להלן גזר דין בנושא עונש על מעשה מגונה בכוח: גזר דין 1. הנאשם הורשע עפ"י הודאתו, שבאה בעקבות הסדר טיעון שאינו מתייחס לענין העונש, בעבירה של מעשה מגונה בכוח לפי סעיף 348(ג'1) לחוק העונשין תשל"ז-1977, נשוא כתב אישום מתוקן שהוגש עפ"י ההסדר. 2. עפ"י עובדות כתב האישום המתוקן פגשו הנאשם וחבריו ביום 4.5.05 בשעות הערב במתלוננת, שהיתה בדרכה לחדרה בפנימיה בה למדה. הנאשם ביקש ממנה לשבת ולדבר עימו ביחידות וכשסרבה הפעיל נגדה כח ועשה בה מעשים מגונים כמתואר בסעיפים 7-4 לכתב האישום המתוקן כדלקמן: ”4. לאחר שהחליפו מספר משפטים משך הנאשם את המתלוננת בכח לעבר שיחים שהיו בסמוך למקום בו עמדו והחל לנשקה על פיה. המתלוננת בקשה מהנאשם כי יעזבנה אך הוא לא הרפה והפילה על הרצפה. 5. בעוד המתלוננת מתנגדת למעשיו תפס הנאשם את ידיה וביד השניה הוריד בגדיהם עד לברכיים והוציא את אבר מינו. 6. הנאשם פתח בכח את רגליה של המתלוננת ונגע עם אבר מינו באבר מינה בניגוד להסכמתה החופשית ולמרות נסיונותיה לדחוף אותו ממנה ובקשותיה כי יעזוב אותה. 7. בעת המעשה שמעה המתלוננת ילדים עוברים בסמוך למקום ונסתה לצעוק לעזרה אך הנאשם סתם את פיה בידו". הראיות לעונש 3. לצורך מתן גזר הדין הוגש לנו תסקיר נפגע לגבי המתלוננת ותסקיר מבחן לגבי הנאשם. כמו כן, העידו בפנינו עדים, והוגשו מסמכים מטעם הנאשם כפי שיפורט להלן. (א) תסקיר הנפגע 4. המתלוננת סרבה בתחילה לשתף פעולה עם קצינת המבחן, ולא נענתה להזמנותיה להיפגש עימה לצורך הכנת תסקיר נפגע (ראה מכתב קצינת המבחן מיום 16.8.06). רק לאחר התערבותה של העו"סית המטפלת בה (אותה יש לשבח, ולא לגנות כבקשת ב"כ הנאשם, בגלל מעורבות זו) הסכימה המתלוננת להיפגש עם קצינת המבחן. מתסקיר הנפגע עולה שהמתלוננת היא בת רביעית מבין 9 אחים ואחיות למשפחה אתיופית שהתקיימה בדוחק מעבודות נקיון של האם. המתלוננת גדלה בבית סבתה מגיל 3 ועד שהיתה בכיתה ו', ולאחר שסיימה לימודיה בכיתה ח' היא למדה שנתיים באולפנה ומכיתה יא' למדה בפנימיה, שם תכננה להשלים את לימודיה, ולאחר מכן להשתלב בשרות לאומי. הפגיעה המינית שנפגעה ע"י הנאשם שיבשה את חייה של המתלוננת, היא סבלה מסיוטי לילה, ולא הצליחה להירדם, ועפ"י תיאור קצינת המבחן "מבט עיניה כבוי ללא שמחת חיים" ומצוקתה הנפשית גדולה. למרות מאמציה ומאמצי סביבתה לעזור לה להתגבר חלו נסיגות בתחומי חייה השונים, והתחזית של הגורמים המקצועיים שמטפלים בה להחלמתה ושיקומה - אינה טובה. התנהגותו של הנאשם במהלך הארוע היתה בלתי צפויה מבחינת המתלוננת. היא חוותה פחד וחוסר אונים, שעה שהנאשם לא נענה לתחנוניה, והיא לא הצליחה להפסיק את מעשיו. למרות שזכתה לתמיכה של הוריה והצוות המקצועי בפנימיה לאחר האירוע, היא נאלצה לעמוד מול רכילות והטלת ספק בהתנהגותה בזמן הארוע ולתפיסתה, כנפגעת, ועל אף שכבודה חולל, הנאשם לא הוקע וגונה ע"י חברת הנוער בפנימיה ואילו עפ"י הקודים והכללים היא נתפסת, במיוחד בקרב בני עדתה האתיופית, כבחורה פגומה ומוכתמת. המתלוננת חזרה לפנימיה כדי להשלים את לימודי הבגרות, אך התקשתה להשתלב. החזרה למקום האירוע, כמו גם ההתמודדות עם ההליכים המשפטיים, עירערו אותה, היא עזבה את הפנימיה בפברואר 2006, ומאז אינה מוצאת את מקומה. המתלוננת הביעה עמדתה לעניין העונש הראוי לנאשם, וציינה כי היא עצמה נתונה בכלא של יאוש וחוסר תקווה, ואילו הוא משוחרר ופנוי לנהל את חייו. סמוך לאחר המקרה פנתה המתלוננת למרכז טיפול בילדים נפגעי אלימות ולאחר טיפול השתפר מצבה, והיא חזרה לתפקד. ברם, לאחר ביטול התנאים המגבילים לפיהם שהה הנאשם במעצר בית, כשישה חודשים לאחר האירוע נשוא כתב האישום, התדרדר מצבה הנפשי, על רקע חששה לפגוש אותו. היא שבה ופנתה למרכז לטיפול בילדים נפגעי אלימות, אך לא נצפה שיפור במצבה. לאחר שטיפול תרופתי ושיחות טיפוליות לא סייעו לה, העריכו גורמי המקצוע שהיא זקוקה לטיפול פסיכותרפויטי ארוך טווח, וזאת לאור הסיכון הגבוה במצבה הנפשי. המתלוננת הופנתה לטיפול במרכז לטיפול בנפגעות תקיפה מינית, אך היא לא הגיעה לרוב המפגשים, והצוות התרשם שהיא נמצאת במצב פוסט טראומטי, וזקוקה לטיפול, אך כאמור, היא לא מקיימת מאז כל קשר טיפולי, למעט קשר תמיכתי מצד העו"ס של הפנימיה הממשיכה לסייע לה מתוך דאגה למצבה. קצינת המבחן הביעה תקווה שסיום ההליך המשפטי יחזיר למתלוננת, שלא הביעה בפניה מחשבות ותקוות לעתיד, את השליטה בחייה, ושהיא תתחיל בטיפול בסיוע מקצועי ותשלים את בחינת הבגרות, דבר שיהא כרוך בהוצאות כספיות ניכרות. קצינת המבחן ממליצה בסיפא לתסקיר הנפגע, לחייב את הנאשם לפצות את המתלוננת בסכום משמעותי, שיסייע למתלוננת בהליך החלמתה. (ב) תסקיר המבחן 5. מתסקיר המבחן שהוכן לגבי הנאשם עולה שהוא עלה ארצה מאתיופיה בגיל שש ביחד עם אימו וחלק מאחיו, הוא למד בפנימיה ללא בעיות משמעת ואלימות, אך סבל מבעיית צריכת אלכוהול חריפה, ממנה נגמל בעקבות טיפול שקיבל במרכז לטיפול בנפגעי אלכוהול במסגרת פיקוח מעצר. בעקבות ביצוע העבירה, עליה הוא לוקח אחריות מלאה, הוא לא השלים את בחינות הבגרות, וקיבל פטור משרות בצה"ל, דבר שגרם לו לחוש מתוסכל וחריג. לדברי הנאשם, הוא הכיר את המתלוננת במשך חצי שנה, וקיים עימה יחסי מין פעם אחת עובר לאירוע במהלכו הוא היה שתוי, ולאחריו הוא לא היה בקשר עם המתלוננת, וחש אשמה ובושה על שפגע בה. קצינת המבחן מתרשמת שהנאשם שיתף פעולה עם שירות המבחן, הוא אינו צורך אלכוהול, הוא עובד בעבודה פיזית קשה וחש תסכול, חוסר ודאות וחוסר אמון בעצמו ובעתידו. להערכתה, הטלת עונש מאסר בפועל תגרום לנסיגה בתיפקודו ובמצבו הנפשי של הנאשם, והיא ממליצה להטיל עליו חודשיים מאסר שירוצו בעבודות שרות ופיצוי למתלוננת. עדויות האופי 6. מטעם הנאשם העידו רפאל אשרף, מדריך נוער ומורה בפנימיה (עמ' 4-2 בפרוטוקול מיום 4.10.06), אימו פטליש, אחיו יצחק ואחותו מירי (עמ' 9-7 בפרוטוקול מיום 29.10.06). לדברי אשרף, הנאשם היה יד ימינו בפעילותו בפנימייה, וסייע לו בבצוע מטלות. הנאשם, לדבריו, הינו טיפוס חיובי אשר תפקד היטב, והיה אהוב על חבריו וחברותיו. הנאשם הביע את רצונו להתגייס לשרות קרבי בצה"ל, אך בשל המקרה הוא לא השלים את בחינות הבגרות וגיוסו לצה"ל עוכב. מר אשרף ביקש להתחשב בכך שהנאשם אינו טיפוס עברייני, שמדובר במעידה חד פעמית, ולאפשר לו לשקם את חייו ולהתקדם. אימו של הנאשם, שגידלה אותו ללא אב, ביקשה את רחמי ביהמ"ש בטענה כי הוא אחראי ומשמש דוגמא לאחיו, ובלעדיו היא אינה יכולה להסתדר. אחיו הצעיר של הנאשם, ואחותו בת ה- 21, סיפרו על התמיכה שתמך בהם הנאשם, אשר עודד אותם ללמוד, ומילא עבורם תפקיד של אב. לדברי אחיו של הנאשם, הנאשם לא ויתר על רצונו לשרת בצה"ל, ואם הוא ייאסר לא יהיה מי שיכוון אותו, שכן "הנאשם זה האור שלי והחיים שלי". אחותו של הנאשם עתרה לביהמ"ש בתחנונים ליתן לאחיה הזדמנות לצאת "מהחושך לאור", שכן הוא מתחרט על מעשיו, ויתרום למדינה ולמשפחתו. 7. ב"כ הנאשם הציג בפנינו מכתב מהמרכז לטיפול בנפגעי אלכלהול לפיו הנאשם הגיע לכל המפגשים ואינו סובל מהתמכרות או תלות באלכוהול, ואף הביע רצונו להתנדב לפעילות במרכז (ענ/1); מכתב ממעבידו של הנאשם המשבח אותו ואת עבודתו ומביע נכונות שהנאשם ימשיך לעבוד אצלו (ענ/2); מכתבים מהמכינה הקדם אקדמית שבה הוא לומד לבחינות בגרות באנגלית ומתמטיקה (ענ/3, ענ/4) ומכתב מלשכת ראש מינהל הגיוס בצה"ל לפיו לא ניתן לאשר בשלב זה את גיוסו של הנאשם לצה"ל (ענ/5). טיעוני ב"כ הצדדים 8. ב"כ המאשימה ביקשה להטיל על הנאשם מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, ולחייבו לפצות את המתלוננת מעבר לסכום שכבר שילם לה בסך 4,000 ₪ (ראה ההודעה מיום 19.11.06), ובכך להעדיף את האינטרס של המתלוננת והאינטרס הציבורי על פני הנסיבות האישיות של הנאשם ומשפחתו. לדברי ב"כ המאשימה, הסדר הטיעון נכרת כשהמתלוננת כבר עברה תהליך קשה לקראת עדותה, ותיקון כתב האישום איננו מהותי, שכן התנהגותו של הנאשם נמצאת מבחינת חומרתה בדרגה העליונה של מעשים מגונים בכוח, ומתקרבת בחומרתה לאונס. ב"כ המאשימה הפנה למצבה הקשה של המתלוננת, שעולמה השתנה והיא נסוגה בתחומי חייה השונים בעקבות המקרה, בעוד הנאשם המשיך לתפקד, לעבוד ולסייע למשפחתו. ב"כ המאשימה אינה מתעלמת מעברו הנקי של הנאשם, ומהנזק שייגרם למשפחתו אם ייאסר, אך לטענתה נזק זה קטן מהנזק שנגרם למתלוננת, ויש להעביר מסר למתלוננות שלא תהססנה להתלונן, וגם אם נכרת הסדר טיעון עם הנאשם עונשו יהלום את הנסיבות. 9. ב"כ הנאשם עותר לקבל את המלצת קצינת המבחן להטיל על הנאשם עונש מאסר שיוכל לרצות בעבודות שירות, שכן כתב האישום שבו הורשע הינו קל לאין שיעור מכתב האישום המקורי. מדובר באדם חיובי ללא עבר פלילי אשר הביע חרטה על מעשיו, ומאסרו יגרום נזק למשפחתו, ובמיוחד לאחיו להם הוא משמש דוגמא. לדברי ב"כ הנאשם מרשו אינו עבריין מין מסוכן, ומאז המקרה חל בו שינוי לאחר שנגמל משתיית אלכוהול, בעטייה ביצע את העבירה, ויש להעדיף את שיקומו על פני אינטרסים אחרים. ב"כ הנאשם בא בטרוניה לגבי הכתוב בתסקיר הנפגע, וטען שהנאשם לא יכול להשפיע על שיקומה של המתלוננת, שלהבדיל ממנו אינה משתפת פעולה עם גורמי הטיפול. 10. הנאשם, בדברו האחרון לענין העונש, הביע חרטה על התנהגותו, אמר שלא היה בראש צלול בזמן המעשה, וינסה לפצות את המתלוננת אם יינתן לו. דיון 11. התנהגותו של הנאשם כלפי המתלוננת כפי שמצאה ביטוייה בכתב האישום המתוקן הינה חמורה, ונמצאת במידרג העליון של המעשים המגונים בכח. הנאשם לא נענה לסירוב המתלוננת לשוחח עימו, משך אותה בכח לשיחים, ולמרות שביקשה ממנו לעזוב אותה, הוא הפיל אותה ארצה, פתח בכוח את רגליה ונגע עם אבר מינו באבר מינה למרות נסיונותיה לדחוף אותו. אין בעובדה שהמתלוננת היתה מוכרת לנאשם, ושלטענתו, קיים עימה בעבר יחסי מין בהסכמה ו/או בעובדה שהיה שיכור בזמן מעשיו נשוא כתב האישום כדי להקל עימו בצורה משמעותית, שכן התנהגותו כלפי המתלוננת מלמדת על כך שהיה מודע למעשיו, והיה נחוש לבצע את זממו בה חרף התנגדותה. 12. לחומרת העונש יש לזקוף את הנזקים הנפשיים הקשים שגרם הנאשם למתלוננת, כמתואר בתסקיר הנפגע המפורט והממצה שהוכן לגביה, כאשר חייה השתנו מן מקצה אל קצה, במיוחד בשל היחס שמגלה סביבתה כלפיה, וקודים וכללי התנהגות של בני עדתה. אין בעובדה שהמתלוננת מתקשה לשתף פעולה עם גורמים טיפוליים כדי ללמד על כך שלא נפגעה, אלא יש בכך כדי ללמד על הנזקים הנפשיים הקשים שנגרמו לה, והקושי שיש לה להתגבר עליהם. 13. לקולת העונש אנו זוקפים בראש וראשונה את הודאתו של הנאשם, שחסכה את עדות המתלוננת, גם אם באה סמוך לפני עדותה; את עברו הנקי של הנאשם; את תפקודו החיובי בקרב משפחתו, לה הוא משמש משענת מבחינה נפשית וכלכלית; את תפקודו התקין בפנימיה בה למד; את אי גיוסו לצה"ל, שם התכוון לשרת שרות קרבי; את לימודיו לקראת בחינות בגרות, ואת עבודתו לשביעות רצון מעבידו, כפי שעולה מהמסמכים שהוצגו בפנינו ע"י בא כוחו. ליבנו עם בני משפחתו של הנאשם, אשר מררו בבכי עת ביקשו רחמי ביהמ"ש על הנאשם וביקשו שלא לשולחו לבית הסוהר, אך איננו יכולים להעתר לבקשתם ולהמלצת קצינת המבחן, ולהעדיף את הפן השיקומי שלו, וזאת נוכח חומרת התנהגותו והנזקים הנפשיים הקשים וארוכי הטווח שגרם למתלוננת. 14. אין המקרה שבפנינו דומה למקרה נשוא ע"פ 2502/06 פלוני נ. מדינת ישראל שכן באותו מקרה העבירות לא בוצעו בכוח או באלימות (ראה סעיף 11 לפסה"ד), ובתסקיר הנפגע צוין כי מצבה הנפשי של המתלוננת השתפר מספר חודשים לאחר הארוע (ראה סעיף 4 לפסה"ד). המקרה שבפנינו שונה גם מהמקרה נשוא ת.פ.ח 1127/05 (מחוזי ת"א) מדינת ישראל נ. פלוני שכן גם באותו מקרה, להבדיל מהמקרה שבפנינו, לא הפעיל הנאשם כח כלפי המתלוננת אלא חיבק אותה כששכבה לידו, מישש את חזה ונגע באבר מינה ללא הסכמתה. באותו מקרה לא התקבל תסקיר נפגע לגבי המתלוננת, אם כי ביהמ"ש הניח שהפגיעה המינית בה השפיעה על תפקודה בלימודיה ועל מצבה הנפשי. 15. בשל ההוצאות הכספיות שצפויות למתלוננת בקשר לשיקומה אנו מחייבים את הנאשם לפצותה אך בקביעת גובה הפיצוי נתחשב במצבה הכלכלי של משפחת הנאשם, ובכך שהנאשם לא יעבוד במהלך מאסרו. סיכום 16. לאור כל האמור לעיל אנו מטילים על הנאשם את העונשים כדלקמן: א) 15 חודשי מאסר בפועל בניכוי 5 ימי מעצרו. ב) 15 חודשי מאסר על תנאי שלא ירצה אלא אם יעבור תוך 3 שנים אחת העבירות המנויות בסימן ה' לפרק י' לחוק העונשין תשל"ז-1977. ג) אנו מחייבים את הנאשם לפצות את המתלוננת בסכום נוסף של 10,000 ₪ שישולמו ב- 10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים ע"ס של 1,000 ₪ כל אחד החל מיום 1.1.07 ובכל ראשון לחודש עד פרעונו המלא. הסכומים יופקדו בקופת ביהמ"ש, והתשלום יועבר למתלוננת עפ"י כתובת שתמסור הפרקליטות. הודע לנאשם על זכותו לערער תוך 45 ימים לביהמ"ש העליון. משפט פליליעבירות מין