להלן גזר דין בנושא עונש בגין אלימות נגד נשים: גזר דין כתב האישום בכתב האישום 3 אישומים, שלושתם מתחום האלימות. שני האישומים הראשונים עוסקים בגילויי אלימות של הנאשם, שהיה שוטר, כנגד שתי נשים שהיו בנות זוגו, ואשר גם הן שירתו במשטרה. על פי האישום הראשון היה הנאשם בקשר רומנטי עם המתלוננת הראשונה ובאחד הלילות, במהלך ויכוח בשל סירובה לקיים עמו יחסי מין, תקף אותה, איים עליה וזרק עליה חפץ. בהמשך, לאחר שהגישה תלונה, הטריד אותה טלפונית והפעיל עליה לחץ שתחזור בה מתלונתה. נשוא האישום השני הוא יחסיו של הנאשם עם המתלוננת השנייה, והאירועים המתייחסים לקשר זוגי זה אירעו במהלך שנת 2004, מספר חודשים לאחר אירועי האישום הראשון. על פי אישום זה באחד הלילות, במהלך חופשה משותפת, תקף הנאשם את המתלוננת בכך שתפס את ידה, השכיב אותה על גבה, התיישב עליה והכה אותה במכות אגרוף בצלעותיה, בשל סירובה למלא אחר מצוותו ולעשות כדבריו. במהלך אותה שנה, במספר הזדמנויות, תקף הנאשם את המתלוננת בכך שגרר אותה בשערה, קרע חולצתה מעליה, תפס בידיה, ירק עליה והכה אותה בראשה. בנוסף, במועדים שונים איים הנאשם על המתלוננת לבל תתלונן כנגדו, הזהיר אותה כי אם תפעל נגדו ידאג לכך שבתה תוצא מחזקתה, הוא יקח חלק מדירתה ויעשה הכל על מנת לפגוע בה. בשל מעשיו של הנאשם, בכל אחד משני האישומים, הורשע הנאשם בעבירות של תקיפה, איומים והדחה בחקירה. האישום השלישי מתאר אירוע מיום 03.10.04, אירוע בו היה הנאשם מעורב בקטטה שפרצה בבר ובו איים על בעל המקום כי יסגור את המקום ויפוצץ אותו. אירועי האישום השלישי הביא להרשעתו של הנאשם בעבירה של איומים. שמיעתו של התיק התארכה מאחר והנאשם כפר בכל עובדה מעובדותיו, ולאחר שמיעת הראיות הורשע בכל העבירות המיוחסות לו, למעט עבירה אחת והיא עשיית שימוש בכח המשרה. בהכרעת הדין ציינתי כי דרך התנהגותו של הנאשם בשתי המתלוננות, בנות זוגו, היא בעלת דפוסים דומים, הקו המנחה אותו הוא האלימות והאיומים, וקו פעולה זה מלווה את הנאשם גם באישום השלישי. תסקירים בטרם נטענו הטיעונים לעונש נתבקש תסקיר שירות המבחן, והוגשו שני תסקירים. על פי התסקירים יצר הנאשם קשר, עם המרכז למניעת אלימות והוא מביע מוטיבציה להמשך הקשר וכעת נמצא בשלב הראשוני של הטיפול . בנוסף, נמצא הנאשם בקשר עם פסיכולוג המטפל בו והוא מגלה נכונות לערוך שינוי בחייו וללמוד להתמודד עם מצבי תסכול ולחץ. הנאשם הביע חרטה וצער בפני שירות המבחן, "כיום מודע יותר לחומרת מעשיו ולפגיעתו במתלוננות, הוא משקיע מאמצים לתפקד באופן תקין וחרד מהאפשרות כי יגזר עליו מאסר בפועל" . על סמך מקבץ הנתונים ממליץ שירות המבחן להטיל צו מבחן למשך 18 חודשים ואם שוקל בימ"ש להטיל עונש של מאסר, יהא זה מאסר שירוצה בעבודות שירות. טיעונים לעונש א. ב"כ התביעה, בטיעונים לעונש, עומדת על החומרה היתרה בעבירות אותן ביצע הנאשם. לדבריה הנאשם השתמש באלימות כדי לכפות עצמו ורצונותיו על אחרים, הטיל אימה על בנות זוגו, תקף אותן והשפילן. תסקיר שירות המבחן הוא חיובי, והיא אינה מתעלמת מההמלצות הכלולות בו, אך יש לדעת כי שירות המבחן רואה לנגד עיניו את עניינו של הפרט, ועניינו של כלל הציבור נדחק הצידה מפניו. במקרה דנן אלמנט ההרתעה הוא ראשון במעלה, כפי שעולה מהחוק והפסיקה אותה היא מגישה לבית משפט. על בית משפט להעביר מסר המיועד הן לאותם אנשים אלימים הפוגעים בבנות זוגם, והן למתלוננות אשר פרצו את מעגל האלימות והעזו לפנות לגופים החוקרים ולערכאות, כי הפוגע בנפשה או בגופה של בת הזוג לא יינקה. הנאשם לא הודה במעשיו, לא לקח אחריות, ובמהלך הדיון התרכז בהכפשת שמן של המתלוננות בדרכים שונות. בבואו בפני שירות המבחן הוא הפך עורו, אך ניראה כי מדובר במי שאומר דברים מן השפה ולחוץ, וקשה לקבל את התנצלותו ככנה ואמיתית. אשר על כן עותרת ב"כ התביעה לגזור על הנאשם עונש של מאסר בפועל, ממושך ומרתיע, ולצידו מאסר על תנאי. בנוסף, מבקשת ב"כ התביעה לחייב את הנאשם בתשלום פיצוי הולם למתלוננות, פיצוי אשר יאפשר, ולו במעט, להקל עליהן ולהזכיר להן שעניינן נשקל ונלקח בחשבון ע"י בית המשפט. ב. ב"כ הנאשם מבקשת לאמץ את המלצות התסקיר ולדחות את עמדת התביעה בנושא. מדובר בעבירות משנת 2003 ו-2004, "אין חבלות חמורות, אין אפילו תקיפה אחת שהיה לגביה ... אסמכתא לפגיעה גופנית...", ויש לתת לכך משקל. הנאשם בן 29, נשוי, אב לילד בן עשרה חודשים ואשתו בהיריון בשנית. עברו של הנאשם נקי, הוא שירת במשטרה מאז שנת 1997 וזכה לקבל תעודות הוקרה המעידות על פעולות בהן לקח חלק, על דבקות במטרה ועל הקרבה. ההליך בתיק זה עצר את התקדמותו במסלול המשטרתי, הוא עזב את המשטרה ובכך נענש דיו. היום נמצא כי מדובר באדם אשר עלה על דרך המלך, חל בו שינוי, הוא עובד בצורה מסודרת ויש להעריך את נכונותו להיכנס למסגרת טיפולית. על כל אלה היא מבקשת מבית משפט ללכת לקראת הנאשם, לאמץ את הקביעות בפסקי הדין שהיא מגישה, להפעיל את מידת הרחמים ולהסתפק בעונש של מאסר מרתיע, עונש אשר יהא בו די להרתעת הנאשם מביצוען של עבירות נוספות. ג. לאחר שב"כ נאשם סיימה דבריה היא ביקשה להשמיע את דבריה של אשת הנאשם. לדברי האשה מזה שנתיים וחצי יש לה "מערכת זוגית תקינה" עם הנאשם, ומבחינתה מדובר בבעל ובאב נהדר. הנאשם לומד, עובד, חרוץ, פעיל ויעיל ונראה כי עבר שינוי של ממש. ד. אל הדברים מצטרף הנאשם. מדבריו עולה כי גם אם הוא מכבד את החלטת בית משפט הרי שאין הוא מכיר בתוצאות הכרעת הדין, "לא האמנתי ששוטרים יכולים לשקר באולם בית משפט". מאז נישא הוא החליט ללכת לטיפול אישי כדי "שעבירות מסוג זה לא יקרו בשנית...". היום הוא לומד מנהל עסקים, עובד כמנהל לקוחות נדל"ן ומבקש מבית משפט לאפשר לו להמשיך בדרך זו כי "אחרת זה יהיה לי לאסון". דיון העבירות בהן הורשע הנאשם חמורות ביותר. הנאשם בחר לכפור וכך נאלצו שתי המתלוננות לעבור עינוי דין נוסף על זה שהיה מנת חלקן, לבוא ולהעיד, ולהשמיע באוזני כל את העובדות המלמדות על שיטתו ועל מעשיו של הנאשם, אחד לאחד. שמעתי את העדויות, הן של המתלוננות והן של הנאשם, ומצאתי כי מדובר באדם אשר האלימות, הכח והצורך לכפות עצמו על הזולת ולשעבדו למאווייו, אפיינו אותו והביאו אותו לביצוען של העבירות בהן הורשע. הנאשם גרם נזק של ממש לשתי נשים, שתי נשים אשר בטחונן העצמי התערער עקב מעשיו של הנאשם בגופן ובנשמתן. כל אחת מהן, בתורה, מגישה תלונה, כאשר המתלוננת השניה עושה כן רק לאחר שכלו כל הקיצין והיא מצליחה למצוא בקרבה את כוחות הנפש הדרושים לכך. טענת ב"כ הנאשם כי אין בפנינו אסמכתא בדבר פניה לטיפול פסיכולוגי או לפגיעה גופנית הינה טענה שמוטב היה לולא באה לעולם. מן הראיות נלמד כי הפגיעות שחוותה כל אחת משתי הנשים היו קשות, מבחינה גופנית ונפשית, גם אם אינן מתועדות במסמך רפואי רשמי כלשהו. לא ניתן לשכוח את אירועי האישום השלישי, על פיהם הנאשם מאיים על בעלי מועדון בו בילה כי יביא לסגירת המועדון, ישרוף ויפוצץ את המקום, והוא אינו מהסס להצהיר הצהרות אלה גם באוזני שוטר אשר הוזמן למקום על מנת לטפל באירוע. על פי התסקירים החל הנאשם בטיפול, לרבות טיפול פסיכולוגי, ואמור להשתלב בקבוצה טיפולית המיועדת לגברים שנהגו באלימות כלפי בנות זוגן. שירות המבחן התרשם כי היום הנאשם מגלה מודעות לחומרת מעשיו ולפגיעתו במתלוננות, אך מתגובת הנאשם ודבריו לעונש לא שוכנעתי כי כך הדבר. מדברי הנאשם עולה כי עד היום אינו מבין את עומק הפגיעה בשתי הנשים, ואת היקף מעשיו החמורים. מהפסיקה אותה הגישו ב"כ הצדדים עולה כי יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו, וכך אני עושה. לאחר עיון מעמיק בפסיקה, לרבות באותם פסקי דין שהגישה ב"כ הנאשם, אשר רובם עוסקים בהסדרי טיעון ובהודיית נאשמים, הגעתי למסקנה כי מקרה זה מחייב אותי להעדיף את השיקולים של טובת הכלל על פני אלה של הנאשם, וליתן משקל ממשי למרכיב ההרתעה בעונש. אני סבורה כי לצד ההתחשבות בעבריין על בית משפט לראות לנגד עיניו את קורבנות העבירה, לאמוד את הפגיעה והנזק שנגרמו למי שכבודו חולל וגופו נפגע, ובעזרת החוק ומילותיו לשמש לו מגן ומושיע. אני רוצה להאמין כי הנאשם למד את הלקח אך על פשעי העבר עליו ליתן את הדין. בשל היקף הנזק והפגיעה שגרם הנאשם אני קובעת כי כל עונש אשר אינו עונש של מאסר בפועל אינו יכול לשרת את המטרה המוצבת בפני בית משפט. לאור האמור לעיל, לאחר שלקחתי בחשבון גם את כל הנסיבות המקלות שהוצגו ע"י ב"כ הנאשם, הן את האמור בתסקירי שירות המבחן והן את חלוף הזמן, הגעתי למסקנה כי לא אמצה את מלוא הדין עם הנאשם ואני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים: אני מטילה על הנאשם עונש מאסר למשך 15 חודשים. אני מטילה על הנאשם עונש מאסר על תנאי למשך 12 חודשים לתקופה של 3 שנים, והתנאי הוא כי לא יעבור כל עבירה שיש עמה אלימות על פי הוראות חוק העונשין, תשל"ז-1977. 3. אני לוקחת בחשבון את מצבו הכלכלי של הנאשם ואת רכיב הפיצויים אשר בגזר הדין ומסתפקת בהטלת קנס בסך 500 ₪ או 10 ימי מאסר תמורתם. הקנס ישולם תוך 90 יום מהיום. 4. אני מחייבת את הנאשם לשלם לכל אחת מהמתלוננות פיצוי בסך 5,000 ₪. הפיצוי יופקד בקופת בית המשפט תוך 75 יום מהיום. והודע לנאשם על זכותו לערער תוך 45 יום מהיום.אלימות