מן הראוי לשדר מסר ברור של ענישה ראויה של מבריחי אמל"ח ובמיוחד כאשר הם עושים שימוש בתעודת זהות ישראלית ובלוחיות זיהוי ישראליות של כלי הרכב. אכן מסכים אני עם חברי סא"ל יעקב כהן כי מגוון פסקי הדין בעניין רב, ודי לעיין בפסק דינו של בית משפט צבאי ביהודה 2550/05 ולראות כי אפילו באותו מקרה ממש, ובין שני שותפים, אחזה התביעה הצבאית בשתי עמדות מנוגדת, ביחס לענישה הראויה. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בפרשות שונות ובתיקים שונים. בית המשפט העליון נתן דעתו זה מכבר לסוגיית רמת הענישה בעניינם של מבריחי אמל"ח, בפרשת חאלד סוארכה (ע"פ 11475/04 מדינת ישראל נ' חאלד סוארכה, פדאור (לא פורסם) 475 (24) 05), שעסקה בהברחת נשק מסיני לישראל . שם עמד בית המשפט העליון על החומרה הרבה שבהברחת כלי נשק, ועל העובדה כי כלי נשק אלה משמשים לפיגועים בהם נפגעים רבים: עבירות הנשק בהן הורשעו המשיבים הן עבירות חמורות ביותר. על העונש המוטל בגינן להיות חמור אף הוא, כדי לשקף רמה גבוהה של הרתעה (השוו: ע"פ 4831/03 אבו בכר נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 4609/98 טאהא נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). הדברים נכונים ביתר שאת לעת הזו. השימוש ההולך וגובר בחצי האי סיני כנתיב להברחות נשק לשטחי ישראל והרשות הפלשתינית, והחשש המיידי והוודאי שנשק זה יביא לשפיכות דמים, מצריכים ענישה מחמירה. דברים אלה יפים ביתר שאת לענייננו שעה שההברחה מתרחשת "בתוך הבית" בניצול תעודת זהוי ישראלית וכלי רכב ישראלי. המשנה לנשיא סא"ל נתנאל בנישו: בין דעותיהם החולקות של חבריי להרכב, החלטתי לצרף את דעתי לזו של כב' השופט אל"ם אריה נח. כל שופטי ההרכב תמימי דעים באשר כי בימ"ש קמא הקל באופן משמעותי עם המשיב. השאלה הניצבת בפנינו הינה, על כן, האם הקלה זו חורגת ממתחם הענישה הראוי ומחייבת התערבותנו, או שמא מצויה היא באותו מתחם. בתום העיון בגזר הדין, בפסיקה שהוזכרה ע"י ביהמ"ש וע"י הצדדים, ובטיעוניהם בפנינו, הגעתי למסקנה כי נוכח הנסיבות המיוחדות של המשיב, לא ניתן להסתפק במידה העונשית בה נקט בימ"ש קמא. המשיב עשה שימוש נלוז בתושבותו הישראלית המקנה לו אפשרות תנועה חופשית ברחבי הארץ. בכך הפר המשיב חובת אמון בסיסית הנובעת ממעמדו. לו דובר היה במעידה חד פעמית, ניתן היה לקבל את הסבריו של המשיב ולהסתפק בעונש מקל, אלא שהמשיב חזר פעם אחר פעם על מעשיו, אשר אין צורך להכביר מילים אודות חומרתם. שימוש בכלי תחבורה הנושא לוחית זיהוי ישראלית וכן בתעודת זהות ישראלית לשם הברחת כלי נשק, מחייבת תגובה עונשית מחמירה הרבה יותר מזו שנקבעה ע"י בימ"ש קמא. הוחלט כאמור, בפסק דינו של האב"ד אל"ם אריה נח, נגד דעתו החולקת של השופט סא"ל י' כהן. עבירות נשק