מעצר עד תום ההליכים או שחרור בערובה בעבירות אלימות

בבסיסו, שחרור בערובה, הוא מעין חוזה אמון בין המשוחרר לבין בית המשפט. המשוחרר מתחייב לכך שיעמוד בתנאים ובית המשפט, בהנחה שהוא נותן בו אמון - מורה על שחרורו. כל האמצעים הנוספים, יהיו אלה מפקחים בשר ודם או איזוק אלקטרוני, אינם אלא חישוקים שנועדו להבטיח את קיומו של החוזה, אולם אינם יכולים להוות את בסיסו. מקום שבסיס זה אינו קיים, גם איזוק אלקטרוני לא יהווה מענה. להלן החלטה בנושא מעצר עד תום ההליכים או שחרור בערובה בעבירות אלימות: החלטה 1. המבקשת מבקשת לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו כמצוות ס' 21 לחסד"פ (סמכויות אכיפה - מעצרים), ה'תשנ"ו - 1996 (להלן: "החוק" או "חוק המעצרים"). על פי המיוחס למשיב בכתב האישום, עבר עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, החזקת סכין שלא כדין ואיומים, עבירות בניגוד לס' 329 (2) לחוק העונשין, ה'תשל"ז - 1977, ס' 186 וס' -192 לחוק הנ"ל. כתב האישום מלמד את המיוחס למשיב לאמור, מדובר בתושב בית שאן, לו היכרות רבת שנים עם שוטרי התחנה ולרבות מפקדה, כאשר ביום 1/6/07, כאשר עצר השוטר רוקח לקנות דבר מה בקיוסק בבית שאן, פנה אליו המשיב שהיה במקום ושתה בירה וצעק כי רוקח ובן סבו (מפקד התחנה) רוצים להרוג אותו ואת ילדיו, רוקח התעלם מהמשיב ועזב את המקום. באותו יום, 1/6/07, בשעה 17:00, הגיע המשיב לחצר בית הוריו של השוטר רוקח, החל לקלל את רוקח ולצעוק כי ירצח אותו, את בני משפחתו ויתאבד, לכך הוסיף כי הנו שונא את כל שוטרי משטרת ישראל, ירצח את כולם. בהמשך קילל את מפקד התחנה ואמר כי הוא בדרכו אליו כדי להורגו, הוזעקו שוטרים וכן אחיו של המשיב אשר הרגיע אותו ועזב איתו את המקום. בהמשך היום, בשעה 19:00, רץ המשיב בשכונת אליהו בעיר בית שאן כשהוא אוחז סכין שלופה בידו, בדרכו לפגוע במפקד התחנה ועד כי נעצר ע"י שוטרים שהוזעקו ע"י עוברי אורח. 2. א. המבקשת בבקשתה עומדת על חומרת המעשים, לחומרה הנובעת מנסיבות החזקת הסכין השלופה, האיום הנובע מהמשיב ומסוכנותו. למשיב עבר פלילי עשיר ביותר, רצוף עבירות אלימות קשות ועבירות על פקודת הסמים המסוכנים כאשר שלל הרשעותיו הרבות הקודמות כולל תקיפת שוטרים, הפרעה לשוטרים, העלבתם ובנוסף, זילות בית משפט והחזקת סכין. כנגד המשיב תלוי ועומד מאסר על תנאי בן 6 חודשים והיה ויורשע המשיב במיוחס לו, התנאי הנו בר הפעלה. המבקשת עומדת על כך כי במשיב מסוכנות ממשית לשוטרי התחנה בבית שאן, למפקד התחנה וכי לא ניתן לקבל חלופת מעצר. ב. מנגד טוען המשיב כי יש לו טענות קשות כלפי השוטרים, השוטרים רודפים אחריו, המיוחס לו אינו נכון, לא נתפסה סכין, הדברים אינם נכונים, מעולם לא איים, אינו מסוכן, אין מקום למעצרו, רוצים להשתיקו עקב סכסוך שיש לו עם תחנת בית שאן ושוטריה, לא פגש את מפקד התחנה כבר יותר מחודש וחצי והגיש מסמכים שסומנו א/1 עד א/8, טען כי הותקף בתחנה, מטרידים אותו, הרסו את חייו ואף התנצלו בפניו. יצוין כי הפניה למרכז לבריאות הנפש "שער מנשה" בעניינו של המשיב העלתה ע"י ד"ר חברון כי המשיב אינו לקוי בנפשו, כשיר לעמוד לדין, מבחין בין טוב לרע, מבחין בין מותר לאסור ואחראי למעשיו. בנוסף הופנה המשיב לשירות המבחן כדי לבחון אפשרויות לחלופות מעצר, שירות המבחן לאחר שבחן את הרקע ממנו בא המשיב, את הרקע בו גדל, את המסגרות השונות בהן היה, את העובדה שהחל את דרכו העבריינית כבר בגיל 19, השימוש של המשיב בסמים, עבירות האלימות, מעריך כי מדובר בגבר כעוס ומתוסכל, המשתמש להערכת השירות בסמים, אלכוהול וחומרים פסיכו - אקטיביים, מצבו מבחינת השימוש בסמים אינו ברור, ההתרשמות הנה כי מדובר בדפוס התנהגות של התמכרות, המשיב אינו ער לבעיית ההתמכרות, אינו מודע אליה, עלול לאבד שליטה בהיותו נתון תחת השפעה של ממכרים לרבות אלכוהול, לפגוע בסובבים אותו, תסקיר שרות המבחן מציין כי במשיב: "ישנה סבירות גבוהה להישנות העבירות בעתיד". חלופת המעצר המוצעת לרבות כפי שהוצעה בדיון האחרון, ביום 9/7/07, אין בה לאיין את מסוכנות המשיב, הוצע למשיב להשתלב בטיפול גמילה במסגרת קהילה טיפולית, המשיב סירב, חזר וביקש להשתחרר למעצר בית בבית אמו. סופו של דבר, שרות המבחן מציין כי כל חלופת מעצר שאינה במסגרת קהילה טיפולית סגורה, אינה יכולה להפחית את רמת הסיכון במשיב וחלופת המעצר המוצעת אינה ראויה. 3. אני רואה לציין כי למרות שמונה למשיב סניגור מהסניגוריה הציבורית ולמרות שחזרתי והסברתי לו את חשיבות היצוג ובחירת הסניגור, עמד המשיב בתוקף על כך שינהל את עניינו ללא סניגור. 4. א. הלכה היא כי כאשר מבקשים לעצור אדם עד תום ההליכים נגדו, ראש וראשון יש לבחון האם קיימות ראיות לכאורה יש לבחון האם קיימות ראיות שגלום בהן פוטנציאל להרשעה משמע, פוטנציאל להרשעת המשיב במיוחס לו (ראה בש"פ 8087/95, פד"י נ' (2), עמ' 133), בשלב הזה יש לבחון את הראיות על פניהן, אין בוחנים מהימנות, יש לבחון את עוצמת הראיות, דרגתן והאם בסופו של יום, גלום בהם אותו פוטנציאל להרשעה. ב. כאן, עיון בתיק החקירה מלמד כי קיימות ראיות לכאורה של ממש בדרגה ממשית וגבוהה במיוחס למשיב שבפני, העדויות הפרוסות בפני מלמדות כי קיים בסיס ממשי למיוחס למשיב, מעבר לעדויות של השוטרים, קיימות עדויות של עדים אשר אין להם דין ודברים עמו וגם כטענת המשיב. בנוסף כמובן קיימות עדויות השוטרים, עדות השוטר שרון מיום 4/6/07 המדברת בפירוט באשר למיוחס למשיב, העדות של השוטר רוקח שעמו היה המפגש הראשון נשוא המיוחס למשיב, עדותה של הגב' בן סידון המאששת את דברי העד שרון ומציינת בלשון ברורה שזו הפעם הראשונה שהיא רואה את המשיב. על אלה נוספים הודעתו של מפקד התחנה בן סבו המתאר את ההשתלשלות הנוגעת למיוחס למשיב שבפני לרבות התביעה האזרחית שהגיש והתלונות האחרות כנגד תחנת המשטרה בבית שאן וכנגדו. ג. המשיב עצמו בהודעתו מיום 1/6/07, מכחיש המיוחס לו מכל וכל, טוען כי לא הייתה לו סכין, כי דווקא השוטר רוקח פגש אותו ברחוב ואמר לו כי יזיין אותו אם לא יבטל את התלונה שהגיש הוא, המשיב, כנגד משטרת בית שאן, הוכה במשטרה, מדובר ברצון לנקמה, שברו לו צלעות, נוקמים בו, לא החזיק סכין, לא איים, אינו רוצה לפגוע באדם, התלונן במח"ש, כמבואר בפתח הדיון לעיל, הנאשם אכן טען גם בפני כי מתנכלים לו, כי מדובר בתלונותיו נגד תחנת המשטרה בבית שאן ומפקדה אשר גרמו לטענות שקריות כלפיו, כי לא החזיק סכין, מהמסמכים שהגיש ניתן לדלות על תלונותיו וטרוניותיו לרבות א/8 המתאר את סבלותיו לרבות בפן החברתי, הכלכלי והנפשי, טוען כי מעולם לא תקף שוטרים, דווקא הוא הותקף, גררו אותו לפרובוקציות לרבות השוטר רוקח, הותקף ע"י שוטרים בתחנת המשטרה בבית שאן, נלחץ ע"י מפקד התחנה אשר פגע בו ובמשפחתו, הגיש נגדו תביעה בבית משפט לתביעות קטנות, ניסו להופכו לחולה נפש, לא איים, אין אמת בדברי השוטרים, חוזר ומבקש להיות במעצר בית בבית אמו, מפנה לתיעוד רפואי, סיכום מחלה מיום 24/5/07, המלמד על חבלה (כעיקר באפו), הציג עותק מתלונתו במחלקה לחקירות שוטרים, בתלונה פירוט רב של טענותיו כנגד תחנת המשטרה, התלונה נשלחה ביום 18/6/07, הציג מכתב מיום 28/5/07 אשר לדבריו הנו מכתב התנצלות של השוטר ערן, בפני גם עותק מכתב התביעה כנגד משטרת ישראל ומפקד תחנת משטרת בית שאן, הטענות בכתב התביעה הנן למעצר שווא למעשה, גרימת נזק לסחורה, דו"ח שקרי, אי מתן זכויות לעצור, העלבה וכמפורט בכתב התביעה ובמכתב לבית המשפט. כך גם כך צירף את מכתבו למפקד התחנה עצמו, בו הנו מבקש שמפקד התחנה יניח לו, ובקשה לפגישה ב - 4 עיניים עם מפקד התחנה. 5. הלכה היא כי יש לבחון את טענות המשיב בבקשה למעצר עד תום ההליכים באותה אמת מידה בה בוחנים את הראיות לכאורה שמציגה המבקשת וכאן, חזרתי ובחנתי גם את טענות המשיב הן בכתובים כפי שסומנו א/1 עד א/8 וכפי שפורטו בתמצית לעיל והן בפני, לרבות המסמך שהוגש היום. לאחר שבחנתי את המכלול, לקביעתי קיימות ראיות לכאורה של ממש כנגד המשיב אשר גלום בהן פוטנציאל להרשעה במיוחס לו בכתב האישום. במשיב שבפני מתקיימת מסוכנות, בעבירות אשר ביצע מתקיימות עילות מעצר כמצוות חוק המעצרים ולפתחי השאלה האם לא ניתן לשחרר את המשיב בחלופת מעצר שפגיעה בחירותו תהא פחותה (ראה סעיפים 21 (א) (1) (ג) (4) וס' 21 (ב) (1) לחוק המעצרים בהקשר זה). בחלופה שמציע הנאשם אין כדי לאיין את מסוכנותו. הראיות לכאורה מצביעות על מסוכנות של ממש המתקיימת במשיב אשר על פי המיוחס לו, רץ בחוצותיה של עיר כאשר סכין שלופה בידו כדי לפגוע בשוטר, על כך יש להוסיף, את הקביעה החד משמעית של שרות המבחן כפי שצוטטה לעיל והמלמדת כי במשיב שבפני מסוכנות של ממש, סבירות גבוהה להשנות המעשים בעתיד (ראה המצוטט לעיל) וכי לא ניתן לאיין את מסוכנותו בחלופת מעצר אלא, במסגרת טיפולית סגורה וכפי המפורט לעיל. למרבה הצער, המשיב שבפני סירב להמלצת שרות המבחן, אינו מודע לאיבוד השליטה בעת היותו נתון ככל הנראה להשפעת ממכרים וקיים בו סיכון ממשי כי יחזור על מעשיו, מדובר בדברים ברורים ובמסוכנות של ממש שבוודאי לא ניתן לאיין אותה בחלופה המוצעת. כמבואר, שרות המבחן בא בהמלצה לחלופה הנראית נכונה בעניינו של המשיב אלא שכמבואר, המשיב בחר לדחות את המלצת שרות המבחן. עיון בגליון הרשעותיו של המשיב מלמד כמבואר לעיל כי למשיב הרשעות קודמות רבות בעבירות אלימות, התנהגות פרועה במקום ציבורי, הפעלת נשק או זיקוקים בדרך ציבורית, יצוא, יבוא, סחר והספקה של סמים מסוכנים, שימוש בהם, קבלת דבר בתחבולה, העלבת עובדי ציבור פעמים רבות מספור, איומים, העלבת עובד ציבור פעם אחר פעם, תגרה במקום ציבורי, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, זילות בית משפט, תקיפה, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, החזקת סכין שלא למטרה כשרה, עבירות חוזרות ונשנות על פקודת הסמים המסוכנים, הן סחר בהם והן החזקתם, עבירה חוזרת של תקיפת שוטר ולרבות בתיק 111/04 שלום בית שאן, בו מאסר מותנה של 6 חודשים על עבירות אלימות והיה ויורשע במיוחס לו כאן. עסקינן במשיב אשר קיימת בו סבירות גבוהה להישנות עבירות בעתיד כקביעת שרות המבחן, מדובר במשיב אשר חזר וביצע עבירות לרבות עבירות אלימות קשות, עבירות של סחר בסמים, עבירות נגד שוטרים כאשר על אלה הוסיף עבירות של זילות בית משפט ובצדק מציינת ב"כ המבקשת כי הדבר מלמד כי אין עליו מורא דין. שחרור לחלופת מעצר הנו חוזה אמון, משמע יש ליתן אמון במשוחרר בערובה, כאן אין ליתן אמון במשיב שבפני, קיים בו סיכון ממשי לשלום הציבור וכן לתקינות ההליך הפלילי. (ראה דרך משל, בבש"פ 9854/06 - טרם פורסם). "בבסיסו, שחרור בערובה,הוא מעין חוזה אמון בין המשוחרר לבין בית המשפט. המשוחרר מתחייב לכך שיעמוד בתנאים ובית המשפט, בהנחה שהוא נותן בו אמון - מורה על שחרורו. כל האמצעים הנוספים, יהיו אלה מפקחים בשר ודם או איזוק אלקטרוני, אינם אלא חישוקים שנועדו להבטיח את קיומו של החוזה, אולם אינם יכולים להוות את בסיסו. מקום שבסיס זה אינו קיים, גם איזוק אלקטרוני לא יהווה מענה". (ההדגשות שלי - י.כ.). ובאשר לעבירות אלימות: "בית משפט זה קבע בשנים האחרונות לא אחת, כי לנוכח האלימות שפשטה כנגע בחברה הישראלית, מצווים בתי המשפט להכביד את ידם על העבריינים החוטאים בתחום זה, והכבדה משמעה, גם שלילת חירותם של העבריינים אף בטרם הסתיים המשפט" (בש"פ 2059/05 טשומה - מ"י וכך גם כך, בש"פ 3022/01 עמארה - מ"י). סוף דבר, דין הבקשה להתקבל. במעצר הבית המוצע אין כל ממש בנסיבות המשיב שבפני ומתוך מכלול הנסיבות ושעה שיש להעדיף את שלום הציבור הלכה למעשה מפני מסוכנות המשיב כאן ואת תקינות ההליך הפלילי וכאשר לא ניתן לאיין את מסוכנותו, אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. ערובהשחרור בערובה (בערבות)אלימותמעצרמעצר עד תום ההליכים