מכירת חשיש לסוכן משטרה

להלן החלטה בנושא מכירת חשיש לסוכן משטרה: החלטה א. רקע 1. ערר על החלטת בית משפט השלום בעכו (כב' השופט מר ז' סלאח) מתאריך 2.3.2008 בתיק ב"ש 2157/08. 2. נגד העורר הוגש לבית המשפט קמא כתב אישום, המונה שני אישומים. באישום הראשון מואשם העורר, כי בתאריך 16.10.2007 מכר 100 גרם סם מסוכן מסוג חשיש לסוכן משטרה, תמורת הסך 1,250 ₪. באישום השני מואשם העורר, כי בתאריך 22.10.2007 מכר, פעם נוספת, 100 גרם חשיש לאותו סוכן משטרה, תמורת הסך 1,200 ₪. 3. לצד כתב האישום הוגשה לבית המשפט קמא בקשה להורות על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו. בית המשפט קמא, לאחר ששקל טענות הצדדים ובחן את חומר הראיות, נעתר לבקשת המשיבה, והורה לעצור את העורר עד לתום ההליכים, ועל כך הוגש הערר שלפני. ב. טענות הצדדים 4. ב"כ העורר טען טענות שונות הן בנוגע לראיות שנאספו בתיק החקירה והן בנוגע לכך, שבית המשפט לא שקל לשחרר את העורר לחלופת מעצר. ככל שהדברים נוגעים לראיות שנאספו נגד העורר, טען ב"כ העורר, כי סוכן המשטרה טעה, ככל הנראה, בזיהויו של האדם עמו בצע את עסקאות רכישת הסם. לטענת ב"כ העורר, הסוכן תאר את בית מגוריו של העורר כבית הבנוי על עמודים, ואולם, ביתו של העורר אינו בנוי על עמודים. עוד טען ב"כ העורר, כי הסוכן טען שהאדם ממנו רכש את הסם מתגורר בישוב אבו סנאן, בה בשעה שהוא מתגורר בישוב כפר יאסיף. ב"כ העורר הוסיף וטען, כי אף שיחות הטלפון שהתקיימו עם מוכר הסמים, נקלטו באנטנה סלולארית המותקנת בישוב עמקה, דבר המאמת את העובדה, שהאדם שמכר את הסם לסוכן הוא אכן תושב הישוב אבו סנאן ולא תושב כפר יאסיף. ב"כ העורר הוסיף, שאף הטענה, כאילו העורר החביא סם מסוכן לשם מכירתו לסוכן (בעסקה השניה) בשיחים שליד מגרש החניה של בית משפט השלום בעכו אינה הגיונית, והעורר אף לא זוהה על ידי מפעיל הסוכנים, אשר בעיסקה השניה עקב אחרי הסוכן, שכן, הסוכן היה באותה עת בתקופת מבחן. העובדה כי הסוכן היה בתקופת מבחן יצרה אצלו לדעת ב"כ העורר מניע להפליל את העורר בכל מחיר, כדי להביא תוצאות למפעיליו. עוד טען ב"כ העורר, שהסוכן הופעל שלא כדין, ומכאן, שממילא הראיות שאסף חסרות משקל כלשהו. ככל שהדברים נוגעים לחלופת המעצר, טען ב"כ העורר, כי היה על בית המשפט לבחון את האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר, שכן עברו אינו מכביד, והוא עובד במקום עבודה קבוע, ואך לאחרונה נשא אישה. 5. לעומת טענות ב"כ העורר, טען ב"כ המשיבה, שאין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא. לטענת ב"כ המשיבה, העורר אכן תושב הישוב כפר יאסיף, והסוכן אכן תאר אותו ככזה, אם כי, בשל כך שהגבול בין הישוב אבו סנאן והישוב כפר יאסיף אינו ברור, תואר מקום המגורים, במקרה אחד בלבד, כ"אבו סנאן/כפר יאסיף". ב"כ המשיבה הדגיש את העובדה, כי הסוכן זיהה את העורר בוודאות, וקיימות ראיות המחזקות את הזיהוי, ובכלל זה ניסיונו של העורר לברוח מהשוטרים שהגיעו לביתו כדי לעצרו, והעובדה כי בעיסקה השניה (בתאריך 22.10.2007) הגיע לבית המשפט בעיר עכו, על מנת לצפות במשפט של בן דודו, שהואשם בעבירות על פקודת הסמים המסוכנים. ג. לעניין חוקיות הפעלת הסוכן 6. טענת ב"כ העורר, בדבר אי חוקיות הפעלת הסוכן, מבוססת על מסמך מתאריך 26.11.2007, ממנו מבקש ב"כ העורר לטעון, כי אישור פרקליטות המחוז להפעלת הסוכן, ניתנה רק לאחר שהסוכן ביצע את העסקאות המפורטות בכתב האישום. 7. דא עקא, טענת ב"כ העורר, המסתמכת על המסמך הנזכר היא טענה שיש בה כדי להטעות. לא מובן לי מדוע בחר ב"כ העורר להתייחס דווקא למסמך מתאריך 26.11.2007, ולהתעלם ממסמכים קודמים למסמך האמור. מבחינת החומר הנוגע להעסקת הסוכן עולה, כי הסוכן הועסק על פי הסכם שנחתם עמו בתאריך 11.10.2007. האישור להעסקת הסוכן בהתאם להסכם זה, שהעורר היה אחד מיעדיו, ניתן על ידי פרקליטות המחוז עוד בחודש יולי 2007. 8. המסמך עליו סומך ב"כ העורר את טענתו (מתאריך 26.11.2007), הוא מסמך בו מפרטים מפעיליו של הסוכן את בקשתו של הסוכן לגמול (סגירת תיק שעניינו איומים ותקיפה וגמול כספי), ומסמך זה הוא מסמך מאוחר למועד בו החל הסוכן את פעולותיו. ואולם, מסמך זה אינו המסמך שהסדיר את עבודת הסוכן, שכן עבודתו הוסדרה במסמכים קודמים, הנראים תקינים על פניהם. 9. על כן, הנני דוחה את הטענה שנטענה בנוגע לחוקיות העסקת הסוכן, ויש להצטער על כך שב"כ העורר בחר לבסס טענתו על הצגה חלקית של המסמכים. ג. ראיות לכאורה 10. שקלתי טענות באי כוח הצדדים, והנני סבור כי לא נפלה כל שגגה בקביעת בית המשפט קמא, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העובדות המפורטות בכתב האישום. בית המשפט קמא בחן את הראיות אחת לאחת, ואני אסקור את הראיות הנראות בעיני חשובות, והן: (א) סוכן המשטרה זיהה את העורר באופן ברור ומפורש. (ב) העסקה השניה בוצעה ליד בית משפט השלום בעכו, ובהקלטה נשמע האדם שמכר את הסם מספר לסוכן דבר מה על בן דודו, ועל כך שהוא מואשם במסחר בסמים מסוכנים ובתקיפת שוטרים, ובית המשפט שיחרר אותו למעצר בית. והנה, מתברר, כי במועד ביצוע העסקה (22.10.2007) אכן היה לבן דודו של העורר דיון בבית משפט השלום בעכו, שם הואשם בן דודו, בין היתר, בעבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים ובתקיפת שוטר. העורר אישר עיקרם של דברים אלה בהודעתו, ואף אישר כי הלך לדיון שהתקיים בעניינו של בן דודו, שם השופט שחרר אותו למעצר בית (הודעת העורר מתאריך 21.2.2008 עמ' 2 שורה 18). דברי העורר בהודעתו תואמים את הדברים שמסר האדם שמכר את הסם לסוכן המשטרה במהלך ביצוע העסקה, ואשר נקלטו במכשיר ההקלטה של הסוכן. ראיה זאת היא ראיה מרכזית, המחזקת באופן משמעותי ביותר את זיהויו של העורר בידי הסוכן. הסוכן הרי קיבל את המידע על בן דודו של העורר מהעורר עצמו, ומלבד האימות שיש במידע זה לעניין זיהויו של העורר, הרי יש בו כדי להסביר מדוע באותו יום בוצעה העסקה במגרש החניה של בית משפט השלום בעכו. (ג) בעת שהשוטרים נקשו על דלת ביתו של העורר, העורר ברח מחלון אחורי, אך נלכד על ידי שוטרים שהמתינו לו שם. בחקירתו הסביר העורר, כי ברח משום שסבר שהאנשים שדפקו על דלתו הם קרוביה של אשתו, עמה התחתן ימים ספורים לפני כן, בניגוד להסכמתם. ואולם, הסבר זה אינו משכנע, שכן בדו"ח פעולה מתאריך 21.2.2008, המצוי בתיק החקירה, כתב רס"מ אטיאס אזו, כי כאשר השוטרים הקישו על הדלת, אמו של העורר שאלה מי הם, והשיבו לה: "זה משטרה". לכאורה, העורר ברח כאשר ידע שהאנשים המתדפקים על דלת בית הוריו הם שוטרים ולא קרוביה של אשתו. (ד) במהלך חקירתו העורר הכחיש את העסקאות המיוחסות לו עם סוכן המשטרה. ואולם, תוך כדי החקירה העורר עומת עם הסוכן, שעמד על דעתו כי רכש את הסמים מאת העורר. מייד לאחר העימות החליט העורר, שאינו מוכן לשתף עוד פעולה עם חוקריו, וסרב להשיב לשאלותיהם. (ה) מחקר התקשורת שנעשה, מחזק את הודעותיו של סוכן המשטרה ביחס לכל אחת מהעסקאות, ובנוגע לכך שהאחת בוצעה ליד ביתו של העורר בכפר יאסיף והשניה בעכו. 11. אף טענת ב"כ העורר, כי הסוכן טען שהאדם עמו בצע את העסקאות מתגורר בישוב אבו סנאן, בה בשעה שהעורר מתגורר בכפר יאסיף, היא טענה מטעה. הישובים אבו סנאן וכפר יאסיף צמודים זה לזה, וקשה לדעת היכן עובר הגבול ביניהם. בהודעתו מיום 16.10.2007, מסר הסוכן, כי התבקש על ידי מפעילו להתקשר בטלפון "ולקבוע עסקה עם שריף דיראווי מכפר יאסיף" (שם, שורה 4), ובהמשך הדברים מסר הסוכן, כי יצא "לביתו של שריף דיראווי בכפר יאסיף. שריף גר בין כפר יאסיף לאבו סנאן" (שם, שורות 17 - 18). נראה איפוא, שבטענתו, כי הסוכן מסר שרכש סם מאדם תושב אבו סנאן, בחר ב"כ העורר שלא להציג את התמונה המלאה המתבקשת מתוך חומר החקירה (ודברים אלה נכתבים בלשון המעטה). 12. ככל שהדברים אמורים בטענת ב"כ העורר, כי הסוכן תאר את ביתו של העורר כבית הבנוי על עמודים, בה בשעה שהעורר מתגורר בבית שאינו בנוי על עמודים, הרי נראה שאף כאן הוצגה לבית המשפט תמונה חלקית. מחומר החקירה עולה, כי מדובר בשני בתים, האחד חדש והשני ישן. בעת ביצוע העסקה הראשונה (16.10.2007), הבית החדש היה עדיין בבניה, ואפשר שמשום כך תאר אותו הסוכן כבית הבנוי על עמודים. מכל מקום, התמונות הלא ברורות, וככל הנראה החלקיות, שב"כ העורר הציג בפני במהלך הדיון אינן סותרות את הזיהוי המפורש שהסוכן זיהה את העורר, זיהוי, שכאמור נתמך בראיות אחרות. 13. על כן, לאחר שנתתי דעתי לטענות ב"כ העורר, הנני סבור, שבית המשפט קמא עשה מלאכתו נאמנה, ואין כל מקום להתערב בקביעתו, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העובדות המפורטות בכתב האישום. ד. עילת מעצר 14. בעניינו של העורר קמה חזקת המסוכנות הסטטוטורית, לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996. חזקת המסוכנות הסטטוטורית, היא המקימה עילה להורות על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים. ה. חלופת מעצר 15. ב"כ העורר טען, כי בנסיבות המקרה היה מקום לשקול לשחרר את העורר לחלופת מעצר. ב"כ העורר פרט את נסיבותיו האישיות של העורר, ולטענתו לעורר אין עבר פלילי מכביד, הוא עובד במקום עבודה קבוע, ולפני זמן קצר נשא אישה. אציין, כי חודשים ספורים לפני שהעורר ביצע את העסקאות עם סוכן המשטרה, הורשע העורר (בתאריך 19.4.2007) , על פי הודייתו, בהחזקת סם מסוכן לשימוש עצמי, ונדון, בין היתר, לשלושה חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, אם יעבור "עבירה מהסוג בה הורשע". נראה, כי בתוך זמן קצר יחסית "שדרג" העורר את מעמדו, וממשתמש בסמים מסוכנים הפך להיות סוחר בסמים מסוכנים. מכל מקום, נראה הדבר, שהעורר לא משך ידו מהעיסוק בסמים מסוכנים. 16. לעניין זה אצטט מתוך בש"פ 9731/07 זיתון נ' מדינת ישראל (מפי כב' השופט ס' ג'ובראן): "אומנם חובה היא על בית המשפט לבחון חלופת מעצר גם כאשר קיימת חזקת מסוכנות זאת על פי האמור בסעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), אולם הלכה היא, כי סחר בסמים היא אחת מהעבירות החמורות הקיימות בספר החוקים, וזאת עקב הפגיעה הקשה בחיי החברה הסדירים והסכנה הרבה שהיא נושאת לשלום הציבור. כאשר מדובר בעבירת סחר סמים מסוכנים, אין מקום, בדרך כלל, לשחרר לחלופת מעצר, כך שמכלול הנסיבות מראה, כי הכף נוטה לאמץ את החלטת בית המשפט המחוזי לעצור את העוררים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם." (ההדגשה לא במקור - י"כ) 17. אדם שעיסוקו בסחר ובהפצת סמים מסוכנים, אין מקום לשחררו לחלופת מעצר. חלופת מעצר במקרהו של העורר, לא תאיין את מסוכנותו, שכן הוא יוכל להמשיך ולעסוק בעיסוקו הבזוי ממקום חלופת המעצר. המקום היחיד בו ניתן יהיה לפקח כראוי על כך שהעורר לא יעסוק במסחר ובהפצת סמים מסוכנים הוא תא המעצר. אוסיף, כי בעבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים, שאינן צריכת עצמית של סם, דעתי היא, שהכלל הוא, שיש להורות על מעצרו של החשוד עד לתום ההליכים נגדו, והחריג לכלל הוא שחרור החשוד לחלופת מעצר (וראה: בש"פ 1970/08 וייספיש נ' מדינת ישראל (9.3.2008)). במקרה שלפני לא התקיימו נסיבות המצדיקות החרגת עניינו של העורר מהכלל. אנשים שעיסוקם בסחר ובהפצת סמים מסוכנים, הם אנשים שמסוכנותם לציבור רבה, ופגיעתם בציבור קשה וכואבת. רק מעצרם של אנשים כאלה בבית המעצר יבטיח את הציבור מפני מסוכנותם ומפני פגיעתם הרעה. על כן, כמו בית המשפט קמא, אף אני סבור, שאין מקום לשחרר את העורר לחלופת מעצר. ו. סיכום 18. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט לדחות את הערר. משטרהסמים