להלן החלטה בנושא מעצר עד תום ההליכים על החזקת חשיש: החלטה 1. בפני שתי בקשות, שהדיון בהן אוחד, להורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. 2. נגד המשיבים הוגשו שני כתבי אישום זהים בתוכנם. ההבחנה בין כתבי האישום היא בכך, שהמשיבים רשומים כעדי תביעה, האחד כלפי חברו. על-פי האמור בכתבי האישום, בתאריך 2.2.06, בשעות אחר הצהריים, נהג המשיב 2 ברכב, כשהמשיב 1 יושב לצידו. ברשותם היו 29 סוליות סם מסוכן מסוג חשיש במשקל כולל של 2.868 ק"ג וכן 4.79 גרם קנביס. בשלב מסוים ניגשו לרכב, שעמד בצומת, שוטרים, אשר הזדהו בפני המשיבים ככאלה ואף חבשו לראשם כובעי זיהוי משטרתיים, והורו למשיבים לעצור. בעת שהשוטרים ניסו לפתוח את דלתות הרכב, שהיו נעולות, פתח המשיב 2 בנסיעה פרועה, תוך שהוא מסכן את חיי השוטרים שעמדו במקום ופוגע עם הרכב ברגלו של השוטר רוני שמיר. ירייה שנורתה באוויר במטרה לעצור את הרכב לא הועילה, והמשיבים המשיכו בנסיעה מהירה ומסוכנת, תוך שהם עולים על אי תנועה בכביש. בשלב זה, רכב בילוש משטרתי, נהוג על-ידי השוטר אבי כהן, חסם את נתיב נסיעת הרכב, אך המשיבים המשיכו בנסיעה מהירה ונגחו ברכב הבילוש. לרכב הבילוש נגרם נזק. השוטרים החלו במרדף אחרי הרכב בנסיעה באורות כחולים מהבהבים. המשיבים המשיכו בנסיעה, פגעו ברכב פרטי שחלף במקום, נסעו בניגוד לכיוון התנועה, עלו על כיכר תנועה וחצו צמתים כשהרמזור בכיוון נסיעתם אדום. כאשר הגיע הרכב לצומת חיזמה, נתקל בפקק תנועה, אף על פי כן המשיך הרכב לנגוח ברכב הבילוש בניסיון להימלט, אך ללא הצלחה. בגין מעשים אלה, מואשמים המשיבים בעבירות הבאות: החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית לפי סעיפים 7(א) ו-(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג - 1973; תקיפה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: חוק העונשין); הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין; סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332(2) ו-(5) לחוק העונשין. 3. ב"כ המשיבים חלקו על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות למשיבים. קיבלתי לידי את תיק החקירה ובחנתי את כל חומר הראיות. לאחר עיון בחומר שוכנעתי, כי קיימות ראיות הקושרות את המשיבים לעבירות המיוחסות להם, אף מעבר לדרישה בדבר ראיות לכאורה. להלן אבאר עמדתי. 4. בעקבות מידע מודיעיני עקבה המשטרה אחר התנהלותו של המשיב 1. על-פי דו"חות הפעולה, חבר המשיב 2 למשיב 1, ברגל, באזור שכונת הבוכרים. השניים נכנסו לרכב ונסעו לכיוון השכונות פסגת זאב ונווה יעקב (ראה דו"ח הפעולה של השוטרת אלכסנדרה קשבסקי). בשלב מסוים, כאשר הרכב עמד בצומת, החליטו השוטרים לעצור את הרכב ולבדוק אותו. השוטר מוטי משעלי ניסה לפתוח את דלת הנוסע שליד הנהג, תוך שהוא חובש כובע בילוש. הדלת הייתה סגורה והמשיב 1 סירב לפתוח אותה. כעבור כמה שניות החל הרכב בנסיעה פראית. השוטר משעלי שחשש לחייו ולחיי חבריו ירה ירייה לכיוון גלגלי הרכב, אשר המשיך בנסיעה. באותה עת, ניסה השוטר איתי אופיר לפתוח את דלת הנהג, גם תוך חבישת כובע בילוש. וכך נאמר בדו"ח הפעולה שערך: "אני הגעתי אל חלון נהג הרכב וניסיתי לפתוח את דלת הרכב. נהג הרכב הבחין בי. אמרתי לו שיפתח את הדלת של הרכב וצעקתי 'משטרה משטרה'. הנהג ברכב החל להילחץ וניסה לברוח מהמקום...". השוטר איתי אופיר היכה בחלון הרכב באקדחו והצליח לשבור אותו. בשלב זה, כפי שתואר, פרצו המשיבים בנסיעה פרועה, בניגוד לכיוון התנועה, תוך עליה על אי תנועה וניגוח רכב הבילוש - הכל כאמור בכתב האישום. גם השוטר יוני שמיר ניסה לפתוח את דלת הנוסע שליד הנהג, ללא הצלחה. כאשר הבחין שהשוטר איתי אופיר הצליח לשבור את חלון הנהג, רצה לחבור אליו על-מנת לסייע לו. בעת שעקף את הרכב מלפנים, החלו המשיבים בנסיעה פרועה לעברו ופגעו ברגלו. כתוצאה מהמכה, נהדף השוטר יוני שמיר קדימה, לעבר אי התנועה, והרכב המשיך בבריחה. התמונה המצטיירת מן המקובץ היא, כי השוטרים מוטי משעלי, איתי אופיר ויוני שמיר ניסו לעצור את הרכב בו נסעו המשיבים ולבדוק אותו, אך המשיבים מנעו זאת ונמלטו מן המקום בנסיעה פרועה ומסוכנת, כשהם פוגעים בגוף וברכוש. השוטר ליאור בן דוד השקיף על הנעשה מרכב בילוש, ובדו"ח הפעולה שערך מופיע תיאור זהה לאמור לעיל. הוא הדין בשוטר אבי כהן, שנהג ברכב בילוש נוסף (הוא רכב הבילוש האמור בכתב האישום). בדו"ח הפעולה שערך אבי כהן מתואר כיצד לאחר שהרכב בו נסעו המשיבים פגע בשוטר יוני שמיר, הוא עלה על אי התנועה ונגח ברכב הבילוש בו נהג. אבי כהן פתח במרדף אחרי רכבם של המשיבים והפעיל אורות כחולים מהבהבים. למרדף הצטרף השוטר ליאור בן דוד ברכב בילוש נוסף. לאחר נסיעה של 3 ק"מ, תוך חציית רמזורים אדומים וסיכון המשתמשים בדרך, הצליחו השוטרים לעצור את הרכב בחסות עומס תנועה שהיה במקום. זאת, לא לפני שהרכב נגח פעם נוספת ברכב הבילוש בו נהג השוטר אבי כהן. מדו"חות הפעולה שערכו אבי כהן וליאור בן דוד עולה, כי לאחר שהרכב ויושביו נעצרו, נערך בו חיפוש. בחיפוש נמצאו 29 סוליות חשיש. 25 סוליות היו בתוך שקית אדומה-לבנה ו-4 סוליות נוספות נמצאו בתפזורת. בסמוך לאותן סוליות נמצאה חתיכה קטנה נוספת של סם מסוג קנביס. על גופו של המשיב 2 נתפס כסף מזומן בסך 15,398.30 ₪. 5. המשיבים בהודעותיהם מטילים את האחריות זה על כתפו של זה. המשיב 1 אומר, כי הלך עם חברו, המשיב 2, להזמין זוג תפילין לבר המצווה של בניו. השניים החליטו לנסוע לביתו של המשיב 1 עד שהתפילין יהיו מוכנים. בצומת ניגשו אל רכבם שני שוטרים וניסו לפתוח את דלתות הרכב, אך לא הצליחו, "כי לא ניתן וגם אני ניסיתי אך לא היה ניתן" (הודעה מיום 2.2.06, עמ' 1 שורה 6). המשיב 1 מוסיף, כי השניים נעצרו לאחר שהמשיב 2 נסע "נסיעה מטורפת, אני לא יודע למה הוא נסע כך" (שם, שורה 7). בהמשך הוסיף, כי צעק על המשיב 2 לעצור, אך הלה לא שעה לדבריו. עוד אמר, כי תפס את הגה הרכב וכך סייע בעצירתו (עמ' 2, שורה 30). המשיב 1 הכחיש כל קשר לסמים שנתפסו ברכב והוסיף, כי הוא מאמין שהסמים אינם שייכים גם למשיב 2. המשיב 2 ביקש לכתחילה לשמור על זכות השתיקה, אך בהמשך, בהודעתו מיום 3.2.06, השיב על שאלות חוקריו. לדברי המשיב 2, המשיב 1 הגיע לרכב עם שקית בצבע אדום-לבן והניח אותה מתחת לכיסא. המשיב 2 הסביר את אופן נהיגתו בכך שנבהל מהתנהגות השוטרים והמשיב 1 האיץ בו לנסוע ולהסתלק מן המקום. לדבריו, לא זו בלבד שהמשיב 1 לא החזיק בהגה ואמר לו לעצור, אלא "אדרבה הוא עוד אמר לי סע מפה שמאלה או ימינה מהר והוא זרק עלי את כל הסוליות חשיש. זה היה אצלו והוא זרק אותם לכיוון שלי על-מנת להפליל אותי" (עמ' 2, שורה 10). המשיב 2 הוסיף, כי לפני שנעצר הזמין ששה זוגות תפילין לבניו. לדבריו, על אף שאינו עובד, עלה בידו לחסוך את הסכום שנתפס בכליו כדי לרכוש את התפילין. 6. התמונה המצטיירת מן המקובץ היא, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות למשיבים, הן בנוגע להחזקת הסמים והן בנוגע לעבירות שנעברו, לכאורה, בשלב ההימלטות. אשר להחזקת הסם, נקבע "במקרים לא מעטים, כי כאשר מספר אנשים מצויים במכונית, והמשטרה מגלה באותה מכונית כמות של סם, הרי ניתן להסיק מכך שכל נוסעי המכונית החזיקו בסם בצוותא, ומתוך ידיעה והסכמה, אלא אם כן הסנגוריה מצליחה לעורר ספק סביר לעניין ממצא זה" (ע"פ 459/95 ע. אבו רמדאן ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(3) 775, 778-779). עוד נקבע, כי "ספק סביר משמע ספק שאינו הזוי ועל פניו אינו נראה כהמצאה ללא יסוד" (בש"פ 679/05 זיידן אבו סולב נ' מדינת ישראל, תק-על 2005 (1) 1838). בענייננו, נמצאה כמות גדולה של סמים במכוניתו של המשיב 2. כאמור, המשיב 2 טוען, כי המשיב 1 נכנס למכוניתו כשהשקית האדומה-לבנה ובה הסמים בידיו, ואולם גרסה זו אינה נתמכת בדו"חות הפעולה של השוטרים שקיימו מעקב אחר מעשיו של המשיב 1. המשיב 1 מצידו מכחיש כל קשר לסמים. נראה, איפוא, כי לא עלה בידי אף אחד מן המשיבים לעורר ספק בדבר ההחזקה המשותפת בסם. 7. אשר לעבירות הכרוכות בהימלטות, עבירות אלה מוכחות כדבעי בדו"חות השוטרים, כפי שהובאו לעיל. לא למותר לציין, כי דבריו של המשיב 1, כי ניסה, כביכול, לסייע לשוטרים ולפתוח את דלת הרכב בשלב הראשון, כאשר השוטרים ניסו לעצרו, נסתרים מניה וביה מתוך דברי השוטר מוטי משעלי, כי המשיב 1 סירב לפתוח את הדלת. כפי שנאמר בדו"חות הפעולה, המשיבים סירבו לפתוח את דלתות הרכב ונמלטו מן המקום בנסיעה מהירה ופרועה, תוך שהם פוגעים בשוטר יוני שמיר. במהלך המרדף נגחו המשיבים ברכב הבילוש שחסם את נתיב נסיעתם, ביצעו עבירות תנועה רבות, נסעו שלא בנתיב נסיעתם, חצו צמתים ברמזור אדום, פגעו ברכב פרטי שחלף במקום עד שנעצרו לבסוף. אכן, המשיב 2 נהג ברכב, אך על-פי חומר הראיות (ובמיוחד הודעותיו של המשיב 2) היה המשיב 1 שותפו לדבר עבירה. אזכיר, כי המשיב 1 מתגורר בירושלים ואירח בעירו את חברו, המשיב 2, שאינו מתמצא בירושלים. וכך נאמר בהקשר זה ב-ע"פ 11442/04 מג'די עמראן נ' מדינת ישראל, תק-על 2005 (3) 3871: "המערער, שישב ליד הנהג, עודד את חברו ואמר לו לברוח ממרדפי המשטרה. מטרתם הייתה משותפת - להציל את נפשם ממעצר וכליאה, זאת באמצעות נהיגה פרועה ומסוכנת, תוך ביצוע עבירות נלוות. גם אם הנהג היה המבצע העיקרי כמי שנהג ברכב, הרי שהמערער שנסע עימו היה שותף לעבירות, ושותף למטרת ההימלטות מאנשי החוק. העובדה שלשניהם הייתה מטרה משותפת, שנמשכה לאורך זמן במהלך המרדף כולו, כאשר המערער מעודד ומגבה את הנהג, הופכת אותם לשותפים לעבירות, המבצעים בצוותא את מעשה הנהיגה המסוכן...". דברים אלה הולמים גם את ענייננו. נראה, לאור התיאור שהובא לעיל בדבר אופן הנסיעה של המשיבים, כי אין צורך להכביר מילים בדבר התקיימותן של ראיות לכאורה להוכחת העבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) ו-(5) לחוק העונשין. אשר לעבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, כבר נקבע כי מכונית היא "נשק מסוכן או פוגעני אחר", וכאשר אדם מתכוון לפגוע באחר "או להתנגד למעצר או לעיכוב בדין" חוק עשיית שימוש ברכבו, מתקיימים יסודות העבירה של חבלה בכוונה מחמירה (ע"פ 1184/00 מחמיד נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(3) 159, 172). עד כאן באשר לראיות לכאורה. 8. אשר לעילת המעצר, מסוכנותם של המשיבים לביטחון הציבור קבועה כחזקה שבחוק על-פי סעיפים 21(א)(1)(ג)(3) ו-(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996. עוד יש לקבוע, כי לא עלה בידי המשיבים לסתור חזקה זו, הן במובן "המעשה" והן במובן "העושה". אשר למעשה, העבירות שביצעו המשיבים לכאורה מעידות על מסוכנות בדרגה גבוהה, על זלזול בחוק ובגורמים האמונים על אכיפתו, ועל תעוזה עבריינית של ממש. המשיבים היו נחושים להימלט מן השוטרים בכל מחיר ובכל דרך. הם לא היססו לבצע עבירות תנועה, לנהוג באופן פרוע ולסכן חיי אדם תוך כדי הימלטותם. אף בעת שרכבם נחסם ע"י השוטרים, פרצו המשיבים את המחסום תוך ניגוח הרכב החוסם. ב-בש"פ 1908/03 אבו כף אחמד נ' מדינת ישראל (תק-על 2003(1), 59) נאמרו בהקשר זה הדברים הבאים היפים לענייננו (פי כב' השופטת פרוקצ'יה): "התנהגותו של העורר כעולה מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום מעידה על מסוכנות ממשית שקשה לצפות את היקפה ותוצאותיה. נהיגתו האלימה והבריונית בחוצות עיר סואנת סיכנה באורח ישיר ומיידי עשרות אנשים - הולכי רגל ונוסעים ברכב. נהיגתו היתה כרוכה גם בבריחה מניידות משטרה שדלקו אחריו, בהתעלמות מגורמי אכיפת החוק שהגיעו לעוצרו ובריחה מהם... כל אלה משקפים יחס בוטה ומסוכן כלפי בטחון הציבור וזלזול כלפי החוק וכלפי גורמי אכיפת החוק, המעמידים בספק של ממש את יעילותה של חלופת מעצר אשר יהא בה כדי להגשים את מטרת המעצר". לכך יש להוסיף את המסוכנות העולה ממעורבותם של המשיבים בעבירת סמים בהיקף נכבד. אשר לכך נפסק לא אחת, כי "עבירות סמים טומנות בחובן מסוכנות מובנית להישנותן גם בתנאים של מעצר בית, והאיום מפניהן על שלומו של הציבור הוא רב ביותר" (בש"פ 3921/04 הרוש יהודה נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(2) 1439). 9. אשר למשיבים, המדובר במי שלחובתם הרשעות קודמות ומאסרים על-תנאי בני הפעלה. המשיב 1 ריצה עונש מאסר של 14 חודשים בשנים 1998-1999 בגין עבירה של חבלה חמורה; בשנת 1999 נדון למאסר למשך 8 חודשים ולמאסר על-תנאי בגין עבירה של היזק לרכוש במזיד, תקיפת שוטר, העלבת עובד ציבור ואיומים; בשנת 2000 נדון למאסר למשך 8 חודשים בגין עבירה של איומים; בשנת 2004 נדון לעונש מאסר של 10 חודשים ולמאסר על-תנאי של 9 חודשים בגין עבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית. מאסר זה יהא בר הפעלה אם יורשע המשיב 1 בתיק הנוכחי. עברו של המשיב 2 מכביד פחות. בשנת 1994 נדון למאסר על-תנאי בגין עבירה של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית; בשנת 2004 נדון להתחייבות ולמאסר על-תנאי של 4 חודשים על כל עבירות אלימות, בגין עבירה של איומים. מאסר זה יהא בר הפעלה אם יורשע המשיב 2 בתיק שבפני. סיכומה של נקודה זו. נגד המשיבים פועלות שתי חזקות מסוכנות נפרדות - האחת, מכח המעורבות בעבירת סמים שלא לצריכה עצמית; והשנייה, מכח השימוש ברכב כנשק מסוכן. השילוב בין השתיים מגביר את עוצמת המסוכנות. תוספת למסוכנות נמצאת בעברם של המשיבים (במיוחד זה של המשיב 1), בו שילוב של עבירות אלימות וסמים. 10. המשיב 1 לא הציע בשלב זה חלופת מעצר, ואילו ב"כ המשיב 2 הציע חלופת מעצר "עקרונית" במושב יבניאל. בחנתי בכובד ראש את האפשרות לשחרר את המשיבים לחלופת מעצר ועיינתי בהחלטות הרבות שהוצגו בפני. לאחר שנתתי דעתי למכלול נסיבות העניין, הגעתי לכלל מסקנה כי לא ניתן להבטיח את ביטחון הציבור במקרה זה אלא בדרך של מעצר. המשיבים הוכיחו, לכאורה, בהתנהגותם, כי אין להם מעצורים וכי מטרתם להימלט מן השוטרים מקדשת את כל האמצעים, ובהם סיכון השוטרים וסיכון עוברי האורח והנהגים המשתמשים בדרך. עוד הוכיחו המשיבים מעורבות של ממש בעולם הסמים בהחזיקם ברכב כמות גדולה של סם (29 סוליות חשיש). מעשיהם של המשיבים, כפי שתואר לעיל, מקשים על האפשרות לתת בהם אמון ולשחררם לחלופת מעצר, והופכים אפשרות זו לבלתי ראויה. המשיבים הוכיחו לאורך כל הדרך זלזול בוטה בחוק ובגורמי אכיפתו, ונראה כי השמירה על החוק היא מהם והלאה. נזכיר, כי אין המדובר בצעירים קלי דעת, אלא באנשים במיטב שנותיהם. לכל אלה יש להוסיף את עברם הפלילי של המשיבים (במיוחד זה של המשיב 1) וקיומם של מאסרים על-תנאי בני הפעלה. 11. סיכומם של דברים. אין מנוס אלא לקבל את הבקשה ולהורות על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם. החזקת סמיםסמיםמעצרמעצר עד תום ההליכים