ב"כ הנאשם עתר לבית המשפט לעשות שימוש בסעיף 192א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982, ולהורות על קבלת תסקיר מטעם שירות המבחן שיאפשר ביטול הרשעתו של הנאשם, וענישתו בביצוע שירות לתועלת הציבור. להלן החלטה בנושא סעיף 192א לחוק סדר הדין הפלילי: החלטה א. פתח דבר בתקופה הרלבנטית לכתב האישום - שנת 2000, שימש הנאשם כיועצה המשפטי של חברת דיירקט קפיטל אינווסטמנט בע"מ (להלן: "החברה") - חברה ציבורית שמניותיה נסחרו בבורסה לניירות ערך בתל-אביב (להלן: "הבורסה"). הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בכך שבשני דוחות מיידיים שהגיש לרשות ניירות ערך, לרשם החברות ולבורסה, מטעמה של החברה, בתאריכים 25.12.00 ו- 28.12.00, הוא העלים פרטים מהותיים שיש בהם כדי להטעות משקיע סביר - שתי עבירות על סעיף 53(א)(4) לחוק ניי"ע עם תקנות 1 ו- 36 לחוק ניי"ע, וסעיף 34 - 36 לתקנות ניי"ע (דוחות תקופתיים ומיידיים) תש"ל -1970. ב. תמצית טיעוני הסניגור ב"כ הנאשם עתר לבית המשפט לעשות שימוש בסעיף 192א' לחסד"פ [נוסח משולב] התשמ"ב-1982, ולהורות על קבלת תסקיר מטעם שירות המבחן שיאפשר ביטול הרשעתו של הנאשם, וענישתו בביצוע שירות לתועלת הציבור. הסניגור המלומד טען כי יש לבטל הרשעת מרשו בשל חוסר הלימות בין מעשיו נשוא כתב האישום מול הפגיעה החמורה הצפויה לו כעורך-דין המפעיל משרד לעריכת-דין הכולל כעשרה עובדים, המייצג חברות ציבוריות ופעילות בשוק ההון. עוד לטענתו, נסיבותיו האישיות הקשות של הנאשם הקשורות למחלת בנו ומחלת אביו, בצד פעילות התנדבותית מתמשכת של סיוע למשפחה נזקקת ביפו, מצדיקות אי-הרשעתו בדין. הנאשם לדבריו, אף נושא בעיקר הנטל של הטיפול באביו העיוור, וזאת על אף שלמטופל אשה ובת המתגוררת בישראל (בנוסף לבן המתגורר בחו"ל). אשתו מטפלת אף היא באב עיוור, ואינה יכולה לסייע לו בטיפול באביו. בפני בית המשפט העידו כעדי אופי מטעם ההגנה - עורכי דין ומשפטן מהאקדמיה, ואף הוגש מכתב מפרופ' נילי כהן, שהנאשם שימש בזמנו כעוזר הוראה שלה. עדי האופי תארו את יכולותיו וכישוריו המצויינים של הנאשם, הניחן בידע רב, ומבצע עבודתו במקצועיות, חריצות ומסירות. העדים אף תיארו את הנאשם כאדם אחראי ומהימן, שביושרתו הקפיד על כל הוראה קלה כבחמורה. ב"כ הנאשם הדגיש, כי אם לא יתקבל תסקיר שירות המבחן בעניינו של הנאשם והרשעתו תשאר על כנה, קיים פוטנציאל לפגיעה נוספת בעיסוקו כעורך-דין, וזאת נוכח האפשרות שינקטו נגדו הליכים משמעתיים על ידי לשכת עורכי-הדין. הסניגור הוסיף וטען, כי בפועל לא נגרם נזק לאיש, ואין "קורבן" לביצוע העבירות, שכן מתאריך 20.12.00 לא היה היצע וביקוש למניות החברה, ובתאריך 1.1.01 פסק כלל המסחר בהן. עוד לטענתו, גם אם דיווחי הנאשם היו מטעים, הדיווחים היו חמורים דיים כדי להביא לפתיחת חקירה על ידי רשות ניירות ערך. במקרה דנן, הנאשם לא הרוויח, כך לטענת בא-כוחו, מביצוע העבירות, וזאת להבדיל מעברייני שוק הון אחרים, שפעלו להשגת רווחים. עוד טען הסניגור טענות שובות לב: 1) הנאשם הסתבך בביצוע עבירה שהוא לא יזם כלל, ורצונו להותיר את החברה חיה ופועלת- אין בה מתום. 2) בהכרעת הדין התקבלה טענת הנאשם, כי לא היה חייב בחובת הדיווח לרשויות, שכן לא שימש מזכיר החברה, ואם היה מתפטר מתפקידו בסמוך לשיחתו עם ג'יי סלומונט- לא היה הנאשם מואשם בעבירות נשוא כתב-האישום. 3) הקביעה הנורמטיבית תישאר בעינה, גם אם תבוטל הרשעת הנאשם. הסניגור הצביע על עינוי הדין שעבר על הנאשם, כשחלפו 3 שנים מאז ביצוע העבירות ועד הגשת כתב אישום, ושנתיים מאז החל הדיון ועד להכרעת-הדין. הנאשם לטענתו, לא תרם כלל לשיהוי, שכן ההגנה הסכימה להגשת מסמכים רבים מבלי לזמן העדים שערכו המסמכים או שמהם נגבו אמרות. הנאשם ביקש אף הוא לשאת את דברו, וטען כי אין לילה שאינו מתייסר על מעשיו. אני מאמינה לנאשם שהוא אכן סובל מעינויי נפש עקב התנהלותו בפרשה דנן, וההליך החקירתי והשיפוטי נתן בו חותמו, עד כי אין ספק שלמד את ליקחו. יחד עם זאת, ספק בעיני, אם הנאשם אכן הפנים את פליליות מעשיו, שכן הוא טוען לטעות, שנפלה בשיקול דעתו בלבד. ג. תמצית טיעוני ב"כ המאשימה ב"כ המאשימה מתנגדת לביטול הרשעת הנאשם, שכן לדעתה, לא התקיימו במקרה דנן אותם שיקולים חריגים ויוצאי דופן המצדיקים אי-הרשעה. לדבריה, אין עסקינן בנאשם שהינו עבריין "מקצועי" שיש להשיבו למוטב, ולאפשר שיקומו באמצעות שירות המבחן. עוד לטענתה, גם אם יפגע עתידו המקצועי של הנאשם בשל הרשעתו, ואף אם יושעה רשיונו ע"י לשכת עוה"ד, זהו ממין הסיכון שהיה עליו לשקול בטרם ביצע העבירות. ב"כ התביעה חזרה והדגישה, כי בעבירות פיסקליות ועבירות כלכליות בכלל, ועבירות על חוק ניי"ע בפרט, יש לשים דגש על ההיבט הציבורי של הרתעה ואכיפה. אליבא דתביעה, רק בנסיבות יוצאות דופן בהן לא מתגלה פגם או פסול בפעולותיו בקשר למעשה בו הוא מואשם - ראוי להמנע מהרשעתו. בענייננו, טוענת ב"כ התביעה, מדובר בעורך-דין שחטא וביצע עבירות במהלך תפקידו, שכן כיועץ משפטי של החברה הוא היה אמור לדאוג לכך שהחברה תמלא אחר דרישות החוק. לדבריה, הציבור משליך יהבו על "שומרי השער" בחברות הציבוריות, ואלו אמורים להבטיח תקינות פעילותן ותיפקודן של החברות הציבוריות. שמירת אמון הציבור בשוק ההון הוא אחד האינטרסים הבסיסיים של חוק ניי"ע, והנאשם פגע באינטרס זה. משקיעים שסחרו בעיסקאות בניה"ע של החברה שבוצעו מחוץ לבורסה- נפגעו, שכן לא ידעו המצב האמיתי המתרחש בחברה. אקדים ואומר, כי לא הובאו ראיות בעניין זה. ב"כ המאשימה הדגישה את התנהגותו הבלתי תקינה של הנאשם בתקופה שבין 6.12.00- מועד התוודות ג'יי סלומונט בפניו, ועד ל- 18.12.00, עת נפגשו סלומונט והנאשם עם רואי החשבון, וכן התמיהות בהתנהגות הנאשם שצויינו בהכרעת הדין עובר למתן הדיווחים. ד. דיון כבר נאמר בפסקי הדין המנחים: פרשת רומנו (ר"ע 432/83 תק-על 85 (3) 737, ופסק דין תמר כתב (ע.פ. 2083/96 פד"י נ"ב (3) 337) כי רק בנסיבות יוצאות דופן בהן אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה- ישתמש ביהמ"ש בסמכותו,ולא ירשיע נאשם בדינו. בע.פ. 2513/96 ו- 3467/96 מ"י נ. ויקטור שמש ואריק גז פד"י נ(3) 682 נקבע כי העמדת נאשם במבחן מבלי להרשיעו בדין, יפה למקרים מיוחדים ויוצאי דופן, ו"שימוש בסמכות הזאת כאשר אין צידוק ממשי להימנע מהרשעה, מפרה את הכלל. בכך נפגעת גם שורת השוויון בפני החוק". וכן נקבע בע.פ. 2669/00 מ"י נ. פלוני, פד"י נד(3) 685: "משמתבקש ביהמ"ש לשקול אימתי יחיל את הכלל המדבר בחובת הרשעה ומתי יחיל את החריג בדבר הימנעות מהרשעה, נדרש איזון שיקולים המעמיד את האינטרס הציבורי אל מול נסיבותיו האינדיבידואליות של הנאשם. בראייה כוללת נשקל מן הצד האחד הצורך במיצויו של ההליך הפלילי בדרך של הרשעת העבריין כדי להשיג בכך, בין היתר, את גורם ההרתעה והאכיפה השוויונית של החוק. שיקול ציבורי זה פועל במשנה תוקף ככל שחומרת העבירה גדולה יותר, והנזקים לפרט ולציבור מביצועה- גוברים. כנגד השיקול הציבורי, נשקל עניינו של הפרט הנאשם... ... באשר לנאשמים בגירים, במאזן השיקולים האמור גובר בדרך כלל השיקול הציבורי, ורק נסיבות מיוחדות, חריגות ויוצאות דופן ביותר תצדקנה סטייה מחובת מיצוי הדין בדרך הרשעת העבריין." (הדגשה שלי - י.א.) בע.פ. (ת"א) 70603/05 (ניתן ע"י הרכב כב' השופטים ברלינר-המר-שיצר בתאריך 7.9.05.) נקבע לעניין משמעות ביטול ההרשעה: "הרשעה היא הביטוי המשפטי החיצוני המביא לידיעת כולי עלמא, את הפסול שבמעשה ואת היותו עבירה על החוק. בית משפט קמא אמר בנושא זה, כי מדובר ב"הטבעת חותם הפליליות", וניסוח זה מקובל עלי, זהו הכתם המוסרי שדבק במבצע העבירה, וכשם שכתם נראה על פני הבגד, כך ההרשעה מצוייה אף היא על פני השטח..". וכן: "ההרשעה אינה זהה לאחריות פלילית, ואחריות פלילית קיימת גם מקום שאין הרשעה, והיא עומדת על רגליה העצמאיות. ביטול הרשעה אינו מוחק את מעשי הנאשם, ביטול ההרשעה אינו מחילה, אלא תהליך איזון משפטי שמעמיד לנגד עיניו את אינטרס הציבור מול אינטרס הפרט". בע.פ. (ת"א) 70571/01 מ"י - פרקליטות מחוז ת"א (מיסוי וכלכלה) נ' טל פודים תק-מח 2002(1) 5610, דן בית המשפט בצעיר כבן 24 שנים, שבהיותו כבן 18, הפיץ בארבעה שמות בדויים, 8 הודעות כוזבות ומטעות במשך יום שלם, בלוח ההודעות שבאתר האינטרנט - אנליסט און ליין - של חב' אנליסט אי.אם.אס שירותי ניהול והשקעות בע"מ (אתר של הודעות לשוק ההון), וזאת על מנת להניע במירמה אחרים לרכוש מניות חב' אורדן, ובמטרה להשפיע על שער המנייה. במסגרת הסדר טיעון הסכימה שם התביעה, להגביל עצמה בעתירתה לעונש, ונשמרה לנאשם הזכות לעתור לאי-הרשעה. בימ"ש קמא החליט בתיק הנ"ל שלא להרשיע הנאשם. ביהמ"ש המחוזי קיבל טענת התביעה, כי נגרם נזק לציבור המשקיעים, שכן מניית אורדן עלתה בעשרה אחוז, עקב הפצת ההודעות הכוזבות, ודחה טענת הנאשם כי מאחר ואיש לא הגיש נגדו תביעה, משמע, לא נגרם נזק לציבור המשקיעים. אף שם נטען, כי הנאשם לא הפיק רווח אישי כלכלי. ביהמ"ש לערעורים לא התחשב בחידוש ההלכה, ולא שוכנע בתיק הנ"ל כי עתידו של הנאשם יפגע באופן שהרשעה תהווה חוסר איזון בין האינטרס הציבורי לנזק שיגרם לנאשם. לעניין חלוף הזמן בתיק דנן - בענייננו, העבירות בוצעו בסוף שנת 2000, החקירה החלה בשנת 2001, וכתב האישום הוגש בשנת 2003. כבר נקבע לא אחת, כי עבירות כלכליות, ועבירות על חוק ניירות ערך בכללן, מתאפיינות בכך שמבצעיהם נותנים את הדין זמן רב לאחר ביצוען, וזאת בשל מורכבותן, הקושי בחשיפתן, והזמן הארוך יחסית הנדרש לניהול התיק. לא כך בענייננו - התנהלות ההגנה בתיק דנן הביאה לקיצור ההליך, והסניגור ביקש לקצרו אף יותר בהצעתו להגיע להסכמות עם התביעה, ולהגיש את כל חומר הראיות הקשור לעדי התביעה, והעדת הנאשם בלבד מטעם ההגנה. היתה זאת ב"כ המאשימה שעמדה על טענתה (שנדחתה בהכרעת-הדין) כי הנאשם שימש מזכיר בפועל של החברה, והעידה עדים שנראו לה דרושים לצורך הוכחת טענה זו וטענות אחרות. לאור הכרעת-הדין המפורטת, לא אחזור אלא ב"קליפת אגוז", כי הנאשם ידע מפיו של סולומונט כבר בתאריך 6.12.00 שהאחרון נטל ללא הרשאה סכומי כסף ניכרים מחשבון החברה, ואף אמר לו באותו מעמד, מדובר בעבירה פלילית, אך הוא לא מסר על כך לדירקטורים ולרואי החשבון בטענת חסיון עו"ד-לקוח. רוה"ח למדו על משיכת 500,000 $ ע"י סולומונט רק בשיחה עמו בתאריך 16.12.05, והדחצ'ים למדו זאת ממכתב רוה"ח ת/65 מתאריך 21.12.05. הנאשם פעל כפי שפעל, בהאמינו שסולומונט ישיב תוך ימים ספורים את הכסף לחברה, ואז ניתן יהיה "להחליק" העניינים. על יחסו לסולומונט אמר בחקירתו: "היתה לג'י עוד תכונה. שבד"כ הוא היה מבטיח דברים, והוא בד"כ לא היה עומד במועדים, אבל בסוף איכשהו הוא היה עומד במה שהבטיח... בד"כ הוא עמד בזה באיחור של ימים". (ת/6 עמ' 6 שו' 3 ועמ' 7 שו' 1-3). ראה גם התנהלותו של הנאשם כמפורט בעמודים 234-238 להכרעת-הדין. בנוסף לכך, צויין כי הנאשם רצה להגן על השקעתו בחברה. הנאשם רכש בתחילת פברואר 2000, 40,000 מניות לפי 5 ₪ למניה סה"כ 310,000 ₪. שבוע לאחר מכן רכש עוד 20,000 מניות במחיר 5.5 ₪ למניה, כשהמימון לרכישת המניות התקבל אצלו מלקוח (שאול יוסף). הנאשם מכר 7,000 מניות החברה לבני משפחתו: אחיו וגיסתו, וכן לעו"ד ממשרדו - עו"ד עמית שיף. לאחר התפטרותו, כשדרש מסולומונט שירכוש ממנו את מניותיו סיכם עמו מחיר של 370,000 ₪ (מחיר + אינפלציה) ברם, כאמור בהכרעת-הדין, הנאשם קיבל מסולומונט שיק שחולל. עסקינן בעורך-דין בגיר ונבון, שכל רעיו אמרו עליו שבח. מעצם טיבו של הדו"ח המיידי, שהוא מוגש לאלתר, ובלחץ זמן, הנאשם פעל בהגשת הדיווחים המטעים לאחר שיקול דעת. אין בענייננו מקרה חדשני כפי שהיה בעניינו של רונן קאופמן (ת.פ. 8550/99). ציינתי כי הנאשם עצמו אכן למד את ליקחו, אך אם תבוטל הרשעתו ימצא האינטרס הציבורי הכולל הרתעת עבריינים פוטנציאליים - לוקה, ועקרון השוויון בפני החוק - נפסד. לא ניתן לקבוע בענייננו כי לא התגלה "פגם או פסול באורחותיו של הנאשם או בפעולותיו בקשר למעשה בו הוא מואשם". ראה: רע"פ 4737/94 אליהו אפרתי נ. מ"י תק-על 94(4) 308 309. באיזון שבין האינטרס הציבורי להרתעת עבריינים פוטנציאליים למול הנסיבות האישיות של הנאשם - גובר במקרה דנן האינטרס הציבורי. הנאשם אכן יכול היה להתפטר מתפקידו בתאריך 6.12.00 או בסמוך לכך,ולא להגיש את הדיווחים נשוא כתב-האישום. ברם, משנטל הנאשם על עצמו את חובת הדיווח - היה עליו לבצעה כנדרש ועל פי חוק, כפי שנטל על עצמו לבצע פעולות אחרות בחברה מול גורמי פנים וחוץ, שלא נדרשו ממעמדו כיועץ משפטי (זימון ישיבות דירקטוריון, אסיפה כללית, פעולה מול רשות ניי"ע והבורסה, רישום פרוטוקולים וכיוצ"ב). לכך כיוונה באת כוח המאשימה את טענותיה, כאשר טענה שהנאשם תיפקד אז כמזכיר בפועל של החברה. מוסכמת עלי הטענה העקרונית, שאין פסול ברצונו של אדם להותיר חברה פעילה וקיימת (לעיתים יש בכך כדי להביא למניעת הפסדים מבעלי המניות), אך זאת כמובן אם ההתנהלות נעשית על פי חוק. העבירות שביצע הנאשם בעלות משמעת לאמון הציבור בשוק ניירות הערך, ונסיבות אישיות קשות יכולות למצוא ביטוי בענישתו. לאור כל המקובץ לעיל - הבקשה לביטול הרשעת הנאשם - נדחית. משפט פליליסדר דין פלילי