להלן גזר דין בנושא עונש על אלימות קשה נגד בת זוג: גזר דין הנאשם הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב האישום המתוקן, בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש - עבירה לפי סעיף 380 +382 (ג) לחוק העונשין, ותקיפה - עבירה לפי סעיף 379 +382 (ב) (1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977. עוד במסגרת ההסדר, הוסכם כי הטיעונים לעונש יידחו לאחר קבלת תסקיר שירות המבחן, כאשר הצדדים יטענו לעונש באופן חופשי. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, מיוחס לנאשם כי בתאריך 18.8.04 בביתו בלקייה, תקף שלא כדין את רעייתו בכך שמשך אותה בידה ודחף אותה לחדר הממד בבית וכן סטר לה על פניה ונתן לה אגרופים ובעיטות בכל חלקי גופה. בהמשך למתואר לעיל, ניסתה רעייתו לברוח ממנו, אולם הנאשם תקף אותה שוב בכך שהכה אותה בכל חלקי גופה עם כבל חשמל וגרם לה לחבלות בדמות סימני חבלה מרובים בצורת צליפה. כתוצאה ממעשיו של הנאשם, נגרמו לרעייתו רגישות בגפיים וחבלות באזור השכמות. עוד מצוין בעובדות כתב האישום כי את המעשים ביצע הנאשם לאחר שהבחין בסימני חבלה מרובים על גופם של ילדיו הקטנים ודווח לו שהוכו על ידי רעייתו - המתלוננת. ב"כ המאשימה ביקש להשית על הנאשם מאסר בפועל ארוך ומרתיע וכן מאסר על תנאי. כמו כן, הדגיש בטיעוניו את חומרת המעשים שביצע הנאשם כלפי רעייתו, מעשים אשר הותירו סימני חבלה רבים על גופה של המתלוננת כעולה מהתמונות שהוגשו. עוד לחומרא - ציין ב"כ המאשימה את חוסר נכונותו של הנאשם להשתלב בטיפול למניעת אלימות במשפחה הן במסגרת שירות המבחן והן עם לשכת הרווחה באזור מגוריו, נוכח עמדתו המפחיתה לגבי חומרת מעשיו וחוסר בשלותו לטיפול - כאמור בתסקיר. מנגד, ב"כ הנאשם מבקש שלא למצות עם הנאשם את מלוא חומרת הדין ולהסתפק במאסר שירוצה בעבודות שירות וזאת בהתחשב בכך: מדובר בנאשם בן 30, ללא הרשעות קודמות. הנאשם נשוי לשתי נשים ואב לחמישה ילדים מהמתלוננת וכן אב לשני ילדים מרעייתו השנייה. המעשים בוצעו כתגובה על כך שהמתלוננת נהגה באלימות כלפי ילדיהם המשותפים. ולעניין זה- הפנה הסניגור לדברי הנאשם באימרתו במשטרה - נ/1 עמ' 1 : "הרבצתי לאשתי כי היא הרביצה לילדים שלנו, אז תפסתי אותה היום בבית כי היה ויכוח על הילדים והיא אמרה שהיא תחנך אותם כפי שהיא רוצה ואז הורדתי את החגורה של המכנסיים שלי והרבצתי לה ואמרתי לה שתרגיש את הכאבים כמו שהיא עושה לילדים ונתתי לה מכות בידיים ונשארו עליה סימנים. היא מרביצה לילדים יוסף וזוהר כל הזמן ולא רוצה להפסיק אז בגלל זה אני הרבצתי לה". עוד לעניין האלימות של המתלוננת כלפי הילדים, כטענת הסניגור - הפנה ל- 7 תמונות המתעדות סימני חבלה בשני הילדים - זוהר ויוסף - תמונות אשר הוגשו בתיק הב"ש 6971/04. עוד הפנה ב"כ הנאשם לדוח הסוציאלי של מנהלת המחלקה לשירותים חברתיים, הגב' שיפא אלסנע באזור מגוריו של הנאשם - ביישוב לקייה, אשר ממליץ לתת הזדמנות לשיקום מערכת היחסים המשפחתיים בין בני הזוג. כמו כן, מציין הסניגור, כי יש להעדיף את הדוח הסוציאלי על פני תסקיר שירות המבחן הואיל ועורכת הדוח מכירה היטב את נסיבות המשפחה, מאשר קצינת המבחן שפגשה אותו למספר דקות. באשר לעמדת הנאשם המובאת בתסקיר שאינו מעוניין במסגרת טיפולית - טוען הסניגור כי הסיבה הינה כי הוא חי כיום עם אישה אחרת ואיננו מעוניין לשקם את קשריו עם אשתו הראשונה - המתלוננת. עוד ביקש ב"כ הנאשם להתחשב בהודאתו שחסכה זמן שיפוטי. הסניגור המלומד הגיש שלושה פסקי דין: ת.פ 3644/02 - בית משפט השלום באר שבע; ת.פ 4992/02 בית משפט השלום תל אביב; ת.פ 5961/01 בית משפט השלום באר שבע, במסגרתם הוטלו עונשים של מאסר בעבודות שירות. בעניינו של הנאשם הונח תסקיר שירות המבחן, ממנו עולה, כי מדובר בנאשם בן 30, נשוי לשתי נשים, אב לשבעה ילדים בגילאים 2 -13 מהמתלוננת ויש לו שני ילדים מאשתו השנייה. סיים 6 שנות לימוד, עבד בחקלאות. כיום עובד בגינון ומתגורר עם אשתו השנייה בלקייה, בקרבת מקום למתלוננת. מהמידע שהתקבל מהגורמים הסוציאליים בלשכת הרווחה במקום מגורי המשפחה, עולה "שמדובר בזוג אשר אלימות אפיינה את המערכת הזוגית שלהם, כך שאלימות הינה מצד הבעל כלפי אשתו, והילדים נחשפו והיו עדים לכל האירועים בין בני הזוג". עוד מהתסקיר עולה: "כי המתלוננת נמצאת עם גורמי הרווחה בקשר מתמיד והם מסייעים לה לשקם את חייה. לאחר תקופה שהיא התגוררה לבד בבית משפחתה, הילדים הוחזרו לה וכיום היא מתפקדת כאם חד הורית". עוד עולה מהתסקיר, כי שירות המבחן שוחח עם המתלוננת והתרשם מאישה חזקה, המתפקדת כיום כאם חד הורית ומגדלת לבדה שבעה ילדים. מדברי המתלוננת בפני שירות המבחן, כי הנאשם התנהג כלפיה באלימות גם בעבר ויחסיהם הזוגיים החמירו לאחר שהוא התחתן עם אשתו השנייה. היא מסרה עוד שגם לאחר התלונה במשטרה כנגד הנאשם, יחסיה עם הנאשם החמירו עוד יותר ועל רקע זה, הוא החליט לעזוב אותה. שירות המבחן מציין, כי בני הזוג כיום לא מקימים קשר אך להתרשמותם הנאשם עדיין חש צורך להיות קשור לניהול חייה של רעייתו, תוך ביטויים של שליטה עליה באמצעות הקשרים המשפחתיים. עוד מציין שירות המבחן שהמתלוננת מסרה בפניהם, כי בעתיד לא תתלונן יותר במשטרה בשל המחיר הכבד ששילמה במסגרת החברתית והמשפחתית עד כה, בשל מעורבותו של הנאשם בהליך המשפטי. באשר לנאשם - מציין שירות המבחן, כי "הנאשם נוטה להציג חזות חיובית, אולם נמנע מלבחון את הבעייתיות בהתנהגותו שהובילה אותו לביצוע העבירה ומתייחס למעורבותו בהליך המשפטי כחריג בחייו. עוד לדבריו, הוא מעוניין לחזור למתלוננת כי לטענתו, חשוב לו הקשר עם הילדים". לגבי העבירה - הנאשם מודה בביצועה באופן חלקי ומפחית מחומרתה. לטענתו, בעת האירוע, חש כעס על אשתו שלדבריו התנהגה באלימות כלפי ילדיהם. לעניין זה- מציין שירות המבחן כי מהמידע שקיבלו מגורמי הרווחה, עולה שתפקודה ההורי של המתלוננת תקין ולא מדובר באלימות שלה כלפי ילדיה כלל. שירות המבחן מציין שהנאשם לא מייחס חשיבות לאירוע, מתקשה להכיר בחומרת מעשיו. עוד מתרשם שירות המבחן, בחוסר אמפטיה למתלוננת. שירות המבחן מציין, כי בחן עם הנאשם את שאלת נכונותו להשתלב בטיפול בתחום האלימות במשפחה, אולם הנאשם טען בפניהם שאיננו זקוק לטיפול בתחום ההתנהגות האלימה. גם הגורמים הסוציאליים מאזור מגוריו מסרו שלנאשם יש קושי רב לשתף בחייו האישיים ובמהלך הקשר עמם, הוא לא ביטא מוטיבציה להתערבות טיפולית. לסיכום, שירות המבחן, מתרשם שקיים סיכון גבוה של פגיעה חוזרת במתלוננת. הערכה זו מבוססת על העובדה, שמדובר באלימות קשה של הנאשם בעת ביצוע העבירה, הימנעותו מלבחון את החלקים הבעייתיים באישיותו הן עם שירות המבחן והן עם הגורמים הסוציאליים באזור מגוריו, עמדתו המפחיתה לגבי חומרת מעשיו וחוסר בשלותו לטיפול. לאור זאת, סבור שירות המבחן כי הנאשם זקוק למסר הרתעתי ומוחשי על מנת לסייע לו להציב גבולות להתנהגותו ולהפחית את רמת הסיכון לטווח הארוך. מעיון בדוח הסוציאלי שנערך בעניינו של הנאשם מיום 19.12.04 (אשר הוגש על ידי הסניגור), מצאתי לנכון לצטט דברי מנהלת המחלקה לשירותים חברתיים באזור מגוריו של הנאשם: "לפי המנהגים הבדואים, אישה שהתלוננה על בעלה לא תוכל לחיות בקרבתו או בקרבת הוריו. היא נחשפה להתעללות פעמיים, פעם על ידי הבעל ובפעם השנייה על ידי חוקי החברה שהם חזקים מכל דבר אחר". עוד עולה מהדוח - כי אחרי שהמתלוננת הגישה את התלונה במשטרה, המשפחות משני הצדדים של בני הזוג, החליטו להעזיב את המתלוננת את ביתה ואת ילדיה. עוד עולה כי מנהלת המחלקה עשתה מאמצי גישור רבים בין בני הזוג לצורך המשך קיומו של התא המשפחתי תוך מתן המלצה לתת הזדמנות לשקם את מערכת היחסים בתוך המשפחה, בכפוף לכך שהנאשם ישתתף בקבוצה טיפולית למניעת אלימות במשפחה, במסגרת מחלקת הרווחה ביישוב ובמקביל שהנאשם ימשיך להיות בקשר טיפולי עם שירות המבחן למבוגרים. הדוח הנ"ל נערך בתאריך 19.12.04 במסגרת הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים. כאמור, המלצות לשכת הרווחה באזור מגוריו של הנאשם לא הניבו פרי נוכח חוסר שיתוף הפעולה מצד הנאשם, כמפורט בתסקיר, כאמור לעיל. לא יכולה להיות מחלוקת באשר לחומרתן היתרה של העבירות נשוא הרשעת הנאשם. כמו כן, אין חולק באשר לחובת בית המשפט לעשות לשירוש מעשי אלימות במשפחה, שהפכו נפוצים במקומותינו. משקלן של נסיבות אישיות כגורם למכלול השיקולים לגזירת העונש, יורד ביחס ישיר לחומרת העבירה נשוא ההרשעה, וככל שזו עולה, יש צורך בענישה הרתעתית. באשר לענישה בעבירות אלימות במשפחה: בית המשפט מכריע במסר ברור וחד משמעי שאלימות במשפחה אסורה בכל מצב ובכל תנאי. יחד עם זאת, חייב בית המשפט להתייחס למטרות הענישה השונות ולהחליט לאיזה מן השיקולים ליתן משקל בכורה. כפרקטיקה מקובלת, נוהגים בתי המשפט לשלב בין המטרה העונשית למטרה השיקומית. דהיינו - להקל בעונש על מנת לאפשר שיקום. בפועל, שילוב כזה עשוי להיות בבחינת ברכה לבטלה, שהפסדה עולה על שכרה, שכן המטרות עשויות לסתור זו את זו, באופן שעלול להכשיל השגת שתיהן. אמנם, לא יוטל מאסר בפועל חמור כמתחייב מחומרת העבירה וכמתחייב לשם הרתעה של ממש, אולם השיקום ישובש ויוכשל (מחמת המאסר) וההרתעה לא תושג (מחמת קולת העונש). מכל מקום, המשפט הנוהג מחייב את בית המשפט הגוזר את הדין להתייחס לנאשם הספציפי שבפניו, תהא העבירה, שבביצועה הורשע, חמורה ככל שתהא. כב' השופטת דורנר פסקה בע"פ 5106/99 אבו נגימה נ. מדינת ישראל פ"ד נד (1) 350 לעניין זה כדלקמן: "ענישת העבריינים אינה עניין מכאני. לא ראוי להטיל גזרי דין לפי תעריפים. בגדר שיקול הדעת הרחב שמוענק לשופטים בשיטתנו, שבה החוק קובע לרוב עונש מרבי, על השופטים מוטל לקבוע את העונש ההולם לנאשמים אינדיבידואליים העומדים בפניהם". בהקשר זה ראוי לאזכור פסק דינו של בית המשפט העליון בע"פ 2157/92, פלונית נ. מדינת ישראל. הנאשם שם - חבל באשתו ובילדיו חבלות קשות. לאחר שבית המשפט נדרש לחובותיהם של איש ואשתו לכבוד הדדי, תוך הפנייה למשפט העברי, הרואה בחומרת מעשיו של בעל החובל באשתו, פסק המשנה לנשיא, כב' השופט אילון כדלקמן: "במקרים ראויים, ישקול בית המשפט גורמים שונים אלה (הכוונה לשיקולי שיקום), בנסיבות שבהן יש תקווה לעתיד לשינוי דפוסי אלימות במשפחה, יחד עם טיב העבירה ומהותה, ומטרות הענישה, בעת גזירת הדין". לענין חומרת העבירות של אלימות במשפחה ולענין הצורך להוקיע התופעה ולעוקרה מן השורש, ראה דברי בית המשפט העליון בע"פ 2776/98 פלוני נ' מדינת-ישראל, תקדין עליון 99 (3) שם נאמר כך: "התופעה של אלימות במשפחה פשתה, למרבית הצער, במקומותינו ועל החברה להוקיע ולהביע סלידתה בכל דרך מתופעה זו אותה יש לעקור מן השורש. תרומת בית המשפט בענין זה היא ענישה כואבת, קשה ומשמעותית שיש בה כדי להעניש ולהרתיע את העבריין ולהוות התראה והתרעה לאחרים כמותו". עם זאת, לנגד עיניי גם הנסיבות המקלות, כפי שהן מוצאות ביטוי בטיעוני הסניגור וכן, נסיבותיו האישיות של הנאשם, כפי שפורטו בתסקיר שירות-המבחן. הודאתו שחסכה זמן שיפוטי וחסכה מהמתלוננת את הצורך להעיד וכן, העדר עבר פלילי לנאשם. אציין, כי ער אני להחלטות השונות אליהן הפנה הסנגור, ואשר בהן נגזרו עונשים מקלים יותר על נאשמים בעבירות של אלימות במשפחה. כמובן, שקיימת קשת רחבה של פסיקה בנושא של אלימות במשפחה, אך כל מקרה נדון לגופו ולא הרי הנסיבות באותן מקרים כנסיבות בתיק שבפני. ולענין זה ראוי לציין כי בכלל ההחלטות שהגיש הסנגור מדובר בנאשמים שהשתלבו במסגרת טיפולית למניעת אלימות במשפחה, לעומת הנאשם שבפניי סירב להשתלב במסגרת טיפולית כלשהי, הואיל ולדבריו איננו זקוק לסיוע כזה מהגורמים המקצועיים. כמו כן, משניתנה לו זכות המילה האחרונה, לא מצא לנכון להביע חרטה על מעשיו, לא בפני שירות-המבחן ולא בפני בית-המשפט. לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים, הן לחומרא והן לקולא ובהתחשב בדברי ב"כ הצדדים, הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: א. 18 חודשי מאסר מתוכם 8 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו מהכלא שלא יעבור עבירה בה הורשע. ב. קנס בסך 2,000 ₪ או 20 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב- 4 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 01/09/06. זכות ערעור תוך 45 ימים. אלימות