להלן גזר דין בנושא 3 שנות מאסר בגין סחיטה באיומים: גזר דין 1. הנאשם הורשע, על פי הודאתו - ובעקבות הסדר שהושג בין הצדדים, לאחר שמיעת עדות המתלוננת, בדבר תיקון כתב האישום - בעבירת סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 , רישא, לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן:"החוק"); ב - שתי עבירות איומים, לפי סעיף 192 לחוק; ובעבירת תקיפה, לפי סעיף 380 לחוק. נסיבות ביצוע העבירות - כך על פי כתב האישום המתוקן, ואשר בהן הודה הנאשם, כאמור - הן כדלהלן: לאחר כחודשיים (2004/ 10-9) של חברות בין הנאשם לבין המתלוננת (ילידת 8.5.86) ניתקה זו את הקשר עם הנאשם. אולם, הנאשם שסירב להשלים עם ניתוק הקשר, נהג להגיע אליה, כמעט מידי יום, למקום עבודתה בחנות, ולבקשה לחדש את קשר החברות עימו, למרות התנגדותה הנחרצת; ובאחת הפעמים, איים עליה, כי "אם לא תהיה שלו - היא גם לא תהיה של אף אחד". כן, נהג להגיע לקרבת ביתה ולאיים עליה, כי אם לא תצא אליו לדבר איתו, יקים "מהומות בשכונה". (האישום הראשון) מעשי הנאשם הגיעו לשיאם - כך על פי האישום השני - ביום 11.11.04, כאשר בשעת בוקר, סמוך לפני צאתה למקום עבודתה, הגיע אל תחת ביתה של המתלוננת, ולאחר שעל פי דרישתו, החזירה לו זו סכום כסף שהלווה לה בעבר, החל לתחקר אותה אודות קשר חברות שרקמה בינתיים, לדבריו, עם אחר; והוסיף לדבר על ליבה ולחזר אחריה שתחדל מאותו קשר אחר ותחדש את הקשר עימו. משהמתלוננת שבה ודחתה, חד משמעית, את חיזוריו, איים עליה הפעם, ובאותו מעמד, כי ישרוף אותה, ובלבד שלא תהא לאיש אחר, זולתו. ואכן, הנאשם ניגש אל רכבו, נטל הימנו מיכל מלא בנזין ושפך את תכולתו על המתלוננת - מראשה ועד כפות רגליה - ותוך שהחומר הדליק צורב את כל גופה, צעק ואיים עליה, כי אין הוא מדבר דברים בעלמא; וכדי להוכיח זאת, גם שלף מצית יד, הדליקו והחזיקו דולק סמוך לגופה, תוך שהוא מאיים עליה, כי אם תזוז - יצית אותה. כך נמשך מעמד זה, כשהנאשם עובר, חליפות, מחיזורי אהבה לאיומים, כי יצית אותה אם תזוז, או אם תסרב לדבר איתו או אם "לא תהיה שלו". מפאת הפחד והאימה שבהם היתה שרויה במצב זה, נאלצה המתלוננת לעמוד במקומה ולהקשיב לדבריו של הנאשם - חיזוריו, מחד; ואיומיו, מאידך. לאחר זמן, עלה בידי המתלוננת לשכנעו לאפשר לה לעלות לביתה כדי להחליף את בגדיה ולנסוע לעבודתה, ולצורך שיכנוע זה, נאלצה לבקשו להמתין לה, כביכול, עד שתחליף את בגדיה וכי יסיענה למקום עבודתה, ובהבטיחה לו כי ימשיכו לשוחח בדרך לעבודה. ואכן, הנאשם הסיע את המתלוננת למקום עבודתה, ותוך כדי הנסיעה ביקש את סליחתה על מה שעשה זה עתה, והמשיך בחיזוריו אחריה כי תשוב אליו. ואולם - ועדיין באותו יום, בשעת ערב - הגיע הנאשם, שוב, למקום עבודתה של המתלוננת (חנות בגדים) ודרש הימנה למסור לו את מס' הטלפון של אותו "חבר חדש"; ובעקבות איומיו, כי אם לא תעשה כדבריו, "יהפוך את החנות", נאלצה למסור לו את מספר הטלפון האמור, ורק אחר זאת עזב הנאשם את המקום. עוד, ולמחרת - כך על פי האישום השלישי - הוסיף הנאשם והתקשר אל המתלוננת, בהיותה בביתה, ואיים עליה, שוב, באומרו לה, כי "בפעם הבאה", ישוב וישפוך בנזין עליה ועל עצמו וישרוף אותה ואת עצמו, כשהם חבוקים יחדיו. 2. מתסקיר שירות המבחן שהוגש אודותיו (מיום 21.11.05) עולה, כי הנאשם - רווק, בן 20 - מוכר לשירות המבחן מאז תקופת נערותו (משנת 2000). לנאשם שני אחים מאימו, אשר נפרדה מאביו בהיות הנאשם תינוק, ומאז נותק הקשר שלו עם אביו; ולאורך שנות חייו עם אימו, חווה אווירה משפחתית רוויית אלימות ודחייה, שבעטייה הוטמעו בו תחושות קיפוח, כעס, קורבנות והיותו דחוי. זהו גם הרקע, כך התרשם שירות המבחן, לקודים העברייניים שפיתח מאז ילדותו, כדרך להתמודדות עם בעיות ועם הקושי לשלוט בעצמו במצבי לחץ; ועל אף נסיונות טיפוליים רבים שנעשו עימו, הוא מתקשה לגלות נכונות לטיפול ולעריכת שינוי עצמי. מגיל צעיר נדד הנאשם בין מסגרות חוץ-ביתיות שונות - ובכלל זה, משפחות אומנה ומוסדות חסות הנוער - והוא אובחן כמי שזקוק למסגרת משולבת של חסות הנוער ובריאות הנפש. אלא שכזו לא נמצאה עבורו, וכך חזר להתגורר עם אימו, לסירוגין, כשהוא מטופל על ידי שירות המבחן בקשר עם עבירות סמים ואלימות כלפי אימו. עוד עולה מתסקיר זה, כי כבר בשנת 2003 הסתבך הנאשם בעבירת אלימות על רקע דומה כלפי חברה קודמת שהיתה לו (קטינה) ובגינה נידון למאסר בפועל. בהתייחס לעבירות נשוא תיק זה - מסר הנאשם לשירות המבחן, כי אכן ניסה למנוע את התנגדות הורי המתלוננת לקשריה של זו עימו, אך עתה השלים עם הפרידה הימנה, ואינו מעוניין בכל קשר עימה. לדבריו, חש כי המתלוננת ניצלה אותו, בהחליטה לנתק את הקשר עימו, וזאת דווקא על רקע "הביטול העצמי" שלו מפניה; ולכן, פעל מתוך ייאוש ותסכול, ורק מתוך כוונה להפחידה, גרידא, כדי שתשוב אליו. על פי התרשמות שירות המבחן, התנהגות הנאשם בעבירות אלו - מקורה בקשיי התמודדות עם תחושות דחייה וחרדות נטישה שפיתח במהלך שנות חייו, על רקע חוויות הילדות שחווה, כאמור. ובאשר למתלוננת, מאידך - כך העלה בירורו של שירות המבחן משיחה עימה - חוששת היא, עדיין, מפני הנאשם, וגם כיום (בהיותה בת 19), והדבר מתבטא בחששותיה אף לצאת מהבית. בסיכומו של תסקיר זה, נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית אודות הנאשם, נוכח חומרת העבירות וחששה של המתלוננת. אך, ומאידך, הומלץ להורות לשב"ס (להמליץ בפני שב"ס) לשלב את הנאשם בתכנית לטיפול באלימות במשפחה בכלא "חרמון". מהתסקיר הנוסף (מיום 4.12.05) - שעל הגשתו הוריתי, לבקשת הסניגורית, שטענה כי התסקיר המקורי לא כלל כל התייחסות לאופן תפקודו החיובי של הנאשם בכלאו במהלך מעצרו זה, והשתלבותו בתוכניות טיפוליות, כפי שנטען - עלה, כי הנאשם עבר במעצרו זה תהליך טיפולי התחלתי, בלבד, וכי עדיין מגיב הוא מתוך אותם דפוסי התנהגות קודמים; וכי המוטיבציה, כביכול, שהוא מבטא, אינה אלא חיצונית ומניפולטיבית לצרכי משפט זה, ואין בה כל רצון כן ואמיתי. נוכח האמור, שב שירות המבחן ונמנע מהמלצה טיפולית, כאמור, וחזר על אותה עמדה שהביע בתסקיר המקורי. 3. לדידי, וגם אילמלא שמעתי את עדותה של המתלוננת על דוכן העדים, הרי שכבר למקרא עובדות האישום השני, קשה שלא להזדעזע מעוצמת המחזה המחריד העולה מהן. ניצבת לה נערה צעירה, כשהיא רוויה וספוגה דלק בבגדיה ובגופה, מכף רגל ועד ראש, ומצית דולק מאיים בכל רגע ורגע להציתה ולהעלותה באש. נקל לשער, עד כמה מעמד זה נראה היה בעיניה של המתלוננת כסיוט נצח שאינו נגמר, ותוך שחייה תלויים ועומדים לה מנגד; ונראה, כי רק התושייה והתבונה שגילתה, בהצליחה לברור את מילותיה במצב זה, עמדו לה וחרצו את גורלה - למזלה ולמזלו של הנאשם - לחסד. שאם לא כן - ולו, למשל, כשלה חלילה בלשונה באיזו אמירה "שאינה במקומה" או כזו שהיתה מוסיפה ו"מעלה את חמתו" של הנאשם - כי אז אין לידע אם לא היה זה שבריר השנייה הגורלי או אותו פסע קטן נוסף כחוט השערה שהיה דרוש כדי שהמתלוננת תתלקח ותעלה באש. אין ספק, כי לא שינאה או עויינות, מעיקרא, עמדו מאחרי מעשי הנאשם, כי אם רגש אהבה עז ובלתי נשלט. אהבה הגובלת באובדן דעת ומהולה במידה רבה וגדושה של רכושנות ותחושת בעלות קניינית על המתלוננת, עד כדי שאי אפשר היה לנאשם בלעדי המתלוננת, ולא מסוגל היה להעלות על דעתו או להסתגל למחשבה או לאפשרות שמא זכותה "להיות של אחר" או "להעז" שלא "להיות שלו", כלשונו. זוהי, איפוא, אהבה אובססיבית וחולנית, אשר על שכמותה - ויפים הדברים, תרתי משמע, לענייננו - כבר אמר החכם מכל אדם: "עזה כמוות אהבה, קשה כשאול קינאה, רשפיה רשפי אש..." (שיר השירים, ח', 6). 4. אין ספק, כי במעשיו אלה העלה הנאשם על עצמו, בעליל, את דבר מסוכנותו הרבה. וזאת, לא רק למתלוננת, ולא רק נוכח עצם מעשים אלה - אשר להם גם קדמו והוסיפו להישמע אחריהם עוד איומים נוספים וקשים כלפיה, כעולה מהאישום הראשון והשלישי - אלא גם, וככלל, בכל עת שבה הוא נקלע למצבי לחץ או למצוקה ריגשית, ובעיקר, על רקע כזה של אהבה נכזבת. ואכן, מתברר - כעולה מתסקיר שירות המבחן ומכתב האישום, הפרוטוקול וגזה"ד בתיק אחר (פ' 1504/03 של בימ"ש השלום באשדוד - מוצג מ/2) - כי כבר בעבר נהג הנאשם באלימות כלפי נערה קטינה שהיתה חברתו, ועל רקע זהה, בהכותו אותה קשות, בחובלו בה ובאיימו עליה, כי "לא תהיה של אף אחד, ולא תתקרב לאף אחד אחר". בגין כך גם נדון (בגזה"ד מיום 11.5.04) למאסר בפועל (לתקופה של 5 חודשים) וכן לשני מאסרים מותנים: האחד - למשך 10 חודשים, בין היתר, בגין כל עבירת אלימות; והשני - למשך 6 חודשים, בין היתר, בגין כל עבירת איומים. הנה, כי כן, לא חלפו אלא חודשים ספורים למן גזה"ד הנ"ל, וכבר שב הנאשם לסורו, וביתר שאת, וביצע את העבירות נשוא גז"ד זה כלפי המתלוננת; וכשגם שני המאסרים המותנים, כאמור, התלויים ועומדים נגדו - ושהינם בני הפעלה עתה - לא היה בהם כדי להרתיעו. כל אלה מוסיפים ומחזקים את המסקנה בדבר הסיכון החמור הטמון בנאשם, ובדבר הסיכון שבהישנות מעשים דומים מצידו בעתיד, על רקע דומה. הסיכון, כאמור, מוסיף ומעצים נוכח התכחשותו של הנאשם לקיומה של בעייתיות רצינית באופיו ובהתנהגותו, ולצורך שבטיפול אינטנסיבי; ולנוכח אי נכונותו להרתם, באמת ובתמים, להליך טיפולי, שכה דרוש לו. עוד, ולחומרא, יש להוסיף, כי מלבד אלה - וכעולה מגיליון הרשעותיו הקודמות (מ/1) - מאחרי הנאשם עבירות קודמות נוספות, ובכללן, עבירות סמים, אלימות ורכוש. 5. ער אני למסכת חייו הלא קלה של הנאשם, ולמן היוולדו, למעשה (לאם בת 17 שנים); ולתחושות הניכור, הדחייה, והחסך הריגשי שחווה במהלך חייו; ולסבירות הרבה, כעולה גם מהתסקיר, כי חסכים אלה, ובכללם חרדת הנטישה, שמהם סבל, צפו ועלו בעת שהמתלוננת גילתה דעתה, נחרצות, כי אין היא חפצה עוד בקשר עימו - קשר אהבה שטיפח כלפיה, ואולי כתחליף או צורך שבמילוי אותם חסכים - ומכאן, לכאורה, התנהגותו בפרשה זו (כמו, ולמעשה, גם בקודמתה, כאמור לעיל). ואכן, אתחשב בכך במידה מסויימת, ולו, על דרך מידת הרחמים, שכידוע, אף היא ממידות הדין גופו, ואין היא מחוצה לו. ואולם, עדיין, יש ליתן ביטוי הולם ליסוד ההרתעתי, שכה מתחייב ומתבקש בנסיבות הענין, לצורך הגנה, כאמור, על קרבנות פוטנציאליים מפני הישנות מעשים דומים מצד הנאשם כלפיהם. כן, ובבואי לקצוב את עונשו של הנאשם, אתחשב בהודאתו, בסופו של דבר - אף כי זו באה לאחר עדות המתלוננת, כך שלא חסכה מזו את שיחזור החוויה הקשה - ובתקווה, כי החרטה שהביע בפני שירות המבחן ובפני, אכן, כנה היא. 6. לאחר ששקלתי את כלל הנסיבות, גוזר אני על הנאשם, בגין כלל העבירות בהן הורשע בתיק זה, את העונשים הבאים: (א) מאסר בפועל למשך 30 חודשים. (ב) כן, אני מורה על הפעלת שני המאסרים המותנים נשוא גזה"ד בתיק פ' 1504/03 של בימ"ש השלום באשדוד (האחד - למשך 10 חודשים; והשני - למשך 6 חודשים). מתוך התקופה הכוללת של 16 חודשי מאסר על תנאי אלה שהופעלו, כאמור, ירצה הנאשם 6 חודשים במצטבר לתקופת המאסר בפועל, כאמור בס"ק (א) לעיל; והיתרה -בחופף לה. לאור האמור, תקופת המאסר בפועל הכוללת שעל הנאשם לרצות, על פי גז"ד זה, עומדת על 36 חודשים, ואשר יימנו מיום מעצרו בתיק זה ( 12.11.04). (ג) כן, גוזר אני על הנאשם מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים, והתנאי הוא אם יעבור, במשך 3 שנים מיום שיחרורו ממאסרו הנ"ל, כל עבירת אלימות, שהינה פשע. בהתחשב בתקופת המאסר שנגזרה על הנאשם ובמצבו הכלכלי, אמנע מלהוסיף ולחייבו בפיצוי לטובת המתלוננת - אף שמעיקר הדין ובנסיבות הענין, ראוי היה לנהוג כן. כן, ובשולי גז"ד זה, מצטרף אני להמלצת שירות המבחן בדבר בדיקה בחיוב של שילוב הנאשם במסגרת המיועדת לטיפול בבעיות אלימות - בין אם בכלא חרמון, ובין אם בכלא אחר. זכות ערעור לביהמ"ש העליון תוך 45 יום מהיום. משפט פליליאיומיםסחיטהסחיטה באיומיםמאסר